היי בנות!!!!

רציתי לספר שלאחרונה אני שוב נופלת ל"קסמי האנורקסיה" מנסה להחזיק את עצמי...למזלי הטוב יש לי מערכת תמיכה של חברות וחברים טובים שלא נותנים לי ליפול..כל עידוד כל "שטיפה" של חברה מודאגת מזכירה לי כמה שלא טוב להכנס לזה שוב..אך המשיכה המטורפת הזאת לשם לא עוזבת אותי...אומרים שזה לכל החיים אך איך לעזאזל אצליח בכל פעם שהקול הזה שאומר לי לא לאכול לעשות ההפך...הלוואי ולא הייתי עושה "דיאטות" אפילו פעם אחת בחיי...כי זה כבר לא בא ממקום של לרזות ...אני פשוט רוצה שליטה זאת אשליה מטורפת כי א"א לשלוט בהכל ...זה כ"כ חזק ממני...הייתי רוצה לדעת מה אני עושה כדי למנוע את המצב הזה..או כדי לשלוט עליו בזמן שהוא מגיע ולא לאחר כמה קילוגרמים פחות...הייתי רוצה לשלוט בזה ולא שזה ישלוט בי...אני כל הזמן יורדת 2 קילו וחבריי הטובים מחזירים אותי מיד למוטב ואני מעלה אותם בכח..אם לא הם נראה לי שלא הייתי עוצרת ופאק אני כבר אישה בוגרת עם חיים טובים...שלמה עם עצמי...אוהבת את עצמי...עד מתי אהיה ככה? אוהבת את כולכן-נשיקות----

הכל סימני שאלה...

בקצרה:אני במלחמה עם עצמי...מלחמה קשה...יש לי 2 קולות האחד אומר לי "לא לאכול" והשני "תעזבי אותך שטויות...תאכלי אל תיהי אהבלה"...המסר שאני מנסה להעביר הוא שאני מתוסכלת מהמצב...מהניגודיות הזאת בראש שלי.... מקווה שאני יותר מובנת... אוהבת המון...נשיקות

אושר יקרה אשרך שאת מוקפת בכל כך הרבה אנשים נהדרים שאוהבים אותך את לא יודעת כמה זה חשוב וזה חלק מהחיזוק של האדם והתמיכה שלו זה האהבה שהוא מקבל מסביב וזה לא מובן מאליו כי הרבה משוועים ואין להם את זה והם נורא אומללים. אותו קול כפול שנמצא אצלך נמצא אצל כל הבנות שחולות וחיים במחלה אך עם השנים אתה לומד להשתיק את אותו כל מרגיז שמהדהד בראש ואומר לך אל תאכל. אם יש לך היום חיים נהדרים ואת שלמה עם עצמך תמיד תזכרי את המקום הזה ואל תתני לעצמך לפול. יש לפעמים משברים ונפילות קטנות אך כמו שאת נופלת תקומי גם הבת שלי שהיא 4 שנים אחרי חווה לפעמים נפילות קטנות אך מיד אומרת לעצמה אני לא חוזרת לשם לעולם ומיד מתאוששת וקמה ושוב כמובן בעזרת כל האוהבים מסביבה, משפחה חברים חבר וכו' שזה חשוב מאוד. תמיד תחשבי על איפה היית פעם וכמה זה לא כדאי ואיפה את היום ואיזה יופי זה וכמה שזה טוב וזה ירים אותך מעלה. השליטה שאת מדברת עליה זו לא שליטה כי באנורקסיה רק חושבים שיש שליטה זה בעצם איבוד שליטה מוחלט על החיים, בלבול נורא ובלאגן חבל חבל לחזור לשם החיים נהדרים ויפים והם לפניך. מחזקת תמיד ותומכת אורלי

אני באמת לא רוצה לחזור לשם....המחשבות בראש הן אלה שמטריפות אותי....אני חושבת יותר מדי (תמיד אמרו לי..חחחח)...אני מנסה להעסיק את עצמי הרבה כי כנראה זה הפתרון...הלוואי והיה כדור שמעלים את המחשבות המרובות הללו מהראש...אבל לצערי זה לא ככה...כ"כ קשה לשלוט בכובד המחשבות שלדעתי הן מסבכות לנו את החיים...כנראה שתמיד אצטרך "סטירות" כשהמחשבות הספציפיות הללו צפות...הפתרון לדעתי הוא תמיד לפנות לאנשים שמסביבי כדי שיאפסו אותי בחזרה במקרים קשים... ושוב תודה על החיזוק והתמיכה אני באמת צריכה את זה מדי פעם... אוהבת המון... אושר...