אופטימיות???

שלום, אני בחורה כבת 30 ואני סובלת מליפדמה ברגליים. אני ממש מתוסכלת כי אני חוששת שמא אשאר כך לכל החיים (לפחות זה מה שהבנתי מהרופאים). האם אני יכולה להיות אופטימית שבעיה תיפתר ע"י עבודה חזקה של מסג' לימפטי, התעמלות וכדומה? מצפה לתגובה, בתודה שלומית.

שלומית יקרה, ממש לא הייתי רוצה להיות זאת שמבשרת בשורות רעות אבל ממה שנאמר לי וכבר הבנתי לגמרי, לימפדמה זה משהו לכל החיים. זה באמת נשמע רע ובהחלט מתסכל. מסכימה ומזדהה איתך. ממש לא קל להשלים עם דבר כזה. אני עצמי גם כן עדיין לא השלמתי עם זה ולא נראה לי שאי פעם אשלים עם זה. מה שכן, אני לומדת לחיות עם זה ולמען האמת, עם חברים טובים מסביב אפשר להמשיך לעשות דברים נחמדים ואפילו לצאת לטיולים כמובן בקצב שלך. אני ובעלי חברים ב"חוג משוטטים" ומרבים לטייל. החבר'ה מאוד מתחשבים ותמיד נותנים לי הרגשה טובה שאני לא עושה להם בעיות ולא מתרגזים מזה שאני מעכבת אותם. אחלה של חברים. אני בטוחה שגם לך יש קומץ חברים כזה ויחד איתם את יכולה בעצם להמשיך לעשות כמעט כל מה שאת רוצה ואוהבת. נכון שישנם הגבלות, אבל, מתרגלים לחיות איתם. זה לא קל ולא פשוט, הרבה יותר קל להגיד את זה מאשר לחיות את זה, אבל, איך אומר לי כל פעם האונקולוג שלי, זה מחיר החיים שלי ולפעמים משלמים מחיר יקר. תמיד אשמח להקשיב ולתמוך א.

התשובה היא שאפשר לחיות עם המחלה עם טיפול הולם בהחלט.

שלום לך שלומית יש הרבה פעמים שאני נתקלת ברופא או מטפל שיודע רק לדכא ולןמר ש:אין מה לעשות!!! קודם כל לא להאמין לו,ולהמשיך ולחפש עוד ועוד אפשרויות,כי תמיד יש מה לעשות ,השאלה של מיליון הדולר היא :מה אני מוכנה לעשות?ואם אני מוכנה להפוך את כל העולם ולמצוא לי פתרון מתאים-אז אני אמצא,כי תמיד יש מה לעשות!!!! אולי עדיין לא נתקלת במשהו המתאים שיראה לך את הדרך הנכונה, אבל אל תוותרי בשום פנים ואופן!!! נורית לביא