לד"ר שי מזור - האם אני בדכאון ?

שלום לך, אני בת 37 נשואה + 3. אני פונה אליך בתקווה שתוכל לענות ולייעץ לי, כי אני מרגישה שאני מאבדת שליטה. בחצי השנה האחרונה אני סובלת מבעיות רפואיות בתחום הגניקולוגיה, בעיות שמשליכות על מצבי הנפשי (דימומים כבדים וממושכים וכאבי בטן תחתונה צד ימין). עברתי בתוך חודש 2 בדיקות פולשניות ברחם עקב פוליפ תוך-רחמי, ובנוסף יש לי בצקת בכל חלקי הגוף - נפיחות רצינית. הרופא המטפל שלי (רופא נשים) מקשר את מצב הרוח שלי לכל מה שקורה לי ולהפך. רופא אחר ראה אותי ואמר לי "פשוט תסגרי את הפה ותפסיקי לאכול". נפגעתי מאד מצורת התבטאות זו. גם ככה יש לי בטחון עצמי נמוך וגם דימוי הגוף שלי משפיע על מצב הרוח שלי. כנראה שאצטרך לעבור ניתוח להוצאת הרחם, כי הדימומים גרמו לי לאנמיה קלה וטיפול אחר לא הקל או פתר את הבעיה. עברתי גם טראומה גדולה לפני כשנתיים כשנפטרה לי בת קטנה באופן פתאומי, ואני כל הזמן חולמת עליה והמראה שנגלה לעיני לא עוזב אותי. רופא הנשים המליץ לי ללכת לפסיכיאטר ולקבל טיפול תרופתי, כי זה יכול לשפר את הרגשתי, אך אני מפחדת להכנס לכל זה , ובסה"כ אני מחפשת מזור לבעיותי, אוזן קשבת וכתף תומכת, כי בבית ובמשפחה אין לי את זה. למרות גילי, חסרה לי דמות אב/אח (אבדתי אבא כשהייתי בת 22) (יש לי 2 אחיות), ואני מרגישה חוסר. לעתים נמאס לי גם מכל מה שקורה לי, כשהכל "תקוע" ולאף רופא אין מענה לשאלותי. שאלותי: 1. מה לעשות ? האם טיפול פסיכיאטרי יעזור במקרה שלי ? (זה מתקשר לי תמיד עם מחלת נפש). 2. מה דעתך על נושא של כריתת רחם (מנקודת מבטך כרופא) ? האם אתה שמעת על רופא מנתח מומחה מבי"ח כרמל בחיפה ? מקווה שלא הלאיתי אותך בפרטים, ושתענה לי בהתייחסות עניינית לבעייתי ולשאלותי בהקדם. תודה, תודה, טליה

כשקראתי את שאלתך המחשבה הראשונה ש"קפצה" לראשי היתה=,,,לך תנסה להכניס את כל ה"עומס" של בעיותיה של האישה הזאת ל5-10 של בקור אצל הרופא,, קשה מאד לענות על שאלתך כי היא מכילה בתוכה עולם ומלואו אני אנסה בדרך שלי 1. דיכאון וחרדות הם מצבים שידוע כבר מזמן שהם קשורים לכמות חומרים שונים כמו סרוטונין במקום בו מתחברים עצבים זה עם זה =סינפסה כלומר רמת סרוטונין נמוכה תביא למצב דיכאוני. 2. בעת ובעונה אחת,קיימים מצבי אישיות שונים=ישנם אנשים אופטימיים וכאלה פסימיים,ישנם אלה שמחפשים בכל דבר את הצד החיובי שלו וישנם אלה שלא עושים זאת ישנם האנשים החזקים שמצליחים לקבל חזוק ולומדים מדברים גם רעים שקוריםלהם וישנם אלה שכשקורה להןם משהוא הם יישקעו בו וייתקשו לחזור לתלם 3. אובדן הוא דבר קשה ואכן כשיקיר נפטר מותר לנו ואף חובה להרגיש מה שאנחנו מרגישים ועם הזמן,הכאב לא מפסיק אבל מה שקרה נכנס לתוך מערכת חיינו כזכרון ואנחנו ממשיכים הלאה 4. כשאנחנו נמצאים,נניח ,במצב כמו שאת מתארת ש"אין מי שייתמוך" אנחנו צריכים למצוא את הכוחות ואת ה"שלווה" ,לשנס מותניים ולקבל כוח מעצמינו על מנת לקבל במוחינו את מה שקרה ולהמשיך הלאה=אף אחד לא יעשה זאת בשבילנו!!!!!! 5. צריך להישתנות ולמצוא כוחות בתוכך ,לבכות,להרגיש כאב אבל לשאוב מימך כוח ככל שניתן ולהמשיך האלה=כי אין לך ברירה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1 ועכשיו לבעיות שציינת 1. לאבד ילדה בלי קשר לגיל,אין קשה מזה. אבל זה קרה וצריך לאהוב ולזכור ולבכות אבל להמשיך קדימה 2. לאבד אבא בגיל צעיר זה קשה אבל אני משוכנע ששאבת כוחות והתחזקת כי אחרת איך היית מגדלת ביית לתפארת ו3 ילדים?????? 3. כריתת רחם היא החלטה מאד קשה לאישה כי הרחם מצטייר אצל הרבה נשים כאיבר הנשיות שלהם=אמרתי בכוונה "הרבה נשים" כי יש נשים שהרחם אצלם הוא איבר הרבייה והנשיות מגיעה גם מאיברי המין+שדיים אבל גם מאישיותם (ובעיקר מימנה) ולכן כשבאים להתמודד עם שאלת כריתת הרחם השאלה היא בריאותית ותדמיתית כאחד ואני אומר שאם היגעת לגיל יפה כזה ויש לך 3 ילדים מקסימים וובעל תומך(?) וקיימת בעייה ברחם כמו פוליפים מדממים ועולה השאלה של כריתת רחם=אז הבריאות יותר חשובה וחייב להיות כאן פירגון מצד כולם ובפרט מצד בעלך !!!!!!!! אני משער שתהיה לך תגובה למה שאמרתי אני סיימתי =אין לי מה להוסיף

ד"ר שי מזור המקסים, תודה רבה על תשובתך הארוכה והמרגשת. אני אגיב על דבריך יותר מאוחר, כי כרגע אני עסוקה בהכנות לשבת. אתה פשוט כותב מהלב. טליה