צריכה עזרה דחוף

האמת היא שאני לא ממש יודעת מאיפה התחיל אבל אני חייבת לכתובת את זה כי אני צריכה עצה ועזרה. אני ממש מיואשת. אני בת 20 ויש לי PCOS עם עודף אינסולין בדם. די נכנסתי לדיכאון (יש לי רקע של דיכאונות) שכגיליתי שאני חולה בזה ורופא המשפחה שלי רשם לי PRIZMA (FLUOXETINE על תקן משהו שיגרום לי לצאת מהדכאון. זה קרה לפני חודשיים. לפני 28 יום בדיוק הייתי באמצע מעבר דירה כשנתקפתי במה שהרופאים טוענים הוא התקף חרדה - הרגשתי חולשה, רעדתי כולי, הפה שלי נעשה יבש, נעשה לי קר והתחלתי להקיא. יום למחרת התחילו לי גם שלשולים והרעידות נעשו כה חמורות שהחלטתי ללכת לביה"ח. באותו היום אגב, קיבלתי מחזור. בבית-החולים לא ידעו מה לעשות איתי חוץ מלתת לי הרבה נוזלים ופראמין נגד ההקאות ופאפאברין נגד הרעידות. זה לא עזר. כשהתחלתי לבכות הם נתנו לי איזו תרופת הרגעה שהרדימה אותי לשעה וחצי. משהגיע הפסיכיאטר הוא אמר שזו כמות מספיקה של תרופה להרדים סוס. הוא דיבר איתי למרות שאני לא זוכרת כלום מהשיחה, ורשם שפשוט חטפתי התקף חרדה בגלל מעבר לדירה חדשה ולחץ בעבודה ולימודים והוא ממליץ מעקב פסיכיאטרי ושימוש ב-CLONEX בעת הצורך אם יש התקף. הלכתי לפסיכיאטרית, והיא לא חידשה לי כלום. לקח לי שבוע וחצי (כמעט שבועיים) לחזור למצב צבירה נורמלי השילשולים ליוו אותי כמעט על לפני שבוע. הפסיכיאטרית אחרי מספר שיחות הודיעה לי שאני אהיה בסדר ואני פשוט צריכה להמשיך עם חצי כדור פריזמה וקלונקס לפי צורך. חשבתי שהסרט הרע הזה נגמר. לפני כיומיים הייתי באיזה אירוע בעיר אחרת, כשפתאום נתקפתי כאבי בטן ורצתי לשירותים לשלשל. אחרי זה התחלתי לרעוד, ולהרגיש חלשה והתקשרתי לידיד שלי שיבוא לקחת אותי הביתה. כל הדרך ישנתי. אחרי שהגעתי הביתה מיקמתי דלי ליד המיטה שלי ובקבוק מים כי הפה שלי נעשה יבש להחריד. אחרי כשעה הקאתי ואז הצלחתי להרדם. התעוררתי בחצות בערך, והרגשתי בסדר. אפילו אכלתי יוגורט ושתיתי תה. באותו ערב גם קיבלתי מחזור. בבוקר אתמול התחילו שוב הרעידות, החולשה והקור. הלכתי לבית של אמא שלי איפה ששכבתי במיטה זמן ארוך ולבסוף הקאתי. מרוב יאוש נסעתי למוקד לרפואה דחופה הקרוב למקום מגוריי איפה ששוב מילאו אותי נוזלים ופראמין נגד ההקאות. המליצו לקחת קלבטן נגד השלשולים. בדיקות הדם היו תקינות, בדיוק כמו בפעם הקודמת. הרופא שם אמר שזה כנראה לא פסיכיאטרי אלא דווקא משהו במערכת העיכול. התבלבלתי לחלוטין. אתמול בערב הייתי בסדר גמור - אכלתי, שתיתי, עשיתי קצת הליכה בשביל לעורר קצת את המערכות של הגוף. היום בבוקר החולשה והרעידות החמירו. לא הצלחתי לצאת מהמיטה (פרט לגיחות לשרותים לשלשל) עד 14:30. לא אכלתי כלום אבל שתיתי המון מים (לא רוצה להתייבש). למזלי הרב לא הקאתי היום (טפו טפו טפו בלי עין הרע) אבל אני מרגישה פשוט נורא. כל הזמן קר לי (אין לי חום אגב) העיניים נעצמות לי. הצלחתי לאכול לפני חצי שעה 3 כפות מרק וגם זה בקושי. אני מיואשת לחלוטין. הרופא שלי בחופש עד יום ג' ואני מרגישה לגמרי לבד ולא ידועת מה לעשות. כל אחד נותן לי דיאגנוזה אחרת ואני תקועה באמצע מפסידה ימי לימודים ועבודה ולא יודעת מה לעשות. בנקודה הנוכחית אני פתוחה להצעות - רופא פרטי טוב, רפואה אלטרנטיבית, פסיכולוג, פסיכיאטר, כבר לא איכפת לי פשוט אני רוצה שזה יעבור. אני רוצה את החיים שלי חזרה. אני הולכת לרשום את ההודעה הזו בכמה פורומים, בתקווה שאולי מישהו באחד מהם (או יותר) יוכל לעזור לי או לפחות לתת לי איזה כיוון. אנא שלחו אלי מייל ל[email protected]. בתודה, אילנה

אני רוצה לשאול כמה שאלות "מטומטמות" "שלא קשורות אלי"............מה איכפת לך?את יכולה גם "לשלוח אותי לעזאזל"...... מה עושב נערה/בחורה בת 20 מחוץ לבית? ....סתם שאלה של רופא מרובע "שלא מבין כלום" על איזה רקע היתפתחו הדיכאונות בעבר והאם יש קשר בינן למצב כיום? מה מצב היחסים עם ההורים? מזה PCOS ? האם זה PCOD ? אולי כאן דר' הס תוכל לעזור לי!! מה משקלך?גובה?BMI ? הייתי רוצה שתספרי לי יותר על נושא הפסיכיאטריה כי,,,עם יד על הלב ,חלק לא מבוטל מהמטופלים שלי ,כשהם שומעים שאני מציע להם (אלה שזקוקים לכך!!!) יעוץ מקצועי נפשי ,,הם תופסים אזימוט וטוענים שהכל בסדר אצלם ואין צורך ב"מכווץ מוחות" ואילו את מדברת על פסיכיאטרים כמו על "ידידות ותיקה" (שאני חד משמעית מאמין שהיית ברצון מוותרת עליה!!!!!!!!) כיתבי לי

לד"ר מזור, לידיעתך PCOS= Polycystic Ovarian Syndrome . השימוש בשם זה נפוץ הרבה יותר מ-PCOD (תוכל להיווכח בכך ע"י חיפוש, למשל בגוגל), מה גם שהשואלת מציינת שיש לה עודף אינסולין בדם, שזה מתאים להיות חלק מהסינדרום הנ"ל (ולא רק בעיה בשחלות).

כשזה מגיע לרפואה, אין דבר כזה שאלות מטומטמות ולא קשורות. נערה בת 20 פגשה את אהבת חייה בגיל 15 וגרה יחד איתו ועם אמא מזה 4 שנים וחצי. והנערה החליטה שהגיע הזמן לצאת מהבית, לשכור דירה ולהתחיל לבנות לה משפחה קטנה משל עצמה. אגב, אני גרה מרחק של 20 דקות הליכה בערך מהבית של אמא. הדיכאונות בעבר התפתחו בהתחלה (בילדות הרחוקה) כמה שהפסיכים (פסיכולוגים-פסיכיאטרים, בקיצור) הגדירו כ"מצב משפחתי". אמא שלי גרושה, אבא אין, אחים אין, ואמא עבדה ככה שההיתי הרבה לבד. כישורים חברתיים לא היו לי ולכן רבתי עם כל העולם ואשתו והייתי הרבה בדיכאון. הפעם הראשונה שאיימתי להתאבד הייתה בגיל 10. אבל הדיכאונות האמיתיים היו בגיל 16 כשעברתי תקופה ארוכה של ניצול מיני מצד מנהל שלי במקום עבודתי שהיה גם ידיד קרוב. ניסיתי להתאבד. הייתי על כדורים ובטיפול. שנאתי כל רגע אבל אני שמחה שהתקופה ההיא עברה. מצב היחסים עם ההורים - אבא לא קיים. זהו. אמא פולניה משהו ואוהבת אותי נורא וגם אני אותה. באה אלי אתמול לדירה עם מרק עוף והרבה דמעות של דאגה. אני אוהבת אותה נורא אבל אני מאמינה שיהיה לשתינו הרבה יותר קל בחיים אם נגור בנפרד. אני רוצה לפחות לנסות. ואלוהים יודע שזה לא קל מהמון בחינות. PCOS זה אכן PCOD. שחלות פוליציסטיות המלוות בעוד סימפטומים נפלאים כמו עודף אינסולין בדם, אי סדירויות במחזור, עודף משקל ושאר ירקות. המשקל שלי נכון ללפני שבועיים הוא 65 קילו אבל נראה לי שירדתי עוד מאז בגלל ההקאות והשלשולים. הגובה שלי 1.57 מטר. BMI אני לא זוכרת איך מחשבים. לגבי הטיפול הפסיכיאטרי - באותה תקופה רעה כשניסיתי להתאבד והייתי שבר כלי הייתי בטיפול אצל פסיכיאטרית אחת שהיא די בסדר אבל יש לה זיקה לא מבוטלת לכיוון הטיפול התרופתי (שאני מאוד לא אוהבת). אין לי שום דבר נגד טיפול פסיכולוגי. ההפך הוא הנכון. הבעיה היא שפשוט אין לי כסף לזה. טיפול פסיכולוגי עולה לפחות 1000 ש"ח בחודש ואני עם השכירות, שכר לימוד, חשבונות ואוכל לא יכולה להרשות לעצמי את התענוג. זהו.

אילנה שלום, את מדברת על מספר בעיות מהן את סובלת: ראשית PCOS - תסמונת שחלות פוליציסטיות, שבין היתר מופיעה עם חוסר רגישות של הרקמות לאינסולין ולכן יש אינסולין, והוא לעיתים גבוה, אבל לא אפקטיבי. בבעיה הזו מטפלים לפעמים בתרופה גלוקופז' (או מטפורמין), שהיא לטיפול בסכרת אבל עוזרת לאזן את מצב עודף האינסולין מבלי להוריד רמות סוכר למי שלא צריך. לגבי ההתקפים שאת עוברת - אפשרות אחת, מאד סבירה, שמדובר באמת בהתקפי חרדה, ואז גם הטיפול שהציעו לך - קלונקס ותרופה נגד דכאון וחרדה יכול לעזור. אפשרות אחרת היא באמת שמדובר בבעיה במערכת האנדוקרינית - למשל יש מצב של עודף הורמונים שמופרשים וגורמים לשלשולים ואודם והרגשה כמו חרדה - שני מצבים אפשריים זה עודף של אדרנלין, ואפשרות אחרת זה מצב שנקרא קרצינואיד סינדרון (זה לא סרטן, זה רק נשמע מפחיד...). בשני המקרים אפשר למצוא את עודפי ההורמונים באיסוף שתן של 24 שעות. החומרים שמחפשים זה חומר שנקרא 5HIAA - שהוא נגזרת של סרוטונין אם אני לא טועה, והחומר השני שמחפשים באיסוף שתן זה קטכולאמינים - שהם תוצרי פירוק של אדרנלין. אם הערכים האלה גבוהים ממשיכים את הבירור ומחפשים גידולים (שפירים) שמייצרים את החומרים וגורמים להתקפים האלה. בגדול מדובר בתופעות לא שכיחות, ולכן חרדה זה אבחנה יותר סבירה, אבל אי אפשר להתחמק מלברר גם את המצבים האלה.

שלום דר' הס. האמת היא שהייתי אמורה להתחיל טיפול בגלוקופאג' לפני שהתפרקתי ככה לגורמים. אפילו הייתי אצל אינדוקרינולוג שאמר שנראה לו שהפרופיל ההורמונלי שלי תקין. השאלה שלי היא מה אני יכולה לעשות בנקודה הנוכחית? אני סובלת, ומה שנקרא אין עם מי לדבר. הרופא שלי בחופשה ותור לאינדוקרינולוג זה לחכות חודש לפחות, ובמוקד טיפול דחוף נותנים לי מים ופראמין. זהו. ההודעה שרשמת נתנה לי תחושה טובה. מין גישה כזאת של "מה אני הייתי עושה כרופאה אם הבחורה הזאת הייתה באה אלי". איפה לכל הרוחות אני מוצאת רופא שבאמת יתן לי תחושה שאפשר לעזור? שאשכרה יעשה משהו? אגב, המון תודה על התגובה שלך. אני מעריכה את זה.