תוצאות חיפוש עבור ארוטומניה

שלום. אני נשוי עם ילדים ועובד בחברה כמה שנים. לאחרונה הצטרפה בחורה לצוות ששבתה את ליבי, והתחלתי לפתח אליה מחשבות אובססיביות, אני כל הזמן רוצה בקרבתה, בחברותה, נפגע ומדוכא אם היא לא נחמדה אלי (וככל שאני מנסה להיות נחמד ולדבר איתה היא נהיית יותר קרה כלפי). זה תופעה שחוויתי בעבר במוסדות חינוך. הלכתי בעבר, וגם עכשיו הולך לטיפול ולא מרגיש שום שיפור. זה ממש מתסכל אותי. האם אפשר להשתחרר מהדבר הזה? האם יש בעלי מקצוע מסוימים שאולי מומחים יותר לזה - ואיך אני מגיע אליהם? האם אולי כדאי לשקול לקחת תרופה?

שלום עירית. כמו שאת יודעת אני מטופלת והרופא אומר שמצבי טוב מאוד רק יש לי בעיה שנפרדתי מבן זוגי לפני חודשיים ועדיין אני במחשבות אובססיביות עליו. אנחנו לא הסתדרנו ועדיין אני חושבת עליו עליו בלי הפסק הפרידה הייתה קשה הוא לא רצה לחזור וזה כואב מה את מציאה לי לעשות? אני מתפקדת כרגיל רק הוא לא יוצא לי מהראש איך מתמודדים עם אובססיביות? אשמח למענה מהיר אני ממש אודה לך עם תוכלי לענות לי שיהיה לך יום נפלא

האם אהבה אובססיבית זה סוג של אוסידי? אם לא אז מה זה? אשמח לפירוט תודה רבה

התאהבתי אהבה אובסיסיבית בעובדת סוציאלית שלי ועכשיו ניתקו את הקשר בינו לתקופה זמנית או קבועה. מה אני עושה ? איך אני מוציא אותה מהראש ? למי כדאי לפנות ?

היי, כבר כמה חודשים שאני מנהלת רומן עם גבר נשוי המבוגר ממני בהמון שנים. אני מרגישה שאני נשאבת לזה יתר על המידה,והמצב הפך להיות בלתי נסבל עבורי אני מרגישה מאוד חסרת ביטחון{דבר שלא מאפיין אותי} ירדתי המון במשקל מחוסר תיאבון וכשאנחנו לא נפגשים אני נמצאת בחרדה. האם יש טיפול טרופתי שיכול לעזור? אגב,אני לוקחת ריטאלין באופן קבוע. תודה דנה

אני בחור חרדי בן 19. אני מתעניין עקרונית בנשים. אבל עקב הישיבה והדת וכו' אין לזה כל ביטוי בפועל. לעומת זאת, יש לי אהבה אובססיבית המטרידה אותי כל היום וגובלת במשיכה לבחור מסוים בכיתתי. א) האם זה אומר שאני הומו? ב) איך אפשר למגר את המחשבות הטורדניות הללו ולהתחיל לחיות ברוגע גם בישיבה, גם על-יד הבחור הזה, להפחית את הרצון העז לגעת בו ולהיות קרוב אליו כל הזמן? תודה רבה מראש!

אני בחור חרדי בן 19, ויש לי אהבה אובססיבית לבחור בכיתה שלי. בעיקרון אני מתעניין בנשים, כך שאני לא חושב שאני הומו, אבל ביחד עם זה אני מרגיש רגשות עזים ותלות עצומה בבחור - כשאני בישיבה. אני כל הזמן חושב עליו, רוצה את קרבתו. אם הוא לא מתייחס אלי הכי יפה שיש - אני נפגע עמוקות, ומרגיש תחושה רעה. כאשר אני קרוב אליו, או מרגיש שהוא אוהב אותי, מעריך אותי - אני מתמלא ברוממות. רציתי לשאול: האם ההגדרה המקצועית של הבעיה היא: "נרקיסיזם שניוני"?! ובעיקר: למה זה מגיע? מה כדאי לעשות עם זה? איך אפשר לצאת מזה?

היי אני בת 16 ויש לי אהבה אובססיבית למישהי בת 30 נשואה עם ילדה. היא בשבילי הכל , בעיקר השלווה והשימחה שלי . בגללה אני כותבת שירים ובגללה אני רגועה , אך היא נטשה אותי ללפני שנה ועד היום קשה לי להתמודד עם כך . אני שחקנית שנה שנייה בתיאטרון ואת כל המונולוגים שכתבתי הם עליה . כאשר היה את המופע הסיום שחיכיתי וסבלתי בגללו ריבים עצומים עם הבמאית במשך שנה שלמה היא לא הגיע ולא יכלתי להשמיע את הצד שלי ואת מה שאני עוברת בגללה .. היא לא הייתה ואני מרגישה פער וכאב עצום . היא מלמדת בביה"ס שלי ואני חוששת שלא אוכל להשתלט על עצמי ואחפש אותה כל הזמן כמו שנה שעברה.. בבקשה עיזרי לי אני לא יודעת מה לעשות הייתי כבר בטיפול פסיכולוגי אחרי התנגדות גדולה של הורי שמתקשים להבין את האובססיה אליה וחושבים שהיא זאתי שעושה את הבעיות .אני לא יודעת מה לעשות .

בעלי עבר איבחון של 26 יום באישפוז יום פסיכאטרי בקפלן מאז התעודד קצת וחזר לעבוד הוא נוטל זיפרקסה כ-3 חודשים כבר ובקפלן רשמו F220 ICD10 למה הכוונה והאם זה יכול להתפתח לסכיזופרניה כמעט התגרשנו אני מאוד אהבת את בעלי וחוששת לנפשו עוד יותר ,כיום משתדלת מאוד לשמור לא להתווכח לא לריב ולא לקחת ללב,כי הוא סך הכל חולה

שלום רב, יצאתי עם בחור 3 שנים. לאחר כשנתיים הרגשתי שהקשר בינינו לוקה בחסר וביקשתי להפסיק. בן זוגי שכנע אותי שזה יסתדר. במהלך חברותנו הרגשתי טיפה מחנק, התנהגותו היתה ילדותית, התקשורת בינינו לא היתה טובה כי לא ידע להקשיב ולהגיע לתובנות. במהלך התקופה הצטננו היחסים בינינו עד כדי כך שלא היו יחסים אינטימיים, למרות הכל הוא העדיף לספוג יחס צונן ומעליב ממני ולא להכיר בכך שהתקשורת לא טובה. יש לציין שהבחור מצליח מאד בעבודתו והוא אהוד מאד בקרב האנשים, חברותי, נדיב. לפני כחודש ביקשתי לחתוך את חברותנו, בטענה שאינני אוהבת אותו יותר. הוא לא מצליח לקבל את זה וחי באשלייה שעדיין אפשר לתקן. האם זו אהבה אובססיבית ומה ניתן לעשות. תודה

שלום, יצאתי עם בחור בן 25 למשך חודשים מעטים אשר סיפר לי אובחן לפני כשנה במאניה דפרסיה,אושפז,טופל ולאחר שחש בטוב הפסיק על דעת עצמו את הכדורים.דבר שגרם לחזרה של התסמינים וכעת-תוך כדי שאנו יחד, גם הגיע לאישפוז בכפייה עקב התדרדורות מהירה של מצבו (שלטענתו נגרמה בעקבות ההתאהבות וההסחפות שבכך). הבחור פיתח כמעין אהבה אובססיבית כלפיי וכעת אינו מרפה,לא בצורה אלימה כלל,ומנסה לחזר אחריי עוד בהיותו מאושפז וכל ההסברים שניתנו לו כי הקשר הזה לא יעבוד כזוג ואני מוכנה להשאר בידידות עימו,אינם נזכרים ליום למחרת בשיחתנו והוא מבקש בכל הזדמנות שאבוא לבקרו שם. שאלתי היא מה לעשות במצב זה?-קרוביו ביקשו שלא אזעזע אותו יותר מדי כאשר הוא שם ואהיה סובלנית ואדבר איתו כאשר הוא מבקש כך(דבר שלא מפריע לי לבצע) או שעליי להיות אסרטיבית/תקיפה ואף לסרב לדבר עימו בטלפון או שבכלל אולי כן אני צריכה לבקרו? ניסיתי אף להתייעץ עם רופאיו והם לא סיפקו לי תמיכה או עזרה כלשהו בנוגע לאיך להתמודד עימו מבלי לגרום לו להיפגע במיוחד במצבו הרגיש. אודה לעציתך כיצד לנהוג עימו במצב זה?-ניתוק מוחלט או תמיכה טלפונית עד להתייצבות? לבקר אותו-האם זה יועיל למצבו או שרק יגרום עוד נזק?

לפני כמעט שנה נפרד ממני גבר שיצאתי איתו רק כחודשיים. אני מאוד ביקורתית בד"כ לגבי בחורים אבל לגביו הרגשתי שהוא האחד מכל הבחינות- אופי, יופי, שכל וכו'.מאז הפרידה לא הצלחתי לשכוח אותו, ויכול להיות שאני גם לא ממש מנסה כי אני לא רוצה לשכוח את כל הרגעים הטובים שהיו לי איתו. אני עדיין כל הזמן מסתכלת בתמונות שלו ובהודעות שהוא כתב לי וחיה בעבר. אני מרגישה שכל המחשבות שלי מתרכזות רק בו, וברגע שאני מנסה לשכנע את עצמי שלא לחשוב עליו יותר אני מרגישה תחושת ריקנות נוראית.אני כל הזמן מרגישה שהיה לי את הבנאדם הכי מדהים בעולם ואיך שהוא נתתי לו לחמוק ממני, ומסתובבת כל הזמן עם התחושה של " לא פייר". מעבר לכך, אני מרגישה שהמחשבות שלי ממש אובססיביות, לא מרפות וזה גם גורם לי לחשוב שמשהו לא בסדר איתי. האם מסווגים מחשבות מסוג כמחשבות טורדניות? על איזה סוג של טיפול/פיתרון הייתם ממליצים?( האם קיים גם טיפול תרופתי לבעיה כזאת).תודה

היי הרה אינני הולכת לטיפול מסיבה אחת תקציב זמני. הייתי מאאוווד רוצה ללכת במיוחד כרגע במצב שלי הנוכחי ,ניסיתי עוד דרך בקריאת ספרים שהומלצו לי למשל "אהבה אובססיבית" אני מבינה את פשר הדבר וכמה זה מיותר החיזורים והרצון לנסות מחדש שוב שאולי יהיה פה נס ואולי דברים ישתנו בינינו כמו שאני רוצה. לצערי שום דבר לא ממש משפיע על הרגשות והמחשבות שלי. ובקשר לעבודה=אני מופנמת בתוכי מכדאי לצאת לעבוד פתאום מפחדת לראות לדבר עם אנשים. חוסר וודאות מה יהיה איך יהיה האם אני יצליח לתפקד או ששם גם יפטרו אותי בגלל המחשבות וחוסר מצב רוח... דברים שעוצרים אותי ואת המהלך בחיים שלי. מה את חושבת שעליי לעשות? איך אני מנסה להתמודד מזהה ? את חושבת או יצא לך להכיר תופעות כמו שלי ? תודה רבה לך גלית

שלום רב: האם אובססיה נחשבת לתופעה של לרדוף אחרי בחור? הכוונה בחור שלא מעוניין בקשר ולא בעיניין, מאז שאמר לי את זה הרגשתי שפתאום יש לי דחף לרצות אותו. ומאז אני רודפת ללא סוף ורק חושבת איך אני מנסה לגרום לו שירצה ,הרגשתי שפתאום זה מין אהבה! עד כדאי כך משפיע על החיים שלי שרק חושבת ומתוסכלת מימנו ,עזבתי את עבודתי לפני כחצי שנה ומאז אני בבית . ומחכה לפעם בשבוע ביום מסויים שאני יודעת שהוא הולך למכון כושר,רק כדאי לראות אותו. (הוא יודע שאני מאווד מעוניינת בו)האובססיה שאני יודעת איפה לראות אותו ובשעה מסויימת משגעת אותי אני לא מצליחה לא ללכת ולרדוף אחריו.... מה עליי לעשות? תודה מראש

שלום. יש לי בעיה כזאת: יש לי חבר כבר שמונה חודשים. בשלושה חודשים האחרונים לא הפסקנו לריב על שטויות, ואני נכנסתי לסרטים על שטויות כל פעם מחדש, רוב המריבות היו באשמתי. לפני משהו כמו שבועיים רבנו מריבה אחת רצינית, כבר על סף פרידה, וכל הלילה שהייתי אצלו בכיתי כמו משוגעת, לא הצלחתי לישון, משהו כמו 4 שעות ברצף בכיתי בהיסטריה, כשהוא מחבק אותי, מנסה להרגיע אותי. המריבה היתה בגללי... העניין הוא שיש לי בעיה של אובססיה. לפני כמה חודשים הייתי מציקה לו והייתי בטוחה שיש לו קשר עם האקסית שלו בגלל שפעם ראיתי שיחה ממנו אליה. ולא הרפתי, חודשיים שלמים עקבתי אחריו, מנסה לדלות פרטים, שלא היו קיימים בכלל. ואז נכנסתי לסרטים ונזכרתי בכל מני דברים שקרו ועשיתי פעם, והרגשתי רע עם עצמי... זה הגיע למצב שהמצאתי לעצמי סיפורים בראש שלא קיימים... ומשהו מוזר קורה לי כבר שבוע. אני מתחילה להרגיש מוזר, מעין ריקנות כזו לפעמים, ולפעמים תקווה... בעצם, אני כבר לא יודעת אם תקווה.. הרגשה של צביטה בלב כאילו זה עומד להגמר, אני מבולבלת ולא בטוחה כבר מה אני מרגישה... קשה לי להאמין שהרגשות שלי דעכו תוך שבוע, פשוט לא הגיוני.. אני לא יודעת מה לעשות. אני מפחדת שאם אני אעזוב אותו אני אגלה עוד שבוע - שבועיים לא יודעת כמה זמן, שעשיתי טעות נוראית, שאני מתגעגעת אליו, שאני לא יכולה בלעדיו. אבל גם המצב שאני נמצאת בו עכשיו הורג אותי. ואולי זאת עוד אובססיה? אולי הכנסתי לראש שלי כ'כ חזק שדעכו לי הרגשות עד שאני באופן לא רצוני מרחיקה את עצמי ממנו? אני לא מתעניינת במה שקורה סביבי, אבא שלי היה בבית חולים לפני יומיים ואני רק ישבתי ובכיתי על מה שקורה לי עם חבר שלי. לא מעניין אותי מה חדש עם חברות שלי, אני מרגישה אנוכית... ובלי קשר, אני לא יודעת מה לעשות עם הקשר שאני בו עכשיו.. איך אני יכולה לדעת אם דעך לי, או שאולי זו סתם עוד אובססיה, ושהפחד מהריחוק מרחיק אותי ממנו יותר?

שלום לליאת, איך אני יכולה לדעת אם חבר שלי אובססיבי כלפי, והאם קשר כזה בריא? עד איפה עובר הגבול בין אהבה לאהבה אובססיבית? אשמח לתשובה תודה טל

שלום, אני בת 22, וישנו בחור שכבר 5 שנים מאוהב בי.. בהתחלה הייתי רואה אותו הרבה פעמים ברחוב ליד הבית שלי,הוא כנראה היה מחכה שאני אעבור שם והיה שואל אותי מה שלומי, אומר לי שלום כל פעם וכו'.. לא ייחסתי לזה כלל חשיבות והתעלמתי ממנו. יש לציין שלא הכרתי אותו כלל לפני כן ובהתחלה חשבתי שהוא מתבלבל ביני למישהי אחרת.. במשך כל 5 השנים האחרונות הייתי רואה אותו הרבה פעמים ליד הבית שלי, נועץ בי מבטים, עובר לידי "במקרה" וכו'.. אך התעלמתי מכל הסיפור. לפני כשנתיים הוא חיכה לי ממש ליד הבית (הוא כבר יודע בדיוק היכן אני גרה..) והביא לי פתק בו כתב שהוא אוהב אותי כבר הרבה שנים, רוצה להיות איתי, לא מסוגל לחשוב שאהיה עם מישהו אחר וכו'.. אז כבר הבנתי שאותו בחור לא לגמרי בריא בנפשו ואובססיבי לגבי. המשכתי להתעלם מכל העניין (בעיקר מהסיבה שבאותה התק' לא גרתי בבית ולכן גם לא פחדתי להפגש עמו שוב). כיום, אני שוב גרה בבית, אני רואה אותו הרבה פעמים מסתובב ליד הבית שלי ואני כבר די מפוחדת.. עד כדי כך שאני מפחדת לצאת לבד מהבית מחשש שאראה אותו. לפני כשבוע הוא השאיר לי מכתב בתיבת דואר בו הוא כתב שהוא מוכן לחכות לי כמה שידרש ושהוא רק רוצה לדעת אם יש סיכוי שאני ארצה אותו.. הוא כתב שאני לא צריכה לפחד ממנו או להתבייש להגיד לו שאני מעוניינת(?!) ושכל מה שהוא רוצה זה לדעת האם להמשיך לחכות לי או לא.. מהמכתב היה נראה כאילו הוא מאמין שאני כן רוצה אותו אבל כנראה מתביישת או מפחדת לגשת אליו ולדבר איתו. מס' ימים אחרי ששלח לי את המכתב הוא חיכה לי מחוץ לבית וכשיצאתי לרגע הוא בא אלי וניסה לדבר איתי על אותו מכתב.. אמרתי לו שאני ממהרת ושנדבר כבר בפעם אחרת (לקחתי ממנו את מס' הטלפון). אני מבינה שאני לא יכולה להמשיך להתעלם מהמצב, הוא מחכה לתשובה ממני וכל עוד אני לא עונה לו הוא עלול שוב לארוב לי מחוץ לבית ואולי גם להיות תוקפני יותר בפעם הבאה. השאלה היא איך עלי לפנות אליו? באיזו גישה לדבר איתו? בצורה תקיפה? עדינה? לשלוח מישהו שיאיים עליו? המצב מאד עדין בגלל העובדה שהוא כנראה לא לגמרי נורמלי וצריך לפנות אליו בצורה הכי נכונה ושקולה שאפשר. ממה שקצת קראתי הבנתי שמדובר ב"אהבה אובססיבית" / "אהבה פתולוגית" ולכן חשבתי שאולי איש מקצוע יוכל לעזור לי. אשמח לעצה והכוונה איך להתמודד עם אותו בחור . תודה רבה רבה מראש! וסליחה על האריכות. נטלי.

שלום, אני בת 22, וישנו בחור שכבר 5 שנים מאוהב בי.. בהתחלה הייתי רואה אותו הרבה פעמים ברחוב ליד הבית שלי,הוא כנראה היה מחכה שאני אעבור שם והיה שואל אותי מה שלומי, אומר לי שלום כל פעם וכו'.. לא ייחסתי לזה כלל חשיבות והתעלמתי ממנו. יש לציין שלא הכרתי אותו כלל לפני כן ובהתחלה חשבתי שהוא מתבלבל ביני למישהי אחרת.. במשך כל 5 השנים האחרונות הייתי רואה אותו הרבה פעמים ליד הבית שלי, נועץ בי מבטים, עובר לידי "במקרה" וכו'.. אך התעלמתי מכל הסיפור. לפני כשנתיים הוא חיכה לי ממש ליד הבית (הוא כבר יודע בדיוק היכן אני גרה..) והביא לי פתק בו כתב שהוא אוהב אותי כבר הרבה שנים, רוצה להיות איתי, לא מסוגל לחשוב שאהיה עם מישהו אחר וכו'.. אז כבר הבנתי שאותו בחור לא לגמרי בריא בנפשו ואובססיבי לגבי. המשכתי להתעלם מכל העניין (בעיקר מהסיבה שבאותה התק' לא גרתי בבית ולכן גם לא פחדתי להפגש עמו שוב). כיום, אני שוב גרה בבית, אני רואה אותו הרבה פעמים מסתובב ליד הבית שלי ואני כבר די מפוחדת.. עד כדי כך שאני מפחדת לצאת לבד מהבית מחשש שאראה אותו. לפני כשבוע הוא השאיר לי מכתב בתיבת דואר בו הוא כתב שהוא מוכן לחכות לי כמה שידרש ושהוא רק רוצה לדעת אם יש סיכוי שאני ארצה אותו.. הוא כתב שאני לא צריכה לפחד ממנו או להתבייש להגיד לו שאני מעוניינת(?!) ושכל מה שהוא רוצה זה לדעת האם להמשיך לחכות לי או לא.. מהמכתב היה נראה כאילו הוא מאמין שאני כן רוצה אותו אבל כנראה מתביישת או מפחדת לגשת אליו ולדבר איתו. מס' ימים אחרי ששלח לי את המכתב הוא חיכה לי מחוץ לבית וכשיצאתי לרגע הוא בא אלי וניסה לדבר איתי על אותו מכתב.. אמרתי לו שאני ממהרת ושנדבר כבר בפעם אחרת (לקחתי ממנו את מס' הטלפון). אני מבינה שאני לא יכולה להמשיך להתעלם מהמצב, הוא מחכה לתשובה ממני וכל עוד אני לא עונה לו הוא עלול שוב לארוב לי מחוץ לבית ואולי גם להיות תוקפני יותר בפעם הבאה. השאלה היא איך עלי לפנות אליו? באיזו גישה לדבר איתו? בצורה תקיפה? עדינה? לשלוח מישהו שיאיים עליו? המצב מאד עדין בגלל העובדה שהוא כנראה לא לגמרי נורמלי וצריך לפנות אליו בצורה הכי נכונה ושקולה שאפשר. ממה שקצת קראתי הבנתי שמדובר ב"אהבה אובססיבית" / "אהבה פתולוגית" ולכן חשבתי שאולי איש מקצוע יוכל לעזור לי. אשמח לעצה והכוונה איך להתמודד עם אותו בחור . תודה רבה רבה מראש! וסליחה על האריכות. נטלי.

במסגרת עבודתו, בעלי פגש בחורה צעירה שעובדת בבניין של אחד מלקוחותיו. כל הקשר ביניהם הסתכם בפגישה ידידות ותו לא. מאז, במשך חודשים רבים היא אינה מרפה ומרבה להטרידו פעמים רבות ביום. היא בוכה וטוענת שהוא אהבת חייה ומתחננת שיענה לאהבתה. הבחורה ידועה כבעייתית- היא מטופלת שנים ע"י פסיכולוגית בשילוב תרופות נגד דיכאון. כל מה שניסינו – בטוב, בבקשה הגיונית ואפילו באיומים ללכת למשטרה או לאביה – לא הועילו. זה כנראה חזק ממנה והיא לא שולטת בזה. ההטרדות נעשו בלתי נסבלות . היו מקרים שאף הפסיכולוגית של ה התקשרה לבעלי בבקשה לשיתוף פעולה. אך גם זה לא הועיל. בעלי ואני אובדי עצות. מה לעשות. וכיצד לגרום לה לחדול ממעשיה.

הזדהות ואהבת יתר לנשים איך אהבה לנשים אבל ממש חזקה יכולה להיראות ? זאת אומרת איך גבר שמת על נשים אמור להיראות ? מה המאפיינים של אהבה קיצונית לנשים אצל גבר ?

לפני שנתיים הכרתי בחור רגיל אך למרות זאת מיוחד. מההתחלה היה בו משהוא שמצא חן בעיניי מאד. אף פעם לא יצאנו למרות ששנינו מוצאים חן אחד בעיני השני וזה בגלל שאנו מעולמות שונים בכל התחומים והמובנים. כשהייתי מאד עצובה הוא היה היחיד שבחיוך מחק לי את הדמעות. אם זה היה תלוי בי היינו יחד. יש בינינו כימיה. הוא הבחור היחיד שגורם לי להרגיש בעננים רק מלראות אותו. כיף לי לדבר איתי (אם כי זה קורה בתדירות רחוקה מאד). אני רואה אותו כמעט יום יום. ואני לא יודעת אם זה אהבה, התאהבות או אובססיה. השאלה שלי היא מה ההבדל בין אובססיה לאהבה? אשמח לקבל תשובה מפורטת עם דוגמא שתמחיש את ההבדל ותעזור לי לדעת אם זה אהבה/התאהבות או אובסססיה לדבר הכביכול לא מושג (כשחשבתי שהוא "ברוגז" איתי זה הכאיב לי את הלב ואם הוא היה מציע לי לצאת איתו לא הייתי מסרבת ואפילו הייתי מאושרת) תודה

אני אוהבת בחור מסויים כבר שנתיים... הוא שחקן אדיר, סקסי נורא ובעל אינטליגנציה ריגשית גבוהה מאוד, הוא מיוחד בכל מובן בשבילי, אבל... ופה הבעיה! הוא לא מעוניין בקשר זוגי איתי למרות שמצד שני הוא אינו דוחה אותי לגמרי, הוא מתייחס אלי בכבוד כשאני מתקשרת אליו, אבל לא מעוניין ביותר מכך. אני לא מצליחה להוציא אותו מראשי ומחשבותיי, למרות שיש לו חברה אחרת כבר חצי שנה בערך... זה לא עוזר... אני לא רוצה להיות עם אף אחד אחר, רק איתו, למרות שאני כן יוצאת עם אחרים, הוא עדיין שם...במחשבות! ואני כן מנסה לתת צאנס אבל זה לא עובד! מה לעשות? תודה מראש!

שלום רב. בכל התנהגות מסתתרת בעייה נפשית, פסיכולוגית וכד', לכן נראה לי שזה גם המקום להתייעץ עמכם. אני נשואה שנים רבות שלא באושר ומסיבות רבות מנועה אני מלפרק משפחה מסיבות הגיוניות. שנים רבות אני מאוהבת על לטירוף בגבר נשוי שהוא ידידנו. אנו חוץ מלפלרטט איננו עושים מאומה. בקרוב מאד אני מחתנת את ביתי. בחתונה, מקובל לתת לחיצת יד או נשיקה על הלחי. חשבתי שהנה יש לי ההזדמנות לנשקו וכמובן גם אנשק את אשתו, מין נשיקה חתופה על הלחי. מעולם ולעולם לא ארשה לעצמי לנשקו מסיבות אישיות שקשורה בשנינו. שאלתי: מה עלול אדם זה לדעתכם להרגיש בזמן שאתן לו ספונטנית נשיקה בפרסייה מה שלא עשינו זאת בעבר?, האם מבוכה, כעס, שמחה, התרגשות, הרי יש בינינו שנים רבות מתח מיני עצום, והנה, החתונה זה תירוץ בכדי לנשק אותו, כי בעצם אני רוצה להרגישו. האם עלי להסתפק בלחיצת יד בלבד, או לא לעשות חשבון ויש לי ההזדמנות לנשק אותו... מה דעתכם ותודה רבה - דורית..

ד"ר גידי רובינשטיין שלום, אני בן 21, השתחררתי לפני שלושה חודשים. בשנתיים האחרונות אני מאוהב עד מאוד ובצורה עיוורת בקצין ששירת איתי. אני מרגיש שהוא המלאך השומר שלי, אני לא מצליח להעביר שעה אחת מבלי לחשוב עליו ויום אחד בלי לדבר איתו. במשך הזמן הפכנו חברים טובים, עם עליות וירידות, וכל ירידה ביחסים הייתה לי קשה. הוא ידע שאני רוצה יותר, אבל הוא ממש לא רצה. במשך שנתיים הייתי כל כך אומלל, שהדבר שאני הכי רוצה בחיים לא הולך לקרות. ואני מוכן לוותר על כל החלומות שלי והשאיפות שלי רק בגללו. בחודש האחרון הוא לא כל כך מדבר איתי. אני מתקשר משאיר לו הודעות, הוא כל הזמן אומר שהוא עסוק ושהוא יחזור אלי, אבל הוא אף פעם לא חוזר. השבוע ביקשתי ממנו לספר לי מה קורה, מה עשיתי, ולמה הוא לא רוצה לדבר איתי. הוא סיפר לי שיש לו חברה, ושהיא אוסרת עליו לדבר איתי. מאוחר יותר זה התברר לי כנכון. בכיתי לו בטלפון שעות, אמרתי לו שאני לא מאמין שהוא מסוגל לנטוש אותי כחבר בגללה, והוא היה כל כך אדיש אלי. לא היה אכפת לו בכלל, הוא רק ביקש שאני לא אתקשר אליו יותר. אני כל כך אוהב אותו, אני לא מצליח להפסיק לבכות כבר כמה ימים. אני כל הזמן במתח נוראי כזה, אני רועד, אני לא אוכל כלום, אני מרגיש שאין לי יותר סיבה לחיות, ששום דבר לא שווה בלעדיו, וזה כל כך כואב לי שהוא מתייחס אלי בצורה כזאת אחרי כל כך הרבה דברים שעשיתי בשבילו. אני מבקש את עזרתך, איך אפשר לעבור דבר כזה? אני מוכן לטיפול פסיכולוגי אם הוא יציל אותי, אני פשוט לא יודע מה לעשות, אני לא רוצה לאבד את החיים. אודה לך אם תעזור לי.