הי, אני נוהגת להבדיל בין מצוקה/ קושי/ קושי תפקודי שמתעוררים אצל ההורה למול מצוקה שמתעוררת אצל הילד. האם הדבר הזה מעורר בביתך מצוקה או קושי? האם זה מפריע לה לתפקד בעולם? לקבל מענה לצרכיה? האם היא העלתה זאת כבעיה? אני מבינה שהעניין מאוד מטריד אותך, האם את מבינה למה זה ככ מטריד אותך? כיתבי לי שוב אם תירצי. ירדן
שלום, יש הבדלים בהתפתחות בין ילדים, לדעתי רצוי שתפני לאבחון של קלינאי תקשורת ולא פסיכולוגית. את מתארת ילדה שמבדילה בין אנשים, מביא את רצונה (גם אם זה בלא) ומבקרת בגן, כך שתלמד לנהל יחסים עם ילדים. תקבלי אותה עם הרצונות והעדפות שלה לשותפים למשחק ותפני לקלינאי תקשורת להערכה, הדרכה... לא בטוחה שצריכה התערבות טיפולית בשלב זה. תהני ממנה
לצעיר אי אפשר לענות ללא פרטים נוספים..... בכל מיקרה, לגבי הלשון, עם הכוונה לתפר בלשון, תלוי בסוג השיבושים בהיגוי ובגיל הילד לגבי האבחון, יש אפשרות להקליט דגם של דיבור, בתנאים שיסכים לדבר. בהתאם לגיל הילד ומיומנויות הקלינאי תקשורת ניתן בהחלט לקבל תמונה, אולי לא בפגישה הראשונה. כנראה יהיה נכון לפנות לאבחון פרטני
הי, אני נוהגת להבדיל בין מצוקה/ קושי/ קושי תפקודי שמתעוררים אצל ההורה למול מצוקה שמתעוררת אצל הילד. האם הדבר הזה מעורר בביתך מצוקה או קושי? האם זה מפריע לה לתפקד בעולם? לקבל מענה לצרכיה? האם היא העלתה זאת כבעיה? אני מבינה שהעניין מאוד מטריד אותך, האם את מבינה למה זה ככ מטריד אותך? כיתבי לי שוב אם תירצי. ירדן
שלום, יש הבדלים בהתפתחות בין ילדים, לדעתי רצוי שתפני לאבחון של קלינאי תקשורת ולא פסיכולוגית. את מתארת ילדה שמבדילה בין אנשים, מביא את רצונה (גם אם זה בלא) ומבקרת בגן, כך שתלמד לנהל יחסים עם ילדים. תקבלי אותה עם הרצונות והעדפות שלה לשותפים למשחק ותפני לקלינאי תקשורת להערכה, הדרכה... לא בטוחה שצריכה התערבות טיפולית בשלב זה. תהני ממנה
לצעיר אי אפשר לענות ללא פרטים נוספים..... בכל מיקרה, לגבי הלשון, עם הכוונה לתפר בלשון, תלוי בסוג השיבושים בהיגוי ובגיל הילד לגבי האבחון, יש אפשרות להקליט דגם של דיבור, בתנאים שיסכים לדבר. בהתאם לגיל הילד ומיומנויות הקלינאי תקשורת ניתן בהחלט לקבל תמונה, אולי לא בפגישה הראשונה. כנראה יהיה נכון לפנות לאבחון פרטני
שלום לך, מרגש ונוגע ללב איך עובדת זמנית כמוך כ"כ מתענינת ומושקעת בילדים שבטיפולך. לא פלא שהילדה הזו התחברה אלייך כ"כ כי היא כנראה הרגישה בדיוק את זה.. ילדים עם אילמות סלקטיבית בהחלט מדברים בסיטואציות מסוימות, בד"כ בבית, במשפחה, עם האנשים המוכרים. יש ילדים עם אילמות סלקטיבית שמדברים בכל מקום מלבד במסגרת אחת. זה מאוד תלוי ומשתנה מילד לילד. לגבי מידת השלווה והרוגע. אז אפשר בהחלט להתרשם מתסכולים בקרב ילדים אלו שבאמת כפי שאת אומרת, לעיתים לא מצליחים לבטא את רצונותיהם, צרכיהם ורגשותיהם - ולא, כל החלקים הללו אצל ילדים לא נעלמים, אבל כן, קצת מודחקים ונדחקים הצידה בתוכם, ויכולים להופיע בעוצמה מוגברת בבית. לגבי רצון ליצור קשרים חברתיים - אני מאמינה שהוא קיים, אבל החרדה מהדיבור חזקה יותר. מטפלים טובים יוכלו לסייע לילדים כאלה ליצור קשרים חברתיים טובים למרות הקושי לדבר. ההתאמה או אי ההתאמה שלה לחינוך מיוחד לא תתבסס רק על האבחנה הזו, לכן לגבי זה אני לא יכולה לענות לך. מה שכן נורא מתחשק לי לומר לך זה שוב כל הכבוד על המסירות והעניין שאת מגלה. יכול להיות שדרך הגננת תוכלי ליצור קשר עם האמא ואולי לשמר עם הילדה הזו את הקשר באופן אחר. כך או כך, נדמה לי שעבודה עם ילדים מאוד מתאימה לך ואני שמחה עבור כל ילד שיזכה להיות במחיצתך תחת טיפולך והדרכתך :) בהצלחה ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום לך, זה תקין וזה טבעי והיא נהדרת בדיוק כפי שהיא. אין לך שום סיבה להתבייש בתגגבות הטבעיות של ביתך, להיפך רק להתגאות בה ולהיות עבורה כפי שהיא זקוקה לך. תשמחי בה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום לך, מה שאת מתארת נשמע כמו הפרעת ילדות שנקראת אילמות סלקטיבית, כלומר חוסר יכולת והמנעות לדבר במצבים חברתיים בהם בד"כ נדרשים לדבר. זוהי הפרעה שמצריכה טיפול ועשויה להיות עיקשת אם לא מטפלים בה. פני בהקדם לאיש מקצוע המתמחה בטיפול בנושא. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום לך כדאי לטפל בחרדה החברתית ובמילא יטופל גם השאר. אל תוותר- גש לטיפול.
שלי תחום ההתמחות שלי ושל הפורום הינו בעיקר לגבי התמודדות עם מצבי מתח לחץ וחרדה, של בוגרים. אינני מומחה לטיפול ו/או ייעוץ, לגבי בעיות של ילדים.
שלום מירב, בתוך עולם הטיפולים הנפשיים, שיפור קל שמושג תוך עשרה מפגשים זה לא רע בכלל.. מעבר לזה, אני מציעה שאת הלבטים והשאלות שלכם תפנו כרגע למטפלת שלכם לפני שאתם עושים החלטה משמעותית כמו לעבור טיפול, או לפחות כחלק מהחלטה שכזו. באופן כללי אני מציעה לכם להתאזר בסבלנות כרגע וכאמור לשתף את המטפלת בקושי שלכם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044
אילמות סלקטיבית קשורה לרוב בחרדה חברתית, נכון להתחיל טיפול נפשי ורצוי גם קלינאי תקשורת, כדי לרכוש מיומנויות שיח ושפה תקינה... לגבי התנהגות חברתית, ישתפר ככלש היא תרגיש יותר נוח בחברה וללא חרדה. בהצלחה
שלום רב מציע להיוועץ בגננת ובפסיכולוגית של הגן. יש סיכוי גבוה מאוד שימשיך להשתפר, אבל תשאלי האם זקוק לטיפול והתערבות, או רק למעקב. בברכה, פרופ' יוליאן יאנקו
טלי שלום, בהחלט יתכן שמדובר בחרדה חברתית ואילמות סלקטיבית. המחקרים מראים כי אצל ילדים רבים תופעות אלו נשארות ולא נעלמות. לכן כדאי מאוד לקבל עזרה והכוונה התנהגותית סביב כך. בעבודה נכונה וטובה עם הרבה הכוונת הורים בהחלט ניתן לעזור לכם ולשפר את מצבו של בנך ד"ר יונתן קושניר פסיכולוג קליני www.drjkushnir.com
שלום יעקב, שאלת שאלה מאוד כללית, תיאורטית. אז אענה לך באותו האופן כרגע, ואם תרצה לחדד את שאלתך, אתה מוזמן. כל בעיה נפשית -עשויה- להיות מושפעת ממצבי משבר, דחק או קושי בחיי הילד או בחיי הדמויות המטפלות שלו, בוודאי בגילאים הצעירים מאוד. בברכה, ירדן פרידון ברשף
רחל היקרה, את בוודאי מבינה שהמתרחש בין המטפלת ובין הפציינטית הוא דבר מאוד אישי ואינטימי, אשר אדם שאינו נוכח בעת המפגש קשה לו לחוותו וקשה לו להעיר אודותיו. יש להבדיל בין כמה תחומים: 1. הצורך שלך, שאולי לא טופל (או טופל באופן חלקי) בפיתוח תלות מאוד עמוקה בדמות הטיפולית. אני מניחה שתלות זו נובעת (א) מתוך הצרכים האישיים שלך שיש לתת להם מענה, (ב) בשל שיטת הטיפול. ככל ששיטת הטיפול בה נוקטת המטפלת היא יותר אנונימית, פחות מביאה את עצמה לביטוי כבן אדם בתוך החדר, וככל שיש עליה פחות מידע בסיסי, כך מגבירה הסיטואציה את רגשות התלות, שכן אז המטפלת הופכת להיות דמות דמיונית לחלוטין. יש כאן עניין של אסכולה טיפולית בה נוקטת המטפלת, וכמובן של האישיות המסוימת שלה. 2. היית שנים ארוכות בטיפול, שלדבריך סייע לך בהרבה תחומי חיים, אך יחד עם זאת לא הצליח לטעת בך חוויה של עצמי פנימי חזק ובשל, עליו את יכולה להישען ולהפחית כתוצאה מכך את הצורך בדמויות חיצוניות. לטעמי האישי, בהתאם לאסכולה הטיפולית בה אני דוגלת, הטיפולים שלך נמשכו שנים ארוכות מדי ולדעתי, לא עמדו במשימה המרכזית של הפחתת התלות ופיתוח עצמי אוטונומי. 3. כיום את מדברת על תהליך פרידה שנמשך 8 חודשים, שנדמה להיות ארוך במידה הראויה לשם פרידה. עם כל זאת, את עדיין חשה כעס על שהמטפלת ואת לא הצלחתן כצוות להביא אותך לעמוד על רגליך שלך ולהיות עצמאית מבחינה פסיכולוגית. הכעס הוא חלק בלתי נמנע מן התלות המוגזמת, שאולי לא נעשה מספיק במהלך הטיפולים על מנת להבין אותה ולשחרר אותה. אם ברצונך כיום להפסיק את הטיפול, נראה שאולי תקבלי אומץ וחיזוק עצמי מעצם העובדה שאת מסוגלת לכך, וביכולתך לקבל החלטה עצמאית בנוגע לכך. יחד עם זאת, לאור המצב הנפשי שבו את מצויה, יש להניח שאכן יתעוררו רגשות של געגוע, כאב, אובדן, ריקנות, אולי אפילו ייאוש. לפיכך אין ספק שפתרון ביניים הוא לקבל כדורים נוגדי דיכאון וחרדה, שכן את מתארת שהינך בשלב נפשי מאוד ירוד. אני חייבת להסתייג ולומר שאין זה מקובל שפסיכולוג חיצוני יביע דעה על טיפול או שיטת טיפול של מטפל אחר, שכן סך הכל משך שנים ארוכות סוג טיפול זה התאים לך ומצאת בו הרבה נחמה וכוח. יתכן בהחלט שהיום את זקוקה לדברים חדשים, אך אין זה נכון לעבור ממטפל למטפל. יש חשיבות רבה לשיטה הטיפולית ולאופן בו השיטה הטיפולית מעודדת תלות ומרחק בין מטפל למטופל, לעומת שיטה המעודדת פתיחות, יחסי אנוש סבירים ומקובלים, ואינה משתמשת במעטה של חשאיות אודות המטפל. להערכתי עליך לשקול בצורה העמוקה ביותר מה נכון לך לעשות בשלב הנוכחי. חבל שאת חווה בושה לספר אודות היותך בטיפול פסיכולוגי. היום מידע זה הוא טריוויאלי לחלוטין ומקובל בין אנשים כחלק מהתרבות שלנו. אלמלא הבושה, היה לך יותר קל להתייעץ עם אנשים נוספים פרט למטפלת שלך. קבלי את כל דבריי בעירבון מוגבל, שכן אינני מכירה אותך, או את המטפלת ואת שיטתה, ואין זה הוגן וגם לא נכון להתערב בהשקפת עולם של מטפל אחר. הדבר היחיד שנראה לי אולי לא תואם הוא שנות הטיפול המרובות. כל טוב ובהצלחה, אילנה
שלום, בהנחה שנשללה אלמות סלקטיבית, אני מניחה שמדובר בביישנות קיצונית או חרדה חברתית. ביישנות, כפי שנכתב כאן הרבה בעבר, היא תכונת אישיות, שבאופן כלשהו מלווה את האדם לאורך חייו. למרות שמדובר במשהו "כרוני", רוב הביישנים מצליחים בסופו של דבר לתפקד היטב, עם מעגל חברים קרוב, ובתוך סביבתם המוכרת. החרדה החברתית היא הפרעה הניתנת לטיפול בהצלחה. תהיה הסיבה אשר תהיה, כרגע, שווה להשקיע בסיוע לילדתך, ואפשר לעשות זאת הן בהתאמה ורגישות מצד הסביבה, אך גם באימון ותרגול מצבים מעוררי חשש. למשל, לתרגל אותה במשימות ביניים קלות, כהכנה לקראת משימות קשות ומרכבות יותר עבורה. אפשר לעזור לה לבקש משהו קטן ממבוגר שהיא מכירה בתוך המשפחה (סבתא או דודה), כמו לקשור שרוך או להוריד עבורה משהו שנמצא גבוה. לקנות ארטיק לבד באוטו גלידה או מסטיק בפיצוציה. הדוגמאות האחרונות מהוות גם סוג של תגמול על המאמץ והאומץ. חשוב לזכור שלעתים, גם אם לא במודע, הסביבה מעניקה תגמולים ישירים ועקיפים לילד הביישן, תשומת לב רבה, סוג של רחמים ורצון לפצות, ואפילו שירותים מיותרים. רצוי להיות מודעים לאפשרות הזו ולהימנע ממנה ככל האפשר. אם תרגישו שהמצב לא משתפר, פנו להתייעצות עם פסיכולוג ילדים קליני, שיוכל להציע התערבות ישירה (מול הילדה) או הדרכה הורית, בהתאם לצורך. בהצלחה ליאת
שלום אתי שמיעה תקינה הינה אכן קריטית להתפתחות השפה ויכולת הדיבור בגיל בו נמצא בנך, ויש לה אף השלכות לתקופה שלאחר מכן. בגיל שנתיים כבר נתחיל לצפות לשמוע מהילד משפטים בני שלוש מילים, אם כי שיבושי היגוי עדין תואמים בגיל זה. הילד רוכש עוד ועוד מילים חדשות ומושגים ראשוניים ואילו הבנת ההוראות הולכת ומשתכללת. אם לילד ירידה בשמיעה, זה מדליק נורה אדומה מכיוון שהוא אינו קולט את צלילי הסביבה באופן שמיעתי, ונשען מאוד על הערוץ החזותי. גם למשך הזמן בו לא שמע, יש חשיבות רבה. ניתן לפנות למרכזים אחרים על מנת לקבל התערבות מהירה יותר מקלינאי/ת תקשורת. קצב התקדמותו של הילד תלויה בגורמים שונים, וקשה לנבא באופן ספציפי עד שלא שוללים קשיים נוספים. אך באופן כללי התערבות מהירה חיונית ביותר כעת, ומעלה את הסיכויים לצמצום פערים. ממליצה לך לבנתיים לאמץ אסטרטגיות מסוימות במהלך האינטרקציה עם בנך למשל לדבר כשאת נמצאת קרוב אליו, פנים מול פנים. לקרוא לו ספרים פשוטים מאוד, בקצב איטי וברור. לתת שהות שבה הוא יכול לחזור על מילה שאמרת ולעודד אותו כשהוא מנסה לחקות אותך. בפעילויות יומיומיות להמליל ולחזור על הפעולות שאת מבצעת ביחד איתו (לבישת בגדים, עריכת שולחן, רחיצה, משחק משותף וכו') תוך הדגשת המילים העיקריות בקול רם וברור. בקשר לאילמות סלקטיבית, לא ניראה שזה צריך להטריד אותך כלל. בהצלחה אילנית
שלום ארי, ראשית, אתחיל ואומר שכדי להסיר ספק, שווה להתייעץ עם גורם מקצועי שיוכל לאבחן את בתך ולהציע התערבות במידת הצורך. אפשר להתחיל מהמכון להתפתחות הילד בקופ"ח, שם יוכלו להעריך אותה גם פסיכולוג התפתחותי וגם קלינאית תקשורת. על פניו, דיבור חלש מאד הוא סוג של תפעול הסביבה - כאילו אמרה: אתם תקשיבו לי, ותתאמצו מאד מאד לשמוע את מה שאני אומרת. יש הרואים בכך סוג של תוקפנות פסיבית או ניסיון שליטה. מציעה לנסות להימנע מלהעיר לה על כך או להפציר בה לנהוג אחרת. לפעמים, ילדים מגלים ש"חולשתם" מזכה אותם בהרבה תגמולים חברתיים (חיזור, חמלה, יחס מיוחד), וחשוב להיות ערים לכך ולהישמר מהאפשרות הזו. אני מאמינה שאם היא תשלם את מחיר הדיבור הלוחש, תגבר המוטיבציה שלה לשינוי. מה את אומרת? שנה טובה ליאת
שלום אבי, אבחון האילמות הסלקטיבית חייב להיעשות ע"י איש מקצוע מיומן, שיוכל להבדילה מהפרעות אחרות, דומות. בדר"כ, מי שמאבחן את המצב לאשורו, יודע גם להמליץ על מטפלים מנוסים שמכירים את הנושא. ככלל, הטיפול באילמות סלקטיבית ניתן ע"י פסיכולוגים או פסיכיאטרים לילדים, קלינאיות תקשורת או מטפלים בהבעה (מוסיקה, תנועה או אמנות) - אך גם מתוך אלה חשוב לוודא שמדובר באנשים עם ניסיון בתחום ספציפי זה. לפעמים, הטיפול מלווה גם בתרופות נוגדות חרדה, בעיקר אם הקושי לתקשר עם זרים התפתח למה שנראה כמו חרדה חברתית. יש ברשת לא מעט מידע על ההפרעה ועל מרפאות ואנשי מקצוע המתמחים בטיפול בה. בשל גילו המאוחר, יחסית, של הילד, חשוב מאד מאד להגיע לטיפול בהקדם, שכן השפעותיה של הפרעה "עקשנית" שלא טופלה עלולות להיות משמעותיות בהשוואה למופעה אצל ילד קטן. בברכה ליאת
שלום! לאור החששות, אני ממליצה לפנות לאבחון של קלינאית תקשורת ופסיכולוגית התפתחותית במכון להתפתחות הילד של קופת החולים שלכם. לא הייתי ממהרת להסיק מסקנות, מכיוון שבתך מתקשרת יפה בבית עם בני המשפחה, אך יש לבחון מדוע התקשורת שלה נפגעת בתוך הגן. עד האבחון אני מציעה לחזק את הכישורים החברתיים-תקשורתיים שלה, קודם כל ע"י זמן איכות ומשחק משותף אתכם, ההורים. בגיל זה, בילוי משותף עם הורה מעלה את הבטחון העצמי ומשפר כישורים רבים. כמובן מדובר בפעילות משותפת שיש בה עשייה, כגון משחק, קריאת ספר, יצירה וכדומה. כמו כן, אפשר לנסות להזמין הביתה חברים מהגן ותוך תיווך לקדם אינטראקציה בינם לבין ביתך.בהצלחה!
שלום אורלי, טיפול קבוצתי לשיפור מיומנויות חברתיות יכול להועיל אך ורק אם הילדה בשלה לכך. אחרת, קבוצה שכזו עלולה להחוות ככישלון ולהגדיל את החרדה העומדת בבסיס האילמות. ממליץ לכם להתייעץ עם פסיכולוג ילדים קליני על בסיס הערכת יכולותיה. ייתכן שיש, אך אני לא מכיר טיפול קבוצתי המתמקד בילדים עם הקושי הספציפי הזה. בברכה קובי.
שלום מיכאל, איני מכירה קשר בין סכיזופרניה לאילמות סלקטיבית (כהגדרתה האבחנתית). יתכן שהבחירה לא לדבר קשורה לביישנות, ריקנות, או תחושות אחרות, עליהן אני ממליצה לך לדון עם הפסיכולוג/פסיכיאטר שלך. בברכה ליאת
שלום רב, אבחנה של "אילמות סלקטיבית", כמו גם אבחנות מתחרות, חייבת להיעשות לאחר תצפית מדוקדקת והיכרות עם הרקע ההתפתחותי והמשפחתי. אני מציעה לבקש מרופא הילדים הפנייה למכון להתפתחות הילד של קופת החולים שלכם. במכון יש צוות רב מקצועי שיוכל לתת מענה לספקות שלך ולהרגיעך. בברכה ליאת
מאמרים באתר של pubmed לגבי טיפול, תלוי בגיל, תפקוד ורצון המטופל התופעה קשורה בטראומה או בחרדה חברתית ויש לבדוק לעומק לפני טיפול כל שהוא