תוצאות חיפוש עבור אבחון-רגשי

שלום ליאת אני אם לשלושה: ילד בן 10.5, ילדה בת 14 וילדה בת 4. הבן החמוד שלי מתנהג בצורה ילדותית, נאיבי (תמים) ו"דבוק לאמא", נוטה להתפרצויות זעם ובכי אם אינו מקבל משהו בזה הרגע, כמעט ללא יכולת לדחות סיפוקים, כל הזמן מבקש שיקנו לא צעצוע זה או אחר, נלחץ ממצבים מעט מורכבים, כמו לקבוע מפגש עם חבר ("שאת תתקשרי"). אם חבר לא יענה לו הוא לא ינסה שנית אלא יוותר. הוא לא מתמודד עם ילדים שמציקים לו ונעלב במהרה. אני מזהה קושי רגשי וגם "אוטיזם חברתי". מצד אחד הוא רוצה להיפגש עם חברים אך כשהם נפגשים הוא לא ממש יודע מה לעשות אתם. הוא יכול להעליב חבר סתם כי לא חשב שהוא פוגע בו או להעלם לחבר בגינה כי "שכח לומר שהוא הולך". לעומת ילדים בני גילו שאני מכירה הוא ילדותי ו"בכיין". אני גם מרגישה שבני כיתתו לא כ"כ רוצים להפגש אתו, לא ממש מעריכים אותו וזה כואב לי נורא. ברור לי שילדים בסביבתו מזהים את חולשתו ומנצלים זאת לרעה. הוא מתנהג באופן קורבני ומאד קשה לו ולנו עם זה. בעקבות ייעוץ של יועצת ביה"ס פניתי לטיפול פסיכולוגי עבורו. לאחר 6 מפגשים בני טוען שהיא לא עוזרת לו. אני תוהה האם לא היה צריך קודם לעשות לו אבחון רגשי ורק אחכ' להחליט מה עושים. לגבי היחסים בבית, המצב לא פשוט. אני האם "התומכת והמכילה " ובעלי האב "הרע והביקורתי". דבר שלא מוסיף לדימוי העצמי של הבן שלנו. יש לי ריבים רבים עם בעלי על היחס שלו אליו ואין לי ספק שהוא תרם רבות במהלך השנים לדימוי העצמי הנמוך שלו. אודה לך על התייחסותך לעניין ואולי תמליצי לי מה לעשות. תודה רבה

שלום רב, בני בן חמש ועשרה חדשים, מסיים גן חובה. אנו שוקלים בכובד ראש להשאירו לשנה נוספת בגן על מנת לאפשר לו בשלות רגשית ומוכנות לכתה א' מהפן הרגשי. בגיל שלש וחצי אובחנה אצל בני מחלה אורטופדית (פרטס) ברגל שמאל, אשר גרמה לו לצליעה, כאבים עזים, והימנעות מפעילות שגרתית לגיל זה: ג'ודו, כדורגל וכו'. לאחר שנה של טיפולי הידרותרפיה, מצב הרגל השתפר מאוד עד כדי חזרה לתפקוד מלא בתחילת השנה הזו. בתחילת השנה כבר זוהו קשיים רגשיים הבאים לידי ביטוי בפרישה לבכי בזמן קונפליקטים או תסכול רב. לפני כשלושה חדשים גילינו כי המחלה הופיעה גם ברגל השנייה, והילד חווה כאבים וצליעה וטיפולים מחדש. כעת אנו חוששים בנוגע לעלייתו לכתה א, מפאת הכאבים העזים, קצב התקדמות המחלה והחלמתה, וקשיים ברמה יום יומית בפן הרגשי. חשוב לציין כי לבני אין בעיות נוספות מיוחדות. מהפן החברתי, מוטורי וקוגניטיבי הוא בהחלט מתאים לבני גילו, ואף חברותי ביותר, סקרן, ומאוד חכם. שאלתי היא: נאמר כי כי טיפול רגשי ניתן לקבל לאחר אבחון רגשי אצל פסיכולוג ילדים. האם עלי לפנות לפסיכותרפיסט. מה בנוגע לטיפולים כגון תרפיה באמנות, במוסיקה, בחיות...האם יכל להתאים. תודה רבה על ההתייחסות.

בני בן 5 ו-10 חודשים , ילד מאוד נבון, עם יכולות קוגנטיביות מאוד גדולות, אוהב סיפורים,ובעיקר לצייר. אך בשנתיים האחרונות אנו מרגישים שמתפתחת אצלו בעייה ריגשית שבאה לידי ביטוי במצבים הבאים: קשה לו עם מעברים מפעילות אחת לאחרת, הוא נרתע מלהשתתף בריכוז בגן ומוצאים אותו יושב בצד מחוץ לריכוז, הוא מסתתר כאשר הוא עומד לפגוש את סבא, סבתא או אפילו אבא. כאשר הוא מוצף ברגשות קשה לו לווסת עצמו ובשלב זה הוא יכול פתאום לקבל רגליים קרות או להגיב בהתפרצויות זעם, הוא מגן על עצמו באמצעות דמויות על שהוא מכיר, הוא לא מקבל הפסד הוא חייב לנצח, גם אם טעה, הוא מרגיש נחות, יש לו דימוי עצמי מאוד נמוך, אנחנו מרגישים שיש לו בעיה עם עצמו ומאוד רוצים לסייע לו? האם אבחון רגשי יכול לזהות הבעיה??? האם יש לקשר ל-ADHD???

האם ניתן לערוך אבחון רגשי לילד בן 3 וחצי על רקע קושי בהתאקלמות לגן, המתבטא בחוסר רצון לשחק עם ילדים אחרים ובאי רצון לצאת לשחק בחצר הגן? יש לציין שמחוץ לגן מדובר בילד שמח, אוהב, חכם ביותר וחברותי, ובנוכחות שלנו מתחבר ומשחק עם ילדים אחרים, אבל בגן מסרב לעשות זאת, ולא רוצה ללכת לגן. אחר הצהריים מבקש להיפגש ולשחק עם ילדים מסוימים מהגן, אבל לא מוכן לשחק איתם בגן עצמו, אלא רק בבית. במפגש עם אנשים שאינו מכיר הוא מאד מתבייש, ומכאן שאני דואגת כיצד ניתן לאבחן ילד שלא ירצה לשתף פעולה עם המאבחנת? תודה.

שלום, בתי בת 3+, ילדה שלישית עם שני אחים גדולים ממנה, בן עשר ובת חמש וחצי.התפתחות מוטורית תקינה, לדעתי יש עיכוב בהתפתחות שפתית, עדיין לא מדברת ממש בשטף, מתקשה לספר סיפורים ברצף או מאורע שקרה. כרגע אנחנו בתהליך אבחוני אצל קלינאית תקשורת. בפאן הרגשי- מדובר בילדה רגישה מאוד, עדינה,נפגעת מהר, רגישה מאוד לרעשים וקולות חזקים. היא גמולה מפיפי יותר מחצי שנה, אבל עדיין לא עושה קקי בשירותים. היא גם מוצצת אצבע. מבחינה חברתית, היא לא כ"כ יוזמת אינטראקציה חברתית, אבל בהחלט נהנית לשחק עם ילדים אחרים,עם אחותה וחברותיה. הבעיה היא יותר ביוזמה לקשר, מה שאולי קשור גם לאופייה הביישני. הגננת שלה די מוטרדת בעיניין וקצת לוחצת בכוון של אבחון רגשי. אומרת שמעולם לא נתקלה ברגישות כה גבוהה אצל ילד וברמה כזו של פגיעות (גם אם מעירים לה על משהו-ללא הרמת קול) האם לאור האמור לעיל, כדאי לקחת אותה לאבחון רגשי בהתפתחות הילד? תודה מראש...

לפי המלצת הגננת עליו לעבור איבחון ריגשי ואין דבר פסול בזה מבחינתי פניתי לרופא משפחה והבאתי את הטפסים הנדרשים ומסרתי לגננת למלא אותם לקח לה זמן להחזיר לי את הטפסים וכאשר היא מסרה לי את הטפסים היא אמרה לי שהיא מאוד מקווה שזה יהיה מלא לרוחי אמרתי תודה וכאשר התפנתי לקרוא את השאלון לתדהמתי היא מלאה את השאלון כפי שהיה נראה לה רק שהיא שכחה לציין פרט מאוד "שולי"!!! שכל ההתנהגות של הילד היתה כך לפני שהוא עבר ניתוח .(הילד סבל תקופה ארוכה משקדים מוגדלים מאוד ופוליפים וירידה של 40% בשמיעה וכך גם התפקוד שלו היה ירוד מאוד ובנוסף לכך גם באמצע היה מעבר של דירה לעיר חדשה שגם מפריע לתפקוד הרגיל מה שהיה לה(לגננת) קשה לקבל את זה בהתחלה)אני מרגישה שהיא לא עושה מאמץ לעזור לילד מכל הלב אלא רק בשביל הפרוטוקול בלבד ואני בתור אמא שלו לאחר הערה כזו לא שקטה שלא להעביר אותו בכל אופן את האבחון כדי שאם הוא זקוק לעזרה זה הזמן לקבל אותה לפני שילך לביה"ס רציתי לדעת אם יש אפשרות לבצע אבחון באופן פרטי ללא השאלון של הגננת כדי שמי שמאבחן את הילד לא יקח בחשבון רק את מה שהגננת כתבה ?קשה לי מאוד להאמין בה לאחר שהיא שכחה להוסיף את הפרט החשוב הזה ואני רוצה לציין שאולי ישנה בעייה אבל הילד בסך הכל בערך כחודשיים אחרי הניתוח וחל בו שינוי גדול מאוד אשמח לקבל תגובה למייל שלי . תודה מראש

שלום רב, עקב בעיות התנהגות של ילדי בכתה א, הופנתי לשפ"ח לצורך איבחון, שם אמרה לי הפסיכולוגית של ביה"ס שאין לה הכשרה לעשות אבחון רגשי לילד, אלא רק דידקטי, ושלחה אותי לחפש פתרונות בשוק הפרטי, קראתי פה רבות תשובות לפניות שנכתבו אליך, אנא עזרתך הדחופה בהמלצה לפסיכולוגית קלינית לילד בן 6 באזור ראשל"צ, רחובות, נס ציונה, או בכלל באזור המרכז, המצב בלתי נסבל ואנו זקוקים למענה ועזרה מידיים, תודה, שלומית

שלום אני קרוב לגיל 30 ואני מחפש קבוצה או טיפול לרכישת כישורים חברתיים. לצערי כל הקבוצות מיועדות לילדים ונוער. האם ידוע לך על קבוצות או טיפול אחר שמתאים לגילי? תודה

שלום רב, יש לי ילד בן 7 שני במספר השנה הוא התחיל כיתה א' אחרי שנשאר שנה נוספת בגן חובה. את תחילת השנה הוא התחיל עקום נורא בזה שהוא לא רצה להכנס לכיתה למשך שבוע היה נכנס רק בשעות האחרונות ואחרי שדברתי איתו הוא הסכים ואחר הוא היה צריך להיות תורן הוא לא הסכים בטענה שהוא מפסיד את ההפסקות ואחר כך התרצה והסכים רק ליומים מבחינה חברתית אין לו שום בעיה הוא תמיד מוקף בחברים הוא ילד אהוב מאוד מבחינת שיעורי בית לשבת מאוד קשה להושיב אותו ואחר כך שהוא עושה הוא לפעמים מרוכז ועושה יפה ולפעמים כשלא בא לו הוא מתעסק בעוד כמה וכמה דברים . המורה ביקשה לערוך לו אבחון רגשי . רציתי בבקשה לדעת מה זה אבחון רגשי והאם כדאי כבר עכשיו לערוך לו אבחון דידקטי ואם כן האם יש מקום מומלץ בפתח תקווה תודה מראש על היחס והתשובה

הי ליאת יקירתי, שכחתי לעשות זאת ב"משמרת" שלי, אז אני "נדחפת" לרגע אליך... עקב המצב, ובכלל, חשבתי שטוב שאנשים ידעו שהשירות הפסיכולוגי של אוניברסיטת תל-אביב פתח לאחרונה את שעריו לקהל הרחב. זה אומר שכעת ניתן לקבל בשירות טיפול דינמי וקוגניטיבי-התנהגותי לכל הגילאים (ילדים, נוער ומבוגרים). במקביל לטיפולים פרטניים, יתקיימו קבוצות דינמיות, קבוצות יחודיות ל- OCD ולחרדה חברתית, וקבוצה לגילאי 60+. בנוסף, ניתן לפנות לצורך אבחון רגשי לילדים, בני-נוער ומבוגרים. מזכירת השירות, לנה, תשמח לתת פרטים נוספים בטלפון 03-6408505. זהו, לילה טוב, אורנה

הי בנות ובריאות לכולן!!!!!!!!!! כן, אני סיימתי את הכל והתחלתי השבוע את הטמוקסיפן, אבל, ההתיעצות שלי איתכן היא בנושא אחר, שקשור לדעתי בעקיפין למחלה שלנו כאמהות, יש לי שני בנים הגדול בן 6 , את כל מהלך התקופה הקשה שעברתי בני התנהג למופת במלוא מובן המילה, ולא הראה שום משבר כלשהו שזה עורר אצלי חשד מסויים אבל לא היו לי הכוחות לבדוק את זה, אבל עכשיו לאחר שסיימתי את כל הטיפולים ואת ההקרנות הוא פתאום מראה כל מיני סימני פחד לדעתי, כל פעם הוא מתלונן על כאבים בכל מיני איזורים בגוף, צואר בטן רגלים וכדומה, וכל וכמעט כל פעם שאני מרגיע אותן ומסבירה לו שזה יעבור ושהו גודל כרגע הוא שואל אותי "אמא נכון המחלה שלך היתה הכי קשה" ולפעמים גם "אמא אני רוצה להרגיש טוב אני פוחד שאני אמות" ואני מסבירה לו שאני לידו ולא יקרה לו דבר, וזה לא שלא לקחתי אותו לרופא איך שזה התחיל והרופא אמר לי שזה שום דבר לאחר כמובן בדיקות וצילומים , השאלה שלי האם זה באמת יכול להיות הסטרס של אחרי ופתאום הכל יוצא לו החוצה,? או שמה אני צריכה באמת לדאוג? אשמח לקבל תשובות מאמהות שעברו את הדרך וניתקלו באותה הבעיה. תודה לכולכן "זינה הלוחמת"

שלום אני אמא לילד בן שש וחצי ולילד בן שנתים וחצי ילדי הגדול בכיתה א הוא ילד מקסים אוהב ללטף ולחבק הוא קריזיונר זקוק לתשומת לב מתמדת מאד פיזי עד לא מזמן התלונות על אלימות היו קיצוניות לאחר שיחה עם המחנכת הבנתי שכמות האלימות ירדה אך הוא נוטה לגעת בילדים וזה מציק להם , מחפש תשומת לב מתמדת , מתקשה להישר מבט , יש לו טיקים משתנים הוא מאד חסר ביטחון ,בשבועיים האחרונים אנו רואים שינוי משמעותי בהתנהגות בבית הרבה פחות התפרצויות זעם , הרבה יותר נעים אך עדיין דורש תשומת לב מופרזת מבחינת מגע הוא סובל מביטחון עצמי נמוך למרות שמקבל המון תשומת לב וחיזוקים בבית ,בכיתה הוא מקובל למדי המורה והיועצת בבית הספר המליצו על איבחון פסיכולוכגי המורה ציינה שהילד גם תינוקי במיוחד מצד אחד ומצד שני מאד בוגר ועכשיו לשאלות מהו איבחון פסיכולוגי והיכן ניתן לעשות אותו איך ניתן לחזק לו את הביטחון העצמי בבית ובכלל ברצוני לציין שהילד עושה ריפוי בעיסוק במוטוריקה עדינה , עשה מבחן טובה שבו הוחלט שאינו סובל מבעיות קשב וריכוז

בני אובחן ADHD ואני נגד הרטלין כעת הוא נמצא בטיפול ע"י תוסף מזון. ברצוני לדעת האם אפשר לטפל בילד ללא תרופה, מפני שלדעתי ביטחון העצמי שלו ירוד מאוד, כתוצאה מההתיחסות בבית הספר. בגלל מבנה גופו הגדול יחסית לבני גילו לכן ברצוני לדעת אם יש אפשרות לאבחן אותי איבחון ריגשי.

שלום רב, קיבלתי כוריגון 2500 כתמיכה לאחר הזרעה - ביום ה- 17 וביום ה- 20 למחזור. האם צפוי איחור במחזור עקב קבלת הכוריגון או שמא המחזור צריך להגיע במועד הרגיל, ביום ה- 28? המון תודה.