היסטופלזמוזיס: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

מחלה חדשה בישראל?

תוצאת בדיקת ביופסיה שהגיעה לבירור ברמב"ם, הדהימה את הרופאים והחוקרים: בבדיקה נמצא זיהום שמעולם לא אובחן קודם לכן בכל אזור הים התיכון מחלת ההיסטופלזמוזיס, הידועה גם כ"מחלת חוקרי המערות", נפוצה בדרום ארה"ב ואמריקה הלטינית. רופא אמריקאי שעובד במיסיסיפי, למשל, או רופאים המטפלים במטיילים החוזרים ממרכז ודרום אמריקה יכירו היטב את המחלה - שאף גרמה לזמר בוב דילן לבטל סיבוב הופעת לאחר שלקה בה. לעומת זאת, מעולם לא אובחנה היסטופלזמוזיס באדם שנדבק בה בישראל, עד שלאחרונה נמצאה המחלה בנסיבות לא שגרתיות באשה תושבת הגליל. המקרה הייחודי התקבל לפרסום במגזין המדעי American Journal of Tropical Medicine and Hygiene. "מחלת חוקרי המערות" זכתה לשמה האקזוטי מכיוון שהפטרייה הגורמת לה (פטריית ההיסטופלסמה) נמצאת בצואת עטלפים וציפורים אחרות, וחוקרי מערות (בעיקר כאלו חשוכות, לחות ומצריכות זחילה) שואפים את אותה למערכת הנשימה ונמצאים בסיכון...
ללמוד עוד על היסטופלזמוזיס
טומוגרפיה ממוחשבת של בית החזה-תמונה

איך עושים CT בית חזה, המשמש ל מה חשוב לומר לרופא כדי לוודא...

מאת: ד"ר עמית...
27/07/2014
מחלה חדשה בישראל?-תמונה

תוצאת בדיקת ביופסיה שהגיעה לבירור ברמב"ם, הדהימה את הרופאים...

מאת: מערכת zap...
11/12/2017
אולי יענין אותך לדעת...
טומוגרפיה ממוחשבת של בית החזה - תמונה
טומוגרפיה ממוחשבת של בית החזה
איך עושים CT בית חזה, המשמש ל מה חשוב לומר...
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל להיסטופלזמוזיס?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

היסטופלזמוזיס: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

דר הלפרין שלום רב וחג שמח. שאלת עטלפים: ילדיי ואני טיילנו אתמול בגינה. מעלינו חגו עשרות עטלפים (בסביבת כפר ויתקין), לפתע כל אחד מאיתנו חש כמה טיפות שקופות על הראשים. שאלותיי: 1. האם דווחו בישראל מקרי כלבת או היסטופלזמוזיס מתי שהוא? 2. האם יש/כדאי לעשות עכשיו משהו? טיפול פרופילקטי ....נראה לי לא סביר אבל אולי יש איזה פרוטוקול חדש. 3. האם היסטופלזמוזיס עובר ממגע בראש בו יש כמה טיפות לתוך הפה למשל? תוך כמה זמן הרוק לא מדבק בהנחה שיש בו סיכון? 4. ולגבי כלבת... האם דווח על הדבקה מעטלפים? הרי כל המדינה מופגזת בעטלפים... תודה תודה. ענבר.

12/06/2016 | 00:42 | מאת: ענבר
מתוך פורום מחלות זיהומיות

שאלות מזעזעות אמנם אבל תוך כמה זמן כלבת מתפרצת ותוך כמה זמן היסטופלזמוזיס? תודה שוב. ענבר.

כמה זמן נגיף הכלבת חי בחוץ והאם עלול לבצע הדבקה אם שמים אותו בפה או באף או בעין? כמה זמן גברת היסטופלזמה נמצאת על משטחים והאם ניתן להידבק דרך הפה/אף/ עין? שוב, תודה. ענבר.

שלום ענבר, 1. נגיף הכלבת הוא אנדמי בישראל (בקרב חיות בר). מקרי תחלואה אחרונים של בני אדם בארץ אירעו לפני כ- 20 שנה. 'היסטופלזמה' הייתה קיימת בישראל (פלסטינה) בעבר, אך מזה שנים רבות מאד שאין דיווחים על מקרי הדבקה שאירעו בארץ. 2. אינני מכיר אירוע של הדבקה בכלבת בארץ שנגרם עקב מגע עם עטלף. יחד עם זאת, בנושא כלבת עכשווית יש לפנות ללשכות הבריאות המחוזיות (היות ורק שם מרוכזים הנתונים על תפוצת הנגיף בארץ בכל זמן נתון). אמור להיות תורן בכל אחת מהן. 3. אינני מכיר המלצה לקבלת טיפול מונע כנגד 'היסטופלזסמוזיס' במהלך אירוע כמו זה המתואר בשאלתך. 4. הכנסת נגיפי כלבת ו/או פטריות 'היסטופלסמה' לפה עשויה להסתיים בהדבקה. 5. זמן הדגירה של 'היסטופלאסמוזיס' הוא כ- 10 ימים (פלוס מינוס שבוע). זמן הדגירה של כלבת הוא בד"כ בין מספר ימים למספר חודשים. הרבה בריאות אפי

תגובה 34. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4814602,00.html

ד"ר גלעד שלום, אובחנתי כחולת פסרואזיס קל ולאחר פגישה עם מומחה עור נאמר לי כי עליי להשתמש במשחת דיבובט, לאחר שהנגעים נעלמו הם חזרו שוב לאחר שבוע ואף נוספו לי נגעים חדשים וכיום אני משתמשת בדייבובט לסירוגין, אך אין העילמות מוחלטת של הנגעים. מה עליי לעשות? האם יש טיפול אופציונלי אחר? האם עליי להפסיק להשתמש במשחה ושקול טיפולים אחרים? אודה לתשובה מהירה... המצב דיי מלחיץ אותי

התרופות האימונוביולוגיות לטיפול בפסוריאזיס - למה, מתי וכמה למרות שאין עדיין תרופה יעילה מבחינה קלינית לכל החולים, השאיפה היא למצוא תרופה עם יעילות טיפול גבוהה לטווח ארוך, פרופיל בטיחות גבוה ומעט תופעות לוואי מאת: ד"ר חגית מץ, ד"ר מיכאל זיו הכנסת התרופות האימונוביולוגיות לטיפול בחולי פסוריאזיס הובילה לעידן חדש. חולי הפסוריאזיס הקשים אשר לא הגיבו, הגיבו חלקית או פיתחו תופעות לוואי לתרופות הקיימות קיבלו תקווה חדשה. בשנת 2005 הוכנסה לסל הבריאות הישראלי התרופה הראשונה אשר פרצה את הדרך להכנסת התרופות האימונוביולוגיות האחרות - Alefacept (Amevive). מאז הוכנסו ארבע תרופות נוספות לסל הבריאות: Infliximab (Remicade), Etanercept (Enbrel), Efalizumab (Raptiva), Adalimumab (Humira). כל התרופות מאושרות לטיפול בפסוריאזיס רובדית בדרגת חומרה בינונית-קשה. מאמר זה סוקר את התרופות האימונוביולוגיות השונות, כולל בחירת החולה המתאים, בחירת הטיפול המתאים, הכנת החולה לטיפול, שיעורי התגובה ותופעות הלוואי. התרופות האימונוביולוגיות הינן חלבון. הן מיוצרות בטכנולוגיה של הנדסה גנטית ומהחי ופועלות ישירות ובאופן ממוקד ומדויק על התהליכים המשרים את מחלת הפסוריאזיס. הטיפולים השונים מכוונים לשלבים שונים בשרשרת התהליך הדלקתי. התרופות חוסמות לימפוציטים המעורבים בפתוגנזה של המחלה או חוסמות ציטוקינים ייחודיים המשרים את התהליך הדלקתי כמו למשל TNF-α. תרופות המכוונות כנגד תאי T (Alefacept (Amevive - התרופה הביולוגית הראשונה שאושרה ע"י ה-FDA לטיפול בפסוריאזיס (2002) והטיפול הביולוגי הראשון שהוכנס לסל הבריאות בארץ (2005). זהו חלבון ממקור הומני, רקומביננטי. התכשיר קושר ספציפית תאי מערכת חיסון המעורבים בהתפרצות המחלה (תאי T מסוג זיכרון) וע"י כך מעכב את פעילותם ומוריד את מספרם. התכשיר אינו פוגע בתפקוד הכללי של מערכת החיסון התאית וההומורלית. השפעת הפעולה של תכשיר זה איטית יחסית והתגובה המקסימאלית מתקבלת כ-8-6 שבועות לאחר מתן הזריקה האחרונה. לתכשיר פרופיל בטיחות גבוה יחסית. התרופה משתייכת לקבוצה B בהריון. התווית נגד לטיפול: ספירת CD4 נמוכה תחת הנורמה, חולי HIV, היסטוריה של ממאירות סיסטמית, חולים מטופלים בתרופה אימונוסופרסיבית, זיהום פעיל. חולים שמגיבים לטיפול באמביב נהנים מהפוגה למשך זמן ארוך יחסית של מספר חודשים (6-10 חודשים). על פי הספרות, טיפול נוסף באמביב משפר את אחוזי התגובה לטיפול. (Efalizumab (Raptiva - אושרה ב-2003 ע"י ה-FDA לטיפול בפסוריאזיס. זהו נוגדן מונוקלונלי הומני אשר מעכב נדידה ושפעול תאי T הפעילים בתהליך הדלקתי הפסוריאטי. שיפור קליני עם רפטיבה נצפה כבר בשבוע הרביעי לטיפול- תגובה יחסית מהירה. טיפול המשכי עם רפטיבה משפר ושומר על אחוזי תגובה (75 PASI 45% לאחר 3 שנים), ולכן ההמלצה כיום היא לתת טיפול זה בצורה רציפה. לתרופה זו פרופיל בטיחות יחסית גבוה. רפטיבה משתייכת לקבוצה C בהריון. התוויות נגד לטיפול: חולי HIV, זיהומים קשים פעילים, שחפת פעילה, צורות אחרות של פסוריאזיס. תרופה זו מהווה אלטרנטיבה טובה לחולים אשר אינם יכולים לקבל טיפול בנוגדי TNF כמו באי ספיקת לב (בינונית עד קשה) וסוכרתיים. התרופה ניתנת בהתאמה למשקל הגוף ולפיכך, מאפשרת באנשים הסובלים מהשמנת יתר מתן מינון יותר גבוה ושמירה על אחוזי תגובה טיפולית טובים. לא מתאימה לאנשים הסובלים מארתריטיס פסוריאטית. תרופות הנוגדות את הפעילות של TNF-α-: Infliximab (Remicade), Etanercept (Enbrel), Adalimumab (Humira) TNF-α - בעל תפקיד מרכזי בתהליך הדלקת. זהו ציטוקין פרו-אינפלמטורי המיוצר ע"י תאים רבים בגוף כולל תאי T, קרטינוציטים ותאי לנגרהנס. רמות גבוהות של TNF נמצאו בעור נגוע ובסרום חולי פסוריאזיס. לרמות מוגברות אלו קורלציה עם חומרת פסוריאזיס, כפי שנמצא ע"י PASI. לאחר טיפול מוצלח בפסוריאזיס, רמות ה-TNF יורדות לרמות רגילות. קבוצת תרופות זו נותנת מענה לחולים עם מעורבות עורית ופרקית. (Etanercept (Enbrel - התרופה אושרה ע"י ה-FDA ב-1998 לארתריטית ראומטואידית ומאז למגוון מחלות נוספות. ב-2004 אושרה לפסוריאזיס מסוג פלאק. זהו חלבון הומני רקומביננטי המבוסס על הרצפטור של TNF (מרכיב חוץ תאי של הקולטן ל- TNF-α) וחלק קבוע של נוגדן IgG. החלבון מתקשר למולקולות ה- TNF-α בסרום וכך מונע קישור לקולטנים על תאים. יעילות הטיפול בתכשיר זה גבוהה והתגובה יחסית מהירה. בהפסקת אנברל בד"כ אין רבאונד. כמו בכל התרופות השייכות לקבוצה זו, יש לקחת בחשבון איבוד יעילות לאורך זמן, יתכן על רקע הופעת נוגדנים. אנברל בילדים: במחקר בו ניתן אנברל לילדים בגילאי 4-17 עם פסוריאזיס מסוג פלאק במינון 0.8 מ"ג לק"ג עד מקסימום של 50 מ"ג , הגיעו 57 אחוז מהילדים בסיום 12 שבועות טיפול ל-75 PASI, בהשוואה לקבוצת הפלצבו שהגיעה ל- 11 אחוז. זו למעשה התרופה היחידה שנבדקה ומאושרת בקבוצת גיל זו לטיפול בפסוריאזיס. (Infliximab (Remicade - התרופה אושרה למחלת קרוהן פעילה ע"י ה-FDA ב-1998 ובהמשך למחלות נוספות. ב-2006 אושרה ע"י ה- FDA לפסוריאזיס קשה. זהו נוגדן מונוקלונלי כימרי (mouse-human) הפועל נגד הציטוקין TNF-α- ע"י קשירה למולקולות ה-TNF, גם למולקולה בפלסמה וגם בקשירה טרנסממברנלית על פני התא. תגובה מהירה נצפית כבר לאחר כארבעה שבועות טיפול. לתכשיר יעילות טיפולית גבוהה. התגובה טובה במיוחד בטיפול המשכי ולא בהפסקות. בגלל אפשרות של איבוד יעילות קלינית לאורך זמן, ניתן להוסיף מתותרקסט במינון נמוך כדי להוריד את שיעור יצירת הנוגדנים כנגד התרופה, העלאת מינון או צמצום הטווח בין טיפולים. (Adalimumab (Humira - התרופה אושרה ע"י ה-FDA ב-2005 לארתריטיס על רקע פסוריאזיס, למחלת קרוהן ב-2007 ובשנה האחרונה לפסוריאזיס. זהו נוגדן מונוקלונלי ממקור הומני כנגד TNF. הנוגדן נקשר ל-TNF באפיניות גבוהה וע"י כך מנטרל את הפעילות הביולוגית של הציטוקין. במחקרים שונים נמצאה יעילה לטיפול בפסוריאזיס בעור עם זמן תגובה מהיר ואחוזי תגובה גבוהים. הטיפול ניתן בצורה רציפה. אם יש הפסקה בטיפול תתכן ירידה ביעילות התרופה עם חידוש הטיפול. רבאונד איננו אופייני לתרופה זו. טיפול זה הוא חדש יחסית בתוך קבוצה זו ולפיכך, נתוני הבטיחות יחסית מוגבלים בהשוואה לאחרות בקבוצה. המלצות כלליות לגבי מעכבי TNF 1. זיהום פעיל מהווה הורית נגד לטיפול בתכשירים אלה. 2. לפני תחילת הטיפול, יש לבצע מבחן PPD לכל החולים. יש דיווחים על התלקחות שחפת בחולים המטופלים בתרופות מקבוצה זו. 3. אין לתת תכשירים מקבוצה זו לחולים במחלות דמיאלינציה או טרשת נפוצה. אין להשתמש בתרופות אלו גם בקרובים מדרגה ראשונה של חולים עם טרשת נפוצה(!). 4. בשל דיווחים על החמרה באי ספיקת לב או הופעה של אי ספיקת לב חדשה בחולים מטופלים עם תרופות אלו, יש להימנע ממתן התרופות לחולים עם אי ספיקת לב קשה, ובמצב של EF קטן מ-50 אחוז. במצבים של אי ספיקה בדרגה קלה (I- II) יש לעבור בדיקת אקו לב טרם מתן הטיפול. 5. לפני תחילת הטיפול יש לבדוק סרולוגיה להפטיטיס B ,C. ראקטיבציה של הפטיטיס B דווחה לאחר טיפול עם מעכבי TNF. 6. הריון: כל נוגדי ה- TNF שייכים לקבוצה B. תופעות לוואי של התרופות האימונוביולוגיות אמביב זיהומים - שכיח: נזופרינגיטיס, תופעות דמויות שפעת, זיהום דרכי נשימה עליונות. שכיחות נמוכה של זיהומים קשים המצריכים אשפוז. מחלת כבד - שכיחות נמוכה של תגובת רגישות יתר ופגיעה כבדית עד כדי אי ספיקת כבד. נוירולוגית - כאבי ראש תגובה עורית - גרד ממאירויות - שכיחות נמוכה הסתמנות המטולוגית - ירידה במספר הלימפוציטים CD4 (שכיח, אך רק מעטים צריכים להפסיק טיפול זה בעקבות ירידה משמעותית בספירת הלימפוציטים, מתחת ל-250 תאים למיקרוליטר). שכיח: נזופרינגיטיס, תופעות דמויות שפעת, זיהום דרכי נשימה עליונות. שכיחות נמוכה של זיהומים קשים המצריכים אשפוז. רפטיבה זיהומים - זיהומים חמורים, אופורטוניסטים נצפו במקרים נדירים. מומלץ להיזהר בחולים עם היסטוריה של זיהומים ובמיוחד זיהומים קשים. תופעות הלוואי השכיחות הינן תופעות דמויות שפעת כגון כאב ראש, חום, כאבי שרירים, הקאות ובחילות (בד"כ לאחר שתי זריקות. תופעות אלה פוחתות בהמשך הטיפול). נוירולוגית - דווחו מקרים נדירים של דמיאלניזציה פריפרית. כאבי ראש-שכיחים אך פוחתים בד"כ לאחר שתי זריקות. ארתריטיס יכולה להתפתח או להישנות באחוז קטן של החולים בזמן הטיפול ברפטיבה. ממאירויות - במעקב בן 36 חודשי טיפול לא נצפתה עלייה בשיעור ממאירויות ולמרות זאת, יש להיזהר בחולים עם סיכון או היסטוריה של ממאירויות. תגובות עוריות - פריחה פפולרית המופיעה מוקדם במהלך הטיפול וחולפת בהמשך. החמרה בפסוריאזיס יכולה להופיע בכאלה שהגיבו ובעיקר בכאלה שלא הגיבו (כ-3 אחוז). לא מומלצת הפסקה פתאומית של רפטיבה בגלל חשש לרבאונד בקרב החולים. יש לשקול מעבר לטיפול סיסטמי אחר. הסתמנות המטולוגית. ספירת דם: ספירת הלימפוציטים בדם עולה ויורדת בעור. לעיתים רחוקות טרומבוציטופניה, אנמיה המוליטית או פאנציטופניה, בעיקר בשלושת חודשי הטיפול הראשונים. יכולה להופיע בכאלה שהגיבו ובעיקר בכאלה שלא הגיבו (כ-3 אחוז). לא מומלצת הפסקה פתאומית של רפטיבה בגלל חשש לרבאונד בקרב החולים. יש לשקול מעבר לטיפול סיסטמי אחר. . ספירת דם: ספירת הלימפוציטים בדם עולה ויורדת בעור. לעיתים רחוקות טרומבוציטופניה, אנמיה המוליטית או פאנציטופניה, בעיקר בשלושת חודשי הטיפול הראשונים. קבוצת תרופות נוגדות TNF זיהומים - למרות שכל הקבוצה נושאת סיכון לעלייה בזיהומים, בעיקר במערכת הנשימה העליונה, זיהומים חמורים אינם שכיחים. זיהומים אופורטוניסטים כולל היסטופלזמוזיס ואחרים דווחו יותר ברמיקייד והומירה מאשר באנברל ואולם, רבים מחולים אלו טופלו בתרופות מדכאות חיסון נוספות (MTX קורטיקוסטרואידים). במקרה של זיהום המצריך טיפול אנטיביוטי יש לעצור את הטיפול ובמקרים קשים עוד יותר או זיהומים אופורטוניסטים יש להפסיק את הטיפול. יש להימנע ממתן תרופה מקבוצה זו בחולה עם זיהומים כרוניים, חמורים וחוזרים. הפטיטיס C - מומלץ להתייעץ במומחה כבד במידה ושוקלים טיפול באנטי TNF בחולים עם זיהום כרוני בהפטיטיס C. בנוסף, יש צורך במעקב אחר תפקודי כבד ועומס נגיפי. הפטיטיס B - קיימת אזהרה של ה-FDA. בחולים עם הפטיטיס B אסור הטיפול עם ANTI-TNF כל שהוא. שחפת - ראקטיבציה של שחפת הופיעה בחולים המטופלים עם נוגדי TNF. קיימת עלייה בהיארעות שחפת חוץ ריאתית או מפושטת. העלייה בסיכון להתפרצות של שחפת בטיפול עם אנברל פחות שכיחה בהשוואה לעלייה עם רמיקייד והומירה. מחלות נוירולוגיות - מחלות דמיאלנטיביות מרכזיות או פריפריות כולל MS דווחו כמתפתחות או מחמירות תחת טיפול בנוגדי TNF. הופעת סימנים נוירולוגים חדשים אצל מטופל בתרופות אלו מחייבת הערכה ובדיקת נוירולוג עם הפסקה במתן התרופה. מחלת לב - מתן טיפול בתרופות אלו לחולי אי ספיקת לב, שנוי במחלוקת. מקובל להימנע ממתן תרופות אלו בחולים עם אי ספיקת לב קשה. השראה של Lupus-like syndrome - תיתכן עלייה של רמות ANF בדם באנשים הנוטלים תרופות אלו. אף כי קיימים מספר דיווחים בספרות על התפתחות סימנים וסימפטומים של SLE בעת נטילת התרופות (כולל מעורבות כלייתית ומערכת העצבים המרכזית), הרי שמצבים אלה הינם הפיכים וחולפים עם הפסקת התרופות. יש להיות מודע למצבים אלה ואולם אין חובה לבדוק רמת ANF או פרמטרים אחרים לפני ותוך כדי נטילת טיפול אנטי TNF. מחלת כבד - ה-FDA פרסם ב-2004 אזהרה שמחלת כבד, כולל אי ספיקת כבד קשה, עלולה להתפתח תוך כדי טיפול ברמיקייד. מקרים אלה מתייחסים לחולים הנוטלים בו זמנית מספר תרופות אשר חלקן ידועות כהפטוטוקסיות. אין דיווחים דומים של הפטוטוקסיות הנגרמים ע"י אנברל או הומירה. לימפומה - פוטנציאל הסיכון בהשראת לימפומה ע"י תרופות אנטי TNF נתון לוויכוח. לחולים עם פסוריאזיס יתכן סיכון מוגבר ללימפומה (בעיקר מסוג הודג'קין ולימפומה עורית מסוג תאי T). בעוד שמומחים שבדקו ניסויים קליניים הסיקו שסך הסיכון לממאירות כולל לימפומה אינו עולה בחולים עם ארתריטיס ראומטואידית המטופלים בתרופות אלו, מחקרים קליניים אינם מסוגלים להעריך את הסכנה של מאורעות נדירים כמו סרטן. עם זאת, קיימים מקרים אנקדוטליים רבים של לימפומה בחולים המטופלים באנטי TNF ורבים מהם חלפו לאחר הפסקת התרופה. תופעת לוואי נדירה (Postmarketing) - לימפומה הפטוספלנית מסוג תאי T במתבגרים ומבוגרים צעירים עם מחלת קרוהן, המטופלים ברמיקייד. סוג זה של לימפומה מאוד אגרסיבי. כל המקרים שתוארו טופלו בנוסף באזתיופרין או 6-מרקפטופורין. לפיכך, יש לשקול בזהירות את ההחלטה לטפל עם אנטי TNF בחולים עם היסטוריה של ממאירות, בעיקר לימפומה. מלנומה וסרטני עור שאינם מלנומה - מחקר תצפיתי גדול בחולים עם ארתריטיס ראומטואידית הדגים עלייה בשיעור סרטן עור שאיננו מלנומה ומגמה של עלייה בסיכון למלנומה בחולים שטופלו באנטי TNF. מחקר זה לא הדגים עלייה בסיכון לגדולים סולידיים אחרים. ממצא זה מנוגד לתוצאות מטה-אנליזה של מחקרים עם ארתריטיס ראומטואידית שבדקו חולים שטופלו עם הומירה ורמיקייד, שהדגימו עלייה בגידולים סולידיים. תגובות עוריות אחרות - וסקוליטיס לויקוציטוקלסטית, אולם מרבית הדיווחים היו בחולים עם ארתריטיס ראומטואידית שבה וסקוליטיס היא תופעה מוכרת. תגובה באזור ההזרקה - מחקר תצפיתי גדול בחולים עם ארתריטיס ראומטואידית הדגים עלייה בשיעור סרטן עור שאיננו מלנומה ומגמה של עלייה בסיכון למלנומה בחולים שטופלו באנטי TNF. מחקר זה לא הדגים עלייה בסיכון לגדולים סולידיים אחרים. ממצא זה מנוגד לתוצאות מטה-אנליזה של מחקרים עם ארתריטיס ראומטואידית שבדקו חולים שטופלו עם הומירה ורמיקייד, שהדגימו עלייה בגידולים סולידיים.וסקוליטיס לויקוציטוקלסטית, אולם מרבית הדיווחים היו בחולים עם ארתריטיס ראומטואידית שבה וסקוליטיס היא תופעה מוכרת. הומירה - ב-15 אחוז מהמקרים יתכן כאב באזור ההזרקה אשר בד"כ חולף ספונטנית בתוך חודשיים מהטיפול. כיסוי המחט הינו מלטקס ולפיכך יש להיזהר מחולים רגישים ללטקס. אנברל - תגובה באזור ההזרקה מופיעה בכ-37 אחוז מהחולים והינה תגובה קלה-בינונית, שאיננה דורשת הפסקת התרופה. משך תגובה כ- 3-5 ימים. התגובה מופיעה לרוב בחודש הראשון ובהמשך פוחתת. כיסוי המחט הינו מלטקס ולפיכך יש להיזהר מחולים רגישים ללטקס. רמיקייד - תגובות להזרקה מתרחשות בכ-16 אחוז מהחולים בהשוואה ל-6 אחוז מהפלצבו. מרבית התגובות להזרקה קלות והינן גרד ואורטיקריה. מספר חולים מפתחים תגובה בינונית הכוללת כאב חזה, יל"ד וקוצר נשימה ופחות שכיחה תגובה קשה עם ירידת ל"ד ואנפילקסיס. תגובה במקום ההזרקה מתקיימת בהתאמה עם התפתחות נוגדנים וניתן לטפל בכך ע"י האטת קצב העירוי או הפסקת הטיפול. ניתן לראות פחות תגובות לעירוי התרופה בחולים המטופלים בו זמנית בתרופות אימונוסופרסיביות כדוגמת מתותרקסט, אזתיופרין או באינטרוולים קבועים. הסתמנויות המטולוגיות - דיווחים בודדים של אנמיה אפלסטית, לויקופניה וטרומבוציטופניה בחולים שטופלו באנטי TNF. אמנם מדובר במקרים בודדים ואולם יש לזכור אותם בחולים שמפתחים חום, דימום, חיוורון וסימני דימום בקלות. השיקולים העומדים לפני רופא השוקל מתן טיפול אימונוביולוגי לחולה הסובל מפסוריאזיס 1. קבלת אנמנזה אישית מלאה של המטופל (פרטים מלאים, משך המחלה, טיפולים שניתנו בעבר ובהווה, מחלות רקע כולל ניתוחים ותרופות נוספות, מחלות במשפחה). 2. בדיקה פיזיקלית כללית ועורית (סוג פסוריאזיס, שטח הגוף המעורב, אזורים מעורבים, חישוב PASI). - דיווחים בודדים של אנמיה אפלסטית, לויקופניה וטרומבוציטופניה בחולים שטופלו באנטי TNF. אמנם מדובר במקרים בודדים ואולם יש לזכור אותם בחולים שמפתחים חום, דימום, חיוורון וסימני דימום בקלות.1. קבלת אנמנזה אישית מלאה של המטופל (פרטים מלאים, משך המחלה, טיפולים שניתנו בעבר ובהווה, מחלות רקע כולל ניתוחים ותרופות נוספות, מחלות במשפחה).2. בדיקה פיזיקלית כללית ועורית (סוג פסוריאזיס, שטח הגוף המעורב, אזורים מעורבים, חישוב PASI). 3. בדיקות מעבדה: ספירת דם בדיקת דם כימית כולל: תפקודי כבד, כלייה ושומנים בדם סרולוגיה להפטיטיס HIV, B ,C מבחנים לשחפת (PPD , צילום חזה) בדיקות אלו נעשות לפני תחילת הטיפול ובתדירות משתנה בהמשך, על פי סוג הטיפול הנבחר (ראו טבלה). 4. שלילת הוריות נגד לטיפול. 5. מומלץ לא לתת טיפול אימונוביולוגי אצל חולים עם היסטוריה של ממאירות, פרט ל-BCC שהוצא בשלמות. אולם, במקרים פרטניים בהם הוסר הגידול בשלמות לפני למעלה מ- 5 שנים ונשללו הישנות או גרורות, ניתן לשקול טיפול ביולוגי בהיעדר חלופה ראויה. 6.בחירת תרופה ספציפית בהתאם למחלות נלוות, מעורבות מפרקים וניסיון הרופא המטפל. 7.מומלץ לתת, על פי הצורך, חיסון חי טרם התחלת טיפול בתרופות אימונוביולוגיות. תוך כדי טיפול, יש לשקול על פי הצורך מתן חיסונים מומתים או רקומביננטים. 8. בדיקת זכאות לטיפול במסגרת סל שירותי הבריאות, כמפורט להלן. הנחיות סל שרותי בריאות-2008 חוזר מנהל כללי הטיפול בתרופות יינתן לטיפול בפסוריאזיס בהתקיים כל אלה: 1. החולה סובל מאחד מאלה: א. מחלה מפושטת מעל 50 אחוז של שטח הגוף או PASI מעל 50. ב. נגעים באזורי גוף רגישים - אזורים אלה יכללו פנים, צוואר,קיפולי עור, כפות ידיים, כפות רגליים, אזור הגניטליה והישבן. 2. החולה קיבל שני טיפולים סיסטמיים לפחות, ללא שיפור של 50 אחוז לכל הפחות ב-PASI לאחר סיום הטיפול בהשוואה לתחילת הטיפול (חולה המקבל את הטיפול בנגעים באזורי גוף רגישים: החולה קיבל שני טיפולים סיסטמיים לפחות ללא שיפור משמעותי לאחר סיום הטיפול בהשוואה לתחילת הטיפול). התרופות יינתנו על פי מרשם של רופא מומחה בדרמטולוגיה. לא ייעשה שימוש בשתי תרופות מהקבוצה בתוך 12 חודשים, אלא אם קיימת אי סבילות או תופעות לוואי לתרופה המחייבת זאת. סיכום התרופות הביולוגיות הביאו לפריצת דרך טיפולית בחולי פסוריאזיס. לטפולים הסיסטמיים המקובלים עד כה, עימם יש לנו ניסיון רב של מספר שנים, תפקיד חשוב בטיפול בחולי פסוריאזיס. לא בכדי קבעו ועדות סל הבריאות שיש לטפל בחולים ראשית בשני טיפולים סיסטמיים ורק לאחר כישלון יש לפנות לטיפול אימונוביולוגי. החשש המלווה את הרופא המטפל בהחלטתו לטפל בתרופות האימונוביולוגיות הינו היעדר נתונים לטווח ארוך אודות השפעת התרופות על החולה במקרים של ממאירויות, זיהומים ומחלות אוטואימוניות. בעבודתנו בקליניקה אנו פוגשים חולים אשר אינם מגיבים לתרופה ביולוגית אחת ומגיבים לאחרת וקיימים חולים שאינם מגיבים לכל חמש התרופות. עדיין אין בידינו תרופה שיעילה מבחינה קלינית לכל החולים אך לגבי העתיד, נזכיר את Stellara (Ustekinumab),Golimumab (2010). המטרה בעתיד היא למצוא תרופה ספציפית עם יעילות טיפול גבוהה לטווח ארוך, פרופיל בטיחות גבוה ומעט תופעות לוואי. ד"ר חגית מץ, מחלקת עור, המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי ד"ר מיכאל זיו, מחלקת עור, בי"ח העמק, עפולה פורסם ב: 25.01.2009 לרשימת מקורות Menter A, Gottlieb A, Feldman SR et al. Guidelines of care for the management of psoriasis AND psoriatic arthritis. J Am Acad Dermatol 2008; 58 (5): 826- 850. Papp KA. Monitoring biologics for the treatment of psoriasis. Clin Dermatol 2008; 26: 515-521. Brimhall A.K, King L.N, Licciardone J.C et al. Safety AND efficacy of alefacept,efalizumab, etanercept AND infliximab in trating moderate to severe plaque psoriasis: a meta-analysis of randomized controlled trials. Br J Dermatol 2008;159(2):274-285 Thaçi D. Long-term data in the treatment of psoriasis. Br J Dermatol 2008; 159(supp 2): 18-24. Leonardi C, Menter A, Hamilton T et al. Efalizumab: results of a 3-year continuous dosing study for the long term control of psoriasis. Br J Dermatol 2008; 158(5):1107-1116. Paller AS, Siegfried EC, Langley RG et al. Etanercept treatment for children AND adolescent with plaque psoriasis. N Eng J Med 2008; 358(3):241-251. Smith C.H, Anstey A.V, Barker J.N.W.N et al. British association of dermatologists guidelines for use of biological interventions in psoriasis 2005. Br J Dermatol 2005; 153: 486-497. שלח לחבר שלח להדפסה שלח תגובה כתבו לנו עוד בתחום מניעה, אבחון וטיפול בהשמנה בילדים בישראלעבודות מהשנים האחרונות מעידות כי רופאי משפחה וילדים אינם מבצעים רישום ואבחון מספק של ילדים הסובלים מהשמנה ואלה מופנים... חומצות שומן רב בלתי רוויות והפרעות נפשיותיעילות השימוש בחומצות שומן מסוג אומגה-3 כתוסף תזונה לשיפור מצב נפשי... אונקולוגיה אורולוגיה אלרגיה גינקולוגיה גסטרו גריאטריה ילדים כאב כירורגיה משפחה נוירולוגיה סוכרת עיניים פנימית פסיכיאטריה קרדיולוגיה אורטופדיה אנדוקרינולוגיה דרמטולוגיה המטולוגיה טיפול נמרץ נפרולוגיה פרמקולוגיה רפואה דחופה רפואת ספורט רפואת ריאות שיניים תזונה מאמרים מחקרים סקירת עיתונות דעות מדיניות רפואית כלכלה אתיקה אינדקס קישורים תרופות ומוצרים חדשים ספרות רפואית כתוב לנו אודותינו תנאי שימוש באתר אוריון -בניית אתרים

צילה שלום, אשמח לדעת מהיכן הורדת את כל המידע הנ"ל, כמו כן, אשמח לדעת אם את יודעת כמובן מה היעילות של הומירה לקוליטיס כיבית במעי הגס שם יש בעיה שהגוף תוקף את עצמו זו אותה בעיה? תודה

איזו מין תגובה זו? בלי פיסוק, בלי סידור לפסקאות, התגובה בכלל לא קריאה. וחבל. לא כך כותבים בפורום. ולגבי התרופה, הטיפול בה נעשה ON & OFF ומן הסתם לכך ידריך אותך גם הרופא. בכל מקרה תרופות למחלה הן אינדיבידואליות ועל כן יש לבדוק ולנסות עד להגעה לתוצאות הרצויות.

ישנם חולים שדייבובט אינה מצליחה להעניק להם תקופות סבירות של שקט. בעקרון ההנחיות הן לטיפול אחת ליום ברציפות עד חודש ואח"כ טיפול לפי הצורך עם הפוגות עד כמה שניתן. אם לדעתך המצב אצלך הוא שאין הפוגות ושהתופעות מתפשטות, דבר שיכול לקרות ואף קורה בחלק לא גדול מהחולים, יש מקום לחזור לרופא ולהתייעץ איתו בנוגע לאלטרנטיבות.