החיים לצד בן זוג פאסיבי-אגרסיבי

(83)
לדרג

הרצח של דיאנה רז זעזע את כולנו, גם ניסיון הרצח של שירה איסקוב הותיר בנו צלקת של אלימות קשה. על אף שבדרך כלל אינו מתבטא באקטים של אלימות פיזית, דפוס התקשורת הפאסיבי-אגרסיבי הוא אלים ותוקפני. כיצד נראים החיים לצד בן זוג פאסיבי-אגרסיבי, איך ניתן לזהות את הדפוס בשלבי היכרות ראשונים וכיצד מומלץ לנהוג מולו?

מאת: מערכת זאפ דוקטורס

מיכל סלע ז״ל, זמזם מחאמיד ז״ל, מאיה וישניאק ז״ל, מריה טל ז״ל, טטיאנה חייקין ז״ל, מאסטוול אלאזה ז״ל, מירוות דסוקי ז״ל, נבין אלעמרני ז״ל, נסרין עבד אל חדיד גבארה ז״ל, ילנה יצחקבייב ז״ל , שאדיה אבו סריחאן ז״ל, אמינה פרחאת יסין ז״ל, זינב מחאמיד ז״ל, נאגללה אל עמורי ז״ל, ויויאן קמינסקי ז״ל, דיאנה אבו קטיבאן ז״ל, סוואן ותד ז״ל, אסתר אהרונוביץ ז״ל, חנין אל עביד ז״ל, נגאח מנסור ז״ל, דיאנה רז ז״ל. עד מתי?

התנהגות פאסיבית-אגרסיבית עלולה מאוד לתעתע. במקרים רבים, האדם הסובל ממנה ייראה כאדם מקסים, נוח ומלא בנתינה, אך החיים לצידו עלולים להפוך לחוויה תוקפנית ואלימה, בעיקר מבחינה נפשית. בשל חמקמקות התופעה, השיח על אלימות נגד נשים כמעט ולא נוגע בה, אך על אף שברוב מערכות היחסים עם גבר פאסיבי-אגרסיבי לא יופיעו ביטויים של אלימות פיזית, האישה החיה עמו עלולה בהחלט להפוך לקורבן של התנהגותו.

על מנת להבין את התופעה קצת יותר, לקבל מושג על החיים לצד בן זוג פאסיבי-אגרסיבי וללמוד איך לזהות אותו וכיצד להתנהל מולו, פנינו לחוה ניסן ינאי, קרימינולוגית קלינית ופסיכותרפסיטית מוסמכת, העוסקת הן בטיפול והן בהדרכת אנשי מקצוע בתחומים אלו. לדבריה, מדובר בתופעה נפוצה המשותפת הן לגברים והן לנשים, אך  אופיינית יותר למין הגברי.

מה מאפיין התנהגות פאסיבית-אגרסיבית?

"אחד הדברים הבולטים ביותר באדם פאסיבי-אגרסיבי הוא שהוא לא נוהג לבטא באופן מילולי או ישיר את הכעס שלו או רגשות שליליים אחרים. הוא יכחיש אותם, לא יכיר בהם ולא ייתן להם מקום בתוכו. עבור הסביבה, מתקבל במפגש עם אדם פאסיבי-אגרסיבי רושם מבלבל, כיוון שהוא עשוי להיראות זועף, מתוסכל או לא מרוצה, אך הוא לא מביע את התחושות האלה באופן ישיר וגם כשנבדוק מולו, הוא יבטל את הדברים, יטען שהכל בסדר ויימנע מהתעמתות עם רגשותיו".

רושם ראשוני הפוך לחלוטין

התחושה הראשונית שנוצרת, ברוב המקרים, מול אדם פאסיבי-אגרסיבי, הפוכה לחלוטין מכל מה שמקושר בעינינו לתוקפנות. בדרך כלל מדובר באנשים מאוד נוחים לכאורה ומרצים אשר בוחרים, לעתים כמעט כאידיאולוגיה, לוותר על צרכיהם לטובת צרכים של אחרים. לאט לאט, מעוררים ויתורים אלו תחושות תסכול וזעם על אותם צרכים שאינם באים לידי ביטוי, אך כיוון שמדובר בדפוס נמנע, תחושות אלו יוכחשו וכלל לא יוכרו על ידם.

"אנשים עם דפוס פאסיבי-אגרסיבי נעים תמידית בין ריצוי לבין תחושת אשמה", אומרת ינאי, "אלה בעצם אנשים שסובלים מרמות מאוד גבוהות של חרדה, של פגיעה בדימוי העצמי ושל ערך עצמי לא מווסת. היכולת שלהם לשאת את אי הנוחות שקשורה בליבון עימותים או במצבי דחק היא מאוד מצומצמת, אז הבחירה הטבעית והבלתי מודעת שלהם היא לעשות כל מאמץ על מנת להימנע מעימותים ומקונפליקטים בכל מערכת יחסים שהם מנהלים, גם במחיר של ויתור על ביטוי מילולי המצוקה שלהם".

מה המקור של ההתנהגות הפאסיבית-אגרסיבית?

"ההתנהגות הפאסיבית-אגרסיבית מתבססת על יחסים מוקדמים בהם לא ניתנה לגיטימציה להבעת כעס או תוקפנות. זה יכול להיות בית נוקשה ושמרני או חודרני ועונשי שהילד שגדל בו פשוט למד להחביא את התוקפנות שלו, או הורה שהתקשה להכיל מצבים רגשיים מורכבים של הילד, כך שהילד הרגיש מעמסה על ההורה. צריך להבין שכשאנחנו מדברים על תוקפנות הכוונה היא לא בהכרח לאלימות אלא גם ליכולת להביע את הצרכים האישיים שלי. להגיד: "בא לי, עכשיו אני, מגיע גם לי". אלה ביטויים של תוקפנות לגיטימית – של אזורים נפשיים יצריים. בסופו של דבר, לא היה שם מישהו שאמר: "אני רואה שקשה לך, אתה כועס או אתה מקנא וזה לגיטימי. עכשיו בוא נראה מה נחוץ לך ואיך אפשר להתמודד". לא היה מקום לבטא חוויה שלילית ולהישאר בחיים".

סימנים לזיהוי התנהגות פאסיבית-אגרסיבית

כתוצאה מההתנהלות בבית שבו נולד וחונך, גדל האדם הפאסיבי-אגרסיבי בידיעה שביטוי של כעס או אפילו של צורך מסוים עשוי להוביל לאובדן של אהבה, הרס של יחסים או הרס של הדימוי החיובי שלו בעיני עצמו, בין אם זה כילד טוב, כבן זוג טוב או כעובד טוב. באופן לא מודע, גם בבגרותו ממשיך האדם הפאסיבי-אגרסיבי לצפות שהסדר שהופר ביחסים המוקדמים שחווה, יושב על כנו ביחסים הנוכחיים שלו, כלומר שאחרים יכירו במחיר אותו הוא משלם עבור הריצוי שלהם ועבור הסבל שחווה ויתנו את הדין על כך. לצד הציפייה הפנימית לביקורת, ענישה או אובדן אהבה על ביטוי רגשות שליליים או על הצבת גבול, ישנה ציפייה שווה שאחרים ידעו לעשות זאת עבורו כיוון שהוא לא מעז.

איך אפשר לזהות אדם פאסיבי-אגרסיבי בשלבי היכרות ראשונים?

"הרבה פעמים אפשר להבחין באיזשהו מתח פנימי עצור, כאילו משהו עובר עליו או שהוא סובל אבל הוא לא מבטא את זה במילים. לפעמים אלה אנשים שיסבלו מכאבים סומטיים כמו כאבי ראש או כאבי בטן, שמופיעים ללא הסבר גופני ברור. זה לא שהם ממציאים את הכאבים, זאת פשוט הדרך שבה הקושי שהם חשים מתבטא, כי הם לא מסוגלים לבטא אותו במילים.

הרבה פעמים מערכת היחסים מתחילה בריצוי מאוד גדול, בנתינה ענקית, דברים כמו: "מה שאת רוצה, לא אכפת לי. נזמין את האוכל שאת בוחרת, נראה את הסרט שאת רוצה. ניסע להורים שלך במקום לשלי". על אף שהוויתור נעשה כביכול מרצונו החופשי, אנחנו נראה שהוא לא נהנה בלב שלם, שהוא זעוף, סובל ולא מרוצה, אבל אם נשאל אותו – הוא יאמר שהכל בסדר או יתרץ את ההתנהגות שלו בעייפות, בטרדות אחרות וכדומה. חשוב לציין כי הנתינה והנדיבות בפני עצמן אינן מעידות בהכרח על דפוס פאסיבי-אגרסיבי, אלא כשהן נחוות כהקרבה, כלומר כשבאו על חשבונו של המוותר, שלא העז לבטא את הרצון או הצורך שלו עצמו".

ככל שמערכת היחסים מתקדמת, ניתן להבחין במספר סימנים נוספים המעידים על אדם הסובל מדפוס פאסיבי-אגרסיבי, ומתרחשים כאשר משהו, ככל הנראה, מפריע לו או מכעיס אותו:

  • הימנעות ממענה להודעות או לשיחות טלפון
  • איחורים או דחייה של פגישות בתירוצים שונים
  • שתיקות ממושכות של שעות ואפילו ימים
  • הערות ציניות ועוקצניות
  • שכחנות
  • דחיינות

בנוסף, במקרים רבים, אנשים פאסיביים-אגרסיביים נוטים לא לסיים דברים, להפסיק לימודים באמצע, למשל, ובאופן כללי מתקשים להשיג את מטרותיהם בחיים. "הזעם המצטבר אותו חווים גברים פאסיביים-אגרסיביים רבים עשוי להיות מנותב להתמכרויות שונות לפורנו, קנאביס או אלכוהול, כך שהבריחה מהחוויה השלילית של הכעס והחרדה יוצרת מעגל של הרס עצמי והרס היחסים עם אחרים. במקרים אחרים הקושי לבטא כעס יתבטא בבגידה, שהיא סוג של עונש פאסיבי-אגרסיבי. במקום להגיד לבת הזוג מה מפריע, קשה או חסר, הוא יפנה את כל הכיף, החשקים והכמיהות המיניות שלו אל מחוץ לקשר, מול נשים אחרות", מסבירה ינאי.

לחיות עם קורבן תמידי - איך מתבטאת האלימות בקשר עם אדם פאסיבי-אגרסיבי?

"אין אדם שאין לו צרכים ואין לו העדפות. יש אדם שלא מבטא אותם. אם במקום להגיד לבת הזוג שאתה כועס או לא רוצה אתה בוחר לאחר, להבריז או לא לענות או מצפה שהיא תבין לבד, זו תוקפנות. מלבד מתח נוראי, תחושות אשמה וייסורי מצפון של בת הזוג, היא עלולה להרגיש מלחיצה, ביקורתית ומאוד מבולבלת. הוא לא מדבר אליה באלימות, הוא לא מרביץ, לא כופה עליה דברים אבל באי לקיחת האחריות שלו על התנהגותו הוא גורם לה להרגיש שהיא התוקפנית.

גם אם בתחילת הקשר לפעמים זה נוח, כי חלק מהנשים באופן טבעי יהיו במקום הבוחר והמחליט, עם הזמן יגיע הקושי גם בהתמודדות עם זה שהפרטנר שלהן לא באמת נוכח. ברמה הרגשית הנשים האלו מרגישות לפעמים מאוד לבד, כמעט שקופות. פעמים רבות יש ממש תחושה שסותמים להן את הפה כי בן הזוג לא מאפשר שום שיח על משהו שקיים בבירור.

בהרבה מקרים הגבר הפאסיבי -אגרסיבי סובל גם מקנאה הרסנית, לאו דווקא מהמקום הזוגי אלא כלפי בת הזוג ואנשים אחרים שמרשים לעצמם לשים את הגבול שהוא לא יכול. זה מייצר זעם עצור נוסף. החוויה היא שאת חיה עם קורבן תמידי, אבל לאט לאט את הופכת לקורבן של הקושי שלו עם עצמו ועם העולם".

מה קורה כשדוחקים אותו לפינה? הצד האגרסיבי יכול להתבטא גם באופן ישיר?

" יש מצבים שבהם יכולה להגיע התפרצות, אבל בדרך כלל גם היא תהיה ממקום קורבני. יכולות להיות התפרצויות זעם או אלימות שאינן מופנות ישירות לבת הזוג אבל הן מבהילות מאוד כמו ניפוץ של צלחת או שבירה של שולחן או אגרוף לקיר. כאן צריך להיות מאוד ברורים – זאת אלימות.

בקצה הרצף אפשר גם למצוא אנשים שפוגעים מינית, ובדרך כלל אף אחד לא מבין מאיפה זה בא, הם יכולים להיות מתוארים על ידי הסביבה ממש כמלאכים. אבל בגלל שהתוקפנות שלהם לא בוטאה באופן ישיר ולגיטימי, היא ירדה למחשכים והתפרצה בצורה של פגיעה באחרים".

איך מומלץ להתנהל מול בן זוג פאסיבי-אגרסיבי?

"האתגר הראשון הוא לקרוא לילד בשמו. אם אתה מסתובב זועף ולא מדבר איתי יומיים כי יצאתי עם חברות, זה פוגע. יכולת להגיד שזה לא מתאים לך אבל אם אמרת שאין לך בעיה ואז אתה מעניש אותי ביומיים של שתיקה זו תוקפנות. חשוב לסמן איפה אני מתחילה ונגמרת ואיפה בן הזוג מתחיל ונגמר, לעשות את זה באופן ענייני מנקודת המבט הסובייקטיבית של האישה ולהימנע מהכללות גם אם הן נכונות, כי הן יבצרו אותו בחוויה שלו כקורבן ומותקף. כשבת הזוג משקפת מקרה ספציפי ומסבירה איך הרגישה מולו ואיפה הוא פגע בה, זה נאמר בתוך קונטקסט ומבהיר את הסיטואציה.

המטרה היא בעצם להציב גבול שמסמן שדפוס התקשורת הזה הוא אלים, לא נעים, לא מאפשר קרבה והורס את הקשר, בסופו של דבר. זו למעשה בקשה מהצד התוקפני לקחת אחריות על ההשלכות של ההתנהגות שלו, על התחושה הקורבנית שמייצרת אשמה ומתח תמידיים, ולפנות לטיפול".

הטיפול המומלץ הוא טיפול זוגי או פרטני?

"הטיפול מיועד לסייע במקום החסום – לאפשר למטופל הפאסיבי-אגרסיבי לזהות מה הוא מרגיש וחושב במצבים מסוימים, מה  החוויה שאיתה הוא מסתובב בתוך יחסים ולאט לאט לאפשר לו לבטא צרכים, לתת מקום לכעסים ולזעם, לנרמל אותם ולתת להן להיות מדוברים. הרבה פעמים טיפול זוגי יכול לסייע אבל יש סכנה שהוא ייכנס שם לפוזיציה המוכרת לו וייתן את כל המקום לבת הזוג או יקסים את המטפל ויישאר זועם.

דווקא בטיפול פרטני, הילד הזה שלא קיבל מקום יכול לקבל את כל המקום כמבוגר וללמוד לפתח ערך עצמי מבוסס שבתוכו הוא יצליח לתת הכרה ומקום גם לחוויות פחות חיוביות. משם הרבה פעמים יהיה אפשר להבשיל להתערבות זוגית ממוקדת יותר, אבל ניתן לשער שדברים רבים ייפתרו מתוך העבודה הפרטנית. אדם פאסיבי-אגרסיבי הוא לא אותנטי ביחסים שלו עם אחרים כי הוא לא מביא את כל כולו לקשר. ברגע שטיפול מוצלח מלמד אותו להביא את עצמו לקשר באופן אותנטי, מתפתחת גם אינטימיות ביחסים שמקלה על חלק גדול מהקשיים".

כעצה אחרונה לבנות הזוג, מזכירה ינאי כי על אף הקושי והכעס שעולים מהתמודדות עם אגרסיביות חמקמקה כל כך, חשוב לזכור כי מדובר באדם חרד מאוד שלא למד איך לבטא את צרכיו ושסובל בעצמו מן האופן בו הוא מתנהל. "ככל שהוא יקבל יותר חמלה, הכרה ועידוד, הן בטיפול והן מבת הזוג, הוא יפנים שזה לגיטימי לבטא את התחושות שלו ותיווצר לו חוויה מתקנת, כי הוא יראה שהקשר לא נשרף בגלל הכעס, הקנאה או החרדה". לצד זאת, מומלץ גם לבנות הזוג להתייעץ עם איש מקצוע וכמובן לא לחשוש לצאת מקשר פוגעני והרסני, בו הצד השני לא מראה כל מוכנות ללקיחת אחריות ושינוי.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום