כאב ממאיר - על הכאב המלווה מחלות ממאירות

(0)
לדרג

כאב הוא מהתלונות השכיחות ביותר בקרב חולי סרטן, מוריד את המורל ופוגע ברצון להילחם, מה עושים? ואיך עושים? מהן התרופות המוצעות ומהו "סולם כאב סובייקטיבי"?

מאת: פרופ' פסח שורצמן; ד"ר אורית דולברג
שיכוך כאב אינו מפריע לטיפול בסרטן ואינו מעכבו, לכן יש לתת טיפול מיטבי בכאב בכל שלבי המחלה מרגע אבחונה

כאב הוא תלונה שכיחה בקרב הלוקים בסרטן. כשלושה רבעים מהחולים יסבלו מכאב במהלך המחלה ואצל מחציתם הכאב אינו מאוזן.כאב לא מאוזן עלול לגרום לחוסר שינה, עצבות, דיכאון, חרדה, חוסר יכולת לתפקד או לעבוד, התבודדות חברתית ולעתים אף לקשיים בפעולות יום-יומיות.

הסיבות לכאב במחלת הסרטן

המחלה - כאשר תאי השאת (ה"גידול") חודרים למערכת העצבים המרכזית או ההיקפית או מתפזרים לאיברים אחרים, בעיקר לעצמות. השאת מפעילה לחץ מקומי, חוסמת חללים (כמו מעיים) או מפרישה חומרים המגרים את קצות העצבים. בסרטן הריאה, העצמות, השד, הכליה, הערמונית והשחלה הכאבים שכיחים מאוד.

הטיפולים - ניתוחים, טיפולים כימיים, דיקורים לביופסיות.

כאבים שלא קשורים במחלה - כל חולה סרטן עשוי לסבול מכאב שאינו קשור במחלתו כגון שינויים ניווניים במפרק הברך והירך, מיגרנה או כאבי וסת.
לפני בניית תכנית לטיפול לשיכוך הכאב יוערך הכאב ויאובחן לפי המדדים האלה:
מיקום הכאב - לעתים כואב יותר מבמקום אחד.

עוצמת הכאב - מוערכת לפי סרגל מדידה סובייקטיבי.

אופי הכאב - רציף, התקפי, עוויתי, פועם, שורף, צורב, דוקר, לוחץ, הרגשת נמלול.

גורמים מקלים - מנוחה, חימום/קירור, תרופות.

גורמים מחמירים - הליכה, תנועות מסוימות, הטלת שתן.

דיווח על טיפולים קודמים.
באיזו מידה הכאב מפריע לחיי היום-יום - שינה, עבודות בית, עבודה, משפחה, חברה.·
אפשר ורצוי לטפל בכאב במקביל לטיפול במחלת הסרטן. שיכוך כאב אינו מפריע לטיפול בסרטן ואינו מעכבו. לשן יש לתת טיפול מיטבי בכאב בכל שלבי המחלה מרגע אבחונה.

עקרונות הטיפול בכאב

1. טיפול תרופתי - תרופות הן אמצעי הטיפול הנפוץ, היעיל והזמין ביותר. קבוצות התרופות שבטיפול הן תרופות אופיואידיות, תרופות לא-אופיואידיות ותרופות נלוות. לפי המלצות ארגון הבריאות העולמי, התרופות לשיכוך כאב נרשמות לפי עוצמת הכאב שמדווח החולה.לעוצמת כאב קלה (0-4): תרופות לא-אופיואידיות: אקמול או דקסמול
(Acetaminophen, Paracetamol), איבופן, נורפן, אדוויל (שמות מסחריים של Ibuprofen), וולטרן (Diclofenac), נקסין
(Naproxen), אטופן (Etodolac), סלברה (celecoxib), ויוקס
(Rofecoxib) ועוד.
לעוצמת כאב בינונית (5-7): התרופות הלא-אופיואידיות שהוזכרו, בתוספת תרופות אופיואידיות חלשות: טרמדקס
(Tramadol), אלגוליזין או פרוקסול (מכילות תערובת של Propoxyphene ו-Paracetamol) ותרופות המכילות קודאין
(Codeine) כגון קוד אקמול ורקמול פלוס קודאין.

לעוצמת כאב קשה (8-10): תרופות אופיואידיות: תרופות המכילות מורפין (Morphine: MIR, MCR; ) תרופות המכילות אוקסיקודון (Oxycodone): אוקסיקונטין, אוקסיקוד סירופ, פרקודן (מכיל Oxycodone ו-Aspirin), פרקוסט (מכיל Oxycodone ו-Paracetamol), מדבקות דורוג'סיק המכילות פנטניל (Fentanyl) ומתאדון (Methadone) - כל אלה נוסף על התרופות הלא-אופיואידיות והתרופות הנלוות.
פעמים רבות נרשמות תרופות נלוות: תרופות נוגדות דיכאון - אלטרול (Amitriptyline), אפקסור (Venlafaxine), פרימוניל
(Immipramin), סרוקסט (Seroxate); תרופות נוגדות כפיון - טגרטול (Carbamezapine), דפקין/דפלפט (Valproic acid); תרופות לאלחוש מקומי או להפרעת קצב-לידוקאין
(Lidocaine); וסטרואידים.
חולים שואלים מדוע נרשמת להם תרופה נגד דיכאון בעוד אינם דיכאוניים או למה נרשמה להם תרופה נוגדת כפיון והם אינם לוקים במחלת הנפילה. ובכן, התרופות הנלוות הומצאו מלכתחילה לטיפול במחלות אחרות, אך נמצאו יעילות מאוד לשיכוך כאב מסוגים מסוימים, בעיקר זה הנובע מפגיעה בעצבים.
תרופות אופיואדיות יעילות מאוד לשיכוך כאב שעוצמתו קשה וניתנות אף בכאב בינוני. התרופות פועלות בדרך כלל לטווח ארוך (24-12 שעות ומדבקות דורוג'סיק 72 שעות). יש תרופות הפועלות לטווח קצר (פעילותן עד ארבע שעות) כגון MIR, פרקודן, פרקוסט ואוקסיקוד. הרופא ירשום בדרך כלל תרופה ארוכת טווח וימליץ לחולה ליטול תרופה קצרת מועד לשיכוך כאב התקפי. מינון התרופה לטווח ארוך יותאם לפי סך כל צריכת התרופה לטווח קצר. אין צורך לסבול וכדאי ליטול תרופה לטווח קצר בכל פעם שהכאב מתגבר.חולים רבים חוששים ליטול אופיואידים מתתוך חשש מהשפעות לוואי ובעיקר מהתמכרות (addiction) או סבילות (Tolerance, כשנדרש מינון גבוה יותר לשיכוך כאב) או "התרגלות". אלה חששות שווא; ההתמכרות או הסבילות לאופיואידים בטיפול רפואי נדירות ביותר (למטה מ- 1:1,000). השפעות הלוואי השכיחות הן נמנום, בחילה, הקאה ועצירות, והן חולפות בתוך כשבוע מתחילת הטיפול. עצירות לא חולפת ויש לדאוג ליציאות מעיים סדירות בעת נטילת האופיואידים; אם לתרופה אופיואידית יש השפעות לוואי, ניתן להחליפה באופיואיד אחר.

2. שיטות פולשניות - אצל 85 אחוזים מהחולים יוקל הכאב בטיפול תרופתי בלבד. אחרים שלא הוקל כאבם מטופלים בתרופות דרך צנתר המושתל לתוך חלל עמוד השדרה והמחובר למשאבה. שיטה זו מאפשרת להם לנוע ולתפקד בלי הגבלה. קיימות שיטות רבות לחסימת עצבים מוליכי כאב: אלחוש מקומי; צריבת עצבים בסמוך לאזור כניסתם לחוט השדרה בעזרת גלי רדיו; הריסת גנגליונים במערכת העצבים הלא-רצונית על ידי חומרים כימיים; קיבוע חוליות שהתמוטטו בעזרת חומר דבק (צמנט) ועוד. טיפולים אלה ניתנים במרפאות הכאב על ידי הרופאים המומחים בכאב.

3. קרינה - ניתן להקרין במינון קטן וחד-פעמי במקומות כואבים על רקע גרורות בעצמות או במקומות שהשאת לוחצת על מקלעות עצבים. ההקלה בכאב מופיעה שניים עד ארבעה שבועות לאחר ההקרנה ובמהלכם יש ליטול תרופות לשיכוך כאב.

4. טיפול כימי - הורס חלק ניכר מהתאים הממאירים. גם שאינו מרפא, בכוחו להקל מאוד את הכאב.

5. איזוטופים - טיפול בכאב על רקע פיזור גרורתי בעצמות. האיזוטופ השכיח הוא סטרינציום - 89, אך מטפלים גם בסומאריום - 153 או ברניום - 188. יסודות אלה מוזרקים לווריד ונקלטים באזור הגרורות ועם קליטתם הם מקרינים את מקום השאת. שיטה זו נוחה ויעילה בכ- 75 אחוזים מהמטופלים.

6. טיפול מונע - תרופות המכונות ביספוספינטים ניתנות כטיפול מונע לכאב ולסיבוכים עקב גרורות בעצמות על רקע סרטן השד, סרטן הערמונית ומאילומה נפוצה. עירוי ארדיה
(Pamidronate) או זומרה (Zoledronic acid) אחת בחודש או בון-פוס (Clodronate) בדרך פומית ימנעו כאבים אלה אצל רוב החולים.

7. שיטות התנהגותיות ותמיכה נפשית - כל כאב כרוני כרוך בהתמודדות נפשית יום-יומית. תמיכה נפשית עוזרת בהחלט להתמודד עם הכאב. הפסיכולוגים מטפלים בין השאר בשיטות הרפיה והיפנוזה.

8. דיקור במחטים - כאב הנובע מפגיעה במערכת העצבים עשוי להגיב במידת-מה לדיקור.

באדיבות: מכביתון, להרגיש טוב להיות בריא יוני 2003 , גליון 107 מבית מכבי שירותי בריאות

בואו לדבר על כך בפורום אורתופדיה כללית ואונקולוגית

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום