נגישות
נגישות

נוגדי דלקת שאינם סטרואידים

(0)
לדרג

מהן תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות? איזה תכשירים נכללים בקבוצה? מהן תופעות הלוואי האפשריות? המדריך השלישי האחרון על משככי כאב ללא מרשם

מאת: מגר' עינת גורליק

תכשירים מקבוצת (NSAIDs- Nonsteroidal antiinflammatory drugs) הלא סלקטיביים (נורופן, אדויל, אדקס, וולטרן, נארוסין) מותוות לטיפול בכאב בינוני עד חמור. קיים מגוון גדול של תרופות ממשפחה זו. חלקן ניתנות בכפוף למרשם רופא בלבד וחלקן אינן דורשות מרשם רופא. תרופות ממשפחה זו הינן בעלות פעילות נוגדת דלקת, משככת כאב ומורידת חום. פעילותן נובעת מעיכוב אנזים ציקלואוקסיגנאז וכך נוצר עיכוב גם בייצור פרוסטגלנדינים שהינם בעלי תפקיד מרכזי במצבים דלקתיים.

לכתבה בנושא אנטיביוטיקה
לכתבה בנושא תרופות לאין אונות
לכתבה בנושא טיפול הורמונלי חלופי לנשים
לכתבה בנושא גלולות למניעת הריון
לכתבה בנושא סטטינים

באיזה שעות ביום מומלץ ליטול את התרופה?

אין הנחיות מיוחדות. יש ליטול את הטבליות עפ"י המשטר הטיפולי המומלץ לכל תכשיר או לפי הצורך, כתלות במטרת הטיפול.

באיזה מקרים אין להשתמש בתרופה?

רגישות יתר לתרופה ורגישות יתר צולבת לאספירין או לתרופות אחרות בקבוצה.
אי ספיקת כבד חמורה.
אי ספיקת כליות חמורה.
אי ספיקת לב חמורה.
מחלת כיב פפטי, דימום ממערכת העיכול ומחלות דרכי עיכול דלקתיות.
טיפול סביב ניתוח מעקפים.
דימום מוחי או מחלה דמם אחרת.
נשים בהריון טרימסטר שלישי.
קשישים הינם אוכלוסייה הנמצאת בסיכון גבוה לפתח תופעות הלוואי של NSAIDs וסיבוכים מהן. עפ"י הנחיות החברה האמריקאית לגריאטריה לטיפול בכאב ממושך באוכלוסייה המבוגרת יש להימנע משימוש ב-NSAIDs במידת האפשר. במידת הצורך, יש ליטול את המנה הנמוכה היעילה לתקופה הקצרה האפשרית.

מהן תופעות הלוואי העיקריות?

עיכוב צימות טסיות. התרופות עלולות להגביר סיכון לדמם. חולים בסיכון גבוה הם אלה המטופלים בתרופות נוגדות קרישה - ואלה בעלי סיכון גבוה לדמם.

תופעות לוואי במערכת העיכול. התכשירים עלולים לגרום לתופעות לוואי במערכת העיכול: החל מבחילות, צרבות וכאב בטן ועד דיספפסיה, כיב פפטי ודמם במערכת העיכול. יש להיזהר במתן הטיפול לאנשים בסיכון גבוה לכיב פפטי וסיבוכיו, כגון גיל מבוגר, כיב בעבר, נטייה לדמם, טיפול בגלוקוקורטיקוסטרואידים, טיפול בתרופות נוגדות קרישה/נוגדות צימות טסיות, תרופות לטיפול בדיכאון מסוג SSRIs, עישון, שימוש באלכוהול וכיו"ב. מינון גבוה וטיפול ממושך הינם גורמי סיכון לתופעות אלה. רוב מקרי המוות מאירועי דימום במערכת העיכול התרחשו באוכלוסיית הקשישים.
יש להיות ער לעובדה שבחלק מהמקרים גם פגיעות חמורות מתרחשות ללא תסמינים. יש להפסיק טיפול במקרה של כיב או דמם ממערכת העיכול.

פגיעה בתפקוד הכלייתי. יש להיזהר באוכלוסיות בסיכון, כגון חולים עם תפקוד כליות לקוי, מטופלים בתרופות משתנות (כמו פוסיד, דיזותיאזיד), סובלים ממחלות לב או כבד וקשישים. יש לנטר תפקוד כלייתי במהלך הטיפול בחולים אלה.
תופעות לוואי במערכת הלב וכלי דם. התכשירים פוגעים ביעילות הטיפול המניעתי למחלות לב באספירין, בעלות פעילות טרומבוטית (יצירת קרישים), מעלים את הסיכון לאירועים כמו אוטם שריר הלב ושבץ וגורמות לצבירת נוזלים וכך לעליית לחץ דם.

יש להיזהר ממתן תרופות אלה בחולים במחלות לב וכלי דם, כגון: יתר לחץ דם בלתי נשלט, אי ספיקת לב, מחלת כלי דם במוח. כמו כן יש להיזהר ממתן טיפול ממושך בכאלה בעלי גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם, כגון: חולי סוכרת, יתר לחץ דם, היפרליפדמיה ומעשנים.

יש להימנע ממתן סדיר של תכשירים אלה במטופלים באספירין (למניעת אירועי לב).

פגיעה כבדית: יש להפסיק טיפול עם הופעת תסמינים לפגיעה כזאת, כמו הקאות ובחילות למשך מספר ימים, איבוד משקל, גרד חמור, צהבת, הגדלת בטן, בצקות. לרוב, פגיעה זו הפיכה עם הפסקת השימוש בתכשיר.

תגובות רגישות יתר. ישנן תגובות רגישות יתר המאפיינות קבוצת תרופות בעלות מבנה דומה וישנן תגובות רגישות יתר שאינן תלויות במבנה התרופה אלא במנגנון התרופות. התקף אסטמה הנגרם ע"י שימוש באספירין מתרחש בד"כ בחולי אסטמה הסובלים מפוליפים. התופעה נגרמת ככל הנראה על רקע השפעתם הפרמקולוגית של אספירין ותרופות מקבוצת ה-NSAIDs שבסופו של דבר מובילה להתקף אסטמה שעלול להיות חמור ולהביא לאשפוז. למניעת התקפים אלה קיימת האזהרה לא לטפל בתרופות ממשפחה זו במטופלים עם אסטמה ופוליפים. אבחנה ודאית נעשית ע"י בדיקה ספציפית בהשגחת רופא או ע"י היסטוריה של תגובה קודמת לתרופות אלה. ישנן תרופות בעלות פוטנציאל נמוך יותר לעורר תגובה, כגון אקמול או נוגדי דלקת שאינם סטרואידים סלקטיביים. יש לפנות לרופא להתאמת הטיפול.

תגובות עוריות. תרופות אלה עלולות לגרום לתופעות לוואי עוריות מסכנות חיים. יש לפנות לרופא ולהפסיק טיפול עם הופעת סימנים ראשונים לתגובה עורית או רגישות יתר.

עליה ברמות אשלגן. תרופות מקבוצה זו עלולות לעלות סיכון לעליה ברמת האשלגן. בסיכון מוגבר לכך מצויים קשישים, חולים במחלות כליה, סוכרת וכאלה המטופלים בתרופות אחרות המעלות אשלגן, כגון תרופות המעכבות את האנזים המהפך (Angiotensin Converting Enzyme).

מהן השפעות הגומלין בין התרופות?

תרופות נוגדות קרישה/נוגדות צימות טסיות- עקב עליה בסיכון לדמם.
תרופות נוגדות דכאון מסוג SSRIs ו-SNRIs - עקב עליה בסיכון לדמם.
תרופות לטיפול ביתר לחץ דם - תרופות מקבוצת ה-NSAIDs עלולות לפגוע ביעילותן.
מתוטרקסאט - תרופות מקבוצת NSAIDs עלולים לעלות רמות מתוטרקסאט.
לתיום - תרופות מקבוצת NSAIDs עלולות לעלות רמות של לתיום.
משתנים אוצרי אשלגן (אלדקטון, קלוריל)- שימוש משולב עלול להעלות רמות אשלגן; בנוסף, שימוש משולב עם משתנים עלול לעלות את הסיכון לפגיעה כלייתית.
קורטיקוסטרואידים אשר עלולים להגביר את תדירות תופעות הלוואי במערכת העיכול.
ציקלוספורין וטקרולימוס ותרופות נוספות בעלות פוטנציאל לפגיעה כלייתית עלולות להגביר סיכון לתופעת לוואי זו.
אנטיביוטיקות מסוג קיוונולונים בשילוב עם NSAIDs עלולות להגביר את הסיכון לתופעות לוואי נוירולוגיות.
תוספי תזונה אשר עלולים להשפיע על תפקוד כלייתי, כבדי, לחץ דם, רמות אשלגן או סיכון לדמם. לפני שילוב הטיפול עם תוספי תזונה יש להיוועץ עם הרופא או הרוקח על בטיחות השילוב.
מומלץ להימנע מליטול מספר תרופות מקבוצת נוגדי דלקת שאינם סטרואידים.

מה באשר לעישון, אלכוהול ומזון?

מזון עלול להפחית ספיגה או קצב ספיגה של תכשירים מסוימים. יש ליטול עם מזון או חלב על מנת להפחית תופעות לוואי במערכת העיכול.

עישון ושימוש באלכוהול עלולים להיות גורמי סיכון לתופעות לוואי כגון דמם או כיב במערכת העיכול. מומלץ להימנע משתיית אלכוהול קבועה במהלך הטיפול.

מגר' עינת גורליק היא רוקחת קלינית, המחלקה לניהול סיכונים ומידע תרופתי, אגף הרוקחות, משרד הבריאות.

סייעה בהכנת הכתבה: רון שגב פינקלמן, כתבת zap doctors.

לכתבה בנושא משככי כאב - פארצטמול
לכתבה בנושא משככי כאבים - דיפירון

בואו לדבר על זה בפורום תופעות לוואי בטיפול תרופתי.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום