פסוריאזיס - לא רק מחלת עור

פסוריאזיס היא מחלת דלקתית כרונית הפוגעת בכ-2% מהאוכלוסייה המחלה מתבטאת ברוב המקרים בהופעה של נגעים מתוחמים, אדומים ומורמים מעל שטח פני העור, ומכוסי קשקשת לבנה וגסה. הנגעים נמצאים בעיקר באזורים המיישרים של המרפקים והברכיים, בגב ובקרקפת.

התיאורים הרבים המצטברים לאורך השנים מלמדים, שפסוריאזיס אינה מוגבלת לעור בלבד. על פי התפיסה הנוכחית, מדובר במחלה דלקתית מערכתית המערבת מגוון מערכות ומלווה בתחלואה חוץ-עורית משמעותית, כגון דלקת מפרקים, מחלות דלקתיות של המעי, טרשת נפוצה, ממאירויות שונות, הפרעות פסיכולוגיות והתסמונת המטבולית על כל מרכיביה.

דלקת מפרקים פסוריאטית עלולה להתפתח אצל עד כ-20% מחולי הפסוריאזיס. חולה העומד בקריטריונים של דלקת מפרקים פסוריאטית מציג תהליך מפרקי דלקתי, המערב מפרק, עמוד שדרה, או גיד, בנוכחותם של שלושה קריטריונים לפחות: עדות לפסוריאזיס בהווה, ובמידה שלא, אירוע של פסוריאזיס בעבר אצל החולה או סיפור משפחתי של פסוריאזיס; שינויים פסוריאטים טיפוסיים בציפורניים; גורם ראומטואידי שלילי; נוכחות של דקטיליטיס, המוגדר כנפיחות של כל האצבע, או תיעוד של דקטיליטיס על ידי ראומטולוג; שינויים רנטגניים עם עדות ליצירת עצם חדשה סביב המפרק.

הביטויים הקליניים של דלקת מפרקים פסוריאטית מגוונים, החל ממחלה המערבת מפרקים בודדים, וכלה בצורה קשה עם מעורבות רב-מפרקית. במחלה קיימת נטייה לערב את המפרקים המרוחקים של אצבעות הידיים ולעיתים גם את הציפורן הסמוכה. כמו כן, תיתכן מעורבות של מפרקי האגן ועמוד שדרה, עד כדי קשחת שדרתית. דקטיליטיס, שביטויה בנפיחות של כל האצבע, משקפת מעורבות כל המפרקים באצבע יחד עם דלקת בגידי האצבע.

אנתזיטיס, דלקת באזורי האחיזה של גיד כלשהו, מתבטאת בדרך כלל בכאב בעקב, בגיד אכילס ובאזורים נוספים. הפרוגנוזה של המחלה משתנה בהתאם לחומרתה. ללא טיפול מתאים, כ-20% מן החולים עלולים לפתח מחלה קשה, מלווה בנכות לאורך זמן. לחומרת הפסוריאזיס העורית אין בהכרח התאמה לחומרת מעורבות המפרקים, אם כי בקרב חולים מסוימים החומרה מקבילה.

החולים בפסוריאזיס עלולים לסבול ממחלות דלקתיות כרוניות של מערכת העיכול, ביניהן, קוליטיס אולצרטיבית ומחלת קרוהן, המתבטאות בין היתר בשלשולים ובכאב בטן. המקור המדויק למחלות ה-IBD (Diseas Inflammatory Bowel) אינו ידוע, ואולם אחת ההשערות היא שקיים שיבוש בוויסות המערכת החיסונית הגסטרואינטסטינלית אצל אנשים בעלי נטייה גנטית לכך. לדלקת מערכתית ולטומור נקרוזיס פקטור אלפא יש תפקיד חשוב בפסוריאזיס ובקרוהן. טיפולים כנגד פקטור זה משפרים את מצב החולים בשתי המחלות. כמו כן, קיים קשר גנטי בין פסוריאזיס למחלת קרוהן. המיקום המשותף הוא על כרומוזום 6. הקשר בין פסוריאזיס לקוליטיס אולצרטיבית תואר אף הוא במספר מחקרים. על פי הספרות, שכיחות פסוריאזיס בקרב חולים במחלות אלו עלולה להגיע עד לפי שבעה.

ככל שחומרת המחלה קשה יותר, תהיה הפגיעה בתדמית הגוף קשה יותר. פסוריאזיס איננה רק מחלת עור דלקתית כרונית, והמחלות הנלוות לה עלולות לגרום לנכות ולהפרעות באיכות החיים, כמו חרדה ודיכאון אצל כ-60% מן החולים. כ-40% מהחולים מדווחים על השפעה שלילית של מחלתם על התפקוד.

קיימת עלייה בשכיחות ממאירויות בקרב חולי פסוריאזיס, בעיקר מחלות לימפופרוליפרטיביות (מחלות שבהן יש התרבות של תאים מסוג לימפוציטים) וגידולי עור שאינם מלנומה.

התסמונת המטבולית כוללת יתר לחץ דם, הפרעה במטבוליזם הסוכר ודיסליפידמיה )עלייה בטריגליצרידים, ירידה ב-HDL ועליה ב-(LDL, ושכיחותה גבוהה בקרב חולים הסובלים מפסוריאזיס.

ככל שחומרת הפסוריאזיס קשה יותר, עולה שכיחות התסמונת המטבולית וחומרתה. ב-1995 הנסלר ועמיתיו ניתחו נתונים של 40,000 חולים עם מחלות עור שונות. נמצא קשר ברור בין פסוריאזיס לבין השמנת יתר, סוכרת, יתר לחץ דם ומחלות קרדיווסקולריות. במקביל, דווח על שכיחות מוגברת של תמותה על רקע קרדיווסקולרי אצל חולי פסוריאזיס. שיעור התמותה בקרב חולי פסוריאזיס קשים גבוה ב-50% ותוחלת חייהם מתקצרת. על פי מחקרו של גוליבר ועמיתיו, תוחלת החיים אצל גברים חולי פסוריאזיס מתקצרת ב-3.5 שנים, ואצל נשים היא מתקצרת ב-4.4 שנים בממוצע. אחוז גבוה ממקרי המוות מיוחס למחלה קרדיוווסקולרית מוקדמת.

בספרות, ניתן למצוא נתונים המציגים קשר בין מחלת הפסוריאזיס לבין מחלת ריאות חסימתית ואוסטיאופורוזיס. ההנחה המקובלת כיום היא שהתהליך המשותף בבסיס מעורבות המערכות השונות הוא התהליך הדלקתי. השחקן הראשי הוא הלימפוציט מסוג T. קיימת חשיבות רבה לשני תתי-סוג של לימפוציטים TH1 ו-TH17. לתאים אלה תפקיד חשוב בהנעת התהליך הדלקתי, שכן האנטיגן הראשוני מוצג על ידי תא מציג אנטיגן, משפעל את תאי ה-T אשר נודדים לזרם הדם ולרקמות השונות. התהליך מופעל ומניע עצמו על ידי הפרשת ציטוקינים וכמוקינים שונים. תהליך דלקתי בעוצמה נמוכה קיים כל הזמן, והוא משותף למחלה העורית, לכלי הדם, ליצירת תהליך אטרוסקלרוטי ועוד.

פסוריאזיס אינה נחשבת יותר למחלת עור בלבד. המעורבות העורית היא אמנם הביטוי החיצוני הבולט, אך ריבוי המחלות הנלוות לה, במקביל למצוקה נפשית, מחייבים גישה רב-תחומית רחבת היקף. טיפול נכון בחולה חייב לכלול את כל היבטי המחלה - יש להקל על הפריחה שלעתים משנה גורלות, ובמקביל יש למנוע הרס מפרקי. המחלות האחרות הקשורות לפסוריאזיס מובילות לירידה בתוחלת החיים וטרם הוכח כי טיפול נכון הופך את הנטייה הזאת על פיה. לעת עתה, ניתן להניח כי טיפול אגרסיבי עשוי להועיל לחולה ולהאריך את תוחלת חייו. בשנים האחרונות הטיפול התרופתי בחולי פסוריאזיס השתפר באופן מהותי. לטיפולים הותיקים כגון משחות, פוטותרפיה, מטוטרקסט, נאוטיגאסון ואחרים התווספו תכשירים ביולוגים רבים בעלי יעילות גבוהה, אך מורכבים למדי. בנוסף, כוללת הגישה הרב-תחומית הערכה נפשית וניסיון מעשי לנטרל את מרכיב הדחק, הערכה מטבולית בליווי דיאטנית וטיפול תרופתי במקרים הנדרשים.

פרופ' אורי אלקיים היא מנהלת מחלקה פנימית ו', המכון הראומטולוגי, המרכז הרפואי ת"א; ד"ר חגית מץ היא סגנית מנהל מחלקת עור ומין, המרכז הרפואי ת"א.

בואו לדבר על זה בפורום פסוריאזיס - תמיכה ומידע אודות המחלה.