אני והוא

שנינו פנויים, רישמית וריגשית. את עניין ההורות גמרנו (כל אחד לחוד) עם הקשר הקודם. שנינו בגיל שבין 50 ל-60 אני מבוגרת ממנו וסוף-סוף לא פוחדת מהריון בלתי רצוי... היו לנו כמה נסיונות למין. הוא "גומר מהר", הוא מודע לזה, ולכן מוותר על כל קשר. אינני יודעת מה מקור הבעיה וכמה זמן הוא מסתובב איתה וללא קשר זוגי. מכיוון שהוא אדם כלבבי - אני מוכנה לעבור את הטיפול איתו אבל הוא לא יוזם. לא טיפול וגם לא קשר. אם אני יוזמת קשר - הוא בד"כ נעתר ואנחנו יוצאים לבילוי כלשהו אבל לא נכנסים (למיטה). איך מביאים אותו לטפל בבעיה (גם) לרווחתי?

מדובר על גיל מתבגר עם הבעיות שלו והתרופות הנלוות איליו וחלק מההפרעה בתפקוד המיני קשור בכל אלה. ברוך השם נכנסו תרופות חדשות לשוק - שעוזרות בדיוק למקרים כפי שאת מתארת באוירה אופטימית ונינוחה כפי שאת מדגימה כאן - ופתיחות שכנראה קיימת ביניכם. ניצול יעיל של התרופות האלה יביא אותכם למחוזות חדשים ביחסים - נראה לי ששוה לנסות

אז ככה: למיטב ידיעתי - הוא לא לוקח תרופות בכלל (אפילו לא נגד כאב ראש). עם זאת, אני מרגישה שבעיית השפיכה המוקדמת היא לא חדשה אצלו. לצערי הרב, אין בינינו פתיחות. ליתר דיוק: אני לא מרגישה שהוא רוצה לדבר על הבעיה. אני לא בטוחה שהוא רוצה גם להתגבר עליה. אין לי מושג למה. רק מפליא בעיני שגבר צעיר ממני - הליבידו שלו נמוך משלי. הוא צמחוני. האם יתכן שמאכלי טופו (שמעתי שהם מכילים פיטואסטרוגנים ולכן מתאימים לנשים מתבגרות) פוגעים ברמת הטסטוסטרון? הוא לא יוזם שיחות אינטימיות (מבוכה? סוג של מופנמות?) ולכן גם האינטימיות הפיזית בינינו פוחתת. אני לא יוזמת שיחות אינטימיות כי איני יודעת על מה "מותר" לדבר בלי לפגוע באגו הגברי שלו. שנינו מפסידים. לי חבל לוותר עליו כי הוא איש מעניין ונחמד לי בחברתו. שכחתי להוסיף כי שנינו אנשים עובדים ובעלי תחומי עניין נרחבים.