תרומת אברים

ממאמרים רבים שקראתי בנושא 'תרומת אברים' למדתי, כי ההגדרה ההלכתית לקביעת רגע המוות היא הפסקה מוחלטת ובלתי הפיכה של הנשימה העצמית. עוד נתברר, כי נשימה עצמית אינה יכולה לחזור במקרה של פגיעה אנושה בגזע המוח, ועל כן קבע הרב פיינשטיין בשנת תשמ"ה, כי מות האדם נגרם בעקבות מוות מוחי. בשנת 1986 כונסה וועדה משותפת לרבנים ורופאים לבחינת נושא השתלות אברים מטעם הרבנות הראשית. בהחלטתה, קבעה הרבנות הראשית כי היא מקבלת את המלצות הוועדה לפיהן ניתן לוודא את הפסקת הנשימה על ידי הוכחת הרס המוח כולו, כולל גזע המוח המפעיל את הנשימה העצמית באדם. בהמשך, הציבה הוועדה מספר תנאים להתרת השתלת לב: א. קיום 5 תנאים רפואיים מקובלים לקביעת מות התורם. ב. שיתוף נציג הרבנות כחבר מלא בצוות הקובע את מותו של התורם. נציג זה ימונה פעם השנה על ידי משרד הבריאות מתוך רשימה של הרבנות הראשית. ג. מתן הסכמה בכתב של התורם או משפחתו למען תרומת הלב. ד. הקמת ועדת מעקב עליונה מטעם משרד הבריאות בשיתוף עם הרבנות הראשית לבדיקת כל מקרי השתלות הלב בישראל. ה. קביעת תקנות ארציות לכל הנהלים הנ"ל על ידי משרד הבריאות. אולם לפי מאמרים שסקרתי, תנאי הרבנות הראשית למתן היתר דתי להשתלות אברים מעולם לא בוצעו. עם זאת, לא ברור האם משרד הבריאות או בתי החולים הם שלא פעלו למינוי נציג השתלות והקמת ועדת המעקב, או שמא הרבנות עצמה לא פעלה ליישום החלטתה. אודה לך מאוד אם תוכל למסור לי את דעתך באשר לסיבת אי יישום החלטת הרבנות הראשית לעניין השתלות.

בנושא שהעלת, המדיניות בארץ נקבעת על ידי משרד הבריאות, או ליתר דיוק גוף ממשלתי " המרכז הלאומי להשתלות". באתר שלו תוכלי ללמוד יותר על שיקולי המרכז ואף לפנות אליו בשאלה ספציפית: http://www.health.gov.il/transplant/