הפלות

שלום, אני עוברת טיפולי i.v.f בשתי הפעמיים שנקלטתי להריון ההריונות הסתיימו בהפלות אחת בשבוע 22 והשניה בשבוע 13 לטענת הרופאים מדובר בבעיה בקרישת הדם בבדיקות שעשיתי גילו כי ה- fibrinogen הוא 499. שאלתי היא אם באמת יש קשר בין התוצאה לעובדה שאני מפילה (בהריון הראשון היו תאומים שאחד מהם נספג בשבוע 15 ובשבוע 22 גילו כי לעובר השני חסרה אמת היד, ההפלה היתה מרצוני. בהריון השני העובר הפסיק להתפתח ומת בשבוע 22.) אשמח לקבל את תשובתך בהקדם. תודה וחג שמח.

רמת פיברינוגן זו אמנם גבוהה, אבל תמיד קיימת השאלה אם זוו הסיבה או התוצאה, כי פיברינוגן עולה בכל מצב דלקתי ובמצבי מחלה שונים. יש לאמת את הממצא בתקופה שבה את בריאה, רחוקה מטיפולים הורמונליים וכיו"ב. היפרפיברינוגנמיה נחשבת כגורם סיכון לטרשת עורקים ואולי לטרומבוזות בכלי דם עורקיים, כולל אלו של הלב, אך גם כאן קיימת השאלה מה גורם למה ומה קודם למה. פיברינוגן מוגבר גורם להאטה בזרימת הדם וכך יכול "לעודד" קרישה. בנוסף, יתכן שהוא משפעל את הטרומבוציטים שמפעילים את מערכת הקרישה. כככמו כן יש לו אינטראקציה עם מרכיבים שונים בדפנות כלי הדם ומכאן הקשר שלו לתהליך טרשת העורקים, דבר שיכול להביא לטרומבוזות משניות לטרשת ולפגיעה בדפנות כלי הדם. "בשורה התחתונה", רמת יתר של פיברינוגן היא גורם סיכון אפשרי לקרישיות יתר, אבל לא ב"שורה הראשונה" של גורמי הסיכון. האם זה מביא להפלות ? לא ברור. האם זה מחייב טיפול מונע ? אין על כך תשובה ברורה. במאמר מוסגר, ידוע שדיספיברינוגנמיה - פיברינוגן פגום, מחלה משפחתית / תורשתית - קשורה לעתים לטרומבוזות, אבל זה שונה מ"סתם" עליה ברמת הפיברינוגן. ממה שכתבת, עדיין לא ברור ולא מוכח קשר בין ההפלה (השניה) או בין מות העובר התאום ומציאת הפגם בעובר התאום האחר ובין טרומבופיליה (קרישיות יתר), אפילו אם יש לך טרומבופיליה. כך לענ"ד. http://www.cap.org/thrombophiliaconference/PDF/elevated_hemostatic_factor_levels_chandler.pdf http://circ.ahajournals.org/cgi/content/abstract/101/7/744 http://www.schattauer.de/zs/startz.asp http://content.nejm.org/cgi/content/full/332/10/677 http://www.annals.org/issues/v131n5/full/199909070-00009.html http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=PubMed&list_uids=11904470&dopt=Abstract