שחמת הכבד- דלמתו מוסריות

שלום! לפני כ 10 שנים התגלתה אצלי שחמת הכבד מסיבה לא ידועה. ,12 היום אני מרגיש במצב די טוב, נוטל פוסיד, אלדקטון, אביטול ו בי למעט הכדוריםן שאני נוטל והתחושה האיומה בעקבות המחלה, אני חי חיים רגילים ואיני חושב כלל על המחלה (כמובן, שאיני שותה אלכהוהול, ואני ממעט באכילת מלחים). לאחרונה הכרתי את מי שהייתי רוצה כבת זוגי לכל החיים. אני בן 31 והיא בת 23 , יש ביננו אהבה וכמיה הדדית ואמיתית. מאוד טוב לנו יחד, אנו חושבים אף בעתיד למסד את הקשר ביננו. ואותה מחלה ארורה שנמצאת בתוכי מהווה מחסום ומכשול לא פשוט. אני די אופטימי בגישתי לחיים, אך אין אני יכול להבטיח לה שמצבי ישאר כך לנצח. עם כל הכאב אני לא יכול להבטיח לה שהיא לא תשאר אלמנה עם שלושה ילדים בעוד כ 5 שנים. אני לא חושב על הדברים האלה, הם די רחוקים ממני, אך היא מעלה חששות מאין אלה. אני יודע שהיא אוהבת והיא נקרעת מבפנים. נקרעת בין האהבה העזה השוררת ביננו לבין החשש כי היא עלולה להוותר לבד בעולם בעוד כמה שנים. ואני לא מדבר כאן בכלל על הקריעה הנפשית שלי, על התסכולים שעוברים עלי, על ההרגשה הנוראית, אני חש כאילו עולמי חרב עלי, כאילו נגזר עלי מלמעלה לסבול, כאילו אין עוד טעם לחיי. השאלה היא איך מתמודדים עם המצב הזה, איזה תשובות אני יכול לספק לה, איך אני יכול להבטיח לה עתיד ורוד, איך אני יכול לחיות איתה חיים טובים ושקטים. אני מאוד קרוע מבפנים, ומרוב אהבה עזה אליה חושב אפילו על פרידה כדי למנוע ממנה את הסבל במחשבות איומות. אשמח לקבל תשובות ותגובות דוד

עליך לפנות למומחה למחלות כבדג בתחום המקצועי ולפורומי תמיכה / אתיקה רפואית בתחום המוסרי. הנושא רחוק מהמטולוגיה.