פוליציטמיה ורה שאינה מטופלת תרופתית

אני מתנצל מראש על השאלה הארוכה ואודה מאוד על התייחסותך. אמי בת 79 אובחנה לפני כשנתיים כסובלת מפוליציטמיה וורה. תחילה טופלה בהקזות, אחת ל- 3 חודשים, אך לאחרונה נאלצת לעבור הקזות אחת לחודש. (ברקע: Essential Tremor, Isolated Systolic Hypertension עם טיפול בדראלין, קונברטין, אוסמו-אדאלט וקלונקס) לאחרונה חלה עליה בחריגותם של המדדים שהיו חריגים ממילא: * המוגלובין: מ- 16.4/16.5 ל- 17 ואף ל- 17.8 * המטוקריט: מ- 49/50 ל- 53.5 * WBC: מ- 13.6/13.8 ל- 15.2 * Platelets: מ- 390/440 ל- 476 ההמטולוגית המטפלת בה ניסתה לפני כשנה טיפול בהידראה, שבעקבותיו (כנראה) עלו תפקודי הכבד באופן דרמטי ונוצרה קוליטיס על רקע איסכמי בסיגמואיד, שחלפו עם הזמן ועם הפסקת ההידראה. ההמטולוגית סבורה שהנ"ל לא ארע עקב ההידראה, אולם מהססת להתחיל שוב את הטיפול בתרופה זו, לאור מה שארע. בד בבד, היא דרשה מרופא המשפחה להפסיק מתן המשתן Disothiazide, מה שגרם לעליה בלחץ הדם הסיסטולי. שאלתי העיקרית היא האם לאור האמור לעיל אתה סבור כי יש צורך בטיפול תרופתי מעבר להקזה? האם יש אלטרנטיבה להידראה עם פחות תופעות לוואי, בהנחה שההידראה אכן הביאה לקוליטיס האיסכמי ולעליה הדרמטית בתפקודי הכבד?

א. ברור שחובה להמשיך בינתיים בהקזות, אפילו אם צריך בתחילה להקיז פעם בכמה ימים, עד להשגת רמות סבירות של המוגלובין / המטוקריט. הסיכון בהשארתה ברמות אלה של המטוקריט גבוה מאד. ב. בהחלט יש תחליפים להידראה, תחליפים שאינם "קרובים" של ההידראה, ולכן אין סיבה לחשוב שיגרמו לאותן תופעות לואי. כך, למשל, אפשר לשקול מתן מילרן (בוסולפן) בכדורים או אינטרפרון בזריקות (תרופה זו עלולה להיות בעייתית מעט בגילה). ג. כמובן שבגיל זה צריך לחשוב גם על מתן זרחן רדיואקטיבי (P32) כטיפול במחלתה. מדובר במתן מנה אחת (או שתיים) של P32 שיכולה לאזן אותה לזמן רב. בגיל זה צריך לחשוב על רווחתה ובריאותה הנוכחיים ופחות על הסיכונים הכרוכים במתן P32 לטווח ארוך (התפתחות לאוקמיה חריפה).