לד"ר בירן האם רצוי לגוון

חיי נישואים ואיך?

ולמה פרט כל כך מזועזע ? מה קרה ?

הוא מסתורי ביותר.

זה מזכיר לי את הבדיחה של הגששים: "גבירתי, רוצה משהו חדש, משהו מסעיר, משהו פיקנטי שלא יזכיר לך קפה? אכלי לאקרדה...

הי פנינה, רצוי מאד (!) לגוון, לפתח ולהעשיר את חיי המין בזוגיות. כל זאת בלי לפגוע באמון ההדדי, בבלעדיות ובאינטימיות! אנא קראי כתבה שלי בנושא: שלושה במיטה אחת מאת: ד"ר אילן בירן - פסיכוסקסולוג אם היינו חיות (עדיפות לאריות, כמובן) הכל היה יותר פשוט. ישנים כדי לאזור כוחות, צדים כדי לשבוע, הורגים כדי לשרוד, ופעם בכמה חודשים, במועד הפיזיולוגי המתאים, מזדווגים לצורך הפרייה ולא שום דבר מעבר לכך. לא תסכולים, לא שגרת יחסי מין משעממת, ולא כאבי ראש (שלה, בעיקר). אבל מה לעשות שאנחנו בני אדם, שמקיימים יחסי מין בתדירות גבוהה ולפחות פי אלף ממספר הילדים שאי פעם נוליד. בכמות כזו של סקס, שאינו לצורכי רביה, נכנס לפעמים אלמנט שלא קשור לעולם החי: השעמום. פנטזיה אז מה עושים? מגוונים: משנים את זירת הפעילות, משלבים אביזרים, שמים סרט כחול ברקע, מפנטזים. אבל לפעמים כל אלה מחווירים מול משאלה אחת פשוטה: להכניס פרטנרים נוספים למיטה הזוגית שלכם. שותף, שותפה, זוג, אולי אפילו כמה. הריגוש הוא כמובן עצום: לא רק גורם חדש שנכנס לחיי המין, אלא גם טעם מגרה של משהו אסור. לא צריך מחקרים (למרות שיש), כדי לדעת שהמחשבה הזאת חולפת מעת לעת כמעט אצל כל אחד. ושוב לא צריך מחקרים כדי לדעת שאצל הרוב הדומם זה נשאר בדיוק שם, ברמת הפנטזיה. אבל אצל לא מעט זוגות הסוגיה הזו עולה כאחת האופציות, כשבדרך כלל מתלווה אליה שאלת המיליון דולר: נגיד שאנחנו רוצים, האם אפשר לממש את הפנטזיה הזאת ולשרוד? שאלה קודם כל בואו נבין על מה אנחנו לא מדברים, או יותר נכון על מה לא.אנחנו לא מדברים על בגידות. אנחנו גם לא מדברים על מצב בו אחד מביני הזוג כופה על השני את מימוש הפנטזיה הפרטית שלו. אנחנו גם לא מדברים על ההיבט המוסרי של פריצת הבלעדיות הזוגית. הדיון שלנו יתמקד בשאלה אחת בלבד: האם הכנסת פרטנר נוסף – בהסכמה הדדית – יכולה להוסיף משהו לזוגיות, והאם היא מהווה סיכון – האם כדאי ליטול אותו. החלטה נתחיל מהסוף. נאמר שהחלטתם לקחת את הסיכון – ויצא נהדר. הכנסתם למיטה פרטנר נוסף שהפך את חיי המין שלכם למסעירים ומרגשים מאי פעם. השאלה המתבקשת היא מה הלאה. להתייחס לזה כאל אירוע חד פעמי ולחזור לשגרה קצת קשה. הרי מלכתחילה השגרה היא זו שהניעה אתכם להרפתקה הזו, ועכשיו סף הגירוי שלכם רק עלה. התגובה לגירויים מושפעת מתופעת הביטואציה (התרגלות) והתגובה לגירוי הולכת ופוחתת ככל שחוזרים עליו. לכן, כמו בהתמכרות, נדרשת עליה מתמדת בעוצמת הגירוי כדי להשיג את אותה תגובה או ריגוש. אז קודם כל חשוב לזכור: מדובר במהלך כמעט בלתי הפיך. מהקרוסלה הזו קשה מאוד לרדת. בעיה אבל מי בכלל רוצה לרדת, אתה עשוי לשאול את עצמך. אכלנו חומוס, עלינו לקוויאר – מה רע? רק שהמשל מהתחום האוכל לא ממש תואם את הנמשל. מיניות זוגית היא הרבה יותר מחוויה חושנית: היא תמהיל של אינטימיות מרגיעה וריגושים מגוונים, ולאו דוקא חיפוש מתגבר ואינסופי אחר חוויות בסולם עולה. ויש לה עוד פנים. בעולם מודרני ומנוכר הזוגיות היא מקום מפלט בו ניתן למצוא מרגוע ותמיכה, בטחון ואהבה. זוגיות טובה מורכבת מהדדיות, מחויבות ובלעדיות המאפשרים לבני הזוג להיחשף ולחוות באופן אינטימי זה את זה. חיי המין בזוגיות הם המקום העיקרי בו נפגשים התשוקה והרגש, ושם הם מפרים זה את זה. המחויבות והבלעדיות הם מרכיבים קריטיים במבנה השביר הזה. קשה מאוד, אם לא בלתי אפשרי, לצרף גורם שלישי למיטה בלי לפגוע פגיעה אנושה באמון ההדדי – וכתוצאה מזה באינטימיות הזוגית. משבר עד כאן הטיעון הרציונלי. אבל ישנו גם תחום שלם שאינו ניתן לניתוח ושליטה: הרגש. גם אם הגעתם למסקנה המלומדת שתוכלו עם כל השלכות והתוצאות – אתה לעולם לא יכולים לדעת איך תגיבו בזמן אמת. קנאה, חרדת ביצוע, חוסר ביטחון מול מתמודד/ת נוספ/ת – כל אלה הם גורמים שלא ניתן לצפות מראש את עוצמתם. בקיצור, בתיאוריה זה יכול להישמע מצוין, אבל במציאות סביר מאוד שיווצר פער בין השכל לבין הרגש. כל הגישות הפסיכולוגיות, כולל הפסיכוסקסולוגיה, גורמות שפער כזה הוא הרסני לשלווה ולבריאות הנפש, ופוגע בתפקוד. כאשר הפער הוא עמוק ו/או מתמשך, הדיסוננס שנוצר הופך בלתי נסבל, וגורם לאדם לשנות את אחד המרכיבים כדי לנסות ולהגיע שוב להרמוניה. להחזיר את הגלגל אחורה כאמור, קשה מאוד. לכן מה שעלול להתרחש הוא משבר בזוגיות. פתרון בקיצור, איך שלא הופכים את זה מדובר במשחק באש. ומכיון שבמקרה הזה יש המון מה להפסיד, כדאי לחשוב פעמיים ואפילו שלוש. אבל חשוב לזכור שגיוון לא חייב לבוא לידי ביטוי דווקא בתסריט הקיצוני של צירוף פרטנרים מיניים. יש אינספור אופציות אחרות. אפשרות מומלצת היא לשתף את בת הזוג בפנטזיות שמדליקות אתכם. מנסיוני, התגובה לכך היא טובה, בונה אינטימיות ומגבירה את האימון בעיני בת הזוג. בשלב הבא אפשר לעודד את בת הזוג לשתף אתכם בפנטזיות שלה. חשוב לנסות להקשיב ולקבל אחד את מחשבות השני, בלי ביקורת או שיפוט. אחרי הכל, העובדה שלא ניסיתם להגשים אותן מוכיחה נאמנות ועוצמה זוגית. בשלב הבא אפשר גם לנסות ולהגשים חלק מהפנטזיות. כל תסריט שאינו פוגע באינטימיות ואינו מזיק לזולת הוא לגיטימי. ועוד כתבה שאולי שייכת לנושא: על ה"קוויקי" (או החפוז אם תרצו) למרות הקונוטציה השלילית, לא צריך להבהל מ"קוויקי" כל עוד לא הופכים אותו לגולת הכותרת של המיניות הזוגית מאת: ד"ר אילן בירן קשה לקבוע דעה ברורה על ה"קוויקי" (או החפוז אם תרצו). על פניו, אי אפשר שלא להסתייג מאקט מיני מזורז וטכני. משגל מהיר רווי קונוטציות מנוכרות וזולות, ומנוגד לזוגיות האינטימית שעל ברכיה אנו מתחנכים ואליה שואפים. אבל מחשבה שנייה ומעט יותר מעמיקה מחייבת הודאה באשמה: לא בטוח שהסטיגמה המכוערת הולמת את הכלה הנאה. או במלים אחרות, שלילת הקוויקי אינה אוטומטית אם מביאים בחשבון את צדיו החיוביים. הזמן לכאורה משמעות הביטוי (והמעשה) היא זיון בזמן קצר. וכאן בדיוק היתרון היחסי לאותם זוגות שזמנם קצר ומלאכתם מרובה. כמו הורים לילדים קטנים, למשל. כאילו החיים לא מלאים במספיק מטלות וחובות, עבודה ואחזקת בית, תחביב ועוד חבר או שניים, מרגע שנכנסים גם ילדים לתמונה מצטמצם הזמן הפנוי פלאים. עכשיו נשאלת השאלה איך ניתן לנצל את הזמן באופן הטוב ביותר ולתעל אותו לטובת בני הזוג, שניהם או לפחות אחד מהם. ופה בדיוק נכנס הקוויקי. הוא מהיר, מספק ומותיר מספיק זמן לשינה. לא כל פורקן מיני חייב להפוך לסשן של שעתיים. לפעמים עדיף קוויקי על כלום, או במלים אחרות: קח מה שיש כשיש לך הזדמנות - כי לעולם אין לדעת מתי תגיע ההזדמנות הבאה. הזכות לגמור אבל אליה וקוץ בה. הקוויקי אינו דומה למעשה האהבה בו אנו מורגלים, וגם שלב התכנון שלו לוקה בחסר. בשני המקרים קיימים גירוי ופורקן מיני, אבל בעוד מעשה האהבה כולל רפרטואר עשיר, מלווה בתקשורת מילולית, חיבוק וליטוף, הקוויקי מתמקד בטכניקה, ארוטיקה וככלל במטרה הסופית: לגמור. וכאן עולה כמובן בעיה נוספת: מה אם היא לא גומרת מקוויקי? נשים הן בדרך כלל "המופסדות" הגדולות מקוויקי, כי לרוב הן לא מגיעות לסיפוקן. אבל כאן המקום לזכור שלסקס זכות קיום גם בלי אורגזמה, ואפשר אפילו ליהנות מזה אם משתחררים מהסטיגמות על "הזכות לגמור". כמו מידת הצורך בחיבה, ברומנטיקה או בשיחות נפש, כך גם דחף מיני הוא אינדיבידואלי: נשים, גברים ובכלל אנשים אינם נהנים מאותם דברים ואינם מתגרים או מגיעים לפורקן באותו קצב. אבל לעשות מזה אידיאולוגיה? מיותר לגמרי. קוויקי הוא פתרון טוב לזוגות שיש אצלם פער בין הדחף המיני של האשה לזה של הגבר (במיוחד אם זה האחרון התברך בדחף מוגבר). אם האשה תוכל להשתחרר מהסטיגמה של "הזכות לגמור", ולהתייחס אל העניין בקלילות ובסלחנות כמו לכל הבדל אחר בין המינים, היא עשויה לגלות כי הקוויקי החד צדדי הזה הוא שסתום לא רע בכלל למתחים מיניים (וגם אחרים). המיקום היבט נוסף של הקוויקי מתקשר לחריגה מהשגרה, ואולי אפילו לסכנה: בעוד שמעשה האהבה מתרחש בדרך כלל במעוז הבטוח והשגור של המיטה הזוגית, הקוויקי (המזדמן והספונטני) נוטה להתרחש בנסיבות ובמקומות מגוונים יותר. לעתים לחץ זמן, חוסר פרטיות ומצבים לא מוכרים פוגעים קשות באיכות המפגש המיני, ולפעמים הרענון והסכנה מעשירים ומעצימים את החוויה, ויש זוגות (כן, שני הצדדים), שמוצאים הנאה רבה בספונטניות שבקוויקי. המסקנה כמו בכל דיון רציני, ראויה מסקנה או לפחות סיכום בעד ונגד: אזהרה נבונה כנגד הקוויקי אומרת שאין לאמץ אותו כדרך העיקרית לסיפוק מיני בזוגיות. מעשה האהבה חיוני לאינטימיות ולאהבה בזוגיות, וגם הסיפוק המיני בו יכול להיות עמוק ומשמעותי יותר במישור הרגשי. לכן יחסי מין חפוזים בלבד עלולים לפגוע בתשתית הזוגית. מאידך, אין צורך לפסול חפוזים ספונטניים ומיוחדים. יש להתייחס אליהם כאל מכשיר חשוב במלחמת החורמה בשגרה המשעממת ובהבדלים בדחף ובצורך המיני של בני הזוג - מעיקים ככל שיהיו - שקיימים ונוכחים אצל מרבית הזוגות.