פער בגישות למין

דר' בירן שלום רב! ראשית רציתי להודות לך שהצעת לעזור לי לרכוש את הספר לעצמך-מיניות האישה דרך מרכז"מיניות"שבו אתה מטפל למרות שגם לכם אין עותקים רבים ולמרות שזה ספר שהוצאות החנויות כבר לא מדפיסות יותר. כמעט ונואשתי מלהשיגו,ואני מודה לך על העזרה שלך בעניין זה. בנוסף יש לי שאלה שמטרידה אותי מאוד.אני נמצאית בקשר מתהווה עם בחור שהפערים שלנו בגישה למין מאוד גדולים. אני בחורה שמרנית יחסית בבחירת הפרטנרים שלי למין,כלומר מקיימת סקס רק במסגרת מערכת יחסים אוהבת,יש לי "ראש פתוח"בנוגע למיניות אך רק בתוך קשר זוגי מחייב. אני מאמינה שהמין צריך להיות הדרגתי,כלומר-לא סקס מלא בפגישות הראשונות-ושמין הוא ביטוי לאהבה. הוא מאמין,שהמין זו דרך להתקרב,ואין כל פסול בלקיים יחסים מלאים מן הפגישה הראשונה,ודרך המין לומדים לאהוב ולא להיפך... הבעיה היא עקרונית וחשובה,כי גם כאשר אנו מתווכחים וכ...הוא רוצה לפתור את הויכוח במשגל,ואני ממש לא,אני אפילו ניפגעת מכך! בנוסף בגלל כל העבר שלו,סף ההתרגשות שלו עלה,הוא השתתף באורגיות,צירף בחור שלישי למיטה עם בת זוגו הקבועה וכ.. מבחינה אינטלקטואלית אני יכולה להבין את הרצון להתנסות,וזה אפילו מעורר בעיניי אך מבחינה רגשית-ממש לא מסוגלת לחשוב על כך שאני אי פעם אהיה בסיטואציות שהוא נכח בהן(אורגיות וכ...). בנוסף הידע שלו הוא עצום בענייני מין והידע שלי מחוויר לעומתו... האם זהו פער שיהיה קשה לגשר עליו? תודה הבת של השכן

הי ט. מקווה שהספר אכן מועיל לך ולחברותיך. השאלה שאת מעוררת היא יותר פילוסופית מסקסולגית. התשובה היא לגמרי אישית כי אין איזו חוקיות מוחלטת. בניית זוגיות היא למעשה תהליך של הבהרת רצונות והעדפות ומציאת פתרונות המניחים את דעתם של בני הזוג. עם רצון טוב ותקשורת יעילה ודאי תצליחו גם אתם לגשר על פערים. את דעתי האישית בקשר לסוגיות שהעלית תוכלי למצוא ב2 הכתבות הבאות: -------------------------------------------------------------------------------- שלושה במיטה אחת מאת: ד"ר אילן בירן - פסיכוסקסולוג אם היינו חיות (עדיפות לאריות, כמובן) הכל היה יותר פשוט. ישנים כדי לאזור כוחות, צדים כדי לשבוע, הורגים כדי לשרוד, ופעם בכמה חודשים, במועד הפיזיולוגי המתאים, מזדווגים לצורך הפרייה ולא שום דבר מעבר לכך. לא תסכולים, לא שגרת יחסי מין משעממת, ולא כאבי ראש (שלה, בעיקר). אבל מה לעשות שאנחנו בני אדם, שמקיימים יחסי מין בתדירות גבוהה ולפחות פי אלף ממספר הילדים שאי פעם נוליד. בכמות כזו של סקס, שאינו לצורכי רביה, נכנס לפעמים אלמנט שלא קשור לעולם החי: השעמום. פנטזיה אז מה עושים? מגוונים: משנים את זירת הפעילות, משלבים אביזרים, שמים סרט כחול ברקע, מפנטזים. אבל לפעמים כל אלה מחווירים מול משאלה אחת פשוטה: להכניס פרטנרים נוספים למיטה הזוגית שלכם. שותף, שותפה, זוג, אולי אפילו כמה. הריגוש הוא כמובן עצום: לא רק גורם חדש שנכנס לחיי המין, אלא גם טעם מגרה של משהו אסור. לא צריך מחקרים (למרות שיש), כדי לדעת שהמחשבה הזאת חולפת מעת לעת כמעט אצל כל אחד. ושוב לא צריך מחקרים כדי לדעת שאצל הרוב הדומם זה נשאר בדיוק שם, ברמת הפנטזיה. אבל אצל לא מעט זוגות הסוגיה הזו עולה כאחת האופציות, כשבדרך כלל מתלווה אליה שאלת המיליון דולר: נגיד שאנחנו רוצים, האם אפשר לממש את הפנטזיה הזאת ולשרוד? שאלה קודם כל בואו נבין על מה אנחנו לא מדברים, או יותר נכון על מה לא.אנחנו לא מדברים על בגידות. אנחנו גם לא מדברים על מצב בו אחד מביני הזוג כופה על השני את מימוש הפנטזיה הפרטית שלו. אנחנו גם לא מדברים על ההיבט המוסרי של פריצת הבלעדיות הזוגית. הדיון שלנו יתמקד בשאלה אחת בלבד: האם הכנסת פרטנר נוסף – בהסכמה הדדית – יכולה להוסיף משהו לזוגיות, והאם היא מהווה סיכון – האם כדאי ליטול אותו. החלטה נתחיל מהסוף. נאמר שהחלטתם לקחת את הסיכון – ויצא נהדר. הכנסתם למיטה פרטנר נוסף שהפך את חיי המין שלכם למסעירים ומרגשים מאי פעם. השאלה המתבקשת היא מה הלאה. להתייחס לזה כאל אירוע חד פעמי ולחזור לשגרה קצת קשה. הרי מלכתחילה השגרה היא זו שהניעה אתכם להרפתקה הזו, ועכשיו סף הגירוי שלכם רק עלה. התגובה לגירויים מושפעת מתופעת הביטואציה (התרגלות) והתגובה לגירוי הולכת ופוחתת ככל שחוזרים עליו. לכן, כמו בהתמכרות, נדרשת עליה מתמדת בעוצמת הגירוי כדי להשיג את אותה תגובה או ריגוש. אז קודם כל חשוב לזכור: מדובר במהלך כמעט בלתי הפיך. מהקרוסלה הזו קשה מאוד לרדת. בעיה אבל מי בכלל רוצה לרדת, אתה עשוי לשאול את עצמך. אכלנו חומוס, עלינו לקוויאר – מה רע? רק שהמשל מהתחום האוכל לא ממש תואם את הנמשל. מיניות זוגית היא הרבה יותר מחוויה חושנית: היא תמהיל של אינטימיות מרגיעה וריגושים מגוונים, ולאו דוקא חיפוש מתגבר ואינסופי אחר חוויות בסולם עולה. ויש לה עוד פנים. בעולם מודרני ומנוכר הזוגיות היא מקום מפלט בו ניתן למצוא מרגוע ותמיכה, בטחון ואהבה. זוגיות טובה מורכבת מהדדיות, מחויבות ובלעדיות המאפשרים לבני הזוג להיחשף ולחוות באופן אינטימי זה את זה. חיי המין בזוגיות הם המקום העיקרי בו נפגשים התשוקה והרגש, ושם הם מפרים זה את זה. המחויבות והבלעדיות הם מרכיבים קריטיים במבנה השביר הזה. קשה מאוד, אם לא בלתי אפשרי, לצרף גורם שלישי למיטה בלי לפגוע פגיעה אנושה באמון ההדדי – וכתוצאה מזה באינטימיות הזוגית. משבר עד כאן הטיעון הרציונלי. אבל ישנו גם תחום שלם שאינו ניתן לניתוח ושליטה: הרגש. גם אם הגעתם למסקנה המלומדת שתוכלו עם כל השלכות והתוצאות – אתה לעולם לא יכולים לדעת איך תגיבו בזמן אמת. קנאה, חרדת ביצוע, חוסר ביטחון מול מתמודד/ת נוספ/ת – כל אלה הם גורמים שלא ניתן לצפות מראש את עוצמתם. בקיצור, בתיאוריה זה יכול להישמע מצוין, אבל במציאות סביר מאוד שיווצר פער בין השכל לבין הרגש. כל הגישות הפסיכולוגיות, כולל הפסיכוסקסולוגיה, גורמות שפער כזה הוא הרסני לשלווה ולבריאות הנפש, ופוגע בתפקוד. כאשר הפער הוא עמוק ו/או מתמשך, הדיסוננס שנוצר הופך בלתי נסבל, וגורם לאדם לשנות את אחד המרכיבים כדי לנסות ולהגיע שוב להרמוניה. להחזיר את הגלגל אחורה כאמור, קשה מאוד. לכן מה שעלול להתרחש הוא משבר בזוגיות. פתרון בקיצור, איך שלא הופכים את זה מדובר במשחק באש. ומכיון שבמקרה הזה יש המון מה להפסיד, כדאי לחשוב פעמיים ואפילו שלוש. אבל חשוב לזכור שגיוון לא חייב לבוא לידי ביטוי דווקא בתסריט הקיצוני של צירוף פרטנרים מיניים. יש אינספור אופציות אחרות. אפשרות מומלצת היא לשתף את בת הזוג בפנטזיות שמדליקות אתכם. מנסיוני, התגובה לכך היא טובה, בונה אינטימיות ומגבירה את האימון בעיני בת הזוג. בשלב הבא אפשר לעודד את בת הזוג לשתף אתכם בפנטזיות שלה. חשוב לנסות להקשיב ולקבל אחד את מחשבות השני, בלי ביקורת או שיפוט. אחרי הכל, העובדה שלא ניסיתם להגשים אותן מוכיחה נאמנות ועוצמה זוגית. בשלב הבא אפשר גם לנסות ולהגשים חלק מהפנטזיות. כל תסריט שאינו פוגע באינטימיות ואינו מזיק לזולת הוא לגיטימי. -------------------------------------------------------------------------------- מפגש מיני ראשון הגיע הזמן להגיד את האמת: מפגש מיני ראשון עם בת/בן זוג חדש/ה זה ענין די מבאס. קשה להאשים רק את המפיקים ההוליוודיים באכזבה שנכונה לכולנו (או לפחות לאלה מאיתנו שדוברים אמת), מהמפגש המיני הראשון עם בת/בן זוג חדשים: גם לאגדות אורבניות ולשיחות המילואים המיתיות יש חלק במפח הנפש שאנו חווים בסקס הראשון. מצד שני, אין ספק שלסצינות המצולמות חלק עיקרי בבניית המיתוס המופרך. קחו למשל את ג`וליה רוברטס וריצ`רד גיר, שנפגשים על המסך, מנהלים פלירט מסעיר שמלווה בנגיעות ידיים מחשמלות (ומוסיקה מלודרמטית), ואז נכנסים למיטה בפעם הראשונה. ההתעלסות האירוטית, שנגמרת באורגזמה משותפת מתוזמנת על השנייה, היא בבחינת שקר נורא ואין כל קשר בינה לבין המציאות שלנו (וגם לא לזו של ג`וליה). אבל הצרה הגדולה באמת היא שמדובר בשקר שבונה אצלנו ציפיות גבוהות, כאלה שהמציאות לא יכולה למלא. חשוב להבין כבר מהיום בו אנו עומדים על דעתנו: הפעם הראשונה היא כמו כל דבר שעושים בפעם הראשונה - בלתי מספקת, בלתי מוצלחת ולא מעידה כלל על הפוטנציאל הטמון בפעם השניה, במידה שמישהו מוכן להגיע אליה. ביניים: אינסטינקט בסיסי (מאוד) אנחנו, בני המין האנושי, מתמחים בלסבך כל דבר. לקחנו התנהגות פשוטה יחסית והפכנו אותה לציר מרכזי בחיינו. לא די לנו שהזרע יעבור מהר ובטוח אל הביצית וימלא את תפקידו הביולוגי. לא, אנחנו משוכללים. אצלנו כל חיבור בין פין לפות חייב להפוך להפקה אדירה, מתוחכמת ומתמשכת, המשלבת אהבה, הנאה ואינטימיות. תראו איזו כבודה העמסנו על האקט הזה. הוא אמור לענות על מכלול של צרכים גופניים, נפשיים, זוגיים, חברתיים ועוד כהנה וכהנה - והאמת היא שזה לא תמיד קורה. ההכשרה המינית שלנו מתחילה בעצם מרגע הולדתנו. בילדות אנחנו ניזונים מהורינו וסביבתנו הקרובה, ומפנימים את המסרים המיניים הטמונים בספרים, בסרטים ובטלוויזיה. זוהי בעיקר למידה פסיבית. בגיל ההתבגרות מאיצים ההורמונים והלחצים החברתיים את ההתפתחות המינית שלנו לכלל מסע לימודים מרגש ומפחיד לקראת זוגיות בוגרת. בתמהיל של חששות, תקוות והרבה ניסוי וטעייה בונה לעצמו כל אחד את דפוסי ההתנהגות המינית שישרתו אותו בחייו הבוגרים. כל צעד מוצלח מוסיף לבטחון העצמי והופך לנדבך במיומנות המינית. כל כשלון מעורר תסכול וחרדה. מתי מסתיימים הלימודים? אף פעם, בעצם. גם אם רכשת את כל המיומנויות הטכניות, אתה עדיין נדרש להתאים אותן מחדש בכל מערכת יחסים חדשה. כל זוגיות חדשה כרוכה בלמידה הדדית, בתהליך מרתק שבו אנחנו לומדים ומלמדים - ובעיקר נהנים. קשה להאמין שבני זוג שלא למדו, התנסו ותרגלו את רפרטואר המיומנויות המיניות הספציפיות להם יכולים לספק זה את זה בפעם הראשונה. אפילו לא בשניה, למען האמת. כי עם כל הכבוד לאינסטינקטים, למין האנושי יש ציפיות קצת יותר גבוהות מהאקט המיני. ואת אלה קשה למלא ללא היכרות מוקדמת. ביניים: הברירה הפוריטנית בקיצור, כל מפגש מיני חדש מחייב לימוד והתאמה. מבחינת המיומנות הטכנית - מה כל צד אוהב ובמה הוא מצטיין - ברור שיש כאן מעגל קסמים: עד שלא תנסה לא תדע. אבל יש עוד מרכיב קריטי במין טוב: אינטימיות. ואותו רק הזמן יכול לספק. מהבחינה הזו לפחות - עד כמה שזה יישמע פוריטני - המסקנה המתבקשת היא שלא מומלץ לקיים יחסי מין במפגש זוגי ראשון. למעט מקרים חריגים, אין סיכוי שתחושו באמת משוחררים עם אדם שזה עתה הכרתם. אבל המלצה היא רק המלצה, וכל אחד מאיתנו מפנטז על פגישות ראשונות שנגמרות במיטה. למה? כי זה זמין, זה מספק, וסקס הוא דבר שכולנו שואפים לעשות יותר ממנו. הרבה יותר. כמה שיותר. אבל קחו בחשבון (ובטח כבר למדתם על בשרכם) שסקס בדייט ראשון נגמר ברוב המקרים במפח נפש. חוסר באינטימיות (שהיא פועל יוצא של היכרות ופתיחות), חוסר הבטחון במה שהיא רוצה ומה מותר לחשוף בפעם הראשונה - כל אלה יכולים להיגמר בסקס סביר במקרה הטוב וזוועתי במקרה השכיח. אז מה הפתרון? אין כזה. פתרון חלקי הוא להיות מודע לכל הנ"ל ולהגיע למיטה חמוש בציפיות ריאליות. להתפשט בפעם הראשונה מול אדם אחר, להיחשף ברגעים הכי פגיעים, לגלות את הסודות הכי אינטימיים - כל אלה קשים מספיק כשההיכרות כבר עמוקה. עכשיו חשבו כמה הם קשים אחרי שלוש שעות בלבד של שיחה משולבת בארוחת ערב והרבה יין, ועשו את החשבון שלכם. מאת: ד"ר אילן בירן