לא להתייאש--לטפל!!!

למעלה מ10 שנים יצאתי בליווית הבעיה של דליפת שתן,בהתחלה עומדים ומשכלים רגליים כדי למנוע את הדליפה,אחר כך מפסיקים לרקוד לקפוץ או להתעמל כי הבעיה מחמירה.מצטיידים בפדים וכל פעם העובי גדל,עד שהחלטתי --"אשה--די לבושה--נמאס מהבעיה,זו בעיה כמעט בלתי הפיכה ורק הולכת ומחמירה ,איכות החיים נפגמת,שוקלים ומוותרים על הנאות כדי לא להגיע למצב מביך,,'' לאחרונה עברתי ניתוח tvt, שוחחתי וראיינתי מספר נשים לפני כן וכולן סיפרו על שחרור ואיכות חיים חדשה.ואכן,הינני כאן לאחר הניתוח מספר ימים אשפוז וחזרה לחיים.והמלצתי לכן נשים ---לכו להתייעץ עם רופא הנשים שלכן,ספרו,דברו בגילוי לב-אין במה להתבייש.איך יכולה לתאר ההרגשה? בלי פדים-בלי פחד שכל עיטוש או שיעול מלווה בנחלי שתן.ואיכות חיים שחזרה אלי...בהצלחה לכל אישה המודעת ומחליטה לטפל אין טעם לסבול--ואני העדות לכך!!!!!שיהיה שבוע ניפלא.