האם לא מאוחר מדי?

שלום לך פרידה. בני , ברק בן 15 , אובחן כ-adhd בהיותו צעיר ביותר. בנוסף לכך , או כפועל יוצא של הבעייה - דיבורו מסורבל ביותר ולא ברור, האנשים מבינים אותו ומפענחים מה שהוא אומר , אך כשהוא מדבר מהר קשה להבין בכלל. ברק טופל רבות על-ידי קלינאית תקשורת ביחידה לגדילה והתפתחות בבי"ח "העמק" ,בגן הטיפולי בחיפה ובבית הספר עד לגיל 10 בערך בשלב זה טענה הקלינאית כי ממילא אין שיפור ואין טעם להמשיך בטיפול. אני תוהה היום אם בכל זאת ניתן לעשות משהו כדי לשפר את דיבורו כאדם בוגר? אשמח לשמוע תשובתך בברכה מירה

השאלה העקרית היא מה מידת המודעות והדאגה שלו לעניין? האם מפריעה לו והאם יש לו מוטיבציה לשינוי? בכמה הוא התבגר? וכו'. מוטיבציה משחקת מקום חשוב בעניין ולפעמים אנשים בוגרים עם "דיבור חטוף" לומדים לשלוט מספיק כדי לדעת מ הלעשות במצב נתון, כשחשוב להם שיבינו אותם, כמן בראיון עבודה, מתן הסבר או הרצאה או מצב דומה. עדיין לא מדי מאוחר במידה והוא מעוניין ולא על פי מה שלך מפריעה.

לפרידה שלום ותודה על התשובה המהירה התשובה שלך גרמה לבני ולי לשוחח על הנושא להפתעתי הוא טען כי הדיבור הלקוי לא ממש מפריע לו. השאלה על כן היא יותר מורכבת ולדעתי צריך להפנותה לכתובת אחרת. מהי רמת המודעות שלו לגבי עצמו ואיך האחרים "תופשים" אותו. בכל אופן, יצאתי נשכרת מתשובתך ותודה לך.