גמגום בגיל 6 - לטפל או לחכות

א. תבורכי על הפורום המוצלח, ולמיטב ידיעתי היחיד בארץ של קלינאית תקשורת. אני אישית נהנת ממנו כבר מס' חודשים. ולעניין- בתי בת ה6 עברה אבחון וטיפול של כמה חודשים עקב בעיות שטף. השיפור היה בהתחלה משמעותי, אך אח,כ המצב שב לקדמותו. קלינאית התקשורת שחשה בעיקר בשיפור המליצה על אתנחתא מהטיפול וקיבלנו את עצתה. האבחנה הייתה חוסר ארגון שפתי והעבודה הייתה על סיפורים ברצף, מעט נשימות והנחיות לתכנון לפני הדיבור. הילדה אינה חשה מגבלה בגלל חוסר השטף, וכמעט אינה מתייחסת אליו (פרט להערה אחת או שתיים בסגנון: אמא, את רוצה שאני אתקע? תקשיבי לי) היא מדברת בחופשיות עם אנשים, בגן ובבית, ילדים ומבוגרים. וכולנו מקשיבים לה בסבלנות. כרגע הילדה אינה מעוניינת בהמשך טיפול. אז תכל'ס: האם קריטי להמשיך לטפל כרגע או כפי שהתרשמתי מתשובתך לשואל אחר הנושא יכול לחכות עד גיל 7 לערך ואולי ישתפר מעצמו. תודה מראש

תודה על התגובה שלך! לעניינינו, מרבית הילדים "מתגברים" על הקושי ובמידת הצורך יש לטפל בהם רק בעקבות מודעות ורצון הילד. במידה ולדעתך ההסתגלות והתפקוד החברתי הינם תקינים, אין צורך ולא כדאי לעורר את מודעותה לצורת דיבורה. יש להגן על זכותה להתקע ולדעת שהדיבור שללנו איננו מושלם ולעתים לתקיעות וחזרות יש תפקוד ועוזרים לנו לקבל שההיה לחשיבה והתארגנות בשפה. יש זמן להתערבות, לפי הצורך, ומי שמכיר את ביתך באופן אישי, קלינאי התקשורת תהיה איש המקצוע הספציפי שישיב לשאלותיך באשר לילדה שהיא מכירה. אל תלחצי וקבלי את צורת הדיבור שלה, תעודדי אותה לכל דבא שהיא עושה, תקשיבי לה "באמת" ואם את עסוקה ואינה מקשיבה, בקשי ממנה להמתין כדי שהיא תזכה אחר כך ח\לכל תשומת ליבך. בהצלחה!

תודה על התשובה. זה מה שחשתי אינטואיטיבית, אבל הסבתא ההיסטרית כבר רצה לכמה פסיכולוגיות להתייעץ. אז ככה אני יכולה להמשיך לנהוג לפי תחושתי הבריאה כנראה.