גמגום- אדרנלין והתרגשות

אני בחור בן 26. יש לי בעיית גמגום קל מאז שאני זוכר את עצמי ועברתי תקופות קשות וקלות (תלוי איך לוקחים את זה). אני עובד ומצליח בעבודת צווארון לבן ועם זה אין לי בעיה. אני בחור דתי וישנם במגזר הדתי אירועים שמצריכים דיבור לפני מספר אנשים (יכול לנוע בין 2-3 אנשים ובין עשרות ומאות אנשים. הכוונה היא לעליה לתורה, קידוש בשבת וכו'. הבעיה היא שלפני שאני עולה לתורה אני נתקף חרדה (כנראה שמשתחרר אדרנלין או משהו כזה) וכל הטכניקות שאני מנסה לפתח לא עוזרות ואני נחנק.. מרוב התרגשות וכמובן שהגמגום חוגג- ממש פדיחות... חוץ מזה- יש לי פחד נוראי מהדברים האלו עוד לפני זה מכיוון שנגרמו לי פעם פדיחות (כמו להיתקע באמצע עליה לתורה...) וזה יוצר כדור שלג שהולך וגדל ומאפיל על יתר החיים שלי שבגדול הם נפלאים. האם יש פיתרון למצב בתחום שלכם? (או שזה קשור יותר לתחום הפסיכולוגי..) תודה ירון

פרידה קורנברוט יצאה לחופשה, ואני התבקשתי למלא את מקומה באופן זמני. לשאלתך... המצב שאתה מתאר, לגבי חרדה במצבי דיבור בפני קהל, הוא מצב מוכר בקרב אנשים עם גמגום (למרות שזה, כמובן, לא אומר שזו בעיה קלה). הנושא נמצא בתחום הטיפול של קלינאי תקשורת, ולא של פסיכולוג. עליך לבחון את הנושא עם קלינאי/ת תקשורת העוסק/ת בגמגום. יכוולות להיות מספר דרכים להתמודד עם הקושי. דרכים כאלה יכולות לכלול כיווני טיפול טכניים, רגשיים (אשר, כאמור, נעשים בעבודה עם קלינאי תקשורת), ובמידה והדבר לא יעיל, ניתן, במקרים מסויימים, לשקול שילוב של התערבות של תרופות אשר יכולות להפחית את מידת החרדה. אני מציע לך, לפנות בשלב ראשון לקלינאי תקשורת, ויחד עם איש המקצוע, להחליט מה הדרך הנכונה ביותר עבורך. בהצלחה

בני בן השלוש דיבר באופן שוטף ועשיר עד לפני כשבוע. מאז הוא החל לגמגם, בקושי מצליח להוציא מילה מפיו דבר שגורם לו להמנע מדיבור. למרבה ידיעתי לא קרה משהו שאני יודעת עליו, שיכול להשפיע. הוא נגמל מחיתוליו הרבה לפני כן (מספר חודשים).מה אפשר וצריך לעשות?