התייעצות קטנה

שלום טליה, מה שלומך? אני משתדל ליישם את הטיפים שנתת לי אבל לא תמיד בהצלחה, כי החרדה שלי נובעת מתחושה פיזית לא חולפת שיש לי ולא פרי דמיוני...אבל באמת משתדל לא לחשוב על זה. עידכון קטן: הייתי בביקור אחרי האשפוז אצל יקי והוא שלח אותי לעשות MRI, מכבי לא אישרה לי אבל אחרי מלחמות ומכתבים הצלחתי לקבל אישור לבדיקה באסותא אבל רק באוגוסט...ים זמן עד אז. הייתי גם אצל פרופסור, לא משנה כרגע שמו, אבל ממש התנהג אליי בזלזול ועשה טובה שבדק אותי. כולם חושבים שאני ממציא או שאני סובל מחרדה ולא מבינים שאם לא מצאו משהו בדרכים הרגילות והמוכרות, זה לא בהכרח אומר שאין כלום, מה גם שייתכן שמקור הבעיה היא לא עצם אלא בכלל משהו אחר. אני לא יודע אם את יודעת, אבל אני כבר שלושה חודשים לא עובד, זה שיתק אותי לגמרי וגם ירדתי דיי הרבה במשקל בגלל כאבים שהיו לי בזמן אכילה, שעכשיו קצת הוקלו. עדיין, מרגיש תחושת בליטה קטנה בגרון ומשגע אותי איך לא מצאו וראו אותה בזמן שאני עם הלשון מרגיש אותה, בעיקר אחרי אוכל (כנראה שזה מגרה את המקום) ואולי זה מה שגורם לי לאי נוחות מתמדת בגרון, סוג של לחץ....ולא נחזור על כל ההסיטוריה שאת כבר מכירה. לעצם העניין: את חושבת שאני צריך לחזור לשוק העבודה ולחפש עבודה או לחכות לבדיקת ה - MRI, בתקווה שימצאו את "הבן האובד" ויטפלו בו סוף סוף??? אני קצת חושש שמשהו יסתבך לי פתאום, וככה שאני לא עובד אני תמיד זמין ויכול לרוץ לביה"ח, במידת הצורך. מצד שני, כבר עברו שלושה חודשים מהמקרה ואני מניח שאם משהו היה צריך להסתסך אז זה כבר היה קורה, לא???? בינתיים במצב המציק דיי סטטי וזה שלעיתים אני מרגיש קצת יותר טוב, זה לא בגלל שהבעיה נפתרה והגורם המציק בגרון נעלם פתאום, אלא פשוט בגלל שאני נלחם לא לחשוב על זה ולהעסיק את עצמי בקריאה, לימודים, מחשבים וכו'. הורס אותי איך דבר כל כך קטן, כמו עצם דק (בין אם היא בגרון עדיין בתוך הרקמה ובולטת קצת ובין אם היא גרמה לצלקת ברקמה כתוצאה מהשריטה או השהייה שלה שם ולכן אני כל כך סובל) יכולה לשבש חיים שלמים ולעצור הכל...פשוט מדהים. ואני לא אשקר, מה שמוסיף לחרדה שלי זה העובדה שאני מרגיש משהו שלא מוצאים, כלומר מהלא נודע ואני דיי חושש שיגלו, חס וחלילה, משהו הרבה יותר מסובך ממה שזה באמת, כמו סרטן או כל דבר דומה בסגנון. את היחידה שאני יכול להתייעץ איתה כמו חבר לחברה כי את גם מכירה את ההיסטוריה ואת כל מה שעברתי, מה גם שאת רופאת א.א.ג בעצמך עם נסיון לא מבוטל. חייב להודות, שיש רופאים שהייתי שולל להם את הרשיון בגלל חוסר הבנה אלמנטרית בגישה לפציינט, שעבורו לעיתים הרופא הוא כמעט אלוהים ועבורם החולה זה עוד בורג פגום בפס ייצור....פשוט מדהים. חייבים להכניס ללימודי הרפואה בכלל ולהתמחות בפרט קורסים במדעי ההתנהגות כדי לתת את הכלים לאותם רופאים בעלי אינטלגנציה רגשית מוגבלת בהבנה הגורם האנושי ולא רק הסימפטום. ולא, אני לא מדבר על הקולגות שלך בהכרח. אני רק מקווה שאצא מהסיוט הזה...בריא ושלם. אודה לך על התייסחותך לשאלות שלי למעלה.... שוב תודה על הכל

היי !!! 1. נכון שהתיחסות אנושית, הסבר ותמיכה הם חלק אינטגרלי מהטיפול, וחבל שאתה הרגשת "נטוש" או אפילו קצת מבוזה, ומצד שני טוב שיש רופאים שאתה כן נותן בהם אמון ומרגיש שהם לצידך. 2. העובדה שאתה פנוי ל"מוניטורינג" וחיפוש הצרות היא בהחלט בעוכריך. אין כמו תעסוקה לבריאות הגוף והנפש, ולכן כדאי מאוד לעבוד. תמיד. זאת בעצם הוראת קבע. 3. העובדה שהכאב בבליעה מעט ירד גם טובה, וה MRI אם יהיה תקין (והוא יהיה קרוב לוודאי) ירגיע אותך בעצם.... שיהיה בהצלחה, ד"ר טלי מרק