גבול ההתחשבות ....
דיון מתוך פורום דייטים וזוגיות
היי יוצאת עם בחור גרוש + ילדים די גדולים (17 ומעלה). אני ללא ילדים. אנחנו אוהבים וטוב לנו ביחד, ואני מרגישה שאני חשובה לו, והוא משתדל, אבל ... אני מרגישה שבגלל שאני ללא ילדים אז אני נדרשת ליותר התחשבות וויתורים כל הזמן. פעם בשבוע הילד צריך שיקח אותו (משהו קבוע שאי אפשר לוותר עליו), פעם בשבוע בעיות בעבודה פעם בשבוע ילד אחר מגיע וצריך משהו , פעם אחרת סידורים שצריך לעשות וכו'. זה לא תרוצים, דברים שהורים עושים לרוב... יוצא שאנחנו נפגשים פעמיים בשבוע ולעיתים שלוש, לרוב, קשה לתכנן את זה מראש . אך גם יוצא שאני מגיעה אליו כי זה חוסך זמנים (אחד הילדים גר איתו וזה פחות נוח לי להיות שם ), ואני מרגישה מוותרת כי אין ברירה, יש סידורים שצריך לעשות, ואני לא יכולה לדרוש שלא יעזור לילדים, ואני לא חושבת שנכון להתערב בחינוך הילדים... אבל במקביל אני מרגישה שהוא רוצה להקל על הילדים ומוותר להם, ואני יותר גמישה לאור הסטטוס אז אני מתגמשת.... אני בתקופה קשה ואני זקוקה ליותר ביחד, אבל זה לא מתאפשר כפי שהייתי רוצה (כן מתאפשר לעיתים אך לא כפי שאני זקוקה). בעוד זמן מה יש אפשרות שכנראה יעבור לדירה גדולה יותר, וזה יוכל לאפשר מגורים משותפים כנראה, אך אני תוהה איך אוכל להסתדר לגור עם ילד בבית שמתנהל הפוך ממני (מבולגן, לא מנקה, קצת מפונק בעיקר כי מאפשרים לו לטעמי מכל מיני סיבות). אני לא רוצה להעיר לילד זה הבית שלו אם נגור ביחד מה אני אמורה לעשות כך שלא יפגע בילד וביחסים הנעימים שלי איתו? לבקש התחשבותו ? להגדיר מראש מה עושים כדי שלא נפריע אחד לשני ? אשמח לשמוע את דעתך ועצותיך להווה ולעתיד :) תודה
הי לירון, להבין שאת מקבלת פה עסקת חבילה - הבנת כבר. להשלים עם זה ובאמת באמת לקבל את זה, זה כנראה לוקח זמן... את עוברת דרך תחושות של קיפוח, חוסר הוגנות, חוסר צדק, התחשבנות ביקורת..ואיך שהן מתחילות לעלות ולהיות מורגשות, את מנסה להדחיק אותן בעזרת ההבנה הרציונאלית שכפי שאמרת - זו עסקת חבילה. אבל זה לא קל כפי שאת רואה. אז כן...כנראה שזה מה שתצטרכי לעשות כי גבר עם ילדים הוא גבר עם סדר עדיפויות מאוד מאוד אחר, ואם הוא אבא טוב, אז הילדים יהיו במקום הראשון -וזה למרות ההבנה הרציונאלית שכך זה צריך להיות, לא תמיד קל להרגיש את זה, במיוחד שאת לא במקום הזה, שאת אינך הורה. יחד עם זאת אני חושבת שיש מקום לשיתוף ברגשותייך, לא בהכרח כדי לדרוש או לבקש שישנה משהו, אלא שיתוף לשם שיתוף..זה מה שעושים במערכת יחסים בריאה. הוא יוכל להיות שותף לדרך האישית שלך בתוך דרככם המשותפת, וזה מאוד מאוד עוזר כדי להרגיש מובנים, בטוחים ואהובים במערכת זוגית. לגבי מגורים משותפים. את יודעת היטב שזה הולך להיות אתגר, ולאף אחד לא קל לחיות עם נער מתבגר, לא לך וגם לא לאמא הביולוגית שלו אני מבטיחה לך ;) אבל במקרה זה אני בהחלט חושבת שכדאי שתשתפי את בן זוגך בחששותייך, בהתלבטויותייך כדי שיחד תוכלו להגיע לכל מיני הבנות והסכמות עליהם תוכלו בבוא היום לעמוד יחד. זה לא רק תפקיד שלך בינך לבין עצמך להחליט מה מתאים/מקובל/ראוי, בהחלט יש כאן עניין זוגי (מגורים משותפים)שראוי להתייחסות ולדיון משותף. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
מנהלי פורום דייטים וזוגיות
