מערכת יחסים עם חבר לשעבר נשוי וגם אני נשואה

שלום לצוות, בעייתי היא כזאת: אני בת 64 נשואה ובקשר עם גבר נשוי גם מזה שנה ושבעה חודשים שבעבר __בהיותינו בני 19 וחצי והוא שנה גדול ממני יצאנו, היתה בינינו אהבה גדולה, ראשונה לשנינו, הוא היה חייל בשנה האחרונה לשירות ורצה מאוד שנתחתן מחשש שיאבד אותי. אביו התערב והביע התנגדות נמרצת לכך כיוון שהיה צעיר, חתום על שנה קבע ואביו רצה שימשיך ללמוד עוד שנתיים בטכניון לאחר שירותו הצבאי. אני לא הייתי מוכנה להמתין 4 שנים אלא ביקשתי שבתום שירותו הסדיר נתחתן כי אני גם בשלב זה כבר עבדתי כמזכירה. נפרדנו ביוזמנתי, חלפו להם 43 שנים של געגועים עזים אליו ושמרתי על התמונות שלנו יחד מכל משמר. לאחר 43 שנה הצלחתי לאתר אותו דרך אתר אינטרנט כלשהו וחידשנו קשר. הוא כאמור נשוי ___ אציין שלשנינו לא צלחו חיי הנישואין ושנינו סבלנו שנים רבות. לו יש 3 ילדים בוגרים, בן נשוי + נכדה בן נוסף מתגורר מחוץ לבית ועובד ועוד בת באמצע שנות העשרים שלה. אנחנו נפגשים בהתאם לאפשרות שלו מבחינת העבודה--- הוא עצמאי פעם ב--3 שבועות או חודש ואני זאת שמביעה תמיד את הרצון לפגוש אותו ואת הגעגועים העזים אליו. הוא טוען שלא התגרש בזמנו כי לא היה לו אומץ, הוא מעיד על עצמו כאדם לא אמיץ מבחינה זאת וכיום בגיל 65 בכלל אין על מה לדבר, אני מייד עם חידוש הקשר בינינו, הבהרתי לו שאם הוא מתגרש אני יום אחריו ברבנות מתגרשת ועוזבת הכל מאחור. אציין שאני אוהבת אותו אהבת נפש-- מאוהבת כמו נערה צעירה וכל פגישה איתו גורמת לי להתרגשות עצומה. במהלך השנה ושבעה חודשים אני הרעפתי עליו מתנות ואף שלמתי עבורו טיול משותף לארץ בה שנינו נולדנו ואף מאותה העיר, והוא לא קנה לי מאום בשווי של שקל. כמה מחברותי הטובות ועוד קרובת משפחה ניתקו איתי קשר כיוון שייעצו לי לסיים את הקשר איתו כי זה קשר שלא מוביל לשום מקום ורק יגרום לי למפח נפש וכאב לב, וכשראו חברותי שאיני נענית לעצתם, פשוט התרחקו ממני. אני מאוד מאוד מקנאה בזאת שזכתה להתחתן איתו, אני מוצאת את עצמי בוכה המון מצער וכאב כי בזמנו כשיצאנו לא הלכתי להוריו לשכנע אותם לאפשר לנו להמשיך לצאת ולומר להם עד כמה אני אוהבת אותו ואמתין לו עד שנתחתן. גם הוא מצטער צער רב על הפיספוס הזה של שנינו אבל טוען שאין להחזיר את השעון לאחור וחייבים להסתכל קדימה. ביקשתי ממנו מס' פעמים לשלוח לי בוואטצאפ תמונות שלו מהחתונה עם אשתו מסקרנות לראות מי זאת המוצלחת שזכתה והצליחה היכן שאני נכשלתי אבל הוא מסרב בתוקף וטוען שלא רוצה להכאיב לי בתמונות מהחתונה. אכן אם הייתי רואה אותן ליבי היה מתרסק מכאב. אודה מקרב לב לעצתכם לעניין הנ"ל.

בהמשך למה שהעלתי כאן בנושא החבר לשעבר נשוי וגם אני, אציין שאשתו מחזיקה אותו "קצר, וגם כשהוא יוצא להליכה ע"מ להוריד במשקל היא טוענת שיש לו כנראה מישהי בעיר מגוריו והוא הולך אליה למטרות לא מוסריות... הוא מעיד על עצמו שהיו לו קשרים כאלה ואחרים עם הרבה נשים אבל לא קשרים רציניים בכלל כי מראש הוא דאג לעדכן אותן שהוא נשוי ואין בדעתו להתגרש ולא הוליך אף אחת שולל בהבטחות שווא, אבל כנראה שלאותן נשים הספיק את מה שהוא יכול היה להציע להן, בעוד אני מעורבת רגשית בצורה חזקה ביותר, הוא טוען ונשבע שמזה כמה שנים טובות אין לו חיי אישות עם אשתו כי מרוב מריבות במהלך השנים איתה הוא הגיע למצב שהוא נגעל ממנה. בהקשר לגירושין כיום-- הוא טוען שהוא כבר מבוגר מדי -65 והילדים קשורים קשר חזר לאמא ואם רק יעז לדבר על פרידה כולם ינתקו איתו קשר והוא מת על הילדים שלו. מלבד זאת הוא אדם מאוד רכושני וכל מרצפת בבית שלו יקרה לו יותר מהרבה דברים, בעוד אני בית פירושו קירות ואני מוכנה גם מחר לעבור להתגורר בקרוואן אבל לחיות עם האדם שאני אוהבת שיאהב אותי ונסיים את שארית חיינו במעט אושר שלא היה לנו לאורך החיים.

שחר, תודה על התייחסותך לשאלתי - בעייתי, אבל לשאלתך מה בעצם אני רוצה מהגבר הזה עמו אני בקשר, קשה לי מעט להגדיר זאת ובטוח במשפט אחד. ראשית אני נשואה מזה 37 שנים לאדם שמעולם לא אהב אותי ומעולם לא אמר ולו פעם אחת אני אוהב אותך. נכון, חסרים לי חום, אהבה, התייחסות מינימלית שגם לצערי בעל חיים אותו אנו מחזיקים בבית מקבל, מעולם לא היה לי קשר כלשהו מחוץ למסגרת הנישואים ן ולא הייתי מעזה לחשוב אפילו על קשר כזה, עם הגבר הספציפי הזה קל היה לי לקפוץ למים" כיוון שהיתה בינינו היכרות מוקדמת ואהבה גדולה שלרוע המזל נקטעה. וודאי שבסתר ליבי הייתי רוצה אותו רק לעצמי שיביע הסכמה להתגרש, אבל כיוון שלא אלה פני הדברים, אני מסתפקת כפי שחברה הגדירה " פירורים"

סליחה שאני פותחת "חלון" חדש, אבל בהמשך למה שכתבתי קודם, לבעלי אלה נישואין שניים, היה נשוי לפני במשך שנה וחודשיים לנערה בת 17 אותה אהב בצורה מטורפת ועקב נסיבות כלשהן היא נטשה אותו, אין לו ילדים מנישואין אלה ולנו יש 2 ילדים משותפים. הוא המשיך לאהוב את גרושתו במשך כל שנות נישואינו ואף אמר לי זאת מפורשות: לא אוהב אותך היתה לי אהבה אחת בחיים" "גם לאחר 30 שנה ולא התאהבתי בך" , אלה המשפטים שבעלי אמר לי לגודל התדהמה והצער שבדבר. נכון להיום אין ביני לבין בעלי שום מערכת יחסים, אנו רק חולקים דירה וחשבון בנק משותף זהו!!! . מעולם לא שמעתי ממנו מילה טובה, לא ידע להחמיא לי גם בתקופות שעדיין נראיתי מעולה, וזה רק על קצה המזלג מהתלאות אותן עברתי בנישואי ובין היתר גם אלימות פיזית. שוב תודה להתייחסותך לבעייתי המורכבת.

שלום לך שחר, ושוב המון תודה על התייחסותך לבעייתי הכואבת. אנסה ברשותך להתייחס בתמצית לכל מה שענית לי, ואכן אבחנתך היתה מדוייקת להפליא!!. אכן כן, גדול הכאב מנשוא על אהבה גדולה שלא באה לידי מימוש ושנינו נפלנו לתוך מערכות נישואין כושלות עם סבל מתמשך לאורך שנים רבות. אציין רק עוד עובדה אחת שחברי לשעבר הנ"ל, בהיותו נשוי טרי עם ילד אחד בלבד, הופתע בוקר אחד ע"י אביו שהתגורר בשכנות אליו ומצא אותו ממרר בבכי וכשאביו הבין שהוא סובל מאוד בנישואיו הוא ייעץ לו לא להביא עוד ילדים איתה לעולם ולהתגרש לאלתר בהיותו אב רק לילד אחד וכי אשתו לא מתאימה לו בכלל, אביו הבטיח לו שיקבל את מלוא העזרה מההורים במידה ואכן יתגרש, חברי טוען שמעולם לא היה לו האומץ לצעד כזה, תמיד חשש שיישאר לבד ולא ידע לאן גירושין אלה יובילו אותו, כך מצא את עצמו מביא לעולם עוד שני ילדים ונשאר באותה מערכת זוגית אומללה נטולת אהבה כבוד עצמי . באשר ליחסים בינינו, אכן כדבריך- אין בהם שום פוטנציאל להתפתח למשהו מחייב יותר ויש לציין שבעניין זה הוא לא הוליך אותי שולל והבהיר מהתחלת הקשר שאין בדעתו להתגרש גם מבחינת גילו המתקדם. אציין עוד שמבחינה כלכלית יקשה עלי מאוד אם אתגרש כיוון שהותרתי את עצמי ללא תשתית כלכלית כלשהי בהיותי עקרת בית שנים רבות- וזאת מבחירה, עם הולדת בני הבכור בחרתי להישאר איתו בבית ולא להעזר במטפלות או מעונות לשם יציאה לעבודה כי חששתי שהטיפול לא יהיה הולם ואני בת יחידה שגודלה בצמר גפן.. נכון הוא כדבריך, שהיחסים עם החבר לשעבר לא יוכלו להיות מעבר למה שהם כיום, אבל... איני רואה את עצמי בשום פנים ואופן מפתחת קשר מכל סוג שהוא עם גבר זר שאיני מכירה, יש בי חרדה, סלידה רק לעצם המחשבה על קשר קרוב כלשהו...והיו כמה נסיונות מצד אחרים "להתחיל" איתי ודחיתי כל הצעה בשאט נפש. אני כאמור אוהבת את חבר נעורי בכל ליבי ומבחינתי זה או הוא או אף אחד אחר בחיי. הוא עצמו נישא לאשתו כשהיתה בת 17, לא עבדה ולו יום אחד בחייה, היחסים ביניהם- לפחות עפ"י מה שהוא מספר, היו של קללות מצידה ניבולי פה ועל כל שאלה שלו אליה הוא נתקל במבול של צעקות. אני גם מרגישה צורך בייעוץ מקצועי ועמוק יותר בקשר לנושא הנ"ל .