תעלת דמעות חסומה

משום מה דילגת על השאלה שלי, אז שמה מחדש: הילד בן 22 חודשים, ואובחן אצל רופאת עינים כסובל מחסימה בתעלת הדמעות (יש לו לעיתים קרובות דלקות עינים, דמעות, ובבדיקת צבע שעשתה לו, הצבע כלל לא התנקז). התופעה כנראה התחילה בסביבות גיל 9 חודשים, והיא מתגברת כאשר הוא מצונן. היא אמרה שבגלל שהדלקות והדמעות באות והולכות, היא קודם רוצה לנסות לתת לו אנטיביוטיקה, כי אולי מדובר בדלקת סינוסים שמצרה את החלל. באינטרנט קראתי שבדר"כ אם התופעות באות והולכות, מדובר בחסימה חלקית ע"י קרום, לא בדלקת. אני קצת מהססת אם להציף את הילד עכשיו באנטיביוטיקה (רשמה אנטיביוטיקה אורלית למשך שבועיים, טיפות למשך חודש, וכן משחה למשך חודש). מה דעתך? האם נתקלת במקרים שאכן היה מדובר בדלקת בסינוסים ולא בחסימה חלקית ע"י קרום? תודה מראש

לקרן שלום, קודם קצת "סדר": 1-החסימה על ידי "קרום" זו החסימה המולדת הקבועה. יש דמעת והפרשות באופן די קבוע, העין לא אדומה, ולא קשור לכן או לא מצונן. (אם חסום מלא, ז הגודש של הצינון לא משנה במילא). 2-כאשר יש מעבר, אבל הוא צר ולא אפקטיבי מספיק (חסימה חלקית), יש קשר בין חומרת התופעות ובין צינון. (בזמן גודש המעבר הצר נחסם לגמרי, וזה משתפר כאשר הצינון עובר). 3-לא מדובר באמת ב"קרום", אלא בהבשלה לא מלאה של מערכת הדמעות, כלומר הצינור עדיין לא נפתח לאף. אם כי מה שחוסם זה בהרבה מקרים באמת ממברנה דקה מאד. לשאלה עצמה: הבעיה האבחנתית במקרה שלך היא שהתופעות החלו בגיל 9 חדשים, ולא בלידה. במצב כזה "נרכש" ייתכן שיש קשר למחלה אחרת, ונסיון אנטיביוטיקה הוא לא בלתי מתקבל על הדעת.להערכתי לא יפתור את הבעיה לאורך זמן. מהנסיון שלי- החברה האלו שיש להם הצרות עקשנית שבגיל 22 חדשים עדיין סימפטומטיים, זקוקים בדרך כלל להרחבה על ידי בלון, שפותרת את הבעיה. זהו- עכשיו את מומחית לחסימה בדרכי הדמעות...(פשוט אחד הנושאים החביבים עלי...) דר. נוימן