קוצר ראיה

לדר' נוימן שלום בבדיקה שנערכה לבני בן ה-9 נמצא קוצר ראיה (מספר מינוס 1.5 בכל עין) וצילנדר של -0.5 לדברי הרופאה אשר בדקה את בני קוצר הראיה יחמיר עם הזמן בלי קשר למידת הקריאה ואימוץ הראיה מקרוב. קריאה באור או בחושך ובעצם בלי קשר לכלום. לפי דבריה המספר יתייצב בשלב כלשהו אך ורק לפי פרמטרים שקשורים בגנטיקה הפרטית של הילד ובנוסף - "אין מה לעשות בנדון". מבדיקת הספרות בנושא (חיפשתי ב-MedLine תחת Myopia progression) קיבלתי תמונה מעט שונה. עד כמה שאני מבינה זאת יש מחלוקת בספרות עם נטיה להסכמה לכיוון שילוב בין גנטיקה להשפעות סביבתיות. שאלתי היא האם פיספסתי משהו? מה באמת הדעה המקובלת כיום והאם היית ממליץ על שימוש באטרופין או בנגזרותיה לעצירת התקדמות קוצר הראיה. בתודה מראש

ליפעת שלום, יש אכן דעות שונות, (מה שמלמד שאנחנו לא ממש מבינים את המנגנון של התפ0תחות קוצר ראיה). יש באמת היום די הסכמה שמאמץ ממושך לקרוב (כגון קריאה לשעות רבות לאורך זמן-בחורי ישיבה למשל) מחמיר קוצר ראיה ומזרז את קצב ההתקדמות שלו. על זה מבוסס הטיפול באטרופין, המונע את מאמץ הפוקוס לקרוב. האטרופין בהחלט עובד (לי יש מספר חולים כאלו עם תוצאה טובה של עצירת ההתקדמות של מיופיה) אבל יש יותר ויותר תהיות לגבי הסכנות לטווח ארוך בשימוש ממושך באטרופין. כיום אנחנו שומרים את הטיפול הזה למקרים קשים של קוצר ראיה שמתקדם מהר מאד. הבן שלך רחוק מקבוצה זו בנתיים. דר. נוימן