פורום פסיכולוגיה קלינית

מתחשק לי לשים פה גם הודעה בריאה... שיהיה ערב נעים ושלישי שמח!

אין שם אהבה אין לה יכולת להקשיב לאחר. היא תמיד מתנהגת כאילו 'די משגעים אותה. מה רוצים ממנה. עם התגובות האלה שלה שלפעמים אני פשוט מדברת והיא מגיבה במן .. לא יודעת. לא יודעת לתאר את הצורה הקפריזית שבה היא מגיבה. כאילו מכניסה אותי למשבצת שעשיתי לה משהו רע שבכלל לא היית לי כוונה כזאת. במקום להקשיב לי ולתת אמפתיה הבנה קשב הערכה כלשהי. ושהיא מגיבה כמו שהיא מגיבה זה משגע אותי וגורם לי לשנוא אותה. מרגישה ניכור מרעיל. היא אישה שלא 'מרגישה אותי'. אמא שלא מרגישה את הילדים שלה. היא מרגישה בעיקר את עצמה והקפריזות שלה . מסוגלת להכיל אפס ביקורת וישר מתחשבנת ומנכרת הכל. אמא שלי והפסיכולוגית המז*** מאד דומות בהרגשות שהן גרמו לי מבחינת חוסר האמפתיה המוחלטת. שונאת את שניהן. אבל על הפסיכולןגית כעסתי יותר. כי היא אשת מקצוע ויש לה אחריות. אמא שלי סתם אדם פוסט טראומטי פגוע ומוגבל ביכולת ההכלה הרגשית. הפסיכולןגית היא מטומטמת ברמה של רשלנות מקצועית. הלכתי להקיא. הכל עומד לי בגרון העולם הזה מלא רשע אבל הטוב ינצח

מה שקרה עם הפסיכולוגית זה לא רק העברה! היו שם כשלים אמפתיים אמיתיים וטראומטיים ברמה רשלנית ממש. זה לא קרה לי מול אף מטפל אחר ברמה כזאת ואני כן יכולה להעזר מטיפול שהמטפל הוא בן אדם ולא אידיוט מטומטם וגם נעזרתי בטיפולים!!! הפסיכולוגית הזאת עיכבה את ההבראה שלי בכמה שנים טובות והשאירה אותי מדממת אחרי הטיפול אצלה עם כעס לא מעובד ברמה רשלנית ופןשעת . אוזלת היד שלה הייתה חרפה ותעודת עניות. ואחרי נעזרתי במטפלים . יותר מאחת. ויש אחת שאני דווקא ממש ממש אוהבת. פסיכותרפיסטית גופנית רגישה אמפתית חמה ומקסימה! הפסיכולוגית הייתה חרפה לא אמפתית עשתה לי רהטראומה ויותר מהכל פגיעןת נרקיסיסטיות חמורות. וזאת לא העברה!!! התייחסוייות מותאמות היו חוסכות לי הרבה שיט. זה היה רשלנות מקצועית אבל כזאת שכנראה החוק לא מכיר בה. החוק מכיר רק בחריגות בוטות מגבולות המסגרת וכללים. הוא לא מחשיב התייחסויות לא אמפתיות ברמה טראומתית כפגיעה רגשית אמיתית ומסבת נזק. הייתי דורשת פיצויים על כעס טראומטי שאחז בי 5 שנים אחרי הטיפול ... עכשיו הכל השתפר אגב בזכות מטפלים אחרים ובזכות עצמי שאני נאבקת להשתפר ולשפר אבל בעיני מה שהפסיכולוגית עשתה זה לא רק בגלל העברה. זה מרושע לא להכיר בחולשות של אדם ולהסביר לו ולצייד אותו בסיוע ותמיכה כדי שיתמודד וישפר את חייו ובמקום זה לשבת מנגד ולהתנשא נרקיסיסטית בחוזקות של המטפל. זה מה שהיה שם וזה היה נוראי! ומכוער! וארור! ומבחינתי רשלני ונפשע. מטפלים אחרים לא התייחסו ככה בטונים תוכחניים. דברים צריכים לבוא מתוך רכות. גם הניסיון לדרבן ולקדם בלי לוותר- עדיין הבסיס צריך להיות מצע של רכות וחום ולא ניכור ואדישות והתנשאות וסיפוק נרקיסיסטי פרוורטי של המטפל שמשתעשע ל'מחזה' המטופל המתייסר. זה לא נורמלי להרגיש ככה בטיפול ורק אצל הפסיכולוגית הזאת הרגשתי ככה. לא אצל אף מטפל אחר לפניה/אחריה.

נראה לי שכיום אותן אמירות בדיוק שחירפנו אותי בטיפול הפסיכולוגי ונשמעו נוראיות ובלתי מתקבלות על הדעת ממקור שנתפס ככזה שתפקידו לסייע - כיום אותן סוג של התייחסויות היו פחות מפילות אותי. אולי עדיין לא הייתי אוהבת לשמוע אותן אבל לא הייתי מגיבה בכזאת סלידה תהומית וכעס. נגיד מישהו שיתנשא 'עבדתי קשה' אני לא ארצה להרוג אותו אבל עדיין זאת הייתה התייחסות מאד לא מותאמת בצורה לא מותאמת ועשתה נזק באותה נקודה בזמן והסבה לי כעסים רבים. שנים! אז מבחינתי זאת רשלנות מקצועית . גם המשפט הבא שלה היה 'נו לא היה שום דבר שיכולתי לומר שהיית מקבלת' (טענה שלה שמבחינתי ממש לא נכונה ומהווה ניסיון מכוער לגלגל אחריות לכשל ממנה עליי). הפסיכולוגית הפושעת הזאת לא הציעה לי שום הבנה ותמיכה לקשיי דאז! הבנה ותמיכה שקיבלתי מאוחר יותר ממקורות אחרים ועדיין נזקקת לה לעיתים בדברים שקשים לי להתמודדות כמו עימותים והצבת גבולות למשל. הפסיכולוגית לא הבינה אותי ברמה מאד בסיסית. אבל כאמור כיום נראה לי שלא הייתי מתחרפנת מזה כי הציפיות שלי מאנשי טיפול השתנו. עכשיו אני יודעת שאין סיכוי להגמשת גבולות ואף אחד שם לא באמת יהיה תחליף הורי או חבר לחיים. זאת מן עסקה של הקשבה והתייחסות בתשלום. בגלל שהציפיות שלי מאנשי מקצוע השתנו אז אני מגיבה יותר בהשלמה וקבלה של הכללים שלהם. אבל האם זה עזר לי במה שבאמת רציתי??? חלקית מאד. עדיין צריכה טיפול שיעצים ויעזור. שאתפתח ואעיז ואתחזק. אני בספק אם אוננות מילולית בטיפול פסיכולוגי נוסף תעזור בזה... צריכה משהו יותר חוויתי ומאתגר אבל פחות מאיים מתוקפנות חרם ועויינות מצד אנשים בעולם האמיתי. בגלל שאני מאד רגישה לדחיה אני קולטת וסופגת את כל גלוי החרמות (חרם) שאנשים מעוללים עם יחס לא חברי לא לבבי ולא מפרגן. הייתי רוצה להיות פחות רגישה לזה ושפחות יעסיק. שלא ירשם לי כטראומטי שוב ושוב... את זה אני כבר אמצא דרך שהיא לא אוננות מילולית מתמשכת מול מטפל יחיד. זה כבר לא נותן כמעט כלום.

קשהההה כואב מעייף כל כך רמות חרדה מטורפות מתקשה לחזור לכאן צריכה להיות

מתברר שבאופן איטי מאד גם חורים שחורים מתאדים ומאבדים מהאנרגיה שלהם. http://www.nrg.co.il/online/13/ART2/544/868.html הי אביב, נקווה שגם במחוזות נפשנו. שלך, סוריקטה

שמחה שאת כאן לא ליד מחשב הראה בהמשך חיבוק

בגלל כל מה שעברנו גם פגענו ביקרים שלנו בילדים שלנו לא בכוונה אבל יש נזק... יש השלכות מנסה לתקן.. להסביר.. להקשיב.. אבל זה כואב בטירוף האשמה לא מרפה ממני

אכן כואב הכי מבינה בעולם וטוב שבאת לכאן לשתף .. איתך יקרה מחבקת עוטף את כולכם ואת עושה המון כדי לשנות ולעשות כפרה ...

הי ינשופי, מאד לא פשוט להפסיק לרכב על הגל הזה. להיפרד, לשים סוף. סוף הוא עניין מלווה בחרדות, כך נראה לי. תיקון - מילה מצוינת. שימי ראש, אם תוכלי, במחשבות ובדימיון, אם עוזר. אלול חודש סליחות. כתבתי כאן לא מזמן על סליחה. שלך, סוריקטה

בהקשר לסוקריטה ולכדורים אני גם צריכה גמילה. בנתיים אני מוסיפה . ובלי השגחה, ועם הגזמה. ויודעת שזה לא רעיון טוב בכלללללל. צריכה עזרה, כנראה..

רוני עצוב לי לקרוא כי את חכמה ככ ויודעת מה הנזק ....איתך

הי רוני, בהמשך למה שכתבתי לגלי - אנא - נסי לא לשמוע לכוחות האופל ההם, שמושכים אותך לפגיעה עצמית. הסיוע - יש בו כדי להניח משקל נגדי על כף המאזניים, אם נעשה במקצועיות ובשיתוף פעולה של שני הצדדים. בואנה, שכוחות ההרס לא יתרבבו להם. איך אומרים. סתמו. שלך, סוריקטה

אהלן, עונה לך על למטה, אכן יש בי קנאה, מטורפת ומטריפה, מעניין אם אי פעם הא תעבור, כי אני אוכל להשיג דברים עם הזמן אך להשיג את הפער שנוצר כנראה כבר לא אוכל..כל הכבוד לך על המקום של להפסיק תרופות ועל הכוחות להתמודד עם תופעות הלוואי, אני גם הפסקתי בשנה האחרונה חלק מכובד אך עדיין הדרך ארוכה.. וכמו שכתבתי המטפלת חזרה, היא בהחלט מטפלת טובה, אני בתקופה של מלא שינויים, כאלו שיש להם פוטנציאל להיות שינויים טובים אם אצלח אותם. נקווה.. איתך! גלי

הי גלי יקרה, אני כל כך שמחה לשמוע על ההתקדמויות שלך (ובשקט, כן, כוחות האופל לא שומעים). גם לי יש המון המוני סיבות לקנא, כמעט בכל סובביי, ואת יודעת, במובנים מסוימים גם בך. ככה הקנאה עובדת, מתלבשים על אלמנט אחד מהשלם, יו קנו. אממה, כרגע, אין לי כוח לקנא. מעין ויתור. לא הגעתי גבוה, לא אגיע גבוהה 'כמותם' בגלל נסיבות היסטוריות אומללות. ואני מי שאני. על נכויותיי. מנסה לתרום את שאני יכולה. מנסה להיות שימושית ובעלת משמעות. יש לי מטפל שעשה איתי עבודה נפלאה. בזה אפשר, למשל, לקנא. בי. בתופעות הלוואי של השבועות האחרונים אפשר לקנא קצת פחות. נראה לי שגרועה היא הקנאה של חלקים בך, שמתקיפים חלקים אחרים גם בך. זה מתחבר למשפט הראשון שרשמתי, נראה לי. מחבקת, סוריקטה

את ממש לא נדחפת! תודה! את צודקת, היא חזרה ואני קצת יותר חזרתי לעצמי, היא חושבת שיבוא יום והנסיעות שלה לא יטלטלו אותי ככ, מי יודע.. קורים המון דברים ואני צריכה החזקה צמודה, יכול להיות שאי פעם זה יהיה אחרת? מה איתך?

ברור שהחופש שלה היציאה משיגרה הרצפה שנילקחת יוצרת פחד וטריגרים . ובכל זאת לאט לאט הדמות שלה יותר איתך גם שאיננה ...את יודעת המצחיק הוא שאחרי שהקודמת גמרה את הטיפול איתי היום הדמות המיטיבה שלה מלווה אותי כל הזמן ...במיוחד במהמורות מול השנייה .....תהליך

לא נראה לי שאפגש איתה בקרוב ודווקא כשמממש זקוקה לה.......אוףףףףף כן, גם היא עסוקה אז כבר לא יודעת מתי נפגש דחיתי כבר שתי פגישות :( וזה קשה ועצוב כל כך שהטיפול שלי באמא גורם לי לא לטפל יותר בעצמי :(

לא מוצאת פינה ככה זה כשהלב כואב בוחשת בוחשת היד בנשמה כואב הלב מנסה לנשום לתוכו לאט לאט כל השבוע בורחת בורחת מלהיות מתגעגעת לקודמת ובתהליך מדהים שומעת אותה אומרת לי "אביב את עוד פעם מתעסקת בנו ממה את בורחת " ויודעת שבורחת מלגעת בזכרונות בכאב.. מלאה בכעס על כולם על כל מי שגידל ופגע רוצה להתעמת עם כולם מלאה בקנאה על אחי שמצליח בחייו ואני משלמת את המחיר על זה שהוא פגע בורחת מהמטפלת שלא בטוחה עם יעמוד לה כוחה מול חלקים קשים אין לי כוח לעוד סיבוב שיפסק ... והפחד הזה משתק יותר מהכל אולי זאת נבואה שמגשימה את עצמה ...אבל זה כל כך קשה ליצור אמון במקום שלא יודעים מה קורה ..(זה בשיח ובצדקהלא יכולה להבטיח כלום) בורחת מהמחשבה שאמא כבר ממש אבל ממש קשישה ...ומי יודע מתי ...והקטנים מהמחשבה צורחים בהסטריה רוצים אמא ,רוצים תיקון .. ואני מבינה שברגע האמת אני בבעיה . בגלל הנפש הדפוקה שלי בגלל שהיא לא ראתה בגלל שפגעו בי כל כך הרבה אנשים בגלל הזכרונות הדפוקים האלה שאני בורחת מלגעת בהם .... כואב וזה רק המעטפת ... ..

אביב יקרה כמה כאב ... כמה מכלול של רגשות. של חלקים שבתוכך. שום דבר לא דפוק אצלך!! זה שאחרים פגעו בך לא עושה אותך כך.. אומרים שצריך לכבד את התהליך- את הקצב הנכון ומדוייק לך... אומרים הרבה דברים... כאן יחד איתך... מאמינה בך...

שבוע טוב, שבוע אור, תסמיני גמילה קשים מהתרופות עוברים עליי כבר שבועות מספר. כמובן שהכל במעקב צמוד ובהנחיות רפואיות. נקווה שיהיה שווה את זה. מנוחה - הלוואי. סוריקטה

מחזיקה לך אצבעות שתרגישי טוב כמה שיותר מהר ושהתופעות לוואי יחלפו. איתך, ינשוף

יקרה ..תרגישי טוב ותשמרי על עצמך והשבוע שיהיה קל וטוב

יקירה, טוב שאת במעקב, לא פשוט אבל מאמינה שזה שווה את זה!!!!! בהצלחה.

היי, אז אני חייל בן 19, נמצא 9 חודשים בצהל, ואני מרגיש תקוע במקום. אני לא יודע להסביר את זה, אבל זה כאילו יש לי חומות שמעקבות אותי מלהתקדם בחיים, לרכוש חברים, לעשות דברים שאני רוצה, לתקשר עם אנשים, ופשוט לחיות.. כל כמה ימים אני רוצה משהו אחר, יום אחד להשתחרר, יום אחד לא, יום אחד לעשות שירות לאומי, וברגע שנותנים לי אופציה לבחור מה אני רוצה אני פשוט קופא ולא בוחר בכלום, ונותן לחיים להוביל אותי. אני מרגיש חוסר בטחון במובן הכי בסיסי שיש, קשה לי לסמוך על עצמי לבחור בחירות נכונות להצליח.. אני לא יודע מה אני צריך לעשות בשביל לשבור את החומות האלה ולהיות אחרת מכך. אני באמת לא יודע. נמאס לי כבר להרגיש ולהיות ככה

כבר חצי שנה. אנחנו מחבבים זה את זו. אבל יש דברים שמציקים לי. אבל בסהכ יש איזה התאמה. הבעיה שהוא אדם של דפוסים ושגרה. זה די משעמם אותי. לפעמים אני עושה דברים שלא ממש בא לי רק בשביל לרצות אותו כי זאת שגרה שהוא מצפה לה.. וזה כאילו אמור להיות מובן מאליו? יום אחד אני בטח אמרוד ש.. די. שנמאס לי. ממנו. מזה. מאיתנו. בנתיים זה חביב אז שיהיה. אין לי מושג מה יהיה. ובסוף אולי עוד נכניס לתוך זה ילדים. נקים משפחה.

לאט לאט בצעדים קטנים צועדת קדימה ..שמחה לקרוא שאת מוותרת עושה דברים עבורו..חבל שאת חושבת על כך שתפסיקי לנהוג כך ...בכבוד לשני סומכת עלייך את יודעת מה נכון.. בהצלחה מכל הלב

:)

הכי בטוח לשתוק הכי בטוח לא לספר/לא לדבר למרות שהיום אני יודעת שהכל בטוח - שאין עונשים או עינויים או כל מני... בפנים יש חלקים שמרגישים הכי בטוחים כאשר הם שותקים... מה המחיר??? אולי יותר ניתוקים... אז מה???!!

להגיד לך להגיד לעצמי שזה מה יש ועם זה ננצח הזכרונות שם איתנו עם נירצה או לא אם נכיר בהם או לא אם נדבר או נחריש .. יש סיפור על איש עם תפוחי אדמה על הגב שלא עוזב לוקח את השק לכל מקום כבד השק והוא עייף אבל ממשיך לסחוב והם מרכיבים מצחינים ומזהמים את האיש והוא לא מניח להם ... ככה אנחנו אוחזות מהפחד האמת הכי מבינה אבל לא יודעת מה יותר גרוע הזועמה והכאב מהזכרונות או הפחדדד.....אוהבת ומחבקת הכי הכי בעולם איתך תמידדד

היי אודי שמתי לב שמאד קשה לי להזדהות עם דמויות סמכות. כאלה שבא להם טבעי להעיר לאחרים ו'לחנך' אותם. בדכ אנשים שאין להם בעיה להיות ביקורתיים ולדרוש דברים וגם מסוגלים להביע כעס כשצריך ולא נוטים אוטומטית לרצות אחרים. אני חושבת שאנשים כאלה גם מגיעים יותר להישגים בחיים כי הם מרשים לעצמם לשאוף ולהפעיל אחרים בשירות מטרותיהם.. איך נעשים יותר 'כאלה'? קשה לי לשאוף ... קשה לי לארגן את עצמי ולהתאמץ כדי להשיג מטרות. אני אפילו לא יודעת מה המטרות שלי... אני עובדת ולומדת ויש לי חבר אבל אין לי מושג מה אני רוצה לעשות בחיים . אין לי מטרת על מה עושים??? איך משנים את זה? איך מגיעים להכרה ברורה של הרצון שלך??? לא כיף לי לדעת שכל החיים אני עובדת עבור מישהו/ארגון אחר. הייתי רוצה שתהיה יצירה שהיא שלי וממני... האם להביא ילדים יכול להחשב אקט יצירתי??? למה ככ קשה לי להיות עצמאית בדרך ההתנהלות שלי בעולם- למה לבד אני לא מצליחה לשאוף ורק מסוגלת להשתלב ולא להוביל משהו משלי?? אני שונאת את זה שזה ככה . מה הסיבה??? והאם זה נחשב להתפתחות פסיכולוגית פחותה לעומת מי שכן עצמאי ויזם וממוקד מטרה יותר באופי שלו? (בדכ כאלה גם נוטים להיות יותר סמכותיים באופי)

בהודעה לפני האחרונה כתבתי "בעיות בריאות במשפחה קרובה מאוד" ואחר כך בהודעה הבאה לא הסברתי מי זה, הייתי מוטרדת ומבולבלת כנראה.......וזה נשמע שזאת אני :( (לי יש בעיות בריאות אחרות שנבדקו, הכל בסדר לעת עתה, פיזית....), תודה חברות יקרות וסליחה. אז יצאה מכלל סכנת חיים...בטיפול נמרץ...זה העדכון. וזאת אמא שלי...הנה כתבתי....פוחדת להחשף אז זה קשה ככה.....הולכת להיות תקופה קשה של עזרה ותורנויות כאלה ואי אפשר לדעת כמה כוחות נצטרך לא פשוט...ואודי אם היה פשוט כל כך להתיר את המסובך אתה לא חושב שהייתי מתירה? אז מסובך עדיין ואי אפשר להתיר.......ומצטערת שלא הייתי מובנת..........ועצוב לי על הרגשות שלי האלה כלפיה..........

מיכל יקרה ! וואוו.. תקופה לא קלה.. מטלטל גם בחיים החיצוניים וגם פנימה לא קל ... יד ביד אם מתאים.. ומאחלת החלמה מהירה ובריאות טובה לאמא שלך. איתך, במבי.

איך הולך? נכנסת לשגרה הברוכה?

מיכלי נושא רגיש זה אמא ...אכן לא קל . תקופה מאתגרת מקווה שתעבור בהצלחה ושתצאו כולם מחוזקים ...איתך

אודי היום החלטתי שאני צמה כי אתמול הייתי באירוע ואכלתי שם המוןןן. רציתי קצת להקל על המערכת.. אני לא צמה בדכ בכלל. אוכלת רגיל ולפעמים זוללת בבולמוס ומקיאה. לפעמים זוללת בלי להקיא.. משקל תקין! אז היום באמת החלטתי. והבטחתי לעצמי להיות נחושה!! עמדתי בהחלטה שלי. היה רגע מעניין שהלכתי ברחוב וראיתי חנות שוקולדים וממתקים ענקית והחלטתי להכנס לעשות סיבוב בפנים תוך כדי שאני סמוכה ובטוחה בנחישות ההחלטה שלי. היו הרבה דברים מתוקים שם. דברים שבכל יום אחר יכלו בקלות לפתות אותי לקנות לזלול ולהקיא וגם להתחרט... אבל היום בגלל שהייתי ככ נחושה במטרה וסגורה על עצמי לגביה אז הבטתי בכל השוקולדים שם והם אפילו לא נראו מפתים ככ. זה לא היה קשה לוותר עליהם. הדבקות במטרה החזיקה אותי יציבה. מחר חוזרים לאכילה רגילה. ואני בספק אם כאשר אעמוד שוב באותה חנות מול כל היצע המתוקים הזה באמת אצליח להתאפק ככה ביום שאין לי איזה מטרה נחושה מיוחדת. הלוואי והייתי מצליחה לעיתים קרובות יותר לשלוט בדחף הזה של האכילה . שלא תהיה אימפולסיבית. כאשר זה עניין של כלום. לא לאכול כלום אז יותר קל. לעמוד בצום יותר קל מאשר באכילה חלקית . כי צום סוגר את התיאבון ואכילה פותחת אותו. אז... מה אני אמורה ללמוד מזה^? לא ברור. על כל פנים זה מספק לקבל החלטה ולהצליח לעמוד בה.

https://youtu.be/5iTTNRE-njM :-)

מעניין... בזמן האחרון אני דואגת לך.(פתאום ראיתי ששלחתי כבר כמה הודעות כאלו( אולי זה משהו אנוכי בכלל. אני צריכה שיהיה לך כוח אלי.. וגם... מנסה שוב להיות יקרה. אחת ההודעות הכנות שיצאו לי כאן :-0 בכל מקרה, שמור על עצמך.

הי במבי, מסוקרנת כבר לשמוע. נפגשת עם אמא צביה? איך עבר? בזמנך ובכוחותייך, סוריקטה

... וואוו... ראשית רוצה לשתף אותך ואת כולכם שהעליתי 2 הודעות בראשון .. הרגשתי שמחה ,התרגשות ומלא אהבה לאמא צביה בראשון ושיתפתי אתכן.. בשני כאילו עברתי בלבלה בלב וממש הרגשתי מחוסרת אנרגיה. אולי מה שהרגשתי היה דכאון ? לא יודעת.. אפילו שאלתי את עצמי האם בעקבות נסיעתה פיתחתי איזו מניה דפרסיה ? משונה.. בכל אופן, כן . נפגשנו בשלישי בבוקר אבל איכשהו לא הצלחתי להרגיש כלום.. הייתי כמו זומבי כזו.. גם לא שיתפתי אותה בכלום. על כל דבר כששאלה עניתי כזה בסדר.. כאילו אני בפלנטה אחרת.. היום נפגשנו שוב ,ופתאום יצא ממני בכי מטורף ותוך כדי ,צעקתי עליה מטומטמת,פסיכית אחת. זה לא כאב. זה הרבה יותר מכאב... ועוד כל מיני כאלו שאני כבר לא זוכרת.. אבל אחרי כן פתאום הרגשתי ניקיון בלב ואפילו שיתפתי אותה בכל מה שהתרחש בזמן נסיעתה. אפילו הספקתי להקריא לה את כל התכתובת שלי איתכם בזמן העדרה.. כמובן גם מה שכתבת לי על העלים.. אגב, עשה לי רושם שהיא התרשמה ממש. גם מהמילים של סנופקין.. היא אפילו שאלה אותי שוב, איך קוראים לה ? פתאום אני שוב חושבת על זה ותוהה.. למה היא שאלה אותי כזו שאלה ? משונה.. בכל אופן אני כבר מרגישה טיפונת שוב רגיל כזה.. מתחיל לחזור לרגיל שאני מכירה.. וזו הרגשה נעימה של רוגע כזה.. של שלווה.. שלך, במבי.

שמחה שחוזר לך. היה לי נעים לקרוא מה שכתבת על מילותי. תודה מאחלת לך אומץ להמשיך ולגדול. https://www.youtube.com/watch?v=eqCv6mez-xo של את קליפתך בפני פשוטת האהבה...

מהמילים של סנופקין :-) הי במבי, חזל"ש. שתרבינה חוויות הרוגע והשלווה. עוד נדבר, מחבקת, סוריקטה

אודי שנה שעברה בלימודים חוויתי עמה אינטרקציות חברתיות שהיו לי קשות . ביקורת, דחיה חברתית בוטה מצד מישהי שאפילו לעגה לי בפנים. וסחבתי את זה חודשים. באיזשהו שלב גם התעמתתי איתה והערתי ופרקתי כמה לא נעים היה לי ממנה. היה לי קשה מאד לכעוס ונטיתי לבכי מההתרגשות של להעמיד אותה במקום ולהיות אטרסיטית ותקיפה (למה לחלק מהאנשים זה ככ קל לדבר ביקורתית ואסרטיבית ולהביע גם כעס עם צריך ולחלק אחר זה ככ קשה רגשית??) על כל פנים זה היה שנה שעברה אבל הזכרונות ותחושות מהחוויות הלא נעימות מלוות אותי עדיין כל הזמן כמו מועקה תמידית שרק מדי פעם אני לגמרי שוכחת ממנה. מה אפשר לעשות כדי ש: 1). אוכל ללמוד להביע כעס כשצריך ולהעמיד אנשים במקום כאשר זה מגיע להם - באופן מיידי וקר רוח בלי שיעשה לי חום ורעד בכל הקור מההתרגשות של הכעס/הצבת גבול. 2) להפטר מהזיכרון ששט לי בראש מהאירועים הלא נעימים שהיו. להשאיר אותו בעבר ולהיות 100%בהווה הטוב של חיי? אולי חלק מהקושי לשכוח קשור שעובדה ששנה ב בלימודים אפגוש חלק מאותם אנשים? אבל כבר היה תיקון והתנצלויות כביכול... אני שהמחשבות ותחושות אנרגיות מזה יעזבו אותי כליל

מאוחר. לא נעים לי שאתה טורח ככה בשעות כאלו מאוחרות.., סליחה ותודה

מחמם היה לראות את שמך מתנוסס מתחת להודעה שהעלתי. גם אני לגמרי התגעגעתי, אבל איכשהו לא מצאתי פה מקום...

הי שאלתי אלייך ?? חבל שגם כאן את לא מאפשרת לך מקום ...תנסי לאט לאט כאן בתור תרגול זה יקל במקומות אחרים , מחכה לך

הי גולם יקרה, גם אני חשבתי עלייך. את יודעת, פעמים רבות, את בוחרת לרשום נקודה ככותרת. כאילו מנסה להצטמצם. אבל ייתכן שכך גם את מצמצמת אותנו, הסובבים. נראה לי שכותרת שעברה מחשבה או תמצות התוכן אולי תוכל להזמין יותר? מפלסת לך שבילון בין ענפי עצים רחבי דיים מצלים. שלך, סוריקטה

לפני שבוע בפגישה שספרתי על הניתוח (הוא לא שלי) כאילו אמרתי שזה נורא אבל לא ממש אכפת לי ושאחרים ידאגו.....וזה בעצם לא ממש נכון ::( יש מי שיהיה נוכח שם. אבל אני מחוייבת להיות נוכחת גם...ו......מאוד מסובך העניין כמו במשחק עם הפרח כשהיינו קטנים ומסירים עלי כותרת "אוהבת, לא אוהבת, אוהבת...." אוףףףףףףףףףףףףף מסובך לי כל כך. סליחה :( הלוואי והייתי מרגישה אחרת...זה לא בסדר מצידי ככה להיות.....אוףףף

מיכל. מסובך ומבלבל. חשבתי שמדובר בך בניתוח. בכל מקרה שיעבור בשלום ושתהיה רפואה שלמה. מסובך לך. אז יש סיבה שמסובך, לא סתם את מסתבכת. כשמסובך אז מסובך. מותר לך שיהיה מסובך, מותר לך לא לדעת, מותר לך להתבלבל. מותר לך לרצות להיות ומותר לך באותו זמן שלא יעניין אותך. מה שאת מרגישה מותר לך ואת בסדר לגמרי. שומעים שאת נקרעת. דברי איתה על זה בטיפול, על כל מה שמרגיש לך, על כל הניגודים. איתך מאד

זה בסדר יקרה וזה כל כך חלק משלם ...להיות להרגיש רע וטוב ומבולבל . ומאוד ברור הקונפליקט בן רע וטוב בן אוהבת ללא אוהבת ...בן רצון להיות או לברוח ..איתך כאן ... ומחר כשכאן חופש אני יהיה שם אם תצטרכי יד ..

הי מיכל, אם תוכלי, רק אם תרגישי שזה אפשרי מבחינתך, אולי תוכלי להציג משהו ברור יותר? ייתכן שאני מבינה על מה מדובר, יש לי השערה, ובכל זאת. איתך, סוריקטה

כי אני פוחדת מאנשים, פוחדת מקשר, פוחדת להתקרב, פוחדת שיתקרבו, פוחדת מדחיה, פוחדת להיפתח, פוחדת שיכעסו, פוחדת שישפילו, שיפגעו, פוחדת פוחדת. . אם אני שואלת דרכך הרי שהקשר עם החברות הוא עקיף. מה עוד שיתכן ואתה תרכך את התגובה. פוחדת פוחדת. לבד זה הכי בטוח.

וחברות....הכי מבינה אותך בעולם ,כל כך מבינה את הפחד על כל גווניו אבל כאן זה הרבה יותר בטוח ואפשרי לנסות ..איתך

הי לאה, ביקשת ביחד. כל כך נוגע ללב. וכתבת 'לבד זה הכי בטוח'. ספק. בלבד את מקבלת פידבקים מחלקים פנימיים בלבד, לא תיקונים מבחוץ, ונשארת יותר ויותר בתוך בועה מחריפה סימנים. והאנשים - לומדים להכיר היכן קורים השחזורים. אחרי שנות עבודה קשות, יש סיכוי טוב שיחול שינוי, ואף משמעותי. דחיות וכעס ודומיהם תמיד יהיו בעולם, אך לצדם גם אהבה. גם אני אשמח לשמוע מה קרוב ללבך ממילותינו, שלך ואיתך, סוריקטה

מנסה להסביר קצת מה זה עבורי להיות בכאב לא לדבר עליו כי עם להיות בו ... במקום שאני באה ממנו אסור לכאוב אסור לבכות חייבים להיות חזקים ,לא נשברים כשקרה משהונכואב השאלה הראשונה הייתה האם מישהו ראה שבכית .. ואני שוברת מוסכמות קטנה בכיתי אז קיללו וגדפו וקראו בשמות גנאי שעד היום כשאני בוכה אני שומעת בתוכי -אמא ואם ממש הכעסתי כי אי אפשר לשמוע אותי אז היה כפכף וואבא היכה עם חובט של האבק או חגורה כשי שעכשיו יהיה לי סיבה לבכות ואם זה לא הספיק אז סטירה מצלצלת שאזכור מאיפה באתי . כגה עד גיל 10 אז פגע בי מישהו ששלחו אותי אליו ובאתי בוכה קיבלתי מכות שאיחרתי ואני בוכה ונשבעתי יותר לא לבכות ...אז כל מה שקשור לפגיעות לא בוכים . בחטיבה מנסה לדבר עם היועצת וזו לא מבינה אבל מאוד עוטפת ומעניקה חום אז כמו כלבלב מוכה הייתי כל הזמן אצלה עוזרת וכן היא ראתה אביב שעוזרת שתומכת בכולם ..לפני שנים עוד לפני שזכרתי על אבא התקשרתי אלייה להבין איך לא ראתה ענתה לי "ראיתי שקשה אבל את תיפקדת כל כך ועזרת לכולם .. אז ידעתי שתיסתדרי " אחר כך בקשת עזרה מפורשת ממנהל בית ספר זיכתה אותי בפגיעה מצידו יש החיים הטובים ... והיו עוד כמה נסיונות לבקש עזרה ...שנענו בהתעלמות אם השנים למדתי לדבר על הכאב .. אבל לא לכאוב.. בחודש האחרון נדדתי מכאן לפורומים אחרים שהייתי בהם בעבר כדי לכאוב ..אין אינטרקציה עם אף אחד אין כוחות ומותר לכאוב ..ואז אם רואים או לא זה פחות כואב.. ההודעה ההיא הייתה נסיון אולי גמלוני אולי לא מספיק ברור לראות עם כאן אני יכולה לכאוב ולהיות בכוחות גם יחד .. לא מוותרת אודי מנסה כל הזמן עוד קצת ועוד קצת ובכל זאת זה כל כך קשה.. וסוריקיטה הכי בעולם מבינה שלא יכולה לצפות שיהיו איתי ושכל אחד נותן מה שהוא יכול זה בסדר פשוט האין תגובה גם של אודי השאירה את זה במקום כואב כל כך .... תודה לכם על התמיכה והעידוד והתקווה אוהבת מאוד ומאוד מאוד מעריכה

הוי אביב, האנשים האלה כסוהרים שמנסים לסחוט שבוי. מחזיקים בן ערובה. איום ונורא. איום ונורא. מעורר תרעומת רבה. וזה עוד בלשון המעטה ובמילים עדינות. ואיפה אמא, איפה... סיוט. והעיוורון. דברים זוועתיים קורים מתחת לאף של הסובבים, גם אנחנו מגינים ומסתירים, והם נופלים בפח. עכשיו זה כבר לא שם. בחוץ. בפנים עוד בוערת חוויית האימה. פה מותר, אביב, מאמינה? תקוותי שנשים לב אם משהו מזה משתחזר מולנו כאן. שאיכשהו גם אנחנו בלי דעת, אולי, או, אלמנט בהתנהגותנו, יהיה כלנהוג ללא כבוד אדם, ללא ראיית זולת, כסכר כביר. ננסה גם אנחנו להתבונן בעצמנו בקשר מולך. המקום הכואב שאותה הודעה דאז השאירה אותך בו, הוא מקום שנחווה על ידי כמה מאיתנו. גם על ידי ממש. בעוצמה. אבל היה תיקון מדהים. אודי תיקן. גם מולך. אמנם בהפרש זמן, אבל, לדעתי, לבבי ומלא כוונות טובות ועוטפות ומלאות חמלה. יש הזדהות, ויש גם מראה, (פחות נעימה, לעתים), התבוננות בפרספקטיבה. לפעמים נדמה שלא מבינים. בתחושה חזקה. לא מתווכחים איתה. אבל, בפועל, כנראה שמבינים, אביב. כן מבינים. באמת ולעומק ואפילו מהיות בתוך חוויה איומה דומה בהיסטוריה. באהבה, סוריקטה

מרגשת כל כך שמחה לראות את מה שכתבת , כמו מים חיים.... יודעת שזה מזכיר שזה נוגע לא התכוונתי להכאיב , וזה בסדר באמת באמת מבינה את כולן גם לא כועסת כאבתי כן נעצבתי אבל באמת בכנות לא כעסתי גם לא התכוונתי לברוח מכאן..לכן אמרתי לך שרומא לא נפלה .. לברוח זה יותר לברוח מעצמי הקושי הוא לא מולכן הוא מול עצמי החיבור בן החלקים האלה שיש בניהם מסך (כבר לא קיר ) להביא כאב עמוק ראשוני עם כוחות פשוט לא מצליחה ...וכן זה כמו סוהרים בתוכי עצוב ...ההבנה הזו שככה אני כבר מעל ארבעים שנה מאותו יום שהבטחתי לעצמי שיותר בחיים לא אבכה ... לכתוב במקום שאין לי שום אינטרקציה כשאני מוצפת משאיר אותי בלבד עם עצמי (מאוד מבינה את לאה ) גם בטיפול לא בוכה בכי אמיתי הכי הרבה לשנייה ...מעטים הפעמים שזה קורה , רק עם עצמי לבד מרשה לעצמי לבכות ..לפני כמה שבועות התכדררתי מכאב ובסוף פשוט הלכתי לא יכולתי להיות שם בחדר איתה כשאני מוצפת עוד לפני שסגרתי את הדלת פרצתי בבכי , מבינה עם זה אני נלחמת מנסה כאן לעשות איזה שינוי עם עצמי להיות בכאב לא בניתוק לא מפוצלת להיות להרגיש ולבקש את היחד.. שלא תטעי יקרה הרגשתי אותך איתי לאורך כל הדרך, ריגשת אותי גם אז , מצטערת עם חווית את זה שלא העלתי את ההודעה שוב כדחייה , הרגשתי מובכת מצטערת , כנראה שהייתי צריכה לקבל את היד המושטת שלך ... סוריקיטה מנצלשת כאן ברשותך ...אודי כל כך דאגתי היום כשהשעות חלפו להן ותודה לך על היותך אכן המילים שלך שם למטה בהיותי במדבר היו עוטפות כל כך ...תודה לשניכם

בבקשה אתה מוכן להסביר לי למה אתה מתכוון . ותודה על המילים החמות ....

היי, אני רוצה להתייעץ לגבי משהו שמאוד מטריד אותי ולא עוזב לי את המחשבות. לפני כמה חודשים התחילו לי התקפי חרדה וירידה במצב הרוח ולכן פניתי לפסיכיאטרית לצורך קבלת טיפול תרופתי. הייתי אצל הפסיכאטרית הזאת 3 פגישות ולאחר מכן כבר לא חזרתי. מה שמטריד אותי זה המפגשים עם הפסיכיאטרית, כבר בפגישה הראשונה היא אמרה לי שאני מאוד חרדתית ורוצה לבדוק עד כמה אני נמנעת מדברים, וכך החלה לשאול שאלות שלטענתה בודקות את רמת ההימנעות שלי. היא שאלה האם אני מורידה שיערות למטה ואיך אני מורידה. שאלה אם קיימתי יחסי מין ואם אני בקטע של גברים או נשים. סיפרתי לה שיש לי קשר מיני עם ידיד שלי אך אני לא שוכבת. ואז בפגישה השלישית והאחרונה היא התחילה לשאול אותי האם הוא מנשק לי את הציצי ואת הלמטה, האם הוא גומר לי על הבטן ואם זה נוגע לי ביד, שאלה האם הגעתי לאורגזמה, האם אני אוהבת את האיבר מין שלו ואת הגודל שלו, כשסיפרתי לה שניסינו לשכב ולא הצלחנו, אז היא שאלה אז מה עשיתם אחרי זה, איך הוא גמר בסוף. וגם שאלה אותי למה אני לא עושה טיפול בלייזר במפשעה, האם זה בגלל שאת פוחדת שהיא תראה לך את הפות ואת החור. יש לציין שלא הצלחתי לומר לה שהשיחה לא נעימה לי, עניתי לה בעיקר בתשובות של כן ולא, הייתי בחרדה עצומה והתפתלתי מולה והיא לא הרפתה. בסוף השיחה איתה יצאתי המומה וחסרת מילים ולאחר מכן סיימתי את הטיפול אצלה. רציתי לשאול מה זה בעצם הדבר הזה? האם ההתנהלות הזאת תקינה בטיפול פסיכיאטרי (היא לא מטפלת מינית)? לגיטימי השאלות האלה? האם זה סוג של ניצול מיני או שאני מגזימה וזה בסהכ שאלות חודרניות? בבקשה תעזרו לי לעשות סדר בדברים. תודה מכל הלב וסליחה על האורך

מוכנה ברוב חן והדר להענות להצעתך לאימוץ :) וברצינות, גמני מעריכה את הכנות על כמה שלא פשוטה היא לי. היום נאמר לי שביתי קודר ולא מזמין.. העציב אותי, ושאלה כמה לקחת את זה פנימה, וכמה לדחות... גם איתה, היא מאד כנה, אבל גם מאד משוכנעת בצדקתה, ומכעיסה אותי בביטחון הזה...וזה בלתי נסבל הצימוד הזה, שבו כל פעם שהיא חיה אני מתמוטטת, וכן הימור, את צודקת, מצד שתינו, היא קיבלה אותי לאחר שבהתחלה סירבה ואני לחצתי ואני הגעתי עם רקורד של הרבה טיפולים כושלים. בכל זאת נראה לי שיש לך קצת יותר יכולת להכיל חלקיות, היא נסעה לפני שלושה ימים וכבר הספיקה לענות לי על שני אימיילים ובכל זאת זה לא עוזר לי לא להרגיש לבד... אני עצובה וכועסת וזועמת יותר נכון ומפשלת בכל מקומות העבודה שלי ומרגישה את עצמי על הקצה.. לא יודעת.. תודה סוריקטה! את קול באפילה!

נדחפת לכן ..רק להגיד שקוראת אותך ומאוד בעד ישירות גם שכואבת ומבינה את הקושי שלך ובכל זאת ...את זוכרת היא תחזור זה עובר מהר מהר ...הנה המטפלת של במבי כבר חוזרת היום וגם שלך כבר בדרך עם כוחות מחודשים .

הי גלי, את יודעת, נראה לי, ואני מתביישת, שגם ביתי באיזה אופן אינו מזמין. אבל אם מורידים כמה שכבות כיסוי (תרתי), תוך זמן קצר למדי הוא הופך להיות כן מזמין ונאה וחמים. טמון בו הפוטנציאל הזה. הביטחון הזה של המטפלת שאת חווה בעוצמה - הייתי מציעה לקחת בחשבון (בעיקר בגלל הביטחון שלך ואי הטלת הספק בהרגשה הזו מולה) שהפסיכולגית אינה כה בטוחה או יהירה. שהיא, אפילו, יודעת היטב צניעות מהי. ובך, כפי שכבר סיפרת, יש גם תחושת קנאה, גם היא בעוצמות נכבדות. נשמע לי שזכית במטפלת מעולה. העובדה שלחצת להתקבל מבורכת מאד בעיניי ומראה על צד בריא וחזק. על משאלה להתגמשות והקלה. נשימה עמוקה ובריאה. אוויר חדש, שלך, סוריקטה

שמת לב שאני מנסה לצרף ענפים רעננים מידי פעם? לפעמים קושי גם מצמיח .נראה לי שבכל זאת הייתי מוותרת עליו...

אני שמה לב מאד, לענפיך הרעננים. ונהנית מידי פעם להצטרף אליך. נראה לי שלא באמת היית מוותרת על הקושי המצמיח, אולי אם תסתכלי עליו מזוית קצת אחרת ותוכלי לראות אותו בצורות נוספות מעבר לקושי. כמו למשל מנוע. סיימתי לכתוב לך פה ואז הסתכלתי על המשפט הזה שוב: "לפעמים קושי גם מצמיח" והרגשתי שיש בו עוצמה ומפתח משמעותי מאד לחיים. המפתח הזה בידיך הטובות. לפעמים קושי גם מצמיח!!!!!!!!!!!!!!

לא הצלחתי להבין על מי היית מוותרת...וכן רואה ושמחה על כל ענף וענף .. ראיתי גם שהוספת ענפים משלך על עצים אחרים נעים כל כך ...

הי רוני, לא שווה, לעתים, תחושת ההקלה והסיפוק של אחרי חציית המכשול? עצמאות מוגבלת - היא גם מחיר, ולעתים כבד ועצוב. מקווה שבתוך הקושי תהיה לך תמיכה, שתסייע לעבור את ימי הסבל. קונקרטית, שם בחוץ, וגם כאן. שלך, סוריקטה

אודי איזה שיר איזה מילים כמה משמעות נוגעת ...היה מאתגר , מעניין מלמד ...בכל פעם המדבר משנה את גוניו הצוקים מזכירים לי כמה אני קטנה ביקום ולא יכולה לבד ..ועד כמה גם אני כמו הצוקים הרוח והמים משנים אותי ... חושבת איך לשתף אותכם מבלי להסגיר את עצמי ...בכל מקרה התגעגעתי כל כך לכאן ,וחזרתי עם המון כוחות לאתגרים ... בסוד ,אני מוכנה להסיר עוד שיכבת הגנות ולהביט במציאות חיי ...

הי אביב, מזכיר לי מורה מיוחד בבית ספר. קפדן ומזהה כשרונות. https://www.youtube.com/watch?v=_Sur6AJoEUE חיבוק, סוריקטה

העלת בי חיוך ענק ..תודה

מרגישה במקום לא פשוט כל מילה/ תגובה מכל אחד יכול לטלטל או לזרוק אותי לאי שקט ופחדים בכל זאת רוצה להיות כאן לקבל כמה מילים רכות ומבינות. ויותר מהכל -לא להיות לבד עם הכל..

כל כך מבינה אותך מחבקת עוטף לכולך ואיתך ..

איתך, ברכות ועדינות.

הי ינשוף, היה זה כאילו מגע מול כווייה דרגה שלישית. שורף. צורב. הייתי מציעה בריכה צלולה ושקטה עם דולפינים ידידותיים, או רוח סתווית נעימה מול ים, או גור פרוותי כלשהו לריכוך. שלך, סוריקטה

תודה על המילים הרכות תודה שאתן כאן יחד איתנו- זה המון בדבילי סוריקטה יקר באמת החוויה הנוכחית הוא כמו להיות מכוסים בכוויות דרגה 3-4 !!

יחד זוכרת בעדינות ברכות ...עד שהכויות יעלמו , תחושה נוראית ההרגשה שאין לך עור .. תחבושות רכות ונעימות לעטוף את כולך ...חיבוק לכולך

תודה על התייחסותך

תודה על הסבר מפורט, עכשיו אני מבינה. אולי באמת אצליח להשתמש בכלי ששיתפת.. דא, אם את זוכרת בפעם הקודמת שייעצת לי, אמרת שישנה אפשרות שאני מרגישה חרדה מלקרוא את הדברים שאני כותבת. לפעמים המחשבה על זה יכולה לגרום לי להמנע מכתיבה. אני חושבת שזה נכון. ואני הרבה מנסה להתמודד עם החרדה הזו. לעיתים אני מנסה גם פה בזכותך.. תודה על היותך, סוריקטה. Aya

הי איה יקרה, חיבוק גדול, על הניסיונות, על ההקשבה. לאט לאט, שלך, סוריקטה

שמטפל ייתמר ללחוץ ולשכנע את המטופל לבוא לטיפול אצלו? יפעיל מסכת לחץ כמה הוא מאמין שזה נחוץ ויועיל לו. מאד לא הערכתי את התכונה הזאת בעוסית. מניסיוני עם מטפלים אחרים בדכ הם לא לוחצים.

שסיפור דומה מאד, שלך, (בשינויים קוסמטיים) חוזר על עצמו מול דמויות שונות? אם תשובתך חיובית, מה את חושבת על זה?

.

הי מימה, את גם לא מחבבת, בלשון המעטה, שאמך מציעה לך אוכל (כאילו 'דוחפת לך, מפתה, הורסת לך תוכניות ירידה במשקל, פורצת גבולות להרגשתך). נראה לי שיש (גם) כאן בנות שיש בהן חלק שחפץ שהמטפלים שלהן ילחמו עליהן, 'יתאבדו' על הטיפול. יש גם משאלה כזו. וגם משאלה כמו שלך, לאחריות בלעדית וחופשית של המטופל. שני הכיוונים קיימים. בעיניי, בדרך כלל, או אפילו תמיד בכל אחד מאיתנו. ואולי גם יש קונפליקט בינהם. מול מגוון דמויות שאנו קשורים אליהן בחיינו. ואנחנו, אנחנו מחפשים את האיזון, נראה לי. סוריקטה

זה נכון. נראה לי פעם גם רציתי שיתעקשו עליי אבל לא מטפלים כי זה בתשלום ויש איזה ניגוד אינטרסים לא ברור. כאילו אולי היא לוחצת שתשארי בגלל הכסף? לכן זה נראה לי לא נכון שמטפל ילחץ על מטופל. הבחירה חייבת לבוא ממנו.

במבי, סוריקטה, חנה ואודי...פחות לבד. תודה, פוחדת מפרוצדורות רפואיות מסכנות חיים.....זה יהיה בשלישי, ניתוח מסובך ומסוכן....... לא יכולה לשתף מעבר...בעיות בריאות :( והיא אמרה שאשתף אותה אבל לא בטוחה שאוכל......אולי אעדכן פה במשך השבוע אם יהיה לי זמן. אין לי זמן כל כך לקרוא אתכם וסליחה שמבקשת לעצמי שתהיו איתי.......נזקקת, אוףףף מבאס להזדקק בלי לתת. סליחה.........

תשמרי עלייך אני איתך וכולן כאן ...ולהזדקק זה בסדר . הכי בסדר בעולם אין חיים בלי הזדקקות .

זה לא אני......מסובך

הרבה בריאות ושיעבור מהר ובקלות.

טוב מאד שאת מבקשת. איתך עם כל הלב!!! ה' איתך ויצליח את ידי הרופאים במלאכת הריפוי. שיפתחו לך שערי רפואה שלמה והכל יעבור בשלום. אל תהססי להיעזר ולבקש מיקיריך כל שתצטרכי. "אל נא רפא נא לה"

הי מיכל, היי בטוב. שהניתוח יעבור בשלום. חזרי לכאן לכתוב שאת חיה ונושמת? שלך, סוריקטה

אודי אודי אודי אודי אודי אודי . !!

נפגשתי לאחרונה עם העוסית שליוותה אותי פעם מול הביטוח לאומי בהגשת תביעת נכות כושר עבודה על רקע רגשי (המלצתה שלה). יצויין שהתביעה דאז הצליחה אבל כיום אני בכלל עובדת בעבודה שמצאתי לבד! אבל על הזין שלי- אם יש זכויות אני מממשת מה שאפשר בעולם העקום הזה. אין לי שמץ נקיפות מצפון יותר. העוסית הזאת התערבה אז בבוטות בטיפול הפסיכולוגי שהייתי בו מול הפסיכולוגית השנואה. היא ממש אקטיבית חוותה דעה ואמרה לי לעזוב וכאילו הצטרפה אליי נגדה בדעה. קראתי בספר אתיקה של שפלר שזאת התנהגות לא אתית ואפילו כזאת שמחבלת בטיפול של המטופל כי בעצם היא גרמה לכך שדמות הפסיכולוגית הדפוקה הארורה תתקבע ללא הזדמנות למאמצי תיקון כחלק מן התהליך הרציף. למרות שהפסיכולוגית באמת הייתה חתיכת קקי מסריח... ולפני יומיים נפגשתי שוב עם העוסית אחרי איזה שנתיים שלא ראיתי אותה. רציתי מפגש תמיכה. קיבלתי קצת תמיכה אמנם אבל מה שלא אהבתי זה את הצורה שבה היא ניסתה להפעיל עליי ועל השיקולים שלי לחץ שכאילו אני עוד צריכה טיפול פרטני כאשר אמרתי לה שלדעתי לא ואם אלך לטיפול מעתה אחפש קבוצתי . ממש לא אהבתי את האופן הגס שבו היא התערבה . ממש עם ניסיון ללחוץ עליי. בלי להקשיב והייתי צריכה להאבק להשחיל מילה ולעמוד על שלי. שמחה שעשיתי. אבל שוב זה משאיר רושם לא טוב.ממתי מותר למטפלים להתנהג באופן פולשני?? לא אהבתי את זה. והפסיכולוגית? אם זה היה תלוי בי הייתי תובעת. ביררתי ואין סיכוי. מטפלים לא אמורים לבזות מטופלים! מטפלים אמורים לעזור.לכל הפחות להבין אותם כראוי. שתקח את העבדתי קשה שלה ותדחוף ל**** (אודי צנזרתי כדי שתאשר) אבל שאני נזכרת בפסיכולוגית ההיא אני ככ שונאת ... הקולגה הארורה שלך השאירה בנפש שלי כאלה כעסים. פושעת ארורה שכמוה. ואתה כמובן לא חושב שהיא עשתה שום דבר רע. לפחות אתה על תהיה פושע ותקשיב טוב למטופלים שכועסים על משהו. פשע זה לא מה שהחוק מגדיר. פשע זה גם אטימות בלתי נסבלת בין אדם לחברו ברמות שהדעת והנפש פשוט לא יכולים לשאת ולסבול. אז מי אם לא פסיכולוג אמור להמנע או לפחות להכיר בכך כאשר אירוע שכזה מתרחש. גועל נפש שאין השלכות ל'פאשלות' שלכם. מכעיס. חוצמזה סהכ בסדר אצלי.

בכנות אכתוב לך- לכנות בני אדם שמנסים לעזור לך ולא מצליחים- קקי? פסולת? אני לא במצב לכתוב אבל....

הי מימה, נשמע מכאן שאת מאד נמשכת לחרא הזה (סליחה על הביטוי הבוטה). אם תחושי תוקפנות רבה למשמע דבריי, ותהדפי את האפשרות הזאת מכל וכל, קחי בחשבון שניתן יהיה לומר על כך שזו התנגדות. הזה הזה, מימה, הוא, כנראה, מאד לא בסדר, וגם אם נדמה שקטן מימדים לרגע, הוא כנראה יודע להתנפח ולשבש משמעותית. אני כותבת גם לכולם. לאוזניים קשובות. סוריקטה

בבקשה תתיחס להודעתי טרם איחולך לשבת.

הי אודי, וגם לכן יקרות שלום. אני פה ברקע רק שמתקשה לשתף ולהגיב, מתנצלת על כך. אבל שקוראת מזדהה ממש עם כל אחת. אודי היא אמורה לחזור מהחופשה שלה, אני לא יודעת אם אני רוצה לפגוש אותה שוב היא האדם שאני הכי כועסת עליו ביקום כולו (ככה פתאום להחליט לעזוב בזמן הכי גרוע שלי??? אז אין לי צורך בה ) מצד שני היא הסכימה שאצור איתה קשר בחופשתה במידת הצורך ( כמובן שלא עשיתי זאת הרי היא לא באמת התכוונה)... ממש מתלבטת היא תתקשר לתאם מועד בא לי לא לענות לה , או לענות ולהגיב כאילו אין לי מושג מיהי ומה היא רוצה ממני, לתת לה להרגיש איך זה שמתעלמים ממך וששוכחים אותך. שונאת שהיא יוצאת לחופשה גם אם אגיע לפגישה אלו יהיו פגישות מתחמקות וחסרי מילים. הרי ברור שלא אכפת לה , אם כן היה לה חשוב הייתה שולחת sms ששןאל לשלומי, אבל לא היא שכחה את קיומי יצאה לנפוש לה וכשהיא תחזור תסתכל ביומן ותזכר שהיא צריכה לתאם פגישה בסופו של דבר אני רק העבודה שלה. שורה ביומן עם תאריך ושעה.

אוף איתך ,את לא מבינה מעבר לפחד כמה זה כייףצלסמוך ולהשען .. והיא שם עבורך כל הזמן עברה כבר את כל המבחנים יקרה היא סגרה כבר כמה וכמה "שבוע שבי " איתך והתגעגעתי ..

עוד על הסתיו שיש בו משהו עמוק וחודר, עצוב ומעורר געגוע. שיר צרפתי במקור של המשורר פול ורלן. התרגומים לשיר מתקשים מעט להעביר את עוצמתו במקור ובכל זאת. שיר סתיו סופד הסתו בכנוריו עד-אפס-קץ, בדוי יגון, דהה, חדגון לבי רועץ. אחויר כמת, נשנק, לעת שען יכה, ואזכר בזמן אחר, ואז אבכה. אל?, נפטר אל סער מר, נסחף, מובל, אנה ואן - עלה קטן, שכבר נבל שבת שלום שירה

גונבת רגע של קליטה .... באזור מדברי ללא קליטה אז רק שתדעו שאוהבת . ראיתי שעלו מלאא הודעות מבטיחה לקרוא כשאוכל ... שבת שלום שבת של מנוחה ללב לגוף ולנפש

אודי גם אני אוהבת . אתה בטוח יודע איזה מאמץ זה למצוא פיסה של קליטה במדבר ... תודה על היותך ...ותודה על המילים

את כל כך ישרה וכל כך הגונה ואת לא יכולה לרמות כשאת לא אוהבת את לא יכולה, ואת זה אי אפשר לשנות. אבל את עברת ממש לידי והייתי כולי צעקה ובדרך לא שמת את ידך על כתפי, לנגיעה אחת רכה. ואת זה אנ'לא שוכחת ועל זה אנ'לא סולחת ועל זה אנ'לא אסלח לך לעולם. כי את זה אנ'לא שוכחת ועל זה אנ'לא סולחת לעולם. כשהייתי איתך לא היית איתי, היתה רק תמונה מתנועעת. הרשית בחסדך לאהוב אותך, וכל חסד אחר מנעת. ושום חסדים לא רציתי ממך, אבל באותה הדקה הייתי זקוקה לידך על כתפי, לנגיעה אחת רכה.

הי גלי, את כותבת דברים ואני חושבת בקרבי שבא לי לאמץ אותך. ראי, גם המטפל שלי, בדומה לי, אני משערת, מאד מאד אוהב אמת. אני, היום, מעריכה זאת מאד מאד, מוקירת תודה, חשה שזכיתי על אף הכאב העצום שהיה כרוך בכך. על אף שהוא ממלא רק תפקיד של מטפל נפשי. יש הימור בכניסה לטיפול. הימור מצד המטופל, שמשקיע משאבים חומריים ככסף, ונפשיים, כמו-כן, הימור מצד המטפל. מטפל, שיודע את מגבלותיו. מטפל שיודע צניעות מהי. אבל באמת, לעומק. בדיעבד, שנינו, המטפל ואני התמדנו בטיפול. הוא שהאמין שזו הדרך היעילה ביותר שתרפאני, ואני, לא יודעת, פשוט הצלחתי לשרוד. תעצומות רבות נדרשות. עמיתיו הביעו בעבר פליאה על היכולת הזו. שלנו. ואת יודעת, בראשית הדרך, כשהייתי על הפנים התפקוד שלי היה גרוע מאד מאד, כך גם התקשורת, סממנים גופניים ועוד. השקעתי בטיפול חסכונות של 40 שנה, גלי. הימור, שלמזלנו, מעין נס שכזה, השתלם. שלך, סוריקטה

אם הספקתי., אם לא-אז שיהיה שבוע טוב....

חברה טובה, חושבת עליך...

אכן חברות טובות ....גם אני חושבת עלייך ושמחה שאת מנכיחה את עצמך ,מרשה לעצמך להיות . יכולה לדבר רק מעצמי אני מתכוונת לכל מילה שאני כותבת ...

בפעם האחרונה שכתבתי כאן המטפלת שלי התרגזה עלי. זה היה כשכעסתי עליה, מרבית ההודעה עסקה בנפילה הגדולה שלי ובפחד מהנפילות הפתאומיות, מקצתה בכעס על המטפלת. היא דיברה על זה שליכלכתי עליה לאודי.. ניסיתי להסביר שלא אמרתי את שמה, שזה מקום שעוזר לי בין הפגישות, והיא, להרגשתי, מהדור שלא חושב שיש משהו וירטואלי שיכול להיות בעל משמעות נפשית, כל העניין של הפורום בכלל לא נראה לה, כעסה עלי ולא הסכימה לקבל שאולי אולי הפורום תורם לי במשהו. ניסיתי קצת לדבר על זה שהיא הפעם לוקחת אותנו שוב לפיצול בין הורים, לזה שאני בתווך בינה לבין אודי, היא לא ממש הגיבה. עכשיו, אמנם כבר גילינו שהיא לא אמא צביה אבל היא גם בחוץ לארץ, ואני כועסת עליה ושונאת אותה, אפילו לא הסכימה לספר לי לאן היא טסה. בעבודה שלי יש גם אחריות על אנשים אחרים ואני יוצאת מגדרי לא לקחת חופשות שיפגעו באנשים שתחת אחריותי, והיא חופשי על ימין ועל מאל, ולא די בכך, אז היא מקלקלת לי את המקום הזה, מבזה אותו. היא אומרת שבוז זה רגש יותר קשה משנאה. אני מדוכאת מאד. יש לי חברה שאמרה לי בצחוק האם אבא שלי מוכן לאמץ אותה, ורציתי קצת לשמח אותו אז סיפרתי לו, והוא ענה, שהוא מוכן בתנאי שהיא לא תהיה כמוני- לא תגרום לו לאכול קש ולכאבי לב.. זה מה שהוא מרגיש ממני... אני לבד והכל קשה מדי, מעבר ליכולותי, בעידודה לקחתי השנה על עצמי המון, הרבה יותר מאי פעם, ועכשיו צריכה להתמודד עם זה בלעדיה, וגם כשהיא תהיה אני לא יודעת איך אני מסתדרת עם הכסף לשלם לה על הטיפול (המפגר) הזה. בחודש שעבר שילמתי לה כסף שאני הרווחתי במשך שלושה חודשים.. :(

מבינה את הרגשתך.. משתפת - בגלל רגישות שלי כנראה,... לא אוהבת שכשרוצים להביע תסכול על משהו או זילזול משתמשים במילה "מפגר"... רק אומרת. שתהיה שבת שלום ותהיי בטוב.

גלי, כתבתי לך למעלה. ותוכלי לקרוא גם את ההסבר שרשמתי לאיה. גם זה נראה לי קשור. את מוזמנת להביא את הדברים שלי לטיפול שלך. ואת כל השיח כך איתך. היי אמיצה. המטפלת שלך אמיצה, בעיניי. במידה מאוזנת. תכונה מבורכת עבורי. שלך, סוריקטה

אודי, אתה יודע ? ספרתי עכשיו שוב עוד כמה ימים אמא צביה ואני נפגש שוב.. ו...? נו...? אתה רואה אודי ? נכון שהיום אנחנו כבר "סוגרים" את חמישי ? מחר כבר שישי ואמא צביה תשלח לי סמס כמו בכל יום שישי גם בשישי שעבר כשהיא כבר היתה בחו"ל היא שלחה לי כרגיל את הסמס של שישי , אני מניחה שגם מחר היא תשלח. נכון אודי ??? אני ממש ממש ממש בטוחה שהיא תשלח כמו תמיד. נכון אודי ??? די... נעזוב את הסמס הזה.. בכל אופן, חמישי כמעט נגמר, מחר שישי אח"כ שבת וראשון ו... בשני בערב אמא צביה תחזור לארץ סוף סוף :) וביום שלישי בבוקר ניפגש.. (אמא צביה סידרה שניפגש בשלישי על הבוקר למרות שבשלישי בד"כ זה יום בו אנחנו בכלל לא נפגשות ) כשאתה סופר זה כבר אצבעות של יד אחת :))) זה כבר לא המוני המוני המוני המוני המונים של זמן.... אתה רואה אודי שיש תקווה בעולם ? :) רוצה שתדע שאני כבר חוזרת לשמוח.. אני גם חוזרת להתמלא באנרגיות.. קורה איתי משהו טוב.. אני מרגישה את זה .. :) כל הציפורים שבעולם מצייצים ושרים בשמחה לקראת בואה של אמא צביה :)))) אתה מצליח לשמוע אותם אודי ? :) רוצה לברך אותך אודי אהוב בשבת טובה ומוארת .. :) שלך, במבי.

כאב חזק בגב שקמתי איתו היום, לא זוכרת שככה כאב לי. לא ככ יודעת מה לעשות עם זה. אבל עוד כאב מתלווה אליו, ואולי אפילו יותר חזק, הרצון שמישהו ידאג לי. שמישהו ידע את זה שכואב לי, שלמישהו יהיה אכפת ממני. אז אני במיטה עכשיו והדמעות זולגות מאליהן. יש עוד כל כך הרבה דברים אבל כרגע אעצור כאן... תודה על המקום הזה שלפחות כאן אפשר לכתוב הכל

נכון.. שירה וסנופקין , שם הסרט "החיים יפים".. ולא זכרתי את שם הסרט.. מעניין מה אמא צביה היתה אומרת על שיכחה כזו... אבל אתם ואתה אודי מקסימים ,אתם הזכרתם לי את המשמעות של כותרת הסרט.. אין לכם מושג מה התגובות שלכם עשו לי.. ראשית, אתמול לא הייתי מסוגלת לכתוב אף לא אות כתגובות אליכם להודעה שלי.. הייתי מוצפת עד למעלה מהראש.. התגובות שלכם נגעו בי באופן שעד עכשיו אני קצת בהלם.. ינשוף ,את היית הראשונה שראיתי את תגובתך ופרצתי בבכי.. זה בדיוק מה שהרגשתי שאני צריכה.. ושירה.. גם את מרגישה את הסתיו בעוצמות נכון ? ח'תכת סתיו... זה נכנס הכי עמוק פנימה,נכון שירה? מצליח לפרוט בעדינות, בכאב,עצב,יופי,התרגשות,התפעמות .. הסתיו מצליח לפרוט על כל מיתרי הנשמה... מעניין שירה.. בחרת בניק מעניין .. שירה (במילרע..) ממש לנגן את הסתיו. על כל צליליו.. והרגיש לי ביחד כזה שאת מבינה את ההרגשה הזו של להיות בלי המטפל/ת.. :((( וסנופקין.. וואוו.. אני מוצפת עד עכשיו מתגובתך... רוצה שתדעי שאני מעתיקב את תגובתך אלי.. יש בי קול שאומר שנתת לי מעין משוב כזה.. אולי (??) ויש בי קול שאומר, שטויות , סנופקין בכלל לא התכוונה לתת לך משוב אלא אמרה משהו כללי על איילות.. וחוצמזה העניין של הקצב והזמן דייק לי משהו שאני אפילו לא יודעת לשים את האצבע.. כן.. אולי אני עדיין לא בשלה להרבה דברים.. עניין של תהליך.. (??) ורוני, תודה לך ! הרגשתי שאת מבינה על מה אני מדברת.. שזה מוכר לך.. וחוצמזה יש לנו משהו משותף.. בפגיעה... זוכרת ? וסוריקטה, את מדהימה אותי כל פעם מחדש על הראיה המיוחדת והעמוקה שלך.. אני חושבת להקריא לאמא צביה את כל התגובות שלכם.. מדהים עם העלים/לעלעל ואיך שזכרת עם העלים שאספתי ומילאתי את תיבת המכתבים של אמא צביה.. מדהים !!! זה גם נתן לי רצף במשהו.. אולי בזכרון ? לא ברור לי כל כך.. ואיך את זוכרת שיום הולדתי בסתיו ? כן.. בשביעי לנובמבר.. מתי חל יום הולדתך סוריקטה ? את רואה ? אני לא זוכרת.. יש לי בעיה בזכרון/שיכחה. בעיקר כשאמא צביה לא נמצאת.. :(((( ואודי היקר !!!!!! אתה יודע שאמא צביה יודעת שכשהיא לא נמצאת אז אתה עבורי המשענת המרכזית ? לא יאומן.. קשר וירטואלי ומרגיש כל כך אותנטי... אתה ממשיך עם המשחק :)) הפעם הרכבה וחיבור כמו לגו.. :)) אודי, אתה גדול מהחיים !!!!!!!!!! ואביב מקסימה !!! אל תכעסי עלי שלא הגבתי לך... את כל כך ,כל כך משמעותית פה בפורום !!!! ומיכל, והילה וחנה וכולכם... איך סוריקטה אמרה אז : אנשים טובים ויקרים שכמותכם .. (ברוח הדברים האלו,נכון סוריקטה?) רוצה לברך אתכם בשבת רכה,נעימה,מלטפת ומוארת. שלכם, במבי. נ.ב אמא צביה חוזרת בשני בלילה וניפגש בשלישי (למרות ששלישי בד"כ הוא יום בוא אנחנו לא נפגשות) אז כן ניפגש !!! :)) אז כן... החיים יפים :))

שבסוף או כבר..., משתגעת או שמשהו רע קורה או יקרה לי, ובתוך כל הבועה הזו.שנחנקת בה. וכאילו הכל בסדר....(וזה מתעתע גם בי כל הזמן), ומשאיר בספקות חרדה, וכלואה במצב לא אפשרי.ואיתו. והאםבכלל אפשרי להמשיך וכשכך.....???

רוצה להראות כאן לפני הסגירה השבועית. להנכיח את היותי כאילו לא נמצאת. מוצאת את עצמי במילים הכואבות, בהשתתפות הכנה. אודי, נראה לך שהחברות מוכנות שדבריהן הרכים, המרפדים, המשתתפים, המחכימים - יהיו גם בשמי?

לאה הי, יש המוני המוני המונים של כאב בעולם... אבל- יש גם שמחה, התרגשות ועוד.. לאה.. כתבת לאודי שאת רוצה להנכיח את היותך כאילו לא נמצאת.. התלבטתי אם לכתוב לך.. אמרתי לעצמי, אולי לאה רוצה להיות כאילו כמו דנידין כזה ואני נכנסת במקום שלא מוזמנת.. ? אמרתי לעצמי, לאה כותבת כאילו לא נמצאת.. והכאילו כן מזמין .. כי זה רק בכאילו.. לא באמת.. ? ולאה.. אם מותר.. איזה מילים למשל היית רוצה שיהיו גם בשמך ? איתך, במבי.

אביב יקירתי, נשבר לי הלב, לפני שבוע בדיוק כתבת הודעה פתוחה ומזמינה ולבבית כל-כך, ואפילו הכותרת שלה ('הפורום בשבילי') מאד מאד נוגעת. אותה הודעה שהסיפור איתה הפך להיות אומלל עבורך. וכל כך כל כך מובנת האכזבה העמוקה והפגיעה. אתנצל אם טעיתי. אני תוהה האם ישנה דרך לפצות קצת או לתקן. גם אני חפצתי (מאד) שיצמח משם עץ מרובה ענפים וינצו עלעלים. ואודי, אתמול איפשרת הרבה עצים כאלה וזה נהדר ומקסים. ואנא, יקירתי, הרגשתי גם שאת קצת הודפת. מבקשת ודוחה בה בעת. ראי, גם אני תופסת את עצמי כאדם שמעניק לסביבה באופן יחסי באכפתיות אמיתית, אך לא אלטרואיזם כפייתי הקרבתי מוגזם. גם אני זקוקה לעזרה מאחרים. אבל כל אחד יכול לתת דבר מסוים. ואולי זה הדבר שניתן לנסות לבקש, גם הוא הוא רחוק מהציפייה הפנימית הגדולה שלי. למשל, היו, אולי עוזרים לי כלכלית, אבל בשום אופן לא כסף לטיפול וגם לא למען בעלי החיים שאני מטפלת בהם. היו, אולי נותנים לי כסף לנסיעה לטיול. כסף לניתוח גופני פיזי חיוני. משהו כזה. אוי, גלשתי קצת. ובחיית, לא פייר, בטח שאת חלק כאן, ובטח שתומכים גם בך ומצטרפים למעגל. את אחת הדומיננטיות. אודי - מסכים? וכמובן שלא מתווכחת עם ההרגשה שלך העוצמתית. גם היא שרירה וקיימת ויש לה הכי מקום. שלך, סוריקטה

קראתי בשום אופן לא טעית .. ומדבר , אז את נווה המדבר מים חיים בו . ובעידן האינטרנטי אז את הנקודה הזו שאני נמצאת בה עכשיו בתנוחה מוזרה כדי לקבל קליטה ולכתוב לך .. כמה כואב לי שההודעה שלך נשארה אדומה כל השבת ..סליחה יקרה באמת... ובקשר להודעה האומללה הזו ,הרבה חומר לטיפול אבל אני לא הדפתי כתבתימלך שםנשזה בסדר יכולים לכתוב למטה ...אולי כי הרגשתי מובך להעתיק שוב ...בכל מקרה ברור וגם כתבתי שעוצמות הפגיעה הם לא מכאן ...אוהבת אותך המוני המונים

אודי, לשאלתך, תחושת הכאב שהיתה בפנים עמוק היא הצפה משנים קדומות, לאחרונה נפגשתי עם חברה מאותם ימים, והבנתי דברים חדשים שבאותו זמן לא הבנתי... וסבלתי כמה שנים.. לבד. הכל צף והעצב לא מרפה ממני.. Aya

בדד ):

הי מיכל, שןלחת חיבוק, להיות קצת פחות לבד...

אלך... אפשר להיות על ידך מיכל ? יד ביד .. כמו פעם ? אולי ליד המים ? שם.. בנקיק נסתר.. במבי.

https://www.youtube.com/watch?v=tbfQT6DIrE8