פורום פסיכולוגיה קלינית

הי למי שיקשיב לי, אני כבר לא בטוחה שיש מי. שיש מי שיכול לשאת זאת. היום בבוקר שיתפתי במשהו, אולי פחות נעים וקיבלתי נזיפה. אז הבטחתי לשמור אצלי בפנים דברים רעים (אליפות של שנים, כך הרי חשבתי שאוכל לרפא את אמא). ועדיין, אם כל הידיעה הזאת, אני מתמידה בתפקיד פילטר רעלי הסביבה. אשמה בזיהום החוץ. הווה אומר מצב פחות נחמד של חוסר הפרדה, מה שצמוד להתפרקות. ומאותו אדם (ואין לדעת, אולי הוא פשוט פתח רע את היום כי הילד שלו חולה) נזף בי שוב על לכלוך שעלול להיווצר בגלל איזו פעולה שלי. ומדהים, כי מה שעשיתי, כך חשבתי, אמור היה להקטין רמות טינופת, אחרי שניקיתי באופן יסודי בלאגן דוחה שמישהו אחר בכלל עשה. אז נעלבתי לי. מאד מאד. בשקט. ושמעתי את קולו של המטפל שאומר לי שאכן הצדק עם הנוזפים, וחווים את המעשים שלי כתוקפניים מאד. ושאני מצליחה להעביר באופן לא מודע לאחרים את המחשבה שאכן אני אחראית לנזקים ולמפגעים. באמת יש בי תוקפנות, בכל אחד יש. מניחה שבגלל הבעיה הטכנית לא תיווצר ממש שיחה, לצערי. אבל כתבתי לי. סוריקטה

אם לוחצים על תנאי השימוש ....הם מאשרים לשלוח את ההודעות אוף איתם כבר אמרתי

טוב אז גם אני לא מצליחה עכשיו להיכנס מהטלפון האין שם הזה מטרגר אותי כל כך בבקשה תיכתבו את השם למטה אבל תזהרו שלא תתבלבלו ותיכתבו את שמכם האמיתי . סוריקטה איך פנית למערכת אני לא מוצאת איך לפנות אליהם אישית אני מצאתי את הקישור למייל שלהם בספאם אז תבדקו ...... אודי אני יודעת שאתה עושה כל מאמץ ....זה כל כך מרגיש חסר אונים שגם אתה לא יכול להחזיר לנו לכאן את השקט והשפיות....תודה לך שאתה כל כך מנסה אביב

הי אביב, מחכה כבר להיות כאן שוב ביחד, כמו שהיינו רגילים. בעניינים הטכניים - פניתי לכתובת [email protected],il את כל הפעולות ביצעתי דרך המחשב. דרך המחשב אפשר להגיע לאותה כתובת דרך 'צרו עמנו קשר' בתחתית העמוד. ממה שהצלחתי לראות בטלפון - אין תחתית לעמוד (...) וגם התפריט שנמצא הרחק בפינה השמאלית הבלתי נראית אי שם, אינו פעיל עדיין. סוריקטה (שמקפידה ממילא ומאז ומעולם, כך נראה לי, לרשום את שמה בסיום כל הודעה).

כתבתי כבר מיליון הודעות . סיפרתי כל כך הרבה דברים והכל נעלם. גם ככה אין לי כוח לכלום. רוני.

וזה מרגיז אותי ברמות אני נסיתי עשרות פעמים וזה לא הולך נסיתי לפנות לדוקטורס אז בנתיים אני מדי פעם מצליחה לכתוב ולרוב לא... ולהגיב לכן אני ממש לא מצליחה... איזה בלאגן כאן

כותבת למרות שמרגיש לא בטוח . כמו מיץ פטל פותחת דלת מרגישה שעומדת בצד שומרת על עצמי בעוד אתם עסוקים להציל את הספינה. אז רק להגיד לכם שאני כאן נאחזת בעצים ישנים . הרבה שינויים בחיי כרגע ובכל זאת מצליחה לשמור על פיסת רצפה פנימית . שימרו עליכם ושתהייה שבת טובה .. מתגעגעת ומחבקת את כולם. אביב(למקרה שהמערכת תסמן כאין שם -מתהפכת לי הבטן שלא יעיזו לעשות לי את זה )

שמחה שאת כאן והצלחת להתחבר אין לי הרבה מילים מעבר... סליחה ינשוף

הי אביב, חיבוק רחב וסופש של מנוחה. שלך, סוריקטה

וואווו.. מי הם העובדים הטכניים בדוקטורס... לא התאפשר לי להיכנס למרות שכבר איפסתי ונרשמתי מחדש. כאילו אלצהיימר.. כשניסיתי להירשם מחדש לא התאפשר והיה כתוב שהשם .במבי פצוע.. כבר "תפוס" כמעט וצרחתי מחוסר אונים.. נרשמתי מחדש וכיוון שממש ממש לא רציתי לשנות ניק בגלל שאתם כבר מכירים אותי על ההיסטוריה שלי פה ולכן נרשמתי עם ניק "שונה" וזה הניק החדש ..במבי פצוע.. (2 נקודות לפני במקום נקודה אחת שהיתה בעבר) מקווה שלא אצטרך להתעסק בזה יותר.. כבר שכחתי מה רציתי להגיד.. אוףףףףףףף ועכשיו אני כבר צריכה לרוץ לפיסול לחטוף את מנת המזוכיזם השבועי.. מרגיש לי פסיכי פה.. ממש יוצא כל הרצון לכתוב.. גם לפסל.. יוצא החשק לעשות.. אוףףףףףףף ואפילו חיצונית השינויים פה מרגיזים מאוד.. הצבע, הגודל.. כל כך הרבה פה השתנה.. וואווו.. למה היו צריכים לגעת בחלקה הקטנה והשפויה הזו בעולם.. אוףףףףףף

הי במבי, תארי לך אילו היה קורה דבר דומה לגוגל / פייסבוק / מיקרוסופט או ספקי שירות אינטרנט וכו' כו' ייאוש, הא? שלך, סוריקטה

איך מקבלים עזרה להתקבל

הי גם אני לא, אני מכניסה פרטים כל פעם מחדש וברגע שאני כותבת הודעה הוא כותב את שמי כלא מזוהה וכך כתב גם את שלך...עכשיו כלנו נהיה לא מוגדרים/מזוהים, אודי מה יהיה בסוף???? לא תוכל להבדיל מי כותב מה....תוהו ובוהו :( אני מתעקשת להשאר פה ובניק שלי!!! מיכ נ.ב. כתבי את שמך (הכינוי שלך) כדי שנדע בהודעה מי כתב.

נסו אולי לפנות לכתובת [email protected] התבלבלו פה הרצף והתקשורת. חבל, ומקווה שנצליח לשקם את זה. סוריקטה

לא הצלחתי ליצור קשר עם דוקטוס אז בנתיים קוראים לי "undefined ינשוף- לא מוגדר...

ניסיתי מהנייד, לא בטוחה כבר אם ההודעה נקלטה, שיניתי שם משתמש שוב כמה פעמים :( נמאס לי אבל משהו תלותי מחזיר אותי לנסות שוב ושוב..עד שלא אראה שהעלית לא אהיה רגועה. ודואגת לכלכן, בבקשה תשארו בבקשה צריך גם משהו קיים על החדש והלא מוכר הזה...(סוריקטה, שינוי לא תמיד מבורך ולא תמיד מתרגלים, אני לא התרגלתי לחדר החדש שהוא בעצם כבר ישן ועדיין מעדיפה אחרת) חוץ מפה המון תקלות טכניות בזמן האחרון, קצר ארור בחשמל, נתקעתי בפקקים נוראיים אתמול ואבדו לי מסמכים חשובים...שונאת להיות ב"הפרעת קשב וריכוז" זה הפך פתאום למשהו חיובי, "הם אנשים יצירתיים" אומרים לי, כל מרצה שנכנס להרצות ורוצה שקט אומר שיש לו קשב וריכוז, זה הפך לחיובי ובדיחה, מרגישה כמו בדיחה גרועה...אני בלגניסטית וימים שמתחרבשים להם בגלל הבלאגן שלי משגעים אותי, לא כייף בכלל קשב וריכוז וזו לא בדיחה של קומיקאים ואנשי בידור שצוחקים על עצמם..קשה לחיות עם זה :( ולא נפגשנו השבוע בגלל הבלגן שלא הסתדרו לי הדברים יחד והודעתי שעה לפני על ביטול...ארצה לשלם על זה אבל לא יודעת מה היא תגיד..הכל מבאס נורא!!!!!! ושבוע הבא גם לא אוכל לבוא קבעו לי פגישה בדיוק בשעה שלי אצלה....אוףףף היא הציעה זמן אחר..נראה כבר...הכל מרגיש לי משובש..חיי משובשים. מקווה שאזכור את הסיסמא לפה. כבר שיניתי הרבה פעמים כבר נמאס. ומכבדת בקשה להיות מיכ ולא לשנות ניקים גם הכי נח להיות "אני" פה.....

הי מיכל, שינוי לא חייב להיות מבורך תמיד, איני חושבת שאמרתי זאת, וגם אני, כמו רובנו מאד רגישה לשינויים, לקצב שלהם, מכירה את ההתנגדות. בכל אופן, אפשר לבחור אם להתבונן בתוכו, בשינוי (גם) על הנקודות החיוביות אולי? לנסות, אולי לתת להן משקל משמעותי יותר? ואולי עדיף שיחול שינוי על פני קיבעון? למרות שכן, הוא מרגיש מוכר ואולי בטוח? מניחה שיש אלמנט של בחירה בידינו. עשיתי הכל כדי להישאר כאן סוריקטה. פניתי אישית למערכת של דוקטורס לסיוע. והזדהיתי מולם בשמי האמיתי. הפעולה עצמה עזרה לי, למרות שבדיעבד, כנראה ש'יכולתי לבד'. מחכה לראות את החברות/חברים שבים לכאן. אשמח. סוריקטה

ועכשיו שמתי לב אודי, שהיית כאן ביום שלישי... זה נראה לכם יפה שאני מתקשרת לדבר עם אמא שלי ושאלתי על שבת, מי מגיע... והיא עונה לי שאח אחד מגיע עם משפחתו וסבא שלי גם... וניסתה להגיד בצורה יפה שלא ממש יהיה עוד מקום... (בוא נגיד שאפשר לנסות לסדר משהו אם רוצים), ויש איזה מפגש משפחתי השבוע, אז היא אורמת לי אולי תבואי למפגש, זה גם חשוב שתהיה נצגיות..ואז תוכלי לשיון אצל אח אחר שלי ולחזור משם לבית שלך... שתלך לעזאזל... כשנוח לה היא רוצה שאבוא וכשלא אז לא. ולא בטוח שיש לי בכלל עם מי לבוא וגם הולך להיות סופש קפוא. וזו אחת מהסיבות ששונאת את המשפחה שלי.. איזה כיף לי...

הי אודי היקר, התגעגעתי מאד ושמחה 'לשמוע קולך' :-). אתה יודע, מעניין, הזכרת את אלמנט ההפתעה. מבחינתי כבר כשנה קירטע כאן טכנית בכל מיני אופנים, ואני כבר מכירה את 'קפיצות המדרגה' של המערכת הזאת. ושינוי כמו שינוי - כמעט תמיד יש תלונות, אח"כ, לרוב, מתרגלים ואפילו נהנים מאפשרויות חדשות. אני, למשל, שמחה שגם הכניסה דרך הסלולר מחייבת הרשמה, ושיש אימות של כתובת מייל פעילה ולא סתם גיבוב של תווים עם שטרודל באמצע. כבר חשבתי לומר שדווקא הפורום של הפגועים נפגע הכי קשה. אה, והקטע של התלות, כמובן... :-) טוב שאתה כאן, מאחורינו? שלך, שלכם, סוריקטה

לשלוח לי אפשרות לאיפוס סיסמא למייל המקורי שלי... ממש פורמט מעצבן, מקווה שישנו. לא רואים את שם השולח... ומעלה לי מחשבות של לא להיות כאן ככה...

וואחד תקלה ממושכת מעכבת ומעצבנת. מייצגת למדי את היאוש והאכזבה שלי. מעלה מחשבות פרישה. בכל מיני כיוונים. יאללה, שנוכל לדבר כבר, אודי וכולם, שלכם, סוריקטה

למה כתוב שאני לא מזוהה פה :( אוף...לא קשור אלייך סוריקטה...סתם מעצבן החדש הזה, התקלות....שנוכל לדבר :( בחיי נמאס לי. אבל אל יאוש ואל תמהרי לפרוש טוב? טוב שאת כאן, חסר פנים מוכרות. כנסו כולן טוב?

גם בפורום. גם בחיים. גם בעבודה. גם בטיפול. נפש מוכרת אחת, כמה נפשות, סוג של עוגן, אולי? מחבקת, סוריקטה

אני רוני. החלפתי סיסמא 100 פעמים ועדיין רואה הודעות רק מלפני שבוע. אוףףף. זו בעיה רק אצלי??

אני לבד פה ?! Aya

גם נעלמו ההודעות של הימין החארונים. וקודם גם ניסיתי לשלוח הודעה ואין לי מושג אם נשלחה ואם כן איך היא בכלל נשלחה... ובכללי, היה משו בעבודה שממש גרם לי למצב רוח ירוד, וגרם לי לתהות שוב על החיים הדפוקים שלי. ולא רואה את עצמי מצליחה לדבר על זה מחר עם המטפלת... אווף

שמצליחות לחזור. נזכרתי במונח שאודי רשם כאן לא מזמן - 'שיגוע פעיל'. לא'דעת, מה שקורה כאן קצת מזכיר לי את זה בחווייה שלי. ערב, סוריקטה

הי, הצלחתי לאפס סיסמא ולהיכנס לכאן מחדש. עדיין נראה שהפורומים בשדרוג. אז רק לומר שאני כאן. מזל שהפרטים שלי היו אמיתיים ושמישים. סוריקטה

ניסיון... למה דוקטורס איפסו ומבקשים הרשמה מחודשת ? הם מעייפים.. טוב אני רצה לפיסול.. בטח אחטוף גירויים מפה ועד הודעה חדשה.. מקווה שלא ארים ידיים ואתייאש.. במבי

לא מצליחה לראות הודעות מהשבוע. אודי-אני בסדר, אל תדאג-(למרות שזה נעים לפעמים.) תודה!!

הפורום השתנה, צריך פרטים חדשים :( מנסה...דברים מתפתחים..מעז יצא מתוק קצת...משהו השתחרר אצלי. אוף שונה פה כל כך...וההודעות מהשבוע בכלל נמחקו לגמריי

ביררתי..ולא הצלחתי להבין.. איך אפשר להמשיך כך? Aya

הקושי מצטבר והופך לכדורחם. רבים. מידי אתנ תבוא. נכון?

הי, זו לא פעם ראשונה, שכפיי מורמות לשמיים ואני בזעקות השבר הקולניות שלי. כך היה. אבל אולי סוג של נולדתי מחדש? ויומיים, סופשבוע, הייתי במיטה יחסית יותר מהרגיל, גם תוך ניסיון לרפא את החבלה הפיזית שלי שלא מחלימה, מאוכזבת משיחה טיפולית, חשה מותקפת נגדית (ועל כן, דווקא מהשיחות היעילות שבהן, יסתבר בדיעבד, אני מניחה), ובראתי לי חלום שהוא. ואתמול התחלטי את השבוע, ועבר יום. ועבדתי עם תינוקי, בשבילו, בשבילי, על פרידה - עמידה והליכה עצמאיים - וקירוב לבבות - חיבוקי. שמתי לב עכשיו, בדקתי, שכעשרה ימים לא הייתי כאן. שבוע טוב, שלכם, סוריקטה

אודי , איזה כייף לראות אותך כאן תודה לך על היותך , מקווה שהיה כנס טוב ושהצלחת גם לנוח שבת שלום ...

עברנו הרבה משברים וקשיים בזמן האחרון, אני מרגישה שהמטפלת שלי לא סובלת אותי... אודי, יתכן? שבת שלום Aya

וטוב שאתה חוזר ...כמו אביב גם אני מרגישה כבר תקופה שאתה סומך עלינו יותר ומרחיק את תשובותיך אלינו...מעדיף לענות יום אחרי וכו'...זה בסדר, אתה מאפשר שיח ופחות תלויות בתשובתך בלבד. נחמד אפילו ;) מה דעתך על מיינדפולנס? וקשיבות בכלל, זה מתאים לאנשים בעלי קשב וריכוז?? על מדיטציות וכאלה..מה עושים כשלא מתחברת למדיטציה כדי להרגע? זה עושה אולי פעולה הפוכה לפעמים..מלחיץ כזה או שגורם לחשוב על המון דברים בבת אחת..האם זה מתאים לקשב וריכוז מדיטציה? ושוב טוב שאתה כבר כאן..המטפלת שלי לא מסוגלת לתת פגישה נוספת זה לא מתאפשר לנו :( וזה מבאס נראה נצח בין פגישות במיוחד שמנסה לא ליצור קשר בין פגישות...

כיף שחזרת. מקווה שהיה לך נעים.שבת שלום.

היום היא אמרה לי שאפסיק להגיד שאני דפוקה, שאיתה לא אוכל להיות בטיפול אם לא אדבר, שאפסיק להגיד לא יודעת על כל דבר... וכו'... אפשר לומר שהיא נכנסה בי. אולי לטובה, מה יצא מזה? לא יודעת... לפעמים נראה לי שאין לה סבלנות אליי... שאלה או אמרה אם יש לי מוטיבציה לטיפול, למה אני באה לטיפול... ואני? אני רוצה כל מיני דברים אבל יכול להיות ששם זה נשאר. אמרה משהו על זה שהיא לא תתן לי יותר להיות ככה, אז אמרתי לה שהיא כבר עושה את זה, אז ענתה שלא מספיק. בתחילת הפגישה רציתי לשפוך עליה את הכוס תה שהכינה לי... עכשיו אני בסדר ואפילו הייתי רוצה להגיד לה אולי תודה על היום.

מצבי רוח מתחלפים. מהירים. מתעתעים. מבהילים. ככ ככ מתישים. גורמים קטנים שמעיפים להיי וגורמים קטנים עוד יותר שמפילים לתהום. הבוקר התחיל נורא, כי קמתי מאוחר. המשיך נפלא, כי מישהו שחשבתי שלא קורא - סיפר לי שקרא את ברונו. המשיך בתהום, כי הפחד מחילוף מצבי הרוח השתלט עלי. עבר לעצב זהיר וקוצר רוח יציב. המשיך למוות פנימי ויאוש יאוש יאוש. (תחנונים לאלוהי הmood; בבקשה תן לי להיות שמחה, קצת... לא נתן, הכילאי.)

ראיתי באתר שלך וידאו בנושא פגים זעירים וההשפעה על ההתפתחות .. אבל בראיון לא סיימת לענות שם לשאלה של ירון לונדון כי לא היה זמן וזה ממש מעניין אותי לשמוע מה התשובה. ירון שאל איזה סוגי קשיים פסיכולוגיים אופייני לראות בבגרותם של אנשים שנולדו פגים זעירים אתה יכול לפרט פה??

אני מאובחן כסובל מסכיזופרניה פשוטה simple עם אבחנה מבדלת ל ocd ו דיכאון כפול דיסתימיה וחרדה חברתית והפרעת אישיות נמנעת , רציתי לשאול איזה טיפול פסיכולוגי עדיף במצב שלי האם זה emdr או cbt ? והאם ה emdr יותר מהיר מה cbt באופן משמעותי וכך גם יותר חסכוני ?

שאפשר להזין אדם רגשית ותפקודית באיזורי חסך- לספק לו גם בשלב מאוחר סביבה מטיבה ומתאימה שתספק גירויים להתפתחות ופיתוח מיומנויות ומסוגלות ובכך תבנה בטחון וערך מחודשים ויסלק חרדות וחששות - מענה מותאם בשלב מאוחר בחיים- אם נצא מנקודת הנחה שזה אפשרי - וגם רגשית אם יספקו שייכות ואהבה וקבלה ועידוד- אדם שקודם היה מדוכא ומדולדל יחוש אנרגיית חיים מחודשת , ימצא חשק ומשמעות ויפתח תושיה לעשיה . תחושת הזהות שלו תשתקם כי זכה לאהבה וקבלה. אם נצא מנקודת הנחה שכל זה אפשרי ובאמת כך הנפש פועלת- היא מחפשת מה שהיה חסר לה כדי להשליך את מהלך ההתפתחות שלה בצורה כמה שיותר אופטימלית, גם במאוחר אם לא זכתה לכך מבראשית... ונניח שכאשר תקבל מענה מותאם, גם במאוחר, הנפש הזאת-והאדם הזה שהתפתחותו קצת עוכבה יתחיל לשגשג אם ואם ואם - האם ההנחות האלה אינן האני מאמין של פסיכולוגים? כי מהנסיון שלי זה נראה שטיפול בכלל לא חותר למלא ולשקם ולהחיות אלא רק להוביל לקו השבר הישן ולהפוך את המטופל למודע ולגרום לו לוותר על השאיפות למצוא תיקון. כאילו שאם מחפש בשלב מאוחר מענה למה שהיה חסר שם ואז , אז מבחינת פסיכולוגים עליו להבין לוותר ולהתאבל ולהשלים עם מה שאין - במקום שיבדקו איך ניתן לספק לו מענה אמיתי שיעצים את היש- במקום לאפשר למטופלים באמת לגדול מחדש - בסביבה של שייכות ואהבה וסיפוק גירויים לשכלול מיומנויות... הבעיה היא שהעולם האמיתי הוא לא מקום מקבל ומלא אהבה ופרגון. בעולם האמיתי של חיכוכים ומאבקי אגו, תחרותיות ואנשים שהם עויינים או מקנאים ולא בהכרח אוהדים אותך... לכן אי אפשר להשלים מהלך שכשל בחסך באהבה ועידוד בעולם שבו חשוף הפרט בבגרות לחוויות מגבילות ומסרסות מצד אחרים 'עויינים' . למה לא מצטרפים כל אנשי הטיפול פשוט ליצור זירת מרחב אלטרנטיבית שיש בה אהבה שייכות וקבלה - ועשייה שמקדמת תרגול כל המיומנויות ליצירת תחושת מסוגלות וערך ובטחון - ורק אז לשחרר מטופלים לעולם האמיתי לתפוס את מקומם- לאחר שסייעו להם לפתח את היכולות והערך ותחושת זהות הבריאה ונאהבות. זה טיפול בנפש^ . לא שום דבר אחר! זה נראה שפסיכולוגים מתסכלים צרכים ואז מעוררים כעס ואז לא ברור כי הכעס שלי היה ככ גדול שכל מה שקרה שם זה הפגעות נרקיסיסטית, עלבון, זעזוע... והנפש מחפשת את מה שהיא זקוקה לו עדיין. אחרי 8 שנים שבעצם מחפשת את אותו הדבר- הפרגון וטיפוח החיצוניים לעצמי שיבואו בני אדם ויאמרו 'אוהבים אותך. את שייכת. את מסוגלת. מאמינים בך. מפרגנים לך" ולא "עבדתי קשה. החזק שורד. זה שלי אל תגעי לי. לכי. בעיה שלך. לא אכפת לי. ככה זה תתמודדי, תשלימי. בעיה שלך. תסתדרי לבד" לשני סוגי המסרים הללו יש השפעה נפשית ככ שונה... ! מה יעשה אדם שחש כי הוא זקוק למרחב מנסוג הראשון? והאמת באמת כל מה שיש לפסיכולוגים להציע זה "תתאבלי שזאת כמיהה ראשונית שלא נענתה בשעתה ותשלימי עם החלקיות וה'אומללות הנסבלת' . וזהו. בלי לשאוף לספק תנאים שיאפשרו לפתח את מה שלא התפתח עדיין . העולם מקום עוין למדי לבעלי רגישות היתר. אנשים הם ביקורתיים שיפוטיים עויינים . צוחקים עליך .. מרפקניים, מנסים להגביל אותך . טריטוריאליים.. לא פיקניק. והצרכים שלך הם לגמרי אחרים...לגמרי. צרכים בפרגון ואהבה. איך אפשר שלא לחוש כעוס מאוכזב ומדוכא שההבדל כזה גדול בין מה שאתה זקוק למה שבאמת קיים.

שלום אני בן 16 אבל רציתי לשאול שאלה לפעמים בלילה כשאני הולך לישון אני נתקל במעין מחשבה כזאתי שקשורה למרחב שהכל סביבי ממש רחוק ממני (אני מדמיין את עצמי בחלל) ואז אני מדמיין כיאלו יש לי מלא דברים בראש לחץ (לא מוגדר מה יש לי בראש כיאלו מתרוצצות בשנייה מלא מחשבות בראש) ואז בדרך כלל אני נלחץ מזה וחייב לפתוח עיניים ואז כשאני פותח אני מעין נכנס להתקף חרדה אבל המיוחד בהתקף הזה זה שכיאלו איבדתי את קצב הזמן כיאלו לקחו לי שעון והתחילו להריץ את השניות יותר מהר ואני מהלחץ מנסה להרגיע את זה ואז אני פשוט נושם עמוק שומע חדשות מנסה להקשיב לקצב הדיבור ולאט לאט נרגע .. אבל מהזה בדיוק הדבר הזה? זה לא פחד או חרדה זה היה לי מגיל 4 והייתי ממש בוכה מזה התחושה הזאתי שהכל דחוס לי בראש ..

בעצם עניתי לך על השאלה ששאלת אותי "על מה דיברתן".זה מצחיק כי זה הביך אותי קצת להגיד שאני בכלל אצל מטפל ולא מטפלת. דיברנו על מה זה אומר שאין לי על מה לדבר ועל זה שזה כנראה שלב בהתפתחות שלי. כמו עמידה על הקצה של צוק או מקפצה והשהייה הקצרה שם שניה לפני שקופצים . המון שלבים יש בחיים באלו.

לא נתת לנו זמן אפילו להפרד ....נראה לי שאתה סומך עליינו יותר . כבר מחכה לחמישי ... בתקווה שיעבור מהר ושתצליח גם לנוח ..

שלחתי הודעה מקודם אבל לא בטוחה שנקלט. אחכה למחר ואם לא,אכתוב שוב. לילה טוב:-)

אתה מבין שכשאתה אומר לי שאתה מעדיף את ההיפנוזה עולות לי מחשבות שאני לא במקום הנכון, שהטיפול לא טוב לי, שהמטפלת לא טובה... תכלס מה שקורה בטיפול זה שאני לא ממש מצליחה לדבר... לפעמים יותר לפעמים פחות אבל בגדול זה קשה. היא, בניגוד למטפלת הקודמת, מאפשרת ואף מעודדת לעתים, קשר בין הפגישות ואז זה לרוב בהודעות. בהודעה הרבה יותר קל לי. לכתוב יכולה הכל, להגיד לא. גם בטיפול לפעמים כותבת... שונאת את זה, כי לפעמים כבר לא יעזור מה שהיא תגיד אני מרגישה שהיא לא אוהבת שאני כותבת...

היי אודי אתמול בלילה קרה לי מקרה לא נעים חזרתי מהעבודה בשעה שתים עשרה וחצי וגיליתי שאני בלי מפתח.... הצלחתי לפתור את זה ובכל זאת הבית עוד נעול והחתולים בפנים עכשיו אני ידבר עם בעל הדירה ונראה מה עושים... בטיפול המטפל אמר לי שהוא מרגיש שאין החזקה שקרו לו הרבה דברים השנה שלא איפשרו לקיים את הטיפול... אנחנו מנסים לחזור לארבע פגישות. דיברנו על התשלום ומחודש הבא אני ישלם לו יותר זה משהו שאני שלמה איתו ונראה לי ראוי.

ד"ר בונשטיין שלום, עברתי טיפול היפנוזה לתלישת שערות מהפנים, אצל מטפל מוכר בתל-אביב. המטרה היתה ללמד אותי לבצע היפנוזה עצמית. לאחר תקופה של תרגול נפסקה התלישה. כך סיימנו את הטיפול. הבעיה היא שכל יום שעובר, אני מתקשה להגיע לאותה רמת "immersion" בהיפנוזה - לרוב אני מדמיין משהו מגעיל בצורה יוצאת דופן עד כמעט רפלקס הקאה, כשהיד נוגעת בפנים. בעצם אני מיתרגל לסיטואציה הדוחה והיא לא מעוררת בי את התגובה הרצויה. בהתאם התלישות חוזרת בהדרגה. אני לא מצליח לעורר תחושה שלילית אחרת, כמו כאב למשל. האם ישנה דרך לתחזק את עצמת התגובה? (בעצם אפשר להגיד שבטעות התגברתי על גועל ממקקים...) תודה רבה, גלעד

שלום, אני בת 21 סובלת מדיכאון קליני כמעט במאה אחוז. מאז שאני קטנה מאוד אני סובלת מחרדה תמידית ועייפות נפשית וכמובן רגישות יתר. השאלה היא: האם זה הגיוני שאני כל כך עייפה נפשית וחרדתית שקשה לי לעשות כמה דברים באותו היום ובאותה תקופה? לדוגמא, במעגל העבודה מאוד קשה לי נפשית ולכן בתקופה שאני עובדת אני שוקעת בדיכאון ועייפות נפשית ולכן באותה התקופה אני לא פנויה נפשית לחשוב אפילו על לפגוש חברות? ובתקופה שאינני עובדת (כיוון שאני מתפטרת כי נפשית וחרדתית אינני עומדת בזה) אני נפגשת יותר עם חברות ומרגישה חופשייה קצת יותר.? דוגמא נוספת היא שבשנה האחרונה הבאנו גור כלבים הביתה (אינני עובדת בשנה הזו) והייתי איתו כל היום בבית וצריך לחנך אותו וכו וזה קשה ואני מרגישה פשוט מותשת נפשית בעיקר ורגשית ואני מרגישה פשוט סחוטה. ומשפחתי חושבת שאני פשוט מגזימה שאני אומרת את זה.. האם זו רק אני שמגזימה ומקצינה (אני בטוחה שלא) או שזה דבר שאכן קיים וכיצד אפשר להסביר זאת למשפחתי? תודה רבה. *נתתי רק 2 דוגמאות אבל זה בא לידיי ביטוי בכל דבר בחיים, פשוט עייפות נפשית מכל דבר, לא יכולה לבצע מספר מטלות מסויימות שדורשות אנרגיה.. נפשית.. רגשית..

אוי..מבאס! ההודעה שלך נשארה ללא מענה של אודי...אודי, תענה לבמבי טוב? טוב שאביב כתבה לך, אני מסכימה איתה. את לא יכולה לדעת מדוע המודליסטית החליטה לעסוק בזה. מצטערת שכתבתי לך כך, אולי מתאים לך לפסל דברים כאלה, לא יודעת...בחרת אולי להתמודד כך? זה עניין שלך וזו רק דעתי איש לא אמר שדעתי נכונה. כל אחד בוחר בחירות בחיים ואני מאמינה שתתמודדי עם הבחירה שלך ובאשר למטפלת שנעדרת וואו..נראה שדווקא הפעם את מצליחה יותר? חיבוק שמתאים, מיכל

אני יושבת פה בחוץ. מחכה לשבע,לפגישה שלנו ורק חושבת על זה שכנראה שזהו.. אין לי על מה לדבר היום.. אולי הגיע הזמן לסיים.

האם העובדה שלאמא שלי יש או סי די בצורה קלה וגם לאחותי בצורה קצת יותר חמורה זה גם ישפיע עלי מתישהו בגלל הגנטיקה או שאין קשר?

אבל האם זה אומר שיכול להיות שבעתיד זה יהיה אצלי? האם אני צריכה לחשוש מכל סימפטום קטן או שאין צורך? תודה

ראיתי בגוגל שה קיצור של somatic exprerincing , לא בטוחה שאיתתי כמו שצריך... אז היום בטיפול, היא סיפרה לי שלומדת את זה וחשבה עליי בהקשר הזה, שאולי יוכל לעזור לי. והוסיפה משו שזה בגלל שקשה לי לדבר... והמחשבה הראושנית שלי הייתה, עוד לפני שסיפרה לי מה זה, שיופי, אני כזו דפוקה ששום טיפול לא יכול לעזור לי, לא אמרתי לה את זה. עשינו איזה משו שקשור לזה היום... הרגיש לי מוזר, אחר, לא יודעת מה אני חשובת על זה. היא ביקשה שאשלח לה הודעה היום בערב איך אני מרגישה אחרי כמה זמן בקשר למה שהיה. אודי, אתה מכיר את השיטה? מה אתה חושב עליה? רפרפתי קצת בגוגל מניחה שאקרא על זה עוד..

אודי יקר אתה לא כאן ולומדת לא לדאוג באוטומט... חושבת דיברת על כנס רק לא יודעת אם השבוע או בבא ...בכל מקרה מקווה שאתה לא כאן מסיבות טובות . וניכנסתי לעדכן שלוקחת את הפרידה הזו כמו מהמטפלת למקומות טובים ומצמיחים ..יודעת שלא יהיה פשוט ויהיו עוד געגועים אבל עם זכרונות כל כך תומכים ואוהבים ויד שתהדהד עוד ועוד טוב בתוכי. ומזכירה לעצמי שאני לא לבד ויש לי מטפלת נפלאה והיקום אוהב אותי כל כך שישלח לי תמיכה בדיוק מתי איך וכמה שאני אצטרך... אותה קיבלתי לעבור את המשבר בטיפול ליוותה אותי בחיזוק של הקשר החדש ועכשיו יכולה כבר להניח ולתת למטפלת שלי להיות שם בשבילי .. גדלתי עוד סנטימטר ... שתהייה שבת שלום רגועה וטובה לכולם

אהבתי את ה"גדלתי בעוד סנטימטר"... שבת שלום יקרה!!

אז... לתשומת לב, לא שכחתי אתכם, רק עכשיו הצלחתי. בשבוע הבא צפויה סערה חורפית חריגה. יש בקיצון האומרים - מדהים, ויש האומרים - איום ונורא. ויש מי שזה לא עושה עליו רושם מיוחד, אולי? ובס"ה יהיו אלו אולי עוד כמה ימים של מזג אוויר. סוריקטה

האמת אני מפחדת ממזג אוייר סוער, כי גרה במקום קר ומפחדת שהחשמל יקפוץ ויהיה לי קר...

אתה יודע ? אני מותשת.. כל כך מותשת.. אולי גם מאוכזבת מעצמי .. אולי בכלל בדיכאון ? אולי אני מבולבלת ? אולי גם מרגישה אשמה ? מאוד אשמה ??? אודי ! רוצה שתדע, אני לא אשמה !!!!!!!!! אתה שומע אודי ? אני לא אשמה !!!!!!! אני לא הזמנתי את המודליסטית הזו שתשכב בעירום ונפסל אותה .. זו לא אני !!! אודי ? נכון שאני לא אשמה ??? אודי.. אתה יודע שבסיום המפגש כל אחד היה צריך להניח על השולחן סכום מסויים שהמורה/פסל נתן למודליסטית.. אודי ? זה נקרא שאני משתפת פעולה במשהו שמריח מהסוג שכזה כמו נשבעתי כשהייתי ילדה שכל מה שעשו לי אני לא אעשה לאחרים... למה היא מוכנה לעשות את זה ? זה קצת מזכיר לי... אודי ??? אני אשמה ???? וחוצמזה גם הייתי מאוד עייפה במפגש ..כל הזמן פיהקתי.. כמעט נרדמתי בעמידה.. היה קטע נוסף.. איכשהו ,לא הצלחתי לראות תלת מימד.. לא הצלחתי לפסל.. כשניסיתי לפסל מקדימה, מהצד ,מאחור זה לא הסתדר.. גם הגובה היה ללא פרופורציה.. כאילו כל חלק לא היה קשור לחלק אחר.. לא יודעת אם מצליחה להסביר.. ושוב אני תוהה.. אולי הקורס הזה לא מתאים לי ? אולי באמת כמו שמיכל כתבה לי, זה איזה קטע מזוכיסטי ??? ואפילו אמא צביה לא נמצאת עכשיו... כל השבוע לא אפגש איתה.. מרגישה אבודה בעולם.. אתה יודע אודי ? אני אפילו לא יודעת מה אני רוצה לשאול אותך.. אודי , אני בדיכאון ? אני פושעת ?? למה היא בחרה להיות מודליסטית בעירום? אולי רק בגלל שאין לה שקל על הנשמה והיא חייבת את הכסף ולמעשה היא נאנסת לעשות את זה ????? אודי אני רוצה למות

את ממש לא אשמה ....ומודלינג זה לא זנות זאת אומנות !!!!!! גוףזה לא דבר רע ויש מי שיכול ורוצה לחשוף אותו לצורך ציור ובנינו מה ההבדל בדוגמנות של ליבני נשים או בכלל... מצטערת כל כך שזה קשה ולא אני לא חושבת שאת מזוכיסטית. אני חושבת שכמוני זה עוד כלי להתמודד עם מה שקשה .. ובמבי ,במבי . . אמא צבייה איננה כל השבוע ואת את מגיבה נפלא ...ווואוו את מדהימה . אני חושבת שאת מתמודדת נהדר ודווקא דרך ההתמודדות שלך נותנת לי כוח לא להשבר בקורס שלי..... שיהיה סופש רך ונעים

דואגת לך.... מבינה כל כך

נטע חושבת עלייך ואיתך

מרגישה פה הרבה עצב ובקושי. חושבת על כל אחת ואחד פה. מאחלת לכולנו ימים נוחים ובהירים יותר.

שתהייה לך שבת טובה ונעימה

חמודה שאת על הדאגה (: שבת שלום