פורום פסיכולוגיה קלינית

אודי הי, בתגובתך אלי אתמול שכותרתה "הגנה", לא הבנתי בכלל את החלק הראשון... ניסיתי וניסית להבין ולא הצלחתי.. הרגשתי שאתה מדבר אלי ברמזים ? מעין חידת חמיצר כזו... אבל אתה יודע אודי ? משונה.. מוזר.. מעניין... לא יודעת עד כמה שהיה איכפת לי שאני לא מבינה את החלק הראשון..(אולי כן היה איכפת לי? מסקרן אותי להבין את משמעות דבריך.. אולי אבין מאוחר יותר ? אולי תסביר לי כך שאצליח להבין ?) מה ששמתי לב הוא להרגשה שלי בעקבות תגובתך אלי.. שמתי לב שאני מרגישה שאיכפת לך ממני ... וההרגשה הזו מאוד טובה אודי.. זה מרגיש כאילו אתה עוטף כך שאף אחד לא יצליח לפגוע בי.. אפילו לא התמונה המפחידה הזו שתלויה לה עכשיו על הקיר מעל המיטה שלי אצל אמא צביה... ואני מרגישה בדיוק מה שאמרת לי: שיותר מדי לבן ופחות מדי דברים יציבים ומוכרים... ואני גם ממש ממש אוהבת אותך אודי.. אבל אתה יודע אודי? אני שואלת את אמא צביה המון פעמים מה זה אהבה ? אז אודי ... אני אוהבת אותך ? מאחלת לך ולכולכם שבת רכה,נעימה ומלטפת ... שלך-במבי.

הי, בהמשך להודעה שכתבת אתמול ("אני") אני אוהבת אותך כאן, אוהבת לקרוא את ההודעות שלך ... את חכמה , אינטליגנטית ולדעתי גם מאוד מרגשת וחמה (אחרת איך טיפלת בתינוקות? :-)) יש בך המון...ונחמד לנהל איתך דו שיח...

הי מיקה יקרה, תודה יפה שלי. רק עכשיו שבתי מהעבודה. מחמש לפנות בוקר על הרגליים בפעילות. היה כיף היום, כי האמא של תינוקי בחוץ לארץ, אז הרגשתי יותר חופש להלביש אותו כמו שרציתי והלכתי איתו לטיול למקומות יפים שאני אוהבת ועוד. זה כך גם כשהיא פה, רק ההרגשה שלי שונה. מופלא העניין הזה. ומה שבר אותי - חזרתי הביתה והייתי צריכה לבצע עבודה 'של גברים'. ניסור פלדה :-/ במבי, חמלתי שלוחה. טוב שאת לידי. אני זקוקה למישהי יצירתית כמוך. ומיכל, אני ממש מקשיבה למה שאת כותבת לי, אבל הנה, נראה לי שקצת שיתפתי ברגשות היום, לא? איתכן באהבה, סוריקטה

הי אודי, תודה. השלמת והזכרת לי/לנו את הכיוון. מה כאילו היה ברור כל כך וברח פרח וכאילו לא ידענו. ('אנשים משתמשים זה בזה וגו'). החגים שבלבלו, גם את (אי) הנראות, החזרה הלא פשוטה לשגרה. גם תחושת הזרות אותה תיארת את, אביב. וגם תיאוריה המובהקים שלך במבי, ובכלל כולם פה. אפשר לאסוף מכל אחד והתמונה מתבהרת. וכמו שאמרת אודי - בקצב הנכון. סביר שזה יקרה גם כאן. ונתקבץ. אחרי שכתבתי את ההודעה הקודמת, חשבתי לי איזה שטויות כתבתי. דברים לא סגורים, לא מעובדים. והנה, אתה היית שם. אתה וכולם. השבוע הבא יהיה, כנראה, סוף סוף שבוע 'רגיל'. וגם שעון חורף וגם אולי גשם. אודי, טוב שאתה כאן. תודה. שלך, שלכם סוריקטה

ניכנסת לכאן כמה פעמים היום קראתי את כולם ומרגישה , מנותקת מכאן כמו עומדת בדלת ולא מסוגלת לפסוע פנימה. לא יודעת עם זה המון טריגרים בהודעות . אם זה החופשים . אם זה שאני והיא לא נפגשות השבוע .. אם זה כל מה שעוברת בזמן האחרון.. אולי זה הקרבה המרובה שהרגשתי שהפחיד ...פתאום גם מכאן רוצה להתרחק כמו מכולם במציאות. עצוב לי מרגיש לי זר כאן . ...לא שייכת (יודעת שזאת הרגשה שלי ואני לא במקום קרבני ) אבל ככה אני מהבוקר כמו שבאתי לחדר שלהם (אמא) כל פעם אחרי לא מסוגלת להכנס פנימה ... כותבת כאן עכשיו מנסה ...מוזר כל כך ..

הי אביב, מזדהה עם הרגשתך (אני הרגשתי, למשל, שמישהו מבקש חופש מנוכחותי, וגם זה בסדר, אני חושבת, לקחת מרחק כדי לחזור וגם לא). אביב חמדתי, לא בטוחה שהצלחתי להבין את השורה הלפני אחרונה שלך - 'כמו שבאתי לחדר שלהם' וגו' (היום, אז פעם? מי מול מי). אבל אם קשה לך, אינך חייבת לפרט. https://www.youtube.com/watch?v=X3bGncDZvr4 סוריקטה

אודי :( אתה חושב שהשתגעתי ? אודי... שתדע לך שאין לי גרגר כוח.. עייפה נורא.. אתה יודע אודי ? בנוסף לחגים/שבתות/חגים ועוד פעם חגים ושוב ושוב ושוב ושוב..עד שאתה כבר ..?????? וגם אבא שלי שהיה בבית חולים והייתי על ידו כל הזמן ואני כבר כמעט ומקיאה מהריח הזה.. הריח הזה שנדבק לכל תא ותא בגוף ואתה יכול להתקלח כל הזמן אבל הריח הזה לא יורד מהגוף.. כאילו קנה לו שליטה על הגוף שלך.. והלבן והתכלת ושוב ,אחות בלבן וכוח עזר בתכלת ,ושוב,לבן ותכלת ולבן ותכלת.. ו..כן.. גם פרחים צבעוניים מפלסטיק באגרטל מצועצע... אז לא מספיק כל זה, גם אמא צביה השתגעה לגמרי !!! באמת אודי !!! אפילו אמרתי לה, את השתגעת לגמרי... את פשוט מטורפת... אז זהו.. עכשיו גם אמא צביה השתגעה... :((((((((((((((((( וגם החדר המגעיל שלה !!!!!!!!!!!!!!!! מה דעתך אודי ? לא מספיק עם כל הבלגנים של השבתות והחגים אז אמא צביה אמרה לי מתיישהו.. (לך תדע זמנים בתקופה שהכל מתבלבל) אז אמא צביה הכינה אותי יום אחד בתקופה הזו ואמרה לי שכשאני אבוא ביום .. ?????? המקום הזה והזה על הקיר יהיה לבן, והבד הזה הצבעוני שנראה כמו מהמזרח הרחוק שהיה על הקיר לאורך כל הספה שלי, שנתן לי תחושה של חום כזה.. כמו רחם כזה.. הבד הזה גם לא יהיה ויהיה שם קיר לבן , ורק הכריות שעל הספה כאילו יהיו במקום.. איזו מטומטמת שהיא.. מה היא חשבה לה.. שהכריות האלו יכולות להיות במקום הבד הזה ? אודי, שתדע לך שאם אתה היית אפילו רק יושב על הספה הזו בלי הבד הזה על הקיר שעכשיו צבוע בלבן (כמו בבית חולים) גם אתה היית קופא למוות מקור !!! ומעל הספה למעלה היא פתאום תקעה איזו תמונה מפחידה עם צבע אדום בורדו , כמו מלחמה !!!! זה מזכיר כמו בשואה מלא דם עם נאצים !!! ומאז שהיא שמה את התמונה המפגרת הזו על הקיר מעל המיטה שלי אני לא מסוגלת לשכב על הספה, לא יכולה לנוח אודי, כן.. היא אמרה שאם זה יימשך כך אז היא תוריד את התמונה הזו מעל הספה הזו.. אבל כבר אמרתי לה.. זה הבית שלך ,תעשי בו מה שאת רוצה.. ואין לי כבר מה להגיד לה.. נגמר לי כל הדיבור איתה.. פתאום אין לי כבר מה לעשות אצלה.. והאמת היא שבא לי שתבוא חשופית,תזחל לה על הרגליים בלי שהיא תשים לב, ואז פתאום בבת אחת היא תגלה את החשופית הזוחלת ומרוב פחד היא אפילו לא תצליח להוציא צרחה מהפה שלה ואז החשופית תנשוך לה את הרגליים.. פתאום אני נזכרת שאמרתי לה את כל זה על החשופית... לא זוכרת מה היא ענתה... אולי היא בכלל לא ענתה ? לא זוכרת... אתה יודע אודי מה אני אעשה ? אני אעזוב אותה ואטרוק את הדלת כך שהדלת תישבר, ואז אודי אני אעבור אליך.. במבי.

יודעת שפנית לאודי, אז לא משנה את הכותרת, טוב? יקירתי, כמה קשה בי"ח, כן, אני חוויתי אותו הדבר עם אמא שלי...ממש לא מזמן, כל תקופת החגים הזאת מטורפת! להיות שם כל היום ולחכות לרגע שאוריד מעליי את הבגדים ישר לכביסה ואתקלח ואוריד את הבי"ח הזה מעליי. מקווה שזאת תקופה שתעבור מהר והוא יהיה בסדר. ולגבי החדר, וואו..כל כך מבינה גם, הרי עברתי איתה למקום כל כך מנוכר וקר! והחוץ שלו כל כך סואן, כשבמקום הקודם היה כל כך שקט!! ופעם גם לה הייתה תמונה מגעילה עם אדום ושחור מעליה (במקום אחר לפני הרבה זמן)ופשוט הייתה פגישה שלימה על איך אני מרגישה מהתמונה הזו....וואו הזכרת לי את זה וכשעברה התמונה נעלמה לה למזלי :) המקום כל כך חשוב לנו והם לא מבינות כל כך שכל שינוי קשה ממש...עדיין לא התחברתי למקום ובכלל לא הייתי על הספה הזאת החדשה שלה רק על כיסא, אני לא מוכנה לספה שלא מרגיש בה כמו בחדר הקודם :( זה מבאס אבל היא אמרה שהיא לא מצפה שאני אתאהב במקום וכנראה לא אוהב אותו אבל היא פה..וגם אני חשבתי שהיא זו החשובה ולא החפצים למרות שממש קשה...ואגלה עוד משהו, היא שמה מעין שידה קטנטונת כזו חדשה אחרי החג וחיות כאלה כאילו הביאו מחו"ל....וזה קרוב אליה ממש כאילו..לא יודעת לא הצלחתי לשאול אותה מי הביא לה וכמה אני מקנאה במי שהביא לה כי זה ממש קרוב אליה והחפצים שאני הבאתי רחוקים :( טיפשי מצדי קצת וילדותי אולי...אבל עוררת בי את העניין הזה גם....סליחה אם חפרתי, אבל מבינה אותך כל כך, בבקשה תראי לה כמו תמיד את מה שכתבת פה, טוב? דברי על זה איתה שתבין! כל כך חשוב...איתך, מיכל

הי במבי, את נורא סובלת ובכל זאת נשמעת משעשעת והומוריסטית. אלמלא היה זה טראגי כל כך... גמני חשבתי על אבא צבי ואמא צביה. וואלה, סידרה לך מתנת יומולדת. וכל כך זוכרת את הזמנים שכל שינוי העיף אותי לאלף עזאזל. וחשבתי שאמורים לסדר את העולם כך שלא יפגע בי. ובא לי כל כך להבטיח שכל זה יתוקן אצלך. הייתי כל כך רוצה להאמין. ולאור תרחישי העבר, זה קורה כמעט תמיד, לא? אז אני מכל זה, אני זוכרת שיש לך יומולדת בקרוב. שלך, סוריקטה

בהצלחה בניתוח !!! שיעבור בקלות ובהצלחה של 100% .. וראיתי,וננגעתי מהלב האוהב ששלחת.. במבי.

מצטרפת, בהצלחה יקרה! מקווה שיעבור כמה שיותר בקלות. אנחנו כאן, מוזמנת לכתוב קצת...כמה שמתאפשר.

רוני יקרה מאד, שיעבור בשלום ובקלות עד כמה שמתאפשר, היי בטוב ואספי כוחות, שלך, סוריקטה

פיתחתי סוג של אובססיה כלפי מישהי בפייסבוק והיא חסמה אותי אז אפתחתי פרופיל אחר של משתמש ואני מגיבה לה מהפרופיל הזה ... בקיצור היא יודעת שזו אני ולא מתייחסת אלי יפה יותר נכון מתעלמת מהתגובות שלי ומהשאלות שלי לפוסטים שלה ... שאלתי היא, אם אני מגיבה אליה יפה איך זה שהיחס שלה לא משתנה כלפיי ? איך זה שאם אדם נוהג באופן יפה, האדם השני עדיין רואה אותך בעין לא טובה .. ונורא קשה לי עם ההתעלמות והיחס הלא יפה שלה ולמרות כך אני עדיין בקיר שלה ומגיבה לה ואיני יודעת מה לעשות ?

חזרנו לשגרה! כמה קשה לפעמים בחגים, דווקא לא היה לי קשה כל כך בחגים בד"כ, לא יודעת למה, אבל השנה זה היה השיא של הקושי מרוב חג, שבת, שבת, חג...וגם לא נפגשנו והתעקשתי...נפגשנו כבר שוב וחזרנו לשגרה, באמת התאזן אודי יקר! צדקת :)אה, כמה טוב לחזור! אפילו שכבר אין לי חופש מהעבודה :) טוב לחזור לעבוד, לחיות, להיות...וכן, להפסיק לנבור כל כך בעצמי ובמושלמות הזו, מתי אבין סוף סוף שאין מושלם????....חזל"ש תודה אודי שאתה עקבי כזה, כמה שזה טוב!!!!!! מדהים.

מה שנכתב כאן אתמול לא אקטואלי היום.. הכל היה תירוץ לברוח לברוח כי אני מפחדת מאוד מרגישה בקצה של צוק ויש תהום מולי ואני לא יכולה ללכת אחורה... האופציה היחידה הוא להמשיך.. מטפלת אמרה שלא צריך לפחד להביט בפחד בעיניים אבל אני מפחדת פחד מוות אני מרגישה לא מסוגלת מרגישה שאצטרך להתאשפז כדי להמשיך כל כך כואבת אנחנו כל כך כואבת ומפחדים

שלום דר אודי, בחודשים האחרונים , יותר נכון מחודש אוגוסט קרה לי בחיים דבר מאוד לא מתוכנן ושממש גרם למהפכה בחיי לא לצד הטוב . הנני בת 28 , בגיל 20 הכרתי את הבן זוג הראשון שלי ואחרי ארבע שנים הוא הציע לי נישואים , חודשיים אחרי ההצעה ביטלתי את החתונה , הרגשתי שזה עוד מוקדם ולא הייתי בטוחה בקשר . אחרי כמעט שנתיים חזרנו , אבל פשוט היינו ביחד אחרי תקופה מסויימת הוא התחיל ללחוץ שצריך חתונה שהוא רוצה משפחה שהוא מתקרב לגיל 35 ולא מתאים ככה , שזה לא נורמלי לכל החברים הקרובים שלו יש כבר משפחה וכו . ועל רקע זה כל הזמן רבנו ואז נפרדנו וחזרנו . חשוב לי לציין שבמהלך הזמן שהיינו ביחד וביחסים האינטימיים שהיו בינינו כמעט ולא השתמשנו באמצעי מניעה , היו לא בעיות בווסת ומעולם לא נקלטתי להריון, הייתי מאוד שמחה מזה והכל התנהל בהסכמה. ביוני השנה נפרדנו , ושמתי לב שביולי ואוגוסט אין לי ווסת החלטתי לפנות לרופאת נשים , והתברר שאני בהריון !! הייתי ממש המומה ובפאניקה , זה הדבר האחרון שרציתי בחיים שלי , ההריון הרס לי את הרישום לתואר שני ובנוסף פגע לי בקידום בעבודה ! ההריון הזה לא רצוי , ואני לא רוצה את התינוק הזה . נאלצתי לספר לו את זה והוא ממש שמח הוא מאושר מאוד , ההריון קשה יש לי הקאות בחילות המצב רוח שלי פשוט ירוד אני כל הזמן בוכה . רציתי לעשות הפלה אבל הוא לא נתן לי וגם אחותו התערבה . בסופו של דבר חזרנו וסגרנו חתונה , אבל רע לי מאוד רע לי כי אני לא רוצה את התינוק הזה , לא רציתי לחשוב בכלל על הריון בשנים הקרובות רציתי להספיק כל כך הרבה דברים בשביל עצמי ! . אני יודעת שאני אשמה שבגיל 28 התנהגתי בחוסר אחריות כמו ילדה בת 16 כמו נערה שלא שמעה על אמצעי מניעה , אבל מה לעשות עכשיו . אי אפשר להחזיר אחורה את הזמן ולשנות , עכשיו אני נענשת על חוסר האחריות שלי , ממש רע לי אני לא מסוגלת לחזור אפילו לעבודה ומתביישת בהריון הזה , אין לי כבר כוחות

איך שהכל מתנקז ליום אחד לרגע אחד שאני חסרת נשימה ומתקשה לנשום ולהרגיש. זה התחיל בעבודה שקודמתי היוםםם!! למנהלת משמרת פקינג תפקיד שאני חולמת עליו בשנים האחרונות. שמרוצים ממני וסומכים עליי!!! בקשר לדירה- משבוע שעבר אני רוצה לסגור על דירה וזה נמשך עד היום... היום נפגשנו שוב, רצה לסגור מחר. אמרתי לו לא! אין שום סיבה לדחות אמר ששותף שלו יבוא בערב. בסוף סוף סוף טוב סגרתי על דירה קטנה במחיר בסדר... מגיע לי מברוק ואני רק רוצה לדבר עם מישהו ולספר לו את זה. ומוצאת שאין לי למי להתקשר ולצרוח שהנה עשיתי את זה!!! פקינג עשיתי את זה. כתבתי את הצ'קים והידיים שלי רעדו ישבתי שם מול שתי גברים שוביניסטים (אודי אל תיפגע...) והייתי חדה וממוקדת... ומעל הכל זה הגוף שלי שמקבל מקום מרכזי בחיי הגוף שנפגע ונחבל, הגוף שהותקף ללא יכולת להגיב צריכה ללמד אותו שאין צריך וחייב ועכשיו ללמד אותו איך להתנהג והוא בפני עצמו כמו ילדה קטנה ששוכבת על הרצפה ורוצה שוקולד עכשיו!!! והעולם ימות. איך ללמד את הגוף לאכול נכון לעמוד נכון לאסוף את הבטן ולהבליט את החזה. איך אני יכולה להבליט את החזה?? איך??? אני מזמינה כל אחת שמזדהה עם עניין הגוף להגיב/לשתף/ לשלול או כל דבר אחר איך מתמודדים עם הגוף?? עם הרצון להעניש? או בולמוסים והתקפי אכילה??? איך זה מתקשר לטראומה?? מחכה..... הילה

הילה יקרה! כמה טוב לשמוע ממך, כך, מאוששת יותר...ובאמת מגיע לך מברוק :) בכל אופן איך מתמודדים, שאלת את שאלת מליון הדולר! אין תשובה ממש ברורה, אצלי זה פשוט היה קודם כל להרגיש טוב נפשית, כל אחד יודע מתי..לזהות מתי יש התקפי אכילה ולנסות לשאול את עצמך איך את מרגישה עכשיו? ולעשות משהו מסיח דעת, לצאת מהבית, לרוץ, משהו, אצלי זאת הייתה בריחה כזו מהרגש...עליתי בחג :( כשהייתי אצלה וכמעט רציתי להרים ידיים היא הזכירה לי שזה בסדר לעלות קצת וכלם כך בחגים ועכשיו שגרה ואפשר להרגע יותר וזה יתאזן (למרות שהיא ממש רזה וחשבתי שלעולם לא תבין :( ) והיא צודקת! והרצון להעניש, קצת חמלה לא תזיק לאף אחת מאיתנו..ללמוד לחמול על עצמינו..קשה. ואיך זה מתקשר אף פעם לא ממש הבנתי, אולי אודי יסביר איך באמת???? למה לא אנורקסיה אני שואלת את עצמי, למה אני לא אנורקסית היה לי יותר פשוט זה יותר מתחבר לי עם "להעלם" לא יודעת, תהיות, גלשתי לתוך התהיות שלך.....כל כך מבינה ואיתך, מיכל

אני לא במצב כל כך טוב אבל רוצה להגיב לך, ראשית, מברוק על הקידום בעבודה ועל הדירה.. !!! לגבי הגוף.. אני לובשת בד"כ בגדים בצבעי אדמה/חאקי/גווני ירוק .. לא לובשת בגדים הדוקים לגוף.. זהו לעכשיו.. במבי.

רק שתדעי שקראתי אותך אבל לא מצליחה לאחז במילים ,לחבר אותם להפנים אותם...אבל איתך בלב

וואו, הילה, לכמה את מסוגלת. אני, אגב, חושבת ששוקולד הוא דבר ממש טוב ונהדר ומחקרים אף מראים סגולותיו של הקקאו וממליצים על שוקולד מריר 70% פלוס. רק שלפעמים הופכים את הטוב הזה לרע ומרעיל, כמו, למשל, בהגזמה בכמויות. את זה, נראה לי, אנחנו מכירים כאן על גופנו. עניין השוקולד מובא כאן גם מטאפורית. בהמשך למה שבמבי כתבה - אני דווקא לובשת צמוד בצבעוניות מבוססת כחול מה שנקרא צבעי חורף, (במבי, הצבעים שלך - צבעי סתיו :-)) ואני לא מרגישה מושכת, מאידך, לא דוחה עד כדי גועל ורתיעה. קרי, לא משהו קיצוני לכאן או לכאן, אלא ממורכז יותר. היום, אחרי שנות הטיפול. כן מנסה לשמור על עצמי. פחות הולך לי לאחרונה, אולי הגיל, ואולי עכשיו האיזון אחר. זהו בינתיים, שלך, סוריקטה

צריכה להסתכל קדימה כאשר אצא לפנסיה לא יהיה מספיק כסף לחיות למרות מספר שנות ותק יש 2 אופציות- לסמוך על היקום שהוא ידאג לכסף להפסיק טיפול אבל אני זקוקה לטיפול כל כך!!!! מרגישה במבוי סתום מטפלת אומרת שאני כל הזמן מחפשת תירוצים לברוח מהטיפול אבל הפעם יש סיבה מוצדקת אני לא יודעת מה לעשות רעיונות???

הי ינשוף, כמה מוזר לי שהפורום פעיל...ואתמול התבלבלתי ביום (הנה במבי, גם לי זה קורה...). יפה שאת חושבת קדימה. שאת חושבת חיים. יפה שיש תכניות עתידיות לפנסיה. אולי כדאי לחשוב מדוע את מקשרת את הטיפול לשאיבת משאבי עתיד. אולי הוא גם נותן. קניין רוחני שווה ערך כסף, נגיד? תורם גם לאיכות החיים דווקא? שלך, סוריקטה

מי לא מזדהה איתך? כלנו...כסף כסף כסף...אוף! אכן מבאס והם בודקים למה דווקא עכשיו את חושבת על זה? ומה העלה וכו'..לפעמים לא מבינים הפסיכולוגים שתמיד חושבים על זה ולא דווקא עכשיו! אבל, ופה האבל הגדול! אין לנו ברירה כי זו השקעה בעצמנו וזה עניין של סדר עדיפויות, מה עדיף, להרגיש רע? מחשבות אובדניות וחלילה להתאשפז בסוף??? או ללכת לטיפול שיחזיק ונוכל לתפקד? איזה חיים את רוצה בשביל עצמך? לפעמים הטיפול זה בין חיים בריאים נפשית לבין משהו אחר....מה היה קורה בלי טיפול כרגע? תשאלי את עצמך את כל התהיות האלה ותראי. בהצלחה.

מילים שכן מרגיעות- תודה

השגרה כבר ואני דורכת אני נושמת אוויר צלול של סתיו אין כמו חזרה לשגרה בשבילי כדי להרגיש קצת יותר בטוח, קצת יותר יציב. מאחלת לכולנו חזרה לשגרה מיטיבה ובמיוחד אליך רוני יקירה הילה

הי, יש לי הרגשה שאני צריכה למצוא (עוד) קבוצות מתאימות שיראו אותי ביחס לנושאים ספיציפיים. בסוף השבוע שעבר הוצאתי נשמתי למען הצלת עץ שנמצא איתנו כמה עשרות שנים. אני עם זה די לבד. לא לחלוטין. הייתי רוצה עוד יותר. במהלך השנים הצלתי בעלי חיים ונלחמתי עליהם עד כדי הקרבה. וגם כאן הייתי מכניסה את המפשט האחרון של הפסקה הקודמת. ואני אישה. איזה שעושה (גם) דברים שבדרך כלל רואים גברים מבצעים אותם. ואולי קבוצה של יצירה, ואולי קבוצה של התעמלות ועוד. והקבוצות צריכות להיות מבינות וחיות את זה, מאידך לא יותר מידי. שנותנות לשחרר ולהרפות. שמבינות מגבלות. מהיום חוזרת לעבוד קשה. משהו העיר אותי ולא ישנתי טוב בלילה. להרגשתי פעמים רבות משהו באופן בו אני כותבת, גם אם קצר אגב, במציאות וגם באופן וירטואלי זוכה פעמים רבות להתעלמות, עובר דרך, לא מוקשב. או שהוא במקום הלא נכון, או בעיתוי הלא נכון, או בניסוח הלא נכון. כמו-כן, אני כותבת זאת כי כמה ימים לא היה כאן. הפורום. מקום לו שמור דיבור עם תכנים שהם יותר נוגעי נפש. טוב, יוצאת. כנראה שאהיה כאן פחות מימי החגים (עבודה קשה) ואפנה מקום. שלכם, סוריקטה

אוי יקירתי, דבר ראשון למצוא קבוצה זה נהדר! יש המון קבוצות בנושא קיימות, תחפשי דפדפי ובטוח תמצאי משהו מתאים. בנוגע לכך שלא עונים לך,מקשיבים לך בטוח! כי קוראים הכל פה, חלק מהעניין לפעמים זה כי את נכנסת בבקרים אולי? ובאמת הכתיבה שלך שכלתנית מאוד למרות שממש ממש את אהובה כאן!!!!!!!!!! ותדפדפי בבקשה אחורה ותראי כמה תגובות קבלת כשכתבת "משתבשת" אני לא חושבת שיש מישהו כאן שקיבל כל כך הרבה תמיכה, (באופן אובייקטיבי כמה שניתן) סובייקטיבית לא אתווכח עם הרגשתך. ובמיוחד אודי אם הוא ירשה לי לכתוב זאת ולא יצנזר :) מעריך אותך מאוד מאוד!!!! ורואים זאת בתשובות שלו אלייך, שוב, ממליצה לך לקרוא היטב את התגובות של כלן! ממש לא מתעלמים ממך, אבל שוב לא אתווכח עם הרגשתך, עצוב לי לשמוע שכך את מרגישה למרות האהבה הרבה של כלנו אלייך. אל תכעסי שכתבתי כך, מבינה שזו הרגשה, להרגשתי ממש אין התעלמות ממך! להפך. וזה לא קשור לסגנון כתיבה נראה לי, למרות שאת בהחלט קצת שונה, בסגנון שונה, את ייחודית מאוד! זה בגלל שאת אישה מחוננת זה הכל, את מהווה לכלנו דוגמא של חוזק פנימי למרות מה שעברת, ואפילו מעורר בי קנאה לפעמים כי את לא נשברת לפחות פה בכתיבה, כולנו לעיתים מתמסכנות (מסכנות כאלה) ואת לא! שליטה, כבר אמרנו? לפעמים זה טוב. יש בי אפילו קנאה אלייך על החכמה, ההבנה שלך, דרך החשיבה...וראי את במבי כמה שאת מדהימה עבורה כמו פסיכואנליטית..וואו!!...את אדם מדהים בעיניי!!!!! המבקשת רק טוב ונראות כמובן, כמו כולנו...כשאני כתבתי שירים הייתי ממש עצובה, אף אחד לא התייחס וכן מבינה את התחושה גם לי היה קשה עם זה, כי רק אודי כתב..אז מה לעשות לפעמים כשאודי עונה זה חוסם כבר תגובות נוספות, אולי בגלל זה? כתיבת הבוקר שלך...תהיות של שגרת צהרים :) (מתאים לך לכתוב כך :)) אוהבת ורואה גם אם לא מגיבה, מיכל

הי מיכל, כאן יש לי קבוצה ואני מרגישה. תקוותי שתהיינה עוד כאלה מציאותיות. נושא הקיימות רעיון אליפות. אז תודה. קראתי גם את מה שכתבת לינשוף וכל כך הסכמתי. שלך, סוריקטה

אני לא במצב איאיאי.. אבל רוצה להיות בעץ שפתחת , טוב? במבי.

אהלן, לפני כמה ימים ישנתי עם ידידה שלי אחרי שהיינו במסיבה וחזרנו שיכורים. ישנו הרבה אנשים בחדר אבל אני והיא ישנו אחד ליד השני. במהלך הלילה קמתי לשירותים וכשחזרתי והייתי ער לאט לאט התחלתי ללטף אותה בגופה ובלי לשים לב התנשקנו ונגענו במשך כדקה. אחכ זה הפסיק היא לא אמרה מילה וגם אני לא והמשכנו לישון ולמחרת הכל היה כרגיל. השאלה היא האם יכול להיות שכל זה קרה והיא הייתה ישנה? האם יכול להיות שהיא בכלל לא הייתה ערה בכל התהליך הזה? מזכיר שהיינו שיכורים תודה לעונים

שבת שלום וחג שמח. עוד שבוע וחצי אני עוברת ניתוח..

רוני , תשמרי עלייך כוחות וחיבוק לדרך תיכנסי הנה עוד לפני ..שיהיה חג שמח

זהו לוקחת שליטה על עצמי ... מעכשיו לפחות לכמה ימים , אנסה לקחת פיקוד על חלקיי ... החרדה מטורפת אבל אם ננקה ממנה את משקעי העבר . אז מחכה לי מפגש מרגש שקשור לעכשיו. יש לי ילדים שצריכים אותי .ואני הרבה יותר מלוזרית והפסדים .... הזכרונות והדכאון יצטרכו לחכות עד אחרי החגים והאירוחים ... מעכשיו אני וחלקי מתכוננים כמו צוות יעיל למשימה...קטן עליינו . מרוב רחמים עצמיים שכחתי שיש לי גם חלק כזה שיודע ...תודה למלאכית שמלווה אותי שהיזכירה לי . אודי משאירה כאן את העץ הזה נטוע שאני לא אשכח צריכה המון כוחות . תודה שאתה מאפשר . חג שמח וחופש נעים וכפי ....ומלא שמחה בלב .

מנסה לשרוד. באמת שמנסה. אודי, חוץ מהחגים ושבת שאני כבר התבלבלתי לגמרי ולא יודעת איזה יום , איזו שעה ואיך קוראים לי. הכל התבלבל ומרגיש כמו ???? חוץ מזה אודי מתיישהו בימים האלו , מישהו נכנס בי עם הרכב בבום אדיר בבת אחת בלי שהתכוננתי וחוצמזה אודי גם אבא שלי פתאום בבית חולים ואני לידו כל הזמן. ואודי :((((((((((

כוחות וחיבוק אם נכון לך . שאבא ירגיש טוב ,תשמרי עלייך . צימררת אותי יודעת מה זה שניכנסים בך בבום ...

כן..., אכן החוויה היתה מאד לא נעימה.ואחרי שכבר פעם שנייה שלא נענייתי. ובאמת תהיתי,ומאחר והכל הרגיש לא ברור, אם בכלל כבר אזכה למענה חוזר. אז,שמחה לגלות שכן.וכן..., גם בהחלט ההסבר,מקל ועוזר. מה שעדיין נשאר לא ברור, זה הדבר עצמו,שעליו נכתב,שתכלס ואחרי הכל, גם נשאר כבר ללא מענה.כשאותו..(ובניגוד לזה שאתה זוכר בוודאות, שענית לי),מניחה שאתה כבר לא זוכר. וזה האמת,ואחרי הכל...,גם מבאס. ועוד חופשה ...

על ההתייחסות והתגובה.

אני לא מבינה אודי אולי תאיר את עיניי........ התעקשתי, לא ויתרתי על פגישה בחול המועד, כי לא נפגשנו שלושה שבועות וזה המון בשבילי ועוד ביקשתי להאריך אותה...כך שהייתה פגישה ארוכה. כל הפגישה דברתי על נושא מסויים, בשכל..על אחרים..לא משנה מה. בכל מקרה אחרי הפגישה הרגשתי מוצפת ונורא אפילו שכלום לא היה רגש רע או קשה בפגישה עצמה....עכשיו מרגישה שכאילו רואים רק את קצה הקרחון ולא מה שמתרחש מתחת לפני השטח וזה גורם לי לכתוב לה הודעות להרגיש רע ולאכול....אוף. היא כתבתה לעשות אינטגרציה בין השכל לרגש ולא בעין הסערה..משהו כזה......ומרגישה שחבל שנפגשנו כי זה עורר ומרגישה סוערת כל כך מבפנים בלי לדעת להסביר איך ולמה....רק לאכול כרגע :( חבל שנפגשתי איתה והתעקשתי.....כאילו היה לעורר במקום להרגיע :( אוףףףףףף חג שמח בכל זאת אודי וסליחה על כך שאני מעיקה גם פה.

הפולניות זה שלי ...:))))) יקרה את לא מעיקה וטוב שאת באה לכאן שלא שקט ומציף .. מכירה את התחושה שאהכל מציף ומרגישה טובעת ואז את תובעת עוד ועוד ...וכלום לא נוגע. זה בסדר יקרה ואולי זה קצה הקרחון ועכשיו הזמן לעבוד עוד ועוד ברקמות ,טיפול דבר לא פשוט .. וטוב שלא ויתרת וההרס הנצמי (האכילה) רק מעיד על קושי ופחד ...אל תפחדי מהפחד וזה ירגע .. איתך יקרה חיבוק

תמיד יש פתח לתקווה......אני עצובה במקום "ושמחת בחגך"....שונאת כשאני עצובה כאילו סתם כזה בלי סיבה ממש ואוכלת ואוכלת אוףףףףףףף לא יודעת אפילו למה, לפעמים לא מצליחה להתחבר לעצמי, למרות שאני אדם מאוד אמוציונאלי, כותבת כשמעיק ועכשיו לא מבינה את זה...מלא אורחים ואוכל...כל היום במטבח :(

וההודעה ברחה לה .. סומכת עלייך אודי כל כל . ומצליחה לקחת את הקושי מול כשלים כאן לטיפול אז תודה על הלמידה . אודי אני פוחדת ההרס העצמי מרים ראש ,שוב אכילה לא שפוייה שוב הרצון(בלי ביצוע כרגע ) למרוט את העור מעלי ..להתעלל בגוף הזה. לטפל בו זה להמשיך בנקודה שהטיפול הקודם הסתיים לטפל בקשים. הם כאן כרגע מולי ,בפגישה האחרונה ככ הייתי צריכה אותה וככ לא הצלחתי להעזר . כבר לא יודעת מה שלי מה שלה ,לא יודעת איפה אני טועה כל פעם מחדש שבמצבים שאני הכי צריכה אני לא מצליחה ... אודי יש לך מילים שייתנו לי כוח ,מפגש מאוד מרגש מטלטל מחכה לי ...זה שם מראות מול כל הנזקים וההפסדים בחיי מעיר את החלקים הקרבניים והעצובים ...כואב . מצטערת שמעכירה את האוירה בזמן האחרון שאין בי מילים טובות יותר מולי . וחג שמח וחופש נעים

אודי אתה יודע ,אני ככ שמחה שאתה כאן התגעגעתי . הפעם מודה היה לי קשה החופש אבל מדויייק מרגישה שנעשית תלותית כאן . אתה הופנמת כדמות מטיבה שנמצאת כאן ככ בשבילי ובשביל אחרות . שאניסומכת

הגבתי לך להודעה מלפני החג. תסתכלי. אל תשכחי...

יקרה שלי אני לא בטוב וכל כך מבינה אותך לא יכולה לאמר מעבר ראיתי שכתבת מה שלומך?

היי אודי, לפני החג שאלתי אותך מה לעשות עם זה שגיליתי סרטוני פורנו ביו-טיוב שמופיעים כאשר מחפשים את השם של המטפל שלי. רשמת לי שמדברים על ההרגשה שלי ושעניין הפרטיות יעלה בעצמו. תודה על תגובתך, אבל לא הבנתי את כוונתך... איך זה שאדבר על העניין שלי יעלה את הבעייתיות בהגדרות הפרטיות שלו? אז האם עדיף כן להגיד לו או לא?..מה אתה היית מעדיף מהצד שלך כמטפל? תודה, סקיפי.

באתי לאחל לכם חג סוכות שמח! Aya

כייף שאפשר לאחל רק חג שמח לפעמים.

הי יקירותיי, כשראיתי שההודעות שלכן עלו, היה כבר הבוקר שאחרי. ראיתי את תגובותיכן היפות והחכמות. מיכל - הזכרת ויתור על שליטה והתחברתי מאד. גלי יקרה, דברי חכמה אמרת. הייתה לי נפילה חזקה (בזמן שהפורום לא היה פעיל) עד כדי כך שאפילו לא יכולתי לומר 'הצילו' למטפל. יצר מוות וכאלה. אבל כשקצת יכולתי קבעתי פגישה נוספת ועיקמתי את כל העולם כדי להצליח לקיים אותה. כעת אני במצב תקין למדי, אני חושבת. המטפל אמר שזה בסדר קצת להתחפר. ואני מסכימה שכנראה צריך להמתין שהשיבוש יתמתן ורק אחר-כך לעשות סדר. אודי יקר, שמחה שאתה מאמין בי. ואני שואלת - moi?! תודה, אודי, באמת. שלכם, סוריקטה

כלנו מאמינים בך!!! והחכמה בנינו היא את! :) טוב שנרגע עכשיו..אצלי כשרע הפוך אני מתחילה להיות ממש מעיקה עליה :( שולחת הודעות, שירים וכו'...הלוואי שהייתי מסוגלת לא "לצעוק" כל כך הרבה...כנראה שצריך משהו באמצע לדעת להעזר אבל גם לא להעיק...חג שמח מאוס כבר לא??

מזדחל בתוך החשיכה לא נותן מרגוע לנפשה. שלח לי שלווה לא ביקשתי יראה ופחד שלח לי כח מונע מתוך רצון לגעת. מזדחל לאיטו בתוכה זולג כדמעות מלוחות בתוך העצמות היבשות אין נפשה יודעת שקט. שלח לי רוגע בקופסא פרוש רכות ומנוחה כסה אותי בפשטות האהבה מתוך רצון לגעת.

רציתי שתשלח לי שקט...וכן זה השיר שהתנגן בראשי כשכתבתי זאת.

פארדוקס משהו שאת השיר המקסים הזה מבצעת להקת באלגן ...וחושבת שלא רק אני בשקט הולכות לאיבוד לתוך הבלאגן .. אכן שלח לי שקט ...ואולי שלווה

באת מוקדם. איזה כיף!

איך אני אוהבת לקרוא אותך ...ושמחה שאת כאן.

מקווה שכולם בסדר . אודי מאמינה ומקווה שנהנת במדבר ...זמן טוב למדבר . יודעת שהייתי כאן באחד הלילות מקורבנת לא מסונכרנת ...סליחה עם כתבתי לא תואם כואב קרבני לא נכון ....סורקטה יודעת שכתבתי לך אז בבקשה באמת שלא הייתי מסונכרנת ולא זוכרת מה כתבתי ...אוהבת אותך ימים לא פשוטים המוני מפגשים שקשים לי רגשית מציפים מטלטלים ... זקוקה לכם מאוד . שיהיה יום נפלא .

אביב יקרה, איחוליי לימים רבים רבים של אהבה רכה. שלך ובינתיים, סוריקטה

איחולייך נוגעים ללב ....אמן

כאן יחד איתך אוהבת מאוד ינשוף

אהובה תודה על הכל ....אוהבת

ראיתי את הסרט על חייה של יונה וולך...ראיתם? בכיתי כמעט בכולו ואחר כך נכתבו המילים הללו, עליה? עליי קצת, נפגשנו היום, כל כך חיכיתי למפגש איתה ופתאום נהיית הזדמנות אחרי שלושה שבועות ארוכים.......היא שאלה במה הזדהתי עם הדמות...אז מסרתי לה את מה שכתבתי וגם...אני רוצה לעשות משהו עם הכתיבה שלי פתאום, לא להחביא אותה יותר במגירה או לשרוף או לקבור באדמת החצר כמו שעשיתי פעם מזמן.....למרות שלדעתי הכתיבה היא סוג של תרפיה ואיני רואה או ראיתי בה אף פעם משהו ספרותי או משהו שיכול להקרא "שיר"...סתם מילים זרוקות על דף. חשבתי שהכתיבה היא משהו חולף וכשאהיה מבוגרת כבר לא אכתוב, אך הכתיבה הפכה למשהו חשוב והכרחי ואיני יכולה להתקיים כמעט בלעדיה :( מוזר ומעניין... לבושה המרושל כנפשה הסוערת, יחפה מתהלכת בין שיריה מחפשת הכרה, מחפשת בדרכה, בורחת אל המציאות הריקה של חייה, מחפשת למלא את ליבה החסר רק חיבור אחד נכון ולא יותר... הוא לא קורא, גם לא יקרה! הוא לא ישמע, הוא לא ידע. בלילות נרדם בקול חרישי, ילדים ישנים במיטות של מרגוע, הבית נעים אך הקירות רוחשים. ביתה שקט בחציו של הליל כמו המיית הלב הרגוע שנח לידה. לא הוא לא ידע אף לא יקרא.... לא זה לא יקרה! אם כי אולי? אולי היא יקרה?

מהלכת יחפה ברחובות האהבה, אולי היא רק הוזה שיבואו לחבקה, לא בקשה נדבה ברחובות ההומים, כי אם רק רגע אחד של רוגע ליבה הסואן מביא אחריו אסון. בסביבות ביתה מהלכת לא מוצאת מנוח לסערת הנפש ואולי, אולי כבר מזמן היא אבודה אין איש שיבין את דרכה היחפה. ואולי היא עוד תמצא מרגוע ברגע אולי היא עוד תדע חיבוק ללא פגע, אולי היא עוד תפתיע כדרכה אולי ביקשה לנשום את נשמתה הסוערת אולי רק עוד רגע כלום לא יגרע ממנה......

הי מיכל, גם בעיניי התקווה ממש פורצת מתוך המילים בשיר. (בת צמד של הייאוש) שלך, סוריקטה

שלום, אני רווק בן 30 ואני מכור בצורה לא הגיוניות לאוננות. מספר רב פעמים ביום, תופס לי הרבה זמן מהיום והכי גרוע שרוב הפעמים זה לא נובע מחרמנות , מהרגל כלשהו שגורם למוח שלי להשתלט עליי. (לפעמים מונע ממני ללכת לעבודה , לפעמים מעדיף אוננות על פני יחסי מין עם פרטנרית כלשהי) אפשר לשבת מול פסיכולוג ולרדת לשורש הבעיה ולגרום לי להבין כמה זה גרוע ואולי למצוא את נקודת ההתחלה שהביאה לזה....חבל על הזמן, אני יודע מה הביא לזה אני יודע שזה גרוע מאוד ואני לא מצליח לבדי להשתלט על זה. מנסה להרחיק את עצמי כמה שיותר מהלבד , זה לא בא כחשק מיני אלא יותר כמו תרופה לתסכול כלשהו (ואינני בדכאון , אני עם מודעות גבוהה וחיים יחסית טובים). אני כמה שיותר בורח ממצב שבו זה אפשרי שזה יקרה (כמו הלבד בבית) , הצלחתי להשתלט לפחות על יום אחד בשבוע שזה השבת (כולל מוצ"ש) אבל שאר השבוע זה מגיע למצבים של מספר פעמים ביום שנגררים למספר שעות . אני יודע שזה חמור , אבל בבקשה לפני שתציע לי לפנות לטיפול תן לי תרגילים או עצות שבטיפול היו אומרים לי להתחיל לנסות . תודה מראש

טוב שאתה רוצה לעזור לעצמך מה שאתה מתאר הוא התמכרות למין- התמכרות הוא התנהגות כלשהו שאנחנו יודעים שלא עושה לנו טוב אבל בכל זאת אנחנו לא מסוגלים להפסיק.. מאמינה שקבוצות של SA - מכורים למין מבוסס על 12 הצעדים יכול לעזור ומגביל טיפול/שיחות בהצלחה!!

שלום , אני גבר בן 30 , אני מכור מאוד לאוננות , יכול להגיע ל6 פעמים ביום , לפעמים גם כמה פעמים רצוף. ההתמכרות הינה מספר שנים , אני אמנם פעיל מינית ויש לי מספר פרטנריות (אינני בזוגיות ) אך עדיין אני מוצא את עצמי מעדיף לאונן . הבעיה שזה פוגע לי בשגרת החיים , אני בעל מודעות גבוהה , ואני מנסה להלחם בבעיה אך המצב מדכא אותי חוסר השליטה העצמית שלי. אני יכול להרחיב על מיליון גורמים שיכולים להיות שורש הבעיה אבל זה לא מעניין אותי מה השורש , אני רוצה פתרון ובכל מחיר! אשמח לכל הצעה שתהייה רלוונטית (באינטרנט מדברים על התופעה, אף אחד לא מדבר על פתרון )

עצוב היה לקרוא אתכן, אפשר לקרוא את העצב, והבדידות בכל הודעה. כנראה העובדה שלא ניפגש במקום הקבוע שלנו לזמן מה מרעיד את כולנו, ורק לאודי יש מפתח לשער הגדול...לרגע עלה לי אסוציאציה מוזרה מכירים בחיפה את גן הבאיים? אם לא היה שער ושומר ומנהל מקום שדואג לטפח את המקום הרי שהמקום היה נהרס הן בגלל ונדלזים והן בגלל ביקורים אינסופי אי אפשר היה לתחזק את המקום. לא אוהבת להיכנס הנה ולראות שאודי בחופש ושלא ניתן לקרוא אתכן, אפל לפעמים הגן סגור כדי שהפרחים ימשיכו לצמוח. גם לי קשה עם זה אבל מתאפקת מחכה שהגן יפתח שוב להריח את הפרחים . אוהבת אותכם מלא. חופשה נעימה כמה שאפשר יקירותי ולך אודי.

הי גולם יקרה, שמחה שאת כאן. שמחה לשמוע געגוע. הגינה שתיארת, מזכירה קצת אזורים מסוימים בגינה הקונקרטית שאני מטפחת. מקום קטן בשכונה עם מעמד סוציואקונומי לא גבוה במיוחד. אבל יש בו פינה קטנה. שלך, סוריקטה

איזה פרפר מעופף לו כאן בגן...ראית אותו ,פרפר מלא רוך חמלה ואהבה ... עוד קצת עוד חופשה אחת ארוכה וחזרה לשגרה מבורכת.... טאת יודעת תנסי בשקט כשכאן סגור לשוטט בגן זה מותר בעיני אילו מבורך להביט שוב בעצים לראות להבין עוד מקום . להביט במרחק הזמן רואים את העצים אחרת . זה מרתק חיבוק לעוד חג וחופש ושבת ...

כנראה איכשהו נעלמה התגובה שלי אלייך, אולי כי כתבתי אותה מאוחר. אבל הוספתי שם, שאני איתך...בלב.

הי רוני אהובה, שמחה שהיית איתי. ונדמה לי שלמדתי, שאת מגיעה, גם אם מאוחר, מתוך כוונה לא לפספס עוד חיבוק פרידה. מגיע לך. ורואים שאת כאן. ממש. שלך, סוריקטה

למה שוב בחרת שלא לענות לי,ואחרי ששוב כתבתי לך ובצורה גם מפורשת. ?? כואב האמת. נשארתי לבדי,משבצת אדומה אחת בודדה,לצד כל שאר התגובות וההתייחסויות שלך לאחרות. עליי פשוט דילגת.ואז הודעת על היציאה לחופשה. ואני נשארת בתחושת מועקה כבדה,וקושי להבין מה עשיתי רע...,שאפילו אני לא שווה תהתייחסות שלך.?? והעצב והקושי שקיים, שגם התייחסת אליו פה כמתגבר ,גם לאור כל היציאות האלה..., רק גדל יותר,וכשככה בקלות גם פוסחים עלי כאילו אני שקופה, וממשיכים הלאה,ומאחלים חופשה נעימה. ונותרתי לבדי מאחורי מסך, עם הכאב שלי, כשלא מבינה...,למה ככה, וגם אם זו וירטואלייה, ובעיקר זה פוגע מאד. אז המסר הנלווה, שצריכה להבין מזה וממך, שאני כנראה לא רצוייה פה מבחינתך, או מה?? ועכשיו זה גם לא עוזר לי לשאול...,זהו.אתה כבר לא שם.ויקח עוד זמן עד שתחזור..,כשכבר לא יודעת גם האמת, אם גם כשתחזור,כבר אקבל כזה. מרגיש משפיל מפרק ומערער.

קוראת אותך שם למטה ... מנסה לענות לך , ראשית את טועה יקרה ובאמת ובכנות שמחה על דברייך ולוקחת אותם איתי . לפעמים , חשה לא מובנת וקצת קשה במדייה להסביר . כשכתבתי לרחל ולסנדי סליחה זה לא ממקום של רגשי אשם , שבגללי הן לא כאן . ברור לי שהן לא כאן בגלל דברים שלהן. לא לוקחת אחריות עלי בכלל , כן יכולתי לנהוג אחרת. כן שתיהן ישבו לי במחשבה מהמקומות שלי ועל זה לוקחת אחריות. בקשר לסליחה מאחרים מצטערת יקרה אני לא שם עדין אולי ??? לא רק בקשר לעבר גם בהווה אני אמצא את כל הסיבות עבור השני למה הוא נהג כפי שנהג ..עדין הכעס מופנה כלפי ולא כלפי השני , אולי כשארשה לעצמי לכעוס על האחר או אפילו לא לכעוס רק להתבאס אולי אז אצפה לסליחה ממנו לא יודעת???? את יודעת עכשיו למשל אני כותבת וחלק בי כל כך עצוב שאודי בחר לדלג עלי אבל אין בי כעס על כך , מה שעובר לי בראש זה שאני לא בסדר שכתבתי כך את העצב שלי על ההרס העצמי שלי ... והחלק היותר בריא , חושב לעצמו קורה הכל בסדר,זוכרת את המילים של אודי לפני כמה ימים .. לא יודעת יקרה , לפעמים אני חשה שאת מחפשת במילותיי התנגדות לך , אין בי כזו ..בכנות לעתים קשה לי מול הנחרצות שנשמעת מדברייך , כמו אומרת זאת הדרך הנכונה ואין אחרת , אבל מזכירה לעצמי שזו מדייה ואולי אני טועה . בכל מקרה אני בעדך , באמת , אוהבת את השיח אתך שמעורר מחשבה .אחרי החגים שמח כבר...

הי אביב יקרה, קראתי גם את מה שרשמת למטה. ייתכן מאד שאיני מבינה, וייתכן מאד שאני טועה. ויש טיפול, אישי, מקום של אנשי מקצוע שיש בו סיכוי, אולי, גדול יותר לדייק. חלף זמן, וקצת הנחתי, ואיני נושאת עמי תחושות לא נעימות מול הנאמר כאן. אני חושבת. היה בי תיקון, אני מניחה. והרגשתי גם געגוע. אחרי החגים הלוואי :-) שלך, סוריקטה

יש פה היום וחיבוק וחיבור ואהבה ותמיכה אני.... חושבת שבסדר עושה חייל בעבודה עובדת גם בחגים וזה החוט שמושך את הבלון הליום למטה... במבי יקרה סוריקטה אהובה אני איתך אביב בבקשה אל תפגעי ינשוף את נפלאה חנה מזמן לא דיברנו מתגעגעת לכולן כולן גולם יקרה קרןאור מיכל בא לכן שרשור מחזיק ידיים? נ.ב סורי שכרגע לא יכןלה להגיב בעצים ששתלתן, בשבת אנסה להיכנס ולענות בסבלנות ולך אודי אדם יקר ומיוחד זכינו בך... אין כמוך! באמת אני מלאת אהבה והערכה אליך לא מאחלת כלום.(בקשר לשבת וחג) יותר חיבור לעצמינו ופיזור העננה הילה

שפעם אחת תזכרו

קשה פה. לא רק לי... שתהיה שבת רגועה לכולם ואודי... תודה.

לפעמים אני מרגישה שלא הכי אוהבת את המטפלת של עכשיו ועדיין חושבת על המטפלת הקודמת. לפעמים חושבת שזה פוגע בטיפול הנוכחי אבל אני לא יכוהל לעשות DELETE עליה. ועוד לא גיליתי באיזה קליניקה היא ובעלה נמצאים, אבל כן מצאתי תמונות שלה בפייסבוק, דרך איזו קבוצה שבעלה חבר בה, תמונות מלפני 4 שנים, לה אין פייסבוק. לפני ראש השנה שלחתי לה הודעה שנה טובה. והיא ענתה לי בחזרה וכתבה את שמה. אבל יצאה לה טעות באות האחרונה וזה קצת ביאס אותי... אולי לא השקיעה בי? למה לא שלחה תיקון? אולי כבר אין לה כוח אליי? אבל אני עוד מרגישה קשורה אליה... אני לא חושבת שמנג'זת לה מדי או מפריעה... והיא בעצמה אמרה לי כשנפרדנו שאם אדפוק לה על הדלת היא תפתח לי. אווף ולא הכי נעים לי לדבר עליה בטיפול עכשיו, כי אולי הנוכחית תחשוב שאני אוהבת את הקודמת ואותה לא. והטיפול עכשיו הוא שונה, היא בגישה של יעילות, אז לשבת ולא לדבר כמו שאני תמיד עשיתי היא לא כ"כ אוהבת לתת לי...

רוצה לאחל לך אודי ולכל החברות היקרות שכאן, חג שמח! אודי, תהיה כאן בשבוע הבא? והיום בטיפול, הייתה פגישה טובה לשם שינוי(: אחרי ששבוע שעבר יצאתי בהרגשה שלא ממש אכפת לה ממני ואפילו הרגשה שהיא כועסת עליי, עכשיו זה כבר פג...

:(

מבינה שממש קשה .. ובכל זאת מילים לקושי יעזרו . איתך יקרה ואם זה עוזר אז עוד מעט זה נגמרהחגים והחגיגות .... חיבוק אם נכון לך

לב. אוהב.(אין ממש ציור של זה..)

בהודעות ארוכות שאתן כותבות אני הולכת לאיבוד . קוראת אותן וכאשר מגיעה לסוף רק זוכרת חלק או לא זוכרת כלום בכלל. מנסה לקרוא שוב ושוב אבל עדיין... אז כאשר אני מגיבה לכן אני מגיבה רק לחלק שנקלט אצלי. גם כאשר אני כותבת אני כותבת בקיצור כי אני מאבדת את הרצף והולכת לאיבוד. לא יודעת למה.

הכל בסדר ,את בסדר גמור יקרה אוהבת שאת מגיבה לי ולאחרות אוהבת שאת כאן .

לי זה קורה כשמגיבה מהפלאפון ואין לי אפשרות לראות את ההודעה...

הי ינשופי, כשאני חושבת על זה - המממ... יש לנו את אודי. אלוף בתמצות איכותי. ואנחנו אחראים על הפירוש :-) שלך, סוריקטה

ממש

מביטה להרס בעיניים ולא יכולה לו מנסה שוב ושוב מבינה נלחמת ולא יכולה לו דובר בטיפול ההבנה שצריך לגעת ,להביא ,לדבר עם הכועסים התוקפניים מובנת ומה עם גם זו תישבר קמתי מביטה להם בעיניים בכנות ,באומץ הבושה הורגת אותי מבפנים לא רוצה להגיד את מה שיושב על הלב זה ממש לא עדין וזה מולי .. סליחות סוריקטה הלוואי והייתה לי אחת לעצמי .. עצוב עצוב עצוב היום אני היחידה שפוגעת בי

באמת עצוב, שולחת חמלה, רחמי קצת על עצמך, איתך, מיכל

עצוב לי לשמוע, שולחת חיבוק חם (אם מתאים כמובן) וכוחות. אני למדתי (והקושי הוא כמובן ליישם בזמן אמת), שיש רגעים/מצבים/ דברים צריך לקבל למרות... ושזה יכול לחלוף וכן זה קשה כי עכשיו לא טוב וקשה לראות את הטוב וקשה לחשוב על מחר, אבל התחושות הקשות הן לרוב זמניות וחולפות וצריך לתת מקום למה שקורה לי עכשיו ולנסות לא לחשוב על מחר/על העתיד. מאמינה בך, חנה

חושבת עלייך הרבה.. שתהיה שבת טובה ושתהיי לעצמך, טובה!

שנתתי לכאב ולעצב הזה מקום ............. תודה בנות !!!!!!!!!!!!

הכתבה ההיא .. ההאמת שלא חידשה הרבה . ברור כל אחד שעובד עם ציבור יודע איך הוא נוהג ,גם בישיבות צוות... אבל כדי לאזן ..https://g.co/kgs/qoplNj כל פעם שהקשבתי לשיר חשבתי שזה לתת את הלחי השנייה ...אבל זה מה שהמטפלים שלנו עושים ...אחרי או לפני שהם משתעממים מאיתנו למוות :)))))) שיהיו ימים טובים

יש לי קטע, אמנם פחת בשנה האחרונה, של לקרוא כל דבר שקשור לטיפול/ למטפלים. מעניין אותי (אם כי לא תמיד זה טוב בשבילי)

הי יקרה מדובר בשיר אדבר איתך של חוה אלברשטיין ...והכל בחיוך ואהבה

הי אודי, בוקר שוב, כתבתי כמה הודעות לבנות בעצים למטה. אודי - תראה? בנות, תראו? תודות, סוריקטה

הי כולם, משאירה כאן עדות קטנה להשתבשות מסוימת שחלה ביומיים האחרונים. העניין מבלבל. איני יודעת (ואולי גם לא אדע) אם קיים לקשר להיותי בלתי תלויה בתרופה שנגמלתי ממנה. אני פחות אפטית, אך גם רגישה קצת בדומה לבעבר, ועכשיו השימוש בכלים יותר מובהק. כמו ללכת על חבל בלי רשת ביטחון למטה. איני יודעת אם לעניין הזה יש תרומה, אם לעניין הגיל (אולי גם וגם באיזונים מסוימים). בערב, אתמול, לא כעת, הסבלנות שלי לא הייתה בשיאה (ובדרך כלל יש לי הרבה ממנה). החלטתי לא לרשום כאן ברגע האמת, חיכיתי לבוקר לראות מה קורה, ואז לרשום לעצמי ולכם עדכון, בתחום זמן פעילות הפורום. אם בעבר הייתי מצילחה לאכול בריא וללכת וגם לרדת במשקל. בשבועות האחרונים זה לא מצליח. ואני תוהה מדוע. ושוב, אולי נכנסתי לגיל הזה ש... אז רציתי להגיד קצת - אוף. והחלטתי לא יותר מידי להילחם בכוח, זה מניב על פי רוב תוצאה הפוכה. הכל ידובר עם רופא הנפש, אם כי, כשאני פוגשת אותו, בדרך כלל יותר רגוע אצלי, והוא אינו רואה אותי ממש ממש במצבי 'התפרעות' פנימית. אבל אני מספרת. ומעניינים גם העיתויים שהגופ-נפש שלי מרשים לעצמם להיחלש. יש קורלציה גבוהה בין ימי 'אין עבודה' למשל, ל'הרשאה מלמעלה' להיות חלשה יחסית. מתקשר גם לנכתב בפסקאות הקודמות. בוקר אור, משהו בלב תר אחר תמיכה, שלכם, סוריקטה

קצת לא באיזון הבוקר . יום עמוס לפני ולא יודעת אם אכנס שוב ...הכי מבינה ...ואולי כל השיחות שדוברו כאן בתוספת החשבון נפש המדובר ,העירו גם אצלך שדים מרבצם ... הלוואי ונזכה לשלווה ... חיבוק לעוד שבוע עמוס רגשית ,זה כבר נגמר ..

אביב מתוקה, יהיה בסדר? נכון יקירתי? שששש... ליל מנוחה, חיבוק, סוריקטה

סוריקטה.. ... אני לא במצב איאיאי... ... אני קצת (אולי קצת יותר מקצת) במצב של חוסר שיפיון.. אולי החגים ? יום ראשון..שבת..שלישי..שבת..ועוד פעם שבת.. אתה כבר לא יודע איזה יום היום.. אתה מתקשה לזכור איך קוראים לך.. מה צריך לעשות..אתה חי?/מת? מרגיש כמו בלון הליום ..מנסה להחזיק ולהיצמד לקרקע ..ויש כוח מטורף שמעיף למעלה כמו גרגרי אבק... ... ואולי סתם עיפות החומר.. ? ואולי חילופי העונות ? ואולי כל התשובות נכונות ?/לא נכונות ? לא יודעת.. ... שומעת אותך ורוצה להיות איתך..למרות מצב האי שיפיון ? מצב של אין גרגר כוח ? היגיון ? יכולת ? איתך,במבי.

הי במבי, ככה חשבתי לי על כותרת שאולי תצחיק אותך קצת... את יודעת, כתבת על הבלבול הכה מובן בימים אלו. ואני חושבת לי, וואלה, אולי יש גם קשר לבלבול שנוצר אצלי - פתאום התחלף לי התינוק, והוא בגיל אחר, עם פנים אחרות, מבט אחר, תפקוד אחר ואנרגיות אחרות, וההורים אחרים, וכתובת המגורים שלהם שונה. והקשר שונה. והימים מתקצרים (לעזאזל) וואלה בלאגן... עצלות מוזרה תקפה אותי ביומיים האלה. ואני, אמורה להיות חרוצה כזאת. יהיה טוב. ובמבי, לכשתוכלי - ספרי? אוהבת שאת לידי, שלך, סוריקטה

יקרה לי מאוד, מכירה את תחושת העצבים החשופים, הכל כאילו מוגבר... גם אצלי בסופי שבוע יש נפילות. לפעמים זה מפני שאנחנו משתדלות מאוד להחזיק בשיגרה ויש משהו משחרר עד פירוק בסופי השבוע. גם אצלי הגיל כבר כאן ולא מזמן שמעתי ראיון מעניין עם דר ציפי דולב, פסיכיאטרית מומחית לבריאות האשה (היא אמנם מדברת המון על תרופות, אבל יש גם מעבר) הנה הקישור: http://www.bnefesh.com/?p=3088 שלך, שירה

הי מתוקה, יופי של קישור. לרגע אני מרגישה שנהיינו פורום של נשים שחלקן בגיל המעבר. קטע. הנושא, אגב, בוודאי מדובר וגם במעקב רפואי. בדיקות של אזורים נשיים, בדיקות דם הורמונליות, תפקודי כבד, בלוטת תריס ועוד ועוד. מאמינה שה SSRI שלקחתי כן הקל. מאידך היו לי כאלה כאבי ראש והדופק שלי ירד כל כך נמוך. אז נראה. אוהבת, סוריקטה

חש בתוכינו חלקים שונים. כאשר אני הולכת לפסיכיאטור אני מבקשת לפניכן מהמטפלת שלי לדבר איתו כך יש יותר סיכוי שיקבל תמונה שלמה יותר. מקווה שתמצאי את האיזון. ינשוף

ינשופי, מקווה מאד. הרגעים האלה שלא מוצאים ורק מחפשים לא פשוטים תמיד. איחולי מנוחה ושלווה לכולנו, והנה כתבתי קצר. שלך, סוריקטה

שולחת חיבוק ממני, מקווה שיגיע ברגע הנכון. זמן של 'חופש' לדעתי נותן מקום (לא בהכרח טוב או רע) למחשבות, לרגשות, לתשומת לב שלא תמיד באה לידי ביטוי בשגרה... טוב שאת שמה לב, רואה ויכולה לדבר את הדברים האלו כדי להיעזר. מקווה שיוקל וירגע לך. מאחלת לך סופ"ש נעים וחג סוכות שמח!

הי חנה יקירתי, כנראה שיש משהו מבורך בחופש וגם משהו מבורך בשגרה. כמו גם חסרונות םה וגם שם. יפה אמרת, ובטח חיבוק. מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון, שלך, סוריקטה

גם לך מותר להגיד אוף :) מעניין שגם אני חולה רק בחופשים, משהו לא נותן לנו. היי שלווה, הרפי קצת, השליכי מעלייך את השליטה המתמדת, מניסיון זה מעייף. אני חושבת שהיום את מעט יותר מרשה לעצמך איתנו וזה טוב!!! הלחמי פחות. ולהרגיש אוף זה לעיתים משחרר :) איתך, מיכל

סוריקטה יקרה שומעת אותך ורואה אותך. מכאן אני מרגישה שאת מספרת על שיבוש ועל התפרעות פנימית אבל אולי אולי את מצליחה רק לספר על.. ולא להביא את.. הדבר עצמו.. רק במילה אוף טיפה הרגשתי את התסכול הזה.. וגם בתוך השיבוש את מתבוננת וחושבת ומנסה לתת פשר לדברים, מתארת לעצמי שלא קל להפרד מרשת הביטחון של התרופות שליוו זמן ארוך.. כשאצלי דובר על ירידה במינונים והרופא היה נגד והמטפלת מאד בעד, הוא אמר שהיא ברצון שלה שארד גם לוקחת על עצמה שהיא תחזיק יותר, והיא אישרה. אצלך נראה שאת זו שמחזיקה יותר, טבעי שיהיו מעידות ושיבושים (גם אם המקור לשיבוש מהתרופות וגם אם מדברים אחרים). ואכן, לפעמים להלחם גורם להתחפר יותר עמוק. את נבונה. לפעמים צריך לקחת אוויר לחכות שיעבור ואז לאט לאט לעשות סדר בבלאגן.. איתך גלי

שלום לכולם, אני מטופל אצל אותו פסיכואנליטיקאי כבר כמה שנים. יש לנו קשר טוב והוא מאוד עוזר לי בנושאים שונים. הוא לא חושף על עצמו פרטים בהתאם לשיטה וזה מתאים לי בטיפול באופן אישי. חשוב לו לשמור על הפרטיות שלו ואני מכבד את זה. אני כן שיערתי לגבי הזהות המינית שלו בהתאם לרמזים שונים ולהבחנה שלי, וגם הפניה הראשונית שלי הייתה בנושא והבנתי שהוא מכיר את התחום, אבל אף פעם לא העלנו את זה לגביו. העניין הוא שלאחרונה הסקרנות אכלה אותי ועשיתי חיפוש של השם שלו באינטרנט. אני חושב שהוא לא מבין גדול במחשבים ובמקרה ראיתי סרט פורנו די בוטה של גברים וערוץ של גייז אליו הוא נרשם ביוטיוב ועשה להם לייק.. אין לי בעיה עם זה, אני יודע שהוא אנושי, העניין הוא שאני גם יודע שהפרטיות חשובה לו (ומאמין שלא היה רוצה שיגלו זאת) ושהוא עובד גם עם בני נוער, ואולי חשוב שהוא ידע וימחק את זה. אמנם צריך לעשות חיפוש מעמיק כדי למצוא את זה, אבל אולי אני לא אהיה היחיד שיעשה זאת. השאלה האם כדאי שאני אגיד לו? אני חושש שהוא יהיה נורא מובך איתי ושאולי זה יתקע את הטיפול וגם שיחשוב שאני סטוקר כזה שעשיתי חיפוש עליו.. מצד שני, אנשים אחרים יוכלו לראות ואכפת לי ממנו. חשבתי לכתוב לו מייל אנונימי אבל אני חושש שזה עוד יותר ילחיץ אותו והוא עלול לקחת את זה קשה כי נראה לי שהפרטיות שלו זה אחד הדברים הכי חשובים לו.. בקיצור, מה עושים?!

הטיפול הוא שלך ובשבילך אם הדבר מציק לך גם אם אתה חושש תעלה זאת בפניו...המטפלת שלי אמרה לי פעם שהתפקיד שלי הוא לא להגן עליה או להזהר כל כך אלא להיעזר בה....ואם זה נמצא באינטרנט אני בטוחה שהוא מודע לזה כמו כל אדם בזמננו....אני בזמנו חיפשתי עליה הרבה, היום פחות מעניין אותי, והתביישתי לומר לה מה מצאתי אז הייתי רומזת לה מה אני יודעת עליה כדרך אגב, קצת מצחיק אותי היום :) כי השפה שלי אליה היום הרבה יותר פתוחה ופחות מתביישת ואני רואה זאת עוד דרך להתקרב. והיא מצידה ממש הבינה ודווקא אמרה שזה טבעי לחפש דברים עליה וזה מובן, אולי גם הוא מבין ובעידן של היום בכלל........מציעה גם לך להעלות זאת בפניו....אצלי אגב היא עובדת גם עם הקהילה ההומו לסבית וזה עזר לי דווקא פחות להתבייש ברגשות כי הכל אפשרי....למרות שאני נשואה וסטרייטית... דבר נוסף ספרתי פה לפני המון זמן, מצאתי קונדום בשירותים בקליניקה ופחדתי לומר לה והיה לי נורא קשה עם זה, לא משנה כל הסיפור רק לבסוף שיתפתי אותה והיא הודתה לי למרות שהייתה בהלם...וזה דווקא פתח הרבה דברים. אז אולי זאת הזדמנות לפתוח דברים גם מביכים, בהצלחה.

מיכ, תודה רבה על התשובה המפורטת שלך! רציתי לשמוע גם את הצד של אודי, שמייצג את מה שהצד השני היה מעדיף (של המטפל), אבל לא הבנתי את התשובה שלו... בכל מקרה, תודה :)

היי אודי, תודה על תגובתך. לא הבנתי אבל את כוונתך... איך זה שאדבר על העניין שלי יעלה את הבעייתיות בהגדרות הפרטיות שלו? אז עדיף כן להגיד לו או לא?..מה אתה היית מעדיף מהצד שלך כמטפל? תודה.

גם הבעתי משאלה לקרבה וגם נשארתי בחוץ

הי שירה יקרה, המשאלה הזו מורגשת כל כך אצלך. לעתים סמויה וחבויה. אני רואה. מאמינה שכולנו רואים. צר לי אם פספסנו. מותר חיבוק? לצידך, סוריקטה

זה קורה לפעמים שההודעה לא עולה בדיוק בזמן שציפינו ואז ממתינה לה המון זמן.......קרה גם לי לפעמים. את בפנים ,פה, מרגישה?

שתדעי שההודעה שלך, לא זו שכרגע מגיבה אליה, ממש נגעה אליי. מזדהה איתך. הגעת כנראה ברגע האחרון (מדי) ואודי לא הספיק לראות וזה בטח רק העצים יותר את הקושי. איתך...