פורום פסיכולוגיה קלינית

באתי להרגיש שייכת מעט למשפחה... לכאוב את הכאב הפרטי שלי כחלק של כאב המשותף והמוכר כאן לכולנו... את העצב ואת הגעגוע ואת השקט השקט בדממת האובדן... את הצעקות ואת השאילות ללא תשובות... ראיתי אותו היום בתמונות ששלחו אלי... קראתי את התגובות הנלהבות של בני משפחתי... לא הכרתי אותו... לא הייתי בטוחה עד שקראתי הלאה והבנתי שהגוף לא טעה כשהגיב על תמונה מרגשת של סב ונכדתו מאושרים בגלים מקפיאים של אימה מתקרבת מאי שם... גלים שהזכירו מאיפה באתי וכמה שילמתי על החופש והשפיות שלי... גלים שאיזו דרך עשיתי ועדיין... גלים שזרקו אותי חזרה על החוף משלי אל הכאב שבאתי איתו לכאן... לחוות קצת משפחתיות ... סליחה אם יצא מבולבל... שלכן,חלום

אישה יקרה ...נראה לי שעל אף הבילבול הדברים ברורים ומובנים... כמה קשה לנו להתנתק באמת מהבית מהמשפחה מהשורש גם אם השורש פוגע ולא בטוח... שייכות .. רצון ליחד ... אוהבת אותך שמחה שבאת לכאן לתת לנו אפשרות להיות אתך בקושי ...מחבקת והכי בעולם מבינה

כתבתי כאן קודם ולדעתי נמחק עוד לפני שעלה ... פתאום מבינה קצת יותר את עצמי... עוברת בשבועות האחרונים איזה ברור רפואי .. די מבינה מה ההליך ולאן זה מוביל . בפעם הראשונה בחיי פוחדת מהתוצאות אולי כי הרופא עצמו חושש וזה מה שמוקרן אלי ... רק שאצלי זה מתעצם עוד יותר .. אז שותקת וגם בטיפול לא מדברת על הפחד הזה ... ואולי פעם ראשונה שהפחד לא מנותק ...וזה ממש מפחיד לפחד...😊 אז מדחיקה ומנסה להתעלם אולי זה יעלם .

היי אביב, יקרה. אתך, כאן, אם מתאים לך. תודה ששיתפת אותנו. חלום

תודה לך ....שאת כאן שמחה שבאת ...

תודה לכם. אזכור אישה מיוחדת במינה שנלחמה על החיים..היא ממש רצתה לחיות ולחזור לעבוד בגן...היא חיה את הגן...ולא רצתה להטריח איש...מדהים. בינתיים מנסה להנות מכל רגע, פתאום רוצה לחוות..אני רואה את ילדיי ואת האחיינים שלי, כלם כל כך בוגרים, כל כך מוצלחים, תודה לאל. ממש כלנו עשינו תיקון מדהים, אני בשוק כל פעם מהבתים של האחים שלי כמה שונים הם מהבית במקור של הוריי......(ויש גם דברים דומים, הדברים הטובים : ) )זה מדהים איך כלם מלאי נתינה וערכים, גדלו לתפארת. אני אוהבת את החיים שלי וזו מסקנה מרחיקת לכת עבורי. השתניתי מאוד. ראיית הטוב גם בעצמי התמונה מתחילה להתבהר. יש על מה להודות ולברך. שיהיה לכלם שבוע נפלא, ולך אודי, תהנה ותחזור בשלום! תודה על המילים הנבונות שלך, על השתתפות בפורום המדהים הזה, שמצאתי בו בית כשביתי הפנימי אבד....ולכלכם תודה על תגובות ותמיכה. סיכום ביניים, קוראת לזה המטפלת שלי :)

מיכ יקרה לפעמים צריכים מצב מערע/עצוב/כואב להשים את הכל בפרופוצויות. שמחה שאת רואה את הטוב ומוקירה בתודה על כך.. תמיד יש על מה להודות אני כותבת את המילים ולפעמים אני מתקשה לראות את הטוב. מאחלת לנו שבוע של הכרת הטוב והיכולת לראות אותו.

הי, ימים של שיתופים. התחלת שבוע בחוסר חשק. חרדה כבר לראות איזה עומס ייפול עליי היום. לא יאומן העניין הזה. איך יש לי נטייה מוכרת לקחת את כל העולם על כתפיי (יודעת וכבר פחות, אבל עדיין זה יותר מהנורמה), ומנגד יש מי שיפיל את כובד משקלו פלוס על כל העולם, כאשר האדם בטוח שמודע, וכנראה שהכי לא. יודעת שאלה הקצוות, ויש גם אמצע. בקיצור, לא בטוח ששילוב טוב לי. שלושה ימים שהשינה משובשת מאד והתרופות כבר הפסיקו לעזור. בסוף השבוע נדבר על תרופות, ואם המצב יהיה בלתי נסבל, אולי אנסה עוד קודם. חיבוק לכולם, מרגישה שצריכה שיארזו אותי כמו מומיה. סוריקטה

סוריקיטה יקרה יודעת כמה קשה שלא ישנים הכל מרגיש קשה מדי.. כדורים אמורים לעזור ואולי כדאי כמה שאפשר מוקדם שלא לאבד את הדעת וגם הכוח. תשמרי עלייך יקרה ינשוף

הי ינשוף, את מתוקה ויודעת :-) היינו בקשר ואם יהיה צורך נקדים את הפגישה. הלילה, איכשהו הצלחתי לנוח. לא מספיק, אבל יותר ממשהו סופר מטורף. אין לי כסף, וגם זה שיקול, וגם זה יוצר מצב של תעוקה. אני עם יד על הדופק, ובמקרה הזה ארוץ לקבל עזרה. סוריקטה

הי סוריקטה ,תחושת פרוק זה מה שאני חווה ממך..והיא די ברורה כתגובה לכל הלחץ ולחזרה של המטפל .... איך היית אומרת לי עכשיו.... ששש...הכל בסדר , תיכף זה ירגע ויחזור ויתייצב ...מחבקת עוטף ועדין כזה שיעזור לחבר את הכל חזרה ...אתך

הי אביב, אנ'לא בטוחה שזה קשור דווקא לחזרה של המטפל. זה משהו שהתחיל בהדרגתיות עוד קודם, עוד די הרבה קודם. המוטיבים העיקריים נראים לי ההרעה שאני חשה בתנאי העבודה (בעיקר צמצום מרחב והעיוורון כלפי), ההתשה של עבודה מסוג זה באוגוסט, התמורה הנמוכה שלא מספיקה לי למחייה, והשנים של גיל המעבר שיש להן רכיב בשיבוש שינה ומצברוח ועוד. אפרשר חיבוק חזק ועמוק אך מווסת, סוריקטה

הי, כולי התנצלות על ההודעות שפתחתי, בהן באו לידי ביטוי חלקים תוקפניים, שאני חושבת שלא פייר כלפיכם לרשום אותם. אודי, ראיתי מאוחר שאתה יוצא לחופש, כתבתי את מילותיי לפני שבכלל פתחתי את הודעת סוף השבוע. רק מתגובות הבנות כאן הבנתי זאת. אז איחולי בילוי נעים ונופש, סוריקטה

כתיבת תודות מלווה אותי כבר שנים רבות. ההבנה שאת הטוב צריך להביא לתודעה והרע בא לבד ... אני לא אדם דתי אבל אני כן אדם שמאמין בטובו של היקום, מבינה שכולנו רקמה אנושית אחת שמשפיעה זה על זה ...ראיתי את זה מתגשם מול עיני לא אחת . תודות בבוקר נמצאות בברכת השחר . נמצא בתפילת הסיום למדיטציה גם במחקרים על האושר התודה מוצאת מקום נכבד . בקיצור זה עושה רק טוב ... תודה שקמתי תודה על שעון מעורר תודה שעוד חושך בחוץ זה אומר שהסתיו בפתח תודה על מים בברז ומקלחת תודה על היכולת ללכת להניע איברים תודה שאני רואה ושומעת תודה על משפחה תודה על זוגיות תודה על פרנסה גם כשאין לי כוח לקום כל כך מוקדם אלייה תודה על הכלבה ועל נימרצות בבוקר תודה על המקום הזה תודה על קושי תודה שעוד כמה ימים ואדע מי מה ומתי תודה שאפשר לכתוב תודה בבוקר ולכוון את היום גם למחשבות טובות תודה על ספה תודה על אוטובוס שמביא אותי לאן שצריכה תודה על החום ותודה שזה רק עונה אחת ... תודה על המוזיקה תודה על הטבע שסובב אותי תודה על יכולת החשיבה תודה שאני חושבת תודה אודי ובנות שאתם כאן שיהיה שבוע טוב עוטף בשמחה ובאהבה ....

תודה שיש געגוע תודה על החיבור לפעמים תודה על התובנות... שלאט לאט חלקי הפאזל נהיים ברורים יותר תודה שיש לנו מקום כאן לשתף תודה שלא מוותרים תודה שלפעמים יש אמונה שהכל יהיה בסדר תודה

תודה לך על שזכית אותנו לראות ברגע אחת של חסד את כל הטוב הזה שלפעמים לגמרי הולך לאיבוד בתהומות המוכרים...

תודה על לילה קצר במיוחד תודה על חלומות בלילה זה אומר שישנתי קצת תודה על מחשבות זה אומר שיש לי מוח תודה על פגישה עתידית גם אם מפחידה תודה על מים בברז תודה על מקרר ששומר על האוכל במצב אכיל תודה על מזון תודה על המקום הזה שמאפשר כל כך תודה על בגדים תודה על עבודה ופרנסה תודה על כתעבת תודות בבוקר תודה שעצרתי מעצמי לכתוב באמתע הלילה תודה שאני במצב מוצף שרוצה להטביע ובכל זאת מצליחה לעצור את עצמי . תודה על יום חדש תודה על בילבול זה מצב שאפשר לצמוח ממנו תודה על הכלבה שלאט לאט מתמקמת ומרגישה נוח יותר וכבר הרבה פחות מפוחדת המסכנה . תודה על חלומות גם אם מפחידים תודה על עזרים רפואיים שעוזרים לחיות תודה על ידיים ורגליים מתפקדות תודה אודי על היותך

חופש כאן ובכל זאת זקוקה לאיזון שהכתיבה נותנת לי .. פעםנכתבתי תודות כל בוקר במחברת עבה שהייתה מיועדת לזה ...היום מנסה להתמיד לפחות כאן . אז תודה שקמתי למרות שעדין רוצה לישון תודה על מטפלת מדהימה תודה על הטכנולוגיה תודה שמנסה לא להשתמש במטפלת במשך השבוע תודה על מורכבות תודה על שיחה משמעותית עבורי עם חברה תודה על עוד ועוד הבנות תודה על היש בחיי (אודי רהבתי את שפת היש ) תודה שאני יכולה לראות את היופי אחרי הדברים הקטנים תודה על המים והאויר תודה על מזון בשפע תודה על מי שאוהב אותי תודה שאני נוגעת באנשים ואנשים נוגעים בי תודה על אפשרות לעזור ולהעזר תודה על היכולת ללמוד תודה על ספה תודה על בית תודה על גוף שלא מסכים שהתעלם ממנו יותר תודה על זכרונות טובים ורעים שבונים את החותי תודה שאני אני

יום שבת היום וגם ככה סגור כאן ואני מוצפת באין .. מוצפת בשגעון.. וזוכרת שאפשר הכל לשנות ולהפוך .. וכשאני ככה הכל נצבע בשחור בוהק או באדום לוהט ואין קשר להיום ... אז ...מנצלת את המקום שכאן להביא את הטוב לתודעה .. תודה שקמתי תודה שלמרות הקושי אני ובן זוגי מנסים כל אחד בדרכו להבליג ולא ליצור מלחמות תודה שאני זוכרת לכתוב תודות תודה שאני נאחזת בכל מה שאפשר לא להשתגע תודה שהיום אני שומעת את החלקים שלי ומנסה להקשיב תודה על הקלטה שעוזרת לי לצוף תודה שאנחנו לא מוותרים עלייה גם שרימו אותנו בצורה נבזית תודה על שמחה שהיא מביאה איתה תודה על יום עם המשפחה תודה על זוגיות למרות הקשיים תודה על היש והוא הרבה בחיי תודה על מקלחת תודה על מים תודה על אויר תודה שזוכרת לנשום תודה שלפחות חושבת על איך להפסיק את ההרס תודה שנרחזת בחיים למרות הקולות הרבים נגד תודה שחושבת על המשך לימודים ומבינה שהגיע הזמן לחשוב בגדול ולכ חשוב הגיל תודה על המקום הזה שגם שהוא סגור יש בו משהו מאפשר תודה 😍

מאחלת לך כנס מועיל ומהנה כבר מחכים שתחזור

הי אודי, שבוע טוב, ממש הייתי רוצה לספר עוד, אבל כל העולם יכול לראות מה כתוב כאן. לא בטוחה שהבנתי את אמירתך 'כשכועסים דווקא לא מצטמצמים'. אני מרגישה (שוב, כמו שחזור גם) שכמעט לא נשאר לי מרחב, חנוקה, סוחבת עול - זאת תחושת ההצטמצמות שלי. המון אלמנטים מרגיזים בסביבתי מפעילים בורות רעילים. אוכל להתרחק מהם, אבל לא בקרוב כל כך. אוכל לבטא את כעסי, אבל לא כל מול מי שאני כועסת עליו. מצטרפת לכך הפנטזיה שארד במשקל, מידי, כדי שיראו כמה קשה לי. בעבר כך היה קורה, ועכשיו, עם הגיל, ואולי גם הטיפול, המשקל בקטע היציב והמאוזן שלו. שנים. זה גם הישג בפני עצמו. לא כל שכן בגילי. בצעירותי הייתי על הציר של אנורקסיה ושות'. ייתכן שזה קשור לזעם שנאגר בפנים ולא היה לו ביטוי במילים ישירות כלפי חוץ, מול מיכל שיקלוט. ובאיזה מקום כל זה סוג של בולשיט שלא מעביר את המסר (המראה החיצוני / התנהגות שמנסה 'לדבר' במקום מילים). אם אני שקופה, אז אני שקופה. המממ אנורקסיה, ואנחנו מדברים פה על הרחבה... :-) הרחבה במיינד שאני יכולה לחשוב עליה היא, שבמהלך השנה (שייתכן שתהיה איומה לי) ננסה לחשוב על כיוון, כן, מרחיב, אחר, אבל אין לי קצה חוט בשלב זה. ועוד משהו - לשמח אותי - ואולי גם אותך - התמונה של הילדים והמצלמה על כריכת הספר שלך כל כך נפלאה ומאירה בעיניי, שלפני זמן מה לקחתי מצלמה וותיקה + חצובה, ושני ילדים הכי חמודים בעולם, וצילמתי אותם בפוזה דומה מתעניינים במצלמה כבדת המימדים והעדשה, המונחים על בסיס יציב. צילמתי בסמרטפון שלי. איזה עולם... דמיין שאני שולחת לך את התמונה שצילמתי. צילום, ועבודות עם תמונות, הן משהו מרחיב נפש עבורי. העין הפנימית. כתבתי וזה עזר לי. פלאי פלאים. שלך, סוריקטה

האמת אודי שמחה בשבילך .. והבטן מתהפכת לי לא מהלבד לא פחד שלא תחזור עובר עלי משהו מורכב ולא ברור כרגע עם נסיעות ,חתיכת פאזל לא מובנת ...וזו שלך רק הוסיפה ... האמת שעצוב לי המורכבות הזו ובעיקר נמאס לי ..

פתאום הכל התהפך בבת אחת והדמעות ירדו וכאב לי בגוף. וכל כך רציתי שהטוב שהיה ימשך. אבל אולי זה רק גל וזה יעבור ואצליח בקרוב להרים את הראש מעליו. מקווה שאני מספיק חזקה לא לשקוע לזמן רב בתוך החרא.לא לשקוע בתוך הבורות המוכרים.

הי ת סופית, חושבני שאלמלא היה סוף לטוב, כנראה, לא ניתן היה להגדיר מהו טוב. מהו פחות טוב. מהו רע. המילה הזו שכתבת - ח** - היא מילה שמאד קשה לי לשמוע. סוריקטה

הייתי השבוע עם גיסתי כל הלילה בבית חולים. לידה שקטה.. בשמונה בבוקר חמותה היתה אמורה להגיע ואני הלכתי. אחרי צירים ואפידורל ותמיכה...אבל עוד לא הסתיים התהליך כשיצאתי. פחות משעה אחרי זה העובר יצא וזה נגמר. אני מרגישה כאילו החמצתי משהו. אבל מה בדיוק?לראות את העובר המת?? וחוץ מזה,שאני מרגישה שזה מאוד טילטל אותי. אני גמורה מזה. ואתה יודע מה?באותו יום בבוקר אחותי שהיא משפחת קלט חירום קיבלה אליהם הביתה תינוק בן שבוע... הוא נולד כתוצאה מאונס ואף אחד לא רצה אותו. עולם הזויייי.

תינוק שאיזו מערכת 'לא רצתה' ולא שרד, תינוק לא רצוי שכן שרד את השהייה ברחם והוצל משם וחי. עם חיפוש תקווה לעתיד. הי רוני, אולי בחרת בחיים. הבנות פה, כל עוד הן פה, כנראה גם הן בחרו בחיים, בהיות דחף מוות חזק בצמידות. לדעתי, יותר טוב שלא ראית באופן מובהק את המוות של העובר. זה יכול לקחת מאד מאד רחוק. שלך, סוריקטה

ניכנסתי כי אני בימים כאלה שסובבת סביב זנבי מחפשת מקום למנוחה... המילים האלה ההקבלה של הרצוי והלא רצוי , של כוחות המוות מול כוחות התקווה . וואוו ענק ותודה ...

את כל כך חכמה,סוקריטה

שאני במצוקה כלכלית ומצוקת אוכל ואני מצטמצמת והעבודה השנה הצליחה לשבור אותי. לא על הגבול, נשברתי. הי אודי וכולם, כנראה נדבר בשבוע הבא, סוריקטה

הי יקרה כתבתי לך כאן אתמול ארוכות אבל לא נתן לשלוח .. והיום שבוענחדש מקווה שמביא איתו ניחוחות מרחיבים קצת .. והוא חוזר , וזמן לעשות מהלימון לימונדה ... מאמינה עד מאוד שהשבירה הזו תביא איתה צמיחה וליבלוב ..אולי שינוי מחשבה על העבודה אולי משהו אחר .אולי עם חיות ....יש כל כך הרבה דברים שאת יכולה להיות ...והיום את הרבה יותר חזקה ואולי קצת פחות מפחדת .. אתך ,הכי בעולם מאמינה בך ...את יכולה להתרחב ומגיע לך מקום רחב בעולם ..

צורך מאוד גדול להיות ...ככה סתם בלי הסבר בלי מילים ..כי אין לי בכלל ... רוצה לאחל לכם שבת שלום מלא בטוב ..

שלום לכולם , אני שוקלת ללמוד פסיכולוגיה ויש לי כמה שאלות בנוגע לשכר משך ההתמחות ומבה עוסקים בהתמחות. אשמח להתייעצות בפרטי עם מי שמחפש התמחות או התחיל , מחפש עבודה או התחיל וגם עם כאלה שכבר שנים בתחום . תודה ויום מקסים !

אודי וכלם, חברתי נפטרה, היום ההלוויה, היא גננת שחנכה את ילדיי וחברה :( אני לא הייתי בהלוויה של הגננת שלי, האישית, שהשפיעה עליי המון ושמרתי איתה על קשר, היא ידעה שבזכותה הלכתי ללמוד... כי אמא שלי הודיעה לי באיחור ואולי גם לא חשבה עד כמה הייתה משמעותית עבורי...אז את הלוויה הזו לא אפספס! תודה שהזכרת לי אודי שאני צריכה לחשוב גם על עצמי..והיום הייתי אמורה לעזור למישהי ובגלל ההלוויה לא יכולה ממש לעזור לה, אז לא מוותרת על ללכת להלוויה והעזתי לומר שלא יכולה לעזור היום...והיא הבינה! עצוב, ולא אוותר על דברים חשובים גם עבורי...ועל עצמי לא רוצה לוותר...וזה לא אומר "שכלום כבר לא חשוב". פשוט עצוב, תוכלו להיות איתי בעצב הזה? היא צעירה מידיי מכדי למות.. בואו ננסה לחיות בטוב, כלנו...יש לנו בשביל מי לחיות! כשנהיה עצובים, נחשוב על כמה אנחנו חשובים לאחר! לילדים שלנו! לי זה עוזר.... ואודי, געגוע לחברה הזו כבר מעכשיו...כל הזמן עולות בי תמונות ומשפטים שתמיד אמרה ושמרה על קשר עם הבן שלי..תמיד קבלה את כל החברים בגן שחזרו מבית הספר לומר שלום ולחוות קצת מהגן.......אני לא לוקחת אותו להלוויה , הוא צעיר מידיי, אמרתי לו והוא עצוב :( אכיל את העצב הזה אצלו. ואביב, יש להודות על ילדיי, על בריאות, על עבודה וחברות טובה....

עצוב כל כך.. תנסי לאחז בזכרונות הטובות שחוויתם ביחד כאן יחד איתך בכאב

מיכלי זה באמת עצוב וזה בסדר להיות בכאב ..אתך בכאבך וזה הכי נכון לזכור שיש גם על מה להודות. זה השלם שחור ולבן ..יינג ויאנג ...עולם ...חיים

הי מיכל, עצוב. עצוב מאד. ואת בסדר. וכתבת חכם ויפה ולבבי. שלך, סוריקטה

עצוב... עצוב ולא הגיוני... שהמחלה הזאת לוקחת ומייסרת את האנשים הטובים ביותר בעולם הזה...

כאשר כל מה שיש הוא שקט דממה.. שקט ... כי כל מילה מיותרת כי יש דברים שלא מוצאים את המילים לתאר אותם.

ינשופי קראתי אותך , חיבוק.. עד שתתני להם מילים לאט הם יגיעו .. עוזר לתאר את ההרגשה בצבעים בריח בצורה תנסי לראות גם איפה זה פוגש אותך בגוף ... לפעמים זה מפוגג את הקושי שמאחורי השקט ... מחבקת באהבה

הי ינשוף, לפעמים גם שלל מילים מרגישות שאינן מצליחות להעביר את החווייה המאד אישית, שאולי לעולם נהיה בה בבדידותנו. אפשר אולי להביע תכנים פנימיים גם בסוגים שונים של אמנות. ויזואלית, ווקאלית, תחושתית ועוד. שלך, סוריקטה

לפעמים מספיק מבט של הכלה והבנה..לאו דווקא מילים. מקווה שתמצאי את החיבוק גם כשאין מילים. חיבוק כזה שמתאים.

זה בדיוק מה שצריכים חיבוק של הכלה שמרגישים שלא צריכים להחזיק את הכל לבד

תודה לכן על החום אולי מרגישים קצת פחות לבד

תודה שקמתי הבוקר תודה על נשימה תודה על יום חדש תודה שאני מצליחה לכתוב תודות למרות שנבהלתי לרגע לראות הודעות חדשות מוקדם כל כך בבוקר כאן תודה על בדיקה שעשיתי שמקווה שתהיה טובה תודה על רופא מדהים שמלווה אותי ונוסך בי בטחון תודה על מטפלת וטיפול גם אם כרגע לא מצליחה להרגיש תודה על הגיון בריא שמבין גם שהרגש הפגוע סותר תודה על החום ותודה עוד עוד יותר על המזגן תודה שמרגישים כבר את שלהי הסתיו תודה על מים בברז תודה על קומקום תודה על קפה של בוקר תודה על כלבה שמעסיקה אותי בבוקר כמו תינוק תודה על המקום הזה ותודה לך אודי שאתה מאפשר

ריגשת אותי, יקרה. תודה לך על המילים המדהימות.

תודה,אביב על העץ הזה💜

תודה שקמתי למרות שממש בא לי לחזור למיטה ולא לצאת ממנה תודה שהסברתי את עצמי אתמול גם אם קשה תודה על כדורים תודה על קפה שמחכה לי תודה על עוד יום ארוך תודה שהוא מתחיל בתודה למרות שהכי בא זה לקטר תודה על האויר בריאות תודה שהמערכות בגוףצעובדות תודה על מכונת כביסה תודה על מי שאני תודה על זוג ידיים סריאות תודה על פלאפון שיש איך לכתוב תודה שאני לא יודעת הכל ולעיתים לא יודעת כלום תודה שאני נושמת תודה על געגוע וכאב למי שכבר לא ממש איתי תודה על פרידות ועל קשרים חדשים תודה על אוכל ובית תודה על אביזרים שעוזרים לתפקד תודה על קומקום תודה על המקום הזה שמאפשר שיהיה יום מלא בכוח וחיבור .

הי אביב יקרה, נשיקות לכלבלבית, את זה אנ'לא יכולה לפספס, בינתיים, נדבר, סוריקטה

אביבוש.. אני יודעת שהיית רוצה שנכתוב גם אנחנו על מה מודות ולא רק לומר לך שאת נהדרת :) אז תודה על החיים, שאני חיה. על בריאות, אהבה, ילדים... תודה לחברה טובה שהיום אלך להלווייתה, שאהבה את בני ואפילו היה לו כינוי חיבה אצלה..תודה שלוותה אותי וזכיתי להכיר אישה מיוחדת במינה! גננת משקיענית וחרוצה. שלמדה גם אותי רבות.

מיכלי אני שמחה שאתן כותבות אבל ממש באמת מכל הלב לא מצפה לכלום ... לי יש צורך בעץ הזה לאזן לעצמי שמחה על כל מי שמוסיף וזה בסדר גם שלא .. ולהגיד לי שאני נהדרת דווקא עם זה קשה לי ... 😊 אבל קוראת טשמחה שזה נוגע בכן ..

הי אביב, סוף סוף הגעתי למחשב. גמני עברתי כאן בבוקר, מי זוכר מה היה בבוקר... חח... כן, ראיתי בבוקר הודעה אחת וידעתי שיש אחרות ממתינות (מן הסתם כי כתבתי כמה בעצמי) והנחתי לעצמי שמסיבות טכניות, או, משהו שתפס את הזמן, עלתה רק אחת, החדשה שבהן, כנראה. לי יש רופא (רופא הנפש לי) שהוא האיש שמנחה את דרכי. רק כאן (בפורום) אני יכולה באמת לספר ואולי למצוא אוזן קשבת. אז - תודה לכאן. ותודה לו שהוא מנסה לעזור לי לווסת ולכייל. הוא חוזר, הידד! לא מספיק, אבל גם משהו. בגיל המעבר המזגן פחות מורגש לי והוא בעיקר יטחן לי את חשבון החשמל, ובכלל חלק מהיום, אמצע אוגוסט, אני נמצאת בחוץ. אבל תודה שאני בכושר בכל זאת. את הסתיו אני מרגישה בפתח כי הימים הולכים ומתקצרים משמעותית, ודיכאון החורף מחכה. אבל אני כל כך מחכה לגשם. אז תודה לזמן שהוא מצליח לעבור. הוא עושה זאת בין כה וכה ללא שליטה. מרגישה שיש הרעת תנאים משמעותית במקום העבודה שלי - אז תודה לכאן ולטיפול שיוכלו לשמוע שאני אומרת את זה. ותודה שכתבת על הכלבה. אצלי זה מנצח. 💗 סוריקטה

איך אני קונה ריטלין ללא מרשם או לקבל מרשם בפרטי לא דרך קופת חולים

רוצה להיות אבן במים, להתגלגל במורד הזרם. להיות עטופה בשקט ופיכפוך. לזוז ללא השקעת אנרגיה רק כשהזרם החזק דוחף. וכשאין זרם שהמים יחליקו על פני וילטפו. ואז אהיה חלוק נחל חלק, ללא זיזים דוקרים מבפנים.

... קצת כמו להיות בתוך הרחם של אמא טובה... אם כי, לרגע תיארתי לעצמי שכנראה די מרעיש שם, אבל רעש מיוחד, כנראה. וכנראה שלא בכדי גם המציאו מזרקות ובריכות ואמבטיות כחלופות לתופעות שבטבע. סוריקטה

האבן שמתגלגלת..קצת מפחידה אותי הללא שליטה..מעניין שזה באמת מה שאת רוצה? שמישהו אחר ינהל אותך? הרצון להיות עטוף ושמישהו ילטף מובן...אולי במובן של עובר קטן. לפעמים יש רצון כזה של עטיפה. בינתיים חיבוק מתאים ממני :)

אודי, אני מתגעגעת גם אליך, אתה יודע... ומדהימה התכונה של לקיחת בליל שלם של מילים ואיגודן תחת מילה אחת. אחת, שהיא עולם ומלואו. תמצית. הרשה לי להמציא לעצמי לרגע את המושג - 'מילת מעבר'. הרבה אור. ועדיין, אני חושבת, צריך את הרקע וההכנה כדי להבין לעומק. הפרשנות הזאת... סוריקטה

https://www.youtube.com/watch?v=v6qlLJp53EM פגישה שלמה והיא לא הבינה כמה היינו צריכים את העזרה שלה להוציא את המילים ...אפילו שאמרנו ...שזה טריגר היא המשיכה לחפור אז נשארנו איתם תקועות בתוכיינו ...עוד שבוע לבד כל כך ...טוב שיש שירים ואת המקום הזה ....

עצוב לי וחבל כל כך עליה, מחלה ארורה! הכל מתגמד. עברתי תאונה עם האוטו, אני בסדר האוטו לא :) כל מיני צרות קטנות..שטויות.. הבן בבדיקות בגלל מחלה כנראה כרונית..אבל נסתדר.. הכל מתגמד הכל. עצוב בעיקר היום. צריך להנות מהרגע ולהודות כמו אביב היקרה... כי הכל מתגמד, לא נראה שתצא מזה..רק שלא תסבול.. "היום השיר שלי עצוב".."היום כלום כבר לא חשוב"...

הי מיכל יקרה, כמה מבאס שאנו צריכים מקרים כאלו כדי לקבל פרופורציות ולהעריך את הטוב שיש לנו. באמת שהחיים שבריריים...רק בריאות :)

מיכלי ...מצטערת לשמוע על החברה על התאונה ...שמחה שאת מרגישה טוב . והבן מקווה שהכל יסתדר. ויחד עם זה מחלה כרונית זה מכה והדבר היחידי שמשנה את צורת החיים בצילה זה איך מתייחסים אלייה ,מנסיון אישי לא בהכרח צודקת ... הגישה שתעבירי לילד ..לא להלחם בה לקבל אותה כמו יד כמו רגל ...ומחבקת אותך ברכות לא פשוט .. אתך

"גם אם מתגייסים - לא מוותרים על המקום שלנו והקול האותנטי שלנו..." לזה אני מנסה לחתור. האשמה האשמה... תודה על המילים שנכתבו כאן לכולנו. סוריקטה

תודה לך אביב יקרה על היוזמה תודה לכם.. אודי ובנות יקרות נעזרתי במילותייכן כעוגן תודה רבה

אוהבת אותך ,יקרה שמחה שכתבת .....

לאודי, שמזכיר לי (גם) דברים שאני כבר יודעת. ואני בושה ונכלמת שהם פרחו לי מהראש (אה, כן, תלות), אבל ככה זה קורה לי בלי טיפול, ובכלל בלי פידבק מבחוץ שמתקן, ולכן חשוב כל כך, בעיניי, קשר אנושי בריא. סוריקטה

מהפחד. אני נבהלת מהקושי הזה כשהוא לא נמצא. מהתלות הזו שאני שונאת אותה מלספור את הימים

תודה על חיזוקים בהודעה שלי על החופש. בנתיים אני שורדת לא רע🙄

❤💙💛💚💜..... מוזמנת באהבה

הפכתי להיות קצרת רוח בחלק מהזמן; זעפנית; רגישה יותר לקיום סביבה; מתאוששת בקושי ממגע עם העולם; חזרה מסוימת לעולם הדיסציאטיביות; כמו שהיה פעם, לא כמו, רק דומה בנוקשות ולא כל הזמן, ועדיין שומרת על מצב תפקודי (שזה ה-ההבדל העיקרי, נראה לי). אבל מרגישה על הגבול. לפני התפרצות. שיחזור כבר, המטפל. שיחזור. סוריקטה

סוריקיטה יקרה תכף הוא יחזור תכף תרגישי שוב מוגנת ובטוחה תכף תרגישי בטוחה בנתיים שולחת לך כוחות וגם לאומר לך שאנחנו כאן יחד איתך..ינשוף

תיארת מדוייק כל כך מה קורה לנו לאורך זמן ללא טיפול .. וחשבתי לי אני בטוחה שהוא איפשר לך לשלוח מייל ..לדעתי שוב רק דעתי מייל כזה של שבת שלום של משהו שנותן כוח להמשיך להחזיק ללא סבל . אני חושבת שזה דווקא נותן כוח ומראה שלא חייבים לבקש עזרה רק שהמצב קטסטרופלי .. גם שזה טוב ובסדר . יודעת לא בטוחה שהוא לא ישמח לראות אות חיים ולדעת שאת בסדר ומתפקדת במיוחד לאור נסיון העבר . לא חייבים להגיע למצב מפורק כדי להעזק אפשר גם בשלם ... והכי קל להגיד הכי קשה לביצוע מבינה אותך כל כך... מחבקת

מזדהה עם כל מילה. ועדיין-שורדת. מחזקת את ידייך.

מכירה את המקום הנפיץ...היום את אחרת ואת יודעת זאת! מאמינה בך וביכולות האדירות שבך! שמרי על עצמך יקרה, הוא יחזור :) טוב כשמאמינים בזה.. והוא איתך, תמיד גם כשלא כאן, מה היה אומר? שהוא כאן איתך מלווה בשקט קשה להפנים...איתך, עד ש..

הי אודי, הכל התחיל כשחשבתי לכתוב פשוט וקצר שאני מתגעגעת, ותראה מה נהיה. הכושר לתמצת (ולהחזיר למקום) - זה אתה. תודה לבבית, סוריקטה

אודי, מזמן לא הייתי כאן ובתחושה גם לא חסרתי לאיש. לפעמים הייתי רוצה שתקרא לי כדי שארגיש חסרה או רצויה, שתשאל לשלומי כדי שאוכל לספר משהו. זו לא ביקורת, רק ביטוי לרגש אולי געגוע. שלך שירה

שירה אהובה...איך התגעגעתי אלייך ודווקא כן היית חסרה ואפילו מאוד ... ובחרתי לא לקרוא לך כדי שתגיעי לבד ...דווקא בגלל שכל כך קשה לך .. רוצה שזה יבוא מרצונך להיות כאן . את חשובה ומאוד יקרה ... והכי מובן מאליו הרצון הזה שיראו ... אז תדעי לך שרואים אותך כאן . ספרי מה שלומך אם מתאים לך ...

שירה יקרה, בוודאי שחסרת. התאמיני? והידד ללקיחת האחריות לחזרתך ודיבור על הרגשות שתיארת בדיוק. לנו (לי) ממש לא אבדת. שלך, סוריקטה

אביב כל כך תודה על המילים הטובות שלך. אני אנסה להחזיק בהן חזק חזק ולהרגיש שיש לי מקום. שלך שירה

סוריקטה יקרה שלי, מנסה להאמין שכך. אני הלכתי לאיבוד ועדיין לא מצאתי את הדרך. תודה שאת שירה

"מודיעין שלום" :-) שירה יקירתי, מודיעין זו אני. סתם. ברחוב משתמשים בי המון לתפקיד הזה, גם היום בעידן הסמרטפונים, הגוגל והג'י פי אס. נעזור לך למצוא? יש יעד רשום? שלך, סוריקטה

שירה יקרה! טוב שבאת..ברור שחסרת לכלנו! ותמיד רצויה! מה איתך?

מיכל יקרה, המון תודה שמצאת מילים בשבילי ונתת לי מקום. שלך שירה

אודי יקר מאוד תודה

בחדרי חדרים יודע אישי, האהבה בתוכי בוערת, בלילה אפל אהלך בדמותו, כמו הייתי אישה אחרת... ביני לבינו סודות שכחה, סערת הנפש גוברת, חומנו עולה הלב מתמלא, כמו היינו קשורים בסרט. בלילה אפל בליל ערפל בין סדין לשמיכה ישנה, כמעיין מתגבר הקצב גובר. כצונאמי ישטוף הכאב הענוג, את הצחוק, הדמעה והטוב. מכירים? הספר גרם לי להעז לדבר על נשיות...ו..דברתי מולה ויצאה גם כתיבה....

הי אודי יקר, כתבת לי כתגובה להודעתי: "קשה מאוד ובלתי נסבל למי שלא יודע להיעזר להיות במצב של תלות. אני שמח (ועצוב) על היכולת שלך לבקש יד ואוזן קשבת." מניחה, שאתה יכול להבין שבהיותי בת לאב כשתיארתי, גדלתי (למרות שלא איתו) על עולם דומה. ויש בי חלק משמעותי כזה. אז ממש מבפנים גם אני יכולה להבין את החלק הראשון בו תיארת את הבלתי נסבלות להיעזר. ומניחה שאתה יכול לראות זאת אפילו מבעד למסך. ותאר לך כמה עבדנו יחד, רופא הנפש ואני, כדי שקולו של המטפל ינסה לתת משקל מול הכובד הנגדי הבא מן הבית. גם לקול הזה. למדתי להיעזר, יותר מבעבר, באנשים, תרופות, אמצעים וכד', אני מניחה. מניחה גם שעדיין קיימת המלחמה הפנימית. קולו של המטפל מול קול אבא, קול אמא. תחושה של בגידה מצדי. בהם, ההורים. וכל זה כדי לאפשר לעצמי חיים. בינתיים מוגבלים למדי. ועוברות בי המון מחשבות שקשורות לגיל. לשינויים שחלים עם השנים. חוץ, פנים, לפחות אי אפשר לומר שאיני עושה פעילות גופנית. ואם בגיל עסקינן - נפשית נאמר עליי ש'אין-לי'גיל'. יש משהו מחמיא בזה. וגמני נראיתי צעירה יחסית, לפחות בעבר כך היה, וגם זה משעשע בעיניי. יש הטועים וחושבים שאני אמו של התינוק. אבל גם יש החושבים סבתא וגם זה מחמיא, כי אפשרות המטפלת רק באה אחר כך. סוריקטה

אודי יקר! חשבתי רבות על מה שכתבת לי "זה בסדר. את כועסת כי את מתוסכלת, ואת מתוסכלת פעמים רבות אל מול הצורך והנסיון להכחישו. גם הכעס נשמע ומרגיש כבא ממקום ילדי למדי. תקשיבי לו." להקשיב לכעס שבא ממקום ילדי...השבת גרמת לי לחשוב והרבה. תודה שאתה מקבל, לא הודף, לא אומר "ילדה טפשה וכועסת" או דברים מהסוג הזה...כנראה מספיק שאני אומרת את זה לעצמי :) איך מקשיבים לכעס? איך מקבלים צורך בהזדקקות? בכמיהה אין סופית....יש לי הרבה מה ללמוד. והילדה הזאת, זקוקה להרבה הקשבה ואני הודפת..... מנסה כבוגרת להרדים אותה שתישן בעיקר...להשקיט אותה ולא לתת לה הרבה מקום...ואז היא מתפרצת בכעס ילדי שלא מקשיבים לה, לא רוצים, הודפים....אולי הגיע הזמן להקשיב לכל מה שאני לא אוהבת בה? זה יהיה מסע מפרך וקשה, לא בטוחה שמסוגלת לכך...איך מתחילים? נ.ב. כרגע מקבלת כל תאריך שהמטפלת יכולה לקבל אותי....

הי מיכל, מעניין ששתינו כתבנו הודעות ברצף בהן צטטנו את תגובתו של אודי אלינו :-) מחשבות חשובות כתבת, בעיניי. סוריקטה

תודה סוריקטה..כן, אודי אלוף בלהראות ולהבהיר את התמונה... עוד מסקנה בעקבות המטפלת שהציבה מולי מראה...מתי אני כועסת עליה ורמז: לאו דווקא באי סדירות..יותר מכך...

אודי מאפשר כל כך ..אז אשתדל לנטוע אחד כזה ביום ראשון ואחד ברביעי ... ככה תוכלו להצטרף אם יתאים לכם ...מנסיון של שנים כתיבת תודות בבוקר נותן כוח ורוח חיובית למשך היום. אז תודה על שבוע חדש תודה שקמתי תודה על נשימה באפי תודה שזוכרת לנשום תודה על מים תודה על כוס קפה בבוקר תודה על עבודה תודה על חברה חדשה במשפחה תודה על סופש נעים תודה על היעולת הוורבלית תודה על מיטה נוחה תודה על השמש הזורחת תודה על מזגן בחום הזה תודה נעליים ובגדים תודה על כסף בארנק תודה על נדיבות הלב תודה על יכולת לראות ולהרגיש תודה על מוזיקה ושירים תודה על המקום הנפלא הזה תודה אודי שאתה בדרכך המופלאה מצעיד אותי עוד קצת קדימה תודה לכם שאתם כאן שיהיה שבוע נפלא ויום מקסים חיבוק לכולם ..

הי אביב, רק לומר שהתודה שלך נשמעת מאד רכה ונעימה. זה יפה, בעיניי. שווה לנסות להישאר עם האמת הזאת. שלך, סוריקטה

שיש לי חברה חדשה 🐕🐕🐕🐕 ....

מזל טוב גדול! :-)

תודה לך אביב יקרה על היוזמה להתמקד בטוב תודה שאת בחיי תודה על היכולת לא לוותר תודה שיש לנו טיפול תודה שכל יום מביא איתו תקווה חדשה

התגעגעתי

תודה על בוקר חדש תודה על פרנסה תודה שקמתי הבוקר תודה על מיטה נעימה ונוחה תודה על בית תודה על שירים ומוזיקה תודה על פרנסה תודה על ארוחת בוקר מסודרת שאכלתי תודה על טיפול תודה על זכרונות וקשרים ופרדות שמלמדים תודה על הטבע המרפא תודה על מי שחושב עלי תודה על ארון לבגדים תודה על דלת וחלון תודה על האויר שאני נושמת תודה שאני זוכרת לנשום תודה על הידיים תודה על דרך לכתוב כאן תודה על כורסא תודה שאתם כאן תודה על חברות שחושבות עלי תודה על אביזרי עזר לבריאות תודה על יום חדש ונפלא תודה אודי על היותך

הרבה תודות........יפה, אני עוד לא מוכנה לעץ הדברים הטובים כנראה..אבל בינתיים אצטרף לשלך, חברה טובה, חולת סרטן, מורדמת ומונשמת וכלנו מתפללים לשלומה..עצוב. נותן פרופורציה לחיים.. תודה שאני בריאה, יכולה לעבוד, לקיים משפחה, תודה על הילדים הפורום והמקום הנפלא ותודה לך, אביב שאפשרת!

אני נמצאת מעל לשנה וחצי בטיפול...7 חודשים אחרונים חלה ממש התדרדרות במצבי...בוכה כל הזמן לא מצליחה להתרכז וכו. לאחרונה גם ניסתי להתקבל ללימודים ולא הצלחתי והמטפלת ידעה על כך...בטיפול האחרון. המטפלת פנתה אלי ואמרה לי סיימתי לימודים בחיוך (כנראה דוקטורט) ואני רוצה לעשות את העבודה עליך...אמרתי שכן ובאמת שאין לי בעיה...אבל אחרי שיצאתי הרגשתי כל כך רע ושזה היה כל כך לא לעניין לפנות אלי דווקא עכשיו עם כל האכזבות...כאילו העבודה תיעשה על הצער והכאב שלי.....רציתי לשמוע מה דעתך בנושא ואם זה היה לעניין הפניה אלי...מרגישה כאילו בכלל לא בא לי לחזור אליה לטיפול... תודה

הי, שתפי וספרי לה בדיוק את שלל הרגשות שתיארת כאן וגם עוד. מישהו פעם היה אומר - להדפיס ולקרוא לה. זו, לפחות ההמלצה, והרעיון הכללי של טיפול, כפי שאני מבינה אותו כמטופלת. סוריקטה

הי אודי, מאיר עיניים שכמותך. מסכימה לתוספת שלך. ולהבדיל, אך דומה, כשהמטפל שלי סיפר לי שהביא את המקרה שלי לפגישות עם כל מיני פסיכואנליטיקאים ותיקים ידועי שם מחו"ל - היה בזה משהו מרנין. אז לכותבת, אם תראי את תגובתי - אולי את מטופלת הדגל שלה? סוריקטה

גאה בך שכתבת גאה בך שלא ברחת וכתבת לאודי שוב ...שיראה איך את עכשיו יקרה הוא כבר יצא לחופש ...

הי אביב הנהדרת. הוא בחופש. לא קל לי. אבל אני מחזיקה מעמד כמעט לא פוגעת בי. קצת מגזימה עם הכדורים- אבל בסכ"ה רוב הזמן פה. תודה לך

אודי הוספתי עוד ענפים על העץ תודות שנטעתי בתחילת השבוע. תוכל לחבר אותם לעץ ☺ מאוד רוצה לנטוע אחד כזה כל שבוע בתחילתו שמי שירצה יוסיף עליו ענפים . נכון שרובו שלי כרגע (תודה לך מיכל על הענף ) ובכל זאת לאחר מחשבה הבנתי שכמו שאני נוטעת כאן עצי כאב ותסכול וכעס ומוסיפה להם ענפים אין רע בעץ תודות שאוסיף עליו בכל יום ענף ... אבל אודי זה באמת מרגיש לי לא נעים לבקש שתחבר את הענפים (משהו קרבני ) אבל לא בורחת מהבקשה (תרגול ) רוצה מאוד לנטוע כל שבוע אחד כזה . זה מאפשר איזון .. אז מה דעתך אודי ??? אחד שלם לכל השבוע או כל יום אחד בודד מה יותר נוח לך ??? ותודה שאתה מאפשר ...😊

איזה מהפך בבטן אני להחליט הכל אפשרי הכי בעולם רוצה לברוח להמנע לא להחליט יומיים רק חולמת על זה מוצאת את עצמי במחשבות חלימה בהקית של כל האסונות שיכולים להיות בקשר בנינו כי הרי זה לא יתכן שאני יעשה כרצוני וזה יהיה בסדר מתה מפחד ויודעת שזה תהליך טוב עבורי ותודה שאתה מאפשר זה מדהים אודי אתה מדהים ותודה 💜

מיום שני חשוף חשוף ... עור חשוף המון כעס בפנים המון כאב המון מהכל חיבורים ???? לא יודעת אם נכונים או לא המון שאלות אפס תשובות איך יודעים אם נכון חלקיקי פאזל מבינה שצריכה לתת לעצב לכאב להיות לא יודעת איך מנסה לא לדחוק אותו פנימה אבל זה כל כך קשה .. אודי אפשר איזה שיר כזה שיעזור להחזיק את הכאב הזה ... אודי עוד חתיכת פאזל סוגרת עלי כמו חגורת חנק ... חפץ הייתי חפץ לא יותר ... ורוצה לאזן לעצמי קצת ולנטוע כאן גם תקווה ותזכורת .... שיש מי שמלווה אותי היום ולא משאיר אותי לבד ...

בעלי כבר סובל מסחרחורות ותחושת עילפון כבר יומיים. הוא הועבר למיון באיכילוב שם נדכו לו כל הבדיקות ולא נמצא שום דבר חריג. יכול להיות שהסחרחורות נוצרו ממצב של לחץ נפשי? אוסיף כי ביום שהתחיל להרגיש לא טוב זהו היום שבו עברתי ניתוח לכריתת כיס מרה. וזה דבר שחוזר על עצמו. בכל פעם שיש ארוע חריג שמשפחה הוא מרגיש סחרחורות ו/או כאבי בטן ו/או תחושת מחנק. כולל יציאות סטנדרטיות כמו ערבי בילוי עם חברים, יציאה למסעדה או סתם לקניות בסופר. האם יש צורך ללכת לפסיכולוג מכיוון שכל הבדיקות הפיזיולוגיות שלו תקינות?

והיא דורשת שאני אחליט אם להישאר או לא. ברור שהיא לא תחליט בשבילי. יש כמה דברים שהיא יודעת ושאני אמרתי כמה פעמים שמפריעים לי בחיים ושאני רוצה שהם יהיו אחרת. אבל מהידיעה הזאת עד לעבוד על הדברים ולשנות כנראה שיש דרך. ואני לא בדרך הזו בכלל. אז מבחינתה אם אין דברים שאני רוצה לעבוד עליהם אין לי מה לעשות איתה ביחד. היא אומרת לי שאנחנו ביחסי עבודה.. והיא כל הזמן שואלת אותי על מה נלחמת? למה אני רוצה להישאר בטיפול אם אני לא מוכנה לעבוד על מה שקשה או לא טוב לי. ואני כרגע במקום שמספיקה לי ההכרה של האחר בקושי שלי, צריכה אולי גם ללמוד לקבל את המקום 'הדפוק' שבו אני נמצאת כרגע. מעבר לזה לרצות לשנות אני עוד לא שם כנראה. גם אם בשכל אני רוצה להיות שם ויודעת שזה מה שאולי יזיז אותי...

הי חנה, חשבתי על כך שייתכן ש'ההפחדה' של הפסקת הקשר הטיפולי כפי שנתפסת בעינייך עשויה ליצור שינוי במוטיבציה אצלך. לתת איזה פוש ודרייב. לתלות יכול להיות גם אחלה אפקט. אולי. סוריקטה

הי לקוראים, מה אכפת לי, אספר לעולם - לאבא שלי, איש מבוגר, יש אוסף של מחלות אוטואימוניות ניווניות. והוא גם מזדקן. הוא איש שבז לתלות. נורא. גם בז לטיפול שלי. ובכלל למקצוע של אנשי הנפש. חלפו שנים עד שהסכים לוותר ולקבל טיפול רפואי כלשהו, הוא מסרב להשתמש באמצעי עזר שיקטינו את ההסתברות לקריסות פתאומיות בלתי הפיכות. והוא גדוש במנגנוני הגנה של אינטלקטואליזיצה ורציונליזציה. יאללה. זה מה הוא. ובכל זאת, אתמול גיליתי שאת התרופות שהוא מקבל הוא אוגר בכמויות בשילוב תכניות כימיות נוספות, כדי להשתמש בהן לסיום חייו בבוא העת. לא, אנ'לא מתערבת. ועדיין, נפלו פניי. אני יודעת שאלו כוונותיו לא מהיום, אבל אתמול ממש ראיתי את המצבור. אני מנסה לדבר איתו על המוות שלו, על האובדן, ושארגיש (גם) עצובה, למשל. והוא,כרגיל, קיר שמבטל. הוא גם יודע שאני כועסת (בצדק) על התרחשויות עבר שנתנו את הפוש הבסיסי להרס. ואתמול אחרי התגלית הוא תמה מדוע נפלו פניי. באמת מדוע? מה אומר, דקות לפני כן הוא דיבר על הרעיון לערוך עבורי איזו מסיבת יומולדת עתידית (זה לא משהו שקורה בעולמנו). אז, הנה, חשבתי לי, הוא 'נתן' את המתנה שלו כבר. מאגר המוות הזה שהוא מחזיק. וגם כך אין יותר מידי סיבות לחגוג, המון הרס ובזבוז, יום שהייתי רוצה למחוק מהלוח. אז נפלו פניי. וזהו. וזה אינו הדבר היחיד. קשה לי גם לסחוב את האופי העכשווי בבית בו אני עובדת. וכל המסביב עם הלוגיסטיקות. יותר מידי. מחכה למטפל. סוריקטה

יקרה לעכשיו רק לשבת לידייך לתת לך יד ולחבק .... קשה עד מאוד ובעיקר עצוב אין לי מילים ובכל זאת רוצה שתדעי קראתי חושבת עלייך איתך בלב

... אבל השארתי מהרגע ההוא. חלק כזה ממני. עשיתי המון עבודה בעצמי ואני בסדר. ממתינה למטפל, נפרדנו בטוב, לא מציקה לו בחופש. ייקח ת'זמן. ליל מנוחה, סוריקטה

יקרה מה שלומך ???? הפיזי הרגשי ... וזה נפלא שאת מצליחה לבד וזה בסדר גם להגיד מתגעגעת וקשה . גם וגם שלם ... סוריקטה העצמאית ... מחבקת לסופש טוב שקט ושלו ..

לא נעים לי שאני באה רק כשקשה לי אבל ככה יוצא... מקווה שאף אחד לא כועס... זקוקה לכם... הסיבה? כלום... אין סיבה... המטפלת שלי יצאה לחופשה של חודש. לפני זה התווכחנו והכל התנפץ למליוני רסיסים וגם אני... מחפשת שמישהו ישב לידי ויקשיב בחום... לא רוצה שיעור... ניסיתי למצוא אוזן קשבת בעולם הזה ומצאתי רק שיעורי מוסר... התייאשתי... ובאתי לכאן... תעזרו לי להחזיק את כל הרסיסים שאספתי יחד?.. באהבה ובעדינות... בלי להכאיב... נגמר לי הכוח לכאוב...מרגישה כל כך לבד... שלכם,חלום בדמעות

ולמה שנכנס אהובה... התגעגעתי אלייך יקרה כלום לא התנפץ ונשבר הכל בסדר את בסדר המטפלת בסדר ... חודש חופש !!!!!!! זה טבעי והגיוני להשבר איתך מחבקת אותך בהמון המון אהבה ... ותמשיכי לבוא ולהיות כאן איתנו ...

אפחד לא כועס (אני לא כועסת בכל אופן). וטוב, בעיניי, שאת יכולה להרשות לעצמך לכתוב ולהיות כאן רק מתי שבא ולא 'כי את חייבת'. יש לנו נטייה ממש לפני פרידות ויציאות לחופשות לייצר מצבים של התקלויות. ליצור מצב כזה שהדבר שיישאר איתנו בחופש הוא הזעם. יותר קל להרגיש כעס מגעגוע ועצב, כנראה. יותר 'ממלא' עוצמתי (כביכול). תוכן של מוות שמרגיש כאילו יותר 'חי' (הפכים, כן), כאילו רק כך יכול להתקיים קשר בהיעדר. וגם אולי יש משהו מפחיד בשקט. לומדים הרבה בטיפול, אולי את זקוקה לנו שנזכיר לך, שלך, סוריקטה

רוצה לפתוח דף חדש. תיכף שנה חדשה. לסגור או להפסיק עם כל מה שהיה עד עכשו. עם העבודה סיימתי ותיכף אצטרך לחפש חדשה, אחרת, שונה מכל מה שעשיתי. רוצה להפרד מאיזה תחביב של מספר שנים אחורה שפעם גרם לי להנאה מרובה והיום פחות. היום לפעמים כבר אין לי כוח או חשק בשבילו. וגם הטיפול. רוצה לפתוח דף חדש, נקי, לבד. לזרוק את כל הישן ולנסות למצוא חדש.

הי ת סופית, וואלה, לא חשבתי על כך שתיכף מתחילה שנה... בכל מקרה, מה שהיה עדיין עימנו, תמיד יישאר חלק מאיתנו. פחות מאמינה שאפשר באמת לזרוק את הישן. קל וחומר את *כל* הישן, גם כשנפרדים יש זכרונות, רק אולי פחות חיים אותם. סוריקטה

כששלחתי הכל אתמול, לא ממש עצרתי לחשוב או לעצור... התוקפנות הזאת שבי מפחידה אותי. לא רואה ממטר בכעס...אלו דברים כל כך חדשים אצלי ומפחידים להחריד!!!!!! ראייה חד צדדית כזו, ככה היה כשהייתי מדוכאת, ראיית השחור בלבד, אבל תוקפנות כלפיי עצמי בעיקר, אני לא חושבת שאני שם, עכשיו הכל משתנה וזה מפחיד כל כך!!!! אבל השחור והלבן משהו שמלווה ולא מרפה ממני.....וזה עצוב וחבל! והורס כל חלקה טובה שבי. קראתי את דבריי והרגשתי תוקפנות נוראית. אוףףף (הזכיר לי מישהי שהייתה פה בפורום וכל הזמן תקפה מטפלים :( (((( ) מצטערת שאני כזו התקפית ובמצב קרבי...למה אי אפשר פשוט לנוח? למה לא יכולתי לסבול שטוב לי? מצטערת שמאכזבת ואולי אתה ואתם חושבים שאני ממש לא בסדר, תוקפנית ורעה... מובן, סליחה אודי..מצטערת כל כך, ובמיוחד המטפלת שלי שבזכותה הרבה דברים טובים קורים..ואולי באמת יש צד אחר שהיא פשוט עסוקה וכן משתדלת בשבילי :( מה שצריך להשתנות זאת הראייה החד צדדית שלי..היריות שלי בלי מחשבה. סליחה כלם. סליחה במיוחד לך אודי...וכשכתבת שהילדה עוד זקוקה לטיפול, כנראה שכן, טיפול רציני!!!!! אבל היא פוחדת נורא!!!! ולא ממש מצליח.....אבל כבר שנים אני בטיפול..האם לכל החיים? זה מייאש כל כך. תודה שאתה פה, שבכלל עונה עוד... וסליחה שהצפתי ללא מחשבה :( מיכל

אני יודעת שהיא לא כועסת עליי בגלל מה שסיפרתי. היא כועסת כי אני מתעלמת. אבל אני לא יכולה אחרת.

כך הבנתי מהתשובה של אודי. אז לא. מצטערת.

פשוט התנודות הקיצוניות. שחור, לבן, וכאלה, את כבר מכירה. הם ביחד שם הטוב והרע. זה לצד זה, פחות או-או. לא חידשתי, נו... סוריקטה

מיכל יקרה .... מי אמר שזה כוונת המשורר.. אולי אודי רצה להזכיר לך את הטוב בתוך הכאוס שהיית בו ???? ... אולי הוא דווקא רצה שתילחמי על הטוב שלך .. ומי אמר שלמשורר האמת שנכונה לך ...יודעת אין אמת אחת .. ועכשיו מיכל מה נכון לך ??? מה את רוצה לעשות עם העץ השמח ..

בוקר טוב נשים ואנשים יקרים. רציתי להציע מסלול נוסף אם קשה בשיחות. אפשר לשלב גם רפלקסולוגיה למשל, אפשרי הרבה פעמים דרך קופות החולים. מנסיון אישי קצר עושה טוב, מגיע לנפש, נוגע במקומות הכואבים ובלי הרבה מילים. לי הרפלקסולוגיה עושה בעיקר טוב ולכן אני משתפת.

הי ת סופית, רעיון מעולה. אצרף גם את כיוון השיאצו (שלי באופן אישי מתאים) וסוגים שונים של פעילויות גופניות. מה שמתאים לכל אחד. ורצוי שיהיו קצת גם כאלה אפילו בעצימות גבוהה. בהתאם למצב הבריאותי. אולי גם תרגילי גמישות (שוב, לי זה מתאים, לא בטוח שלאחרים גם). סוריקטה (בכושר גופני שנחשב טוב מאד)

האם מי שמאובחן עם נוירוזה נרקיסיסטית יכול לחוש אמפתיה ? אני לא מדבר על היכולת לזהות כוונות במצבים מסויימים (כי את זה אפשר ללמוד), ספציפית מדבר על "תחושה של אמפתיה" לפי ההגדרה המילונית...כלומר האם מי שמאובחן עם נוירוזה נרקיסיסטית יכול "להרגיש" אמפתיה ?

משו כמו- אני לא מבינה מה תקוע אצלך...(: לפעמים היא אומרת לי אולי את לא צריכה טיפול ? - אחרי שאני משדרת שלא מתאים לי כרגע לשנות או לעבוד על משו בחיים שלי.

ואולי היא אומרת את זה כדי שתחשבי על זה לא כאמת ...כי אם שאלה למחשבה ... מה תקוע אצלך ולמה חשוב לך הטיפול ... וגם אני שואלת .והתדובות אצלך יקרה ואת כבר אמיצה לשמוע אותם ,תקשיבי לך ...

אודי.... ראית שכתבתי?

שלום אודי וכולן.. המון עבר עלי. כשיהיו לי יותר אנרגיות, אשב ואכתוב. נעמה, התרגשתי לקרוא אותך. אביב - מצטערת שהדאגתי אותך. אודי - .......... נטע.

וואוו נטע .... איזה כייף שבאת התגעגעתי ובאמת דאגתי ...בפעם האחרונה שהיית כאן היית במצב מאוד שבור ...מקווה שאת יותר טוב אשמח שתיכתבי כשיהיה נכון לך .. אתך אביב

וואי, אנשים חוזרים. הפורום מתנהג, בעיניי, קצת כמו עוף החול. איזה קטעים. היו בטוב כולם. וברוכה השבה, נטע. סוריקטה

אכן סוריקטה עוף חול מחוזק יותר אולי בריא יותר 😊

לא רגועה. אפשר שתשלח רוגע? שלח לי שקט... סליחה סליחה על הצפה של מילים. טובעת ומבולבלת.בעולם לא מובן של כעס...(עדיין יש טוב, יש.)מה קורה איתי? .......סליחה :(

הי אודי, כתבתי כאן בעבר על כך שסיפרתי שעברתי פגיעה למישהי שאני מכירה ומאז התעלמתי ממנה מרוב מבוכה. היא מצידה כעסה ונפגעה ממני, עד שיום אחד צעקה עליי בקול שיש לי בעיות באינטימיות ועם אנשים ושאני אדם לא נחמד, ושאני אדם אטום. ואני אחכ ברחתי לבכות בשירותים. לפני כמה זמן פניתי אליה בכתב (באריכות ובעדינות) וכתבתי שלא התכוונתי לפגוע ושחוויתי לא טוב את השיחה שהייתה בינינו. כתבתי גם שהיא נחשבת חברה עבורי ורמזתי שאשמח שנהיה כאלו. אבל בפועל לא הייתי מסוגלת לחזור לדבר איתה. נפגעתי עמוקות וגם מאוד נבהלתי מכך שצעקה עליי, ובגללה אולי יש אנשים שיודעים שעברתי פגיעה ושאני זקוקה לטיפול. אודי, אני מתביישת בכך שאני בטיפול. אני כל כך מפחדת ממנה. מתביישת גם. שהיא יודעת שאני פגומה, ושעכשיו יש עוד אנשים שיודעים כי הם שמעו אותה מדברת, וגם כי פנו אליה וסיפרה למה רבנו. איזה בושות. ואני ממשיכה להתעלם ממנה יום אחרי יום, והיא ממני. ואני לא רואה פתרון באופק. כי אני כל כך כל כך פוחדת לדבר איתה. ואני מרגישה כזאת ילדה קטנה למולה.

התחלתי לכתוב כאן ואז שצף של מילים יצאו ...העתקתי לטיפול לא לכאן .. זה עוד אחת מהדלתות האלה של הפלאשבקים של הגוף... אודי אפשר שתהייה איתנו ....