פורום פסיכולוגיה קלינית

הי אודי והי מימה, מימה יקרה (וכבר אמרתי - שאני נוטה, להבנתי, להזדהות המון עם מילותייך) הזכרת את חוויית ההישארות מאחור. אולי הייתי מכנה זאת, עכבה לגדול. אודי, רשמת למימה: "זו חוויית מפתח שלך, החוויה שאין איש מבחוץ שיכול לתת מענה למה שחסר. וזה מאוד קשה להרגיש שנשארת מאחור בעוד כל העולם ממשיך לנוע ולהתקדם. אני תוהה האם יש קשר בין הדברים?" אז, אודי, וגם מימה, אני מחפשת את הקשר בין הדברים אצלי. והייתי אומרת ש - כאילו יש איזה מקום (לא מודע, אך נראה לי שכבר מוכר לי) שבאופן עיקש רוצה להיות עוד את החודשיים האלה בבטן, בטן לא רעילה, ולא לצאת פג, להיוולד מחדש לאותה אמא, אבל בריאה, ושרק היא תמלא אותו חסר. וכאילו האחריות היא עליי ויש לי שליטה בזה. ואז, רק אז, אוכל לגדול ולהיות חופשיה. הסיכוי לזה הוא אפס מוחלט. ועכשיו צריך להתפשר על מה שיש. סוריקטה

הי אודי, אהבתי מאד שכתבת שזו משמעותו של תיקון. מדהים, בעיניי, שאתה מוצא מילה אחת מאגדת. תודה. סוריקטה

אודי תודה על התגובה למטה ומנסה להבין . מנסה לכתוב לך לא דיסוציאטיבי . גם ההודעות הקודמות ניסיתי ללא הצלחה יתרה . לא יודעת אם לא הגבת לי כי זה היה דיסוציאטיבי מידי או שהשארת את המקום לי ולשירה בכל מקרה מנסה לשאול שוב . מנסה כאן שוב ... בפגישה הצד הקשה התוקפני שלי הגיע ויצאו לי קולות אחרים מהפה. קולות שנשמעו כמו גבר אתה אומר שזאת תגובה של חרדה . היו רגעים שהיו צדדים מפוחדים דכאוניים שלי ואז היא אמרה לי שאני צריכה לגדול בחלקים האלה... איך מגדלים חלק ממך כשאתה כבר גדול ... אודי זה קשה לכתוב את זה ככה זה עושה סלט ירקות בראש ... אבל אני באמת מנסה להבין .ולא יודעת ואודי יודעת שאומרת לך את זה כל הזמן אבל האמת אתה לא מפסיק להדהים ולרגש ... אודי תודה על היותך אתה פשוט מתנה ,מה שאתה עושה כאן זאת שליחות שכולה טוב וחסד . שיהיה לך סופש מדהים מלא בטוב ושמחה .

הי אביב, ... אומר ש - כן, זה קורה שלומדים להכיר בחלקים התוקפניים, ולומדים לא להדוף אותם טוטאלית. ואכן דרך ארוכה ולאט לאט. אני, אישית, חושבת, לפחות בינתיים, וכבר נדמה לי שכתבתי כאן - שיש חלקים שיישארו מפותחים פחות, ויש כאלה שיותר. בכל אחד איזון שונה. החלקים התוקפניים יכולים עם הזמן לא לעשות כזאת רוח ולהשתלט על הכל. אולי כי הם יוגדרו טוב יותר כחלקים ונדע את מקומם היחסי. אני חושבת, כרגע, שהייתי מגדירה גדילה, כשינוי ביחסיות ובאיזון בין החלקים השונים שמרכיבים אותך. שלך, סוריקטה

נולדנו באותו יום :-)

הי חמודה, אותו תאריך עברי? ואת גם בגיל דומה (אם אפשר להבין כאן מתיאוריי...)? חביב שיש גם לך יומולדת. איזה יופי! הלועזי אצלי בנובמבר (יומיים לפני במבי, וכמו ילדה-אישה שכתבה כאן פעם). בכל אופן, לכבוד היום שכולו שלך - אני כל כך שמחה לראותך כאן. איחוליי לימים רבים של תחושת עטיפה ורוך. שלך באהבה, סוריקטה

❤❤❤

אוףףףף!!!!! קשה בעבודה החדשה, הבוסית מגעילה!!! כבר הודעתי שדי לי. הציעו לי להשאר שם בתפקיד אחר, הסכמתי לנסות. אז ביום ראשון אתחיל תפקיד חדש. בנתיים מחפשת בכל הכח משהו אחר, וכל הזמן איך שהוא חוזרת לתחום המוכר שממנו רציתי כל כך להתנתק. אוףףףף!!! נראה איך יהיה ביום ראשון וכמה אחזיק במעמד בתפקיד החדש. לא פשוטים החיים האלה!!!!

... ויש גם פינות בריאות. ואמצע. הי ת', כולי תקווה שייקל לך. סוריקטה

תודה שקמתי תודה על זריחה מדהימה תודה על מי שמלווה אותי תודה על מי שאני תודה על עוד שנה מאתגרת במידה מבחינה אקדמאית תודה שאני לא שמחה לאיד אבל גם בהחלט לא עצובה תודה שאני מצליחה לתפקד בתוך כל מה שעוברת המון המוני דברים תודה על מפגש שהיה הבוקר שהבנתי עוד משהו עלי על שיפוטיות תודה שאני בודקת את עצמי ויודעת לאמר תודה וסליחה תודה שאני מתחילה להבין את התבנית של "אני אשמה" שאני פועלת ממנו תודה שיש טיפול לקחת אליו את הדברים תודה על הרגלים אחרים שאני מאמצת תודה שלומדת לשמור על עצמי תודה על יום חדש שמחכה לי של למידה אין סופית תודה שגם אחרים סביבי רואים מה גורם לי להרגיש חיה תודה על שיחת טלפון אתמול שהחזירה למסלול תודה שיש לי היום כלים להעזר באחר תודה שיש במי להעזר תודה על אופטימיות הבוקר למרות ובעיקר בגלל הכאב האין סופי תודה שאני לומדת לחיות איתו תודה שאני מבינה שאני די נאחזת בו ולא מאפשרת לו כמו גל לחלוף וגורמת לו להיות אין סופי תודה שאני מבינה שהכאב הוא רק סיפטום לכל המוגלה שהנפש לא יכולה להכיל תודה על יכולת לכתוב תודה על מקום שמרחיב את הלב שאני נמצאת בו תודה על המקום הזה תודה עליכם כולכם

זה עוד אחד מהימים האלה שממש לא בא לי ....אבל יודעת כמה כוח זה נותן לי למשך היום ...כדאי לכן לנסות תודה שקמתי תודה שאני כותבת תודות תודה שהיום קצת פחות אקסטרים תודה על יום מיוחד היום תודה על הבנה תודה על כל מה שאני עוברת שמצמיח עוד קצת תודה על אוכל תודה על הגוף שלי תודה שמנסה להבין את הכאב לשהות בו ולתת לו ללכת תודה על דרכים אחרות לעשות זאת כמו דמיון ומדיטציה תודה ששמתי לב שקצת בכי משחרר כאב של הגוף .זה לא אומר שמאפשרת אבל זה רק להיום תודה על עבודה ופרנסה תודה שמצליחה להיות וללוות אחרים ולשמור על עצמי תודה שחושבת על המשך הדרך תודה שלא מוותרת על עצמי לגמרי למרות שזה ממש קשה תודה על כל הצרכים הגשמיים שישלי שעוזרים לחיות תודה שאני לא זקוקה להרבה ונעים לי ככה תודה על מי שאני אני לא גרועה כל כך תודה שאני יכולה לראות את הטוב שבי כמו את הרע שבי תודה על אנשים שמלווים אותי תודה על המקום הזה שמאפשר שבת שלום עם הרבה שלווה וטוב

כתבתי כתבתי כתבתי. מחקתי. לפחות יש מרחב שאפשר להתעצבן.. תודה על המקום אודי. למרות שחסכתי מכאן את במילים בסוף. לא בא לי לירוק לבאר שלך.

אז...מהבוקר של הפגישה אני חזרתי להתלבט :( וואו איך קשה...חשבתי שהחלטתי להפרד וזהו ואגיד את זה...אך לא פשוט הדבר!!! לא תארתי לעצמי שהתלבטות זה דבר כל כך קשה, מעולם לא הייתה לי התלבטות של ממש, כלומר תמיד ידעתי במה אני רוצה לעסוק, מה אני רוצה ללמוד, איפה לעבוד, להתחתן ידעתי כמעט מיד (אהבה ממבט ראשון) כשחושבים על זה, פשוט היה לי מזל :) וואו..ופתאום מחזיקה בהתלבטות, עוד דבר חדש שלומדים כנראה בטיפול. אז מבחינתה זה בסדר להחזיק בהתלבטות... יוצא שלא נפגש עכשיו שבועיים כי שבוע הבא אני לא יכולה, אז היא אמרה שזה תרגול טוב ואראה איך אני מרגישה בלי לצור איתה קשר..ובכלל היא אמרה שאנסה שלא לצור קשר בין הפגישות ונתחיל מזה, היא צודקת כי עדיין יש רגעים שיצרתי קשר, אפילו שהוא היה חיובי רק לידע אותה...כי אני כבר לא מיידעת ברע ממזמן. והקקראתי לה הכל מפה!! כל מה שכתבתי וענו לי (תודה לבמבי היקרה, שבזכותה למדתי להקריא מפה דברים :) ) אמשיך לדווח, בינתיים הפגישה רק עוד שבועיים...זמן ארוך להתלבטויות :) תודה לכלם ולך אודי שמכיר אותי כל כך טוב..חייכת :) וואחד סבבים..

אני זוכרת שבטיפול אצל הפסיכולוגית הבעתי משאלה שאלך ללמוד קורס באוניברסיטה והייתי רוצה שהיא תלווה אותי ותחזיק לי את היד לפני שאכנס לקמפוס. היא ישבה מולי ושתקה והיה לה מן מבט כזה שמשדר לי שהמשאלה/בקשה שלי ממש לא במקום. היא שתקה. ואני בתגובה לחוסר ההענות התכנסתי לתוך עצמי. הרגשתי כאילו משהו היה לא בסדר במה שאמרתי אבל לא הבנתי מה. רק הרגשתי שמשאירים אותי לבד. לגמרי לבד עם עצמי ועם הרגשה של אכזבה. שום דבר מזה לא היה מדובר בעצם. היא אשת מקצוע לא?? אז למה המטומטמת הזאת לא פתחת את הפה והתייחסה אליי??? למה לא השיבה משהו בסגנון 'את יודעת מה אני שומעת בכמיהה שתארת עכשיו? שאת קצת מייחלת לליווי תוך כמו של אמא לילדה קטנה שמחזיקה לה את היד ותתן לה בטחון לפני שהיא עושה את צעדיה העצמאיים בעולם. אולי זאת כמיהה שהנשארה כי בילדותך היה לך חסר דמות מבוגר שיהיה שם ויתן בטחון?' פשוט להסביר את זה. לא לשתוק! לא לגרום לי להתכנס. לא לשחזר לי שוב ושוב ושוב אינספור אכזבות בקשר. הפסיכולוגית הזאת הייתה פשוט מטומטמת וחסרת כשרון ברמות רשלניות. זאת רק דוגמא אחת. היו מיליון. נקודות שהיא פספסה אותי. הזדמנויות שהיה אפשר להציע התייחסות תומכת/מחזיקה/מבינה/מכילה/ מסבירה/... ולא קיבלתי כלום ממנה חוץ מחווית חוסר פשר אחד גדול ל'אכזריותה', לאינוסי התסכולים הכפויים, לכל מה שעבר עלי שם רגשית. היא השאירה אותי לבד לחלוטין .

אודי תודה .... כל כך מרגש כל פעם מחדש וממש אין על מה להתנצל ... אתה כל כך מחוייב לאנשים שאתה לא מכיר ולא חייב להם כלום ... אין אנשים כמוך אני כבר חושבת שאתה לא אמיתי ... 😊

מתקבלת :) תודה אודי על ההודעה הזו...בהחלט מחכה לך.

אוי אודי, ... עם זאת, העלית הודעות בקצב כל-כך גבוה (אפילו עד כדי מידי מרגש עבורי) שזה מפעים. ככה לא נעים לי, שכדי להתבטא, אני צריכה להטריח אותך כאן. אבל זה שומר ונותן המון הגנה. אז כל-כך תודה. (וכבר כתבתי הודעה כזאת, מניחה שהיא עוד תופיע כאן). שלך, סוריקטה

היא אמרה לנערה הדיכאונית שתקועה בעבר שהיא רוצה לעזור לה לגדול ואז היא לא תשאר בעבר .. גם המטפלת הקודמת דיברה איתי על לגדל אותם את הקטנים .. אודי מה זה אומר לגדול ... אני כבר גדולה איך אני יכולה לגדל את החלקים . זה כל כך לא מובן לי כלום .. מן הסתם אני אדבר איתה על זה ...אבל בבקשה תיתן לי קצת אור להבין את הנפש המוזרה שלי ... חופש נעים ..

אביב יקרה, נדמה כאילו המילים שלך הן אלה שלי והסיטואציה כל כך דומה. גם אני לא מבינה כשהוא אומר לי לנחם חלק כזה או אחר או לאפשר להם לגדול. נראה לי מלאכותי, לדבר לעצמך, להרגיע מישהו בך, את עצמך. התחושה היא שהם משדרים אלי אבל אני לא יכולה לשדר אליהם. תקשורת חד כיוונית. שלך שירה

שירה מתוקה . אני דווקא כן מצליחה להקשיב להם. להיות שם עבורם לא תמיד זה עוזר לרוב הם זקוקים למבוגר האחראי . אבל לא מצליחה להבין איך אני אמורה לגדל אותם

היום הרגשתי שחייזרים השתלטו לי על המוח ודיברו במקומי ..החלקים האלה הקשים שחוסמים כשהיא מתקרבת לאש.. מרגישה שביימתי פגישה של מדע בדיוני .. אודי זה מרגיש כמו הצגה אחת גדולה מבינה שלא וזה כל כך מפחיד ... אפשר שתהייה איתי בפחד הזה בחוסר הבנה מי ומה אני היום ... גם אם ברור לי שזאת התקדמות אני לא מצליחה להעביר את זה פנימה ..

... אני מאד נהנית מכך שהודעות עולות ויש שיח בין המשתתפים. תודה באמת מהלב, סוריקטה

ההרגשה שלי היא שכל העולם מתקדם ואני נשארת מאחור. בזמן שאני סבוכה עם עצמי וזכרונות עבר רגשיים פוגעניים 'יורים לי את עצמם בראש' אני רואה אנשים סביבי עוברים דירות, מקימים משפחות, פותחים עסקים... אנשים שהכרתי בנקודת פתיחה אחת עם הזמן מתקדמים לנקודה אחרת. ואני? באותו מקום קפוא מבפנים. עמוק בתוכי סוחבת את אותה זעקה שהשתחזרה בטיפול הפסיכולוגי לפני 9 שנים - זעקה וכמיהה איומה שהיא תבוא לקראתי ותעזור לי. זעקה אל האקס שיבוא אליי ויחבק. זעקה לקולגות שיתמכו וירצו בשבילי. זעקה לעולם שיכלול אותי. שיעודד אותי. שיסביר לי איך עושים דברים כאן. שיאפשר לי להשען עליו ולנוח ויכיל אותי בכל מצבי הצבירה האפשריים. שאוכל לחוש את עצמי בחיקו אנושית ושייכת -בעלת זהות חיובית ועם תחושת משמעות ויכולת פעולה. שיברא לי מוטיבציה וחשק. שיסלול לי כיוון ודרך להתפתח לאורה. שיחזיק לי את היד תוך כדי שאני צועדת וילחש באוזני לאורך הדרך בטון מרגיע 'אני אוהב אותך ואני מאמין בך' . והמישהו הזה , אביט בעיניו/ה ואראה שם מבט חם וכנה. מבט שמשכנע אותי שזה אכן נכון. שאני רצויה ונאהבת. אני שייכת. שזכיתי לחיק תומך להתפתח באורו. להתעטף בו בעת מסעותיי בעולם. אחוש מוגנת ובטוחה. יש לי מקום. יש לי דרך. לפעמים מרגישה שאיבדתי אפילו את כושר הזעקה. זעקה שחבל מלכתחילה שצריך היה להגיע למצב לזעוק. קולה של כמיהה קרועה. לפעמים מרגישה שהשתרר שקט של ויתור. השתרר שקט של כניעה להעדר. אבל אל לטעות בו- זה לא שקט מנחם של הרפיה גואלת. זאת השלמה עם אימת הריק והשענות לתוך הכלום. הכח לרצות ולקוות שהעולם יבוא לקראתך אזל. יותר מדי פעמים הוכיחו לך את ההיפך. העולם כבר לא יבוא לקראתי. רק אני יכולה לבוא לקראתי. אני לבד. נפש נטולת גפיים. ללא גוף שישא אותי מנקודה אחת לאחרת. ומרוב בדידות אין חשק לשום דבר. איש לא יכיל את הכאב הזה. איש לא יחבוש וירפא. איש כבר לא יגיע ולא יעשה את זה בשבילי. שנים של תקוות שווא הובילו למסקנה המאכזבת: החיצוני לא ירפא את הפנימי. העולם ממשיך בדרכו ואינו משאיר פצועים מאחור. אנשים עסוקים. הם חיים את חייהם. יש כאלה שיעקפו אותך בנימוס בזמן שאת שרועה פצועה על הארץ. אחרים אכזריים יותר ידרכו על גופת נפשך ללא היסוס בדרכם לחתור קדימה. העולם בדרכו ממשיך ואת נשארת מאחור. נזכרת ברגע ההוא שזעקת לחיבוק. רגע שבו הרצון שלך היה ככ חד וברור לעצמך. חיבוק שלא הגיע. לא מהאדם שרצית ולא בנקודת הזמן בה רצית. העולם לא נענה לך. בני האדם לא נענו לך. אבל רצית. היה בך רצון. והוא היה חד ושלך. הרגשת את עצמך שם במלוא הבהירות. ללא כל ערפול. חד וברור מתוך מעמקייך- הזעקה הזאת - זאת היית את. היית זעקה. וכיום? כיום את זעקה לשעבר שנכנעה אל תוך השקט. שקעה אל מחוזות ההעדר. למדת בדרך הכואבת שאין איש מבחוץ שיתן לך את מה שחסר לך מבפנים.

מימה יקרה כל כך שמחה שבאת שכתבת ... אני מאמינה בך וכבר אמרתי לך את זה בעבר יש בך הרבה יותר ממה שאת מרשה שיראו ... נגעת בי כל כך בכתיבה הזו בצעקה הזו יותר משתוכלי לתאר מחזיקה עבורך תקווה שהימים האלו יגיעו אבל אין לנו ברירה צריך לעבוד קשה עבורם ...

הי מימה יקרה, אני יכולה להבין אותך. גם אני, להרגשתי, ולא רק, כנראה, נשארתי מאחור במובנים רבים. עם זאת, היות שהלכתי לטיפול והתמדתי - כן התקדמתי, אבל בקצב איטי, ולמקום שהתאפשר לי. המטפל שלי רואה זאת כנס רפואי. אני נמצאת בין המון אנשים די נטולי עכבות, קרי, מעטות וקצרות, לראייתי - ואפשר לומר - דוהרים קדימה ובעלי הישגים חיצוניים רבים במיוחד. המטפל שלי הוא כזה בענק. הוא אמר לי שכך חינכו אותו וזה הבית בו הוא גדל. ואני, אני מרגישה שמכל מגע עם העולם אני זקוקה להתאוששות ארוכה (היום בכלל מצליחה להתאושש, פעם, גם זה לא ממש - וזה איכשהו, להבנתי, דומה לתיאורך). אז, כנראה, שכל אחד מגיע למקום כזה שמתאפשר לו. ויש מי שהיה לו מזל ויש מי שפחות. ויש מי שנשאר עם בורות עמוקים ובכל זאת חי. ולפעמים קצת פחות מרוכז בכעס וקנאה. אנחנו. שלך, סוריקטה

סליחה אם הרגשתם ששמתי אתכם במלכוד... אני פשוט רוצה שיהיו איתי בהחלטה, כל חיי החליטו בשבילי, נכון שאני כבר אדם מבוגר ומחליטה בשביל עצמי אבל אני מאוד נוטה להקשיב לאחרים ולא ללכת עם הלב שלי., זה השתנה בתקופת הטיפול, פתאום בטיפול לא מחליטים עבורי, אני מחליטה. קשה לי להשאר באוויר הרבה זמן, קשה לי להתלבט, אני לא כל כך רגילה לכל זה...ובטיפול אני העליתי הרבה פעמים את המילה פרידה ושנצטרך להפרד...גם כשהיה לי קשה ורציתי לחתוך את הטיפול, הגעתי! לא ברחתי מהטיפול, פעם אחת נפרדתי ממנה אחרי שנתיים ראשונות וזה היה בלית ברירה...אחר כך הרגשתי שאי אפשר וחזרתי, פעם אחרת ממש התלבטתי וכמעט נפרדנו היא כבר חשבה שבפגישה מסוימת נפרדות ובסוף ביקשתי להשאר..כך שהאמביוולנטיות בנושא הזה ממש מלווה אותי. הפעם מנסה להחליט איך לבצע פרידה, כי החלטתי שאין צורך לחפור יותר לעומק כרגע, זה לא מפריע לי בחיי היום יום ולכן לא רוצה להכנס לרגרסיה, לא מתאים לי, להישאר בשביל תחזוקה זה קצת מאולץ וחבל על הכסף והמאמץ. אז בשורה התחתונה החלטתי שנפרד, איך ומה יקרה? אין לי מושג...לא בורחת ולא אומרת להתראות מיד כמו שרציתי, גם פה תדרש עבודה ואפילו קשה לדעתי (מבחינתי להפרד בפגישה הקרובה יותר קל לי) החלטתי שכן אלך על תהליך ונבדוק הכל, אולי אציע פגישת "איך הולך לבד" אחרי כמה חודשים? אולי אציע פגישת תחזוקה? לא יודעת אולי נפרד לגמריי...לא יודעת פרידה סופית מלחיצה אותי...אפילו שהיא אומרת שדלתה פתוחה תמיד. אודי, מה קורה בד"כ? אנשים נפרדים ואינך שומע מהם יותר לעולם? פתאום נורא חשוב לי קשר....קרה לי עם חברה שחידשתי קשרים ישנים ועוד חברה אחרת קרובה מאוד שספרתי לה מה עברתי ואז התנתקתי ממנה כלומר דחיתי ודחיתי פגישות איתה (בושה, פחד וכו') עד שהחלטתי לחדש קשר ואני שמחה שאנחנו בקשר. פתאום יש לי קשרים עם חברות כמעט כמו שיחלתי לעצמי....לכן קשרים פתאום חשובים לי (פעם הייתי מתנתקת ויותר אין לי קשר עם אנשים מהעבר) ועכשיו בטיפול זה לא כמו בחיים, נפרדים כאילו היא נוסעת למקום רחוק בלי מחשב או נייד :( או להבדיל אלף אלפי הבדלות: מוות.... אז מה קורה בטיפול כשנפרדים? אפשר להחליט על פגישה עתידית? אפשר לשמור על קשר ולומר חג שמח? שנה טובה? כל כך מבלבל וקשה אבל רוצה להחליט, עצם ההחלטה שהיא שלי זה כבר נותן משהו...

וואוו.. לא פשוט מה שאת עוברת עם עצמך .. ההתלבטות הזו... האמביוולנטיות... רוצה לשתף אותך ולומר לך שקראתי את ההודעות השונות שכתבת בתקופה האחרונה.. את השאלות והחרדה הגדולה לגבי רגרסיה והצורך בכך, לגבי המטפלת שלך ,האם קיבלה הכשרה לכך ועוד... האם אפשר להתאושש מהרגרסיה ולהמשיך ולתפקד במציאות החיצונית ועוד... כל כך מבינה אותך... אולי אפילו אין לך מושג עד כמה... אני יודעת מה זה כניסה לרגרסיה... זה מרגיש כזה שאתה ממש ממש לא רוצה להיכנס למקום ההוא ויחד עם זה משהו שאתה אפילו לא יודע מה זה מושך אותך פנימה ומושך עוד ועוד פנימה... איתך בכל החלטה שתחליטי, במבי.

תודה במבי יקרה! מרגישה שאת ממש יכולה להבין...(ולא מאלה שאומרים "מבינה אותך" בלי כוונה אמיתית.) בהחלט זה נובע מכל מה שכתבת..אך ההבדל הפעם הוא די גדול, הפעם המניע אחר, לא מבריחה של פחד, אלא ממקום יותר שקול, אני קוראת לו "אמיתי" יותר. והפעם בשונה מתמיד היא מאמינה שיש לי כוחות גם בלעדיי הפגישות, אני פועלת מחוץ לפגישות הרבה...עשיתי שינויים רבים, גם בתחום העבודה לקחתי על עצמי משהו (לא אפרט) גם בתחום החברתי, זוכרת שאמרתי שאין לי חברות? כלומר אמיתיות שאפשר להתקרב..אז מצאתי חברה קרובה שתמיד הייתה והתרחקתי ממנה וחזרנו שוב, שרק היא יודעת מה עברתי....גם בעלי כבר יודע הרבה יותר, גם חידשתי קשר ישן עם מישהיא ממש מקסימה...הרעיון בטיפול היה שיהיו לי עוד מקומות חוץ ממנה..ופתאום יש לי!!! זה עצום בשבילי, לקשור קשר בלי לפחד לאבדו!!!! אז איתה קצת יותר פוחדת לאבד :) אבל זה שונה... והלא נודע..יישאר שם בינתיים כי הוא לא מפריע לי יותר בחלומות וביום יום. אין צורך ממשי ברגרסיה לשפר את איכות חיי, איכות חיי משופרת :) יותר ממה שחשבתי. אבל שוב, מלחיץ, מפחיד, מה יהיה ואיך....אדבר איתה על הכל כמובן. וכמובן שיהיו עוד סבבים כמו שאודי כתב :) אבל אתגבר, וארצה להשאר פה לפחות לעבור את הכל, הדבר היחיד שממש קשה הוא שאיש לא יודע על הטיפול (גם לא החברות הללו) ואז גם לא יודעים על פרידה ממנו...לכן ארצה שלפחות כאן אוכל לכתוב. תודה יקירתי ששתפת.

הי כולם, ... אז לא כל כך ישנתי בלילה, קצת בגלל הקרבה, אולי טיפה מוגזמת, למען אחרים, אבל המטרה טובה, אני מקווה. בכל אופן, היום חל התאריך העברי של יום ההולדת שלי, ואני מחליפה קידומת. באיזה מקום, מזל שאני כבר פה. שלכם, סוריקטה

וואו!!!!!!!!! סוריקטה יקרה!!! מזל טוב!, החלפת קידומת זה לא פשוט...אותי זה מלווה תמיד במחשבות. התאריך העברי הוא החשוב :) שמחה שאת אומרת שמזל שאת כבר פה!! איזה כייף לשמוע! מה את מאחלת לעצמך? אני מאחלת לך הרבה בריאות קודם כל! שתראי ותרגישי אהובה ורצויה!!! ושיש לך מקום, מכובד מאוד אפילו !!! שתראי את כל התכונות הטובות והמדהימות שיש לך! וכל הכבוד על הדאגה לאחר! ראיית האחר! זה לא מובן מאליו! (רק אל תבטלי את עצמך על חשבון האחר, טוב? שמרי על עצמך, זה חשוב! גם לאדם האחר אגב כשאת שומרת על עצמך) הרבה מזל טוב :) אוהבת אותך וקוראת כל מילה שלך בשקיקה! סוריקטה החכמה! איזו עבודה נהדרת את עושה :) ממש!! איזו דרך! עכשיו תורי לומר לך זאת ;) מיכל

סוריקיטה יקרה יום הולדת שמח מאחלת לך שנה מלאה בכל טוב שנה של צמיחה שנה של אהבה עצמי שנה של בריאות הנפש ובריאות הגוף שנה של קבלת עצמי תודה על נוכחות שלך כאן שהוא מאוד משמעותית עבורי

מזל טוב ליום הולדתך.. ועוד עם שינוי קידומת... ...כן...החיים לא פשוטים... ימי הולדת הם ימים לא פשוטים... ובטח ובטח כשמשנים קידומת... אולי גם בגלל זה השתרשה הנורמה החברתית לחגוג לבעל יום ההולדת...?? אולי גם בכדי לעמעם את הכאב.. חשבון הנפש.. כל הרגשות המורכבים שעולים לקראת ובימי הולדת... ? סוריקטה.. ? את נולדת בגבול של מאזניים /עקרב ? אני ממש ממש עקרבית... גם יום הולדתי מתקרב.. מעדיפה לא לחשוב על זה עכשיו.... אז מה את מאחלת לך ביום הולדתך סוריקטה ? אולי השנה תעשי את רשימת איחולים פה ,מה שנכון ומתאים לך ואנחנו נענה אמן.. ? מאחלת לך טוב ועוד טוב ועוד טוב בכל המישורים ומעגלי חייך... שלך, במבי.

שבוע טוב ומזל טוב לא יודעת מה לאחל לך הרבה טוב מהסוג הנכון כזה שמועיל ולא מזיק . שמה שאת מאחלת לעצמך יתגשם לטובה ... בא לי להכין לך מסיבה כזו עם מוזיקה וזר על הראש ומלא מלא קישוטים שמחים ..ומתנות הרי מתנות כי כל כך מגיע לך 🎈🎂🎁🎁🎁🍨🍰🍭🐶🐰🐹🐤🐥🐭🎈 וכולנו נבוא וגם החיות שאת כל כך אוהבת .. אוהבת אותך המון המון 💟💜💛💞 בבקשה תעשי משהו שיהיה לך נחמד היום ....וכן אני יודעת כמה היום הזה לא פשוט אבל הוא יום הנצחון שלך , גיבורה ....

יום הולדת שמח סוריקטה אהובה 🎊🎁🎈💝 שהעשור החדש יהיה טוב אלייך ושתהיי טובה לעצמך כי את כל כך ראויה. מאחלת לך בריאות טובה והרבה רגעים של אור ואהבה. שלך שירה

הי אנשים טובים ויקרים, אני נוהגת לציין לי את התאריך העברי, כי בתאריך הזה אני יותר איתי, בשקט שלי. את האיחולים הרשמיים ה'רועשים' אני מקבלת בלועזי. פיצול שכזה, אולי. ובמבי - עקרבית אסלי. שמחתי שהייתם איתי. אנצור ואשמור את מילותיכם המקסימות. נשיקות, סוריקטה

לעבור את הזקנה בכבוד. בינתיים, לפחות הגוף שלי, חזק וגמיש ובריא ובכושר. סוריקטה

סוריקטה מקסימה ! אמן ואמן !!! שלך, במבי.

מזל טוב יקרה! מאחלת לך שהשנה הקרובה והשנים הבאות יהיו טובות, שמחות ובריאות. אוהבת חנה❤ ואגב, גם אני מציינת וחוגגת בתאריך העברי(:

תודה שאני כותבת תודות כאן למרות הקולות שאומרים לנדוד מכאן תודה שאני מזהה את קולות ההרס תודה שאני מצליחה להקיש תודה על בוקר חדש ליום חדש לשבוע חדש וגם די חודש חדש תודה על דברים נפלאים שמתוכננים לי היום תודה שאני מאמינה ו יודעת שהטוב היום ינצח תודה שעדיןמאמינה בגלגלי הצדק תודה על ספה נוחה תודה על יצירתיות תודה על לימודים ועבודה תודה על תהליך תודה על כל מי שאיתי תודה על מי ומה שאני תודה על יכולת נתינה תודה על ניתוקים ושאר ירקות תודה על מים בברז תודה על תרגול בוקר תודה על המקום הזה שמאפשר

תודה שאני עובדת למרות החרדות ומצוקה בפנים תודה שיש פסיכיאטור שמבין ואכפט תודה שאני לא מוותרת תודה שמרגישים בטוחים בבית תודה שלפעמים יש שקט בפנים תודה שאני הולכת לטיפול למרות ההתנגדות תודה שיש לי ספקות לגבי האם זה הסיוטים אמיתיים כי זה שומר עליי כאשר זה קשה מדי לקבל תודה על המקום הזה שאפשר לשתף ולהרגיש פחות לבד

תודה שיש לי אותך ואיך אומרים אצליינו תמשיכי לבוא 💜💛💚

תודה שקמתי למרות שהייתי שמחה להמשיך לישון תודה על יום שמחכה לי נשתדל להוציא ממנו את הטוב תודה על בעלי החיים תודה על הטבע תודה על הזכות לראות את הלילה הולך והולדתו של יום חדש תודה על קפה של בוקר תודה על נתינה וקבלה תודה על יום אתמול גם עם הייתה ירידה היא לצורך עלייה תודה שאני מרגישה את היקום מחייך אלי תודה על קשיים תודה על געגועים תודה על מי שמלווה אותי תודה על הגוף שלי זסוחב את הקושי תודה על כאב שמעיר אותי ומזכיר לי שאני עוד לא מתה תודה על הבנה של מי אני תודה שאני לומדת להכיר את עצמי תודה על שמחה בלב תודה על חיוכים וצחוק תודה על בכי וכאב תודה על מי שאני תודה על מורכבות תודה על הזכות להכיר את הפנימיות שלי תודה על כל מה שיש לי מבחינה גשמית שעוזר לי לחיות תודה על המקום הזה שמאפשר תודה על כולכם שנותנים לי כאן מקום להיות תהיו טובים לעצמכם ולאחרים ושיהיה לכם בעיקר טוב 💜💛💚

... בשבוע הבא השעה בה כתבת את הודעתך המוקדמת הבוקר - תהיה ארבע וחצי... אלליי... כתבת תודות למקום שאנחנו מאפשרים. הייתי מחזירה את התודה ממך לעצמך. תודה על כך שנלחמת על המקום המשמעותי שלך פה, לאו דווקא בהקשר למי שאנחנו. תודה *לך*. ואוסיף תודה קטנה משלי - תודה לעמותה שמסייעת לי להציל בעלי חיים במצוקה. חיבוק, סוריקטה

הדבר היחידי שיבאס אותי בשינוי השעון זה שאני פחות יהיה שם ברגעים, שהלילה נפרד ומפציע יום חדש .... אבל בכנות אתחיל את היום באור ולא בחושך. יש תקופות שהיום שלי מסתיים אחרי חצות ומתחיל בחמש בבוקר . יש לזה ייתרון אחד השינה חזקה וטובה ואי אפשר להאשים את החלומות במעט שעות שינה 😀 בקשר לתודה אז תודה לך על התוספת . מאוד מאמינה בשילוב של הדברים . בקשר יש שילוב כלים שמעשיר אחד את השני ומאפשר לכל אחד את מקומו .... אבל בהחלט צמחתי ואני לוקחת היום מקום יותר בביטחון ולא ממקום חלש .דבר שנראה גם במרחב האמיתי אני הרבה פחות "ליצן החצר " ובאותו הקשר חשבתי עלייך הבוקר על המקום שאת מרבה לדבר עליו .ואני מתחילה להיות מודעת אליו וזה המקום המתגונן שמרגיש אשם כשדברים קורים . צמיחה התפתחות ....טיפול חיבוק... איך העבודה ??

... העבודה מאד קשה. הכדורים בעיקר הפיגו לי את גלי החום שסבלתי מהם בתדירות גבוהה מאד, והנמיכו את רמת הזעם, וגם החזירו את התיאבון, כך שאני מקבלת את הדברים פחות בסבל, אולי. תודה, וחיבוק, סוריקטה

גלי החום האלה אימת הגיל...זה מתקרב בצעדי ענק . לא פלא שיש תחושת זעם .. שמחה שהכדורים עוזרים חיבוק

כל כך מתוקה בהצלת בעלי החיים ...

מחר שבוע חדש ועבודה חדשה, לא פשוטה פיזית. רחוקה שנות אור מכל מה שעשיתי עד היום, אבל לפחות עבודה/ תעסוקה גם פחות שעות לבד עם עצמי וגם משתכרים ממנה. לא יודעת כמה זמן אחזיק שם מעמד אבל לפחות יש למה לקום בבוקר... ולא להיות חברה בחברת עצמי.

וואו, בהצלחה רבה!!!! בהחלט טוב להיות עם אנשים! ושיש למה לקום בבוקר!

הי, בהצלחה בעבודה החדשה! פתיחת שנה מבורכת, שלך, סוריקטה

עבודה היא מתנה כי קשה לנו לבד עם עצמינו עבודה עוזרת לי להתקרקע ולהיות נוכחת מאחלת לך שתחזקקי מעמד ושלא תוותרי למרות הקשיים כי זה מועיל לבריאות הנפש

הי ת ' שיהיה קל וטוב והעיקר באמת בהצלחה ..

איפה את ? את חסרה.. במבי.

אתמול שאלתי עלייך ממקום קצת מצוקתי.. הרגשתי שאני דואגת לך... כשקראתי עכשיו את הודעתי אלייך היא הרגישה לי קרה ואולי אפילו מנותקת רגשית.. מרגישה אלייך חום וקירבה וגם דואגת.. איתך, במבי.

הי. תודה!! שמחתי מאוד מההודעות שלך. אני בסדר בסך הכל. לאט לאט.

שלום בן שלי ובת זוגו בסביבות 30 נפרדו לא מזמן אחרי מעל 7 שנים יש להם שני ילדים בן שלי הוא בחור משכיל עם תארים , מאוד מנומס מדבר יפה לא מרים יד לפעמים שמתצעצבן רק מרים קול. בת זוגו מטופלת הרבה שנים אצל פיסכולוגית לפני פרידה היא היתה אצלה והפיסכולוגית אמרה לה כדי שתוציאי את הבן זוג שלך מהבית ותפרקי את הזוגיות ומיד אחרי זה קרה. רציתי לדעת האם הפיסכולוגית רשאית לעשות דבר כזה בלי להכיר ולשמוע את הצד השני? האם אנחנו יכולים לתבוע אותה? היא פשוט הרסה בטיפול אחד משפחה עם ילדים בני שנתיים אחרי כמה שנים של אושר ונחת במקום להרגיע. אשמח מאוד לתשובה. תודה רבה ושבוע נהדר.

הי, אין אני יודעת מה קרה שם, ובכל אופן, ייתכן שהושמעה דיעה או המלצה, ייתכן שכך התפרשו הדברים, זו אינה הוראת הפעלה, או כוח-על. תמיד אפשר לבחור גם לא להסכים (וגם כן). אפשר גם לשנות דיעה. אפשר ליישם חלקית ולאו דווקא מייד. ההחלטה בידי המבצע, בעיניי. אז יש לי קצת נטייה לשים סייג למשפט 'הפסיכולוגית גרמה'. סוריקטה

בואי ... את חסרה כאן.

תודה אביב!! לאט לאט. ההודעה שלך שימחה אותי

שלום רב, האם מותר לפסיכולוג/ית להקליט את הטיפול עם/בלי ידיעת המטופל? זה מעוגן איפשהו?

הי חברים שלי, עכשיו, אני כן מרגישה אהבה גדולה וגעגועים. אם כי, לא ברור לי תמיד ספציפית למי או למה. באמת מעניין שאת ההודעה שפתחתי ביום חמישי כתבתי במעין מצב אדיש לכאורה, והרגש היה חסר לי מאד. ואז ראיתי את עצמי יוצאת דופן. אבל, אודי, וכולם, זה היה רגע מסוים, ויש גם מצבים אחרים. אודי יקר מאד - אני כן מרגישה 'בפנים' בפורום, ואני יודעת שיש לי כאן חלק, עטופה על ידי הבנות, והקבוצה חשובה לי מאד, ונראה לי גם, שאני גם דמות דומיננטית למדי פה. אבל יש רגעים אחרים. מנותקים אולי. ואולי גם 'סתם' עייפות. בחיים בחוץ, אני ככל הנראה אדם מאד עוזר ומעניק. בדרך כלל לא נכנסת למצבי מריבה עם אנשים ולא צועקת או מתנפלת או מקללת. מדברת בגובה העיניים עם אנשים בשכבות שונות של האוכלוסייה ובקבוצות גיל שונות. בדרך כלל, אני לא ממש מגלה שאני מתבוננת בשכבות העמוקות של אנשים (פה אתם יודעים), וההתבוננות הזאת לא מתרחשת כל הזמן, אני מניחה. תודה בנות יפות שלי – קראתי כל מילה, ויש גם תיעוד כאן, ואוכל לחזור ולקרוא. חיבוק למי שאני רואה בינתיים את תגובה בעץ – אביבונת, במבוש, מיכלי, שירה שירונת, חנה הלבבית, מיקה מיקוש, ודוקטור אודי גם. 💗 לכותבות במחשב, אזכיר שאפשר להעתיק רגשונים מכאן: https://emojipedia.org/ סוריקטה

💜💛💓💔💕💖❤💙💗💘💝💞💗💚💛💜

אם רצית שאודי יכתוב לך משו ואני הגבתי לך..

לא כל כך הבנתי על מה את מבקשת סליחה ... ? גם את הגבת וגם אודי הגיב.. והכל בסדר גמור.. :)) מברכת אותך ביום רך ונעים.. :) במבי.

בא לי להרוס הכל ..לשחרר לשיגעון המאבק הזה הפנימי כל כך מעייף https://www.youtube.com/watch?v=0JUmRIHSk7Q אודי מבקשת מילים שייתנו לי כוח אולי ? יש לך כאלה ???? אני עייפה כל כך מלהחזיק את כל השיגעון הזה שנקרא אני .....

החלטתי שנפרד....קרה משהו שספרתי למישהי על עצמי שהבת שלה עברה דבר דומה. חברה שהייתה קרובה אליי מאוד התרחקה ויזמתי קשר ודברנו וחידשנו קשרים. משהו טלטל והצלחתי להתגבר...אכן יש לי כלים. כתבתי לה בהתחלה שאני רוצה עוד פגישה כי הרגשתי טלטלה בסוף ויתרתי...נפגש כרגיל. כתבתי לה " תעזרי לי בבקשה להפרד ממך. תודה" למרות שאיני רוצה תהליך אני מאמינה לה שאולי זה יזיק ועל כן יהיה תהליך. יש לי בקשה מכם: תמיד כשמישהו רוצה לעזוב מנסים לעזור לו שלא לעזוב בגלל כל מיני סיבות...הפעם מבקשת בכל לשון של בקשה. תכבדו את בקשתי, עזרו לי להפרד ממנה. יהיה קשה..בטוח. ארצה לשתף אתכם ולכן מבקשת, אנא גם אם יהיה קשה זה לא אומר שאני חייבת להמשיך בטיפול...היא מאמינה בי! לראשונה היא מאמינה שזה בסדר להפרד. אז שוב, מקווה שזה צעד נבון. אני רוצה נפרדות. רוצה לנסות. הדלת תמיד תשאר פתוחה. אני יודעת...בבקשה עזרו גם אתם. בבקשה אודי אמור לי דעתך ובבקשה עזור גם אתה....חברותיי לפורום, כל אחת נמצאת במקום אחר. אתן לא באמת יכולות לדעת מה מניע אדם לעזוב. אז שוב עזרו לי בפרידה שתהיה קשה בוודאי אך אולי מחזקת בעתיד. תודה.

מיכ... אני בעדך. אם את רוצה להפרד על מנת להוכיח לעצמך שזה אפשרי, שאת יכולה שיש לך את הכלים, שהדלת תשאר פתוחה, אני בהחלט בעד. רק רציתי לשתף בתהיות שעולות אצלי כשאני חושבת על סיום הטיפול (ולא בגלל שאני כועסת עליה...). לפעמים אני חושבת על כך שנוח לי שיש לי ברקע מישהו נייטראלי שאפשר לשתף אותו בהרבה דברים, ולשמוע עוד דעה מבן אדם מוכר. ואיפה שהוא נראה לי שאם לא מתייחסים לטיפול כאל קביים אלא כאל מקום של הקשבה ושיתוף ועוד דעה יותר קל להמשיך. אבל אני כאמור בעדך ומוכנה לתת לך יד או לתמוך בגבך אם מתאים לך. בהצלחה... ואשמח כמובן לשיתופים.

תודה יקירתי, כל אחד מוצא משהו אחר בטיפול, אבל הקשבה ומקום כמה שזה חשוב מאוד, למזלי כרגע חשוב לי למצוא תמיכה מבחוץ, והיא ממש מעודדת ועודדה לזה שיהיו לי אנשים מחוץ לטיפול, וזה די הצליח!!! קראי את הודעתי הבאה :) והחשוב הוא באמת למצוא מקום מכיל ואוהב..ופתאום אני מגלה שיש בחוץ רק שאני לא אפשרתי, הלוואי שגם אתן תוכלו למצוא אנשים ולא רק מטפל...היא הייתה כל עולמי כשלא יכולתי לשתף איש, היום אני משתפת אחרים יותר...בעלי הוא האדם שהכי קרוב וגם חברה טובה שחידשתי קשר איתה והיא יודעת עליי...זו התקדמות עצומה עבורי! הבעיה כרגע שאיש אינו יודע שאני בטיפול ועכשיו לא ידעו שנפרדנו...אתגבר.

לא חשבתי על כך ששמתי אתכם במלכוד.... הכוונה הייתה שאם אני מחליטה אז שכנועים רק יבלבלו יותר. אולי העברתי לכם את הבלבול שלי והמלכוד של עצמי... ותודה על התמיכה שכל כך חשובה עבורי.

כאב וסבל שאני סוחבת איתי הרבה זמן, כנראה שכל החיים שלי, וכולו קשור למשפחה שלי... כ"כ רחוקה מהם ביומיום ובשגרה שלי וכ"כ מושפעת מהמחשבות ומהרגשות אל כל מה שקשור אליהם. ובכלל בתקופה האחרונה מרגישה שיש לי מקום טוב בטיפול. מקום ומטפלת שמכילה אותי ומקבלת אותי. נותנת לי שקט וזמן עד שאפתח את הפה או עד שהדמעות זולגות. מרגישה שרק מאז היא באמת מצליחה להבין אותי. וחמוד מצידה כי בכל הפגישות האחרונות היא פשוט לוקחת טישו אחד וקמה ומניחה לידי. ותודה אודי! על המקום המיוחד והיחידי הזה בעולם.. ואם פעם חשבתי ש'אצליח' לא להיות כאן, אז יודעת שעכשיו אני שייכת ורוצה להיות כאן.

חנה יקרה! רציתי לומר לך שאני מכירה את המקום הזה הקשה...ואיזה מזל שיש מישהיא כזו מכילה ומקבלת אותך כפי שאת! זה יתמתן בסופו של דבר, טוב שאת פורקת. שמחה שאת רוצה להיות כאן ולא נלחמת לנסות שלא להיות כאן. חיבוק מכיל...מיכל :)

הי חנה מתוקה .. כאב שצף מתנקה ונותן מקום לתחושות אחרות שמחה שמצאתן את הנתיב בתוך השתיקה הכואבת ובטח שאת שייכת לכאן .. אתך

הי כולם, בהמשך למה שנכתב כאן, גם אליי, איכשהו אני מרגישה ברגעים אלו קצת אאוטסידרית. נדמה לי, שאיני נוטה להרעיף המון מילות אהבה ותודות תדיר כלפי אודי, למשל, גם לא כלפי המטפל שלי. שני המקומות הללו הם אולי היחידים בהם אני מרגישה, שיש לי אפשרות ביטוי חופשית למדי (ולפעמים אני מרגישה שאני מגזימה). אני תוהה אם לכן אני יוצרת ריחוק ונאהבת פחות, או בכלל לא. האם אני נחוות כנצלנית, דורשנית וכפויית טובה. אבל זו גם הגנה מוכרת לי. אם לא יאהבו, 'אמא' לא תקנא ותתקוף אותי. המרכאות מדברות קול פנימי או השלכה. ואשתף גם, שאתמול הלכתי לבקר את השכן הקשיש שלי אחרי ניתוח בבית חולים. הוא איש בודד ודל מאד. אם כי יש לו אחים ואחיינים. הוא היה שם לבד, לא ממש מתפקד. האכלתי אותו - הוא לא יכול היה בעצמו. אלמלא הייתי שם הוא שוב לא היה ניזון וזוכה לתשומת לה, ומתפרע כי הוא תלוש ולא יכול. כמה עצוב. סוריקטה

אישה יקרה ההודעה שלך נוגעת ומתוך הבילבול שאני נמצאת בו תפש אותי חזק . אאוטסיידרית ופיות נאהבת. . תגידי את רצינית !!!!!!!!!!!!!! אני יודעת שכן אני יודעת ששם הקושי שלך ...וזה מה שהתכוונתי במה שכתבתי לך . הקושי שלך להאמין שאוהבים אותך ... יקרה אין כאן אחד או אחת שלא אוהבים אותך ..שאת לא יקרה לו ... בנתיים אנחנו מחזיקים בידיעה הזו עבורך .. עד שתרגישי באמת נאהבת, שווה ,אחת מ... וכל כך מבינה את המקום הזה והכי חשוב זה שאת מרשה לעצמך לבדוק את המקום הזה . אז שום אומר לך הייתי שמחה עם הייתי מכירה אותך בחיים האמיתיים ולא וירטואלי את בהחלט אישה מדהימה ואני בטוחה שגם חברה מדהימה .. אוהבת אותך באמת מכל הלב 😍😍😍😍😍

לא רוצה להגיב לך ממקום קרבני שלי .... אני יודעת שבימים אלה אני מבולבלת מאוד ומניחה שזה ניכר גם בכתיבה .. אז רק רוצה שתדעי שכל מה שכתבתי לך הוא ממקום טוב עבורך שרואה אותך גדלה צומחת מאפשרת עוד ועוד קרבה...זה כתגובה למה שכתבת לבמבי על הקנאה.. אז זה משהו שאני רואה בך ואת כנראה עוד לא מרגישה שקורה לך ....אבל זה משהו טוב . אוףףף סוריקטה מרגישה ששוב אני מסתבכת עם עצמי ובכל זאת משאירה את מה שכתבתי ... שורה תחתונה ..את בסדר אפילו בסדר גמור וממש לא אוטסיידרית הייתי אומרת עמוד תווך מרכזי .

הי סוריקטה לדעתי את דווקא הרבה פעמים מודה לאודי ומתעניינת בו יש בך משהו מאוד מתבונן לדעתי, מאוד חכם ומנתח ולפעמים תכונות כאלה אולי יוצרות סוג של ריחוק . אולי גם כי אי אפשר באמת להתבונן אלא אם קצת מתרחקים ואז באות התובנות. בכל אופן, לדעתי זה אופי, וזו מתנה ויכולת נהדרת. ואני גם רוצה להוסיף, שיש אנשים שיש להם נטייה להתבונן אבל הם מאוד "קרים" ואנליטיים (אולי כמוני לפעמים?), אבל בהתבוננות שלך ובניתוחים שלך יש משהו מאוד מכיל , מקבל ורגיש. לשם , אגב, הייתי, אני, רוצה לשאוף.

את יודעת כנראה שאני הרבה יותר מעורבבת מימה שאני רוצה לראות ...תודה לך שדרכך הצלחתי לראות את זה ולהיות מאוד זהירה היום. אז סליחה על שתי הודעות שבאו ממקום קרבני מרוכז באני ובאגו.. ואם פשוט תרשי לי להיות לידייך לשבת אתך ברגשות הקשים האלה שעלו בך ... בבור הכואב הזה של -אמא - שאיך שהוא תמיד אנחנו חוזרים אליו..ראשוני כל כך וחסר כל כך .. וסוריקטה יודעת כמה להיות ליד אדם קשיש ערירי שמאבד את היכולות הכי פשוטות וטבעיות הורג משהו בנפש ... אוהבת אותך ומחבקת ברכות שולחת לך ברכות של טוב לסופש קל יותר....

אביב יקרה, מדוע התנצלות, אין לדעתי סיבה (ולא אתווכח עם תחושתך). אך בעיניי לא עשית כל רע. אעדכן, שעזרתי לאותו אדם בבית החולים, ולמחרת הוא השתפר פלאים. זאת חכמה של בדיעבד, אבל כנראה יצר החיים, בשותפות עם השני, גם משחק תפקיד. עד גבול מסוים. שבו אנחנו לא יכולים. כאן, אצלי, יש כאב גדול. שלך, סוריקטה

המקום שהייתי בו היה קורבני במידה מסויימת ולא ידעתי עד כמה זה היה בכתיבה את כתבת על מה שכתבו לך כמובן שלקחתי את זה למקום שאומר "אביב כתבת לי משהו שפגע בי " נו ידעתי שלא אבל שם זה ישב ... וכתבתי לך את שתי ההודעות מהמקום הזה המסביר התנצל ...וזה די קרבני .ולכן ההתנצלות . אתך

סוריקטה יקרה... עצוב לי לשמוע שכך את מרגישה כלפי עצמך כי אני רואה בבירור אותך אחרת. אותך שדואגת לאחר, מילה טובה ויחס. ולא רק כאן בפורום אלא גם בעולם שבחוץ. אני ממש לא רואה אותך מרוחקת או נחווית כנצלנית. אני רואה לנגד עיניי אישה מקסימה ואכפתית לסביבה ולאנשים. חיבוק חם אם מתאים.. ושיהיה סופש נעים ומשמח (והפעם אני מהמחשב אז תדמייני סמיילי של לב)

לא לא סוריקטה, את נאהבת יותר! זה בסדר שאינך מכבירה מילות תודה, הן שם בין שאר המילים והרכות שאת משאירה כאן תמיד. את כולך אומרת טוב. שלך שירה

אישה אהובה שכמותך.... ממש כאב לי לקרוא את הודעתך.... בעיני את נחווית כל כך ,כל כך אחרת.. בעיני אני רואה אותך סוריקטה, אישה כל כך חכמה, רגישה, עמוקה, בעלת יכולת התבוננות על הפרטים ויכולת ליצור אינטגרציה בין הפרטים ולחבר באופן מעניין ,מקורי ויצירתי.. רואה אותך אישה חמה מאוד ומלאת חמלה שבא לידי ביטוי ברצון לעזור ובעזרה לחלשים.. אם זה לצומח,לבעלי חיים, לתינוקות ,לקשישים, לגלמודים ולכל "השקופים" שבחברה.. בעיני סוריקטה את קסם של אדם !!!! אמרתי לך כבר יותר מפעם אחת... אלייך ממש ממש הייתי רוצה ובוחרת להתקרב במציאות החיצונית.. הייתי רוצה ממש ממש להיות ידידתך הקרובה... אני גם חושבת שלמרות שאין לך דיפלומות וניירות למיניהם במכון הפסיכואנליטי היו יכולים ולהסתייע בך רבות בתור מדריכה לפסיכואנליטיקאים... את באמת אחת ויחידה !!! אוהבת אותך, מאוד. מאוד. במבי.

מסכימה עם כל מילה שנאמרה. התודה שלך היא בין השורות והמילים! את מאוד חכמה ומיוחדת. אוהבים אותך ואת רצויה כאן עד מאוד!!!!!

לא רציתי להכנס בהודעה המתוקה שלך לאודי .. אבל רוצה לספר לך שכמוך דאגתי מאוד ..וכמוך לקחתי לטיפול . היא כבר מכירה את הפורום כי מההתחלה אמרתי לה שזה חלק מהרצפה שלי ... הייתי צריכה להסביר לה למה כל כך דאגתי כי זה לא ברור מאליו המחוייבות הזאת של אודי . .. להכנס בערב חג לעלות הודעות ובמוצאי החג להשאיר הודעה מרגיעה ...לא כזאת מחוייבות כזאת נדיבות הלב ומחשבה עליינו פשוט אין ... אז כן גם אצלה ראיתי את המבט הזה המעריך עד מאוד את הרגישות והנתינה ... והאמת במבי וירטואלי או לא בהחלט יש כאן דאגה האחד לשני .... ושמחתי לראות אותך היום במיטבך...

כן אביב.. יודעת שדאגת מאוד לאודי.. אביב... דאגתי לך מאוד בעקבות ההודעה שכתבת בעניין הבריאות שלך, היות וכל מיני סרטים התחילו לעבור לי בראש על כל מיני מחלות שמקפיאות לי את הנשמה... מקווה מאוד שאת בסדר... חיבוק גדול, במבי.

אודי, אני קצת נבוכה מהילדותיות שיצאה בהודעה הקודמת שלי

מיקה יקרה . את יודעת שזאת לא תהייה ההודעה הראשונה שבא הילדותיות הופיעה וגם כנראה לא האשונה .. ולהגיד לך משהו כשלומדים לווסת את הילדותיות למקומות המתאימים אז זה תואם וחמוד. זה בסדר, את בסדר וזה נפלא שאת מודעת לקיום ההתנהגות הזו שלך ...כשיש מודעות ניתן להבין מאיפה זה בא ומתי .. ואז לחבק את ההתנהגות הזו ולגדול.. את צומחת זה חבלי צמיחה

... ומלאת דמיון ויצירתיות. הי מיקה, אהבתי. איחוליי שתמיד יישארו עמנו חלקים צעירים. סוריקטה

מיקה הי, מעניין שההודעה עם דורותי והנעליים הבורדו שכתבת, זו הודעה שמביכה אותך...? גם אני ממש ממש אהבתי את ההודעה הזו שלך.. ממש יכולתי לראות בעיני רוחי באופן חי.. במבי.

חווינו ועדיין חווים תחושת נטישה אני יודעת שאף אחד לא נטש אבל קשה היה בסוכות לבד קשה .. ואז אני חושבת לעצמי שאולי עדיף לבד.. ואז התנתקתי.. בודקים שוב את השטח.. הכי הכי הכי רוצים להרגיש בטוחים בעולם

ינשופי אהובה את יודעת אני הכי הכי מבינה זוכרת את כל הפעמים שפחדתי לחזור לכאן שההרגשה הייתה שהכי בטוח זה לברוח מכאן אודי תמיד אומר לאט לאט בקצב שלך וזה כל כך נכון לאט לאט יקרה אנחנו כאן מחכים לך ...אוהבת אותך חיבוק ענק

חיבוק יקרה! לאט לאט, השגרה תחזור ותוכלי להרגיש בטוחה ושייכת. גם אני הרגשתי חופש ארך מדי...

ינשוף יקרה, שמחה שהגעת.. למרות ועם הפחד... איתך, במבי.

אז נפגשנו סוף סוף.... היא אומרת שאני מעמידה אותה במלכוד....אם היא תגיד לי ללכת אני ארגיש שהיא לא רוצה אותי יותר, אם היא תגיד לי להשאר אני אחשוב שאני לא בסדר ולא יכולה לבד. והיא צודקת. היא אמרה שהיא רואה שאני יכולה לעזוב ויש לי יותר כלים ואני כן יכולה לבד ואני גם יכולה להשאר ולעבוד עוד על דברים....... מה שאני מרגישה הפעם זה לא שאני אומרת שאעזוב והיא משכנעת שלא. אלא משהו אחר, הפעם זאת דילמה אמיתית יותר, ממקום יותר מושכל אולי? ועדיין אני מחליטה שלא להחליט....יותר קל להחליט ולחיות עם ההחלטה מאשר דילמה..מוזר וחדש עבורי...שתדעו כלכם שהפעם זאת לא בריחה ולא ניסיון לבדוק נטישה או אם היא התייאשה ממני ונמאס לה..מאמינה שלא כך הדבר (סוריקטה: אני מאמינה שהיא רוצה בטובתי, עדיין לא בטוחה לגבי ממש אהבה) ממש לא משם. הפעם זה יותר מעמדה של כח ויכולות שלי...מחשבות. האם באמת אני עושה/ עשיתי יופי של עבודה? אודי, האם גם אתה שם לב לשינויים? חיוביים? אחרים?

היי, אני חדשה כאן. חזרתי לטיפול פסיכולוגי אחרי הפסקה של כמה שנים. חזרתי לאותו מטפל. הפגישה הייתה כל כך קשה ומלחיצה, כאילו מעולם לא הייתי שם. הוא הישתנה וגם אני הישתנתי. פעם הוא היה כל כך נחמד ולבבי והפעם הוא היה אחר. כמו אדם אחר לחלוטין. הוא היה קשוח, הרבה פחות נחמד, הוא מאוד הלחיץ אותי. הייתי כל כך לחוצה שלא הצלחתי להגיד בדיוק למה אני שם. אמרתי חלקי דברים. הטיפול בעבר הופסק ביוזמתי, כי הגענו לנושאים מכאיבים וזה היה קשה לי, אז כהרגלי ברחתי והפסקתי לבוא. אני אמורה לפגוש אותו בשבוע הבא. אשמח לתובנות. תודה...

היי ברוכה הבאה....כל הכבוד שהצלחת לחזור. אולי ציפית למשהו אחר בפגישה וזה לא קרה אז התאכזבת...אולי זכרת את הדברים שרצית לזכור בטיפול וציפית לכך. כל הכבוד שהצלחת לחזור! זה לא פשוט ולא מובן מאליו אם את זו שעזבת כך פתאום...וואו!! תלכי שוב ותדברי על הכל. בשביל זה את שם עכשיו לא כדי לשחזר שוב בריחה ;). בהצלחה

אודי... רוצה לומר לך תודה גדולה על היותך פה בעולם המטורלל הזה ובפורום הזה שמרגיש לי מצע רך ומגן.. הייתי היום אצל אמא צביה והיא הקשיבה להודעות שכתבתי לך ולתגובות שלך ושל סוריקטה .. בגדול היא לא אמרה כלום אבל הסתכלתי טוב טוב לתוך העיניים שלה וראיתי ניצוץ כזה מיוחד במבט שלה... ונראה לי שהיא מאוד מאוד מעריכה אותך ואולי גם היא אוהבת אותך... ? שלך-במבי.

במבי את כזו מתוקה! קראתי את כל ההודעות וככ מבינה ומתחברת לדברייך כשאודי לא היה.. שמחה על התגובה של אודי אלייך. ושיהיה ערב טוב🌹

רוצה לומר לך שקראתי את מילותייך.. לא יכולתי להגיב.. האצבעות לא הצליחו להגיב לא לך ולא לאחרות . מנצלת את הרגעים הללו שיש בי כוח ורוצה לומר לך שאת נוגעת לי בלב עמוק.. רוצה לשבת על ידך בשקט ולאחוז בידך.. זה בסדר, נכון שירה ? איתך, במבי.

כל כך תודה במבי. תראי, שוב סתיו וכל העלים והצבעים והשמים הצלולים והשקיעות הכי יפות ושוב אני כאן. תודה על היד המושטת.

וואוו שירה... את יודעת ? מאז שאבא שלי נפטר נראה לי שהעיניים שלי עדיין לא ראו את השמיים,את השקיעה, לא שמעו עדיין את אוושת העלים ולא הצליחו להריח את ריח האדמה שספגה את היורה שירד בכל עוזו... וואוו שירה... כל כך ,כל כך רוצה לחזור ולראות,לשמוע ולהריח את העולם...הטבע.. תודה שירה שהזכרת לי שכל זה קיים.. רק צריך להתעורר... תודה ! במבי.

וואו!!! כמה כעס, כמה דם וכמה מוגלה הקזתי.עכשו יותר טוב. לא נפרדנו. עכשו יותר רגוע. יותר קל. תודה לכן שהגבתן. מעריכה.

אודי, היא גם אמרה לי שאני שמה אותה בפינה. בהתחלה לא הבנתי את המשמעות ועכשיו אני מבינה שאולי היא התכוונה שאני מענישה אותה. אני מרגישה כמו דורותי עם נעלי הבורדו שמעמידה בפינה את מלכת הלבבות עורפת הראשים מארץ עוץ או מאיפה שהיא לא תהיה אני רוצה שהיא לא תהיה מלכה יותר ויישאר ממנה רק לב. אבל אם עוד פעם היא תסתער עליי כך עם הכידון שלה בפני כולם, אז אני באמת אצטרך להיות טוטו ולנבוח עלייה עד שהיא תהיה דחליל.

גם את זכות הבחירה על גופי לקחו ממני ... ואולי כבר לקחו את זה ממני לפני שנים כשנולדתי .. קודם אמא ואבא ..ואח ואחרים ..אחר כך כל מי שחשב שנכון. להיות נתונה בידיים של רופאים שבטוחים שהם יודעים יותר טוב ממך מה קורה לגופך ..כשזכות הבחירה וההחלטה נלקחת ממך בגסות בהרגשה שמפקירים אותך .. מנסיון עבר רפואי שהוכיח שצדקתי והותיר בי צלקות וחיתוכים כמעט מאוחרים מידי ומאוחרים מספיק כדי לגרום נזק לצמיתות .. מרגישה חסרת אונים ,מובסת ,מוכה ..שקופה . כשרולטת מוות מעל הראש שלך וכל האפשרויות גרועות ...זה מעיר את יצר החיים ואת ההרס העצמי גם יחד ...ככל שהפחד גובר והרצון וההבנה שחייבת לעשות הכל כדי לחיות , ההרס מרים עוד ראש ועוד אחד ...מאבק אין סופי ... וחייבת לראות גם חיובי ולאחוז תקווה אולי זה השלב בספירלה של צמיחה בדיוק במקומות הקשים ....ואולי יצר החיים יגבר .. מנסה לנשום לתוך הרגשות הכל כך קשים שמציפים ....

אביב יקרה ! קראתי את הודעתך ואני מוצאת את עצמי דואגת לך... מחשבות עוברות בראשי... פתאום אני נזכרת שלפני שנים השתתפתי גם בפורום פסיכותרפיה כשהנחתה אותו ענבל ..? לא זוכרת את שם משפחתה.. היתה בפורום ההוא משתתפת אחת בניק דורותי ... כל כך אהבתי אותה... ממש ממש אהבתי אותה.. היא היתה שנונה,חכמה ,בעלת ידע נרחב בנושאי פסיכולוגיה, והיה לה חוש הומור שכשקראתי את הודעותיה מצאתי את עצמי שואגת מצחוק .. היתה לה גם הסתכלות חיובית על בני האדם.. היתה בה אהבה לאנשים,לטבע ובכלל היא היתה אדם של אהבה.. היא היתה מאוד פתוחה ושיתפה אותנו המון.. היא גם שיתפה אותנו לגבי מ ..טוב לא משנה ... ההודעה שלך הזכירה לי אותה פתאום... מוצאת את עצמי ממש ממש דואגת לך... איתך, במבי. רוצה לתת לך יד ואם את צריכה כוחות..אז כל זמן שכרגע יש לי אני רוצה להזרים לך..

הכל בסדר יקרה .אני בסדר ואת בסדר .. אני לא יודעת על מי את כותבת אבל אני בסדר קצת מתוסכלת קצת מוטרדת ...הגוף קצת מראה שהוא קיים וקצת הטראומה התעוררה מטריגרים אבל עברתי כבר תקופות כאלה בחיי אני אשרוד גם את זו . תודה יקרה על הדאגה אני מאמינה שזאת ירידה לצורך עלייה ולשם אני מכוונת את עצמי .. ויד אני תמיד שמחה לקבל יחד זה עוזר לקום מהר יותר

גוררת את עצמי בכוח לכתוב תודות . כל כך רוצה להתחפר באיכס בשחור לשכוח שיש גם טוב בעולם הזה . כרגע מסך ערפל סמיך מעיב על מה שיפה ובכל זאת הידיעה שהטוב שם והיש מקיף אותי .....אז מנסה לראות בשחור גם קוים אחרים . תודה שאני כותבת תודות תודה שאני אוחזת תקווה לטוב תודה שישנתי הלילה תודה שהחורף מתקרב ובא תודה על תהליכים שאני עושה תודה על ספה נוחה תודה על יכולת להניע את איברי הגוף עצמאית תודה על ציוץ הציפורים תודה שאני שומעת תודה לפרחי הקקטוס שפורחים תודה שאני זוכה לראות את זה תודה שיש לי עיניים רואות תודה על בגדים חמים מצינת הבוקר תודה על משפחה תודה על מי שסובב אותי תודה על מי שאני חיה נדירה תודה על מורכבות. תודה שיש מי שמכיל אותה תודה על רופאים ורפואה תודה על בית תודה על חשמל תודה על מים תודה על קפה תודה שהוא בא בלי מאפה תודה על ארוחת בוקר שפוייה ומדויקת תודה על מחשב תודה על פלאפון שאפשר לכתוב בו תודה שאני עדין יכולה להקיש על המקשים תודה על יצירתיות תודה על כאב זה סימן שיש לי לב תודה לגוף שמזכיר את קיומו תודה על אוטובוסים תודה על מחשבות תודה על המקום הזה שמאפשר איזון תודה לך אודי

תודה שקמתי תודה שאני נאחזת בתקווה ואמונה שהכל לטובה תודה שיש לי כוחות לעבורנאת הימים האלה תודה שיש אנשים מקסימים שהם איתי תודה שאני לא לבד תודה שגם בהרגשה אני לא לבד תודה שאני מקשיבה לקולות ההרס אבל עדין בשליטה לשמור על עצמי תודה על שנים של תהליך שהביאו אותי למצב הזה תודה שאני מרגישה שהיום עם כל הקושי אני מגיבה ממקומות פחות שורדים תודה שאני לא קרבן מצוי תודה שאני מניעה את אברי עצמאי תודה על עזרים שעוזרים לייות תודה שאניקמה והולכת לעבוד תודה דאנימאוהבת את העבודה שלי על אף קשייה תודה על ההרגשה שהיקום בעדי תודה על חיוך תודה על בית תודה על יש גשמי תודה שיש לי כל מה שאני צריכה תודה על פשטות תודה שגם מי שסובב אותי מאמין בפשטות תודה על מי שאני תודה על מורכבות והתחברות תודה על המקום הזה שעוזר לאחוז תקווה ואמונה בדרך בעשייה תודה אודי על היותך שבת שלום -שבת שקטה נעימה עוטפת בשלוותה ... כי מגיע לנו https://www.youtube.com/watch?v=XtQMdVyNlx8

אודי, מתה מבושה על ההודעה המטורפת ששלחתי לך הערב. מצטערת אודי. במבי :(((

הי במבי אהובה, את יודעת, קראתי את מה שכתבת ומה שראיתי בהודעה ההיא, זו בעיקר אהבה לאודי. בעיניי, רק מי שאוהב יכול לומר מיני דברים שכאלה. ואת, באומץ, מגלה, תוך שמירה על הכינוי שזה הכי נפלא. אני חושבת שבפשטות כך ביקשת חיבוק מאגד מאודי. ושמחת, בדמעות מתפרצות, כל כך שהוא כאן ושלם ובסדר. ואת יודעת, אני באיזה מקום מקנאה במי שמביע את כאבו וזוכה למענה חם. וזוכרת (אולי לומר באופן מדקלם) שגם מי שמסתדר ועצמאי נעזר, נזקק ותלוי. שלך, סוריקטה

במבי יקרה מדוייקות מילותיה של סוריקטה ואני מצטרפת אליהן באהבה .. וסוריקטה יקרה את יודעת כולנו דאגנו לאודי כל אחת בדרכה ..ואת יקרה הבעת את אותם תחושות בדרכך . וגם אצלך אהובה ראיתי התקדמות זעירה ומתקרבת . הרגשתי אותך קצת יותר מאפשרת לעצמך להיות בתחושותייך ..עם מילים של געגוע ושמחה וקירבה של עד כמה אודי חשוב . עדין ברבים עדין מהסס אבל מאפשר קרבה .. אוהבת אותך את בצעדים הנכונים קדימה ...

וואללה... פתאום עכשיו ראיתי את תגובתך... ו...כן.... באמת שרציתי ממש להרביץ לאודי מרוב שדאגתי לו... אבל כשעדיין לא ידעתי מה קורה איתו הייתי כל כך מבולבלת וגם מפוחדת כל כך. בלב אמרתי לעצמי : אם אני יכולה, אעשה הכל ,כל מה שצריך ויכול לעזור בכדי שאודי יהיה בסדר.. אני עדיין קצת מבולבלת.. אקח את ההודעות שלי והתגובות של אודי ושלך לאמא צביה שתסביר לי קצת על הבלגן שלי... חיבוק גדול אחותי שלי, במבי.

אין על מה...את מתוקה! וזה בסדר גמור! לדאוג זה טבעי (גם לי היה קצת מערער..אבל פחות מתמיד, האמנתי שיחזור ושלא קרה שום דבר דרמטי.)

מתנצלת על מה שכתבתי בהודעה הקודמת ששלחתי לך.. לא יודעת מה עובר עלי. במבי.

אודי... וואאאווווו !!!!!! אתה יודע ? הייתי בהלם שאתה בכלל זוכר את הקטע ההוא של העלים בתיבה של אמא צביה... איך אתה זוכר ? וואאווו... אפילו אני כבר שכחתי את הקטע ההוא... וואוו.. אבל אתה יודע אודי ? קראתי את התגובה שלך (ובכלל את שלושת התגובות ) ההמון פעמים והרגשתי גל חזק של אהבה אליך.. גם עכשיו אני מרגישה את זה... רוצה לחבק אותך.. אפשר ? והחגורה השחורה שלך הצחיקה אותי :)) שלך-במבי.

.... .. .. אודי... ???? הי.. אממ... אין לי כל כך מה לומר לך... אמממ... נגמרו לי כל המילים בפה... .... האמת היא אודי שיש לי איתך קצת בלגן בלב.. דאגתי לך בצורה מטורפת !!!!! כתבת שנחזור ביום ראשון ולא חזרת.. נכנסתי בשני מליון פעמים ולא הבנתי ... אמרתי לעצמי שאולי לא התכוונת ליום ראשון ??? והקטע הוא שלא הבנתי מה קורה בגלל שאתה כל כך ,כל כך אחראי.. ואמרתי לעצמי :"קרה משהו לאודי" הקשבתי לחדשות וקראתי מבזקים באינטרנט... פחדתי.. מאוד.. מאוד.. פחדתי שפתאום בבת אחת קרה לך משהו... אין לי כבר כוח לחיים האלו אודי... כל פעם קורה איזה אסון בבת אחת . בפתאומיות כזו שאתה אפילו לא מספיק לשים עליך אפוד מגן... גם אמרתי לעצמי :" את רואה במבי ,זה מה שקורה כשמתקרבים לבני אדם" לא יודעת אודי מה להגיד לך.. האמת היא אודי שבא לי להרוג אותך מרוב שדאגתי לך.. ממש ממש להרביץ לך ולעשות לך סימנים כחולים על הידיים איך יכולת להדאיג אותי כך... ???????????????????????????? אודי.... ???????????????????????????????

הי אודי, אתה חושב שזה העניין אצלי? רצון ש"מלכת הכיתה" תאהב אותי הממ, האמת שאף פעם לא דיבר אליי נושא ההערצה והמקובלות. טוב לי בשקט ובצד , אבל אני לא רוצה להיות לבד או שלא יחבבו אותי פעם בעבודה לא זכרו שיש לי יום הולדת וזה היה קצת מעליב ופוגע, כי תמיד זוכרים את ימי ההולדת של כולם. והקולגה הזאת, הרגשתי ממנה אכפתיות פעם. אני חושבת שזה מה שמדבר אליי בה ולא נושא המקובלות שלה. מאוד אכפת לי ממנה גם.

אז תיכף תהיה פגישה. ורוצה להגיד לה שלום ותודה. לא יכולה יותר איתה. מרגישה שיכולה לפול ולקום לבד, זה מחשל!

הי ת', עדיין בעמדתי שחייבים להיות תלויים בזולת. זה קצת בולשיט שאנחנו באמת יכולים לבד לבד. אני בעיקר מרגישה את הקול שאת דווקא מאד רוצה להיות מטופלת. לפחות הייתי רוצה להאמין. נחזיק תקווה? סוריקטה

יקרה יודעת כמה דאגת לאודי מכירה אותך ....אל תברחי עכשיו תני סימן ..דואגת לך

הי במבי יקרה מאד, מצטרפת ופורשת ידיים רחבות ומרגיעות. בשבילך, סוריקטה

גם אני מצטרפת...את באה? חיבוק שמתאים.

... כן... לא יודעת כל כך מה לומר... נגמרו לי המילים...

שלום, אני בתקופת מעבר, סיימתי את הלימודים באוניברסיטה ואני מחפשת עבודה, משמעות הדבר שיש לי הרבה זמן פנוי. הזמן הזה נותן לי זמן לחשוב יותר לעומק על עצמי, לנתח לעומק את האופן שבו אני מתנהגת ומעלה הרבה דברים שהייתי רוצה לתקן. אלא דברים שמופיעים מגיל קטן, לא משהו חדש רק שעכשיו יש לי את הזמן לטפל בהם. ואני מאמינה שזה מאוד חיוני שאתקן לפחות חלק מהדברים. אז עשיתי רשימה של כמה דברים שמפריעים לי: ביטחון עצמי נמוך , ריחוף (חולמת בהקיץ הרבה, לא מרוכזת ) ואחד הקשיים המרכזיים הוא החוסר יכולת שלי להתמיד עם הדברים שאני עושה. כמו שאנשים מדברים על דיאטה רק שאצלי זה פוגע בבריאות. ולכאן מתקשר חלק חשוב, יש לי שיתוק מוחין קל. המשמעות של השיתוק היא שהשרירים שלי חלשים. והגוף משתנה ומתנוון אם אני לא מתחזקת אותו, זה דברים קטנים: לשבת ישר, לכופף את הברך, לנשום מהאף ולא מהפה. שאני צריכה להתמיד בהם כל הזמן. דבר מרכזי שמפריע לי הוא בעיה של דחיפת לשון שעד שאני לא אלמד לשנות את מנח הלשון בפה ולנשום דרך האף באופן קבוע הלשון תמשיך לדחוף את השיניים והלסת התחתונה תמשיך להתקדם. יש לי קושי לסתכל במראה ולראות את הפנים שלי משתנות מיום ליום. ומנגד קשה לי להיות מרוכזת 24/7 באיפה הלשון שלי מונחת. שונאת את עצמי בעיקר ומפחדת מאיך שאראה בעתיד. השאלה שלי היא מה תהיה מסגרת מתאימה לעזרה בדברים שציינתי. ניסיתי בעבר טיפול קליני והפריע לי, מצאתי את עצמי מדברת ומדברת ולא מקבלת תגובה, הכוונה, עצה. אני מבינה שיתכן שניתקלתי במטפלת פחות מוצלחת. קראתי על CBT ואני תוהה אם זה יעזור בדברים שמושרשים בי מגיל קטן, והתמדה דורשת זמן. מפחדת שטיפול קצר מידי יגרום לי לחזור חזרה במהירות. בנוסף קראתי שיש פסיכולוגיים קליניים רפואיים, שאולי טיפלו במקרה דומה? מה אתה מציע לי לעשות? אני הלכתי לאיבוד בין כל סוגי הטיפולים והקוצ'ינג, טיפול במגע, טיפול בשיטת סיטה, NLP? תודה רבה!

שלום , הבן שלמ מגיל חצי שנה דופק את הראש בלול ,בריצפה בקיר ובכל חפץ שיש לידו.ההתנהגות הקיצונית ביותר היא כשהוא הולך לישון הוא דופק את הראש בלול עד כדי כחולין במצח ודם מהאף....אני כבר חסרת אונים ולא יודעת מה לעשות ,אני לא נכנעת לדרישות שלו מנסה להרגיע מחזירה למיטה ,נשארת לידו אך כלום לא עוזר!!! הדפיקות ראש בלול מפחידות אותי שמה יקרה לו חבלה חמורה בראש אני לא יודעת מה לעשות איתו ואיתי .בבקשה עזרתכם.תודה

נועה ,אמא יקרה .. קודם כל קבלי חיבוק וכוחות לדרך .זה בסדר שתאפשרי לעצמך מקום לנוח במשך היום ... לא יודעת לאבחן אני לא רופא ובכל זאת הלב שלי משך להגיב לך .. לאמר לך עד כמה ליבי איתך אבל גם עם הילד .הקושי של שניכם הוא ענקי ומתיש חושבת כאמא שברגע שהילד מרגיש כל כך מתוסכל ודופק את הראש חבקי אותו תהיי איתו עד כמה שאת יכולה תראי לו שזה בסדר שאת אוהבת אותו ומכילה את הקושי שלו ..ויחד עם זה לא מוותרת על דברים חשובים . בבקשה אל תתעלמי ממנו התעלמות מביאה אותנו אחר כך לפורומים האלה מתוסכלים וכואבים שנים רבות ... ושוב המון המון כוחות והבנה לקושי ...אנחנו כאן אם נכון לך לקבל כתף ואוזן קשבת . מקווה שלא פגעתי או אמרתי דברים לא מתאימים .. קחי ממה שכתבתי רק מה שנכון לך .

הי, אני רק משתתפת בפורום, אבל מכירה כמה וכמה תינוקות במסגרת עבודתי. חושבת שכדאי לפנות לאבחון התפתחותי וכיו"ב. ייתכן שהקטן, למשל, היפוסנסיטיבי למגע. אנשי מקצוע ייטיבו לומר ממני. כדאי לפנות לעזרה מקצועית. סוריקטה

אי אפשר לבוא ולומר להתראות ותודה..בלי להתעמק בפרידה? אולי זו עוד התמודדות מיותרת? האם יש מטופלים שפשוט באו לפגישה אחרונה ואמרו להתראות? לא מבינה את השאלה של ת. סופית..מה פתאום חודש על כל שנה? ממש לא הגיוני. לי היא אמרה פרידה חייבת תהליך והיא דברה על חודש של פרידה..ואני הרי המון המון זמן.. האם יתכן שאדם יזדקק כך כל החיים? לעולם אצטרך קביים כדי ללכת? למה אי אפשר פשוט לומר להתראות וזהו? למה אי אפשר בלי "תהליך"? זה רק נשמע לי מכאיב ויגרום לי לרצות להשאר עוד....בחיי מבולבלת, והיא משאירה לי את התשובות שאין לי. עוד יומיים..........

הי מיכל, ... יש מטופלים שפשוט בורחים ומפסיקים להגיע וגם לא משלמים. והרבה פעמים הם אנשים מאד חולים. אני חושבת שרוב הטיפול שלי התמקד בנושא של פרידה, הפרדות, נפרדות ועוד מילים מהשורש. המטפל שלי אמר שכאשר אני אאמין שהוא אוהב אותי, אפשר יהיה לסיים את הטיפול. אזכיר שכן הייתה הפסקה, מדוברת והכל, ומיושמת, אנ'לא בטחה שהייתי מוכנה לזה. בינתיים אני רואה את עצמי כנכה שלעולם אזדקק לסיוע מסוג זה. כן. סוריקטה

יקירתי...השאלה איך את עם זה? להזדקק לתמיד. אותי זה מבהיל ומרתיע. היא משאירה הכל בידיי..זה תלוי בי...ולא מבינה לשם מה תהליך שאותי ילחיץ יותר? בכך היא לא מוותרת ,היא לא ממש רוצה שאחליט לעזוב כך מבחינתה רצוי תהליך.

סוריקטה את יודעת אני יודעת שהמטפלת אוהבת אותי אני יודעת גם שהקודמת מאוד אהבה אותי .. והאמת שאני יודעת שאני צריכה את הקביים האלה ...היום אולי כבר רק מקל אחד ..אבל כן זה מאפשר לי לצמוח למקומות שלא חלמתי שאהייה בהם .. את יודעת שהתחלתי טיפול הייתי חסרת הכרה אחרי פיגוע קשה קטועת רגליים היום אני מהלכת בעזרת מקל לפעמים קביים ... הטיפול שווה כל דקה כל שקל והוא גם עבודה קשה מאוד מאוד....

מיכל שלום. מרגישה את הפחד והכאב שעולה מדבריך. מרגישה שאת רוצה להפרד על מנת שלא לגעת בפצעים עמוקים וכואבים, ליבי איתך. לא נראה לי שכדאי לך לוותר. וגם אין מה להבהל לדעתי אם כרגע מרגיש לך שתצטרכי קביים לכל החיים. את חזקה ומצליחה על אף הכאב הבלתי נגמר ולפעמים הבלתי נסבל לראות גם את הטוב. יהיה טוב, אל תוותרי!!! שולחת לך כוחות, וחיבוק אם מתאים.

היי...את מקסימה! תודה על תגובתך. הייתי מחזירה גם אלייך את המילים "אל תוותרי" לא עלייך ולא על הטיפול. מקווה שהיום התבהרו לגבייך העיניינים...אני עוד מתלבטת..

כל כך הרבה זמן אחרי הטיפול ההוא. ניסיתי קשרים. ניסיתי יחסים. ניסיתי לעבוד. כלום לא הולך לי התודעה שלי עמוסה זכרונות מן העבר. הטיפול הטראומטי ואחריו חוויות חברתיות טראומטיות גם במסגרת לימודים של בנות ביקורתיות שלעגו לי ואחת נטפלה אליי ועשתה הכל לגרום לי להרגיש לא רצויה . טענה שאני נדחפת ... לא יודעת . כלום לא הלך לי . עכשיו אני בת 37 תכף גרה אצל ההורים. מובטלת ובלי זוגיות. בעבודות שניסיתי לאחרונה מאחת שחררו אותי כי היא הייתה זמנית ומאחרת התפטרתי כי לא התחברתי לאופי הנוקשה של המעסיקה.. אני מתקשה לתכנן תוכניות לעתיד ולפעול. מרגישה כובד. כאילו קשה לי לקחת אחריות על עצמי. לא מבינה למה אבל ככה אני מרגישה. אז מעבירה את הזמן סתם... אני די תקועה. הייתי רוצה להיות כבר בזוגיות , להקים משפחה אולי, להכיר מישהו יכול להציע בטחון כלכלי.. להיות חלק מהאנושות הזאת ולא סתם בין 4 קירות לבד עם עצמי. אני מתביישת בעובדה שיש לי קצבה מביטוח לאומי . בכלל אני מתביישת. בי. לא יודעת איך לתת לאנשים להתקרב. איך לתת להם להכיר אותי כשיש ככ הרבה משקעים של חולשות וכשלונות. לא בניתי כלום משמעותי. מפחדים שישאלו אותי מה עושה ולאן שואפת. כבר לא מאמינה בי. מרגישה עייפה. אני לא בטוחה שזה היה נכון לשחזר לי את הטראומה האיומה של החוסר אונים בטיפול. לא היה שם תיקון. היא השאירה אותי לבד וזעקתי לאלוהים. גם הוא לא היה שם.. הפסיכולוגית סתם עשתה להכרה שלי רהטראומה. קראתי בספר של יואב יגאל הסבר מרתק למה הוא חושב המקור לכל התסמונות הנפשיות והנוירוזות. והוא מבין זאת כהטלת אחריות טרם זמנה לפני שהתינוק בכלל מסוגל להתמודד. זאת חוויית חוסר ישע טוטאלית. הוא גם דיבר על תחושת הכובד. זה בול... אני רוצה לעשות דברים בחיים. אבל תמיד מרגישה שאני צריכה שזה יבוא מבחוץ - הרצון. הסיוע. התמיכה. הכוונה. אנשים שיתמכו יעודדו.. בתחום שלי (עיצוב) יש המון תחרות ומרפקנות. אין פרגון. כולם שומרים שלא יעתיקו מהם ולא מגלים סודות על משאבי מקצוע. מי שמקושר הרוויח. יהיה לו חבר צלם/גרפיקאי/מנהל שיווק וכיוב.. לי אין את כל המשאבים האלה. אני לבד. צריכה לעשות הכל לבד ואין לי כח באמת. אין לי כח לחשוב. הנפש שלי ככ רצתה לקבל תמיכה מתאימה ומעולם לא זכתה. ופסיכולוגים רק רוצים שאלך לעבוד עבור מישהו אחר בשכר מינימום וקוראים לזה 'תפקוד. הסתגלות' לשלם שכד במעט כסף שארויח ולשרוד מיום ליום... זה לא מה שאני רוצה. אני רוצה שתהיה בי יצירה. דימיון. מעוף. הנאה. ביטוי. סיפוק. חופש. חוויות... אני רוצה להרגיש שייכת שמחה חיה מסוגלת ומסופקת עם זהות עצמית שאני גאה בה. אין לי זהות עצמית שאני גאה בה וזאת הבעיה. אני גם לא יודעת איך ליצור לי כזאת.. כבר בת 37 אוטוטו. האם אפשר להתחיל מחדש ב 37? ואיך נפטרים מכל הזכרונות השלילים שמכבידים על המח? תקוע בי. הקלטות שליליות נתקעות בי. גם מהטיפול הטראומטי שהיה וגם מהחיים. דווקא מה שפגע בי נתקע בזכרון.. מי אני? חשבתי להצטרף למישהי שהכרתי בפיסבוק לטוס יחד לתאילנד איתה. אנחנו לא מכירות ממש וחשבתי אם באמת ניסע יחד אז... איך אציג את עצמי? מי אני? אין לי מושג. היא עובדת ובזוגיות. אני לא.. אם היא תתקרב היא תגלה שאני ריקה. זה החשש שלי. זה קורה לי עם כל אדם.

הי מימה, חשבנו עלייך, אני מאמינה שאפשר גם מאוחר. אני הצלחתי להתחיל רק מאוחר, קרוב לגילך, מאד מאד פגועה, ועבודה מתמדת ורציפה של שנים עשתה משהו. בכל זאת, יש המון אובדן, את יודעת. ומה שמקבלים חלקי. סוריקטה

הי מימה יקרה אני זוכרת אותך :-) טוב לשמוע ממך!

בודאי שזוכרת היית חסרה כאן ... מסכימה עם סוריקטה בכל מילה ומילה .... מקווה שתצליחי לקבל שהחיים יש בהם חלקיות גדולה ורוב האנשים שכירים שעובדים קשה בשביל הבסיסי ...והם חיים ומאושרים .

ברור שזוכרים :) תמיד אפשר לתקן/לשנות וכו' מאמינה שבכל גיל ועם הכוונה מתאימה. אני מאמינה שתוכלי. השארי כאן לספר...טוב לשמוע ממך!

מדובר בילד כיום בן 5 בגיל 3 בערך היה בוכה כל יום כשמגיע לגן ,בגיל 4 לקח כ 3 חודשים עד שהתרגל לגננת ואז כמה חודשים של שקט יחסי בכניסה לגן . וחזר שוב שהגננת יצאה לחופשת לידה , ואז נירגע שהיא חזרה . בשנה שאחרי קשיי פרידה בבוקר בחודשים הריאשונים ונירגע בהדרגה , מתחילת השנה הילד מסרב ללכת כי הוא לא אוהב .את הצהרון , את האוכל , משעמם לו . משיחות עם הגננות לכל השנים התשובה היתה הוא בסדר , משחק משתתף , לא רואים משהו חריג ,בסרטון שקיבלנו על שנה שעברה שבו צילמו את הילדים ניקרעתי מבפנים , ראיתי אותו בסך הכל עומד ליד שולחן עם עוד ילדים כולם משחקים והוא רק מתבונן ולא משתתף , בבית עם אחים שלו הוא דיי פעיל , מה עושים ? כיצד ניתן לאבחן את הילד ? שאנו חוקרים אותו אז הכל לא בסדר אך לא מתלונן שמטרידים או מרביצים . בבקשה עזרתכם .

תודה שקמתי תודה שישנתי מה שישנתי תודה על כאבים שמזכירים לי את נוכחות הגוף תודה על יכולת להניע את הגוף עצמאית תודה על מה שמתפקד תודה על מים וקפה תודה על בעלי החיים שסובבים איתי תודה על געגועים למי שכבר לא איתי תודה על אנשים טובים שסובבים אותי תודה על היום שמחכה לי ושאני לא לבד תודה על מי שאני ועל היותי בחיי... תודה על מה שאני מביאה לעולם ועל מה שהעולם נותן לי תודה שאני מבינה שאני בהדחקות מהיום ובכלל תודה שאני משוכנעת בהליך שבחרתי .מקווה שגם אחרים יסכימו איתי תודה שאני מאמינה שהכל לטובה ושהיקום אוהב אותי ומגן עלי תודה שאני מצליחה להקיש בטלפון למרות הכאב האין סופי תודה על אמבטיה תודה על תירגול בוקר שמזכיר לגוף שלי שאפשר אחרת תודה על זיכרונות וגעגועים לאישה נפלאה תודה על רגרסיות הם מקפצה נהדרת להצלחות נוספות תודה שאני רואה את הדרך שעשיתי תודה על מטפלת וטיפול תודה על חגים שניגמרו תודה שהייתה הפעם תקופת חגים מצויינת נסבלת ולא מעיקה תודה על משפחה ומי שסובב אותי. תודה על אביזרים שעוזרים לחיות תודה על החלקים שלי זה הופך את האני שלי לגדול ומלא צדדים מקסימים תודה שאני מאפשרת לעצמי להכיר את החלקים הפנימיים תודה על הפיצול שעזר לי לחיות מנגנון מופלא תודה על השלם שאני הולכת להיות תודה שאני לא מוותרת לגמרי עלי ולעצמי ..(רק עוד קצת 😊) תודה על מודעות ורצון לשפר תודה על עבודה שמאתגרת את המוח והלב תודה על ההבנה של מה שקשה תודה על המקום הזה תודה אודי על מחוייבות שאין מולה מילים...זה מרגש מלמד ולא ניתן להבנה .. תודה שלמדתי שאנשים יכולים להיות באמת טובים ולא עוד רגע מתהפכים .זה הרגשה טובה לא לחכות להתהפכות הזו תודה על שנים של לימוד ומורים מדהימים תודה על היותך אודי.. תודה על היותכם כולכם כאן...

הי אביב, קוראת אותך ומצטרפת - תודה לטיפול שלי, שהודות לו, פסקו בעיות בריאותיות משמעותיות שנשאתי עמי כארבעים שנה. תודה שוב לתרופות שכיבו את הזעף והחזירו לי מנוחה בלילה. תודה לטיפול שהביאני ממקום אוטיסטי והמון הפרעות למצב מתפקד, מתקשר ועצמאי יותר יחסית. תודה על חיוך של אנשים, תודה על תה ירוק ושוקולד מריר ותבואה ודגנים וקטניות, סוריקטה

שמחה שהצטרפת אלי ...קראתיך חיבוק ליום חדש

תודה על יום חדש תודה על בוקר מלא וגדוש תודה על קפה של בוקר תודה שישנתי מה שישנתי תודה על מחשבות תודה שאני חושבת על שינוי תודה שאני מנסה לכתוב תודות הבוקר כשכל כך דאון ועצוב ומורכב תודה על תהליך שאני עושה שהמילים הקשות והמפחידות שנאמרו לי אתמול כדי להפחיד ולהיות כסתח רציני לרופא חילחלו רק קצת ואני לא מאפשרת להם להתפשט כמו מגפה . תודה שהרופא הפרטי שלי לא הפחיד אותי ככה שזה ברור לי שמה שנאמר אתמול זה היה כדי להפחיד תודה על כל הקולות שעולים בי למרות הקושי מולם תודה על משפחה תודה על אוכל ומים תודה על חשמל ויכולת לשלם את החשבון תודה על בית תודה על מיטה תודה על המקום הזה תודה על היש בחיי תודה אודי על היותך

אביב, ראיתי אותך נאחזת על ענף קלוש אי שם בקשייך הצורבים. לומר שאני איתך ושולחת חיבוק, ואצלי עבר אתמול בסדר - וגם על כך תודה. סוריקטה

כן יקרה אכן שם ...מאוד לא קל בימים אלה זקוקה כל כך לשתף ולקבל רעיונות אני אובדת עצות ולא יודעת איך ומה להחליט נתונה בידיים של רופאים שדי מתנהלים בצורה לא מקצועית ציבורית אז הם זקוקים לכסתחים ...מבינה אותם ובכל זאת ...קשה וכן שם כי די היצפתי כאן גם ככה ואודי עמוס עד מאוד בהודעות לא רציתי לפתוח עוד אחת .זה הרגיש פשוט לא הוגן . אז שוב תודה יקרה שאת רואה כל כך ..חיבוק, שמחה שהיה קל אתמול הלוואי וגם היום .