פורום פסיכולוגיה קלינית

זוהי הודעה שפירסמתי היום בפורום תמיכה נפשית לצעירים בתפוז: "קראתי לפני כמס' דקות על הפורום הזה במעריב לנוער, למרות שידעתי עליו גם לפני כן, וגם על כל ארגון סה"ר. אני חוששת שאני לוקה בדיכאון קליני. אני בכיתה י' כרגע, זה התחיל בערך מאמצע כיתה ז'-סוף כיתה ח'. אני זוכרת שנכנסתי לאינטרנט וגיליתי את כל עולם הישראבלוג. הייתה לי חברה שפצעה עצמה, פיזית. כשהיה לי רע, ברגע מאוחר מכן, עשיתי זאת גם כן. זה התחיל משריטות קלות שלא עשו כמעט דבר חוץ מפס לבן, והמשיך לחתכים של חודשים עם דם. הרגשתי חלולה כל כך, ללא רגשות, ללא מחשבות, ללא כל דבר להישאר כאן בשבילו. הגיע יום אחד וההורים הלכו לישון, גיששתי בארון התרופות והוצאתי את קופסת האקמול. לקחתי גלולה אחת ושמעתי מישהו הולך בחדרם וישר החבאתי הכל. אני חושבת שלא הייתי מסוגלת לבלוע יותר מ3-4 טבליות גם אם היה שקט מוחלט, לא היה לי האומץ. זה נעלם לקצת. כמה חודשים אח"כ שוב היתה לי תקופה נוראה שהסתיימה בפוסט אחרון בבלוג שלי ואחריו לקחתי את הסכין מהמטבח של אמא ובאתי לחתוך את הורידים. כמובן שאת הפוסט קראו ומישהי מיד התקשרה אלי הביתה והרגיעה אותי. באמת נרגעתי. כמה שבועות אחר כך, בעזריאלי, כמעט וקפצתי מהגג, אבל יש לי פחד גבהים נוראי ולא הייתי מסוגלת. פעם גם כתבתי לאחד מארגון סה"ר, באייסיקיו, הוא עשה יותר גרוע מאשר עזר. הוא רק גרם לי להבין עד כמה מטורפת אני, בעלת בעיות נפשיות גדולות יותר. ביקשתי פעם מאמא פסיכולוג, אך היא התחרפנה לגמרי. לא יכולתי לספר לה למה רציתי בעזרה מקצועית, זה היה קשה מדי. היא לא ישנה בערך שבוע שלם עד שבאתי ואמרתי לה שזה לא מה שחשבתי ושסתם היה לי טיפה רע והגזמתי. לא יכולתי להזיק לה ככה, היא התחרפנה כל כך שזה ממש כאב לי. בלב. בכלל אצלינו יש בעיה עם זה במשפחה. אם אלך לפסיכולוג, בשביל הוריי זה יהיה כמו להידרדר לזנות-רק התוצאות יהיו הפוכות. כי זנות מזיקה ופסיכולוג אמור לעזור. זו הייתה שנה וחצי של סיוט ענקי. אחריה באה תקופה טובה מאוד, של מתחילת החופש הגדול האחרון עד ללפני חודשיים בערך, חצי שנה? היה לי חבר, למרות שהסתבכך לנו הקשר, והיה לי טוב. עכשיו אני מתחילה להרגיש כמו שהרגשתי פעם. לפני יומיים, כשטיילתי בעזריאלי הרגשתי נורא. כתוצאה מהנידודי שינה הבלתי פוסקים כמעט ולא יכולתי ללכת. חברה שלי החזיקה אותי בידיה, נראתי נורא. היו לי כאבי ראש בלתי פוסקים גם כן, עד להיום אפילו, ועד שלא שתיתי משהו עם סוכר זה לא השתפר. כמעט וקפצתי מהקומה הגבוהה ביותר היישר אל המדרגות הנעות, ממש טיפסתי. זה ברור לי שלא הייתי קופצת, אני לא מסוגלת לעשות דבר כזה לעצמי. זהו הסיפור שלי. אני רק מקווה שישתפר המצב, אני לא מסוגלת לסבול זאת עוד. אני חושבת שיש פה אנשים שמכירים אותי ואת הסיפור שלי-בבקשה אל תחשפו אותי. תודה, אני." אני רוצה רק לאבחן את מה שיש לי, ואם אין לי כלום אז לדעת שאפשר להתמודד עם זה. דיברתי עם מתנדבת מסה"ר והיא הובילה אותי לכאן. מרווה שתוכלי לעזור לי. תודה.

"אני" שלום האבחנה המדויקת איננה כל כך חשובה, מה שחשוב הוא שאת נמצאת במצוקה קשה, את מסכנת את חייך ואת איכות חייך והבעיה המרכזית היא שלמעשה אין לך מקור תמיכה מקצועי שיאפשר לך לפרוק את הדברים, להישאר עם החוויה כמה שתרצי, אבל מבלי שזה יפרק אותך או את החיים שלך. זה שאמא התחרפנה מהרעיון של הפסיכולוג זה לא אומר שכאן נגמר הסיפור. תחשבי איך היא היתה מתחרפנת אם היתה קוראת את מה שכתבת כאן ומבינה באיזו מצוקה קיומית נמצאת הבת שלה. למען האמת, אני לא בטוח שזה רעיון רע כל כך לתת לה לקרוא את זה. אולי זה יתן קצת פרופורציות למצב. התפקיד שלך כעת אינו לשמור על אמא שלך אלא לשמור על עצמך. בטווח הארוך זה גם יביא לכך שלאמא שלך יהיה יותר טוב כי אני בטוח שהיא באמת רוצה בטובתך. במידה ואינך מעיזה לדבר איתה באופן ישיר פני ליועצת בית הספר או לפסיכולוג השירות הפסיכולוגי החינוכי שאפשר להגיע אליו ישירות בטלפון והם יעזרו לך לעשות את הגשר אל הוריך. ממה שאת מתארת עולה שאת לא יכולה להמשיך לבד את הדרך הזו, יש כאן צורך בהתערבות מיידית. במידה ואכן את סובלת מדיכאון קליני יהיה כנראה גם צורך בטיפול תרופתי במקביל לשיחות. את לא מטורפת ולא בעלת בעיות נפשיות כמו שהרגשת. יש לך קשיים שאפשר להתמודד איתם אם מוכנים לקבל את קיומם ומוכנים לקבל עזרה. אני לא אומר שזה יהיה קל ומהיר, אבל בטווח בהחלט נראה לעין יהיה לך הרבה יותר טוב. אל תהססי ותתחילי לפעול. אם יש צורך תגררי את אחד מהוריך למחשב ותושיבי אותם לקרוא את הדברים שכתובים כאן. בברכה ד"ר אורן קפלן

באמת את חייבת להתעלות על המחסום של ההורים וקבל טיפול. אם קשה לך להראות להורים מה כתבת, נסי לספר אולי יועצת בבי"ס או לבן משפחה שקרוב אליך ולאמא שלך ויעזור לך לדבר איתה לגבי פסיכולוג. נשמע שאת ממש במצוקה, איך הצלחת להסתיר מהמשפחה את כל הפגיעות העצמיות?, אם לא גילו את זה עד כה , יגלו בקרוב ואני בטוחה שאמא שלך תעדיף שתשתפי אותה במצוקה שלך כך שתוכל לתמוך בך, מאשר לא לדעת בכלל מה קורה איתך עד שהיא תגלה את זה בעצמה ובינתיים את סובלת בלי שוום עזרה. היתי תקופה ארוכה בדיכאון, ואם בא לך לשתף עוד על מה שעובר עליך או להרים טלפון אז בשמחה, - 0507477275 .

עקב חרדות כמו פחד לצאת לבחוץ אני לוקחת כדור רסיטל כחודש ואם יש ימים ממש קשים אני לוקחת בנוסף כדור הרגעה זה עוזר לי אך שאלתי היא איך מתגברים על המחשבות השליליות וגם אם אני בבית אז עדין פוחדת לצאת למרות שאצא ויהיה בסדר ולפעמים האבודות כמו "שנמאס לי לחיות" חוץ מפתרון שניתן לי להעסיק את עצמך המחשבות הללו לא עוזבות אותי (נאמר לי שזמן לקיחת הכדור הוא בנתיים קצר נתנו לי אותו לכמה חודשים האם זה בסוף יעבור) שאלה נוספת אני מטופלת אצל פסיכולוגית כמעט שנה והיא דיברה איתי בהתחלה שלא רציתי לקחת כדור לטיפול היא היתה אומרת לי שאני צריכה כדור וזה יעזור לחרדות אך היתה אומרת לי גם שכל מה שאני מפחדת לבצע זה בא לביטוי בתופעות לוואי של הגוף ולכן אני צריכה טיפול תרופתי שאלתי היא כרגע הרי התחלתי בטיפול תרופתי איך אני אשכח את מה שאמרה לי כי למרות הטיפול התרופתי אני נזכרת במשפט שלה של התופעות לוואי שמרגישה וזה עושה לי רע מצפה לפתרון (אל תציע לי לשאול אותה מכיון ששאלתי ואין לה תשובות היא רק אומרת לי כל הזמן שאם הטיפול והשיחות עושות לי רע אז עדיף שאפסיק להגיע אליה היא אמרה לי זאת הרבה פעמים ועדיף שלא אלך לפסיכולוג כי יש אנשים שזה לא מתאים להם)

עדי שלום בנושא התרופות תצטרכי להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל כי הייעוץ כאן הוא בתחום הפסיכולוגי בלבד, עם זאת, את רק בתחילת הדרך, זוהי תרופה שלוקח זמן עד שהיא פועלת ויתכן שתזדקקי למינון גבוהה יותר כדי לטפל במחשבות הטורדניות. כאמור, פני לגבי זה לפסיכיאטר. המחשבות שחוזרות ונשנות ושלא נותנות לך מנוח קשורות לבעית החרדה שממנה את סובלת. זהו חלק מהמנגנון ולכן יש כאן מעגל סגור. עד שלא יהיה שיפור במצב החרדה מחשבות מסוגים שונים יטרידו. אני לא חושב שיש אנשים שלא מתאים להם טיפול. עם זאת, יש בהחלט עניין של כימיה גם כשמדובר בטיפול ואם את מרגישה שיש לך קושי עם המטפלת הזו והיא מעצמה מציעה לך לפרוש אולי כדאי לעשות זאת ולהחליף טיפול. כדאי בכל מקרה לשוחח איתה על העניין ולוודא שאין כאן קצר בתקשורת ושזה לא ביטוי לחוסר הבנה של הדברים. בכל מקרה, לפי מה שאת מתארת בהחלט מתאים השילוב בין הטיפול התרופתי לשיחות כדי לטפל בבעיה החרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום , 1.בהנחה שנטייה מינית אינה גנטית אלא נרכשת , האם לדעתך אפשר לשנות נטייה חד מינית ע"י היפנוזה , כפי שנגמלים בעזרתה מעישון , או כפי שמטפלים בעזרתה בטראומות ילדות ? אם באופן קטגורי התשובה שלילית , אשמח אם תנמק. 2.האם ידוע לך על מחקרים או ניסיון כלשהו בנושא , אולי תקדימים , לינקים , מומחים ?

ק.מ. שלום נטייה מינית אינה שחור או לבן. היא נמצאת על רצף ויכולה להשתנות מתקופה לתקופה. יש אנשים שנטייתם המינית חד משמעית ולא ניתנת לשינוי, יש כאלה שנמצאים בתחום אפור דו מיני ולכן יכולים להימשך לשני המינים. במקרה כזה אני לא חושב שאפשר לבטל את המשיכה לאחד המינים, אבל אולי אפשר להגביר את המשיכה לכיוון שרוצים בו. יש חילוקי דעות בנושא בין מטפלים, יש כאלה שסבורים שלא ניתן לשנות נטייה מינית ויש כאלה שסבורים שכן. נסה אולי להתייעץ בפורום סקסולוגיה כאן באתר, יתכן שיהיה ליועץ שם משהו לחדש או לתרום. השימוש בהיפנוזה אפשרי אבל אין בו בהכרח יתרון על פני טיפול פסיכולוגי אחר. אין כאן פטנט מהיר שיעשה טרנספורמציה במגע קסם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן הנני סטודנטית לתואר ראשון לפסיכולוגיה. אני עורכת עבודה במסגרת קורס בחירה על האינטרנט ובחרתי וכתוב אודות המאפיינים של הייעוץ הפסיכולגי באתרי פורום. אודה לך אם תוכל לפרט לי מעט אודות אופי הטיפול/ייעוץ שניתן בפורום זה. אשמח לקבל הפנייות ביבלוגרפיות למאמרים אודות נושא זה ( אם מיידע זה קיים ברשותך) תודה

מיטל שלום הנושא רחב וקשה לתת לך פירוט על קצה המזלג. להלן קישור רלוונטי עם מאמרים שונים בנושא http://www.psychom.com/showpart.asp?part=305 בברכה ד"ר אורן קפלן

אני יודעת שקשה להשיב על השאלה הבאה במסגרת הזו... ובכל זאת, מה המשמעות של רצון מתסכל מצד אחד, ואוילי מצד שני - שהמטפלת תהיה לי כאם... ברור לי שאין לכך קשר להגיון ולמציאות, ובכל זאת הרצון קיים, הוא מדאיג אותי כשלעצמו, אך בעיקר מתסכל כי לא יכול להתממש. דיברנו על זה, אם כי מאוד בעדינות. אציין, כי את אמי, איבדתי לפני מספר שנים.

שלום הרצון הזה לא חייב להיות מתסכל, אוילי ומדאיג. הוא טבעי למדי, במיוחד לאור מה שסיפרת על כך שאיבדת את אמך לפני זמן לא רב. הקשר הטיפולי מעורר לא פעם תחושות של קירבה, לא סתם זה נקרא "טיפול", זה בכל זאת מזכיר במשהו את הטיפול ההורי שניתן לפחות בילדות המוקדמת ולכן אסוציאציות סביר קשר הורה-ילד מתעוררות לא פעם בטיפול. זה לא הכרחי, אבל קורה רבות. העניין הוא לא להילחם בזה אלא להשתמש בזה כחלק מחומרי הגלם שעולים בטיפול. יש דברים שבאים מחוץ לחדר הטיפולים ויש חומרים שמגיעים מבפנים. אין צורך להסתיר את זה, אפשר לדבר על כך ישירות ולהתמודד עם מה שקורה. יתכן שזה יוכל להפחית את התסכול ולשפר את יעילות הטיפול, לפחות לטווח הארוך. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, אני סטודנטית בת 23, סבלתי בתקופה האחרונה מלחץ בלימודים, וכשלון בזוגיות, לחצים ועוד בעיות משפחתיות ... לאחרונה התחלתי לשים לב ש יום אחרי כל סערה רגשית מביאה איתה כאבים נוראים בזרוע ימין, כבר מתחילת השנה אני מרגישה את זה, ומתגברת על הכאבים בכדורים לשכיחת כאבים,, אבל התופעה הזאת מאד מדאיגה אותי,,, האם זה מאותת למחלה או משהו??!! דבר שני הוא שאני מרבה לאונן במיוחד לאחר ראייתי זוג אוהבים ונהנים, זה שהמחשבות על הכשלון בהמשך הקשר האחרון עולות מיד, ולפעמים אחרי הפעולה מתחילה סערת רגשות, צער וחרטות ובכי מר...!!! אני חוששת לאבד את הביתולין שלי (מסורתית..ושמרנית..)...באחד מרגעי האוננות !! דבר שמעמיק את תחושת האובדן והחוסר אונים, ..מה כדאי לעשות כדי לצאת מהמצב הזה... כי זה התחיל להשפיע על התיפקוד הלימודי שלי, אני מרבה לצאת מהרצאות ומקדישה המון זמן במחשבות שוא.....?? אין לי סיכוי ואומץ ללכת לייעוץ קליני פסיכולוגי, אישי כי פשוט זה תלוי בתשלום, אפילו במוסד הלימודי שלי, כי פשוט המצב הכלכלי בירידיה!!! אני מקווה לראות תשובה בקרוב בתודה נילי

שלום כאבים מסוגים שונים יכולים להיות ביטוי ללחץ וחרדה. עם זאת, כדי למנוע ספקות צריך לפנות לרופא משפחה, לתאר לו את הסימפטום ולשמוע את חוות דעתו. אין טעם לקחת סיכונים גם אם הסיכוי לקיומם נמוך. וכעת לגבי מהות הדברים. את נמצאת במצב של לחץ וחרדה וכדאי לטפל בו. נסי לברר בכל זאת במוסד הלימודים שלך, בד"כ יש במקומות אלו שירות פסיכולוגי וכאשר יש מצב כלכלי קשה הם עוזרים ומסבסדים את הטיפול. נסי להתגבר על העכבות ולפנות. יתכן שכדאי לבדוק אפשר לקחת תרופות נוגדות חרדה, עם או בלי קשר לטיפול. זאת מאחר ואת מספרת על ירידה בתפקוד ומחשבות טורדניות שמציקות לך בהקשרים שונים. אוננות לא אמורה לגרום לנזק לבתולים, את יכולה אולי לשוחח עם רופא/ת נשים ולקבל הנחיות יותר מדוייקות, תוכלי להיעזר בנושא בפורומים הרפואיים כאן באתר דוקטורס. בשורה התחתונה, אל תזניחי את מה שקורה לך ופני לקבל ייעוץ וטיפול מתאימים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום כאבים מסוגים שונים יכולים להיות ביטוי ללחץ וחרדה. עם זאת, כדי למנוע ספקות צריך לפנות לרופא משפחה, לתאר לו את הסימפטום ולשמוע את חוות דעתו. אין טעם לקחת סיכונים גם אם הסיכוי לקיומם נמוך. וכעת לגבי מהות הדברים. את נמצאת במצב של לחץ וחרדה וכדאי לטפל בו. נסי לברר בכל זאת במוסד הלימודים שלך, בד"כ יש במקומות אלו שירות פסיכולוגי וכאשר יש מצב כלכלי קשה הם עוזרים ומסבסדים את הטיפול. נסי להתגבר על העכבות ולפנות. יתכן שכדאי לבדוק אפשר לקחת תרופות נוגדות חרדה, עם או בלי קשר לטיפול. זאת מאחר ואת מספרת על ירידה בתפקוד ומחשבות טורדניות שמציקות לך בהקשרים שונים. אוננות לא אמורה לגרום לנזק לבתולים, את יכולה אולי לשוחח עם רופא/ת נשים ולקבל הנחיות יותר מדוייקות, תוכלי להיעזר בנושא בפורומים הרפואיים כאן באתר דוקטורס. בשורה התחתונה, אל תזניחי את מה שקורה לך ופני לקבל ייעוץ וטיפול מתאימים. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן שלום רב! קראתי את הספר עליו המלצת "שיקום הסמכות ההורית" - אכן זה טרם לי, דברים רבים ותאוריות רבות כבר אימצתי וידעתי עוד בטרם קראתי אך זה רק חיזק אותי ועודד אותי, הרגשתי שקיבלתי מעין יעוץ פסיכולוגי אישי. שנית, אני שבה וחוזרת אליך לאחר התפתחות עם בני: אני לא יודעת אם הינך זוכר את המקרה שלי, אך בקצה קצהו של המזלג: מדובר בילד בן 13, עבר מערכת גירושין סבוכה, לא מוכן לשתף פעולה עם אף אחד מהגורמים המקצועיים ואתנו ההורים, הסתבך בפלילי, קצינת מבחן וכו'. התפנית היתה בחופש חנוכה האחרון: הילד הורחק לשלושה ימים לביתו של אביו (בעלי לשעבר) אחרי שהתלוננתי עליו במשטרה על תקיפה ואלימות מילולית כלפי. מאז הילד לא רוצה לחזור הביתה, אלי ואל שני האחים שלו הנותרים. הוא מבקש לעבור לגור אצל אביו. אני מניחה שמה שקסם לו שם זה החופש המוחלט. הוא למעשה יושב אצל אביו שגר בת"א, גם בבוקר, נוסע לבית הספר שנמצא מחוץ לתל-אביב, במקום מגורי, מסתובב כל היום למעשה בלי השגחה, כי אביו בעבודה, וכשנמאס לו הוא חוזר באוטובוס לבית אביו. מה גם, שאין מי שיטיף לו מוסר כל הזמן, מי שיבלוש אחריו, מי שיחפש בכליו, מי שישים עליו עין 24 שעות, מי שיתעמת איתו ו"יצרצר" לו כל היום באוזן - חופשי ומאושר, עושה מה שעולה על רוחו, הולך עם מי שבא לו, יוצא וחוזר מתי שבא לו - אביו נמצא כל היום בת"א, לא עוקב אחריו, לא חוקר עם מי הולך ומה עושה, נותן לילד את החופש המוחלט לחלוטין ואף מעודד אותו לחופש הזה!!! הילד מנפולטיבי, משחק אותה כאילו הוא כועס עלי בגלל ההרחקה והתלונה שלי במשטרה וכאילו זה מה שהכריע וגרם לו לעבור לגור עם אביו. השאלה שלי היא: האם להתעקש על כך שהוא יחזור אלי ולאחיו ואחותו הביתה, או לאפשר לו למצוא את עולמו, לתהות בדרכו, עד שימצא תשובה לעצמו - איפה באמת מתאים לו יותר לחיות, עם אביו או עם אמו. אבקש לציין שלפי החלטת בית משפט ופסק דין שניתן אני האפוטרופסית שלו, הוא בחזקתי. השופטת אמרה שאם הילד עובר לגור אצל האבא האבא צריך להגיש בקשה לאישור בית המשפט. השאלה שלי: האם אפשר לתת לאבא הסכמה שהילד יגור אצלו מבלי שיגיש בקשה לאישור בבית משפט? והתוצאה הברורה - שאם הילד יגור אצל האבא, מבלי שיבקש את רשות בית המשפט, הוא גם אוטומטית יוריד לי את מזונות הילד - גם זה בלי אישור בית המשפט. לסיכום: האם להגיע להבנות והסכמות עם האבא בלי לערב את בית המשפט, או לדרוש מהאבא שהבן יחזור הביתה אלי, האבא יגיש בקשה מסודרת לבית המשפט ואחר כך נראה.

שלום אני חושב שהנושא מורכב מידי מכדי שאוכל לתת לך תשובה באינטרנט. אני מציע לך לפנות לעובד סוציאלי שמתמחה בתחום ולקבל ייעוץ מסודר כיצד לנהוג. אין כאן שחור ולבן, יש כל מיני הסדרים שאפשר להגיע אליהם אך לצורך כך נדרשת היכרות עמוקה איתך ועם המקרה. מאחר ויש כאן גם היבטים חוקיים וכספיים זה בוודאי מגביר את הצורך בייעוץ אישי ומקצועי לעניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפסיכולוג שלום הייתי בפגישה ראשונה אצל פסיכולוגית קלינית. רוב הפגישה אני דיברתי והיא רשמה. ואז המליצה על טיפול ארוך טווח. האם כך נוהגים בפגישה ראשונה. האם אני יכולה להסיק שהטיפול אצלה מבוסס על הנהון בראש מצידה, ושאני כל הזמן "שופכת" מבלי לקבל עצות או הדרכה ממנה על דרכי התמודדות. אני מתלבטת אם להמשיך את הטיפול אצלה כי אני מחפשת טיפול דינאמי. אנא עצתך. תודה מיטל

יש פסיכולוגים שכך עובדים. אם את מרגישה שזה לא מתאים לך, חפשי מטפל/ת אחר/ת.

מיטל שלום אני חושב שהתרשמותך מפגישה בודדת עדיין מוקדמת מידי. במפגש ראשון יש מקום להיכרות וזה אינו בהכרח מעיד על הגישה. אני מציע לך להגיע למפגש נוסף ובו לשאול אותה באופן ישיר על שיטת הטיפול שלה והאם אופי הפגישה הראשונה הוא גם סגנון העבודה שלה באופן שוטף. בעיקרון, שיטת העבודה של הפסיכולוג איננה הדבר העיקרי בהצלחתו של הטיפול. יש תחושה האם קיימת כימיה והבנה והיא בעיני גורם חשוב. עם זאת, זו תחושה שלא נוצרת מיידית וצריך לתת לה לזמן כדי שתבשיל ותפעל. לכן כדי לתת עוד קצת הזדמנות לפני שמקבלים החלטה על פרישה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מטפלת בנערים. רציתי לקבל הפניה לחומר מקצועי אודות טיפול בחרדה אצל נער אשר במשך הזמן פיתח מגוון ריטואלים כדי להתמודד עם החרדה (לדרוך רק על הפסים של המדרכה כי 'אם לא אעשה את זה יקרה משהו רע לי או לאחד מבני המשפחה). מדובר בתופעה שהתגלתה לאחרונה ולדבריו הוא משתמש באמצעים אלה בערך שנה. מקור החרדה די ברור ובמקביל אנו מנסים לעבוד גם על שיפור היחסים, יצירת סביבה הולמת וכו רציתי א) חומר מקצועי שאפשר לקנות או להוציא מן הספריה ב) כיצד לעבוד עם הילד, לעזור לו להפחית את ההתנהגויות האלה. הבנתי שיש לו די הרבה ריטואלים - ב תחילה אמר 7 אח"כ אמר שהרבה יותר. בנוגע לשימוש בטכסים, מדובר בהרבה יותר מעשרים פעם ביום לדבריו. אנו רק בראשית הבדיקה. האם תוכלו להדריך אותי בכיוון הקוגניטיבי-התנהגותי כדי להביא להקלה בסמפטומים במקביל לעבודה על מקור החרדה תודה

איריס שלום הריטואלים שאת מתארת מזכירים סימפטומים של OCD שהיא חלק מהפרעת חרדה. אני מצרף קישור למאמר בנושא: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm אינני יכול לתת לך הדרכה בכמה שורות, אני מעריך שיש גורמים שנותנים הדרכה בסביבה המקצועית בה את נמצאת וחשוב שתקבלי הדרכה מסודרת וקבועה. בנושא הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי בחרדה יש חומר רב באינטרנט. עם זאת, במידה ואינך פסיכולוגית הייתי מציע להיזהר בשיטות בהן את משתמשת. אם מדובר בסוג של קשר הדומה לחניכה או הדרכה עדיף להישאר ברמת הקשר האישי ולהפנות במקביל את הנער לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

איך אני יכולה לדעת אם אני בדיכאון או שסתם אני נמצאית בתקופה קשה? איך יודעים להבחין בין השניים? תודה מראש.

טלי שלום ראשית, בשני המקרים כדאי לפנות לטיפול כי אין טעם לסבול גם אם אין מדובר בדיכאון קליני פורמלי. תוכלי לקרוא את המאמר הבא שבסופו יש גם שאלונים לאבחון עצמי. כמובן שאבחון מסודר נעשה ע"י איש מקצוע אך זה יוכל לתת לך כיוון למחשבה http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום, הנני כבת 37 רווקה. במשך כ- 5 שנים יצאתי עם גבר כבן גילי רווק. מערכת היחסים שלנו ידעה הרבה עליות וירידות, עד אשר נפרדנו. בשנתיים האחרונות מידי פעם הקשר מתחדש ושוב מתנתק. (סיבת הפרידה היא שבן זוגי לא מעוניין להתמסד). הסיבה שבכל פעם אני חוזרת אליו, בגלל אהבתי אליו. אינני מצליחה לשכוח אותו למרות מגרעותיו הרבות וניצול אהבתי אליו. בכל פגישה מחודשת, באופן שיטתי הוא דואג לספר לי על כיבושיו בפרטי פרטים ואני לא מסוגלת להקשיב לסיפורים האלו. לא פעם אמרתי לו שזה פוגע בי (עלי לציין שהוא הרבה פעמים בודה את הסיפורים האלו ואני יודעת שאין לו אף אחת) , אבל הוא תמיד ידאג "לשתף" אותי. אני מרגישה שהוא עושה את זה בכוונה, הוא מנסה לבחון את גבול אהבתי אליו ויש לי תחושה שהוא די נהנה לראות אותי מתפתלת בחוסר הוודאות. אני יודעת שאם באמת היו לו קשרים אחרים הוא לא היה מנסה לחדש איתי את הקשר. בכל פעם הוא חוקר אותי אם היה לי מישהו, אם יש לי אהבה חדשה וכו'. כל פעם כמו טיפשה אני נופלת לפח שלו ומאמינה לסיפורים שלו ומספקת לו תשובות "שמרגיעות" אותו ונותנות לו תחושה שאני עדיין "בכיס שלו". אני יודעת שאני בראש שלו ושהוא לא שכח אותי, אבל מצד שני הוא לא מוכן להתקדם בקשר ואני מרגישה תקועה עם אהבה חסרת תקוה. אני יודעת שאני צריכה יעוץ פסיכלוגי בכדי להתמודד עם פרידה סופית. ואני גם יודעת שאני לא אמורה להתמקד בו בשאולתיי אליך. אבל, אני בכל זאת אשאל . היתי מעוניינת לדעת מימה נובעת ההתנהגות שלו כלפי? האם עצם בדיית הסיפורים שלו לגבי נשים אחרות, מקנה לו כח ? האם דרך "משחק" זה הוא מבטיח שאהבה שלי אליו לא תיגמר לעולם? אני מבולבלת כועסת ומרגישה שאני די דורכת במקום. ומה שמכעיס אותי יותר זה עצם זה שהוא יודע עד כמה אני אוהבת אותו ובאיזה שהוא מקום הוא "משתמש באהבה הזו. אודה לך אם תוכל לחוות את דעתך בנושא. בברכה מיכל

מיכל, מה שחשוב כרגע הן התחושות והרגשות שלך. זה שאת מבולבלת וכועסת ומרגישה שאת תקועה ודורכת במקום. הרי בסיפור שלכם שום דבר חדש לא יקרה ואין לך בעצם למה לצפות חוץ מהעליות והירידות והבלאגן שכל מערכת היחסים הזו עושה לך. כדאי שבאמת תחליטי להיפרד סופית ותצאי מזה. זה שהוא משתף אותך בקשרים שלו עם נשים אחרות בא להזכיר ולהבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שהוא פרפר, טיפוס של הרבה נשים ולא של אישה אחת ושאל תפנטזי למסד אותו ולקשור אותו אלייך. הוא בעצם צועק בקולי קולות: אני עושה מה שמתחשק לי - רוצה תקבלי, לא רוצה - אל תקבלי. אין באקט הזה שום סימן או רמז לכך שהוא אוהב אותך. מכסימום זה מבטא התנהגות של בעלים לרכוש. כדאי לך לחתוך גם אם זה יהיה קשה וכואב - מגיע לך מישהו שידע להעריך את הנתינה וכל מה שאת מעניקה. בהצלחה

מיכל שלום ישנן תופעות רבות של קשר שלילי לעיתים פתולוגי. אני מתאר לעצמי שיש סיבות לכך שאת מוכנה להתענות כך בקשר. סביר להניח שאם היית רואה מישהי אחרת מהצד עוברת את מה שאת עוברת לא היית מבינה כיצד היא מוכנה לסבול זאת. תופעות כאלה קורות למשל כאשר מתפרסמים מדי פעם נתונים או סיפורים על נשים מוכות ותמיד חוזרת השאלה מדוע הדברים הגיעו עד כך. אני לא רומז שאת אישה מוכה, אבל משהו מהמנגנון של הסבל והכאב שאת חווה במשך זמן כה רב בכל זאת מצית אסוציאציה לכיוון כזה. יש משהו סדיסטי בהתנהגות שלו ומשהו מזוכיסטי בהתנהלות שלך, ובתוך ריקוד הטנגו הזה אתם ממשיכים לרקוד כבר די הרבה זמן. כמובן שהסיבות להישארות בקשר כזה יכולות להיות רבות והן בוודאי קשורות להיסטוריה האישית שלך ולמרכיבים רבים נוספים. אני מסכים איתך וממליץ לפנות לטיפול פסיכולוגי, להיגמל מהקשר הלא בריא הזה ולהמשיך הלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

את מלמדת את הבחור כיצד לנהוג בך ולכן כאשר חוזר על הצגת כיבושיו בפנייך הוא בעצם בוחן עד כמה יוכל לעשות ועדיין להיות בתוך הקשר עם הסכמתך.נראה שהבחור מנסה להנות מכל העולמות ,מחד הרגשת היציבות והביטחון שרוכש דרך השתתפותו "בקשר"..ומצד שני לא נאלץ לוותר על הריגוש שבגיוון ותחושת החופש לה זקוק.אני מניח שישנם גורמים מסוימים הקשורים לאופיו ולחוויות שעבר וכן משפיעים אחרים שהביאו את שניכם לנהוג כשם שאתם נוהגים. אולם מה שחסר כאן בתוך הקשר המתעלל הזה הוא הצבת גבולות,בחינה של מה מותר ומה אסור וכן פריסת הצרכים שלך כתנאי סף להימצאות בקשר. שאלי עצמך מהן הסיבות שאת נשארת? האם כך את מגדירה קשר זוגי כהצלחה?מה את חושבת על עצמך? האם הקשר איתו אינו בעצם גולת הכותרת של תחושותייך כלפיי עצמך,דימוי צעמי נמוך ותחושת ערך עצמי נמוכה ופגיעה. האם את ניגשת לקשר הזה איתו מתוך תחושה של אהבה או שמא תחושת הפחד מפני הבדידות? את מאפשרת לו לשלוט בדרך ההתנהגות שלך,האם לא כדאי לקחת השליטה על עצמך בהצבת גבולות מתאימים.נראה שלמרות הסבל הרציונלי שאת חוה ותחושת הדיכוי של רצונותייך בקשר את עדיין מחליטה להישאר וזה מעלה שאלות קשות ביחס למה שמניע אותך להישאר .אם את רוצה לשנות את כללי המשחק ולהרגיש נצרכת ונאהבת..יהיה עלייך לקחת סיכון מחושב.לומר לו את תנאייך ובמידה ולא יתמלאו..תיאלצי לנתק הקשר.הפחד מפני נטישה עומד כנגד הפחד מהתחייבות.זה יביא אותו לבחון במבט חודר וחזיתי את שאלת הכדאיות שלו בנוגע אלייך.בכל מקרה את זוכה.יישאר..זה כבר יהיה משחק אחר לגמרי..במידה ויילך התקיעות אותה את חווה תוסר ותוכלי להשתמש בתקופה שאחרי כמנוף לבחון אספקטים שונים בהתנהלותך ולהמשיך הלאה בכוחות מחודשים. בהצלחה.

למה יש בי משיכה יותר בהתעניינות למקרים קשים כמו התאבדות,סמים,עבריינות משיכה לתחום הרפואה והפסיכולוגיה בעיקר במחלות נפש?? ולא בדברים שנראה לי שמעניינים נשים בגילי כמו הקמת משפחה,לידה וילדים,חתונה וארגון שלה בהתלהבות. כל הדברים האחרים שציינתי פשוט משעממים אותי ונראים לי נבובים מתוכן ומה שקשה נראה לי כדבר עמוק ומעניין להבנה.בכלל כל המסכנות והעוני והדברים הקשים כאשר עולים לשיחה אנשים כאילו "מנפנפים" אותם משיחה ומהתעסקות כאילו זה יגע בהם באיזו דרך ואילו אני מעלה את זה כל הזמן ומאוד אוהבת לדבר על כך...לעיתים יש בי התחושה שכשאני מדברת על זה בחברה זה אסור או עדיף שלא יועלה כלל. זה קיים אצלי מילדות תמיד התעניינתי וכאב לי ולקחתי את המקרים הללו למחשבות: איך זה יכול לקרות ואיך אנשים מתדרדרים ואף פעם לא הצלחתי לענות לעצמי שזה מה יש וזהו..אני בן אדם עמוק מדי וחושב על כל דבר מאוד קשה לחיות כך הייתי רוצה להיות אדישה יותר לעולם ובכלל לכל הקורה מסביבי ולי בפרט.

דינה שלום אני מתאר לעצמי שכל דבר יכול להיות חיובי כאשר הוא נמצא באיזון ושלילי כאשר הוא מוגזם ובא על חשבון דברים אחרים. משיכה לדברים קשים יכולה להיות תכונה חיובית של חמלה ורצון לתרום. השאלה האם זה רק מעניין אותך כסוג של חוויה מקצועית או התעניינות, או שזה דרך של בריחה מהתמודדויות אחרות בחיים. קשה כמובן ללא היכרות יותר רצינית איתך לומר מדוע זה קורה ו"על מה זה יושב". אני מתאר לעצמי שאת יודעת לומר על זה משהו. האדישת לעולם ולמה שקורה לך מסביב נשמעת שתגובה קיצונית לכיוון השני של ההתעניינות העמוקה בסבלם של אנשים. בהחלט יש מקום להשקיע מחשבה ומרץ כדי להבין את הניגוד הזה הין שתי ההתבוננויות שלך על העולם, מדוע הן קורות וכיצד ניתן להציב איזונים טובים יותר בין השניים. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי בעיה קשה מאוד. כשאני מדבר עם מישהו פנים מול פנים, לא רק שאני לא מצליח להסתכל בעיניים,המבט שלי צונח מטה מטה לרצפה. כשאני מדבר עם מישהו ואני אז כשאנטי מסתכל עליו יש לי מין גירוי צשהו מציק בעיניים. וזה גורם לי להצניח את המבט. אם אני מדבר עם מישהו כשאהוא יושב לצדי(נניח בשולחן) אז יותר קל לי. אבל כשזה פנים מול פנים אני לא מסוגל לישר מבט. גם כשאני עובר במקומות שיש בהם אנשים הפנים שלי צונחות מטה. אני מודע לזה אבל אין לי את האומץ ליישר את הפנים. ואם אני בכל זאת מצליח לההביט למישהו בעיניים, בזמן הקצר שאני מצליח, פתאום יש לי אי נוחות בידיים ואני חייב לגעת במשהו, למחוץ משהו באצבעות. אני יודע שזה לא צריך כל הזמן להסתכל בעיניים, אבל צריך להיות ממוקדים, ואני, לא רק שאני לא מסתכל בעיניים, אני מכופף את עצמי והמבט שלי לגמרי. תוכל לעזור לי? אני לא רוצה לקבוע פגישה עם פסיכולוג. אני רק רוצה כמה טיפים איך להתגבר עם הבעיה. אני אתאמן על הטיפים שתתן. אני גם אוסיף שיש לי add. האם הבעיה שלי מראה על קושי בהסתגלות?

שלום יש אפשרות לנסות ולטפל בבעיה הזו באופן ממוקד ע"י טיפול התנהגותי קוגניטיבי, אפשר להיעזר גם בהיפנוזה. יש כל מיני פטנטים כמו להתבונן לאנשים לא ממש לתוך העיניים אלא על אזור האף. לאחר זה נראה כאילו אתה מסתכל ישירות ולך יש פחות קושי עם המבט הישיר. אבל כל הנ"ל הם בסך הכל התמודדויות עקיפות עם מה שכנראה הרבה יותר משמעותי וזה מה שקורה לך מבפנים. סביר להניח שהסימפטום שמפריע לך כלפי חוץ מייצג קושי שלך עם עצמך, עם דימוי וביטחון עצמי, ואם אלו יטופלו סביר להניח שיהיה לך יותר קל להתבונן לאנשים בעיניים. בצורה פשטנית מעט אוכל לומר שכאשר תצליח להתבונן לעצמך בעיניים יהיה גם יותר קל להתבונן לאחרים בעיניים. בברכה ד"ר אורן קפלן

בכלל לאזור הפנים אני לא מצליח. ניסיתי הכל. מהם טיפולים קוגנטיבים? בוא נגיד אני אלך ל3 פגישות עם פסיכולוג, אתה מאמין שזה יעזור לי?

היי ידוע שלחבר'ה עם ADHD יש קושי להביט בעיניים...עוד גירוי מיני רבים...

שלום רב, היכן אפשר לקבל המלצות על פסיכולוג/פסיכולוגית פרטיים (שלא מפה לאוזן)? האם ישנם מטפלים אשר גובים מחירים סבירים באופן יחסי? (כאשר הלכתי לייעוץ בקופת חולים הפנו אותי לטיפול קבוצתי, דבר שאינני מעוניין בו). כיצד מאתרים אותם? האם לדעתך יש חשיבות למין הפסיכולוג? תודה רבה

אתה יכול להיכנס לאתר 'פסיכולוגיה עברית' שם ישנן רשימות של מטפלים לפי אזורי הארץ. מין הפסיכולוג לא משנה לטיפול אלא אם אתה מעדיף מין מסוים.

אתה יכול להיכנס לאתר 'פסיכולוגיה עברית' שם ישנן רשימות של מטפלים לפי אזורי הארץ. מין הפסיכולוג לא משנה לטיפול אלא אם אתה מעדיף מין מסוים.

ד שלום פה לאוזן היא דווקא השיטה הטובה ביותר כי מבוססת על נסיון של מישהו מוכר. רשימות אפשר אכן לראות באתר פסיכולוגיה ובעוד כמה אתרי אינטרנט. אפשר להתבונן ברשימות הפסיכולוגים של קופות החולים וכמובן אפשר בדפי זהב. מין הפסיכולוג אינו קריטריון בבחירה, אלא אם ישנה העדפה אישית או סיבה מסויימת. רצ"ב קישור למאמר קצר על עובדות לגבי טיפול פסיכולוגי http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן שלום רב. אשמח אם תיתן לי דוגמא למקצועות בהם כדאי להשתמש במבחנים השלכתיים דוגמת רורשך TAT ובנדר למיון עובדים. אני סטודנט והשאלה חשובה לי מאוד לצורך לימודי. אני מצטער מראש אם אין זה הפורום המתאים לשאלה זו, אך זה המקום היחיד שמצאתי באינטרנט. תודה רבה!

ירון שלום במיון לכל מקצוע אפשר להשתמש במבחנים השלכתיים. במידה ורוצים להבין משהו על אישיותו של העובד זו הדרך המקובלת לעשות זאת. ככל שלהיבט האישיותי יש יותר משמעות בהצלחת התפקיד כך זה יהיה נפוץ יותר בתהליך המיון. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם. אני חייבת לשאול משהו ממש בדחיפות כי אני ממש דואגת. מדובר בידיד טוב שלי, בחור מקסים בן 20, משרת בגבעתי בעזה. לפני חצי שנה בערך נסעתי איתו לדודים שלו שהיו להם אוגרים סיבירים חדשים. יצורים קטנים וחמודים. בקיצור, ידידי המקסים שיחק איתם ופתאום נשך אותו אחד האוגרים. ידיד שלי בתמורה לנשיכה התחיל להתעלל ולהרביץ לאוגר. זרק אותו באוויר והפיל אותו לריצפה. כשהאוגר שכב לו ביד במצב כמעט אנוש- לא זז ושוכב על הגב- ידיד שלי החזיר אותו לכלוב שלו ומאז ידיד שלי כל הזמן רוצה לקנות אוגרים כדי להתעלל בהם בגלל שזה גורם לו לסיפוק גדול. לדעתי זה קצת מוזר ואולי אפילו חולני מעט. השאלה שלי היא האם זה נורמלי או שזה באמת חריג והאם יש דרך לטפל בזה. אשמח לקבל תשובה ברורה ומפורטת. תודה רבה ויום טוב!

התעללות בבעלי חיים הינה דבר לא מקובל, לא חוקי, וחריג. את שואלת אם זה חולני - אז כן, בעיני זה חולני, ומה שאת יכולה לעשות זה להגיד לו שיפסיק. שזה לגמרי לא לעניין... והשאלה שלי - האם יש לו התקפי זעם גם במצבים אחרים? יכול להיות שהוא נחשף למצבי לחץ שונים (במהלך הצבא - כמו לחימה, סכנת חיים, אובדן חבר וכו') שגרמו ליציאה של הצד הזה שלו? אם כן, יכול להיות שהוא סובל מסוג מסויים של תסמונת פוסט טראומטית וכדאי שהוא יטפל בזה. אבל בהרבה מקרים האדם עצמו לא מודה או מכיר בכך שיש לו בעייה וזאת בעייה... אם יש לו קשיים נוספים שאת שמה לב אליהם את יכולה להפנות את תשומת לבו לעניין.

חן שלום התיאור שלך באמת קשה. אדם שמתעלל בחיות מחזיק בתוכו שנאה וכעס גדולים מאוד ואין ספק שהוא יכול גם להתעלל בבני אדם. כתבת שהוא משרת בעזה ואני מתאר לעצמי שאת שואלת האם הדברים קשורים זה לזה. בהחלט יתכן, שירות בשטחים מעורר קונפליקטים מורכבים שיכולים לעבור גם לחיי הנפש. אני מציע לך לומר לו עד כמה זה נראה לך התנהגות שלילית ולראות כיצד הוא מגיב. במידה והוא יצליח להפגין מודעות למה שקורה לו יש אפשרות לטפל בזה. אם הוא לא מבין מה קורה לו ומה הוא עושה יש חשש שהעניין יוצא מידי שליטה עבורו. במסגרת הזו אין לי עצה חד משמעית מה אפשר לעשות עם זה. אני שואל את עצמי האם הידידות שלכם וההתנהות הזו יכולים ללכת יחד. בברכה ד"ר אורן קפלן

לאחרונה החלה בתי לחקות את חברתה בדברים רבים. הדבר מפריע לי כיוון שבמקרים רבים אינה מגיעה למסקנות בעצמה, אלא אם יש את הדבר לחברתה - הוא טוב, וכמוהו היא רוצה. דוגמה: טענה שעיפרון 0.5 כותב טוב יותר מ-0.7 ורצתה להחליף את העיפרון שלה(בעלי ואני ניסינו להסביר לה ש0.7 חזק יותר, טוב יותר,ופחות נשבר, אך היא בשלה), לאחר זמן מה ביקשה לקנות 0.7 שמחתי שהגיעה למסקנה זו, גם אם לא קיבלה את דעתנו קודם לכן. לרגע עברה בי מחשבה ושאלתי מה יש לחברתה,ענתה 0.7, ולפני כן? שאלתי, היה לה 0.5 ענתה. דוגמה נוספת: דיברה בקול צרוד כיוון שחברתה הייתה צרודה ודיברה כך. רקע על בתי: תלמידה טובה בבית ספר,בבית - כשש שנים היתה בת יחידה שלנו, לאחר מכן נולדה לה אחות שכיום בת שנה ו-5 חודשים. שוחחתי איתה בעניין, היא עצמה לא מבינה למה. האם התופעה מוכרת? מה ההסבר להתנהגות זו, וכיצד מתמודדים איתה? לתשובתך אודה, אורית.

אורית שלום בתך נמצאת בגיל בו החברות הופכות לדמויות משמעותיות. זהו הגיל בו החלק החברתי נעשה הרבה יותר חשוב ממה שהיה קודם לכן. במצב כזה די טבעי שדברי החברה יהפכו למשמעותיים ואולי להורים קשה לראות זאת מהצד. אפשר בהחלט לדבר איתה על החשיבות של העצמאות ושמירה על העצמיות. עם זאת, כל עוד אין כאן השפעה שלילית אלא הדברים מתמקדים בחיתוך דיבור ועפרונות, לא הייתי ממליץ להתערב יותר מידי. צריך לתת גיבוי ותחושה שאתה נמצאים תמיד שם לעזור עם צריך, אבל לתת לה להתמודד עם המערך החברתית שסביבה בלי לתת לה הרגשה שהיא עושה דבר מה שלילי. אדגיש בכל זאת שבמידה והעניין לא מסתכם רק בזה ואתם חוששים או רואים דברים שעלולים להשפיע לרעה על מצב הרגשי של בתך, אז כמובן אפשר לשקול את הדברים אחרת בהתאם למצב האובייקטיבי. תמיד יש אפשרות לקבל ייעוץ מפסיכולוג השירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה, אפשר לפנות אליהם טלפונית באופן ישיר ולקבוע פגישה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בן 30 יש לי בעיה שמטרידה אותי בענין משיכה מינית לגברים ניסיתי מס' פעמים יחסי מין עם גברים-אהבתי (בחלק מהמקרים) את המגע החיבוקים החום, את הקרבה אבל לא אהבתי את הסקס עצמו. יצא לי פעמים רבות שהיה ממש ניגוד בין השניים רציתי מאוד את הקרבה למרות שלא אהבתי את הסקס מצד אחד אני מסוגל להתאהב בגבר ומצד שני אני נגעל לקיים איתו יחסי מין. אני יודע מה מקור המשיכה שלי לגברים,(בילדותי לא היתה לי קרבה לחברים,ולא קרבה לאבא,אבא חולה ("טלנובלה" קטנה שהתגברתי עליה)) לא היתה לי התנסות עם המין הנשי אני אדם מופנם ובישן- אני כמעט שלא נמשך לנשים, אבל לפעמים כשאני רואה זוג, יש לי צביטה קטנה בלב (מעין קנאה קטנה,שלא הולך לי עם נשים)קורה לי לעיתים נדירות שאני רואה איזה מישהי ואני יכול להתאהב בה אשמח לחוות דעת

אתה-מותק. סטרייט לענין. תשמע אני בטוחה במה שאני אומרת ואם תגיע למטפל הנכון תוכל לברר לעומק את עובדת היותך הטרוסקסואל באופן בסיסי אך עם הרבה בעיות של חוסר בטחון ואת הרצון ביחס, כרגע מגבר כביטוי בעיקר לחוסר שהיה לך מאבא ואולי גם מאמא.אל תוותר על היותך סטרייט. אל תיכנע לכאילו הומואיות שלך. בבקשה.

שלום אתה נמצא במרחב ביניים וכנראה לא יכול להיות בטוח בזהותך המינית. למעשה אתה לא נמשך מינית, לא לגברים ולא לנשים. אתה מחפש אהבה ורגש אבל נושא המין לא כל כך מקבל משמעות חיובית בתוך הקשרים שאתה יוצר. מאחר ואתה בן 30 ובכל זאת זהו גיל בו כבר מצטברות חוויות והתבוננויות על הקשרים האישיים והרגשיים, ואתה עדיין מתלבט ונבוך סביב הדברים, כנראה שיש כאן מטענים שעדיין לא התמודדת איתם לעומק. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולתת מקום לכל מגוון התחושות שיכולות להתעורר סביב הקשרים, הן עם גברים והן עם נשים. בתהליך כזה תוכל אולי למצוא את האיזון הנכון והתשובות למה שאתה מחפש. אני מתרשם שכיום אתה לא באמת יודע אפילו את מה בדיוק אתה מחפש וזו סיבה טובה בפני עצמה לפנות לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

מסכים איתך

שלום רב, אני כיום בת 20, ולפני כ-4 שנים החלמתי מאנורקסיה. בתקופת המחלה ובתקופה שאחריה לא עברתי שום טיפול פסיכולוגי. טופלתי אצל רופאה תקופה קצרה, עד שהיא עברה מרפאה ולא סיימתי את זה בשום דרך. מבחינה פיזית המצב תקין, ומבחינה נפשית, אני חושבת שגם כן. יש לי מערכת יחסים הרבה יותר בריאה עם אוכל, הוא לא שולט בחיים שלי, יש לי דימוי עצמי גבוה, יחסים טובים במשפחה וכו'. בשבוע האחרוןעלה הנושא בשיחה עם חברה שעברה חוויה דומה,ומאז הנושא מטריד אותי.אני מתלבטת האם לפנות לטיפול כלשהוא ולהתחיל לפתוח ולחטט בדברים שעברו ואולי רק יזיק לפתוח אותם, או עדיף לא לגעת. דווקא בעקבות ההתעסקות, עלו לי כמה דברים, בהתחלה שמחתי שאנ אבין יותר, אבל זה מתחיל להרגיש לא בריא. אני מרגישה שאני כאילו נפגעת ומוציאה כעסים שלא הוצאתי אז.לדוגמא: אף פעם לא כעסתי אז על אמא שלי, ופתאום עכשיו אני נפגעת ומרגישה מסכנה מכל ויכוח קטן. האם אכן כדאי עכשיו לפנות ממש לטיפול? אולי אפשר פשוט לספר למישהו וזה יעזור לזה להשתחרר? מה לגבי תמיכה מאדם לא מקצועי, אבל מבין? תודה רבה, אילה

נשמע לי שאת דווקא יחסית יודעת מה את רוצה ומה נכון לך ורק מחפשת קצת עידוד לעשות זאת... מה שאני קוראת זה שאת מרגישה שלמרות שהתגברת על האנורקסיה, עדיין יש דברים בתוכך שמאד רוצים לצאת לאור ולהיות מדוברים. אני חושבת שאם זה מה שמתעורר אצלך עכשיו, כנראה שעכשיו זה הזמן. יש דרגות שונות של איכות חיים. העובדה שהתגברת על המחלה היא מרשימה, ונתנה לך אפשרות לחיות יותר טוב (ואולי בכלל לחיות) אבל אולי יש איכות חיים נוספת בלהגיע לפתרון של נושאים רגשיים "ולהבריא" גם בהיבטים האלה. ובעיקר אני חושבת שאם זה משהו שעכשיו עולה אצלך כרצון לדבר או לגעת בנושא (גם אם יש פחד או חשש) אז זה כנראה הזמן הנכון. אני חושבת שגם לדבר עם חברות או במסגרת המשפחה זה חשוב, ולא סותר פנייה לטיפול. אני חושבת שמדובר בשני דברים שונים וחשובים. אחרי שעוברים תקופה קשה, טראומה, מחלה, לתקשר את זה ולחשוף זאת מול הקרובים יכול להיות מאד משמעותי, אבל לא תמיד דרך אותה תקשורת את מגיעה לאותו שקט מול עצמך שאת יכולה להגיע אליו דרך טיפול.

אילה שלום אין טעם להסתיר את הראש בחול. אם יש דברים שמעסיקים אותך, אפשר ורצוי להתמודד איתם. אני לא מקבל את הטענה שעצם העיסוק בבעיה מגביר אותה. במידה ואת כועסת על אמך וקודם לא חשבת על כך, כנראה שקודם לא היית עדיין מוכנה להתמודדות הזאת. הפרעת אכילה איננה תופעה שנעלמת כלא היתה. יש לה משמעות וגם אם פיזית היא נפתרה, עדיין יש לה משמעויות נפשיות בפנים. מאחר ויש לך סקרנות ורצון לעשות תהליך של סגירה לטיפול הרפואי שקיבלת בזמנו שכנראה היה יעיל מצד אחד אבל השאיר כל מיני קצוות פתוחים מצד שני, סביר להניח שתוכלי להיעזר ולהשתמש בתובנות שיעלו מהטיפול הפסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני שומעת ומקבלת את דבריכם, תודה רבה. יש לי שאלה נוספת. האם ישנו טיפול בעלות נמוכה? זה אמנם מאד חשוב, אבל אין לרשותי אמצעים מרובים כרגע (אני גם סטדנטית). האם כדאי לפנות דרך קופת חולים? אני בקופ"ח מכבי. מישהי אמרה לי ששאם הולכים דרך קופת חולים זה נרשם בתיק הרפואי. אילו משמעיות יש לכך? האם קיימות קבוצות תמיכה לבנותבמצבי? אני לא רוצה להכנס ממש לקבוצה של בנות חולות בפועל, זה נראה לי לא מתאים מכל מיני סיבות. מה לגבי טיפולים אלטרנטיביים (כגון 'מח אחד', שיאצו וכד') תודה רבה, אילה.

אני בן 27, סטודנט לתואר שני.לפני חודש וחצי חוויתי פרידה כואבת והרגשתי היא שעולמי חרב עליי.בחילות, התפרצויות בכי, חוסר חיוניות וכו'.אך המפריע לי מכל הוא שאני לא זוכר כלום מהקשר עצמו.במכתב שכתבתי לעצמי לפני הפרידה קראתי שיש לי תחושה שהיא לא אוהבת כפי שאני ובכוונתה לעזוב.תיארתי את הפחד הגדול להישאר לבד ולחוות את כאב הפרידה שכבר חוויתי בעבר לא פעם.אני מאשים את עצמי על שגרמתי לה לעזוב בגלל הקנאה,החולשה שהפגנתי וכו'.מצד שני , מדי פעם אני נזכר בסיטואציות המשקפות את הקרירות והאדישות שהפגינה חברתי כלפיי.יש לציין שהיא יפהיפיה ומחוזרת ותמיד היתה מלאה בעצמה ומנעה ממני חיזוקים בסיסיים( נשיקות, יוזמה בסקס) שידעה שאדם חלש ותלותי כמוני צריך.אני עסוק במחשבה מי אשם בפרידה? אולי עייפתי והברחתי אותה? אולי כלל לא אהבה אותי כל השנתיים האחרונות? היא תמיד ציירה עצמה כבחורה חזקה שנפרדת מגברים ותוך "כמה ימים" מתגברת וממשיכה הלאה.מי באמת אשם? למה כשאני חושב שקל לה אני נחלש ונשבר, ולהיפך? למה אני לא מסוגל לגבש לעצמי עמדה קבועה ולהאחז בה. אודה לך על התייחסותך.

הדבר שהכי עולה ממה שאתה כותב הוא תחושת חוסר בהירות ביחס למה שהתרחש. אתה מתאר זאת גם כקושי לזכור, וגם כקושי להבין את מה שהתרחש בקשר. אתה לא בטוח מהיכן הגיע הפרידה, האם משום תכונות שלך, או תכונות שלה ואתה מזכיר גם שזאת אינה הפעם הראשונה שאתה חווה כזה בלבול וכאב. לדעתי שכדי להיות בקשר (טוב) עם אדם אחר, ובמיוחד בקשר קרוב כמו קשר זוגי שכולל ומקפל בתוכו כל כך הרבה רבדים, אדם צריך להיות ביחסים טובים עם עצמו. נשמע לי שיש לך הרבה בלבול ביחס לעצמך ולתכונות שלך, לחוזק שלך ולחולשות שלך. הדבר שנראה לי הכי מיטיב במצב כזה הוא לפנות לטיפול פסיכולוגי אישי, כדי להכיר את עצמך, למצוא דרך להכיר בתכונות שלך באופן מאוזן, להבין מהם הצרכים שלך ומה קורה לך בתוך קשר שמקשה עליך ואולי גם על הצד השני. אתה נמצא עכשיו בנקודת שפל - בגלל שכל הנושא עלה והוא כואב (עכשיו הוא כואב), לכן לדעתי עכשיו זה הזמן לפנות לטיפול ולהתחיל לעשות סדר. אני גם חושבת שתמיכה תוכל לעזור לך להתגבר, וגם דרך טיפול תוכל ללמוד איך ליצור קשרים קרובים באופן שיהיה יותר טוב עבורך. פחות כואב, יותר שלם.

עידן שלום אתה מתאר את עצמך כאדם חלש שזקוק לחיזוקים ואת הפחד הגדול להישאר לבד. במצבים כאלה הקשר הופך לסם שצריך כדי לשרוד. לפעמים הדבר גורם לכך שתוכן הקשר כבר איננו חשוב כל כך אלא מה שבאמת חשוב זה עצם קיומו של הקשר. מה שקצת מסבך את העניין הוא שלמעשה במצב כזה לא משנה מי נמצאת שם, העיקר שיש שם מישהי. במידה וזה באמת מה שקרה, הפחד שלך לא היה מכך שהיא אישית תעזוב אלא מכך שתינטש ותישאר לבד. לכן גם כעת, אינך זוכר באמת מי עזבה אותך אלא אתה בתוך הבדידות הכואבת שלך עם עצמך. אם אלו פני הדברים אז עד שלא תתארגן לטפל במה שקורה לך באופן אישי הקשרים שלך ישארו משהו שקורה מבחוץ, מה שמפחית את השליטה שלך במצב ולמעשה עלול להוציא את משמעות הקשר מתוך היחסים. לא נראה לי קריטי כעת מי אשם, יותר נראה לי שחשוב כעת ללמוד ממה שקרה וממה שקורה ולהתארגן כך שמצבך הנפשי יהיה חסין ואקטיבי יותר באשר לגורלך ולחייך. דרך הגיונית בעיני לכך היא פניה לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

1 כל פעם שאני נמצא ליד חבר"ה בגיל שלי או בסביבה זרה אני חש לא בנוח חש נחות מהם ולפעמים מין חשש מהם 2 כל פעם שאני נמצא ליד בנות אני מרגיש חסר בטחון ושאני מדבר איתן אני רועד כולי וחשש שלא בנוח ולפעמים אני לחוץ 3 פחד לנהוג פחד של איבוד שליטה אשמח אם תתן לי יעוץ איך לטפל בבעיות האלה

טיפול תרופתי נגד חרדה + יעוץ פסיכולוגי

שלום אתה מתאר סוג של חרדה שמלווה אותך בסיטואציות שונות. אני מצרף קישור למאמר על חרדה, קרא אותו ובדוק האם הסימפטומים המופיעים שם תואמים למה שאתה חש. כמו שכתב רותם, הטיפול במצבים כאלה או בשיחות ובתרופות. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בחורה מאוד עצבנית ומאוד שלילת לגבי כל העולם הזה.אני לא מאמינה באף אחד וחושבת שהכי חכם זה לשמור מרחק מאנשים ולדאוג לאינטרס אישי בלבד.אני מרגישה שזה טוב לבטחון שלי ולעומת זאת הייתי רוצה להרגיש אחרת כי זה מאוד עצוב שכל סיטואציה נגמרת במחשבה שלילית ובמחשבה שלא אוכל להיפתח ולהיות אני אלא תמיד להסגר ולחשוב פעמיים על כל מילה שנאמרת.שוב ההרגשה לא טובה אך איני רוצה לשנותה בפנים בפנים כי זה נראה לי התנהגות לחיי צביעות שאנו נמצאים בהם.העניין הוא שמרוב הכעס שלי לעולם והניסיון להפנימו שמא מישהו ידע באמת מהי תחושתי עליו רוב הזמן אני אכולת כעס מרמור ותחושת אי צדק כלפי כמעט כל דבר שנעשה סביבי. אם חברה של אחי מעצבנת אותי אז בשביל שלום בית אני מנסה ל"חפף" אך בפועל נאמרים כלפיה דברים מאוד קשים כי אני כועסת שהיא לא צודקת לדוג' ביחס שלה כלפיו כנ"ל לגבי גיסתי אני פשוט מתבת את היחס האגואיסטי שלה וכך נאמרים גם כלפיה דברים מעליבים.שוב אני מרגישה שזה מגיע להם אבל יש לי יסורי מצפון כי אני יודעת שזה פוגע באחיי.אני פשוט לא שולטת בכעס החבוי הזה.כנ"ל בעבודה מישהו אומר משהו שמעצבן אותי אני מסוגלת לא להגיב אליו כלל@@ יתרה מזאת,כשהייתה לי שיחה עם המנהלת היא טענה שהנני חסרת טקט אימפולסיבית וטענה שזו עצה עבורי כי זה הורס המון.מה עוד שהיא טענה שאני מגזימה בבדיקות שלי את הדברים הנעשים בחברה ועליי להניח לאחרים שמעליי לטפל בדברים ובמילים אחרות חטטנות יתר עד כדי גוזמה.אני נפגעתי כי אני מרגישה שמאוד חשוב לי כל דבר שנעשה והבעייה הכי גדולה שלי שיש לי כובד משקל לכל פרט קטן אם זה בהבטחה הנאמרת ללקוח ויהיה עליי לבצעה ולא משנה מה יהיה ובדיקה שמא לא יהיו טעויות..הם רואים זאת כחטטנות ואני מחשיבה זאת לראש גדול וניסיון לראות הכל בפרספקטיבה כוללת. בקיצור,אני רוצה להיות פחות מחמירה עם עצמי,הייתי רוצה לאהוב יותר ולאפשר לעצמי להיפתח. מה עוצר אותי כ"כ הקושי שמשפחתי עברה ואני סוחבת אותו על בשרי,תחושת אי צדק,ייאוש ממצבי שהגעתי אליו שאינו מזהיר עבורי ומצד שני אין אני מסוגלת להתפתח ולהגיע למקום שבו הייתי רוצה להיות בשל בטחון ודימוי עצמי נמוך.אני פשוט מתוסכל ורוב הזמן שאני נמצאת בו אני עורכת בדיקה מה עשיתי? מה אמרתי? מה יהיה? איפה אני?? וכד'.. זה מתסכל!!!

מסתכל זה טוב. מסתכל זה אומר שאת לא מרוצה מאיך שהדברים כיום ושאת מוכנה לעשות משהו כדי לשנותם. אני חושבת שטיפול פסיכולוגי ארוך טווח יכול לעזור לך למצוא דרך מאוזנת לראות את העולם - דרך שתהיה יותר נכונה עבורך. כלומר - לא רק כמקום שבו כולם אינטרנסטיים ועליך לשמור על עצמך מכל משמר, אלא גם מקום שבו יש אהבה, יש אכפתיות, יש אפשרות לשותפות. אני לא אומרת שראיית העולם שלך שגויה, או לא מבוססת על נסיון החיים שלך, אבל ממה שאת כותבת נשמע שהיא לא לחלוטין מתאימה לך עצמך. אין לי ספק שכל כך הרבה כעס ודאי קשור לחוויות חיים לא קלות, אבל אפשר להתמודד עם כעס, הוא לא חייב להשתלט על כל חלקי חייך. לסיכום, טיפול פסיכולוגי יכול לדעתי להועיל לך (במידה שאת מעוניינת בו כמובן).

טיראנה שלום מצד אחד את קובעת באופן נחרץ שהגעת למסקנה שהחיים עדיפים במקום שמור, רחוק מאנשים אחרים, שהעולם שלילי וצריך להיזהר מפניו. זוהי גישה שנובעת בדרך כלל מפגיעה עמוקה אותה חווית בעבר ובמידה מסוימת של צדק את מעדיפה להמנע מפגיעה נוספת. מצד שני את מביעה בכל זאת את התקווה שזה לא בדיוק כך, שבכל זאת ניתן למצוא גם חסד בעולם ואולי אם יתמזל מזלך תצליחי למצוא אותו. בינתיים את מקיימת את הנבואה שמגשימה את עצמה. כאשר את מפעילה חשיבה כל כך שלילית ברור שאת מתרחקת מאנשים ומאינטימיות וזה גם הדדי. לעיתים החיים מזמנים הזדמנויות לשינוי. אולי ישנו מצב בו תוכלי להתבונן אחרת על הדברים כקצה חוט שיאפשר לך בכל זאת להתמודד בדרך שונה עם החיים והסביבה החברתית. בסופו של דבר הגישה אותה ציינת מובילה לבדידות ומרירות וזו בוודאי לא הדרך הטובה ביותר להעביר את השנים. במידה ואת מרגישה שיש לך מספיק רצון וכוחות לכך, פני לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אני בן 26 ומעולם לא יצרתי קשר זוגי , היו לי מספר מאד מועט של פגישות שלא התקדמו מעבר לדייט ראשון , אציין שפעם ראשונה שיצאתי לפגישה היה בגיל 25 , אני לא שמן , בעל מום או מראה חריג כלשהו ..., אנשים שסביבי אומרים לי שיש לי דימוי עצמי מאד נמוך ... האם יש קשר בין דימוי עצמי ליכולת יצירת קשר זוגי ? , האם זו בכלל בעיה ? תודה דני

לדעתי יש קשר ברור בין דימוי עצמי נמוך לכך שעוד לא פיתחת קשר זוגי , בד"כ (מניסיון אישי) אנשים עם ביטחון עצמי נמוך הרבה יותר מסוגרים, נמנעים וחוששים יותר מתקשורת, חסרי ביטוי עצמי ומרגישים רגשי נחיתות ליד אחרים - דברים שמאוד מקשים על יצירת קשרים ובייחוד קשרים זוגיים. ושאלת האם זו בעיה - בעיה היא מה שנראה בעיניך כבעיה ונשמע שהעניין מציק לך ואפילו נתת כותרת "בעיה מורכבת" - אם לא היה מפריע לך העניין של הקשר זוגי אז אין בעיה, אבל נשמע שאתה די מתוסכל . ד.א, אמרת שאומרים שאתה בעל דימוי עצמי נמוך - האם זה נכון בעיניך?,ואם כן, האם אתה רוצה להרגיש יותר טוב עם עצמך וכך גם ליצור יותר קשרים משמעותיים ? - אם כן אז אלו דברים שניתן לעבוד עליהם גם דרך טיפול פסיכולוגי. אקיצר, בכל מקרה שיהיה בהצלחה

דני שלום אני מסכים עם דברי שרון. יש בהחלט קשר בין דימוי עצמי ליצירת קשרים מאחר וקשה יותר ליזום את הקשר, יש תמיד חשש להיפגע ושהקשר לא יצליח, שאין מה "לאהוב בי" וכו'. הטיפול הפסיכולוגי רלוונטי ועשוי בהחלט לעזור למצב כזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, יש לי כמה דברים שמטרידים אותי לאחרונה אשמח לשמוע את דעתכם: 1.יש לי בעיה ללמוד למבחנים וזה נובע מכך שאני צריכה לשבת עם עצמי ואז אני מרגישה בדידות שגורמת לי לתחושת עצב. אני יושבת כמה דקות וכמה כי פשוט איני מסוגלת מה גם שאני מרגישה לבד למרות שאני אומרת לעצמי כל האנשים שלומדים יושבים ללמוד עם עצמם מידי פעם מדוע לי זה מוזר וקשה? 2 אני טיפוס ריאלי ומצליחה מאוד בתחומים של מחשבים, מתמטיקה וכד' לאחרונה לקחתי כמה קורסים מטעם האוניברסיטה הפתוחה תחומים הומניים כי הרגשתי שלעבוד כל היום בעבודה ריאלית וגם ללמוד אחה"צ מחשבים זה יותר מידי ומשהו אנושי היה חסר לי...... הענין הוא שלמדתי שעות למבחן ובסוף קבלתי 70 כשאני לומדת למקצועות ריאלים אני לומדת הרבה פחות ומצליחה בין 95-100 ואני שואלת את עצמי האם אני לא רוצה תמיד את הדברים שאני לא טובה בהם , אולי יש לי נטייה לרצות את כל מה שאני לא טובה או ראויה לו, בכל התחומים לא רק בתחום הלימודים לדוגמה:אני מחפשת גבר שלא קיים ואם הוא קיים אני לא מספיק טובה בשבילו ועוד בקצור שואפת לדברים רחוקים ולא מכירה במצב האמיתי שלי. תודה, רחל

רחל שלום בחרת בכותרת של "לבד ודיכאון" ואח"כ ציינת שתי תופעות שקשורות ללימודים. מאחר וכך בחרת להציג את הודעתך היית שם יותר דגש על הכותרת. אני מניח שלתוכן הדברים בהודעה יש קשר ישיר לכותרת הזו גם אם כמעט ולא התייחסת אליה באופן ישיר בדבריך. אני חושב שצריך לברר מה קורה לך בתקופה האחרונה. הקושי ללמוד הוא כנראה תוצר לוואי של התחושות הלא טובות שלך. אני מתאר לעצמי שהתהליך הלימודי השני הוא נושא שמחזק את התחושה שאת לא מוצאת את הדרך שמתאימה לך, שאולי את עוסקת בדברים בהם את מצליחה אבל לא בהכרח בדברים שאת אוהבת ואילו את מה שאת אוהבת או נמשכת אליו מרגישה שלא כל כך נמשך אליך בחזרה. אולי לגבי מקצועות, אולי לגבי אנשים. תחושתך שאת נמשכת לדברים הרחוקים ולא מכירה או מודעת לתשתית שנמצאת למטה יכולה אולי לכוון אותך לפניה לטיפול פסיכולוגי שזו בד"כ מטרתו המרכזית. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפסיכולוג שלום קבעתי תור עם פסיכולוגית קלינית מקופ"ח לצורך ניסיון לטפל ב "נפילות" שיש לי מדי פעם שמביאות עימן חרדה ועצבנות יתר. בחרתי בכוונה באישה כי חשבתי שאולי היא תבין טוב יותר את הלחץ שלי. (ילדים, בית, עבודה, אימהות). שאלתי: האם לטיפול בחרדה עדיף לחפש פסיכולוג שמתמחה בחרדה, או שפסיכולוגית קלינית שלאו דווקא מגדירה את עצמה כמטפלת בהפרעות חרדה, תוכל לעזור לי. תודה, מיטל

מיטל שלום חרדה היא מנגנון בסיסי מאוד וכל פסיכולוג קליני מתאים לטיפול בסוג כזה של בעיה. הגישה לטיפול משתנה ממטפל אחד למשנהו, יש שמדגישים יותר תהליכים דינמיים שקשורים למרכיבים לא מודעים של החוויה ויש שמדגישים יותר היבטים התנהגותיים וקוגניטיביים. אני חושב שבשלב הזה כדאי לך להגיע למפגש שקבעת ולראות כיצד הדברים מתקדמים ולאחר מכן להחליט האם גישתה של הפסיכולוגית שלך תתאים או לא לצרכיך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, הורי מבוגרים, אבי כבן שמונים. הם גרים בדירה טובה מאוד, אולם השכונה גרועה ביותר, שממש סכנה להסתובב שם בשעות החשיכה.גם ביום יש שם נרקומנים, ואוסף מכוני ליווי למיניהם. מזה שנים אנו מתעסקים במחשבה ובאופן מעשי בחיפוש אחר דירה חדשה עבורם, בסביבה הולמת. סוף סוף מצאנו להם דירה מעולה, שעונה על כל הקריטריונים, ואף יותר. אולם אבי התחיל פתאום לומר, שחבל לו לעזוב למקום אחר, להחליף בית כנסת שהוא רגיל אליו עשרות שנים, ופתאום הוא מוצא כל כך הרבה יתרונות במקום המגורים הנוכחי. אני חש שאם הם לא ירכשו עתה את הדירה הזו, אז לעולם לא, והמצב בשכונתם רק יורע. אבקש שתאיר את עיני אם נכון הדבר להמשיך לעודד את המעבר או להרפות. כי בעיני ברור שהמעבר עדיף. בברכה ותודה, אהרון

אהרון שלום לכל אדם קשה לשנות הרגלים, אולם אין ספק שאדם בגילו של אביך זה קשה במיוחד. צריך לשקול את העניין בהקשר הזה של קביעות מול שינוי. בגיל מבוגר אנשים עוזבים את ביתם גם לדיור מוגן כך שמעבר לדירה טובה יותר באזור טוב יותר יכול להיכנס אולי להגדרה הזו של מקום מוגן יותר. עם זאת, זה תמיד מעורר שאלות לא פשוטות ואולי כדאי להתייעץ עם איש מקצוע לגבי ההחלטה לכאן או לכאן. תוכלו להתקשר לקו הייעוץ של רעת-אש"ל שנותן ייעוץ על ידי עובדים סוציאלים לקשישים ובני משפחותיהם. מספר הטלפון: 1700700204 בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מאד מוטרדת מההתנהגות של הבן שלי, בן 6, בנושאי הנקיון בזמן האחרון. התחלתי לשים לב שהשאלות שלו בדבר נקיון הן מוגזמות, ותכופות, למשל: נגעתי באבק, אני יכול לגרד בפה? או: נגעתי בנעל, אני צריך לשטוף ידיים אם אני ארצה לגרד בעין? אח"כ הוא התחיל לשטוף ידיים בתדירות גבוהה יותר בכל פעם שנגע במשהו מלוכלך לדעתו, למשל, משהו שהיה על הריצפה או נעל שעמד עליה חרק, ושאל אותי אם לשטוף עם סבון או בלי סבון. כל זה היה במהלך החודש האחרון, או שלפחות זה התחיל לעורר את תשומת ליבי. הבוקר הוא קם ונעל נעליים ושאל אותי אם הן מלוכלכות, הוא חושב שהם מלוכלכות . יש לי שתי שאלות: 1. איך עלי להגיב? 2. האם לפנות לאיש מקצוע או לחכות בתקוה שזה יעבור מעצמו? תודה .

שלום נשמע שבנך מפתח נטייה אובססיבית קומפולסיבית לאחרונה, זהו מנגנון שקשור לחרדה ובהחלט טוב שאת שמה לב לכך ורצוי גם לפנות לייעוץ שכן משהו קורה וצריך לבדוק על איזו תשתית זה יושב. יתכן שיש לחץ כלשהו או מקור חרדה שממנו נובעת ההתנהגות הזו שמבטאת גם מחשבות טורדניות שמפריעות לאיכות החיים. אני מציע שתפני לפסיכולוג ילדים להדרכה ותתייעצי עימו כיצד לנהוג. השאלה האם לפנות מייד או להמתין תלויה בעוצמת הסימפטומים וביכולת שלך לזהות מקור לחץ כלשהו לאחרונה. הבעיה שזו עלולה להפוך התנהגות או נטייה שתישמר ותתחזק עם הזמן ולכן עדיף לאתר ולטפל בה בצעירותה. בכל מקרה, אני מצרף מאמר על חרדה עם פרטים גם על הפרעה טורדנית כפייתית. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, שאלתי הראשונה היא מהו פסיכופט. ושאלתי השניה, היא: הגעתי לטיפול כשהיו לי פנטזיות. אותן פנטזיות ממשיכות, רק שעכשיו הפסיכולוגית שלי מופיעה גם. האם אני משליך עליה? תוכל להסביר לי קצת על הנושא?

אם יורשה לי 'פסיכופט'- הוא אדם שאין לו מצפון. או שיש לו ליקוי גדול בעניינים הקשורים למצפון. ולכן-אין לו עכבות לעשות מעשים הקשורים לעבירות שהאדם עם המצפון- יעצור ולא יבצען. נניח - הוא יכול לגנוב ולעיתים גם לרצוח יחסית בקלות-כי חסרה לו האמפתיה שיש לבעלי-מצפון, ביחס לאדם השני.נגיד-אם אגנוב ממנו- לא יהיה לו, יהיה חסר לו ,זה שלו- כל אלה הם שיקולים של בעל מצפון. 'מה אכפת לי אם לא יהיה לו' - זה משפט של פסיכופט. פנטזיות על המטפלת - טבעי ובריא. תעבדו על כך בטיפול ולאט לאט תשתחרר מהן, ותפנה האנרגיה שלך לבחורות אחרות, מחוץ לטיפול.

אם יורשה לי 'פסיכופט'- הוא אדם שאין לו מצפון. או שיש לו ליקוי גדול בעניינים הקשורים למצפון. ולכן-אין לו עכבות לעשות מעשים הקשורים לעבירות שהאדם עם המצפון- יעצור ולא יבצען. נניח - הוא יכול לגנוב ולעיתים גם לרצוח יחסית בקלות-כי חסרה לו האמפתיה שיש לבעלי-מצפון, ביחס לאדם השני.נגיד-אם אגנוב ממנו- לא יהיה לו, יהיה חסר לו ,זה שלו- כל אלה הם שיקולים של בעל מצפון. 'מה אכפת לי אם לא יהיה לו' - זה משפט של פסיכופט. פנטזיות על המטפלת - טבעי ובריא. תעבדו על כך בטיפול ולאט לאט תשתחרר מהן, ותפנה האנרגיה שלך לבחורות אחרות, מחוץ לטיפול.

דן שלום למעשה קיבלת את התשובה. פסיכופט הוא אדם שפועל בניגוד לכללי חברה מקובלים באופן שגולש להתנהגות פלילית ולא מוסרית מבלי להרגיש עכבות או חרדה בעקבות זאת. הוא ינצל כל אדם בסביבתו לטובתו האישית ולא יחוש על כך אשמה. העובדה שהפסיכולוגית שלך נכנסת לפנטזיות איננה יוצאת דופן, השאלה מה את עושה עם המחשבות הללו וכן מה הרקע היותר רחב בגללו פנית לטיפול. נסה להעלות את הנושא בטיפול מאחר ולפי מה שאתה מתאר הנושא הזה הוא לב הטיפול וכל חומר גלם עשוי לעזור כדי להבין אותו טוב יותר. אינני יודע לומר אם זו השלכה או לא, אני מציע להביא את התמונה המלאה יותר לטיפול שם בוודאי אפשר יהיה להתבונן בה טוב יותר מאשר כאן במסגרת מצומצמת בהרבה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר, שבוע טוב, 1. תודה רבה. 2. קראתי בעיון רב את תשובתך והמלצותיך ואכן יישם אותה. נותרה לי שאלה מרכזית - האם שירות הפסיכולוגי יוכל לתת לי טיפול ומענה לשאלותיי בגוף המאמר כיצד ליצור תקשורת בין אישית וכימיה בעיני הבריות הסובבים אותי במיוחד בתחום העבודה ו"לשקם" את איכות חיי? 3. האם תוכל להמליץ על פיסכולוג מומחה המטפל בבעיות חברתיות בנושא הנדון? בתודה מראש, דנמ

דנמ שלום אף אחד לא יוכל לתת לך מענה כיצד ליצור תקשורת. זו מיומנות שתצטרכי לפתח והטיפול הפסיכולוגי עשוי לעזור לך בתהליך החיפוש למציאת הכישורים המחודשים. זו לא תשובה או משפט מבריק שיוכל לעשות את הפלא, זהו תהליך ממושך של חודשים ארוכים ואף יותר. אני חושב שכל פסיכולוג קליני עשוי להתאים לטיפול, נסי לקבל המלצות בסביבתך הטבעית. אני מצרף קישור למאמר קצר על עובדות על פניה לטיפול פסיכולוגי. http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ראשית: 1.מהם סיכויי ההחלמה בהפרעת אישיות גבולית(קלה יחסית)בגיל ה20+? 2. האם השילוב האינטגראטיבי של טיפול פסיכותרפי+ טיפול תרופתי נוגד דיפרסיה הוא השילוב המנצח? ועד כמה הוכח יעילותו בצורה קלינית ומדעית- סטטיסטית? 3. האם ישנה קורלציה ישירה בין הפרעת אישיות גבולית(שאני נירוטית ומודעת לכל תסמיניה, הסימפטומים שלה, המקור להיווצרותה והתפרצותה והשלכותיה..) לבין חוסר יכולת למסד קשר, ולאהוב בן זוג "באש ובמים" (מחצין וסימבולי לאור ההפרעה המדוברת)? שהרי גם במערכות יחסים בין אישיות אחרות מתאפיינים תנודות, חוסר יציבות ותחושות אימבוולנטיות כלפי כל קשר:, אנו אוהבים, כועסים, מתפייסים וחוזר חלילה... מדוע בעלי הפרעת אישיות גבולית, לא צולחים לשרוד מערכת יחסים משמעותית וארוכת טווח עם בן זוג? והרי הם לרוב אינם פסיכוטיים ורבים מהם בעלי אינטלגנציה ריגשית גבוהה(כמותי למשל)ובעלי קוגניציה גבוהה..מדוע מאפיין את דפוס התנהגותנו נתירה ממיטה למיטה בקצב מהירות האור?(על אף שאינני שומרת נטירה?) האם חרדת הנטישה הטבועה בדמנו, משחר ילדותנו, היא זו המסקלת את מערכת היחסים הנבנת, מראש? ומועידה אותם לכישלון?ואותנו מותירה בחידלון??! נא תשובותיך המקצועיות דוקטור.. מתוסכלת אחת.

מתוסכלת שלום כל שאלתך יוצאת מנקודת הנחה שהפרעת אישיות גבולית היא מחלה או תופעה ברור ומאובחנת ולכן שאפשר להתייחס לריפויה כמו אל מחלה אחרת. הבעיה היא שכל הגדרות האישיות סובלות מחוסר דיוק וחוץ ממספר מאפיינים כלליים ומאוד לא אישיים קשה לומר שכל הסובלים מאותה אבחנה אישיותית באמת דומים זה לזה. הפרעת אישיות גבולית היא מכלול של סימפטומים שונים שמודבקים לאנשים כל כך שונים זה מזה ואובחנו בצורה שונה בין אנשי מקצוע שונים. הייתי מציע לך לא לצלול לתוך האבחנות הפסיכיאטריות ולהתמקד בשאלה מה מציק לך בחיים, כיצד אפשר להתמקד במה שמפריע לך וכיצד את יוצרת קשר טיפולי טוב עם איש מקצוע שאת מתחברת אליו. ההתמקדות בנושא הפרעת האישיות רק תפריע לשיפור איכות החיים שלך ולא תוסיף דבר לטיפול או לקביעת שיטת הטיפול. הצורך בתרופות קשור למידת החרדה או הדיכאון או כל בעיה אחרת שאת סובלת ממנה ואין צורך בהגדרה האישיותית כדי להבין אותה. לכן את צריכה לפנות לטיפול פסיכולוגי ובמקביל לייעוץ פסיכיאטרי ולהתחיל את השינוי בתקווה שהתסכול יפחת. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לך... על אף האמור לעיל, מהו הטיפול המומלץ בהפרעת אישיות גבולית? מכיוון שאינה ממוקדת והתנהגותית פרטנית כי אם הפרעה בשלל תחומי החיים, לא מן הנמנע כי טיפול התנהגותי קוגנטיבי לא יועיל להפרעה דנן.. האם שילוב תרופות נוגדות דיכאון במקביל לפסיכיותרפיה דינאמית היוא השילוב האפקטיבי? מהם אחוזי ההצלחה בטיפולים לבעלי הפרעת אישיות גבולית? (על פי דיאגנוזה חד משמעית של מומחית בפסיכיאטריה!) תודה מראש. אינטלקטואלית מתוסכלת.

שלום רב, אני חושדת שאבי הוא סכיזואיד, חשוב לי מאוד לדעת האם אני צודקת על מנת שאדע טוב יותר כיצד להתמודד עם האטימות שלו. כמה מאפיינים של אבי שגורמים לי לחשוב שהוא סכיזואיד: 1. הוא נוטה להתבודד ולשבת שעות בחדר שלו מול המחשב, ולנהל שיחות מטופשות עם בחורות בצ'ט תוך התחזות לבחור בן 28 2. הוא אטום לחלוטין לביקורת ולהבעת רגשות (לרוב רגשות של כאס ומיאוס) של הזולת כלפיו 3. הוא אינו מפגין רגשות ומתחמק מכך באופן קבוע 4. הדיבור שלו לפעמים מבולבל, והוא מגושם מעט 5. סובל מבעיות אכילה ושמן מאוד, לא מראה שום נכונות לטפל בבעיה למרות שאמי מתחננת ולוחצת עליו לטפל בזה במשך שנים על גבי שנים 6. לא אכפת לו ממה שאומרים עליו, מתנהג הרבה פעמים בחברה באופן שמביך אותנו מאוד 7. אני יודעת שאינו נמשך לאמי במשך הרבה מאוד שנים 8. מתעלם מבקשות שלנו כלפיו, מבלי להתעמת ישירות על כך. לדוגמא - ביקשתי ממנו אלפי פעמים שלא לשתות מכוס השתייה שלי, ובכל זאת הוא תמיד ממשיך לשתות לי מהכוס .... כאילו הבקשה עוברת לו מעל הראש. 9. אין לו חברים והוא לא בקשר עם אף אחד ממשפחתו. ועם זאת - כמה תכונות שמבלבלות אותי, וגורמות לי לחשוב שאולי אינו סכיזואיד: 1. כשהייתי קטנה היה מטייל אתי הרבה, ולפעמים גם מדגד אותי ומשחק אתי 2. בכל זאת - הוא מדבר עם בחורות במחשב, גם אם הוא מתחזה לבחור בן 28 (הוא עוד מעט בן 60) 3. התחתן עם אמי, ואמי טוענת שבהתחלה היתה להם מערכת יחסים יפה, עד שהתדרדה לאחר כמה שנים...הוא אפילו כתב לה כמה מכתבים רגשניים (לטענתה, לא ראיתי אותם) מהצבא. לחיות במחיצת אדם שכזה זה מאוד לא פשוט. נראה שכולנו מתפרצים עליו כל הזמן בהתפרצויות זעם לא נשלטות ואף אחד מאתנו לא יודע מה הסיבה לכך... אנחנו גם מרגישים המון רגשי אשם בגלל ההתפרצויות שלנו כלפיו, וזאת הרגשה נוראית. מאוד חשוב לי לדעת האם אבי הוא סכיזואיד או לא, כי אז אדע יותר טוב כיצד להגיב אליו. וחשוב אפילו יותר (אם כי קשה לי להסביר) - אז אדע שאני לא כמוהו. בבקשה עזרו לי, אמרו לי מה דעתכם. תודה רבה, נעמה.

שלום לא ניתן לתת אבחנה באמצעות האינטרנט, מה גם שהגדרת אישיות סכיזואידית לוקה בבעייתיות רבה מאוד גם כאשר נפגשים עם אדם פנים מול פנים. מה האבחנה האישיותית תוסיף כאן מעבר לעניין האינטלקטואלי שבה? אני חושב שעדיף להגדיר מהן הבעיות עימם את מתמודד בקשר עימו, מה הבעיות שהמשפחה חווה, מה אתם הייתם רוצים לעשות כדי לשנות את הדברים, למה יש לכם באמת כוח ומוטיבציה לעשות, ולמה אין. אם תקראי הודעה אחת למעלה על הפרעת אישיות גבולית, אותו הדברים אפשר לומר גם על האישיות הסכיזואידית. זו הגדרה פסיכיאטרית שלא מועילה בדבר וחצי דבר כדי לשפר את ההתמודדות ואיכות החיים של אף אחד מבני המשפחה בנפרד ושל המשפחה כולה ביחד. בברכה ד"ר אורן קפלן

איזה טכניקה טיפולית מומלצת לטיפול בילד בן 12 הסובל מחרדות? האם זה נכון שטיפול התנהגותי/קוגניטיבי הוא הסוג המומלץ במקרים כאלה? האם זה נכון שהטיפול אמור להיות קצר וממוקד ועליו לתת לילד אמצעים להתמודד עם התחושות הלא נעימות ואילו טיפול ארוך טווח, המנסה לחפש את הגורם לחרדות, אינו מהמומלצים?

שרון שלום אין לגבי זה הסכמה חד משמעית. צריך להבין את מקור החרדה ולפי זה לקבוע את סוג הטיפול. חרדה יכולה להיות משהו ממוקד שאפשר לטפל בו באופן ממוקד, אך לעיתים זה קשור לתהליכים נפשיים עמוקים יותר ואז נדרש דווקא טיפול דינמי או שילוב של סוגי הטיפול השונים. בשנים האחרונות ישנה פופולריות לגישה ההתנהגותית קוגניטיבית אולם לא תמיד היא מצליחה. אפשר לנסות להתחיל שם מאחר שהיא ממוקדת ואפשר לדעת כעבור זמן די קצר אם זה עובד או לא או שאולי צריך להוסיף רכיבים נוספים לטיפולת. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה, אורן.

שלום, השתחררתי לפני כשנתיים מצה"ל, עם פרופיל 45 על רקע נפשי. למרות הפרופיל, במשך כל שירותי ביצעתי אבט"שים, תורנויות שמירה ומטבחים, ובחלקו אף שירתתי בבסיס מרוחק מביתי. כיום, כאזרח, אני מנוע מלהתקבל למשרות רבות הדורשות סיווג בטחוני, ואף לכאלה שאינן דורשות אותו - אך מחייבות ראיון עם קב"ט (חברות פיננסיות בעיקר). הדבר מפריע לי מאוד, הן ברמת ההרגשה האישית (שלא סומכים עלי ולא נותנים בי אמון), והן ברמה המעשית - צמצום משמעותי של האפשרויות התעסוקתיות העומדות בפני. ברצוני לשאול : ראשית, כאשר עודכנו סעיפי הליקוי הנפשיים ונחתם הפרופיל הרפואי בעת גיוסי לצה"ל - אילו גורמים קיבלו על כך אינפורמציה ? האם משרדי הממשלה / זרועותיה / קב"טים של חברות פיננסיות הם בעלי גישה למידע ? שנית, האם ניתן כעת להעלות את הפרופיל הצבאי - ולבטל כליל את סעיפי הליקוי הנפשיים ? אם כן, כיצד ? האם חובה להביא חו"ד אזרחית, או שניתן לפנות ישירות לגורמים הצבאיים ? מה המשמעות של שינוי כזה ברמת שיבוצי למילואים ? שלישית, האם העלאת פרופיל צבאי וביטול סעיפי ליקוי על רקע נפשי - עשויה לאפשר העלאת הסיווג הבטחוני ? האם ישנו גורם צבאי / אזרחי שניתן לברר דרכו את העניין ? הנושא חשוב לי מאוד ואודה לתשובות, בברכה ובתודה, דני

דני שלום בעיקרון הפרופיל הצבאי הוא מידע סודי ואישי ואף אחד לא אמור להיחשף אליו. יתכן שאם פנית לגוף בטחוני היתה לו נגישות למידע זה, אבל לגופים אחרים אין נגישות למידע. בד"כ בעת קבלה למקומות רגישים הם מחתימים אותך על ויתור סודיות רפואית ודורשים שתחשוף את פרטי הפרופיל הצבאי כך שהמידע מגיע בסופו של דבר מהחייל עצמו ולא מהצבא. כדי לעשות שינוי פרופיל צריך לפנות לוועדה מקצועית. בהחלט כדאי להביא חוות דעת אזרחית שתועבר לגורמים הצבאיים. אי אפשר לדעת מראש האם זה יצליח או לא. לגבי שינוי הסיווג הבטחוני, אלו לא דברים שפועלים באופן ישיר, יש כאן מערכת שיקולים נרחבת של מי שמנהל את התיק. כל נושא הפרופיל הוא רפואי ולכן תוכל להתייעץ עם רופא פסיכיאטר בנושא. בירור ישירות בצה"ל יכול להיעשות אולי דרך נציב הקבילות. נסה לבדוק קישורים רלוונטיים דרך אתר אגף כוח אדם בצה"ל http://www.aka.idf.il בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן אני תלמידת משחק. רציתי לשאול לגבי פחד במה שממנו אני סובלת. למה הוא מופיע יותר אצל אנשים מסוימים מאצל אחרים?עד כמה זה ניתן לשינוי?(האם אוכל להפוך לאחת כזאת שתהיה אמיצה מאוד על הבמה) איך ניתן להתמודד איתו בצורה יעילה?האם כדורים נוגדי חרדה הם פיתרון?

פחד הבמה מלווה בנוקשות בשרירים לפעמים אפילו ברעד ברגליים, שינוי במנעד הקולי ועוד. זה הדבר היחידי שמונע ממני להראות את כישרויי. כשאני כבר מצליחה להתגבר על פחד זה, אני מרגישה את הפיספוס בכך שאין ביכולתי לעשות כך כל הזמן.

אלה שלום פחד במה או פחד קהל היא תופעת חרדה שקשורה לחרדת ביצוע בדומה לחרדת בחינות ודברים נוספים שקשורים להופעה. הטיפול עשוי להיות יעיל הן בכלים פסיכולוגיים והן ע"י תרופות, השילוב בינהם פעמים רבות הוא היעיל ביותר. השאלה עד כמה התופעה חזקה וחשוב מכך, עד כמה היא ממוקדת רק בבמה. אם זה קורה רק במקרים מול קהל ולא בתופעות חרדה נוספות בחיים הטיפול יכול להיות ממוקד וקצר יחסית. אם זו תופעה רחבה יותר ואת נקלעת למצבי חרדה גם בסיטואציות נוספות בחיים יתכן שצריך גם טיפול רחב יותר. בטיפול ממוקד תוכלי להיעזר בשיטות התנהגותיות קוגניטביות, כמו גם בהיפנוזה ושיטת EMDR. תוכלי לקרוא יותר במאמרים אליהם תוכלי להגיע בקישור מצד שמאל. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתי בת 10.5 נוהגת לשאול את אותה שאלה מספר פעמים למרות שקבלה תשובה ברורה לאחר השאלה הראשונה. התנהגות זו נמשכת כבר שנים. בנוסף, מרגישה צורך כשאינה עסוקה לבקש נשיקות בתדירות רבה. כשנשאלת למה?עונה , שמרגישה משהו לא בסדר ולכן צריכה את החיזוק של הנשיקה. מה דעתך?

שהיא בדיוק עושה את מה שהיא צריכה ומרגישה. היא מרגישה שמשהו לא בסדר-- ואת צריכה לברר מה ואז רוצה למחק וגם למחות על-כך אז מבקשת נשיקה.כאילו שביכולתך-על-פי ראייתה- יש לבטל את מה שלא בסדר. אני ממש חושבת שאת חייבת לברר איתה מה לא בסדר.

מיקי שלום שאלות שחוזרות על עצמן מבטאות כנראה משהו שלא קיבל תשובה. יתכן שהשאלה נמצאת בין השורות ואולי הילדה אפילו לא יודעת לשאול את מה שהיא באמת רוצה לדעת. התשובה הקונקרטית לשאלה כנראה לא נותנת באמת מענה. אני לא יודע להתייחס לנושא הנשיקה. נראה לי שנדרש יותר חומר גלם כדי להבין מה קורה. לפי הכותרת את מרגישה שזה קשור לביטחון עצמי ויתכן שזה נכון. השאלה מה קורה בתמונה הרחבה יותר של החיים שלה: בבית הספר, עם חברות, ביחסים במשפחה וכו'. אם שני הדברים הלללו הם היחידים שמטרידים, אני לא בטוח שצריך להרחיק לכת כדי לטפל בהם. מצד שני, אם יש הרגשה שהילדה במצוקה או במבוכה, או מתקשה עם עצמה, כדאי לפנות לקבל ייעוץ אצל פסיכולוג ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לדעת האם קיים חומר / מידע כתוב על יחסי הורים מתבגרים בתקופות שונות המאות הקודמות.

רונית שלום לא ניתקלתי בחומר על מתבגרים במאות הקודמות. בסך הכל מעט מאוד נכתב על פסיכולוגיה לפני המאה האחרונה. על יחסי הורים ומתבגרים נכתב הרבה מאוד בעשרות שנים האחרונות והספריות במדעי החברה עמוסות בספרים בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לשאול פסיכולוגית שעובדת בעיקר עם ילדים האם מתאימה גם למבוגרים (עד כמה שידוע לי טיפלה גם באנשים מבוגרים)

רינה שלום רשיון פסיכולוג קליני אינו מוגבל לילדים או למבוגרים, הוא הרשאה לעסוק בטיפול נפשי באשר הוא. לכן אין כל בעיה שפסיכולוג קליני שהתמחה בילדים יטפל גם במבוגרים, ולהיפך, בהתאם כמובן להכשרה האישית שעבר. אפשר לשאול את הפסיכולוגית באופן ישיר האם היא מטפלת גם במבוגרים. רוב פסיכולוגי הילדים עושים זאת ולו בגלל הסיבה הפשוטה שילד מגיע תמיד עם הורים ומקובל לעבוד גם איתם. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לוקחת כדור לחרדה (הפסיכולוגית שלי שלחה אותי לפסיכיאטרית) וממשיכה בשיחות עם הפסיכולוגית כאשר אני שואלת אותה מתי אמור הכדור להשפיע ולמה הוא בנתיים לא משפיע כל כך היא עונה לי שהיא לא יודעת ואני צריכה לשאול את הפסיכיאטרית שאלתי היא: האם זו תשובה האם היא לא יכולה לענות מנסיון קודם אם אנשים שהיא מטפלת בהם ולוקחים כדור או זה אומר שהיא לא טיפלה אף פעם באנשים שלוקחים כדור ? והאם לא מתפקידה גם לעודד אותי ולענות לי על שאלות כאלה (מתי הכדור אמור להשפיע) גם מנסיונה וגם ממה שלמדה (יש לציין היא עוסקת בתחום 30 שנה)

ריטה שלום אני חושב שזה נכון שהרופאה הפסיכיאטרית תתן לך את התשובות הללו ולא הפסיכולוגית שלך שאיננה רופאה וזה לא תחום התמחותה. לגבי התחושה שהיא לא מעודדת אותך למרות שיכלה לומר משהו על התרופה, זו כבר תחושה אישית שכדאי להעלות בטיפול ולראות כיצד היא מתחברת לקשר ביניכן ולעולמך שלך. זה לא קשור ישירות למרכיב הפונקציונלי של התרופה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לילה טוב, יש לי בעיה אישית/חברתית מורכבת. איני יודעת איך ליצור כימיה ותקשורת בין אישית בסביבת עבודה ולשפר את מצבי אישי, התנהגותית, חברתית ותקשורתית, אין לי חברים ו/או חברות בנות גילי, אני סובלת מתחושות ריקנות, איני מצליחה ליצור כימיה וחן אני בת 53, סבתא, נשואה לא באושר. סובלת מבטחון עצמי ירוד, השפה שלי מאוד רדודה ופשוטה, למרות שאני קוראת עיתונים ושומעת חדשות איני מצליחה להרכיב שני משפטים רצופים ומעניינים. מאוד מתסכל, מביך, מביש, המוראל שלי על "הרצפה", ואז אני נחבאת בפינה. אנא עזור לי לשפר את הדימוי עצמי שלי. הנושא רודף אותי מאז שאני מכירה את עצמי, לא נותן לי מנוחה וכל היום אני טרודה במחשבות ובהרהורים למה זה קורה לי, האם יש טיפול רפואי ו/או תרופה להפוך אותי למקובלת ורצויה בחברה.ד"ר, שוב אני חוזרת על משאלתי איך פותרים את הבעיה הנוראית אני זקוקה לאנושות במיוחד בסביבת עבודה. תאר לך ד"ר אני עובדת בשתי משרות כמזכירה אין לי שום שיחה עניינית עם המעבידים ו/ או העובדים, אין לי חוש הומור ואני מוצאת את עצמי בוחנת את אנשים איך מדברים שוטף ברצף ללא שגיאות בהגיית המילים, אני ממש מקנאה ואני מנסה ולא מצליחה איך אפשר לשפר את הליקויים האישיים שהם חלק בלתי נפרד ממני,נמאס לי להיות דחויה ולא מקובלת. בקיצור אנא תן לי טיפים או כיוון או הפניה לספרות מקצועית במטרה לשפר הדימוי עצמי ולהעלות את המוראל ולהיות אהובה בחברה. בתודה מראש אנוכי

אני המומה, בדברים שלך אני פשוט רואה את עצמי עד לפני שנה. גם אני הרגשתי שנים רבות רדודה ושטחית, לא יכולה לנסח משפט נורמלי וגם אם כן - כל מה שאגיד ישעמם, ככה שעדיף פשוט לשתוק ולוותר על אינטרקציה אם אנשים - וזה מה שהיה - חייתי בבידוד מוחלט בגלל דברים שהחלטתי על עצמי, בגלל הפחד של מה שיחשבו עלי. את צריכה להבין מאיפה הדברים נובעים, הכל מחשבות לא הגיוניות שלך לגבי עצמך - אין לך שום בעיה בהתנסחות, כתבת והבהרת את עצמך מצויין, ובחברה לא מדברים בשפה גבוהה, ולא מצפים לשמוע בכל רגע משפט איטלגנטי, בד"כ מדברים על שטויות היום יום. תחשבי רגע על מישהו שקרוב אליך, אולי מישהו מהמשפחה - האם אין לך את היכולת לתקשר ולדבר ברור איתו?, את חיה בויתור מוחלט, במקום להקשיב לשיחה ולחשוב כמה הם טובים ואני גרועה תכווני את המחשבה למה אני אוכל לומר בשיחה, תנסי לומר מיד את מה שאת חושבת. גם אם בפעמים הראשונות קצת תגמגמי בגלל הלחץ , לא יקרה כלום - האנשים בעבודה שלך יבינו שאת מתמודדת עם משהו שנמנעת ממנו עד עכשיו ויעריכו את זה. הדרך היחידה שלך באמת לשפר את הדימוי הזה על עצמך היא להתמודד עם הסיטואציות שאת נמנעת מהן בגלל הפחד, ואת תראי שהשד לא נושך, ושאת יכולה לקבל המון מאינטרקציה קטנה אחת. - תקבעי לעצמך משימה - מחר בעבודה תנסי להשתתף בשיחה, לומר איזה משפט קטן, להתעניין בשלום מישהו בעבודה, ותראי מה יקרה. ברור שהכל בראש! !!!go for it , רק את תוכלי להציל את עצמך

שלום למרות שקריאת ספרים יכולה להיות מעניינת, אני לא חושב שפתרון יכול להגיע משם. לדעתי את צריכה לפנות לטיפול פסיכולוגי ולעשות עבודה עמוקה ושורשית יותר מאשר לקרוא על הדברים, מה שישאיר אותה ברמה אינטלקטואלית על פני השטח. את מספרת על רצף של תסכולים קשים בחיים שלך, מזוגיות, מעבודה, מיחסים בין אישיים ובעיקר מעצמך. את בגיל שכבר צברת בו נסיון חיים, ומצד שני יש עוד הרבה שנים קדימה בהם אפשר לשקם את הדימוי העצמי ואת איכות החיים. עם זאת, אין טעם להמתין עוד זמן רב. אלו דברים שצריך לטפל בהם כעת ומייד כי הזמן לא ממתין ולא ישפר את מהלך ההיסטוריה האישית שלך. מהדברים שלך לא שמעתי ליקוי בשפה, הדברים כתובים באופן בהיר ושונה מאוד מהתיאור העילג שאת מתארת בו את התנהלותך בעולם. אני מעריך לפיכך שתוכלי להיעזר בטיפול פסיכולוגי ובשלב ראשון "לעשות קצת סדר" בבגלאגן הגדול שמתרחש מסביב. בברכה ד"ר אורן קפלן

בחודשים האחרונים, חברה שלי שסבלה מאהבה נכזבת החלה לדמיין תסריטים בראשה, ולא סתם תסריטים, אלא את הגרועים ביותר, וכתוצאה מכך היא בדיכאון ובוכה לעיתים קרובות. היא מספרת שזה החל כיוון שהייתה תקופה שכל פחד שהיה לה, התממש בצורה מפחידה, וכל פעם שהיא ניסתה להתגבר על כך, פחד אחר התממש. אני מאוד רוצה לעזור לה, ולא יודעת איך. אודה לך מאוד אם תציע לי מספר דרכים לעזור לה, מלבד לפנות לפסיכולוג (כיוון שהיא לא הסכימה).

אולי תציעי לה לעשות יחד איתך פעילות שהיא אוהבת? פעילות שלרב עושה לה הרגשה טובה? גם אם זה לא יבטל את המחשבות השליליות שלה, ואת הדכדוך, לזמן מה תהיה לה הפוגה ובילוי נעים ותומך עם חברה שאכפת לה ממנה. לפעמים זה שווה הרבה מאד. לראות קצת אור, גם כשרוב הזמן חשוך.

חשבתי על זה, וזה היה יכול להיות פתרון נחמד אילולא העובדה שאנחנו גרות במרחק של 3 שעות אחת מהשנייה, ונפגשות אחת לכמה חודשים. מכאן, שרוב התקשורת שלנו נעשית דרך הטלפון והמחשב.

שרון שלום אם חברתך נמצאת במצב של דיכאון היא זקוקה לטיפול פסיכולוגי וסיכוי סביר שגם לתרופות נוגדות דיכאון. התנגדות לטיפול יכול להביא להחמרה במצב. עם זאת, אין הכרח שהיא בדיכאון קליני, למרות שברור ממה שאת מתארת שיש ברקע חוויה דיכאונית וחרדה. במצבים כאלה סדר יום קבוע ופעיל, שילוב של ספורט למשך לפחות חצי שעה ביום, קבלת תמיכה מחברים וקרובים, אלו המרכיבים העיקריים שעשויים לעזור. השאלה האם יש לה כוחות לשמור על סדר יום כזה כי אחד המאפיינים של דיכאון הוא חוסר כוחות. אני מצרף קישורים למאמרים על דיכאון וחרדה ואני מציע לך לתת לה לקרוא אותם. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

המון תודה. למרות המרחק הפיזי ביני לבינה, אנחנו מדברות לעיתים קרובות, ואני בהחלט מתכוונת להציע לה את מה שהצעת. ושוב, המון תודה.

שלום לך ד"ר קפלן, בעקבות הפניה שלי בנושא כפי שמופיע למעלה מתאריך 6.12.04, רציתי לשאול אותך לאיזה סוג של פסיכולוג עליי לפנות:חברתיים-תעסוקתיים, חינוכיים, קליניים או שיקומיים? ואוליי פסיכותרפיסט? אודה לתגובות.

גלי שלום בתחום הפסיכולוגיה הפניה היא לפסיכולוג קליני. פסיכותרפיסט הוא כינוי כללים לאנשים שעוסקים בטיפול נפשי. בעיקרון יש גם עובדים סוציאליים שעוסקים בפסיכותרפיה ועשויים להתאים למה שאת צריכה. רצ"ב מאמר על עובדות בסיסיות לגבי הטיפול הפסיכולוגי. http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד''ר אני חזרתי לעשן מריחאונה לא מזמן וקיצר הייתי היי והתחלתי לחשוב על דברים ואז הגעתי לחשוב על החברים שלי ואני מגלה איך שאחד מהם מלא אינטרסים וכשהוא מבקש משהו זה חייב להיות בתחמנות והנה לך סיפור לדוגמא ישבנו ברכב ואני שומע שיר ומתנוענע ואז במקום לומר שהוא לא אוהב את השיר הוא עושה צחוק פרטי שיש בנינו על איזה חבר אחד שמכבה את הרדיו כל פעם שהוא מדבר ואז הוא כיבה את הרדיו הדליק והעביר תחכה.....עכשיו אני רואה שאנשים מלאים אינטרסים בצורה לא נורמליתתתתת זאת אומרת שאין לנו מושג מה אני חושבים ומה עובר להם בראש רק אם אני קצת בודק אני חושב טיפה ואז אני מגלה וזה מפחיד זה דבר שלא ראיתי לפני כן גם מן מלחמת מוחות כאלו קיצר אני לא יודע אם אני ניהיה דפוק או למעשה אני באמת איך שאומרים מקבל שכל פתאום אני לא צוחק אפילו שזה נשמע קצת מגוחך

בשביל לדעת שכולם צבועים.

שלום אני לא בטוח שאתה מסתבך עם עצמך בגלל המריחואנה, אבל היא בוודאי יכולה להקצין דברים שהיו שם קודם. זה לא נשמע מגוחך וזו יכולה להיות חוויה קשה ולא נעימה להרגיש שאנשים אינם נאמנים לך ולאבד כך אמון כללי. השאלה מה אתה רוצה לעשות עם זה, מדוע התגבר השימוש בסמים לאחרונה והאם מכל זה יחד יש מסקנה שקשורה גם אליך ולא רק לאלו שמסביבך. בהחלט יתכן שאתה מרגיש אבוד או במצוקה כלשהי ולא באמת מתמודד איתה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד''ר אהבתי את תגובתך אבל אמרת משהו שאני לא אמרתי אמרת שאני מרגיש שאנשים לא נאמנים לי ..אבל אני חייב להודיע לך כדי שתוכל לעזור לי בצורה הטובה ביותר שאני לא מרגיש שאנשים לא נאמנים אני יודע ורואה את זה..וזה כל כמה דקות אני מגלה משהו חדש ..אבל רוצה לשמוע משהו דוקטור ובבקשה תקשיב טוב ..אתה אמרת שכניראה הסמים הקצינו את המחשבות וזה דיי נכון ועעכשיו אני מסביר את עצמי...זה שאנשים תחמנים תמיד ידעתי איך שהוא עמוק בלב.. לא יכלו לעבוד עלי ........אבל הייתי מעביר כמו ילד טוב ולא חושב על זה ...ומימלא במשך השנים זה התקהה הרגישות שלי לקלוט אנשים מהר כאילו בגלל שהייתי מעביר הכל כאילו אלוקים אמר לי אם נתת לך שכל כזה טוב ואת פשוט סולח את פרייאר ומימלא אין בזה שימוש אז כאילו זה נלקח ממני עכשיו בגלל הסמים(אני חוזר למה שאמרת שזה הקצין את המחשבות אצלי)התחלתי לעקוב וישר להכנס באנשים...כאילו הם חשבו אותי לתמים ותמיד היו מסתלבטים עלי....אני מאד מקווה שאני לא מתסבך אותך אני מתפלל שתבין כל מילה ואפילו מחשבה שיש לי ומשום מה לא העלתי אותה על הכתב.......... למה התכוונת כשיש מצוקה שמפריעה לי כאילו מזה קשור?(אם אני אומר לך שאני מרגיש בודד ומסכן כי אני כבר בלי חברה שנה זה יעזור לאבחנה??) לכולם יש מצוקות ובגלל זה אני לא חושב שזה נוגע לנו.... אני חושב שאני עומד לפני שינוי גדול בחיים שלי (אמרתי שאני בן 22?)כאילו או שאני יחזור להיות מה שהייתי כי זה יותר נוח אבל פראייר או שאני אמשיך ככה ומידי פעם אני לא יקלוט מספיק טוב ואני יתכסח עם החברים שלי(בד''כ הם מודים שאני צודק)אולי בעצם אני עם החברים הלא נכונים?אבל הם חכמים מאד ואני רוצה לעבור אותם...................................ושאף אחד לא יסתלבט עלי ושיכבדו אותי זה הכל כבוד אחד לשני בלי פאקינג אינטרסים כנות... וד''ר אני מבקש מכל הלב שתאריך כמה שאתה יכול בתשובתך כי זה מאד נעים לי לקרוא אותם תודה ושבת שלום

שלום הדברים שאתה כותב נשמעים מהלב והמצוקה שדיברתי עליה היא השערה ולא עובדה. המצב בו אתה מגביר שימוש בסמים, מרגיש לא טוב עם החברים, מרגיש בודד וכו', נובע ממשהו ושווה להבין מה זה. אני לא חושב שיש לי הרבה להוסיף כרגע. נראה לי שאתה בתהליך של חיפוש ואולי נמצא בצומת דרכים חשובה. נראה לי שהיה יכול לעזור לך לעבור אותה עם מדריך שיכוון אותך. זה יכול להיות הורה או אדם קרוב אחר שעליו אתה סומך, זה יכול להיות גם איש מקצוע כמו פסיכולוג, אבל נראה לי שכדאי שלא תעשה לבד את כל התהליך הזה כיום. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מאוד מאוד קשורה למשפחתי וכך כל בני המשפחה למעט אחותי שקצת בחוסר תקשורת ואבי שהתגרש מאימי. האחים ואמא קשורים לחלוטין.זה דבר לכשעצמו מאוד יפה ומחבר אבל אני מרגישה ומשיחות עם אחיי עולה גם הרגשתם כי הקשר הזה מפריע לחיי היום יום זה מתבטא לפחות אצלי במחשבות עודפות אודות כל אחד מבני המשפחה-כמה הוא "מסכן" קשה לו,"עובד קשה" אין לו זמן למנוחה תמיד מתרוצץ וכו.. וכך אני יכולה להעסיק עצמי ברחמים על כולם דבר שמטריד מאוד כי אין דרך עלי אדמות שאוכל לעזור לכולם-אני מוציאה כסף רב לפנק המשפחה-המצב הכלכלי לא מוצלח,והחיים האישיים של כל אחד מהם רחוק מלהיות זוהר@@ אז קשה לי ואני מנסה בכל דרך לשמח את זה ואת האחר והאחינים וכו..אני משתגעת מזה כי גם יש לי חבר שאני יודעת בוודאות שהזוגיות נפגמת בשל כך כי אין לי רגע מנוח אחד לעצמי,הרגשה של לחץ מתמיד.העמדתי לעצמי 2 אופציות-להמשיך באובססיביות הזו שנראית לי ההתנהגות "הנורמלית" כי צריך לעזור לאהובים עליי או לשנות קצת את העור ולהירגע אז ארגיש כנראה אגואיסטית.. לציין שאחיי המבוגרים יותר עברו על בשרם בדיוק המלחמה שלי אך כעת כשאחי הוא אבא הוא היה חייב לפנות עצמו למשפחה לילדים וכך בעצם נראה לפחות שהוא פחות מרגיש לחץ@@ זה הרבה פעמים מונע ממני מחשבה על הבאת ילדים וחתונה כי נראה לי שלא אעמוד בלחץ של הדאגה הזו.. כמו כן עליי להוסיף שבצעירותי הדברים היו נכונים מאוד עבור אחיי ואימי כלפיי הרבה רגש עזרה תמיכה גם כלכלית המון שהמצב היה טוב כפליים ויותר..אני מרגישה כמו השבת טובה באיזשהוא מקום.שאני פשוט חייבת את זה לעצמי כי הגלגל התהפך והנה אני חזקה יותר וזה הזמן לפצות על אהבתם הגדולה כלפיי..

שלי שלום לקחת על עצמך תפקיד קשה, עמוס ברגשות אשמה ובצורך להציל את כולם. הבעיה במסלולים כאלה היא שאת עלולה ללכת לאיבוד שם בדרך, לא לשים לב לצרכים שלך ולחיים שלך ובמידה מסוימת לגרום למכשולים שבסופו של ידבר יכבידו הן עליך והן על היכולת שלך להעניק לאחרים. השאלה איך אפשר למצוא איזונים חדשים באופן שבו תרגישי פחות אשמה בלי לפגוע ביחסים המשפחתיים עם האנשים היקרים לך. בשלב ראשון אולי היית יכולה לשוחח יותר עם קרוביך על התחושות הללו ועל הצורך שלך ודרך השיחות הללו אולי תשמעי משהו שיעזור לך לשים בלמים ואיזונים מתאימים למה שקורה לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

בזמן התקף דיכאון קליני אני סובלת מסחרחורות ומבעיות בשיווי משקל. האם זה קשור לדיכאון?

שולה שלום זה יכול להיות קשור לדיכאון ו/או חרדה. צריך כמובן לפנות לרופא ולבקש אבחנה רפואית. במידה ולא עולה רקע רפואי סביר להניח שזה אכן קשור למצב הנפשי. התופעה אינה נדירה ובד"כ עם השיפור במצב הנפשי ועם לקיחת תרופות שנוגדות הן דיכאון והן חרדה, יש שיפור גם בבעיות שיווי המשקל. אגב, יש פיזיוטרפיסטים שמתמחים בנושא שיווי משקל ואפשר לנסות ולפנות לאיש מקצוע כזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, לעיתים קורים לי מקרים בהם אני נמצאת עם אנשים שאני אוהבת ברגעי שמחה, ופתאום אני כאילו מדמיינת את כולם מתים. זה נורא מפחיד אותי, ומכניס אותי לעצב רב. אשמח לשמוע את עצתך, מור

מור שלום זו נשמעת באמת חוויה מפחידה מאוד. קשה לומר לך מה מקור הבעיה אבל זו בהחלט נשמעת סוג של חרדה. השאלה האם זו התופעה הנפשית היחידה שקוראת לך ומטרידה אותך או שיש עוד דברים מסביב. אם זו אכן חרדה ממוקדת אפשר גם לטפל בה באופן ממוקד. למשל אמליץ על שיטת EMDR עליה תוכלי לקרוא כאן http://www.psychologia.co.il/emdr.htm במידה ויש דברים נוספים שמטרידים כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי, לעבור קודם מספר שיחות לאבחון הבעיה ולהחליט איך להמשיך. בכל מקרה, אני מצרף קישור למאמר על חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בשעה טובה ומוצלחת אני מתחילה טיפול אחרי הרבה זמן שחיכיתי לזה. איך לבחור מטפל/ת? ז"א איך מתוך מאגר כ"כ גדול אוכל לבחור מישהי (אני רוצה בחורה את זה אני יודעת) שתתאים לי כמה שיותר. אני יודעת שרק תוך כדי הטיפול אני אוכל לדעת באמת עד כמה יש ביני ובינה התאמה ועד כמה היא אינטואטיבית וטובה למצבי. אבל האם ישנם קריטריונים שאני יכולה לבדוק לפני הטיפול. אשמח לעצות.

שלום אני חושש שאין ממש קריטריונים שכאלה. רצוי לקבל המלצה ממישהו שאת מכירה ואם אין תצטרכי פשוט לסמוך על החושים שלך ולראות שיש כימיה אחרי הפגישות הראשונות. אני מצרף מאמר קצר על עובדות בסיסיות לגבי טיפול פסיכולוגי http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ביתי בת 3 הינה בת יחידה (בינתיים), ילדה מאושרת וחכמה מאוד. בחודשים האחרונים מגלה מדי פעם פחדים שונים (חושך וחלומות על חיות טורפות ומפלצות) אך הדבר נראה סביר. בנוסף, מגלה פחד עז מזרים גברים. הפחד חוזר על עצמו (טכנאי שמגיע לגן, הבעל של המטפלת, מדריך בחוג התעמלות, אבא/סבא של חברה ועוד) ולעיתים מתבטא בבכי. הביטוי לפחד נראה (לנו ולגננת) קיצוני. אנחנו בטוחים ב- 100% שהילדה לא עברה שום התעללות (שכן מעולם לא נשארה ללא השגחתנו בחברת גבר זר) וכמו כן את הגברים המוכרים הינה מאוד אוהבת (אבא, סבא, דוד וכו'). הילדה מסבירה פחד זה בבטויים של "אני לא מכירה אותו" "התביישתי ממנו" "יש לו צורה אחרת". מה ההסבר ומה כדאי לעשות ?

נורית שלום הפחד מפני זרים, גם אם הוא מפני גברים בלבד, אינו מעיד על התעללות מינית, הוא טבעי ונפוץ בגיל זה. אין לי הסבר חד משמעי מדוע הפחד הוא דווקא מגברים זרים, זוהי לא תופעה אוניברסלית והיא קשורה בוודאי לחוויה פנימית כלשהי של הילדה. השאלה היא באיזו תדירות זה מתרחש, באיזו עוצמה, וממתי זה קורה. הייתי מציע לך לעקוב אחר התופעה, לתעד אותה ביומן עם המועד וכן עם פרטים מה קרה קודם לכן, האם היה משהו מיוחד באותו יום וכו'. אחרי כשבועיים יהיה לכם חומר גלם שאיתו אפשר להתחיל לעבוד ולחשוב מה קורה, וכן פרופורציות על מידת הבעיה. אם יש צורך בקשו מהגננת בגן לעזור לכם במטלה זו. במידה ותגלו שזו בסך הכל תופעה לא חזקה יתכן שצריך פשוט לתת לזמן לעשות את שלו והתופעה תחלוף. אם לעומת זאת תגלו שזו תופעה חזקה שמשפיעה על הילדה ועל איכות חייה ביום יום כדאי לפנות לקבל הדרכה מפסיכולוג ילדים כיצד לנהוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני מתקרבת לגיל 40, אישה משכילה. לאחרונה אני מרגישה שינוי קל באישיות שלי , באופן כזה שקשה לי להסביר . יש לי ירידה משמעותית בביטחון העצמי , החרדות אצלי לגבי דברים מסויימים גברו , קשה לי להגיע להחלטות , אני יותר הססנית , יותר רגזנית , ואני מרגישה כאילו שמחת החיים שלי נפגמה . אני מרגישה לכודה בתוך עצמי . קשה לי להיות טבעית בחברה , קשה לי לרקוד או לשיר בחברת אנשים ועוד..... אני מרגישה בדידות גם בתוך הזוגיות שלי וגם די בעבודה אע"פ שאני מאוד מקצועית ומסורה לעבודה. יש לי חשש שאולי זה התחלה של פרקינסון כי המחלה קיימת במשפחה . אני גם מאבדת לעיתים שיווי משקל כשאני עולה במדרגות , מרגישה כאילו נופלת אחורה . האם תוכל לומר לי כמה דברים שיסייעו לי , האם זוהי תופעה הקשורה לגיל או למצב שאני פשוט לא מאושרת בחיים הזוגיים ? תודה רבה על ההתייחסות.

נילי שלום בהקשר של פרקינסון, אני מציע להתייעץ עם רופא שזו מומחיותו. עם זאת, תיאורך מעלה אפשרות של לחץ וחרדה שצובעים כרגע את החיים שלך ופוגעים בהם בצורות שונות. במידה ואין רקע רפואי למה שקורה לך (ואת זה כאמור צריך לבדוק עם רופא) הרי שאוסף דברים, חלקם אולי קטנים ולא משמעותיים, אבל באופן מצטבר הם משפיעים על מה שקורה לך, ופוגעים באיכות חייך. מדוע דווקא כעת לחץ וחרדה? סביר להניח שאת תוכלי להסביר זאת, אולי זה קשור לגיל ה 40 המתקרב, לשלב כלשהו בחיים שלך שאת מרגישה שאת מתקרבת אליו, אולי החשש מפני בעיות בריאות. במידה וזה אכן הכיוון יש אפשרות לפנות לטיפול פסיכולוג וכן ניתן להיעזר גם בתרופות נוגדות חרדה. מבחינת האם הזוגיות יכולה להיות גורם לכך, זו בהחלט אפשרות, אפשר לבחון אותה בהקשר הכללי של לחץ וחרדה כנושא אחד מטריד מבין רבים אחרים, או כנושא מרכזי שגורם לבעיה. מן הסתם את יודעת על כך טוב מכל אדם אחר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, נערה החוששת מאד לישון מחוץ לבית. עומדת בקרוב לפני טיול של מספר ימים ומתלבטת רבות בשל חששותיה. (קבוצת המטיילים גם לא מוכרת). היא זקוקה לביטחון שברגע שתרצה לחזור הביתה יהייה מי שיחזיר אותה, גם אם זה בשעות הלילה.אין לנו האפשרות להבטיח לה זאת.(מדובר במרחק של כ3 שעות נסיעה). האם לעודד או להניח לה להחליט לפי הרגשתה? האם יש דרך לעזור לה בהתמודדות עם מצב זה? תודה.

אלמה שלום אם אי אפשר להבטיח לה להחזיר אותה מיידית אין להבטיח לה זאת. חשוב לנסות ולעזור לה להתגבר על החרדה, להבין אותה טוב יותר, להתמודד איתה ישירות. כדאי לבחון האם זו הבעיה היחידה או שהיא סימפטום אחד בסיפור רחב יותר. השאלה רחבה יותר מהזדמנות הטיול הקרובה ואפשר להציע לה טיפול פסיכולוגי כדי לטפל בשורש הבעיה. לא בטוח שזה יתן מענה מיידי לטיול הקרוב, אבל יאפשר תחילת טיפול ושינוי לעתיד. יתכן שזה יעזור אפילו בטווח קצר ומיידי לטיול הזה. אני מצרף קישור למאמר על חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בת 25. לפני כ 4 שנים היה לי קשר זוגי מאוד עמוק עם אישה שהסתיים כתוצאה מפחד שלה. מעבר לשאלת ההעדפה שלי לגברים או נשים, הייתי משוכנעת שאתגבר על החוויה של "האהבה שנגמרה" לבד, בכוחות עצמי וסביבתי הקרובה. לאחר תקופה ארוכה זו של ניתוחים עצמיים שלי על היחסים, עלי, על הפתרונות וכו' - לא הצלחתי לשים אותה מאחור ולהמשיך הלאה והדבר מתבטא במחשבות יומיומיות, חלומות ואפילו מפגש או שיחת טלפון ביניינו אחת לתקופה (יזום מצידי וגם מצידה). בעוד שהיא מצידה המשיכה בחייה לחלוטין אני לא מצאתי רצון ליצור קשר חדש. שאלתי היא איזה טיפול מקצועי יכול להתאים לי משום שאני מרגישה כי "אין לי כוח לספר מחדש לאדם מקצועי את חיי וכי הייתי מעדיפה שידע את העובדות ולא את איך שאני מציגה את הדברים". אך בכל זאת תקועה באותו מצב זמן רב מדי. אשמח אם תוכל ליעץ לי. תודה.

שלום סיפור הדברים בהיכרות ראשונה עם פסיכולוג אורכת זמן קצר יחסית. אני מבין את החשש והקושי להתחיל מחדש, אבל עיקר הטיפול לא שם. טיפול פסיכולוגי בהתלבטויות מהסוג שאת עסוקה בהם הוא תהליך ממושך ודורש מן הסתם גם כוחות ורצון להיכנס לסוג כזה של מחוייבות. בתהליך כזה לא משנה כל כך כמה עובדות את מספרת או איך את מציגה את הדברים בפגישה זו או אחרת. נוצר קשר ממושך שבו יש הזדמנות לבחון דברים רבים, ודרכו אולי תוכלי למצוא את מה שאת מחפשת על עצמך ועבור עצמך. בעיקרון מתאים כאן לדעתי טיפול דינמי שייתן לך מקום וזמן לאורך זמן. אני מצרף מאמר קצר המתאר גישה זו באופן כללי. http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן