פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום רב ד"ר גורן בתי בת 4 היא לא אוהבת להתקלח .היא בוכה צורחת לא יודעת מה לעשות משחקים כבר לא עוזר צעצועים גם כן רציתי לדבר עם הגננת שלה שתגיד מישמלוכלך לא תגיע לגן זה לא נראה לי להוריד את הכבוד שלה .בבקשה תעזור לי ותדריך אותי ותודהעל התשובה.

דורי שלום יתכן שכבר נכנסתם לתוך מעגל סגור של מאבקים סביב המקלחת וכעת זה כבר מאבק שלא באמת קשור למקלחת. צריך לנסות ולהבין מה מפריע לה או מה עורר את הבעיה. אכן משחקים, בועות סבון ושעשועים נוספים הם דרך נפוצה להפוך את האמבטיה לחוויה. לפעמים התנגדויות כאלה נובעות מחוויה של אובדן שליטה או צורך בשליטה. רצוי למצוא דרך בה היא תוביל את המהלכים, תקבע את הדרך בה נכנסים לאמבטיה, תנהל את הליך ההתנקות עם הסבון, אולי תנקה גם את הבובה שלה וכו'. אפשר בהחלט להתייעץ עם הגננת, אני לא חושב שכדאי לגרום לה מבוכה בפני ילדי הגן אבל אולי יהיה לה רעיון מקורי שעשוי לעזור, או הארה לגבי הסיבות לבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

דורי, לדעתי כדאי לה לנסות ולראות מה קורה כשלא מתקלחים כמה ימים. היא תראה לבד שיהיה לה לא נעים. מעבר לזה, ב"תפוז" יש פורום שנקרא חינוך לגיל הרך. http://www.tapuz.co.il מקווה שעזרתי, עדי

יש לי ילדה בת עשרה חודשים שנשארת במשך היום עם מטפלת. המטפלת, סך הכל טובה ונראה כי הילדה קשורה אליה, אבל יש לי בעית אמון במטפלת שכן היא לא תמיד מתייחסת למה שאני מבקשת ממנה. בעבר היתה לנו שיחה בה המטפלת התלוננה בפני שאני מעירה לה על כל דבר קטן, היא בכתה מאד ואמרה שהיא כבר מעדיפה להתפטר. אחרי שיחת הרגעה ארוכה היא השתכנעה להשער ומאז יחסינו יחסית טובים, אם כי אני מרגישה שבאותה שיחה אני ויתרתי על יותר מידי. למרות שניסיתי להתפשר על מה שפחות חשוב לי יצא שגם על דברים יותר חשובים אני חוששת להעיר לה. הפעם העניין הוא סביב האוכל. הילדה שלי (רזה מטבעה) לא אוהבת לאכול והמטפלת נוהגת להחזיק לה את הסנטר כדי שתפתח את הפה. הילדה לא בוכה ואף אוכלת ככה אך בעיני זה נורא. הילדה שלי לומדת לאכול בניגוד לרצונה או לכל תחושת רעב ואני חוששת שתפתח בעיות אכילה או השמנה כתוצאה מזה בעתיד. אחרי שרמזתי למטפלת מספר פעמים שזה מפריע לי והיא ביטלה את זה, החלטתי ליזום שיחה ואמרתי לה שאני מבקשת שתפסיק. ניסיתי להתנסח בצורה העדינה ביותר שאני יכולה ולומר שאני יודעת שהיא עושה את זה מתוך כוונה טובה. המטפלת מייד הגיבה בחצי בכי ובהרבה דרמה ואמרה לי שאם אני מעירה לה על דבר כזה אז אולי עדיף שהיא תעזוב כי כנראה אנחנו לא סומכים עליה. אני ובעלי (שנכח גם הוא בשיחה) ניסינו מאד לפייס אותה לפייס אותה ולומר לה כמה אנחנו מעריכים אותה ואף ניסיתי בעדינות להסביר שהיא צריכה להיות מסוגלת לתת לי להגיד מה שמפריע לי ושלא תמיד נסכים. לבסוף היא נרגעה. כרגע המצב הוא שאני מאד חוששת מכל דבר שאני רוצה להגיד לה. אני אכן חוששת שהיא תעזוב ואף יודעת שיש לה כרגע הצעה אטרקטיבית אחרת. עם זאת אני גם כועסת עליה ועל עצמי על שאני מפקירה ככה את הבת שלי. אני התחלתי בחיפוש חרישי אחר מטפלת אחרת אך למעשה אוכל לראיין מטפלות רק ברגע שאודיע לה שאכן היא עוזבת (כל המטפלות מכירות זו את זו ומייד היא תגלה). כך שלמעשה עלי להחליט מה לעשות. האם לנסות להחליף אותה והרתיעה העיקרית שלי היא שבעצם לכל המטפלות יש חסרונות והיא מטפלת יחסית טובה, והילדה שלי כבר קשורה אליה. או שמא כדאי לתת לה עוד צ,אנס תוך הסתכנות שהיא גם עלולה להבריז ואז אאלץ לבחור מטפלת אחרת תחת לחץ זמן. אני מאד במצוקה מהנושא

נגה שלום אני חושב שאת צריכה לחפש מטפלת אחרת שאיתה תרגישי נוח. צריך למצוא את הסדר הביניים שיאפשר לכם להסתדר עד מציאת המטפלת החדשה ולקחת בחשבון שלא בטוח שמייד תמצאו מישהי מתאימה וכו', אבל המצב הקיים בו את בלחץ מתמיד שמשהו לא בסדר איננו בריא לאף אחד מכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני כבת 38, רווקה ובהריון מקשר של מספר חודשים שהיה לי עם גבר שעזב את הארץ ולא היה מוכן להכיר באבהותו. החלטתי להביא את הילד הזה לעולם ולא להפיל בגלל שאני חושבת שניתנה לי מתנה משמים. לפני שהכרתי את הגבר הזה יצאתי עם גבר מספר שנים. מערכת היחסים שלנו היתה יפה ומצד שני כואבת. אני רצתי להתמסד ולהקים משפחה והוא לא. אהבתי אותו כמו שלא אהבתי אף גבר אחר בעולם. הוא היה אהבתי הגדולה וגם כאשר נפרדנו ויצאתי עם האחר (האבא של ילדי), תמיד הוא היה בליבי, אבל ידעתי שעלי לנסות ולשכוח אותו. היום, אני בהריון מהאחר ומרגישה בודדה רגשית. לפני כחודש פגשתי את אהובי מהעבר וסיפרתי לו שאני בהריון. עלי לציין שהוא הוכה בתדהמה, הרגשתי איך שהוא מתקשה לעכל את הבשורה. (בתקופה שנפרדנו מידי פעם היו בינינו שיחות טלפון .באחת השיחות סיפרתי לו שאני יוצאת עם מישהו אחר והוא לא האמין לי (הוא ידע שבליבי נשארתי נאמנה לו), לכן היה לו קשה לקבל את הידיעה שאני בהריון - זה נתן חיזוק לזה שהשכתי הלאה. לאחר הפגישה המקרית המשכנו את הקשר בטלפון ואפילו נפגשנו פעם אחת לקפה. באותה פעם היצרים התלהטו בינינו ופתאום הרגשתי שהוא אותו גבר שאהבתי במשך שנים. אבל, כאשר הוא הבין שעדיין יש לי אליו רגש, הוא החל לשחק איתי, כגון: להבטיח להגיע לבקר אותי בדירתי וברגע האחרון לדחות, או להבטיח לצלצל במועד מסויים ולא לצלצל, לצלצל רק ביום המחרת, או כאשר אני מצלצלת אליו הוא לא עונה לטלפון כאשר הוא מזהה את המספר שלי וכו'....... באחת השיחות הוא זרק לי את המילים האלו: "באתי לפגוש אותך בשביל להתנקם בך". (למרות שהדברים נאמרו בחצי חיוך - לא יכולתי להתעלם - אדם מדבר מתוך הירהורי ליבו). מה שלא ברור לי מדוע הוא מנסה להעניש אותי הרי הוא זה שלא היה מוכן לקשר מחייב, הוא לא היה מוכן להקים משפחה). הרי מה הוא חשב שאני אחכה לו לנצח???? משהו בתוך ליבי אומר שאולי עדיף לא להיות איתו בקשר - כי בצורה שהוא מתנהג אלי עכשו זה רק מזיק לי . אבל, היתי מעוניינת לשמוע את דעתך בנושא. מדוע, מצד אחד הוא דחה את אהבתי ואת רצוני להקים משפחה, מצד שני, כאשר אני המשכתי הלאה קשה לו לקבל זאת? הרי הבחירה היתה בידיו....... תודה מיכל

הי מיכל. במידה ואת מעוניינת בדיעה נוספת של עוד בחורה אז להלן דעתי: שמעי, ישנם גברים, כמו הבחור שלך, שמצד אחד לא מוכנים למחוייבות, או חוששים ממחוייבות. מצד שני הבחור הזה ללא ספק נמשך אלייך - פיזית, נפשית ורגשית, אבל הידיעה שאת מחפשת מחוייבות ושאת עומדת להפוך לאמא מלחיצה אותו. לכן הוא משתמש במנגנון ההגנה שהוא מכיר כדי להתמודד עם התחושות המנוגדות שלו - וזה להתנהג בעיקרון כמו מניאק. נקודה נוספת היא שהוא מקנא. צורם לו לדעת שאת המשכת הלאה והוא לא ממש. הוא מנסה להיאחז בך ולגרום לך להתקשר אליו ולרצות אותו, וכך הוא מרגיש בעצם שגם את עדיין לא המשכת הלאה וגם את עוד רוצה אותו, למרות שבעיקרון הוא כבר לא רוצה בקשר. בקיצור, עצתי אלייך - התרחקי ממנו כמו מאש. כל מה שתקבלי ממנו זה רק כוויות ואכזבות. אל תפתחי ציפיות לקשר כי די ברור שזה לא יקרה. בהצלחה, היי חזקה, יש עוד הרבה גברים בחוץ שירצו אותך ויתנו לך משהו הדדי ובריא. ענבל

מיכל שלום יש לך אינטואיציה שאומר להתרחק ממנו ולא להסתבך שוב בקשר שכבר הכאיב לך בעבר. אני נוטה לסמוך על סוגים כאלה של אינטואיציות, למרות שאני מבין את הבדידות והכמיהה לקשר שיש לך. במידה ואת רוצה לתת לו ניסיון נוסף, דברי איתו והסבירי לו בצורה נחרצת שאת לא מעוניינת בקשר עימו כי הוא מתנהג בצורה גסה ולא רגישה. אם יש לו משהו חיובי להציע הוא מוזמן לנסות, ואם לא עדיף שיעלם מעולמך לעד. אם תראי שמשהו משתנה וההתנהגות האחרונה היתה רק תגובת קנאה והלם להריון, אפשר לבחון שוב את העניינים. אולם אם את מזהה את אותו דפוס התנהגות, חתכי מייד את הקשר וותרי עליו. זה עלול להביא רק צרות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בן 32 נשוי+2 לפני כחצי שנה עזבתי (לאחר 6 שנות עבודה) מקום עבודה טוב כי נמאס לי מהאווירה בחברה, האנשים וכו'. (האמת: לא יודע למה עזבתי?!) רק לפני חודש מצאתי במקרה עבודה חדשה שגם ממנה אני גם כבר לא מרוצה. עברתי ראיונות עבודה רבים בחברות טובות ובאף אחת מהן לא הצלחתי לעבור לשלב המיון הסופי וסוננתי מיד לאחר הראיון הראשון. חשבתי שאם אעזוב את עבודתי אמצע מיד עבודה טובה יותר, אך לאחר 3-4 חודשים ראיתי שהסיכויים שלי קלושים ביותר ולכן ניסיתי לחזור למקום עבודתי הקודם אך כבר לא רצו בי כי כבר קיבלו מישהו אחר. ומאז אין יום שאני כועס על עצמי מאוד, שכן איך יכולתי להיות כל כך אידיוט ותמים כשעזבתי את עבודתי סתם ללא סיבה אחת טובה, מבלי שיש לי ביד עבודה אחרת, טובה יותר. וכך גם בראיונות העבודה אינני מצליח לשכנע את המראיין מדוע עזבתי ואז כבר רואים מי אני ואין לי כבר סיכוי. כיום אני עדיין ממשיך לחפש עבודה, למרות שמצאתי משרה סבירה (אחרי זמן רב מאוד) אני פשוט לא יודע מה אני רוצה מעצמי לאן ללכת, לאיזה כיוונים לפנות כדי שאפסיק כבר כל הזמן לחפש ואדע את מקומי. תודה על עזרתך, רונן

רונן שלום מכל דבר בחיים אפשר גם ללמוד, השאלה אם אתה באמת מבין מה שקרה ומדוע הוא קרה. בכל מקרה, לפי מה שאתה מתאר התקבלת בסופו של דבר לעבודה ואתה כעת עובד. בשל התרחיש הקודם שקרה לא כדאי שתעזוב את מקום העבודה הנוכחי לפני שיש לך אלטרנטיבה רצינית במקום אחר. יתכן שאת החיפוש צריך לעשות לא רק במודעות הדרושים אלא גם בנפשך פנימה, ואולי זה הזמן לפנות לייעוץ פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

כתבתי כאן כבר. אני בטיפול פסיכולוגי הכולל טיפול תרופתי נגד חרדה-GAD (ציפרלקס). מאז הפגישה האחרונה אני מתהלכת בתחושת כאב ומועקה גדולים, יומיים שלמים העברתי במיטה, והיום קמתי, אבל אני עדיין מרגישה רע מאוד. אני לא יודעת למה. התקשרתי לפסיכולוגית שלי ושוחחנו פעמיים, היא אפילו אמרה לי להתקשר שוב אם אצטרך...אבל זה בעצם לא עזר לכאב שלי, ואני גם לא רוצה להטריד אותה. ניסיתי הכל,גם לכתוב, ואני לא מצליחה להקל את הכאב-שאיני יודעת מאיפה הוא מגיע. מה אוכל לעשות כדי להקל על עצמי?

מ. שלום אני מציע שתצרי קשר עם הפסיכיאטר המטפל ותבקשי פגישה. יתכן שאפשר לתת לך תמיכה גם בהיבט התרופתי. מבחינה פסיכולוגית את בתוך התהליך הטיפולי, אולי במצבים כאלה כדאי להוסיף פגישות באותו שבוע, סביר להניח שהשילוב בין הטיפול הפסיכולוגי לתרופות יועילו בעתיד הנראה לעין וישפרו את המצב. צריך סבלנות כי אלו תהליכים שלוקחים זמן וצריך לראות איך המטפלים שלך איתך יכולים להקל מעט על הכאב בינתיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר אורן שלום איך מטפלים בדכאון משולב בהתקפי חרדה? האם רופא משפחה בצירוף טיפול תרופתי כגון פרוזק יכול לטפל בדכאון קל? tom

תום שלום תרופות נוגדות דיכאון וחרדה יכולות לעזור. כדאי לפנות לפסיכיאטר מומחה ולא להסתפק במרשם של רופא המשפחה. במקביל כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי. אני מצרף קישורים למאמרים בנושא חרדה ודיכאון: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לד"ר קפלן, היכן ניתן להתיעץ בהפרעות בגיל ההתבגרות? (פורום באינטרנט)?

דנה שלום את יכולה לשאול כאן אם הנושא קשור לפסיכולוגיה. יש פורומים רלוונטיים רבים ברוב הפורטלים הפופולריים, את יכולה גם לעשות חיפוש בגוגל. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לדעת מה זה פסיכותרפיה ומה זה תרפיה התנהגותית?

עדי שלום רצ"ב קישור למאמר קצר המסביר את הדברים http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בטיפול כמעט שנה ויש כימיה טובה. ולאחרונה אני מרגישה שלפסיכולוג שלי אין זמן בשבילי, ושזה סיבה לעזוב. ואני יסביר את ההרגשה שלי לאחר שהוא נסע לשבועיים הגעתי בזמן לפגישה שקבענו וחיכיתי קצת יותר מרבע שעה עד שהאדם שהיה לפני יצא , הפסיכולוג אמר שהאדם שהגיע לפני אחר והוא יודע שהגעתי בזמן וחיכיתי . את הפגישה שלי הוא גמר כמובן בדיוק בזמן...... (פחות רבע שעה מזמן פגישה רגילה) אני שתקתי וחשבתי לעצמי על כל הפעמים שהוא הקדיש לי מזמנו מעבר לזמן המקובל!! ואני לא יודעת מה המצב של האדם שהיה לפני ולכן הבנתי וזה לא הפריע לי. אבל , כשהוא צלצל אלי ואמר שאין לו זמן ביום הרגיל ודחה את הפגישה לסוף השבוע ....... אני מרגישה שזה כבר יותר מידי זמן וגם קצת לא פייר לאחר מה שהיה פגישה קודמת. אני המצלתי עליו לאנשים ויש לו קלינטים חדשים ממני ומה שקורה זה שלהם יש זמן ואני זו שדוחים אותה. אני לא יודעת אם זה בגלל שאולי איתי יותר קל או שפשוט יש איזושהי עדיפות לאחרים. לכן אני חושבת או שהוא יקבע לי שעה ויום קבועים ולא נקבע מחדש כל פעם או שאני יעזוב. רציתי לדעת האם יש משהו מעצבן בתיאור שלי או שפשוט זה סף רגישות גבוה שלי.

היום זה לא היום שלי........ כך שכנראה זו סתם רגישות שלי.

א. שלום יתכן שזו גם הרגישות שלך, אבל את בהחלט צודקת ואני מציע לך לא להתעלם מהתחושות הללו. מצד שני, אני לא חושב שזו סיבה לעזוב את הטיפול, לפחות לא ברמה המיידית. זה נושא רציני להעלות אותו בפגישה ולדבר עליו, זאת גם כדי להבהיר את הדברים ולמנוע את הנזק לקשר בינכם, אבל גם בגלל שזה חומר גלם חשוב שיכול לעזור לך להתמודד עם הדברים שבגללם הגעת לטיפול, אם תחשבי על זה מספיק אין לי ספק שתמצאי את הקשר בין האירוע הזה לאירועים אחרים שקרו לך בעבר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום הייתי רוצה לשאול בנוגע להתנהגות האנושית והמורכבות בה. פעמים רבות אנשים טוענים שהם פועלים מסיבה מסוימת כאשר מתברר שההכרזה שלהם בנוגע לרגשות ותחושות ומחשבות אינה נובעת מהסיבה שהם חושבים שהיא המקור .למשל:אדם מבוגר יוצא עם צעירה .הוא אומר שהוא מאוהב שעשה הכל חיצונית כדי שיראה לו שהוא מאוהב,סיים מנוי במשרד שידוכים וכו אבל בד בבד מפגין רגשות של בושה ומבוכה מהקשר עם הצעירה,מפגין רמת ניבוי חלשה בנוגע להמשך.. השאלה שלי היא כללית.האם ניתן לומר שמאחורי כל התנהגות מוחצנת עומדת גם סיבה מורכבת לבחירה בהצגת אותה התנהגות,מודעת או שלא מודעת.אדם אומר שהוא מאוהב ושהfל נראה לו נכון יכול בעצם לומר זאת כדי לשכנע עצמו או את אחרים,לנסות להסתיר את הרגשות המעורבים בנוגע להתקשרות עם צעירה וכו.(גם שפת גוף היא אחד מהאמצעים להבנה אמיתית של רגשות ומחשבות) האם בחיים האנושיים,בהוויה האנושית,ניתן לומר שכשאדם אומר שהוא מרגיש משהו או חושב משהו בהחלט יכול להיות בסיכוי גבוה ,וברוב המיקרים,אם לא בכולם,שיש גורמים מורכבים אישיותיים הקשורים לאופיו לחוויות ילדות,לחינוך,לפחדים וחששות פנימיים וחיצוניים שמכתיבים את התנהלותו החיצונית?

זו שאלה עליה מושתת כל התורה הפסיכולוגית. כמעט תמיד ישנם , בנוסף לגורמים המודעים - קרי שאינם גורמים בנפש לקונפליקט, גורמים לא-מודעים שנוצרו במהלך ההתפתחות בבית.

בן יהודה שלום הפריצה של פרויד היתה בכך שהגדיר חלקים לא מודעים בהוויה האנושית אשר מצד אחד אינם נגישים אך מצד שני משפיעים על החיים ועל ההתנהגות של הפרט. אני מניח שגורמים כאלה פועלים גם במקרה שאתה מתאר. תמיד ישנם גורמים לא מודעים בשטח אך לעיתים הם מתגברים ועלולים להפריע למהלך החיים. אם זה המצב בסיפור בו אתה מתאר יש מקום לפנות לטיפול פסיכולוגי שאמור לגעת ולעסוק בדיוק בדברים הללו שאינם נגישים ביום יום. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תשובתך אורן. הייתי רוצה לקבל חידוד. האם בכל התנהגות אנושית מוחצנת ניתן למצא מורכבות המגיעה מהלא מודע והמייצגת את האינסטנציות הנפשיות? אדם אומר משהו..ישננם אנשים החושבים כי מה שאמר זה מה שיש,פשוט וללא עומק..רק רוחב. האם נכון יהיה לומר שכל התנהגות אנושית,תגובה אשר תנותח לעומק עי איש מקצוע תגלה גם מרכיבים סמויים אשר הניעו את התגובה הזו,לא מודעיים ומודעיים? תודה מראש על התשובה.

שאלתי היא אם אני מבקשת מהפסיכולוגית שלי שתדבר אלי לא בטון גבוה אלא בטון נמוך יותר ובעדינות (כי אני בחורה רגישה)וכשהיא מדברת בטון גבוה זה מפחיד אותי האם היא תענה לבקשתי או לא כדי שאתרגל גם לטון דיבור גבוה (יש לציין והיא יודעת זאת שרק ממנה אני נרתעת כאשר היא מדברת כך ולא נרתעת מאנשים בחוץ שידברו אלי כך אני אענה להם ומסתדרת נהדר)

את שונאת את הפסיכולוגית שלך. ? תעזבי אם כן.

שירן שלום אני לא בטוח שאני מבין למה את מתכוונת ב"טון". אם זה חיתוך הדיבור שלה אז מן הסתם יהיה קשה לה לשנות אותו. אם זה טון שמשתנה ונתפס על ידך כביקורת או התקפה זה בהחלט נושא רלוונטי לשיחה בטיפול ובירור. בכל מקרה כדאי לשוחח על זה עם הפסיכולוגית ולראות לאן זה יוביל. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום , הייתי רוצה לקבל הגדרה ברורה ומובנת למושגדיסוננס קוגנטיבי וכיצד אנו בחיי היום יום יכולים להיתקל בה אשמח לדוגמא מחיי היום יום , מודה לך מראש הבנתי פחות או יותר את המושג אך אני צריכה ליישם אותו על מקרה תודה תודה תודה

קארין שלום התיאוריה מתייחסת לממצאיו של פסטינגר משנות החמישים. היא מתארת מצב של חוסר עקביות בין קוגניציות המעורר תחושת מתח. הפחתת הדיסוננס נעשית ע"י ניסיונות לבטל את תחושת המתח הלא נעימה, וזאת ע"י עיוות המציאות ויישור ההדורים. אדם המחזיק באמונות, עמדות וערכים שאינם עקיבים או שאינם מתיישבים זה עם זה, מתנסה במתח נפשי ואי נוחות מהם הוא רוצה להשתחרר. למען שאיפתו להופיע כיצור הגיוני ונבון הוא מעוות את המציאות ע"י מנגנונים של "רציונליזציה" – טיעונים הגיוניים לכאורה שלמעשה מהווים תירוץ וסילוף של המציאות האמיתית. יתכן שלפני קבלת ההחלטה האדם באמת שואף לפעול בצורה הגיונית ואובייקטיבית, קונפליקט יקשה על קבלת ההחלטה, אבל לא בהכרח יעוות את המציאות. רק אחרי קבלת ההחלטה מתעוררת תחושת הדיסוננס ומתחיל עיוות המציאות. חלק מזה נובע מסוג של התאבלות על האופציות שנסגרו עם קבלת ההחלטה, גם אם זו טובה וחיובית. דיסוננס נוצר לאחר קבלת החלטה משמעותית שכרוכה בויתור על אלטרנטיבה אחרת וכן לאחר שמערך העמדות והאמונות של הפרט עלול לעמוד בסכנה. התיאוריה מפורטת בהרחבה בכל ספר של פסיכולוגיה חברתית. בברכה ד"ר אורן קפלן

ראשית תודה על עזרתך, אם הבנתי נכון וארצה לבסס את תשובתי עם דוגמא מהחיים נניח 1)בחורה הבאה מביית דתי מחליטה כי היא עוזבת את עקרונות ואמונות משפחתה והופכת לבחורה חילונית 2)או נניח שקניתי רכב מסויים ,לאחר כשבוע אומרים לי פראיארית יכולת לקנות ג'יפ באותו מחיר, ואז אני בעצם מנסה ליפות ולשכנע עצמי שעשיתי את הדבר הנכון אודה לך אם תוכל לעזור לי עם דוגמא מהחיים מיכיוון שאני לא בטוחה בנוגע לנושא ומיכיוון שאני אחרי ניתוח ואינני מגיע ללימודים קשה לי להגיע לחומר הנ"ל אשמח לקבל עזרתך זו. בנוסף אשמח אם תפנה אותי לאתר באינטרנט תודה מראש

רציתי לשאול האם תפקיד של פסיכולוג הוא בן היתר גם לעודד את המטופל (הכוונה לעודד בלעשות דברים ולעודד מטופל שלוקח תרופה שיהיה בסדר והתרופה תעזור)

עדי שלום תפקידו של המטפל אינו מוגדר לחלוטין בהקשר זה. לפעמים תפקידו לעודד את המטופל לעשות דברים ולפעמים תפקידו דווקא להימנע מדחיפה שכזו. ההחלטה תלויה בסוג הבעיה, סוג הטיפול, סוג המטפל, המטופל והקשר ביניהם. בברכה ד"ר אורן קפלן

האני שולחת את הילדה שלי לגן פרטי והיא נמצאתבקבוצה של 6 ילדים מגיל שנה . היא כי גדולה בקבוצה שלה. הילדה מאוד חכמה וחברותית . המנהלת של הגן אמרה לי שהיא רוצה להעביר אותה לקבוצה של הגדולים לאט לאט כי שם מדגישים יותר על ריכוז ולמידה . אני לא יודעת להחליט אם אני מסכימה או לא כי אני מפחדת שהמעבר הזה ישפיע עליה , זאת אומרת שאחרי שהיא התרגלה למטפלת שלה מעבירים אותה למטפלת אחרת ?האם כדאי לחכות עד שהיא תהיה בת שנתיים ? הקבוצה השנייה גם יותר גדולה ?

שרה שלום אם את חוששת אין סיבה לרוץ קדימה. שתפי את הגננת בחששותיך. מצד שני, אם המעבר הוא איטי ובהדרגה כפי שאת מציינת, תהיה הזדמנות לבדוק את השפעת המעבר באופן גמיש ובהתאם להסתגלות הילדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לדעת מה הפתרון לילד שמשלשל קבוע לפני בחינות ומה הפתרון לבחורה שמשלשלת קבוע לפני פגישה

עדי שלום לפני מציאת הפתרון כדאי להבין קודם את הבעיה. שלשול הוא רק סימפטום, הוא לא אומר כלום על אופי הבעיה. אם מדובר במקורות נפשיים מדובר מן הסתם על תגובת לחץ וחרדה. הפתרון הוא לטפל במקור הבעיה ולא בסימפטום. בשני המצבים נשמע שישנה חרדה רבה ברקע. אני מצרף קישור למאמר על חרדה. הטיפול בחרדה הוא ע"י טיפול פסיכולוגי ובמקרים כאלה של תגובות גופניות מתאים לשלב גם טיפול תרופותי נוגד חרדה בהתייעצות משותפת עם פסיכיאטר. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר, אני כבת 33 במסגרת עבודתי הכרתי בחור צעיר ממני בשנתיים רווק ללא ילדים. יצאנו מספר פעמים לאחר מספר פגישות שמתי לב שהוא כל הזמן דואג לספר לי סיפורים על עצמו ועל הנשים בחייו וכמה אומללות הנשים שננטשו על ידיו. לעמיתו של דבר הסיפורים האלו נמאסו עלי וניסתי להסביר לו מספר פעמים שהסיפורים האלו ממש לא מעניינים אותי ושבאיזה שהוא מקום זה אפילו מעצבן אותי (למרות שעדיין אינני חשה כלפיו אהבה - ואם הוא ימשיך כך אני אפילו חושבת לנתק איתו את הקשר). מה שמוזר בכל הסיפור זה עצם התנהגותו עם אישה. בפעם הראשונה שקיימנו יחסי מין, הופתעתי מחוסר התחשבותו באישה ודאגתו לסיפוק האישי שלו בלבד. לא התביישתי ואפילו הערתי לו בעדינות כמובן. הפעם השניה לא "לקחה אותי לשחקים", אבל החלטתי לנסות פעם נוספת ולבדוק את הענין - כי לפעמים צריך לתת צאנס בחיים. לאור כל מה שכתבתי לך האם הוא לא נשמע כמו שקרן ? איך הוא יכול לספר סיפורים כאלה כאשר בקושי הוא יודע להתחשב באישה. מאיפוא נובעים כל השקרים האלו? דרך אגב,הרבה פעמים קורה שהוא מספר לי על הכרות שהיתה לו ושעה לאחר מכן הסיפור מקבל פן אחר. האם אני נמצאת בקשר עם אדם "חולה" (במובן הגדול של המילה)? האם קיים מושג כזה שנקרא שקרן פתולוגי ועל מה זה מעיד? תודה בעד תשובתך. בברכה, נורית

נורית שלום מתיאור הדברים שלך בתחילה לא עולה באופן ברור שמדובר בשקרים, אם כי ברור שאת לא מרוצה מהאופן בו הוא מתאר את מערכות היחסים הקודמות שלו. כמו כן את מביעה תסכול מהאופן שבו הוא מתנהג מינית וחוסר ההתחשבות שלו בך. אינני רוצה לגלוש למונחים כמו שקרן פתולוגי או אדם חולה, אלו מונחים שלא ניתן לאבחן אותם ברצינות במסגרת הפורום, ואני בספק אם הם ברי בדיקה גם במסגרת אחרת. הנקודה המרכזית היא שהבחור מעצבן אותך ומתסכל אותך, נראה לך לא מתאים למה שאת מחפשת וכו'. לכן השאלה מדוע את בודקת את אישיותו באופן מקיף כל כך ולא פשוט נפרדת ממנו. הרי אין מדובר בקשר ארוך והתקשרות רגשית עמוקה. אם הוא כל כך שלילי בעיניך ולא מוצא חן צריך פשוט לחתוך את הדברים ולהמשיך הלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, רציתי לשאול האם ידוע עד כמה תורשתית המחלה? מאם לבן? או למשל האם יכולה לעבור גם בדילוג על דור אחד (מסבתא לנכד/ה?) כמו כן - האם ידוע בכלל מהו הגן/ים הפגועים ואם כן - האם קיימות כיום שיטות לאיתור גנטי מוקדם? בתודה מראש.

א. שלום לא בהכרח שלמחלה יש מרכיב תורשתי וגם אם כן ההסתברות אינה גבוהה ולא ניתן לאתר או לדעת זאת מראש. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם אפשר לשנות בעל שבתכונות שלו הוא: קודרני, אם יש שאלה שאני שואלת שהוא מראש יודע את התשובה, או שאלה שמשעממת אותו (לדבריו..) - הוא תמיד מקבל התקף זעם, ומתקיף אותי בדיבור. וזה כבר 30 שנה שאני חייה לצד אדם קשה זה. ולאחרונה זה רק מחמיר. הוא מצדיק אותי שזה לא בסדר, ביקשתי ממנו שיבקש מרופא משפחה כדורים לשיפור מצב הרוח - אינו מוכן בשום פנים ואופן. פעם בחודש בערך יש לו תגובות חריפות של זעם אדיר. הילדים, העבודה, עבודה בבית - משכיחה ממני את המרירות. אך אני מרגישה שאין לו יותר כוחות נפשיים לסבול. חוץ מיזה הוא בעל שדואג, עוזר בבית ואבא נפלא לילדים. אמרתי לו שאני מפתזת שיהיה לי בעל שיגרום לי לחייך, לצחוק, לשמוח. תגובתו: "את יכולה להישאר בפנתזיה הזאת". משכורתי זעומה וכנראה אני תלויה בו כלכלית ולכן אינני מסוגלת לעזבו. האם יש פיתרון בכלל שאראה את החיים שלי יותר וורודים, האם אפשר בכלל לשנות טיפוס כזה???

סמדר שלום לפי מה שאת מתארת הסיכוי לשנותו נמוך ביותר. זאת בעיקר מכיוון שאין לו רצון ומוטיבציה להשתנות. אם היו ניתן היה לפנות לטיפול זוגי, לקבל טיפול אישי פסיכולוגי ו/או תרופתי בהתאם לבעיה שתוגדר ותאובחן. לפי מה שאת מתארת הבעיה כרגע איננה שלו. הבעיה היא שלך, את סובלת ממנה ובמידה מסוימת הרגשת חוסר האונים שלך והעובדה שאין בידיך לשנות דבר מקבעת את הבעיה ומנציחה אותה. כאשר את תחליטי לקחת את העניינים לידיים ולטפל בחיים שלך בצורה רצינית אולי באופן מפתיע משהו ישתנה גם אצלו. אני מציע לך לפנות לשיחות אצל פסיכולוג או עובד סוציאלי כדי שתוכלי להעצים את עצמך ולהפוך ליותר עצמאית ויוזמת לגבי חייך. בברכה ד"ר אורן קפלן

בזמן אחרון אני שומע את המשפט חור שחור, ולא מבין למה הכוונה חור שחור במובן הפסיכולוגי. סליחה על הבורות, האם אתה או החברה כאן יכולים להסביר לי, למה הכוונה חור שחור. תודה מראש

שאלה נורא חמודה. חור שחור במובן הפסיכולוגי או המטאפורי הוא כמו חור שחור פיזיקאלי כלומר הוא בור בלי תחתית, דבר אפל השואב לתוכו דפוסי-התנהגות שידוע כבר שהם מזיקים, לאדם עצמו או לסביבתו. בור השואב לתוכו את הנפשות הפועלות- בשל מה שהוא מייצר, התנהגויות לא -טובות למשתמש, או עניין פאתולוגי-חולני שתמיד מוכרח כאילו לחזור על עצמו. אני מקווה שהסברתי למרות שזה קצת מסובך ושהבנת.

שלום התיאור נראה לי מתאים. יתכן שמדובר גם באנלוגיה לרכיב בנפש שאינו מודע או רכיב שלמרות שהאדם נחשף אליו הוא אינו זמין בזכרונו, על פי רוב בשל טראומה או חוויה קשה סביב אותו נושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש כל מני כתבות על זה שדכאון בהרבה מקרים לא מאובחן ואנשים שסובלים מדכאון לעיתים אינם מודעים לכך, וגם לקרובים שלהם בהרבה מקרים אין יכולת להבחין בזה. יש אנשים ואפילו הורים, שרואים בדיכאון מעין דבר אסור, שיש להתבייש בו ומעדיפים להתכחש לכל מיני סימני מצוקה של הילדים - לשייך הכל לגיל ההתבגרות, או לסתם תקופה רעה שתחלוף. אני מאמינה שהרבה מקרים של התאבדות, פגיעה עצמית ו"סתם" דיכאון יכולו להמנע, או לפחות לקבל טיפול בזמן ולמנוע הדרדרות, אם רוב האנשים היו יודעים לזהות סימפטומים של דיכאון. אני חושבת שהדרך לעשות את זה חייבת להתחיל בחינוך בבתי הספר - בדיוק כמו שבחטיבות ותיכונים מביאים בכל שנה מרצים על התמכרות לסמים , צריכים להיות כל שנה שיעורים מובנים כדי לגרום לנוער להפנים סימפטומים של דיכאון וכך לזהות חברים עם בעיות דומות או אפילו לקלוט לגבי עצמם .ואז ידעו שאולי הנער המוזר הזה שתמיד יושב בצד ולא מדבר, עם פרצוף חמוץ או מזניח את עצמו, זה לא שהוא סתם אדיש או אנטיפט - כנראה יש בעיה מאחור... ולא מספיק להעביר רק למנהלים או למורים איזשהי הרצאה על דיכאון. כי עם כל הכבוד למורים (ויש כבוד), הם לא תמיד שמים לב לדפוסי התנהגות של כל התלמידים וכמו כולם יותר טרודים בבעיות שלהם. הכי חשוב שאנשים שנמצאים רוב שעות היום עם אדם הסובל מדיכאון ידעו לזהות זאת - ואני מתכוונת לחברים ולמשפחה הקרובה. - לדעתי חייבים להעביר בבתי ספר לפחות פעם בשנה הרצאה להורים על דיכאון , סימפטומים ודרכי טיפול, וגם לתלמידים עצמם ברגע שתהיה יותר מודעות והדיכאון לא ישאר חשאי, ואנשים שסובלים מדיכאון ידעו שיש למי לפנות, אני מאמינה שנוכל לחסוך המון סבל . מה דעתכם על ההצעה שלי?

שרון שלום את צודקת שאין תמיד מודעות לדיכאון והגברת מודעות יכולה להיות חיובית כמו גם התמיכה החברתית שאנשים במצוקה יכולים לקבל. אני מצרף קישור למאמר על דיכאון שיוכל אולי לעזור להרחבת הידע בנושא http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בהמשך לכתיבתי הקודמת הייתי רוצה לדעת מה עושים במקרה של חוסר בטחון , אני בחורה מאד אינטלגנטית לומדת מתמטיקה באוניברסיטה בירושלים, אבל בזמן שאני יושבת בחברה, אני שותקת אפילו שעתיים, כאילו אני בעולם אחר, אני לא פותחת את הפה מחרדה. גם באוניברסיטה אני לבס באה לומדת והולכת הביתה, אין לי חברות, יש לי פחד לבקש עזרה ביום שאני לא באה ללימודים, האם יש לכם איזה עיצה לתת לי - אני מיואשת מלה

שלום היה טוב אילו יכולת להצטרף לקבוצה טיפולית של אנשים שמתמודדים עם בעיה דומה לשלך. כדאי לבדוק בשירות הפסיכולוגי של האוניברסיטה אם יש להם קבוצות. במידה ולא ובמידה ואינך מוצאת קבוצה מתאימה באזורך, רצוי לפנות לטיפול אישי. במידה והחרדה חריפה (וכך היא נשמעת) כדאי אולי להתייעץ גם עם פסיכיאטר לגבי הצורך בתרופות נוגדות חרדה. בכל מקרה, רצ"ב קישור למאמר על חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי בעיית חסר בטחון בקרבת אנשים אני מטופלת על ידי פסיכולוג

מלה שלום עניתי למעלה קודם על שאלתך המאוחרת יותר ועכשיו אני מבין שאת נמצאת כבר בטיפול. אני מציע לך להתייעץ עם הפסיכולוג על האפשרות לעבור גם קבוצה טיפולית במקביל לטיפול האישי. בברכה ד"ר אורן קפלן

היה לי דיון עם אבא שלי לא לפני הרבה זמן שבו הוא אמר שהוא יתבייש ללכת בחברת אחד הבעלים שלנו אם הוא לא יהיה נראה טוב לדעתו. כאב לי לשמוע שזה מה שחשוב לו. שלא יהיה חשוב לו שהחתן שלו מצליח, חכם או טוב לב אלא אם הוא יפה או לא. וכן - ישנם אנשים שאם הוא לא היה מכיר את הפנימיות שלהם הוא היה גאה ללכת לצידם רק בגלל מראם. זה כואב לי גם כי אחותי שמוגדרת "יפה מאד" אמורה להביא גם בעל כזה ובזה תולים ההורים שלי את תקוותם. כואב לי עד כלות כי רק עכשיו אני מבינה הרבה דברים בקשר להתנהגותם אליי בהשוואה אליה בעבר והפעם זה במוצהר. אחרי שהתפרצתי ואמרתי שעד עכשיו חיכיתי בגללו (הוא לא מאד עדין אם הוא רואה מישהו שמבחינתו לא מתאים לנו) ושעדיף לי להגיע לבנק הזרע שאז בטוח הוא לא יוכל לעקם את הפרצוף כי לא יהיה לו על מה - אני עדיין בוכה מכאב גדול. מה עושים?

שרון שלום. קראתי את מכתבך בהזדהות מסויימת. את יודעת אנחנו לא בוחרים את ההורים שלנו, ופעמים רבות, לא נעים לנו אולי להודות, אבל אנחנו מגלים באיזשהו שלב בחיים, שאחד מהם או שניהם הוא לא בדיוק הטיפוס האהוב עלינו. אני זוכרת את היום שבו הרשיתי לעצמי להגיד בקול (לחברה) שאם אבא שלי היה בן גילי - לא הייתי מתחברת איתו - שהוא לא הטיפוס המועדף עליי. הנקודה היא שככל שאנו מתבגרים, אנו יכולים להרשות לעצמינו לפתח אישיות משלנו וחיים נפרדים, ואם ההורים שלנו לא אוהבים את החיים הללו - הרי זו בעיה שלהם. מה שאת צריכה לעשות לדעתי, זה להתרכז במציאת בן הזוג שיסב לך אושר מירבי, בן הזוג שבעינייך יהיה יפה ומושך, וברבות הימים כשתביאי אותו הבייתה לפגוש את הורייך תוכלי רק לקוות שימצא חן בעיניהם, ואם לא, שוב, זו בעיה שלהם. תאמיני לי שהם ירצו ויקפידו לאהוב אותך ואת מי שיום אחד יהיה בעלך, ויספק להם נכדים והמשכיות. בהצלחה, שמרי על ראש מורם ענבל

שרון שלום בהמשך לדבריה של ענבל אכן אנחנו לא יכולים לבחור הורים ואת אביך לא תוכלי לשנות. למרות הידיעה הזו הדברים לא כואבים פחות. שקר היופי והבל החן, אולם אביך בכל זאת קובע את דעתו על סמך אותם הבלים. זה בוודאי מציק ומעלה שאלות לא פשוטות לגבי האופן בו גדלת ולגבי החיים בכלל. במידה מסוימת קבלתו של אביך ושל הוריך כפי שהם עם מגרעותיהם היתה יכולה להרגיע משהו מבפנים. אולי צריך לעבור דרך התהליך הזה של ההכרה הכואבת במציאות כדי להכיר בה ולאחר מכן לוותר לה ולא להילחם בה. לאביך יש בוודאי גם תכונות חיוביות ואולי תוכלי לסלוח לו מתישהו על מגרעותיו. כאלו מן הסתם יש לכל אחד, אבל יותר קשה לקבל אותם אצל ההורים כי הם משפיעים על החיים בהווה ומספרים את סיפור החיים שלך בעבר, לעיתים בצורה לא נעימה או מחמיאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, הנני בחור כבן 35 גרוש מיזה 10 שנים, ללא ילדים. לאחר גירושי הכרתי נשים רבות שלא מילאו את ליבי באהבה. עלי לציין שאני נראה טוב ודי הולך לי עם המין הנשי. לפני כחצי שנה הכרתי גרושה עם שני ילדים כבני 9 ו-11. מהר מאוד התאהבנו אחד בשני ועברתי לגור אצלה. (עלי לציין שלא חייתי על חשבונה היתי שותף בהוצאות הבית ובכל מה שקשור לדברים השוטפים). היא התגרשה לפני כחמש שנים והמשיכה לגור עם הגרוש שלה עד לפני כשנה שהם נפרדו סופית. במשך החצי שנה האחרונה חיינו כזוג לכל דבר, עזרתי לה עם הילדים. הילדים העריצו אותי ואהבו אותי. בחודשיים האחרונים חלו שינויים אצלה, פתאום היא צריכה לחשוב אם הקשר מתאים לה ולדעתה נחפזנו כאשר עברתי לגור אצלה. נפרדנו למשך כשבועיים ימים, ניסתי לתת לה את הספייס שלו היא היתה זקוקה (למרות שאני טיפוס די אובססיבי והיה לי די קשה לעבור את התקופה הזו בלעדיה), עד אשר היא יצרה איתי קשר וחזרנו. הקשר המשיך להתנהל על מי מנוחות עד לפני כמה ימים שהיא הודיעה לי שהיא רוצה שוב לחשוב על הקשר בינינו ולדעתה קשה לבן זקונים שלה לחיות עם "החבר של אימא". לדעתה אנחנו צריכים להמשיך את הקשר ללא מגורים משותפים, שכל אחד יחיה בביתו שלו ונמשיך להתראות. אבל מצד שני, היא אומרת לי שהיא גם צריכה לחשוב עם עצמה מה היא רוצה. אני פונה אליך בגלל שאני מבולבל ודי קשה לי לקבל את זה שהיא רוצה שנגור בבתים נפרדים. לטענתה היא לא רוצה להפרד. אני מרגיש שאני לא מצליח לקרוא אותה נכון ויתכן שהיא רוצה לחפף אותי מהחיים שלה האם אני טועה? האם עלי להסכים למערכת יחסים כזו לאחר שחייינו כזוג לכל דבר? האם היא לא מנסה להראות לי את הדרך החוצה? האם כדאי לי להציע לה פסק זמן עד אשר היא תחליט את אשר היא רוצה (כאשר העלתי את האפשרות הזו היא אמרה לי אם אתה רוצה להפרד אני לא אחזיק אותך בכח) ד"ר קפלן אני מאוד אודה לך אם תוכל לחוות את דעתך המקצועית בנושא. למרות שאני מאוד אוהב אותה אני מוכן לקבל את אשר תציע לי. בברכה דניאל

דניאל שלום אני חושב שכדאי שתפנו לייעוץ זוגי. יש כאן השלכות על הזוגיות שלכם וגם על הילדים שבתמונה והתנודות הללו פנימה והחוצה לא עושות טוב לאף גורם בתוך המערכת. צריך לקחת את האחריות המלאה על הדברים ולהיכנס לבירור רציני מה כל אחד מכם רוצה. השארת המצב כפי שהוא מהווה מתכון בטוח לתסכולים ולהרס הקשר בטווח הארוך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב!! אני סובל מ OCD ושמעתי שטיפול פסיכודנמי יעיל למצבי חרדה, בכך שהמטפל יוצר דנמיקה עם המטופל על כלים שונים להתמודדות באופן אקטיבי, ראשית האם זה יעיל יותר מסתם שיחות? שנית, האם משהו מגולשי הפורום מכיר מטפל (עדיף דרך מכבי) שעוסק בתחום, מאיזור המרכז? תודה ויום טוב

גיא שלום טיפול דינמי מתייחס לדינמיקה בין חלקי הנפש השונים ולא לדינמיקה של המטפל והמטופל, למרות שזה בוודאי גם היבט משמעותי בטיפול. לטיפול ב OCD ניתן להפעיל סוגים שונים של טיפולים כולל גישות דינמיות אך גם טיפול התנהגותי קוגניטיבי, היפנוזה, EMDR ועוד. במקביל חשוב לפנות לייעוץ אצל פסיכיאטר בנוגע לטיפול תרופתי. לגבי מכבי, אני מציע להתקשר למוקד באזור מגוריך ולבקש המלצה על פסיכולוג פנוי שמקבל דרך הקופה. בברכה ד"ר אורן קפלן

זוהי הודעה שפירסמתי היום בפורום תמיכה נפשית לצעירים בתפוז: "קראתי לפני כמס' דקות על הפורום הזה במעריב לנוער, למרות שידעתי עליו גם לפני כן, וגם על כל ארגון סה"ר. אני חוששת שאני לוקה בדיכאון קליני. אני בכיתה י' כרגע, זה התחיל בערך מאמצע כיתה ז'-סוף כיתה ח'. אני זוכרת שנכנסתי לאינטרנט וגיליתי את כל עולם הישראבלוג. הייתה לי חברה שפצעה עצמה, פיזית. כשהיה לי רע, ברגע מאוחר מכן, עשיתי זאת גם כן. זה התחיל משריטות קלות שלא עשו כמעט דבר חוץ מפס לבן, והמשיך לחתכים של חודשים עם דם. הרגשתי חלולה כל כך, ללא רגשות, ללא מחשבות, ללא כל דבר להישאר כאן בשבילו. הגיע יום אחד וההורים הלכו לישון, גיששתי בארון התרופות והוצאתי את קופסת האקמול. לקחתי גלולה אחת ושמעתי מישהו הולך בחדרם וישר החבאתי הכל. אני חושבת שלא הייתי מסוגלת לבלוע יותר מ3-4 טבליות גם אם היה שקט מוחלט, לא היה לי האומץ. זה נעלם לקצת. כמה חודשים אח"כ שוב היתה לי תקופה נוראה שהסתיימה בפוסט אחרון בבלוג שלי ואחריו לקחתי את הסכין מהמטבח של אמא ובאתי לחתוך את הורידים. כמובן שאת הפוסט קראו ומישהי מיד התקשרה אלי הביתה והרגיעה אותי. באמת נרגעתי. כמה שבועות אחר כך, בעזריאלי, כמעט וקפצתי מהגג, אבל יש לי פחד גבהים נוראי ולא הייתי מסוגלת. פעם גם כתבתי לאחד מארגון סה"ר, באייסיקיו, הוא עשה יותר גרוע מאשר עזר. הוא רק גרם לי להבין עד כמה מטורפת אני, בעלת בעיות נפשיות גדולות יותר. ביקשתי פעם מאמא פסיכולוג, אך היא התחרפנה לגמרי. לא יכולתי לספר לה למה רציתי בעזרה מקצועית, זה היה קשה מדי. היא לא ישנה בערך שבוע שלם עד שבאתי ואמרתי לה שזה לא מה שחשבתי ושסתם היה לי טיפה רע והגזמתי. לא יכולתי להזיק לה ככה, היא התחרפנה כל כך שזה ממש כאב לי. בלב. בכלל אצלינו יש בעיה עם זה במשפחה. אם אלך לפסיכולוג, בשביל הוריי זה יהיה כמו להידרדר לזנות-רק התוצאות יהיו הפוכות. כי זנות מזיקה ופסיכולוג אמור לעזור. זו הייתה שנה וחצי של סיוט ענקי. אחריה באה תקופה טובה מאוד, של מתחילת החופש הגדול האחרון עד ללפני חודשיים בערך, חצי שנה? היה לי חבר, למרות שהסתבכך לנו הקשר, והיה לי טוב. עכשיו אני מתחילה להרגיש כמו שהרגשתי פעם. לפני יומיים, כשטיילתי בעזריאלי הרגשתי נורא. כתוצאה מהנידודי שינה הבלתי פוסקים כמעט ולא יכולתי ללכת. חברה שלי החזיקה אותי בידיה, נראתי נורא. היו לי כאבי ראש בלתי פוסקים גם כן, עד להיום אפילו, ועד שלא שתיתי משהו עם סוכר זה לא השתפר. כמעט וקפצתי מהקומה הגבוהה ביותר היישר אל המדרגות הנעות, ממש טיפסתי. זה ברור לי שלא הייתי קופצת, אני לא מסוגלת לעשות דבר כזה לעצמי. זהו הסיפור שלי. אני רק מקווה שישתפר המצב, אני לא מסוגלת לסבול זאת עוד. אני חושבת שיש פה אנשים שמכירים אותי ואת הסיפור שלי-בבקשה אל תחשפו אותי. תודה, אני." אני רוצה רק לאבחן את מה שיש לי, ואם אין לי כלום אז לדעת שאפשר להתמודד עם זה. דיברתי עם מתנדבת מסה"ר והיא הובילה אותי לכאן. מרווה שתוכלי לעזור לי. תודה.

"אני" שלום האבחנה המדויקת איננה כל כך חשובה, מה שחשוב הוא שאת נמצאת במצוקה קשה, את מסכנת את חייך ואת איכות חייך והבעיה המרכזית היא שלמעשה אין לך מקור תמיכה מקצועי שיאפשר לך לפרוק את הדברים, להישאר עם החוויה כמה שתרצי, אבל מבלי שזה יפרק אותך או את החיים שלך. זה שאמא התחרפנה מהרעיון של הפסיכולוג זה לא אומר שכאן נגמר הסיפור. תחשבי איך היא היתה מתחרפנת אם היתה קוראת את מה שכתבת כאן ומבינה באיזו מצוקה קיומית נמצאת הבת שלה. למען האמת, אני לא בטוח שזה רעיון רע כל כך לתת לה לקרוא את זה. אולי זה יתן קצת פרופורציות למצב. התפקיד שלך כעת אינו לשמור על אמא שלך אלא לשמור על עצמך. בטווח הארוך זה גם יביא לכך שלאמא שלך יהיה יותר טוב כי אני בטוח שהיא באמת רוצה בטובתך. במידה ואינך מעיזה לדבר איתה באופן ישיר פני ליועצת בית הספר או לפסיכולוג השירות הפסיכולוגי החינוכי שאפשר להגיע אליו ישירות בטלפון והם יעזרו לך לעשות את הגשר אל הוריך. ממה שאת מתארת עולה שאת לא יכולה להמשיך לבד את הדרך הזו, יש כאן צורך בהתערבות מיידית. במידה ואכן את סובלת מדיכאון קליני יהיה כנראה גם צורך בטיפול תרופתי במקביל לשיחות. את לא מטורפת ולא בעלת בעיות נפשיות כמו שהרגשת. יש לך קשיים שאפשר להתמודד איתם אם מוכנים לקבל את קיומם ומוכנים לקבל עזרה. אני לא אומר שזה יהיה קל ומהיר, אבל בטווח בהחלט נראה לעין יהיה לך הרבה יותר טוב. אל תהססי ותתחילי לפעול. אם יש צורך תגררי את אחד מהוריך למחשב ותושיבי אותם לקרוא את הדברים שכתובים כאן. בברכה ד"ר אורן קפלן

באמת את חייבת להתעלות על המחסום של ההורים וקבל טיפול. אם קשה לך להראות להורים מה כתבת, נסי לספר אולי יועצת בבי"ס או לבן משפחה שקרוב אליך ולאמא שלך ויעזור לך לדבר איתה לגבי פסיכולוג. נשמע שאת ממש במצוקה, איך הצלחת להסתיר מהמשפחה את כל הפגיעות העצמיות?, אם לא גילו את זה עד כה , יגלו בקרוב ואני בטוחה שאמא שלך תעדיף שתשתפי אותה במצוקה שלך כך שתוכל לתמוך בך, מאשר לא לדעת בכלל מה קורה איתך עד שהיא תגלה את זה בעצמה ובינתיים את סובלת בלי שוום עזרה. היתי תקופה ארוכה בדיכאון, ואם בא לך לשתף עוד על מה שעובר עליך או להרים טלפון אז בשמחה, - 0507477275 .

עקב חרדות כמו פחד לצאת לבחוץ אני לוקחת כדור רסיטל כחודש ואם יש ימים ממש קשים אני לוקחת בנוסף כדור הרגעה זה עוזר לי אך שאלתי היא איך מתגברים על המחשבות השליליות וגם אם אני בבית אז עדין פוחדת לצאת למרות שאצא ויהיה בסדר ולפעמים האבודות כמו "שנמאס לי לחיות" חוץ מפתרון שניתן לי להעסיק את עצמך המחשבות הללו לא עוזבות אותי (נאמר לי שזמן לקיחת הכדור הוא בנתיים קצר נתנו לי אותו לכמה חודשים האם זה בסוף יעבור) שאלה נוספת אני מטופלת אצל פסיכולוגית כמעט שנה והיא דיברה איתי בהתחלה שלא רציתי לקחת כדור לטיפול היא היתה אומרת לי שאני צריכה כדור וזה יעזור לחרדות אך היתה אומרת לי גם שכל מה שאני מפחדת לבצע זה בא לביטוי בתופעות לוואי של הגוף ולכן אני צריכה טיפול תרופתי שאלתי היא כרגע הרי התחלתי בטיפול תרופתי איך אני אשכח את מה שאמרה לי כי למרות הטיפול התרופתי אני נזכרת במשפט שלה של התופעות לוואי שמרגישה וזה עושה לי רע מצפה לפתרון (אל תציע לי לשאול אותה מכיון ששאלתי ואין לה תשובות היא רק אומרת לי כל הזמן שאם הטיפול והשיחות עושות לי רע אז עדיף שאפסיק להגיע אליה היא אמרה לי זאת הרבה פעמים ועדיף שלא אלך לפסיכולוג כי יש אנשים שזה לא מתאים להם)

עדי שלום בנושא התרופות תצטרכי להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל כי הייעוץ כאן הוא בתחום הפסיכולוגי בלבד, עם זאת, את רק בתחילת הדרך, זוהי תרופה שלוקח זמן עד שהיא פועלת ויתכן שתזדקקי למינון גבוהה יותר כדי לטפל במחשבות הטורדניות. כאמור, פני לגבי זה לפסיכיאטר. המחשבות שחוזרות ונשנות ושלא נותנות לך מנוח קשורות לבעית החרדה שממנה את סובלת. זהו חלק מהמנגנון ולכן יש כאן מעגל סגור. עד שלא יהיה שיפור במצב החרדה מחשבות מסוגים שונים יטרידו. אני לא חושב שיש אנשים שלא מתאים להם טיפול. עם זאת, יש בהחלט עניין של כימיה גם כשמדובר בטיפול ואם את מרגישה שיש לך קושי עם המטפלת הזו והיא מעצמה מציעה לך לפרוש אולי כדאי לעשות זאת ולהחליף טיפול. כדאי בכל מקרה לשוחח איתה על העניין ולוודא שאין כאן קצר בתקשורת ושזה לא ביטוי לחוסר הבנה של הדברים. בכל מקרה, לפי מה שאת מתארת בהחלט מתאים השילוב בין הטיפול התרופתי לשיחות כדי לטפל בבעיה החרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום , 1.בהנחה שנטייה מינית אינה גנטית אלא נרכשת , האם לדעתך אפשר לשנות נטייה חד מינית ע"י היפנוזה , כפי שנגמלים בעזרתה מעישון , או כפי שמטפלים בעזרתה בטראומות ילדות ? אם באופן קטגורי התשובה שלילית , אשמח אם תנמק. 2.האם ידוע לך על מחקרים או ניסיון כלשהו בנושא , אולי תקדימים , לינקים , מומחים ?

ק.מ. שלום נטייה מינית אינה שחור או לבן. היא נמצאת על רצף ויכולה להשתנות מתקופה לתקופה. יש אנשים שנטייתם המינית חד משמעית ולא ניתנת לשינוי, יש כאלה שנמצאים בתחום אפור דו מיני ולכן יכולים להימשך לשני המינים. במקרה כזה אני לא חושב שאפשר לבטל את המשיכה לאחד המינים, אבל אולי אפשר להגביר את המשיכה לכיוון שרוצים בו. יש חילוקי דעות בנושא בין מטפלים, יש כאלה שסבורים שלא ניתן לשנות נטייה מינית ויש כאלה שסבורים שכן. נסה אולי להתייעץ בפורום סקסולוגיה כאן באתר, יתכן שיהיה ליועץ שם משהו לחדש או לתרום. השימוש בהיפנוזה אפשרי אבל אין בו בהכרח יתרון על פני טיפול פסיכולוגי אחר. אין כאן פטנט מהיר שיעשה טרנספורמציה במגע קסם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן הנני סטודנטית לתואר ראשון לפסיכולוגיה. אני עורכת עבודה במסגרת קורס בחירה על האינטרנט ובחרתי וכתוב אודות המאפיינים של הייעוץ הפסיכולגי באתרי פורום. אודה לך אם תוכל לפרט לי מעט אודות אופי הטיפול/ייעוץ שניתן בפורום זה. אשמח לקבל הפנייות ביבלוגרפיות למאמרים אודות נושא זה ( אם מיידע זה קיים ברשותך) תודה

מיטל שלום הנושא רחב וקשה לתת לך פירוט על קצה המזלג. להלן קישור רלוונטי עם מאמרים שונים בנושא http://www.psychom.com/showpart.asp?part=305 בברכה ד"ר אורן קפלן

אני יודעת שקשה להשיב על השאלה הבאה במסגרת הזו... ובכל זאת, מה המשמעות של רצון מתסכל מצד אחד, ואוילי מצד שני - שהמטפלת תהיה לי כאם... ברור לי שאין לכך קשר להגיון ולמציאות, ובכל זאת הרצון קיים, הוא מדאיג אותי כשלעצמו, אך בעיקר מתסכל כי לא יכול להתממש. דיברנו על זה, אם כי מאוד בעדינות. אציין, כי את אמי, איבדתי לפני מספר שנים.

שלום הרצון הזה לא חייב להיות מתסכל, אוילי ומדאיג. הוא טבעי למדי, במיוחד לאור מה שסיפרת על כך שאיבדת את אמך לפני זמן לא רב. הקשר הטיפולי מעורר לא פעם תחושות של קירבה, לא סתם זה נקרא "טיפול", זה בכל זאת מזכיר במשהו את הטיפול ההורי שניתן לפחות בילדות המוקדמת ולכן אסוציאציות סביר קשר הורה-ילד מתעוררות לא פעם בטיפול. זה לא הכרחי, אבל קורה רבות. העניין הוא לא להילחם בזה אלא להשתמש בזה כחלק מחומרי הגלם שעולים בטיפול. יש דברים שבאים מחוץ לחדר הטיפולים ויש חומרים שמגיעים מבפנים. אין צורך להסתיר את זה, אפשר לדבר על כך ישירות ולהתמודד עם מה שקורה. יתכן שזה יוכל להפחית את התסכול ולשפר את יעילות הטיפול, לפחות לטווח הארוך. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, אני סטודנטית בת 23, סבלתי בתקופה האחרונה מלחץ בלימודים, וכשלון בזוגיות, לחצים ועוד בעיות משפחתיות ... לאחרונה התחלתי לשים לב ש יום אחרי כל סערה רגשית מביאה איתה כאבים נוראים בזרוע ימין, כבר מתחילת השנה אני מרגישה את זה, ומתגברת על הכאבים בכדורים לשכיחת כאבים,, אבל התופעה הזאת מאד מדאיגה אותי,,, האם זה מאותת למחלה או משהו??!! דבר שני הוא שאני מרבה לאונן במיוחד לאחר ראייתי זוג אוהבים ונהנים, זה שהמחשבות על הכשלון בהמשך הקשר האחרון עולות מיד, ולפעמים אחרי הפעולה מתחילה סערת רגשות, צער וחרטות ובכי מר...!!! אני חוששת לאבד את הביתולין שלי (מסורתית..ושמרנית..)...באחד מרגעי האוננות !! דבר שמעמיק את תחושת האובדן והחוסר אונים, ..מה כדאי לעשות כדי לצאת מהמצב הזה... כי זה התחיל להשפיע על התיפקוד הלימודי שלי, אני מרבה לצאת מהרצאות ומקדישה המון זמן במחשבות שוא.....?? אין לי סיכוי ואומץ ללכת לייעוץ קליני פסיכולוגי, אישי כי פשוט זה תלוי בתשלום, אפילו במוסד הלימודי שלי, כי פשוט המצב הכלכלי בירידיה!!! אני מקווה לראות תשובה בקרוב בתודה נילי

שלום כאבים מסוגים שונים יכולים להיות ביטוי ללחץ וחרדה. עם זאת, כדי למנוע ספקות צריך לפנות לרופא משפחה, לתאר לו את הסימפטום ולשמוע את חוות דעתו. אין טעם לקחת סיכונים גם אם הסיכוי לקיומם נמוך. וכעת לגבי מהות הדברים. את נמצאת במצב של לחץ וחרדה וכדאי לטפל בו. נסי לברר בכל זאת במוסד הלימודים שלך, בד"כ יש במקומות אלו שירות פסיכולוגי וכאשר יש מצב כלכלי קשה הם עוזרים ומסבסדים את הטיפול. נסי להתגבר על העכבות ולפנות. יתכן שכדאי לבדוק אפשר לקחת תרופות נוגדות חרדה, עם או בלי קשר לטיפול. זאת מאחר ואת מספרת על ירידה בתפקוד ומחשבות טורדניות שמציקות לך בהקשרים שונים. אוננות לא אמורה לגרום לנזק לבתולים, את יכולה אולי לשוחח עם רופא/ת נשים ולקבל הנחיות יותר מדוייקות, תוכלי להיעזר בנושא בפורומים הרפואיים כאן באתר דוקטורס. בשורה התחתונה, אל תזניחי את מה שקורה לך ופני לקבל ייעוץ וטיפול מתאימים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום כאבים מסוגים שונים יכולים להיות ביטוי ללחץ וחרדה. עם זאת, כדי למנוע ספקות צריך לפנות לרופא משפחה, לתאר לו את הסימפטום ולשמוע את חוות דעתו. אין טעם לקחת סיכונים גם אם הסיכוי לקיומם נמוך. וכעת לגבי מהות הדברים. את נמצאת במצב של לחץ וחרדה וכדאי לטפל בו. נסי לברר בכל זאת במוסד הלימודים שלך, בד"כ יש במקומות אלו שירות פסיכולוגי וכאשר יש מצב כלכלי קשה הם עוזרים ומסבסדים את הטיפול. נסי להתגבר על העכבות ולפנות. יתכן שכדאי לבדוק אפשר לקחת תרופות נוגדות חרדה, עם או בלי קשר לטיפול. זאת מאחר ואת מספרת על ירידה בתפקוד ומחשבות טורדניות שמציקות לך בהקשרים שונים. אוננות לא אמורה לגרום לנזק לבתולים, את יכולה אולי לשוחח עם רופא/ת נשים ולקבל הנחיות יותר מדוייקות, תוכלי להיעזר בנושא בפורומים הרפואיים כאן באתר דוקטורס. בשורה התחתונה, אל תזניחי את מה שקורה לך ופני לקבל ייעוץ וטיפול מתאימים. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן שלום רב! קראתי את הספר עליו המלצת "שיקום הסמכות ההורית" - אכן זה טרם לי, דברים רבים ותאוריות רבות כבר אימצתי וידעתי עוד בטרם קראתי אך זה רק חיזק אותי ועודד אותי, הרגשתי שקיבלתי מעין יעוץ פסיכולוגי אישי. שנית, אני שבה וחוזרת אליך לאחר התפתחות עם בני: אני לא יודעת אם הינך זוכר את המקרה שלי, אך בקצה קצהו של המזלג: מדובר בילד בן 13, עבר מערכת גירושין סבוכה, לא מוכן לשתף פעולה עם אף אחד מהגורמים המקצועיים ואתנו ההורים, הסתבך בפלילי, קצינת מבחן וכו'. התפנית היתה בחופש חנוכה האחרון: הילד הורחק לשלושה ימים לביתו של אביו (בעלי לשעבר) אחרי שהתלוננתי עליו במשטרה על תקיפה ואלימות מילולית כלפי. מאז הילד לא רוצה לחזור הביתה, אלי ואל שני האחים שלו הנותרים. הוא מבקש לעבור לגור אצל אביו. אני מניחה שמה שקסם לו שם זה החופש המוחלט. הוא למעשה יושב אצל אביו שגר בת"א, גם בבוקר, נוסע לבית הספר שנמצא מחוץ לתל-אביב, במקום מגורי, מסתובב כל היום למעשה בלי השגחה, כי אביו בעבודה, וכשנמאס לו הוא חוזר באוטובוס לבית אביו. מה גם, שאין מי שיטיף לו מוסר כל הזמן, מי שיבלוש אחריו, מי שיחפש בכליו, מי שישים עליו עין 24 שעות, מי שיתעמת איתו ו"יצרצר" לו כל היום באוזן - חופשי ומאושר, עושה מה שעולה על רוחו, הולך עם מי שבא לו, יוצא וחוזר מתי שבא לו - אביו נמצא כל היום בת"א, לא עוקב אחריו, לא חוקר עם מי הולך ומה עושה, נותן לילד את החופש המוחלט לחלוטין ואף מעודד אותו לחופש הזה!!! הילד מנפולטיבי, משחק אותה כאילו הוא כועס עלי בגלל ההרחקה והתלונה שלי במשטרה וכאילו זה מה שהכריע וגרם לו לעבור לגור עם אביו. השאלה שלי היא: האם להתעקש על כך שהוא יחזור אלי ולאחיו ואחותו הביתה, או לאפשר לו למצוא את עולמו, לתהות בדרכו, עד שימצא תשובה לעצמו - איפה באמת מתאים לו יותר לחיות, עם אביו או עם אמו. אבקש לציין שלפי החלטת בית משפט ופסק דין שניתן אני האפוטרופסית שלו, הוא בחזקתי. השופטת אמרה שאם הילד עובר לגור אצל האבא האבא צריך להגיש בקשה לאישור בית המשפט. השאלה שלי: האם אפשר לתת לאבא הסכמה שהילד יגור אצלו מבלי שיגיש בקשה לאישור בבית משפט? והתוצאה הברורה - שאם הילד יגור אצל האבא, מבלי שיבקש את רשות בית המשפט, הוא גם אוטומטית יוריד לי את מזונות הילד - גם זה בלי אישור בית המשפט. לסיכום: האם להגיע להבנות והסכמות עם האבא בלי לערב את בית המשפט, או לדרוש מהאבא שהבן יחזור הביתה אלי, האבא יגיש בקשה מסודרת לבית המשפט ואחר כך נראה.

שלום אני חושב שהנושא מורכב מידי מכדי שאוכל לתת לך תשובה באינטרנט. אני מציע לך לפנות לעובד סוציאלי שמתמחה בתחום ולקבל ייעוץ מסודר כיצד לנהוג. אין כאן שחור ולבן, יש כל מיני הסדרים שאפשר להגיע אליהם אך לצורך כך נדרשת היכרות עמוקה איתך ועם המקרה. מאחר ויש כאן גם היבטים חוקיים וכספיים זה בוודאי מגביר את הצורך בייעוץ אישי ומקצועי לעניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפסיכולוג שלום הייתי בפגישה ראשונה אצל פסיכולוגית קלינית. רוב הפגישה אני דיברתי והיא רשמה. ואז המליצה על טיפול ארוך טווח. האם כך נוהגים בפגישה ראשונה. האם אני יכולה להסיק שהטיפול אצלה מבוסס על הנהון בראש מצידה, ושאני כל הזמן "שופכת" מבלי לקבל עצות או הדרכה ממנה על דרכי התמודדות. אני מתלבטת אם להמשיך את הטיפול אצלה כי אני מחפשת טיפול דינאמי. אנא עצתך. תודה מיטל

יש פסיכולוגים שכך עובדים. אם את מרגישה שזה לא מתאים לך, חפשי מטפל/ת אחר/ת.

מיטל שלום אני חושב שהתרשמותך מפגישה בודדת עדיין מוקדמת מידי. במפגש ראשון יש מקום להיכרות וזה אינו בהכרח מעיד על הגישה. אני מציע לך להגיע למפגש נוסף ובו לשאול אותה באופן ישיר על שיטת הטיפול שלה והאם אופי הפגישה הראשונה הוא גם סגנון העבודה שלה באופן שוטף. בעיקרון, שיטת העבודה של הפסיכולוג איננה הדבר העיקרי בהצלחתו של הטיפול. יש תחושה האם קיימת כימיה והבנה והיא בעיני גורם חשוב. עם זאת, זו תחושה שלא נוצרת מיידית וצריך לתת לה לזמן כדי שתבשיל ותפעל. לכן כדי לתת עוד קצת הזדמנות לפני שמקבלים החלטה על פרישה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מטפלת בנערים. רציתי לקבל הפניה לחומר מקצועי אודות טיפול בחרדה אצל נער אשר במשך הזמן פיתח מגוון ריטואלים כדי להתמודד עם החרדה (לדרוך רק על הפסים של המדרכה כי 'אם לא אעשה את זה יקרה משהו רע לי או לאחד מבני המשפחה). מדובר בתופעה שהתגלתה לאחרונה ולדבריו הוא משתמש באמצעים אלה בערך שנה. מקור החרדה די ברור ובמקביל אנו מנסים לעבוד גם על שיפור היחסים, יצירת סביבה הולמת וכו רציתי א) חומר מקצועי שאפשר לקנות או להוציא מן הספריה ב) כיצד לעבוד עם הילד, לעזור לו להפחית את ההתנהגויות האלה. הבנתי שיש לו די הרבה ריטואלים - ב תחילה אמר 7 אח"כ אמר שהרבה יותר. בנוגע לשימוש בטכסים, מדובר בהרבה יותר מעשרים פעם ביום לדבריו. אנו רק בראשית הבדיקה. האם תוכלו להדריך אותי בכיוון הקוגניטיבי-התנהגותי כדי להביא להקלה בסמפטומים במקביל לעבודה על מקור החרדה תודה

איריס שלום הריטואלים שאת מתארת מזכירים סימפטומים של OCD שהיא חלק מהפרעת חרדה. אני מצרף קישור למאמר בנושא: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm אינני יכול לתת לך הדרכה בכמה שורות, אני מעריך שיש גורמים שנותנים הדרכה בסביבה המקצועית בה את נמצאת וחשוב שתקבלי הדרכה מסודרת וקבועה. בנושא הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי בחרדה יש חומר רב באינטרנט. עם זאת, במידה ואינך פסיכולוגית הייתי מציע להיזהר בשיטות בהן את משתמשת. אם מדובר בסוג של קשר הדומה לחניכה או הדרכה עדיף להישאר ברמת הקשר האישי ולהפנות במקביל את הנער לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

איך אני יכולה לדעת אם אני בדיכאון או שסתם אני נמצאית בתקופה קשה? איך יודעים להבחין בין השניים? תודה מראש.

טלי שלום ראשית, בשני המקרים כדאי לפנות לטיפול כי אין טעם לסבול גם אם אין מדובר בדיכאון קליני פורמלי. תוכלי לקרוא את המאמר הבא שבסופו יש גם שאלונים לאבחון עצמי. כמובן שאבחון מסודר נעשה ע"י איש מקצוע אך זה יוכל לתת לך כיוון למחשבה http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום, הנני כבת 37 רווקה. במשך כ- 5 שנים יצאתי עם גבר כבן גילי רווק. מערכת היחסים שלנו ידעה הרבה עליות וירידות, עד אשר נפרדנו. בשנתיים האחרונות מידי פעם הקשר מתחדש ושוב מתנתק. (סיבת הפרידה היא שבן זוגי לא מעוניין להתמסד). הסיבה שבכל פעם אני חוזרת אליו, בגלל אהבתי אליו. אינני מצליחה לשכוח אותו למרות מגרעותיו הרבות וניצול אהבתי אליו. בכל פגישה מחודשת, באופן שיטתי הוא דואג לספר לי על כיבושיו בפרטי פרטים ואני לא מסוגלת להקשיב לסיפורים האלו. לא פעם אמרתי לו שזה פוגע בי (עלי לציין שהוא הרבה פעמים בודה את הסיפורים האלו ואני יודעת שאין לו אף אחת) , אבל הוא תמיד ידאג "לשתף" אותי. אני מרגישה שהוא עושה את זה בכוונה, הוא מנסה לבחון את גבול אהבתי אליו ויש לי תחושה שהוא די נהנה לראות אותי מתפתלת בחוסר הוודאות. אני יודעת שאם באמת היו לו קשרים אחרים הוא לא היה מנסה לחדש איתי את הקשר. בכל פעם הוא חוקר אותי אם היה לי מישהו, אם יש לי אהבה חדשה וכו'. כל פעם כמו טיפשה אני נופלת לפח שלו ומאמינה לסיפורים שלו ומספקת לו תשובות "שמרגיעות" אותו ונותנות לו תחושה שאני עדיין "בכיס שלו". אני יודעת שאני בראש שלו ושהוא לא שכח אותי, אבל מצד שני הוא לא מוכן להתקדם בקשר ואני מרגישה תקועה עם אהבה חסרת תקוה. אני יודעת שאני צריכה יעוץ פסיכלוגי בכדי להתמודד עם פרידה סופית. ואני גם יודעת שאני לא אמורה להתמקד בו בשאולתיי אליך. אבל, אני בכל זאת אשאל . היתי מעוניינת לדעת מימה נובעת ההתנהגות שלו כלפי? האם עצם בדיית הסיפורים שלו לגבי נשים אחרות, מקנה לו כח ? האם דרך "משחק" זה הוא מבטיח שאהבה שלי אליו לא תיגמר לעולם? אני מבולבלת כועסת ומרגישה שאני די דורכת במקום. ומה שמכעיס אותי יותר זה עצם זה שהוא יודע עד כמה אני אוהבת אותו ובאיזה שהוא מקום הוא "משתמש באהבה הזו. אודה לך אם תוכל לחוות את דעתך בנושא. בברכה מיכל

מיכל, מה שחשוב כרגע הן התחושות והרגשות שלך. זה שאת מבולבלת וכועסת ומרגישה שאת תקועה ודורכת במקום. הרי בסיפור שלכם שום דבר חדש לא יקרה ואין לך בעצם למה לצפות חוץ מהעליות והירידות והבלאגן שכל מערכת היחסים הזו עושה לך. כדאי שבאמת תחליטי להיפרד סופית ותצאי מזה. זה שהוא משתף אותך בקשרים שלו עם נשים אחרות בא להזכיר ולהבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שהוא פרפר, טיפוס של הרבה נשים ולא של אישה אחת ושאל תפנטזי למסד אותו ולקשור אותו אלייך. הוא בעצם צועק בקולי קולות: אני עושה מה שמתחשק לי - רוצה תקבלי, לא רוצה - אל תקבלי. אין באקט הזה שום סימן או רמז לכך שהוא אוהב אותך. מכסימום זה מבטא התנהגות של בעלים לרכוש. כדאי לך לחתוך גם אם זה יהיה קשה וכואב - מגיע לך מישהו שידע להעריך את הנתינה וכל מה שאת מעניקה. בהצלחה

מיכל שלום ישנן תופעות רבות של קשר שלילי לעיתים פתולוגי. אני מתאר לעצמי שיש סיבות לכך שאת מוכנה להתענות כך בקשר. סביר להניח שאם היית רואה מישהי אחרת מהצד עוברת את מה שאת עוברת לא היית מבינה כיצד היא מוכנה לסבול זאת. תופעות כאלה קורות למשל כאשר מתפרסמים מדי פעם נתונים או סיפורים על נשים מוכות ותמיד חוזרת השאלה מדוע הדברים הגיעו עד כך. אני לא רומז שאת אישה מוכה, אבל משהו מהמנגנון של הסבל והכאב שאת חווה במשך זמן כה רב בכל זאת מצית אסוציאציה לכיוון כזה. יש משהו סדיסטי בהתנהגות שלו ומשהו מזוכיסטי בהתנהלות שלך, ובתוך ריקוד הטנגו הזה אתם ממשיכים לרקוד כבר די הרבה זמן. כמובן שהסיבות להישארות בקשר כזה יכולות להיות רבות והן בוודאי קשורות להיסטוריה האישית שלך ולמרכיבים רבים נוספים. אני מסכים איתך וממליץ לפנות לטיפול פסיכולוגי, להיגמל מהקשר הלא בריא הזה ולהמשיך הלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

את מלמדת את הבחור כיצד לנהוג בך ולכן כאשר חוזר על הצגת כיבושיו בפנייך הוא בעצם בוחן עד כמה יוכל לעשות ועדיין להיות בתוך הקשר עם הסכמתך.נראה שהבחור מנסה להנות מכל העולמות ,מחד הרגשת היציבות והביטחון שרוכש דרך השתתפותו "בקשר"..ומצד שני לא נאלץ לוותר על הריגוש שבגיוון ותחושת החופש לה זקוק.אני מניח שישנם גורמים מסוימים הקשורים לאופיו ולחוויות שעבר וכן משפיעים אחרים שהביאו את שניכם לנהוג כשם שאתם נוהגים. אולם מה שחסר כאן בתוך הקשר המתעלל הזה הוא הצבת גבולות,בחינה של מה מותר ומה אסור וכן פריסת הצרכים שלך כתנאי סף להימצאות בקשר. שאלי עצמך מהן הסיבות שאת נשארת? האם כך את מגדירה קשר זוגי כהצלחה?מה את חושבת על עצמך? האם הקשר איתו אינו בעצם גולת הכותרת של תחושותייך כלפיי עצמך,דימוי צעמי נמוך ותחושת ערך עצמי נמוכה ופגיעה. האם את ניגשת לקשר הזה איתו מתוך תחושה של אהבה או שמא תחושת הפחד מפני הבדידות? את מאפשרת לו לשלוט בדרך ההתנהגות שלך,האם לא כדאי לקחת השליטה על עצמך בהצבת גבולות מתאימים.נראה שלמרות הסבל הרציונלי שאת חוה ותחושת הדיכוי של רצונותייך בקשר את עדיין מחליטה להישאר וזה מעלה שאלות קשות ביחס למה שמניע אותך להישאר .אם את רוצה לשנות את כללי המשחק ולהרגיש נצרכת ונאהבת..יהיה עלייך לקחת סיכון מחושב.לומר לו את תנאייך ובמידה ולא יתמלאו..תיאלצי לנתק הקשר.הפחד מפני נטישה עומד כנגד הפחד מהתחייבות.זה יביא אותו לבחון במבט חודר וחזיתי את שאלת הכדאיות שלו בנוגע אלייך.בכל מקרה את זוכה.יישאר..זה כבר יהיה משחק אחר לגמרי..במידה ויילך התקיעות אותה את חווה תוסר ותוכלי להשתמש בתקופה שאחרי כמנוף לבחון אספקטים שונים בהתנהלותך ולהמשיך הלאה בכוחות מחודשים. בהצלחה.

למה יש בי משיכה יותר בהתעניינות למקרים קשים כמו התאבדות,סמים,עבריינות משיכה לתחום הרפואה והפסיכולוגיה בעיקר במחלות נפש?? ולא בדברים שנראה לי שמעניינים נשים בגילי כמו הקמת משפחה,לידה וילדים,חתונה וארגון שלה בהתלהבות. כל הדברים האחרים שציינתי פשוט משעממים אותי ונראים לי נבובים מתוכן ומה שקשה נראה לי כדבר עמוק ומעניין להבנה.בכלל כל המסכנות והעוני והדברים הקשים כאשר עולים לשיחה אנשים כאילו "מנפנפים" אותם משיחה ומהתעסקות כאילו זה יגע בהם באיזו דרך ואילו אני מעלה את זה כל הזמן ומאוד אוהבת לדבר על כך...לעיתים יש בי התחושה שכשאני מדברת על זה בחברה זה אסור או עדיף שלא יועלה כלל. זה קיים אצלי מילדות תמיד התעניינתי וכאב לי ולקחתי את המקרים הללו למחשבות: איך זה יכול לקרות ואיך אנשים מתדרדרים ואף פעם לא הצלחתי לענות לעצמי שזה מה יש וזהו..אני בן אדם עמוק מדי וחושב על כל דבר מאוד קשה לחיות כך הייתי רוצה להיות אדישה יותר לעולם ובכלל לכל הקורה מסביבי ולי בפרט.

דינה שלום אני מתאר לעצמי שכל דבר יכול להיות חיובי כאשר הוא נמצא באיזון ושלילי כאשר הוא מוגזם ובא על חשבון דברים אחרים. משיכה לדברים קשים יכולה להיות תכונה חיובית של חמלה ורצון לתרום. השאלה האם זה רק מעניין אותך כסוג של חוויה מקצועית או התעניינות, או שזה דרך של בריחה מהתמודדויות אחרות בחיים. קשה כמובן ללא היכרות יותר רצינית איתך לומר מדוע זה קורה ו"על מה זה יושב". אני מתאר לעצמי שאת יודעת לומר על זה משהו. האדישת לעולם ולמה שקורה לך מסביב נשמעת שתגובה קיצונית לכיוון השני של ההתעניינות העמוקה בסבלם של אנשים. בהחלט יש מקום להשקיע מחשבה ומרץ כדי להבין את הניגוד הזה הין שתי ההתבוננויות שלך על העולם, מדוע הן קורות וכיצד ניתן להציב איזונים טובים יותר בין השניים. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי בעיה קשה מאוד. כשאני מדבר עם מישהו פנים מול פנים, לא רק שאני לא מצליח להסתכל בעיניים,המבט שלי צונח מטה מטה לרצפה. כשאני מדבר עם מישהו ואני אז כשאנטי מסתכל עליו יש לי מין גירוי צשהו מציק בעיניים. וזה גורם לי להצניח את המבט. אם אני מדבר עם מישהו כשאהוא יושב לצדי(נניח בשולחן) אז יותר קל לי. אבל כשזה פנים מול פנים אני לא מסוגל לישר מבט. גם כשאני עובר במקומות שיש בהם אנשים הפנים שלי צונחות מטה. אני מודע לזה אבל אין לי את האומץ ליישר את הפנים. ואם אני בכל זאת מצליח לההביט למישהו בעיניים, בזמן הקצר שאני מצליח, פתאום יש לי אי נוחות בידיים ואני חייב לגעת במשהו, למחוץ משהו באצבעות. אני יודע שזה לא צריך כל הזמן להסתכל בעיניים, אבל צריך להיות ממוקדים, ואני, לא רק שאני לא מסתכל בעיניים, אני מכופף את עצמי והמבט שלי לגמרי. תוכל לעזור לי? אני לא רוצה לקבוע פגישה עם פסיכולוג. אני רק רוצה כמה טיפים איך להתגבר עם הבעיה. אני אתאמן על הטיפים שתתן. אני גם אוסיף שיש לי add. האם הבעיה שלי מראה על קושי בהסתגלות?

שלום יש אפשרות לנסות ולטפל בבעיה הזו באופן ממוקד ע"י טיפול התנהגותי קוגניטיבי, אפשר להיעזר גם בהיפנוזה. יש כל מיני פטנטים כמו להתבונן לאנשים לא ממש לתוך העיניים אלא על אזור האף. לאחר זה נראה כאילו אתה מסתכל ישירות ולך יש פחות קושי עם המבט הישיר. אבל כל הנ"ל הם בסך הכל התמודדויות עקיפות עם מה שכנראה הרבה יותר משמעותי וזה מה שקורה לך מבפנים. סביר להניח שהסימפטום שמפריע לך כלפי חוץ מייצג קושי שלך עם עצמך, עם דימוי וביטחון עצמי, ואם אלו יטופלו סביר להניח שיהיה לך יותר קל להתבונן לאנשים בעיניים. בצורה פשטנית מעט אוכל לומר שכאשר תצליח להתבונן לעצמך בעיניים יהיה גם יותר קל להתבונן לאחרים בעיניים. בברכה ד"ר אורן קפלן

בכלל לאזור הפנים אני לא מצליח. ניסיתי הכל. מהם טיפולים קוגנטיבים? בוא נגיד אני אלך ל3 פגישות עם פסיכולוג, אתה מאמין שזה יעזור לי?

היי ידוע שלחבר'ה עם ADHD יש קושי להביט בעיניים...עוד גירוי מיני רבים...

שלום רב, היכן אפשר לקבל המלצות על פסיכולוג/פסיכולוגית פרטיים (שלא מפה לאוזן)? האם ישנם מטפלים אשר גובים מחירים סבירים באופן יחסי? (כאשר הלכתי לייעוץ בקופת חולים הפנו אותי לטיפול קבוצתי, דבר שאינני מעוניין בו). כיצד מאתרים אותם? האם לדעתך יש חשיבות למין הפסיכולוג? תודה רבה

אתה יכול להיכנס לאתר 'פסיכולוגיה עברית' שם ישנן רשימות של מטפלים לפי אזורי הארץ. מין הפסיכולוג לא משנה לטיפול אלא אם אתה מעדיף מין מסוים.

אתה יכול להיכנס לאתר 'פסיכולוגיה עברית' שם ישנן רשימות של מטפלים לפי אזורי הארץ. מין הפסיכולוג לא משנה לטיפול אלא אם אתה מעדיף מין מסוים.

ד שלום פה לאוזן היא דווקא השיטה הטובה ביותר כי מבוססת על נסיון של מישהו מוכר. רשימות אפשר אכן לראות באתר פסיכולוגיה ובעוד כמה אתרי אינטרנט. אפשר להתבונן ברשימות הפסיכולוגים של קופות החולים וכמובן אפשר בדפי זהב. מין הפסיכולוג אינו קריטריון בבחירה, אלא אם ישנה העדפה אישית או סיבה מסויימת. רצ"ב קישור למאמר קצר על עובדות לגבי טיפול פסיכולוגי http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן שלום רב. אשמח אם תיתן לי דוגמא למקצועות בהם כדאי להשתמש במבחנים השלכתיים דוגמת רורשך TAT ובנדר למיון עובדים. אני סטודנט והשאלה חשובה לי מאוד לצורך לימודי. אני מצטער מראש אם אין זה הפורום המתאים לשאלה זו, אך זה המקום היחיד שמצאתי באינטרנט. תודה רבה!

ירון שלום במיון לכל מקצוע אפשר להשתמש במבחנים השלכתיים. במידה ורוצים להבין משהו על אישיותו של העובד זו הדרך המקובלת לעשות זאת. ככל שלהיבט האישיותי יש יותר משמעות בהצלחת התפקיד כך זה יהיה נפוץ יותר בתהליך המיון. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם. אני חייבת לשאול משהו ממש בדחיפות כי אני ממש דואגת. מדובר בידיד טוב שלי, בחור מקסים בן 20, משרת בגבעתי בעזה. לפני חצי שנה בערך נסעתי איתו לדודים שלו שהיו להם אוגרים סיבירים חדשים. יצורים קטנים וחמודים. בקיצור, ידידי המקסים שיחק איתם ופתאום נשך אותו אחד האוגרים. ידיד שלי בתמורה לנשיכה התחיל להתעלל ולהרביץ לאוגר. זרק אותו באוויר והפיל אותו לריצפה. כשהאוגר שכב לו ביד במצב כמעט אנוש- לא זז ושוכב על הגב- ידיד שלי החזיר אותו לכלוב שלו ומאז ידיד שלי כל הזמן רוצה לקנות אוגרים כדי להתעלל בהם בגלל שזה גורם לו לסיפוק גדול. לדעתי זה קצת מוזר ואולי אפילו חולני מעט. השאלה שלי היא האם זה נורמלי או שזה באמת חריג והאם יש דרך לטפל בזה. אשמח לקבל תשובה ברורה ומפורטת. תודה רבה ויום טוב!

התעללות בבעלי חיים הינה דבר לא מקובל, לא חוקי, וחריג. את שואלת אם זה חולני - אז כן, בעיני זה חולני, ומה שאת יכולה לעשות זה להגיד לו שיפסיק. שזה לגמרי לא לעניין... והשאלה שלי - האם יש לו התקפי זעם גם במצבים אחרים? יכול להיות שהוא נחשף למצבי לחץ שונים (במהלך הצבא - כמו לחימה, סכנת חיים, אובדן חבר וכו') שגרמו ליציאה של הצד הזה שלו? אם כן, יכול להיות שהוא סובל מסוג מסויים של תסמונת פוסט טראומטית וכדאי שהוא יטפל בזה. אבל בהרבה מקרים האדם עצמו לא מודה או מכיר בכך שיש לו בעייה וזאת בעייה... אם יש לו קשיים נוספים שאת שמה לב אליהם את יכולה להפנות את תשומת לבו לעניין.

חן שלום התיאור שלך באמת קשה. אדם שמתעלל בחיות מחזיק בתוכו שנאה וכעס גדולים מאוד ואין ספק שהוא יכול גם להתעלל בבני אדם. כתבת שהוא משרת בעזה ואני מתאר לעצמי שאת שואלת האם הדברים קשורים זה לזה. בהחלט יתכן, שירות בשטחים מעורר קונפליקטים מורכבים שיכולים לעבור גם לחיי הנפש. אני מציע לך לומר לו עד כמה זה נראה לך התנהגות שלילית ולראות כיצד הוא מגיב. במידה והוא יצליח להפגין מודעות למה שקורה לו יש אפשרות לטפל בזה. אם הוא לא מבין מה קורה לו ומה הוא עושה יש חשש שהעניין יוצא מידי שליטה עבורו. במסגרת הזו אין לי עצה חד משמעית מה אפשר לעשות עם זה. אני שואל את עצמי האם הידידות שלכם וההתנהות הזו יכולים ללכת יחד. בברכה ד"ר אורן קפלן

לאחרונה החלה בתי לחקות את חברתה בדברים רבים. הדבר מפריע לי כיוון שבמקרים רבים אינה מגיעה למסקנות בעצמה, אלא אם יש את הדבר לחברתה - הוא טוב, וכמוהו היא רוצה. דוגמה: טענה שעיפרון 0.5 כותב טוב יותר מ-0.7 ורצתה להחליף את העיפרון שלה(בעלי ואני ניסינו להסביר לה ש0.7 חזק יותר, טוב יותר,ופחות נשבר, אך היא בשלה), לאחר זמן מה ביקשה לקנות 0.7 שמחתי שהגיעה למסקנה זו, גם אם לא קיבלה את דעתנו קודם לכן. לרגע עברה בי מחשבה ושאלתי מה יש לחברתה,ענתה 0.7, ולפני כן? שאלתי, היה לה 0.5 ענתה. דוגמה נוספת: דיברה בקול צרוד כיוון שחברתה הייתה צרודה ודיברה כך. רקע על בתי: תלמידה טובה בבית ספר,בבית - כשש שנים היתה בת יחידה שלנו, לאחר מכן נולדה לה אחות שכיום בת שנה ו-5 חודשים. שוחחתי איתה בעניין, היא עצמה לא מבינה למה. האם התופעה מוכרת? מה ההסבר להתנהגות זו, וכיצד מתמודדים איתה? לתשובתך אודה, אורית.

אורית שלום בתך נמצאת בגיל בו החברות הופכות לדמויות משמעותיות. זהו הגיל בו החלק החברתי נעשה הרבה יותר חשוב ממה שהיה קודם לכן. במצב כזה די טבעי שדברי החברה יהפכו למשמעותיים ואולי להורים קשה לראות זאת מהצד. אפשר בהחלט לדבר איתה על החשיבות של העצמאות ושמירה על העצמיות. עם זאת, כל עוד אין כאן השפעה שלילית אלא הדברים מתמקדים בחיתוך דיבור ועפרונות, לא הייתי ממליץ להתערב יותר מידי. צריך לתת גיבוי ותחושה שאתה נמצאים תמיד שם לעזור עם צריך, אבל לתת לה להתמודד עם המערך החברתית שסביבה בלי לתת לה הרגשה שהיא עושה דבר מה שלילי. אדגיש בכל זאת שבמידה והעניין לא מסתכם רק בזה ואתם חוששים או רואים דברים שעלולים להשפיע לרעה על מצב הרגשי של בתך, אז כמובן אפשר לשקול את הדברים אחרת בהתאם למצב האובייקטיבי. תמיד יש אפשרות לקבל ייעוץ מפסיכולוג השירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה, אפשר לפנות אליהם טלפונית באופן ישיר ולקבוע פגישה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בן 30 יש לי בעיה שמטרידה אותי בענין משיכה מינית לגברים ניסיתי מס' פעמים יחסי מין עם גברים-אהבתי (בחלק מהמקרים) את המגע החיבוקים החום, את הקרבה אבל לא אהבתי את הסקס עצמו. יצא לי פעמים רבות שהיה ממש ניגוד בין השניים רציתי מאוד את הקרבה למרות שלא אהבתי את הסקס מצד אחד אני מסוגל להתאהב בגבר ומצד שני אני נגעל לקיים איתו יחסי מין. אני יודע מה מקור המשיכה שלי לגברים,(בילדותי לא היתה לי קרבה לחברים,ולא קרבה לאבא,אבא חולה ("טלנובלה" קטנה שהתגברתי עליה)) לא היתה לי התנסות עם המין הנשי אני אדם מופנם ובישן- אני כמעט שלא נמשך לנשים, אבל לפעמים כשאני רואה זוג, יש לי צביטה קטנה בלב (מעין קנאה קטנה,שלא הולך לי עם נשים)קורה לי לעיתים נדירות שאני רואה איזה מישהי ואני יכול להתאהב בה אשמח לחוות דעת

אתה-מותק. סטרייט לענין. תשמע אני בטוחה במה שאני אומרת ואם תגיע למטפל הנכון תוכל לברר לעומק את עובדת היותך הטרוסקסואל באופן בסיסי אך עם הרבה בעיות של חוסר בטחון ואת הרצון ביחס, כרגע מגבר כביטוי בעיקר לחוסר שהיה לך מאבא ואולי גם מאמא.אל תוותר על היותך סטרייט. אל תיכנע לכאילו הומואיות שלך. בבקשה.

שלום אתה נמצא במרחב ביניים וכנראה לא יכול להיות בטוח בזהותך המינית. למעשה אתה לא נמשך מינית, לא לגברים ולא לנשים. אתה מחפש אהבה ורגש אבל נושא המין לא כל כך מקבל משמעות חיובית בתוך הקשרים שאתה יוצר. מאחר ואתה בן 30 ובכל זאת זהו גיל בו כבר מצטברות חוויות והתבוננויות על הקשרים האישיים והרגשיים, ואתה עדיין מתלבט ונבוך סביב הדברים, כנראה שיש כאן מטענים שעדיין לא התמודדת איתם לעומק. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולתת מקום לכל מגוון התחושות שיכולות להתעורר סביב הקשרים, הן עם גברים והן עם נשים. בתהליך כזה תוכל אולי למצוא את האיזון הנכון והתשובות למה שאתה מחפש. אני מתרשם שכיום אתה לא באמת יודע אפילו את מה בדיוק אתה מחפש וזו סיבה טובה בפני עצמה לפנות לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

מסכים איתך

שלום רב, אני כיום בת 20, ולפני כ-4 שנים החלמתי מאנורקסיה. בתקופת המחלה ובתקופה שאחריה לא עברתי שום טיפול פסיכולוגי. טופלתי אצל רופאה תקופה קצרה, עד שהיא עברה מרפאה ולא סיימתי את זה בשום דרך. מבחינה פיזית המצב תקין, ומבחינה נפשית, אני חושבת שגם כן. יש לי מערכת יחסים הרבה יותר בריאה עם אוכל, הוא לא שולט בחיים שלי, יש לי דימוי עצמי גבוה, יחסים טובים במשפחה וכו'. בשבוע האחרוןעלה הנושא בשיחה עם חברה שעברה חוויה דומה,ומאז הנושא מטריד אותי.אני מתלבטת האם לפנות לטיפול כלשהוא ולהתחיל לפתוח ולחטט בדברים שעברו ואולי רק יזיק לפתוח אותם, או עדיף לא לגעת. דווקא בעקבות ההתעסקות, עלו לי כמה דברים, בהתחלה שמחתי שאנ אבין יותר, אבל זה מתחיל להרגיש לא בריא. אני מרגישה שאני כאילו נפגעת ומוציאה כעסים שלא הוצאתי אז.לדוגמא: אף פעם לא כעסתי אז על אמא שלי, ופתאום עכשיו אני נפגעת ומרגישה מסכנה מכל ויכוח קטן. האם אכן כדאי עכשיו לפנות ממש לטיפול? אולי אפשר פשוט לספר למישהו וזה יעזור לזה להשתחרר? מה לגבי תמיכה מאדם לא מקצועי, אבל מבין? תודה רבה, אילה

נשמע לי שאת דווקא יחסית יודעת מה את רוצה ומה נכון לך ורק מחפשת קצת עידוד לעשות זאת... מה שאני קוראת זה שאת מרגישה שלמרות שהתגברת על האנורקסיה, עדיין יש דברים בתוכך שמאד רוצים לצאת לאור ולהיות מדוברים. אני חושבת שאם זה מה שמתעורר אצלך עכשיו, כנראה שעכשיו זה הזמן. יש דרגות שונות של איכות חיים. העובדה שהתגברת על המחלה היא מרשימה, ונתנה לך אפשרות לחיות יותר טוב (ואולי בכלל לחיות) אבל אולי יש איכות חיים נוספת בלהגיע לפתרון של נושאים רגשיים "ולהבריא" גם בהיבטים האלה. ובעיקר אני חושבת שאם זה משהו שעכשיו עולה אצלך כרצון לדבר או לגעת בנושא (גם אם יש פחד או חשש) אז זה כנראה הזמן הנכון. אני חושבת שגם לדבר עם חברות או במסגרת המשפחה זה חשוב, ולא סותר פנייה לטיפול. אני חושבת שמדובר בשני דברים שונים וחשובים. אחרי שעוברים תקופה קשה, טראומה, מחלה, לתקשר את זה ולחשוף זאת מול הקרובים יכול להיות מאד משמעותי, אבל לא תמיד דרך אותה תקשורת את מגיעה לאותו שקט מול עצמך שאת יכולה להגיע אליו דרך טיפול.

אילה שלום אין טעם להסתיר את הראש בחול. אם יש דברים שמעסיקים אותך, אפשר ורצוי להתמודד איתם. אני לא מקבל את הטענה שעצם העיסוק בבעיה מגביר אותה. במידה ואת כועסת על אמך וקודם לא חשבת על כך, כנראה שקודם לא היית עדיין מוכנה להתמודדות הזאת. הפרעת אכילה איננה תופעה שנעלמת כלא היתה. יש לה משמעות וגם אם פיזית היא נפתרה, עדיין יש לה משמעויות נפשיות בפנים. מאחר ויש לך סקרנות ורצון לעשות תהליך של סגירה לטיפול הרפואי שקיבלת בזמנו שכנראה היה יעיל מצד אחד אבל השאיר כל מיני קצוות פתוחים מצד שני, סביר להניח שתוכלי להיעזר ולהשתמש בתובנות שיעלו מהטיפול הפסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני שומעת ומקבלת את דבריכם, תודה רבה. יש לי שאלה נוספת. האם ישנו טיפול בעלות נמוכה? זה אמנם מאד חשוב, אבל אין לרשותי אמצעים מרובים כרגע (אני גם סטדנטית). האם כדאי לפנות דרך קופת חולים? אני בקופ"ח מכבי. מישהי אמרה לי ששאם הולכים דרך קופת חולים זה נרשם בתיק הרפואי. אילו משמעיות יש לכך? האם קיימות קבוצות תמיכה לבנותבמצבי? אני לא רוצה להכנס ממש לקבוצה של בנות חולות בפועל, זה נראה לי לא מתאים מכל מיני סיבות. מה לגבי טיפולים אלטרנטיביים (כגון 'מח אחד', שיאצו וכד') תודה רבה, אילה.

אני בן 27, סטודנט לתואר שני.לפני חודש וחצי חוויתי פרידה כואבת והרגשתי היא שעולמי חרב עליי.בחילות, התפרצויות בכי, חוסר חיוניות וכו'.אך המפריע לי מכל הוא שאני לא זוכר כלום מהקשר עצמו.במכתב שכתבתי לעצמי לפני הפרידה קראתי שיש לי תחושה שהיא לא אוהבת כפי שאני ובכוונתה לעזוב.תיארתי את הפחד הגדול להישאר לבד ולחוות את כאב הפרידה שכבר חוויתי בעבר לא פעם.אני מאשים את עצמי על שגרמתי לה לעזוב בגלל הקנאה,החולשה שהפגנתי וכו'.מצד שני , מדי פעם אני נזכר בסיטואציות המשקפות את הקרירות והאדישות שהפגינה חברתי כלפיי.יש לציין שהיא יפהיפיה ומחוזרת ותמיד היתה מלאה בעצמה ומנעה ממני חיזוקים בסיסיים( נשיקות, יוזמה בסקס) שידעה שאדם חלש ותלותי כמוני צריך.אני עסוק במחשבה מי אשם בפרידה? אולי עייפתי והברחתי אותה? אולי כלל לא אהבה אותי כל השנתיים האחרונות? היא תמיד ציירה עצמה כבחורה חזקה שנפרדת מגברים ותוך "כמה ימים" מתגברת וממשיכה הלאה.מי באמת אשם? למה כשאני חושב שקל לה אני נחלש ונשבר, ולהיפך? למה אני לא מסוגל לגבש לעצמי עמדה קבועה ולהאחז בה. אודה לך על התייחסותך.

הדבר שהכי עולה ממה שאתה כותב הוא תחושת חוסר בהירות ביחס למה שהתרחש. אתה מתאר זאת גם כקושי לזכור, וגם כקושי להבין את מה שהתרחש בקשר. אתה לא בטוח מהיכן הגיע הפרידה, האם משום תכונות שלך, או תכונות שלה ואתה מזכיר גם שזאת אינה הפעם הראשונה שאתה חווה כזה בלבול וכאב. לדעתי שכדי להיות בקשר (טוב) עם אדם אחר, ובמיוחד בקשר קרוב כמו קשר זוגי שכולל ומקפל בתוכו כל כך הרבה רבדים, אדם צריך להיות ביחסים טובים עם עצמו. נשמע לי שיש לך הרבה בלבול ביחס לעצמך ולתכונות שלך, לחוזק שלך ולחולשות שלך. הדבר שנראה לי הכי מיטיב במצב כזה הוא לפנות לטיפול פסיכולוגי אישי, כדי להכיר את עצמך, למצוא דרך להכיר בתכונות שלך באופן מאוזן, להבין מהם הצרכים שלך ומה קורה לך בתוך קשר שמקשה עליך ואולי גם על הצד השני. אתה נמצא עכשיו בנקודת שפל - בגלל שכל הנושא עלה והוא כואב (עכשיו הוא כואב), לכן לדעתי עכשיו זה הזמן לפנות לטיפול ולהתחיל לעשות סדר. אני גם חושבת שתמיכה תוכל לעזור לך להתגבר, וגם דרך טיפול תוכל ללמוד איך ליצור קשרים קרובים באופן שיהיה יותר טוב עבורך. פחות כואב, יותר שלם.

עידן שלום אתה מתאר את עצמך כאדם חלש שזקוק לחיזוקים ואת הפחד הגדול להישאר לבד. במצבים כאלה הקשר הופך לסם שצריך כדי לשרוד. לפעמים הדבר גורם לכך שתוכן הקשר כבר איננו חשוב כל כך אלא מה שבאמת חשוב זה עצם קיומו של הקשר. מה שקצת מסבך את העניין הוא שלמעשה במצב כזה לא משנה מי נמצאת שם, העיקר שיש שם מישהי. במידה וזה באמת מה שקרה, הפחד שלך לא היה מכך שהיא אישית תעזוב אלא מכך שתינטש ותישאר לבד. לכן גם כעת, אינך זוכר באמת מי עזבה אותך אלא אתה בתוך הבדידות הכואבת שלך עם עצמך. אם אלו פני הדברים אז עד שלא תתארגן לטפל במה שקורה לך באופן אישי הקשרים שלך ישארו משהו שקורה מבחוץ, מה שמפחית את השליטה שלך במצב ולמעשה עלול להוציא את משמעות הקשר מתוך היחסים. לא נראה לי קריטי כעת מי אשם, יותר נראה לי שחשוב כעת ללמוד ממה שקרה וממה שקורה ולהתארגן כך שמצבך הנפשי יהיה חסין ואקטיבי יותר באשר לגורלך ולחייך. דרך הגיונית בעיני לכך היא פניה לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

1 כל פעם שאני נמצא ליד חבר"ה בגיל שלי או בסביבה זרה אני חש לא בנוח חש נחות מהם ולפעמים מין חשש מהם 2 כל פעם שאני נמצא ליד בנות אני מרגיש חסר בטחון ושאני מדבר איתן אני רועד כולי וחשש שלא בנוח ולפעמים אני לחוץ 3 פחד לנהוג פחד של איבוד שליטה אשמח אם תתן לי יעוץ איך לטפל בבעיות האלה

טיפול תרופתי נגד חרדה + יעוץ פסיכולוגי

שלום אתה מתאר סוג של חרדה שמלווה אותך בסיטואציות שונות. אני מצרף קישור למאמר על חרדה, קרא אותו ובדוק האם הסימפטומים המופיעים שם תואמים למה שאתה חש. כמו שכתב רותם, הטיפול במצבים כאלה או בשיחות ובתרופות. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בחורה מאוד עצבנית ומאוד שלילת לגבי כל העולם הזה.אני לא מאמינה באף אחד וחושבת שהכי חכם זה לשמור מרחק מאנשים ולדאוג לאינטרס אישי בלבד.אני מרגישה שזה טוב לבטחון שלי ולעומת זאת הייתי רוצה להרגיש אחרת כי זה מאוד עצוב שכל סיטואציה נגמרת במחשבה שלילית ובמחשבה שלא אוכל להיפתח ולהיות אני אלא תמיד להסגר ולחשוב פעמיים על כל מילה שנאמרת.שוב ההרגשה לא טובה אך איני רוצה לשנותה בפנים בפנים כי זה נראה לי התנהגות לחיי צביעות שאנו נמצאים בהם.העניין הוא שמרוב הכעס שלי לעולם והניסיון להפנימו שמא מישהו ידע באמת מהי תחושתי עליו רוב הזמן אני אכולת כעס מרמור ותחושת אי צדק כלפי כמעט כל דבר שנעשה סביבי. אם חברה של אחי מעצבנת אותי אז בשביל שלום בית אני מנסה ל"חפף" אך בפועל נאמרים כלפיה דברים מאוד קשים כי אני כועסת שהיא לא צודקת לדוג' ביחס שלה כלפיו כנ"ל לגבי גיסתי אני פשוט מתבת את היחס האגואיסטי שלה וכך נאמרים גם כלפיה דברים מעליבים.שוב אני מרגישה שזה מגיע להם אבל יש לי יסורי מצפון כי אני יודעת שזה פוגע באחיי.אני פשוט לא שולטת בכעס החבוי הזה.כנ"ל בעבודה מישהו אומר משהו שמעצבן אותי אני מסוגלת לא להגיב אליו כלל@@ יתרה מזאת,כשהייתה לי שיחה עם המנהלת היא טענה שהנני חסרת טקט אימפולסיבית וטענה שזו עצה עבורי כי זה הורס המון.מה עוד שהיא טענה שאני מגזימה בבדיקות שלי את הדברים הנעשים בחברה ועליי להניח לאחרים שמעליי לטפל בדברים ובמילים אחרות חטטנות יתר עד כדי גוזמה.אני נפגעתי כי אני מרגישה שמאוד חשוב לי כל דבר שנעשה והבעייה הכי גדולה שלי שיש לי כובד משקל לכל פרט קטן אם זה בהבטחה הנאמרת ללקוח ויהיה עליי לבצעה ולא משנה מה יהיה ובדיקה שמא לא יהיו טעויות..הם רואים זאת כחטטנות ואני מחשיבה זאת לראש גדול וניסיון לראות הכל בפרספקטיבה כוללת. בקיצור,אני רוצה להיות פחות מחמירה עם עצמי,הייתי רוצה לאהוב יותר ולאפשר לעצמי להיפתח. מה עוצר אותי כ"כ הקושי שמשפחתי עברה ואני סוחבת אותו על בשרי,תחושת אי צדק,ייאוש ממצבי שהגעתי אליו שאינו מזהיר עבורי ומצד שני אין אני מסוגלת להתפתח ולהגיע למקום שבו הייתי רוצה להיות בשל בטחון ודימוי עצמי נמוך.אני פשוט מתוסכל ורוב הזמן שאני נמצאת בו אני עורכת בדיקה מה עשיתי? מה אמרתי? מה יהיה? איפה אני?? וכד'.. זה מתסכל!!!

מסתכל זה טוב. מסתכל זה אומר שאת לא מרוצה מאיך שהדברים כיום ושאת מוכנה לעשות משהו כדי לשנותם. אני חושבת שטיפול פסיכולוגי ארוך טווח יכול לעזור לך למצוא דרך מאוזנת לראות את העולם - דרך שתהיה יותר נכונה עבורך. כלומר - לא רק כמקום שבו כולם אינטרנסטיים ועליך לשמור על עצמך מכל משמר, אלא גם מקום שבו יש אהבה, יש אכפתיות, יש אפשרות לשותפות. אני לא אומרת שראיית העולם שלך שגויה, או לא מבוססת על נסיון החיים שלך, אבל ממה שאת כותבת נשמע שהיא לא לחלוטין מתאימה לך עצמך. אין לי ספק שכל כך הרבה כעס ודאי קשור לחוויות חיים לא קלות, אבל אפשר להתמודד עם כעס, הוא לא חייב להשתלט על כל חלקי חייך. לסיכום, טיפול פסיכולוגי יכול לדעתי להועיל לך (במידה שאת מעוניינת בו כמובן).

טיראנה שלום מצד אחד את קובעת באופן נחרץ שהגעת למסקנה שהחיים עדיפים במקום שמור, רחוק מאנשים אחרים, שהעולם שלילי וצריך להיזהר מפניו. זוהי גישה שנובעת בדרך כלל מפגיעה עמוקה אותה חווית בעבר ובמידה מסוימת של צדק את מעדיפה להמנע מפגיעה נוספת. מצד שני את מביעה בכל זאת את התקווה שזה לא בדיוק כך, שבכל זאת ניתן למצוא גם חסד בעולם ואולי אם יתמזל מזלך תצליחי למצוא אותו. בינתיים את מקיימת את הנבואה שמגשימה את עצמה. כאשר את מפעילה חשיבה כל כך שלילית ברור שאת מתרחקת מאנשים ומאינטימיות וזה גם הדדי. לעיתים החיים מזמנים הזדמנויות לשינוי. אולי ישנו מצב בו תוכלי להתבונן אחרת על הדברים כקצה חוט שיאפשר לך בכל זאת להתמודד בדרך שונה עם החיים והסביבה החברתית. בסופו של דבר הגישה אותה ציינת מובילה לבדידות ומרירות וזו בוודאי לא הדרך הטובה ביותר להעביר את השנים. במידה ואת מרגישה שיש לך מספיק רצון וכוחות לכך, פני לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אני בן 26 ומעולם לא יצרתי קשר זוגי , היו לי מספר מאד מועט של פגישות שלא התקדמו מעבר לדייט ראשון , אציין שפעם ראשונה שיצאתי לפגישה היה בגיל 25 , אני לא שמן , בעל מום או מראה חריג כלשהו ..., אנשים שסביבי אומרים לי שיש לי דימוי עצמי מאד נמוך ... האם יש קשר בין דימוי עצמי ליכולת יצירת קשר זוגי ? , האם זו בכלל בעיה ? תודה דני

לדעתי יש קשר ברור בין דימוי עצמי נמוך לכך שעוד לא פיתחת קשר זוגי , בד"כ (מניסיון אישי) אנשים עם ביטחון עצמי נמוך הרבה יותר מסוגרים, נמנעים וחוששים יותר מתקשורת, חסרי ביטוי עצמי ומרגישים רגשי נחיתות ליד אחרים - דברים שמאוד מקשים על יצירת קשרים ובייחוד קשרים זוגיים. ושאלת האם זו בעיה - בעיה היא מה שנראה בעיניך כבעיה ונשמע שהעניין מציק לך ואפילו נתת כותרת "בעיה מורכבת" - אם לא היה מפריע לך העניין של הקשר זוגי אז אין בעיה, אבל נשמע שאתה די מתוסכל . ד.א, אמרת שאומרים שאתה בעל דימוי עצמי נמוך - האם זה נכון בעיניך?,ואם כן, האם אתה רוצה להרגיש יותר טוב עם עצמך וכך גם ליצור יותר קשרים משמעותיים ? - אם כן אז אלו דברים שניתן לעבוד עליהם גם דרך טיפול פסיכולוגי. אקיצר, בכל מקרה שיהיה בהצלחה

דני שלום אני מסכים עם דברי שרון. יש בהחלט קשר בין דימוי עצמי ליצירת קשרים מאחר וקשה יותר ליזום את הקשר, יש תמיד חשש להיפגע ושהקשר לא יצליח, שאין מה "לאהוב בי" וכו'. הטיפול הפסיכולוגי רלוונטי ועשוי בהחלט לעזור למצב כזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, יש לי כמה דברים שמטרידים אותי לאחרונה אשמח לשמוע את דעתכם: 1.יש לי בעיה ללמוד למבחנים וזה נובע מכך שאני צריכה לשבת עם עצמי ואז אני מרגישה בדידות שגורמת לי לתחושת עצב. אני יושבת כמה דקות וכמה כי פשוט איני מסוגלת מה גם שאני מרגישה לבד למרות שאני אומרת לעצמי כל האנשים שלומדים יושבים ללמוד עם עצמם מידי פעם מדוע לי זה מוזר וקשה? 2 אני טיפוס ריאלי ומצליחה מאוד בתחומים של מחשבים, מתמטיקה וכד' לאחרונה לקחתי כמה קורסים מטעם האוניברסיטה הפתוחה תחומים הומניים כי הרגשתי שלעבוד כל היום בעבודה ריאלית וגם ללמוד אחה"צ מחשבים זה יותר מידי ומשהו אנושי היה חסר לי...... הענין הוא שלמדתי שעות למבחן ובסוף קבלתי 70 כשאני לומדת למקצועות ריאלים אני לומדת הרבה פחות ומצליחה בין 95-100 ואני שואלת את עצמי האם אני לא רוצה תמיד את הדברים שאני לא טובה בהם , אולי יש לי נטייה לרצות את כל מה שאני לא טובה או ראויה לו, בכל התחומים לא רק בתחום הלימודים לדוגמה:אני מחפשת גבר שלא קיים ואם הוא קיים אני לא מספיק טובה בשבילו ועוד בקצור שואפת לדברים רחוקים ולא מכירה במצב האמיתי שלי. תודה, רחל

רחל שלום בחרת בכותרת של "לבד ודיכאון" ואח"כ ציינת שתי תופעות שקשורות ללימודים. מאחר וכך בחרת להציג את הודעתך היית שם יותר דגש על הכותרת. אני מניח שלתוכן הדברים בהודעה יש קשר ישיר לכותרת הזו גם אם כמעט ולא התייחסת אליה באופן ישיר בדבריך. אני חושב שצריך לברר מה קורה לך בתקופה האחרונה. הקושי ללמוד הוא כנראה תוצר לוואי של התחושות הלא טובות שלך. אני מתאר לעצמי שהתהליך הלימודי השני הוא נושא שמחזק את התחושה שאת לא מוצאת את הדרך שמתאימה לך, שאולי את עוסקת בדברים בהם את מצליחה אבל לא בהכרח בדברים שאת אוהבת ואילו את מה שאת אוהבת או נמשכת אליו מרגישה שלא כל כך נמשך אליך בחזרה. אולי לגבי מקצועות, אולי לגבי אנשים. תחושתך שאת נמשכת לדברים הרחוקים ולא מכירה או מודעת לתשתית שנמצאת למטה יכולה אולי לכוון אותך לפניה לטיפול פסיכולוגי שזו בד"כ מטרתו המרכזית. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפסיכולוג שלום קבעתי תור עם פסיכולוגית קלינית מקופ"ח לצורך ניסיון לטפל ב "נפילות" שיש לי מדי פעם שמביאות עימן חרדה ועצבנות יתר. בחרתי בכוונה באישה כי חשבתי שאולי היא תבין טוב יותר את הלחץ שלי. (ילדים, בית, עבודה, אימהות). שאלתי: האם לטיפול בחרדה עדיף לחפש פסיכולוג שמתמחה בחרדה, או שפסיכולוגית קלינית שלאו דווקא מגדירה את עצמה כמטפלת בהפרעות חרדה, תוכל לעזור לי. תודה, מיטל

מיטל שלום חרדה היא מנגנון בסיסי מאוד וכל פסיכולוג קליני מתאים לטיפול בסוג כזה של בעיה. הגישה לטיפול משתנה ממטפל אחד למשנהו, יש שמדגישים יותר תהליכים דינמיים שקשורים למרכיבים לא מודעים של החוויה ויש שמדגישים יותר היבטים התנהגותיים וקוגניטיביים. אני חושב שבשלב הזה כדאי לך להגיע למפגש שקבעת ולראות כיצד הדברים מתקדמים ולאחר מכן להחליט האם גישתה של הפסיכולוגית שלך תתאים או לא לצרכיך. בברכה ד"ר אורן קפלן