פורום פסיכולוגיה קלינית

אני לא יודעת אם אני מפנה את השאלה לפורום הנכון, אבל אנסה. רציתי להתייעץ בנוגע לבחור שאיתו אני עובדת במסגרת שיקומית. מדובר בבחור צעיר הסובל מסכיזופרניה ומטופל בלפונקס (Leponex). לאחרונה הוא החליט, בעידוד סביבתו הקרובה, לעבור טיפולי לייזר להסרת שיער מהגוף ולהסרת קעקועים (יש לו הרבה קעקועים, שחלקם מכסים שטחים נרחבים מגופו). בנוסף, בעידוד סביבתו, הוא שוקל הפסקת עישון באמצעות טיפול ביו-אנרגטי. (ניסיונות קודמים שלו, בדרכים אחרות, להפסיק לעשן עלו בתוהו). יש לציין, שלעיתים קרובות התנהגותו אימפולסיבית ביותר והוא יכול, למשל, יום אחד להחליט שהוא עושה עוד קעקוע ולמחרת להחליט כי הוא חייב להסיר את כל הקעקועים מגופו עוד באותו היום! יתר על כן, ישנה אצלו התעסקות אובססיבית עם דימוי הגוף והשקעה רבה בטיפוחו (שלרוב באה לידי ביטוי באופן חיובי, למשל ע"י ביקורים תכופים ותדירים במכון הכושר - מתאמן 7 ימים בשבוע). עד היום הקעקועים והעישון היוו חלק מאוד נכבד מה"אני" שלו. שאלתי, לאור כל האמור לעיל, האם ביצוע כל השינויים הדראסטיים הללו בבת אחת לא עלולים לפגוע בו ולעורר התפרצות של המחלה? האם ביצועם בד בבד לא עלול להוות סטרס גדול מדי על הגוף (הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית)?? חשוב לציין, כי הוא נמצא כרגע בשלב מאוד עדין מבחינת גיבוש העצמי שלו וסובל מחוסר ביטחון עצמי ואני חוששת שכל השינויים הללו עלולים לערער אותו מבחינה נפשית. כמובן שאני לא אוכל לקבוע עבורו מה הוא יעשה או לא יעשה, אך אם אתה חושב כי יש בסיס לחששותי, אוכל אולי לשכנע אותו לסגת מעט מה"מהפך" הכללי ואולי לנסות ולטפל בדברים בהדרגה. אודה מאוד לתשובתך

א. שלום בחור שסובל מסכיזופרניה מצוי ללא ספק בסיכון ורצוי לא לעשות שום דבר דרסטי ללא בדיקה כיצד זה משפיע. הסרה של כל הקעקועים בבת אחת אינה רצויה ובהחלט כדאי לעודד אותו לעשות את זה בתהליך איטי והדרגתי במשך חודשים ארוכים אם לא יותר. התוצאה עלולה להיות החזרת קעקועים נוספים או שבר כיוון שיש להם משמעות כלשהי בדימויו העצמי, כפי שאת סבורה. רצוי לדבר על כך עם משפחתו או הגורמים שמטפלים בו כדי להסב את תשומת לבם לעניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני חושבת שמה שיכול באמת לפגוע בעצמי שלו זה למצוא את עצמו חשוף באתר אינטרנט עם פרטים מזהים למדי.

תודה לד"ר קפלן על התשובה. מיה - אני בהחלט יכולה להבין את הערתך, אך יש לציין כי השאלה נכתבה כאן בידיעתו ובהסכמתו.

ד"ר קפלן שלום, אני מדריכה של בני נוער שלחלקם יש הפרעות נפשיות קשות- הפרעות אכילה, דיכאון וכו' לא כל החניכים בעלי הבעיות מטופלים אצל פסיכולוג. כיצד אני יכולה לדעת מתי צריך לקחת חניך לפסיכיאטר בחדר מיון? האם יש אפשרות לזהות התקף פסיכוטי מראש? כיצד מזהים התקף פסיכוטי? האם זה נכון שכאשר אדם נמצא בהתקף אסור לצעוק עליו או לתת לו פקודות כדי שלא יחוש מאוים? יש לי חניכים שמאימים בהתאבדות- מה אני צריכה לעשות? האם כדאי לפנות לפסיכולוג באופן שוטף בקשר לבעיות של החניכים? בתודה, אורית.

אורית שלום עבודה במקום כזה דורשת הדרכה צמודה של איש מקצוע. השאלות שאת שואלת חשובות מאוד ולפעמים יכולות לקבוע דברים של חיים ומוות. אנשי מקצוע לומדים אותם במשך שנים כדי לאבחן ולטפל בהם בצורה נכונה וגם הם טועים לא פעם. בכל מקרה של שאלה או חשש צריך להפעיל את הגורם המקצועי שאחראי על המקום. במידה והמסגרת הזו מופעלת ללא גורם מקצועי כזה יש בזה בעיה רצינית מאוד והאחריות שאת לוקחת על עצמך היא לא סבירה. אין כל סיבה שתמצאי את עצמך במצבים בהם את צריכה לקחת החלטות כאלה על עצמך ללא הכשרה מתאימה וליווי צמוד. עבודתך חשובה מאוד אבל את גם צריכה למצוא את האיזונים הנכונים, גם עבור חניכיך, אבל בראש ובראשונה למענך. אם את לא תהיי רגועה ובטוחה לא תוכלי להיות שם עבורם. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדר' אורן קפלן שלום רב אני נוטלת כדור פלוטין פעמיים ביום ואני יודעת שאסור להפסיק אפילו כמה ימים. אני לא יודעת אבל יש לי בעייה שאני לא מקפידה לקחת ואז כל הדיכאון חוזר ובכי בלתי נפסק ונשלט וממש גיהנום. פיטרו אותי מהעבודה לאחרונה ואין לי חשק לחפש עבודה ישנה עד שעות מאוחרות של הבוקר ובגלל זה גם לא לוקחת את הכדור הראשון של הבוקר וגם זה גורם לי לכל הבלגאן. אני אובדת עצות לא יודעת מה לעשות אנא עזור לי....

אסנת שלום אינני יכול לייעץ לך בנושא תרופות מאחר והייעוץ כאן בנושאי פסיכולוגיה בלבד. אני מציע שתפני לפסיכיאטר המטפל בך ותבדקי איתו מה ניתן לעשות והאם יש צורך בהחלפת התרופה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 29 ומאז שהייתי בת 18 ויצאתי עם החבר הראשון אני מחפשת תשומת לב בדרכים מעוותות, מה שמוריד לי את הבטחון העצמי והמחשבות על עצמי הן שליליות ביותר עקב כך. אני לא מצליחה לשלוט בזה אבל בכל מערכת יחסים חדשה שאני בונה (בעיקר עם חברות או נשים מבוגרות, פחות עם גברים שאני יוצאת איתם) אני מחפשת שירחמו עלי ומספרת סיפורי זוועה מפורטים על אונס שעברתי כביכול בגיל 18 בחו"ל (כדי לא להאשים מישהו ספציפי). הסיפור שבניתי לעצמי כה מפורט ואמיתי עד שלפעמים הוא משפיע עלי ממש למרות שלא קרה לי דבר. אני לא יודעת למה בחרתי בסיפור הזה דווקא ולמה אני כל כך מתקשה להפסיק אבל אני מרגישה צורך בהגנה אמהית שאין לי. איך להפסיק עם זה? האם אני חולת נפש? מה לא בסדר איתי?

שמרית שלום את הבסיס את כנראה יודעת, את זקוקה לאותה תשומת לב ורחמים שמקרה האונס שלא היה מביא. השאלה מה בכל זאת נמצא מתחת כי אנשים לא ממציאים סתם סיפור כזה. ברור לי שלא עברת את האונס עליו את מדברת אבל יתכן שחווית העבר שלך לימדה אותך שלא תקבלי את מידת האמפתיה והרצינות הרצויה אם סתם תחלקי עם חברותיך רגשות וכאב. את כנראה לא בוטחת ולכן חייבת לבוא עם סיפור שמולו באמת אי אפשר לעמוד אדיש. זהו נושא רציני והייתי מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי, לא בגלל הסיפור הבדוי, אלא דווקא בגלל הכאב שכן יש לך מבפנים על הרגישות שאינך מוצאת או חוששת לא למצוא בחוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום. קראתי בעיון את מאמרך בנושא דכאון ויש לי מספר שאלות: 1. לפי התיאור, אני חוששת שאני לוקה בדיסתימיה אם כי לא אובחנתי ככזו (אני בטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי כבר 5 שנים). מאז פטירתה של אמי, אני סובלת מחרדות ודכדוך שבאים והולכים (לא כל הזמן אלא בתקופות), לעיתים רחוקות התפרצויות כעס, ורוב הזמן שינה מוגברת, אכילה מוגברת (השמנתי המון מאז) וחוסר מעש. האם אני צודקת באבחנה העצמית? 2. מהו הטיפול בדיסתימיה? 3. האם אפשר להחלים מדיסתימיה לחלוטין? תודה מראש, רויטל

מהי תסמונת האסברג? ואיפנה ניתן לקרוא מידע עליה?

שרון שלום האם כוונתך לתסמונת אסברגר? במידה וכן מדובר בתסמונת ממשפחה של אוטיזם ובעיות התפתחותיות נוספות. תוכלי להיכנס לפורום רלוונטי בתפוז http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumG.asp?forum=612&firstMsg=650 בברכה ד"ר אורן קפלן

רויטל שלום המאמר נועד לתת קצה חוט אבל הוא אינו תחליף לאבחון מקצועי. לפי דבריך את מטופלת ע"י פסיכולוג ופסיכיאטר שבוודאי מכירים אותך היטב. אני מציע שתגשי אליהם עם התובנה החדשה שלך והתייעצי האם היא אכן רלוונטית למה שקורה לך, והאם יש צורך בשינוי במערך הטיפול הנוכחי שלך. אופן הטיפול הוא אישי וצריך להתאים אותו אליך. עקרונית יש אפשרות להחלים ולשפר את המצב בטיפול מתאים לאורך זמן. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בת 22 ויש בשרות הכרתי חברה שנקשרתי אליה מאוד. פיתחתי בה תלות חזקה כשהיא לא היתה בחדר הייתי נכנסת לפאניקה באחד הלילות כשהיא לא חזרה התקשרתי אליה, ואמרתי לה שאני מתאבדת טענתי את הנשקוהיא באה מאז כל היחסים שלנו נהרסו והיא לא רוצה לראות אותי. אני לא יכולה בלעדיה ולפעמים יש לי מעין התקפים נוראים של בכי היסטרי שאחריהם אני מרגישה מרוקנת ומותשת. מה אני יכולה לעשות ולמי אני צריכה לפנות?

רוית שלום איך שלא תסתכלי על זה את צריכה לפנות לטיפול פסיכולוגי ויתכן שתצטרכי להיעזר גם בתרופות נוגדות חרדה. מה שקרה עם חברתך מדגיש את היאוש והצורך שלך בעזרה ואני מציע לא להתמהמה ולמצוא את המסגרת הטיפולית המתאימה לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. התחלתי טיפול אצל פסיכולוג, אני יודעת שאני צריכה לטפל בעצמי וגם אתה המלצת לי דרך הפורום בגלל דיכאונות. הבעייה היא שמאוד קשה לי עם הטיפול למרות שהוא בקושי התחיל, אני לא יודעת אם זה בשבילי. אני לא יודעת מה לעשות, מצד אחד אני רוצה להפסיק ומצד שני אני רוצה לחיות חיים מלאים ולהנות כשהדרך היחידה היא לפתור את הבעיות. מנסיונך- אנשים רבים מרגישים ככה? ישנם שעוזבים? מה לדעתך כדאי לי לעשות?

ורד שלום אני מציע לך לא להתייאש. ההתחלה קשה לא פעם ובמיוחד במצבי דיכאון. דברי על כך עם הפסיכולוג ונסו ליצור את הקשר הטיפולי במקביל לבדיקת הנושא התרופתי אצל פסיכיאטר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, החלמתי מהפרעת אכילה לפני כ4 שנים, ומעולם לא טופלתי בטיפול פסיכולוגי. אני מרגישה בריאה, שמחה, בטוחה בעצמי ופיזית אני קצת בעודף משקל. יש לי תיאבון גדול ולעיתים אני אוכלת הרבה, בעקר שטויות, ובלילה. כמו כן, כשאני לבד יותר קשה לי לשלוט ביצרים שלי. האם חובה לפנות עכשיו לטיפול פסיכולגי? אולי אפשר ללכת סתם לדיאטנית? כמו כן האם קיים טיפול פסיכולוגי כלשהוא למיעוטי אמצעים?... אין לי הרבה כסף להוציא על זה, וכל העסק יקר מאד. עם כל החשיבות שבנושא זו הוצאה שאני לא יכולה לעמוד בה.

שלום לא ברור לי מהדברים שלך מדוע את זקוקה כעת לטיפול פסיכולוגי. נרפאית מהפרעת האכילה ולפי דבריך את מאושרת. במידה וכלום לא מטריד אין כל סיבה לפנות לטיפול. במידה ואת חוששת שאי השליטה ביצרים, כמו שאת מכנה זאת, הם סימן לצרות שעלולות להגיע בהמשך, זה סיפור אחר ואכן אפשר לשקול טיפול. אני בהחלט ממליץ לפנות לדיאטנית לאור ההיסטוריה של הפרעת האכילה והנטייה הנוכחית לעודף משקל. התחילי בזה ובדקי האם בהמשך את מרגישה צורך להיכנס להיבט הפסיכולוגי של העניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

אחד הדברים שהכי מעצבנים אותי בעולם הוא אנשים שאוכלים ו/או שותים בקול. זה מרגיז אותי עד לרמה שאני לא יכולה להשאר במקום אחד איתם. היה אחד כזה בעבודה שהייתי קמה ויוצאת מהחדר כל פעם שהוא אכל או גמע (לאיטו... איזה עצבים) קפה. הבעיה מחריפה כאשר אני בבית ואבא שלי ואחותי אוכלים בצורה כזו. זה לא מחונך, זה מגעיל, ואין לי מילים לתאר. (מצד אמי קיבלתי חינוך אירופאי ואולי לכן הדבר צורם לי כל כך). עוד דבר שמרגיז זה כרסום.. בייגלה, ביסלי או כל דבר אחר. עם מישהו מכרסם לי באוזן אני אעיף אותו קילומטר ממני מעצבים. השאלה היא איך מתמודדים עם זה. אני סובלת מאד בעיקר מארוחות משפחתיות או מלהיות עם אחיי בחדר כשאחד מהם מחזיק שקית ביסלי (אני מסוגחת להעיף אותה דרך החלון ויגיד תודה בעל השקית שהוא לא עף איתה). מה עושים????

יעל שלום בקשר לחטיפים אני חושבת שאת טיפה מגזימה מכיוון שבטח אחייך קטנים ממך וכמובן שהם יאכלו עם כרסום. ואני לא חושבת שאפשר לעצור את הכרסום בחטיפים כי אי אפשר לאכול אותם בלי כרסום. ועם זה מעצבן אותך את יכולה להגיד לאבא שלך ולאחותך יאכלו בצורה יותר מנומסת.

הגזמה או לא זו עובדה. אבא שלי ואחותי לא מוכנים לקבל את זה. הם אומרים: ככה אנחנו אוכלים וזהו. לא מוריד כהוא זה מהסבל שלי... ואחרי שנים של עצבים החלטתי לשאול מה לעשות עם עצמי... אולי הפיתרון יהיה לזרוק את עצמי מהחלון?

יעל שלום אפשר לחלק את הפתרונות לשני כיוונים עיקריים. הפתרון השלישי של לשנות את האנשים האחרים הוא אבוד ובלתי אפשרי מראש כך שאינני מכניס אותו לרשימה. האפשרות הראשונה זה ללמוד לחיות עם זה. נסי להתרחק ממצבים שמעצבנים אותך וקבלי בדרך כלשהי שיש לך את התכונה הזו ושכנראה היא מועצמת יחסית למה שקיים בממוצע. אפשר אולי להבין את זה, אבל בשורה התחתונה צריך לקבל ולחיות עם זה בשלום, בין אם ע"י עבודה עצמית ובין אם דרך שיטה פסיכולוגית. האפשרות השניה שלא רק רעשים כאלה מטרידים אותך אלא שאת סובלת מבעיה רחבה יותר שקשורה למחשבות טורדניות ודברים מטרידים בכלל. אם הבעיה קשורה רק לקולות האוכל זה לא כל כך נורא ואפשר אולי להעביר את העניין גם בלי טיפול. אבל אם זה משפיע על מקומות נוספים בחיים שלך שווה לעשות עם זה משהו. יתכן שכבר כל כך התרגלת לזה שדברים מטרידים אותך שאת לא שמה לב לכולם. אם תעשי יומן ותרשמי הכל יתכן שתופתעי לגלות שהעניין לא מתחיל ולא מסתיים בקולות האכילה שמסביב. פה הפתרון הוא טיפול באופן יותר וודאי מהמקרה הקודם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דוקטור אורן קפלן. אני נערה בת 16. רציתי לשאול אותך עם מפתחים קשרים חברתיים אני מרגישה בודדה בבית ספר ויש לי רק 2 חברות טובות. אני רוצה מאוד להגדיל את התחום החברתי אבל איני יודעת איך. אני לא יודעת בדיוק על מה לדבר ואיך לגשת... אני נמצאת בתנועת נוער וגם בחוגים בבקשה תעזור לי תודה רבה

לילך שלום כנראה שהבעיה אינה החיכוך החברתי כי בעיקרון את נמצאת בבית ספר, בתנועה ובחוגים ובכל המקומות הללו את פוגשת אנשים. יתכן שהבדידות הזו מגיעה מבפנים ולכן אינך מצליחה למממש את הקשרים שהיו יכולים להיווצר מסביב. יש לעיתים סדנאות בנושא של יחסי אנוש אבל אני לא בטוח שתמצאי מסגרת כזו של בני נוער בגילך. את יכולה ולנסות להתכתב על זה בפורום וצאטים באינטרנט. זה אימון לא רע ואולי יהיה לך יותר קל בשל האנונימיות. במידה ואת מרגישה שזה קושי שנובע ממשהו שחסום בתוכך יתכן שתוכלי להיעזר במפגש עם פסיכולוג. אפשר לנסות להתחיל ממפגש עם פסיכולוג בית הספר שלך אליו אפשר להגיע דרך השירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! קודם כל רציתי לדעת אם יש הבדל בין פסיכולוג לפסיכולוג קליני או שכל פסיכולוג הוא פסיכולוג קליני? שנית, רציתי לברר על חציית קווים אדומים, ואפרט: חברתי החליטה ללכת לטיפול פסיכולוגי ונפגשה עם פסיכולוג דרך המלצת חברה, הוא הציע לה להיפגש איפוא שנוח לה, בבית שלה, בבית קפה, כי לא היתה לה אפשרות להגיע אליו. במהלך השיחה היא בכתה והוא ניגב את דמעותיה ואף נגע בידה כג'סטה של תמיכה.מצד אחד היא הרגישה מאוד נוח אתו, הוא תמך בה ועודד אותה, אך מצד שני היא נשארה מבולבלת. לאחר שנשמעו הדברים האלה באוזניי אמרתי לה חד משמעית שתנסה פסיכולוג\ית אחרים, כי מגע כזה בין מטפל למטופל נראה לי לא לעניין. בשביל זה יש חברים, ופסיכולוג יכול לתמוך בדרכים אחרות, בשביל זה הוא למד כל כך הרבה. אשמח לשמוע את דעתך. ותודה !

אם החברה שלך זקוקה לטיפול, אני חוששת שיש סיכוי "טוב" שהיא לא תקבל אותו אצל אותו אדם. (לא בא לי אפילו לקרוא לו "איש מקצוע"). לא כל המטפלים הגברים הם כאלה, פשוט צריך לפנות למישהו שידוע כמקצועי, אמין, בעל נסיון. אולי דרך טובה להגיע למישהו כזה היא לפנות לפסיכולוג שהינו כבר מורשה בעצמו להדריך פסיכולוגים מתמחים. כך לפחות אפשר להיות בטוחים שהוא עבר בעצמו הרבה שעות של הדרכה, ולימוד.

זה לא נשמע טוב. הצעה לפגישה בבית של מטופלת?! כמובן שיש צורך לפנות לפסיכולוג אחר

זה לא נשמע טוב. הצעה לפגישה בבית של מטופלת?! כמובן שיש צורך לפנות לפסיכולוג אחר

ולהגיש תלונה למועצת הפסיכולוגים. צריך להגן על נשים מפניו

שוש שלום אני מצטרף להסתייגות שהביעו הכותבות הקודמות. לגבולות הטיפול יש חשיבות ובתיאור שלך נחצו לא מעט מגבולות הטיפול וכל כך מהר. פסיכולוג הוא מי שסיים תואר שני בפסיכולוגיה, זה כולל אנשים שסיימו תואר שאיננו טיפולי כמו למשל פסיכולוגיה מחקרית או פיזיולוגית. פסיכולוג קליני הוא מי שסיים תואר שני בפסיכולוגיה קלינית, עבר התמחות בת 4 שנים במוסד מוסמך, עבר את בחינות משרד הבריאות וקיבל תואר מומחה. ניתן לבדוק את ההסכמה של הפסיכולוג וסוג המומחיות שלו בספר הפסיכולוגים של משרד הבריאות בכתובת http://www.health.gov.il/oskimbbriut/plogic/pname.asp בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן רציתי לשאול אם יש קשר כלשהו בין חרדה ובין לדמוי עצמי נמוך? והאם הסמקה יכולה לנבוע כתוצאה מדמוי עצמי נמוך?ואיך משפרים את הדמוי העצמי שלנו? האם איש מקצוע עשוי לעזור בעניין זה? תודה מראש

דרור שלום יכול להיות קשר בין חרדה, דימוי עצמי והסמקה. טיפול פסיכולוגי בהחלט יכול לעזור בנושא. ראשית צריך לפתח מודעות והבנה לגבי מקור הבעיה ולמעשה זהו כבר חצי מהפתרון. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. אני מבקשת את דעתך לגבי התחבטות שלי בנוגע לטיפול שאני עוברת.ומראש מתנצלת שזה קצת ארוך...מזה כחדשיים אני בטיפול פסיכולוגי+תרופתי בעקבות חרדה,לאחר שלא הצלחתי להתמיד בשני טיפולים קודמים שהתחלתי,(בין היתר כי לא הרגשתי שאני מקבלת משהו מהטיפול ומהמטפלים). הפעם, כאשר ראיתי שהמצב מידרדר ואיתו איכות חיי...החלטתי לחזור לטיפול, ולהתמיד בו עד שיחול שינוי. לשמחתי, הגעתי למטפלת שאני מאמינה בה, ובניגוד לפעמים קודמות, אני משתפת אותה בהכל!אבל לאחרונה, אני מרגישה שאיבדתי כיוון, אני לא יודעת מה אנחנו עושות ואני מרגישה שאני נסגרת שוב.מובן שאעלה זאת בפניה, אך הייתי רוצה שתסביר לי למה זה קורה, כשאני יודעת שאני רוצה להמשיך ולהביא לשינוי? הרי הפעם אני מאוד מרוצה מהמטפלת. וחוץ מזה, איך להעלות את זה בפניה, איך יכול להיות שאני רוצה וזקוקה לה ולטיפול, ובו בזמן משהו בי מתנגד או לא מאמין בתהליך. אנא הסבר לי את התופעה. האם יש בכך הגיון, או שאולי אני צריכה להפסיק? אנא עזור לי. תודה.

דידי שלום חודשים בטיפול זו לא תקופה ארוכה. זו תקופה מספיק ארוכה לספר כל מה שצריך על עברך ואולי כעת הגעת למקום שבו העבר ידוע, כבר סיפרת על עצמך מספיק והגיע הזמן להתמודד עם ההווה ומה שקורה "כאן ועכשיו". יתכן שכאן מתחילה בעיה ולכן את מאבדת כיוון. אני מעריך שיש עוד אפשרויות רבות וכדאי פשוט להעלות את כל זאת באופן ישיר בטיפול. לפי תיאורך אין כל סיבה לעזוב את הטיפול, צריך להתמודד ולהמשיך הלאה כדי לפתור את הבעיה שבגללה פנית מלכתחילה לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, אני משוחררת טריה מהצבא בת 20 לפני שהתגייסתי השמנתי מאוד (לפחות 10 ק"ג) ושקלתי לפחות 63 ק"ג כיום אני שוקלת 46.5 ק"ג אך אני עדיין מרגישה שמנה. הגובה שלי הוא 1.73 מ'. אני לוקחת תרופות משלשלות כדי לשלוט במשקל. אינני נמנעת לגמרי מאכילה אך אני אוכלת פחות מרוב האנשים, ונראה לי שאני מוטרדת בנושא קלוריות ומשקל יתר מרוב האנשים,יש מאכלים שאינני מרשה לעצמי לאכול כדי לא להשמין. יש לי מחזור אבל אני מרגישה שהוא הולך ונעלם. האם אני אנורקסית? מה אני צריכה לעשות? האם יש דרך לטפל בזה לבד או באנונימיות? אינני יכולה להרשות לעצמי לפנות להורים בנושא הזה (היחסים שלנו לא טובים) ואין לי חברים. תודה.

מורן שלום לפי תיאורך את סובלת מהפרעת אכילה וחשוב שתטפלי בבעיה. צריך להדגיש שלמרות שהפרעת אכילה לכאורה עוסקת באוכל, השמנה וגוף, למעשה היא רק כיסוי חיצוני לבעיה האמיתית שנמצאת בפנים. דימויך העצמי, הקשרים הבינאישיים שלך, הדיכאון הסמוי או הגלוי שאת חשה, כל אלו הם הסימפטום האמיתי שצריך להתמודד איתו. ההתמקדות באוכל לוקחת את תשומת הלב מהבעיה האמיתית ומטשטשת אותה. באופן כזה חייך עלולים להתרוקן לאט לאט מתוכן כאשר נושא האוכל ומראה הגוף הם הנושאים היחידים שישארו על סדר היום, כל זאת כדי לברוח ממה שבאמת מטריד. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. במקביל כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי תרופות נוגדות חרדה ודיכאון שעשויות לעזור לך להאיץ את התהליך הטיפולי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן. שאלתי נוגעת לקושי שלי במפגש עם אנשים אחרים. אני מרבה להיות עם עצמי בין ארבע קירות ביתי כדי להרגיש קיימת ובטוחה. ברגע שאני יוצאת למקומות ציבוריים, אני חווה את עצמי ואת האנשים סביבי ואת העולם כולו כעולם של גמדים המתקיים בתוך חלל סגור, רחם של אישה המנותק מהעולם האמיתי. [ עולם בתוך עולם ]. אני חווה את עצמי אז כסוג של ענק שצופה בגמדים, אני צופה באחרים וחוששת שאם אפתח בשיחה איתם אז שהם ינוסו על נפשם או יגידו לי שאין לי זכות להכנס לעולם שלהם. ההשערה שלי היא שאני מזדהה עם ההשלכות שהשליכה עליי אימא שלי, שאני מפחידה, שאני הפחד שלה ושאין לי קיום משל עצמי אשמח לתגובתך שירה

והאם תוכלי לתת עוד פרטי רקע כמו למשל האם את עובדת לומדת ומה עם חברים וחברות?

אני בת 33 ואני עובדת במשרה חלקית. מבחינה חברתית אני די בודדה, אני בקשר עם אנשים מעטים, עם בני משפחתי אני כמעט לא בקשר. חיצונית אני משתתפת לעיתים באירועים חברתיים ולבילויים אבל פנימה התחושות הן כפי שתיארתי תודה על התיחסותך שירה

שירה שלום מה שאת מתארת יכול לנבוע מכמה גורמים ובהחלט יתכן שזה שילוב של דברים. יתכן שמדובר בסוג של חרדה חברתית ו/או הפרעת חרדה אחרת. סביר להניח שיש כאן נטייה אישיותית שנוצרה עם השנים כתוצאה מההיסטוריה האישית שלך והחוויה שלך של קשר ומפגש עם אנשים. את מציינת את הקשר עם אימך ואין ספק שסוג כזה של חוויה משפיעה בצורה משמעותית על החיים. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. קחי בחשבון שזהו תהליך ארוך שדורש מוטיבציה והתמסרות. תהליך כזה נמשך שנים רבות ולכן גם השינוי לא צפוי להיות מהיר. כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי הצורך בתרופות נוגדות חרדה. זה עשוי להאיץ את תהליך הטיפול הפסיכולוגי במצבים מסויימים. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לך, עזרת לי.

אני נשואה 3 ש נים , בעלי ואני ביחד 6 שנים , במשך תקופה ארוכה היחסים ביננו גרועים אין ביננו בכלל יחסי מין , כמו כן אני מרגישה כמו חפץ בבית יש ימים שהוא מגיע מהעבודה ואפילו לא מדבר איתי , אם אני פונה אליו באיזה שהיא שאלה אז הוא צועק ,, הוא מעליב , ושאלתי כמה פעמים אם יש אשה אחרת בתמונה כמובן שיש הכחשה בנושא תמידית, אני נמצאת היום במצב הכי גרוע שאפשר כל היום אני בוכה אפילו אני מתעוררת מתוך שינה בבכי . אני מודאגת מהמצב שלי מאוד , אנא תעזרו לי.

אהלן לי... האם העצבות שאת מתארת נובעת רק מהיחס של בעלך אליך? או שיש דברים נוספים ברקע?, נסי לברר מתי התחילה ההידרדרות במצב הרוח שלך ומה היה שם. לא חייב שבעלך יבגוד בך כדי שהיחסים בינכם יהיו גרועים. האם ניסית לברר עם בעלך למה הוא מתנהג כלפיך בצורה כזו?, האם שאלת אותו בדרך ישירה , בלי לחפש סיבות נסתרות? אולי בעלך מרגיש שאת חושדת בו שהוא בוגד בך, ואם אינו בוגד בך - ברור שתהיה ירידה בהדרדרות היחסים כשיש חוסר אמון. נסי להעלות את בעיית היחסים בינכם בלי להעלות מראש טענות נגדו, אלא לבוא ממקום נקי של הקשבה, שאולי יש משהו אחר שמציק לו, אולי הוא לא מודע למה שאת מרגישה וממה זה נובע. נשמע שאת באמת במצב נפשי לא קל, וכרגע בעלך לא מהווה משענת, אז אולי כדאי לנסות טיפול פסיכולוגי, ואולי בהמשך גם יצטרף בעלך לטיפול זוגי. בכל מקרה - מקווה שבקרוב הענייינים יסתדרו ושתרגישי טוב...

האם תוכלי לתת יותר פרטים על עולמך, מעבר לקשר הזוגי? זה יעזור להבהיר את התמונה ולעזור לך.

אני מאד מבוהלת וצריכה הרגעה. אשמח אם תוכל לעזור לי, ד"ר קפלן ואשמח גם לשמוע דעות של אחרים. הסיפור הוא כזה. אני בת 29 ונוטלת סרוקסט מזה 4 וחצי שנים בעקבות משבר חמור שעברתי עם מחלה ופטירתה של אמי. כשהיא חלתה סבלתי ממשבר של דכאון, חרדות איומות, חוסר תיאבון. בשנתיים האחרונות התחלתי בתהליך הפחתה הדרגתי של הסרוקסט. עד היום עברתי משני כדורים ליום לחצי כדור והרגשתי מצוין. אני במקביל גם בטיפול פסיכולוגי. בחודשים האחרונים הרגשתי ממש טוב והחלטנו לנסות לעבור לשלב הבא ולהוריד מחצי כדור לרבע כדור. פה נשברתי. כבר שבוע מאד ההורדה ואני שבר כלי. אמנם לא סובלת מחרדות אבל סובלת מאד מהתקפי זעם עצומים, בכי בלתי נשלט ותחושה של אובדן שליטה. אני מוציאה המון מזה על בעלי (אם כי הוא מבין ותומך וברגעים הרגועים יותר אנחנו מדברים על זה והוא בטוח שזה יעבור בקרוב). מידי פעם אני מרגישה טוב יותר ובטוחה שאני בדרך הנכונה אבל אז שוב משהו קטן מצית אותי ואני נשברת לחלוטין. אני מבוהלת מאד כיוון שבדרך כלל אני הילדה הטובה, המאופקת ואת כל מה שסבלתי עד היום סבלתי בשקט (חרדות, דכאון). אני לא יודעת מאיפה הזעם הזה מגיע ואני מבוהלת מאובדן השליטה. היום בבוקר היתה לי התקפה איומה בגלל שבעלי לא אמר לי משהו שציפיתי שיגיד (משהו חסר משמעות) והתפרקתי לחלוטין. בכיתי וצרחתי והשתוללתי במשך שעות. עד עכשיו לא נרגעתי לחלוטין. אפילו כדורי הרגעה פתאום לא עוזרים לי. אני מבוהלת מאד בעיקר מהאלמנט של אובדן שליטה. אני חוששת להשתגע, להתפרק ליד אנשים, לפגוע בבעלי בצורה שלא אוכל להתנצל עליה מאוחר יותר. אני כל כך מבוהלת שלא מצליחה להירגע. עלי לציין שכבר ניסיתי בעבר להוריד למינון זה של סרוקסט וגם אז זו היתה נקודת משבר מבהילה ומהר מאד החזרתי לחצי כדור וחזרתי לעצמי. אני יודעת שאני יכולה לעשות זאת גם עכשיו אבל מנסה להיות חזקה ולהגיע למטרה שלי והיא להיות בלי כדורים, בעיקר כדי שאוכל כבר להיכנס להריון. האם זה קורה לי בגלל ההורדה? האם אני באמת מאבדת שליטה? האם אני משתגעת? מאיפה כל הזעם הזה בא ולמה אני יוצאת מפרופורציות? האם זה הגיוני שבהפחתה במינונים כאלה קטנים קורים לי דברים בעוצמות כאלה חזקות? והשאלה שהכי מציקה לי - האם זה יעבור בקרוב או שאין מנוס ואאלץ להעלות חזרה את המינון? אני ממש סובלת ומוכנה לסבול עוד קצת אם אדע שעוד כמה ימים זה יעבור וזה רק תופעת לוואי של ההורדה במינון. אבל אני לא יודעת אם זה יעבור וככל שהזמן עובר אני סובלת יותר ומבוהלת יותר. מחכה לתגובה בקוצר רוח. תודה מראש

פרח שלום ראשית את הפחתת התרופה צריך לעשות תחת ייעוץ של פסיכיאטר איתו גם תוכלי לשוחח על התופעות שאת מתארת. התרופה תורמת לא רק בתכונותיה הכימיות אלא גם בידיעה שיש לך משהו ששומר עליך. הפחתת המינון גורמת לכן לא רק לירידה בהשפעת התרופה באופן ישיר אלא גם להרגשה שאת פחות מוגנת ושמורה. אני מציע לך להיעזר בשני המטפלים שלך, הן הפסיכולוגית והן הפסיכיאטר כדי לברר מה קורה וכדי לעשות תכנון שאכן מתאים לך. יש תרופות שאפשר לקחת בהריון, למרות שכמובן עדיף בלי. אם השפעת הורדת התרופה כל כך חריפה כדאי לבדוק את האפשרויות הקיימות. בברכה ד"ר אורן קפלן

מעוניין אני לדעת מדוע אנשים לוקחים את התרופות הנ"ל תשובתך המהירה חשובה לי, תודה.

מעוניין אני לדעת מדוע אנשים לוקחים את התרופות הנ"ל תשובתך המהירה חשובה לי, תודה.

שלום... אינני יודע אם אני מציג את שאלתי בפורום המתאים ביותר, אך עדיין אשמח לקבל מענה מקצועי... אני מתלבט האם להגדיר זאת כבעיה, או יותר נכון כחרדה, ולכן אשאיר זאת לשיפוט המומחים שביניכם. אני בן 18 ונמצא ממש טרם גיוס. בשנים האחרונות שמתי לב לתופעה, אשר בולטת מאוד בכל תחומי עיסוקי, כאשר תהיתי רבות לגבי פשר העניין. הייתי מגדיר את בעייתי כ "נסיגה בשעת שיא"... אולי חלקכם לא יבין בדיוק את כוונתי, אך אנסה להסביר... למעשה, בכל תחום בחיים, הדורש טיפה תחרותיות ומאמץ, אני מגיע למצב, שכאשר אני מגיע לקראת הסוף (ולפעמים זה גם קורה בהתחלה, אך בעיקר בסוף) אני חרד מאוד, והביטחון העצמי שלי יורד כליל לתחתית, באופן שגורם לי להיות מושבת ממלאכתי ומאמציי. אתן לכם דוגמא מעשית: לא מזמן היה לי גיבוש של צה"ל...בקיצור, רובכם יודעים שבאים לשם חבר'ה ממש איכותיים ורציניים, כאשר רמת הכושר הנדרשת גבוהה...בקיצור ההכנות לגיבוש היו מפרכות, ולסיכום הגעתי לרמת כושר טובה ולביצועים מעולים. עכשיו העניין הוא שאיך שהגעתי לשם, רמת הביטחון העצמי ירדה, הרגשתי את עצמי כבעל הסיכויים הכי קלושים לעבור וכו'-דבר שגרם לביצועיי המעשיים להיות דומים. בקיצור הכוונה היא, שפיתחתי לי מן הרגל, שכל דבר שקשור בתחרות מעורר בי ממש לקראת השיא חרדה מסויימת, שגורמת לי לדפיקות לב מהירות ולהרגשת חולשה, שהמוצא היחיד הוא פרישה. אנא נתח את בעייתי, תודה! :-)

שלום לפי מה שאתה מתאר מדובר בסוג של חרדת ביצוע בדומה לחרדה בחינות או חרדת קהל. כאשר אתה מגיע לקראת התמודדות משמעותית תוקפת אותך חולשה שגורמת לקושי להמשיך ולהגיע להישגים. תופעה זו אכן משפיעה באופן משני גם על הדימוי העצמי ובהחלט היה כדאי לבדוק את העניין ולטפל בו שכן הוא עלול ללוות אותך בהתמודדויות נוספות גם בעתיד. בברכה ד"ר אורן קפלן

1. מה הקשר בין דיכאון והפרעת חרדה מסוג GAD ? האם יתכן שלאחר הטבה ראשונית בחרדה, (בהשפעת קלונקס +בשילוב SSRI ,) יופיע דיכאון... 2. האם החרדה עצמה גורמת לדיכאון או שזה "שניים במחיר של אחד"...? 3. האם זו הפרעה כרונית לכל החיים? 4. האם זו נטייה אישיותית, או משהו שקורה בעקבות חוויות החיים המסוימות (אבדן)? 5. האם אפיזודה דיכאונית בעבר בגיל ההתבגרות,היא סימן מקדים או קשורה בדרך כלשהי להופעת הפרעה זו בשנות ה20 ? 6. האם יוצאים מזה? תודה.

שלום דיכאון והפרעות חרדה יכולים להופיע ביחד, יכולים להשפיע זה על זה, אך לא בהכרח. זו לא הפרעה כרונית לחיים ואפשר לטפל בה, סיבותיה מגוונות ותלויות בהיסטוריה האישית שלך, אין לכך סיבות קבועות. לגבי התרופות תצטרך להתייעץ עם פסיכיאטר אך לגבי חרדה ודיכאון אני מצרף קישור למאמרים מקיפים בנושא http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. רציתי לדעת מה זה אבל כרוני ? מה הסימנים לכך שאדם לא מתגבר על האבדן, והאם זה סותר את העובדה שהוא טוען, כי קרוב למות יקירו הוא עבר את שלבי האבל "לפי הספר"? בהתייחסויות קודמות שלך, אמרת שמות אם/הורה הוא ארוע קשה שמלווה כל החיים. איך יודעים אם זה בצורה נורמלית או לא? האם רק על סמך הצהרת האדם האבל? האם 4 שנים לאחר האבדן, אדם אמור לשים זאת מאחוריו? (מדובר באבדן אם כשהאדם היה בתחילת שנות העשרים לחייו).

שלום אבל כרוני או אבל פתולוגי הם מצב מתמשך של אבל שבו תפקודי החיים האחרים לא חוזרים לתקנם גם זמן רב לאחר פטירת האדם האהוב. אבל הוא תהליך בשלבים וממושך, יש בו ללא ספק מרכיב אישי ואי אפשר להכליל באופן מלא כמה זמן הוא אמור להימשך. את זיכרון האדם היקר אי אפשר לשים מאחור וכמובן שמות אדם צעיר הוא פחות טבעי ולכן יותר קשה לעיכול ממות אדם קשיש. השאלה המרכזית היא מה התפקוד בחיים של האדם האבל. עד כמה הוא פתוח לחיות או עד כמה הוא מרכז את כל חייו סביב המוות והאבל. זו האבחנה העיקרית שאפשר לעשות סביב נושא זה. בכל מקרה, גם אם לא מדובר באבל כרוני אלא בסבל שגורם לפגיעה חמור באיכות החיים, כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי ולנסות לבדוק כיצד להמשיך הלאה בחיים. שיטות כגון EMDR נועדו להתמודד עם חוויות טראומתיות כולל עיבוד אבל. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני חושב שאני רגיש מאוד וזה גורם לי סוג של חרדה והמנעות מהרבה דברים. בנוסף לכך אני מסמיק תמיד כשאני במרכז צומת לב של אנשים וזה מבלבל אותי מאוד. וגם מרגיש דמעות בעיניים. האם זה בגלל רגישות יתר? תודה מראש

איתן שלום רגישות יתר במובן שאתה כותב עליו הוא חוויה אישית. לכן אם כך אתה מרגיש אז זה מה שקורה ובכך צריך לטפל. התיאור שלך קשור כנראה לנושא החרדה שמציפה אותך במיוחד במצבים מלחיצים או חברתיים. אני מצרף קישור על מאמר שעוסק בהפרעות חרדה שונות, קרא ובדוק האם משהו מהתיאור שם מתאים למה שאתה מרגיש. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שמי מעיין בן 23 . יש מישהיא שאני מכיר שהתאהבתי בה ואנחנו עובדים ביחד. אין לה חבר אבל יש לי תחושה שהיא לא ממש רוצה אותי. אני משתדל לפתוח לה דלתות להחמיא לה לגרום לה להבין שאני רוצה אותה אבל היא לא ממש רוצה. מצד שני, היא לפעמים שואלת שאלות כמו למה אני לא מתקשר ? מתעניינת בקשרים שלי עם אחרות ... והחיבור שלי איתה ממש מממש ממש טוב! וממש כיף לנו ביחד (אני בטוח שגם לה כיף איתי ) . אני לא יודע מה לעשות ?????????? כשאני מנסה לקדם את זה צעד אחד קדימה היא תמיד עוצרת את זה בדרך כזו או אחרת כמה שהיא כמהה לקשר (אין לה חבר). אני לא רוצה כל כך לוותר עליה ולצערי אין לי מספיק ביטחון עצמי ואסרטיביות להמשיך לנסות כשהיא לא מאפשרת לזה לקרות ... יש למישהוא עצה ? מה עושים ? האם לוותר? האם להמשיך לנסות ? בנתיים אני מרגיש כמו אהבה נכזבת מאוד סובל!!! נו, כולנו מכירים את זה... כל תשובה מבורכת , מעיין

מעיין היקר, לדעתי עד שלא תשאל ישירות תמשיך לסבול.

מעיין שלום ניסית את כל השיטות העקיפות, אולי הגיע הזמן לפעול באופן יותר ישיר. לנסות לצאת איתה, לומר לה באופן יותר ברור שאתה מעוניין בקשר איתה וכו'. יתכן שאתה רוצה להימנע מהפגיעה שכרוכה בסירוב אבל מצד שני אתה לא מבין מדוע הדברים לא זורמים הלאה. תצטרך להחליט האם אתה לוקח את הסיכון לפנות באופן יותר ישיר עם הסיכויים הכרוכים בו. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתי, כיום בת 18, נפגעה קלות לפני שנה וחצי בתאונת דרכים, ומאז, בכל פעם שאנחנו נמצאים על הכביש בסיטואציה "מסוכנת" לפרשנותה (ובעזרת הכבישים והנהגים הנהדרים שעליהם יש הרבה אירועים כאלה), היא נתקפת חרדה, רועדת, פורצת בבכי ומעלה מחדש את כל הזיכרונות , מתבטאת בגסות נגד הנהגים שסובבים אותה. יש לי שתי שאלות בנושא: 1. האם יתכן ששיחות עם איש מקצוע יביאו להקלה במצבה? אנו מתגוררים באשדוד האם תוכל להמליץ על מישהו? 2. האם נכון לעודד אותה בשלב זה ללמוד נהיגה, או שעדיף להמשיך ולחכות. בתודה מראש

עדן שלום על שתי השאלות תשובתי חיובית. כדאי לפנות לאיש מקצוע כדי לטפל באופן יותר ישיר בטראומה. אני מציע לנסות את שיטת EMDR ואולי תוכלו לקבל המלצה למטפל באזורכם מאגודת EMDR בישראל www.emdr.org.il גם על השאלה השני תשובתי חיובית, כדאי בהחלט להתחיל לימודי נהיגה, זה עשוי להוות גורם טיפולי התנהגותי שיעזור גם כן, מעבר להיבט הפרקטי של רכישת הרשיון. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כ10 ימים חלמתי שני חלומות יום אחרי יום היו עוד הרבה אבל שני אלו לא מפסיקות לרדוף אותי כבר 10 ימים. החלום הראשון: חלמתי שביקשתי מהמרצה בסיום הלימודים שאני רוצה לקחת איתה טרמפ הבייתה לכיוון צפון למרות שאני לא גרה שם, כבר בחנייה פגשנו את בעלה שהיה מאוד מנומנם ואפטי, היא ביקשה ממני לחכות לה בחניון מסויים וכך עשיתי, כשיצאה ממרכז קניות הבגדים, שאלתי אותה היי למה שיערך רטוב? והיא ענתה שהיה לה חם ולכן רחצה בחנות , ניגשנו יחדיו לחנייה בעלה חיכה לה, כשרציתי להיכנס לריכבה במושב האחורי, כי תיארתי לעצמי שבעלה ירצה לשבת מקדימה, והיא אמרה:" מה פיתאום - את יושבת מקדימה והוא מאחורה".....מה את לא רואה אייזה ישנוני הוא , אי אפשר להעביר איתו מילה איתך לפחות אפשר לצחוק ולהשתעשע כל הדרך, בעלה ישב במושב האחורי חצי רדום, בהמשך הנסיעה הייתה ארוכה , פתאום אני רואה את אבי שאני רגילה לראות ולשמוע אותו בלי הרף עומד בתחנת האוטובוס, ביקשתי ממנה אם היא יכולה לעצור לו היא אמרה בטח, ואז היא עוצרת ואני שואלת "אבא מה קרה לך למה אתה כזה אדיש ונינוח מה לך ולתחנת אוטבוס" בוא עלה יחד איתנו , הדבר שרודף אותי בחלום זה שכל החלום אני צוחקת ומאושרת וכך גם המרצה שמאוד נהנתה בחברתי בעוד שאבי ובעלה אדישים , אפטיים , מדוכאים וישנוניים דבר שלא מתאים ואפייני לאבי!!!, וכך גם בעלה, אולי ביגלל שמדברת עליו המון. בכל אופן החלום הזה רודף אותי מאז ואני לא מפסיקה לשחזר אותו במוחי, למה? תראה אני מאוד מעריכה את המרצה היא מדהימה, מצד שני אני בהתלבטות קשה בנוגע להמשך לימודיי אם ביכלל, ומצד אחר אני לא "משתגעת על אבא שלי" - אנחנו כל הזמן בכאסחים! הוא אדם מאוד חרד ולחוץ ברמות על, כל דבר שואל שמונים אלף פעם, שאני מישתגעת ומאבדת את סבלנותי , ניסיתי הכל אבל לא הולך? למה החלום הזה לא מפסיק לרדוף אותי, אני חייבת לציין שקיבלתי פרספקטיבה שונה מאז בנוגע ללימודיי, אבל כל השאר מציק לי, למה לחלום על המרצה? החלום השני נורא בייש אותי והגעיל אותי, אני אפילו מתביישת לספר אבל כל פעם שאני ניזכרת בו בלי הרף אני חוטפת בחילה החלום היה קצר , אבל שוב אני זוכרת את פרטיו: אני יושבת באסלת השירותיים כשצואה ניגרת בכמויות הן מהפה והן מהרקטום פשוט בצורה איומה ומגעילה. סליחה על התיאור, אבל גם זה רודף אותי בלי סוף HELP- ME אני יודעת שאתה לא יכול לנתח אותי דרך המחשב אבל מדוע אני חולמת כל כך הרבה חלומות ? ועוד זוכרת אותם. דבר אחרון אני חייבת לציין שאני קצת דיכאונית ועצובה לאחרונה, ובנוסף בוכה המון המון אני ממש דואגת תודה וליילה טוב

דנה שלום החלומות שלך נשמעים מעניינים ועמוקים ובוודאי מספרים דבר מה חשוב עבורך. העובדה שהם רודפים אותך מספרת על כך שיש בהם משהו משמעותי שאת רוצה לפענח, אבל אולי קשה לך להתמודד איתו. יש בחלומות דברים רבים ואת מבינה בעצמך שאין אפשרות של ממש לנתח אותם מבלי להכיר אותך לעומק. חלומות הם דבר מאוד אישי ולעיתים נדירות יש פירוש אוניברסלי לחלום. את מוטרדת ממשהו, את נמצאת בצומת דרכים מקצועי, יש לך קשיים עם אביך אולי עם השייכות המשפחתית באופן כללי, את דיכאונית ועצובה לאחרונה. לאור כל הדברים המצטברים הללו האם אין מקום לפנות לטיפול פסיכולוגי ולנסות לגעת בכל הדברים הללו באופן ישיר? נראה לי שחלק ממה שחלומות עושים במצב כזה הם להתריע שיש קושי ושאפשר ורצוי לקבל עזרה מקצועית. אין סיבה לחכות שהמצב יהיה גרוע יותר, אני מציע לך לפנות כעת ובתוך המפגש גם להביא את החלומות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בן 19 וסובל מרגישות יתר דבר שמאוד מציק מה אפשר לעשות?

איתן שלום למה כוונתך ברגישות יתר? האם תוכל לפרט יותר? בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דר קפלן אני מבקש לקבל המלצה בנוגע למטפל (זכר)בגישה פסיכדינאמית באזור תל אביב. מהות הטיפול-חוסר יכולת לקיים יחסים בין אישיים כתוצאה מהחשש להיפגע כתוצאה מהיעדר אמון.ידוע לי כמובן שזהו סימפטום .אך זהו לדעתי סימן הפתיח. תודה מראש. אני מבין שהפורום אינו משמש במה לפירסום אנשי מקצוע ולכן אם יש באמצעותך לעזור לי בפנייתי אבקש כי המיד ישלח אליי ישירות למייל. גלעד.

גלעד שלום כרגע אין לי שם מתאים של פסיכולוג פנוי. נסה לברר בין אנשים שאתה מכיר, יש גם כמה אתרים באינטרנט שנותנים רשימות, למשל דרך אתר פסיכולוגיה בעברית hebpsy.net בברכה ד"ר אורן קפלן

חלמתי שאני בא לבית של ידידה שלי ומגלה שהיא מתה ואני נעשה נורא עצוב בשל עובדה זו כשסיפרתי לידידה את החלום היא נורא נעלבה ואמרה שהיא מפרשת את זה כאילו זה מה שאני רוצה שיקרה בתת המודע שלי האם אני אדם מעוות כל כך או שהפרוש לחלום יותר אופטימי מתחזיתה?

אמיר על פי מה שידוע לי לכל חלום יש סמל המסמל משהו על העולם הפנימי שלך , כל שידוע לי על מוות הוא מסמל דווקא אריכות ימים , אך עצם העובדה שחלמת על הידייה, הבית , המיטה, המוות, אוליי מסמל את היחסיים שבתת מודע שלך היית רוצה שיקרו אני לא בטוחה שאני צודקת?

לעולם פנימי שלם של מחשבות, זכרונות, פחדים, כמיהות. כדי להבין את החלום צריך להבין אותך, וגם אז, רק יחד איתך, אפשר באמת לרדת לעומקו של החלום. אז אין לך מה לדאוג, אני לא חושבת שהחלום מעיד על כך שאתה חפץ במותה בטרם עת של ידידתך. למרות, שלעיתים חלומות על מוות של קרובים יכולים להעיד על כעס שיש לנו כלפיהם. אבל לא תמיד.

אמיר שלום מצד אחד אינני יכול לפרש את החלום כי הוא החלום שלך והפירוש חייב להיות מבוסס על האסוציאציות והפירושים שלך. מצד שני, הפירוש הקונקרטי שנתנה לו ידידתך כנראה אינו נכון, במיוחד אם אתה אינך מתחבר לפירוש הזה. אני מתאר לעצמי שהיה לה קשה עם תוכן החלום ולכן הגיבה כך, אין לזה בהכרח קשר אליך ולמה שהחלום באמת אומר. בברכה ד"ר אורן קפלן

לחלומות ישנם 1001 פירושים וישנן דעות חלוקות כיצד אנו נוטים לחלום את מה שאנו חולמים. אבל הנה פירוש אפשרי, לכל אדם מחיינו האמיתיים שאנו פוגשים בחלום ישנה משמעות שונה לפי מה שאנו מרגישים לאותו אדם. מה מייצג את ידידתך? מה היא בשבילך? מוות של מישהו יכול להיות סיום של אותו נושא והתחלה חדשה. יכול גם להיות שמה שהיא מייצגת לא קיים אצלך. ועוד סיבה להרגיע את ידידתך הנעלבת.. ביהדות חלום על מוות של מישהו קרוב מסמל אריכות ימים לאותו אדם :-)

לחלומות ישנם 1001 פירושים וישנן דעות חלוקות כיצד אנו נוטים לחלום את מה שאנו חולמים. אבל הנה פירוש אפשרי, לכל אדם מחיינו האמיתיים שאנו פוגשים בחלום ישנה משמעות שונה לפי מה שאנו מרגישים לאותו אדם. מה מייצג את ידידתך? מה היא בשבילך? מוות של מישהו יכול להיות סיום של אותו נושא והתחלה חדשה. יכול גם להיות שמה שהיא מייצגת לא קיים אצלך. ועוד סיבה להרגיע את ידידתך הנעלבת.. ביהדות חלום על מוות של מישהו קרוב מסמל אריכות ימים לאותו אדם :-)

לחלומות ישנם 1001 פירושים וישנן דעות חלוקות כיצד אנו נוטים לחלום את מה שאנו חולמים. אבל הנה פירוש אפשרי, לכל אדם מחיינו האמיתיים שאנו פוגשים בחלום ישנה משמעות שונה לפי מה שאנו מרגישים לאותו אדם. מה מייצג את ידידתך? מה היא בשבילך? מוות של מישהו יכול להיות סיום של אותו נושא והתחלה חדשה. יכול גם להיות שמה שהיא מייצגת לא קיים אצלך. ועוד סיבה להרגיע את ידידתך הנעלבת.. ביהדות חלום על מוות של מישהו קרוב מסמל אריכות ימים לאותו אדם :-)

שלום לך, ברוצוני לשאול אותך: מה ההבדל בין אפקט הראשונות לתכונה מרכזית ואפקט ההילה , אם ארצה לרשום את שלושתם באירוע אחד. תיאורטית אני מבינה מה כל אחד אומר אך אפקט הראשונות לא מספיק מובן לי ומבלבל אותי מאוד האם לאפקט הראשונות יש ידע על אותו אדם שהוא מציג עצמו טלפונית או שחברה סיפרה לי עליו ואז כשראיתיו גיליתי משהו אחר לרעה או לטובה לתדהמתי? או ללא ידע קודם כל אדם שאפגוש ברחוב, או האם אפקט הראשונות עובד כאשר אני אראיין מועומדים לעבודה רק כשקראתי את קורות החיים??? ד"ר קפלן הסתבכתי אני חייבת דוגמאות לשלושתם אני ממש מתבלבלת. איך אפשר לחבר סיפור כששלושתם יחדיו התכונה המרכזית ואפקט הראשונות מאוד מבלבל אותי. אשמח מאוד לקבל דוגמאות קונקרטיות להבנת המושגים הללו תודה מראש

קארין שלום המושגים הללו, כמו הדיסוננס הקוגניטיבי שעליו שאלת לפני מספר ימים, לקוחים מתוך עולם הפסיכולוגיה החברתית. אני מתאר לעצמי שאת מתמודדת עם חומר לימודים ומנסה ליישם אותו בצורה כזו או אחרת. אני בטוח שלקורס יש מרצה ועוזר הוראה שאפשר לברר איתם מה כוונתם. השימוש הפורמלי במונחים הללו לא בהכרח יתן את התשובה למה שאת מחפשת ובאופן כללי הפורום הזה עוסק בתחום הפסיכולוגיה הקלינית והטיפול ולא בתחומים אלו. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן שלום, יש לי בעיה שמטרידה אותי ואיני יודעת איך להתמודד איתה. נישאתי לפני מספר שנים והנישואים מאושרים. לבעלי אח ואחות, אני מאוד קרובה למשפחתו ואנחנו מתראים הרבה. אני ממש לא סובלת את אחותו מאחר שבניגוד לכולם היא התנהגה אלי מהתחלה בצורה מאוד לא יפה (הערות עוקצניות, שמירה על מרחק, העברת ביקורת ותחרות). במשך הזמן מאוד סבלתי ממנה אבל לא יכולתי להגיד לה מה אני חושבת מכוון שהיא עושה הכול בנחמדות שתמיד ניתנת לפרוש. כמו כן היא משקרת המון ואפילו בני משפחה קרובים אליה אמרו לי פעם שהיא מאוד אגואיסטית, כך שגם מבחינת האופי היא ממש לא נסבלת. הבעיה שאני מרגישה ממש צבועה, כי היא גרה בבית הוריה וכל מפגש אני צריכה להתנהג אליה בנחמדות, דבר שגורם לי להרגיש ממש רע. ככל שעובר הזמן אני ממש מותשת וזה הגיע למצב שלפעמים אני מצוברחת במשך יומיים אחרי שאני רואה אותה ואני כל הזמן חושבת עליה. בעלי נמצא לצידי כי הוא רואה שמה שאני אומרת בפועל נכון והוא מודע לאופי שלה. היום אני במצב שהיא השלימה עם העובדה שאני חלק מהמשפחה אבל היא לא מוכנה לספר לי דברים עליה או שיספרו לי אחרים, היא נראת מאוד לא מאושרת (בתגובותיה) כשקורים לי דברים נפלאים. ואני גם מניחה שאני בוחנת אותה בזכוכית מגדלת. הגעתי למצב שאני מאוד לא גאה בו והוא לבקר אותה כל הזמן במחשבותיי ולרצות שיהיה לה רע (מעולם לא קרה לי עם שום בן אדם בחיים). הגעתי למסקנה שכל הרגשות השליליים שיש לי אליה עושים לי מאוד רע ואני רוצה להפסיקם, אבל איך אני יכולה לעשות זאת? לשוחח איתה זו אפשרות לא ריאלית. מהי עצתך? תודה יפית

נשמע לי שאותה אחות מוציאה ממך את כל רגשות הקינאה, איבה, תחרותיות ועוינות שיש בך ובעוצמה די גבוהה. הגרעין הוא מציאותי (כלומר האחות והתנהגותה כלפיך) אבל התוצאה היא איזשהו התעוררות של הרגשות האלה באופן שהינו מטריד מעבר לפרופורציה. אני מנסה לחשוב מה אני הייתי עושה כדי לצאת מכזה מצב (שנראה לי שמוכר לרבים וקורה לעיתים בחיים...) העיצה הקצת מוזרה שלי תהיה לעשות רשימה (או "לרשום" בראש) את כל האנשים שחשת כלפיהם רגשות איבה ועוינות בחייך, כל האנשים שעוררו את התחרותיות שבך, אולי גם את הקינאה. קצת "להתבשל" בתוך הרגשות והזכרונות האלה ולראות שמעבר לאחות עצמה (שנשמעת באמת קשה ולא נעימה) הרגש כלפי האחות מהדהד רגשות אחרים שיש בך. (אולי בתוכך היא מקבלת את דמות "הרעה" וזה מאפשר לך להיות "הטובה", רק כמובן שזה לא מצליח להרגיש כך כשאת מאחלת לה דברים לא טובים... ואז לקבל את זה שגם בך יש "רעה" וזה לא קל... ?) והעיצה השניה שליה תהיה להחליט באופן מודע - עד כמה שאת יכולה - לא ללכת עם המחשבות לאחות. כל פעם שאת מרגישה שאת מתחילה "להתעסק" איתה במחשבותיך, לנסות "ללכת" למקום אחר. אני מאמינה שיש לנו אפשרות לנתב את המחשבות שלנו ואנחנו לא "עבדים" שלהן באופן מוחלט. אי אפשר לגמרי לשלוט, אבל אפשר לנסות למתן. להגיד לעצמך "אוקיי, אני חושבת עליה כבר חמש דקות מחשבות שליליות, אני אפסיק עכשיו. יהיה לי זמן לחשוב עליה מחשבות רעות גם מחר..." עיצה שלישית שלי תהיה לעשות טיפטיפה התאמה בין הרגש שלך כלפיה, להתנהגות שלך כלפיה. כמובן, אני לא ממליצה לך לנהוג בבוטות, אבל אולי את לא חייבת להיות "הכי נחמדה בעולם". אני חושבת שאם לא תזייפי ולא תרגישי צבועה, אולי גם תשנאי אותה פחות (ולפחות לא תשנאי אותה על כך שהיא גורמת לך להיות צבועה). ואולי זה יאפשר דיאלוג קצת יותר אמיתי. וכשיש משהו יותר אמיתי, לפעמים מתאפשרת גם קירבה כלשהי.

יפית שלום אני מעריך שהבעיה אינה כלל אותה אחות אלא החשש שאם תתעמתי איתה באופן ישיר תפגעי כתוצאה מכך בבעלך, בהוריו ובמשפחתו אצלם את מבקרת תדירות. אני מבין מדבריך שכולם סובלים מאישיתה של האחות ומכירים בבעיתיות שלה. עם זאת, עימות ישיר עימה, בוודאי אם הוא קורה בתוך האירוע המשפחתי, עלול ליצור אפקט מורכב עבורך ואת צריכה לשקול זאת. מצד שני, אני מבין את הקושי להבליג בשל התחושות הקשות שממלאות אותך אחרי המפגשים הללו. סביר להניח שתצטרכי למצוא דרך ביניים בה את מגיבה בצורה מתונה לעקיצות כדי לא להשאיר בבטן את הדברים. כמו כן כדאי לשתף את בעלך ובמקרים שבהם את מותקפת יתכן שהוא יכול לומר משהו. לצערי במצבים הללו אין פתרונות מושלמים, לכל צעד שנוקטים יש מחיר במקום אחר. השאלה מה קרה בתקופה האחרונה שהמצב החמיר מבחינתך ואולי אם תזהי זאת, תוכלי להקל במעט על מה שקורה לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי חבר גרוש שיש לו בן בגיל 12 ש' הסובל מ- ADHD ומטופל מגיל מאוד צעיר. הילד גר עם אימו ומגיע אלינו בהתאם להסדרי הראיה. הילד חצוד מאוד, חכם מאוד. לאחרונה נתקלנו בבעיה של גניבות איתו - גניבת כסף מאחותו, מהסבא ומחבר. הילד מתגורר במקום בו הכסף משחק תפקיד מאוד חשוב. הסברנו לו אין ספור פעמים מדוע אסור לגנוב אך התופעה נמשכת. מה עושים ? אביו לא יודע אילו סנקציות להטיל עליו. אנא עזרתך. תודה.

יהודית שלום גניבה של ילדים איננה מבטאת בהכרח צורך בכסף אלא מבטאת מרכיבים נפשיים כגון צורך בתשומת לב, צורך בפיצוי על דברים מסוימים ועוד. אני לא חושב שהסברים יספיקו כמו גם שעונשים יעזרו. יש כאן תהליך יותר עמוק שצריך לעבור מבחינה פסיכולוגית וחלק ממנו הוא קודם כל להבין את המניעים הנפשיים העמוקים לגניבה. לפי מה שאת מתארת הילד גר עם אימו וחלק חלק משמעותי מהטיפול בעניין צריך להיעשות בשיתוף פעולה של האם. יש צורך בקבלת הדרכה מסודרת מפסיכולוג ילדים שיכול לתת עצות רלוונטיות בהתאם לרקע של הילד והמשפחה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אבקש שתשלח לי רשימה של פסיכולוגים מאזור חולון ובת ים שמטפלים בשיטה קוגנטיבי-התנהגותי אודה לך מאוד כי כל מי שהתקשרתי מטפל בשיטה דינמית שלא מתאימה לי תודה.

עדי שלום נסי להיעזר באתר הבא: http://www.itacbt.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

מהם ערכי ה- iq? טווח נורמלי/בינוני/גבוה??

נמוך קרי:מתחת ל-70(הגדרת פיגור לכל דבר ועניין) מעל לממוצע דהיינו:מעל 120..וכל המרבה הרי הוא מחונן יותר.

שלי שלום הממוצע הוא 100 וטווח של 90 עד 110 נחשב ממוצע. כל עליה של 10 נקודות או ירידה של 10 נקודות מייצגת שלב נוסף בהגדרות. עם זאת, צריך להיות מאוד זהיר בפירוש המספרים הללו. מבחני המשכל בנויים מסידרה של תת מבחנים ולמעשה לציון הכללי אין משמעות של ממש. חשוב להסתכל על ציוני תתי המבחנים ובמיוחד הפערים שביניהם כדי לספר את הסיפור האמיתי, וגם אותו לקחת בעירבון מוגבל. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, יש לי בעיה לא קטנה של ניהול וניצול זמן. אני מתפקדת בחיי האישיים והמקצועיים, אך למרות זאת, אני מרגישה שביכולתי להשיג הרבה יותר, אילו ידעתי איך לנהל בצורה נבונה את הזמן שבידי. זוהי בעיה שיש לי מאז הילדות והיא מאד מפריעה לי. לפני כמה חודשים הפכתי לאם, והבעיה כמובן החריפה עם הזמן הפנוי המועט שנותר בידיי איך ניתן לפתור אותה?

הי מורן. עיצה קטנה מהחיים שלי: בכל סוף שבוע, כשאת בכל זאת מוצאת 10 דקות פנויות, תכיני לך שרטוט של ימי השבוע מחולקים לשניים: בוקר וערב. ותכתבי בדיוק מה יש לך לעשות בכל שעה בכל יום. אל תסתפקי בארגונית או משהו כזה. את הדף הזה תתלי על הדלת, ותעקבי אחריו. תרשמי בו הכל החל מתור לרופא עם הילד וכלה בכביסה, תוכנית טלוויזיה שאת לא מפספסת או פגישה עם חברה. במשך השבוע תעקבי אחרי הדף, תמחקי דברים שעשית כבר ותעבירי ליום אחר דברים שלא הספקת. זה עובד מצויין, מניסיון. מעבר לכך אני יודעת שיש סדנאות של ניהול זמן - גם זה יכול לעזור. בהצלחה ענבל.

מורן שלום אני חושב שהצעותיה של ענבל נכונות ומתאימות ומבחינה מעשית אלו גם היו המלצותי. כדאי בכל זאת לתת תשומת לב לסיבות שבגללם את לא מתארגנת עם הזמן. יתכן שיש שם גורם בעל משמעות מעבר לחלק הפרקטי של התארגנות סביב הזמן. אם יש הסבר פסיכולוגי חשוב לתת לו שם ופירוש אחרת שום כלי יישומי לא יעבוד באמת לאורך זמן. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מחפש בדחיפות חומר מקצועי הטוען כי טיפול בילדים בני 6 ומטה צריך להיות ראשית כל על ידי הדרכה הורית ויש חשיבות רבה לשמירת המסגרת והשיגרה של הילד. אני טוען על סמך ניסיוני והכרותי את הילדה כי שליחת הילדה לטיפול שבועי אצל פסיכולוג תוך שיבוש שגרת יומה לא מטיב עימה. אני זקוק לחוות דעת מפורסמות לצורך הגשת ערר לבית המשפט המחוזי, מאחר והשופטת והעובדים הסוציאלים חולקים על דעתי זו ואף מתנגדים לעמדות של פסיכולוגים. מדובר בילדה להורים גרושים שהוגדרו ככשירים והילדה נמצאת בקשר תקין ורציף עם שניהם. הילדה מוכשרת ונבונה מעל הממוצע וללא שום בעיה מוגדרת , אם כי בתקופות שהיו עמותים בין ההורים ניכר עליה כי היא במצוקה נפשית.

שלום אני מכיר את הגישה הזו ואף תומך בה במקרים רבים. יש חשיבות להדרכת ההורים, אם כי במקרים רבים יש בכל זאת צורך בטיפול ישיר גם בילד. הנושא נדון רבות בפורומים מקצועיים אבל אינני זוכר כרגע מקור ספציפי להמליץ לך. תוכל להיכנס לכל ספריה אוניברסיטאית למדעי החברה ולבקש עזרה מהספרנית כדי להיכנס למאגרי המידע בפסיכולוגיה. עשה חיפוש תחת מילות אינדקס מתאימות ואין לי ספק שתמצא חומר רלוונטי. עם זאת, ללא גיבוי של דעת מומחה אני בספק אם רשימה ביבליוגרפית תעזור במקרה הזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר' קפלן גם מאמר המורה כי יש חוסר תמימות דעים בקרב קהילת בעליי המקצוע יכול להועיל. די לי בלעורר ספק בקרב המערכת בכדיי שדעתו של בעל מקצוע בכלל תשמע. נכון להיום אני נתקל באטימות רבה והתנגדות לפסיכולוגים בכלל מצד בכירים במערכת הרווחה, אם לא אצליח לצור חשש סביר בקרב הגורמים השונים כי יתכן והם טועים אותקף ישירות כגורם המסכן ופוגע בילדה. תודה על עזרתך

בני סובל מרגישות יתר מאוד נפגע בקלות מכל מה שאומרים לו .גם בביתהספראם אומרים לו אפילו מילה קטנה כמו מטומטםאו כל מילה אחרת ישר מתחיל לבכות וכועס אם אני אפילו אומרת לו משהו ולאמצא חן בעיניו ישר מתחיל לבכות .מה אפשר לעשות בקשר לבעיה הזאתץ

שלום כבר 12 שנים ארוכות ומפרכות שאני שומרת לי בסוד את הפרעות האכילה שלי. אני נשואה ואמא והכל לכאורה נהדר. בהתחלה היתה זו ממש בולמיה, כלומר הייתי נתקפת בולמוסיי אכילה נוראיים ומייד לאחר מכן הייתי נכנסת להקיא. היום המצב שונה ימוזר מפני שאני אוכלת רגיל לחלוטין בד"כ ובכל זאת אני מרגישה שבלילה אני חייבת להקיא. אז אני אוכלת די הרבה(רק בסמוך להקאה) ושותה והולכת לי . אני לא מצליחה לשלוט בעצמי ובהקאות האלה וזה בפירוש משבש לי את כל החיים!!! כפי שהזכרתי אף אחד לא יודע על כך ואני זקוקה נואשות לעזרה. בברכה

א. שלום הפרעות אכילה מתמקדות מטבען בנושא האוכל אולם הן מספרות סיפור אישי ופסיכולוגי עמוק שמקורותיו לא באוכל. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי כיוון ששם נמצאת הבעיה. מאחר והבעיה נמשכת שנים גם הטיפול לא יגמר במספר פגישות בודד ואת צריכה להיערך כיצד לפנות ולהיות בטיפול תקופה ממושכת עד לקבלת תוצאות. אם הפרעת האכילה חמורה יתכן שכדאי להיעזר גם בתרופות נוגדות חרדה שעשויות לשפר את המצב ולהאיץ את קצב הטיפול. בכל מקרה, כדאי לפנות. אינך חייבת לספר לסביבתך הקרובה מדוע את פונה לטיפול, לא כדאי להסתיר את עצם הפניה. ובכל מקרה, כדאי להתחיל זאת כעת ללא דיחוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

מדובר בבחור בשנות ה- 20 לחייו. שני הוריו נפטרו כשהיה בגיל ההתבגרות ונכון להיום יש לו קושי בהסתגלות למסגרות ובהתמודדות עם אנשים בחיי היום יום. יש לו התקפי זעם ומצבי רוח משתנים. מבחינה מנטלית ונפשית נראה כאילו הוא "תקוע" בגיל בו איבד את הוריו. הוא כבר הביע להבנה ולרצון לקבל עזרה מקצועית. אנא עצתך למי כדאי לפנות. האם לפסיכולוג ? פסיכולוג קליני או פסיכיאטר ? בתודה מראש.

על פי התסמינים שתארת סביר להניח שהוא חזר ברגרסיה עקב האובדן והטראומה שטרם התאושש הימנה מני אז. כאחת בעלת מאפיינים זהים של חסרים בבלמים וכל הסממנים שציינת(אך בצורה נירוטית ובמודעות), יתכן והילד סובל מהפרעת אישיות גבולית, ודיאגנוזה מקצועית וקלינית יוכל לאבחן ולתת פסיכיאטר מומחה במקביל לפסיכולוג קליני, וכמובן שיוכלו להעניק טיפול הולם לבעייתו, על פי האבחנה הוודאית. בהצלחה בדרך החתחתים... עלו והצליחו.

ליאור שלום כדאי שיפנה לטיפול אצל פסיכולוג קליני. במידה ויעלה צורך בתרופות אפשר יהיה להפנותו לפסיכיאטר. נכונותו ומודעותו לטיפול היא קריטית לצורך הצלחת התהליך. בעיקרון מה שחשוב הוא שיצליח לפתח תקשורות וכימיה טובה עם המטפל ולפיכך כדאי לקבל המלצות מהסביבה הקרובה והרחוקה על מישהו באזורכם שעשוי להתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מטופלת אצל פסיכיאטר (כדורים: לוסטראל וסוליאן) ופסיכולוגית אך מרגישה שזקוקה לעצות כיצד להתמודד עם דיסוציאציה המשולבות עם דיכאון-מצבי רוח משתנים ומחשבות אובססיביות. תנו לי עצות מהחיים איך מתמודדים בחיי היומיום עם הקושי הנ"ל מתוך נסיון שלכם. מצפה לשיתוף פעולה מקווה לשרוד מלי

האם הכדורים הנ"ל אפקטיבים אף לטורדנות כפייתית(ocd)המתבטאת באובססיות שלך? או שמא הנם יעילים אך לוויסות מצב הרוח, ולהעלאת הסרוטונין עקב הדיכאון בו את שרויה? אשמח לסייע. אחותך לצרה הצרורה.

מלי שלום את נמצאת בטיפול פסיכולוגי ותרופתי ולכן יש שני אנשי מקצוע שמכירים אותך מקרוב ויוכלו לתת את התשובות הללו בצורה הרבה יותר טובה. זהו תהליך ארוך ודורש סבלנות והתמסרות רבה. שיחה עם אנשים שחווים דברים דומים בהחלט יכולה לעזור בעיקר כתמיכה והרגשה שאת לא לבד ושיש סיכוי לשיפור בעזרת הטיפולים השונים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אבקש את התייחסותך לעניין דיכאון מג'ורי. (דיכאון חסר תקווה, שלא מגיב אף לתרופות אנטי דכאוניות) אימתי מאבחנים כי החולה בדיפרסיה- לוקה בדיכאון מעין זה? מהם התסמינים המקובלים? ולאחר סדר גודל של כמה זמן ניתן לאבחנה באופן קליני וודאי? לתשובתך הדחופה, אודה. המתוסכלת הניצחית.

מתוסכלת שלום אני מצרף קישור למאמר מקיף בנושא http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

חן חן על ההפנייה. ולאור זאת שאלותי כדלקמן: מלבד היותו דיכאון אקוטי ביותר. מהם ההבדלים הדומיננטים בינו לבין דיכאון קליני רגיל? מהם התסמינים האופינים המסגירים את המצאותו והמאששים את היותו מקנן ומקונן באדם הדיפרסיבי? האומנם כל סוגי התרופות האנטי דכאוניות אינן יעילות ללוקים בדיכאון מעין זה? נא תשובותיך המקצועיות,בפרוטרוט. תודה מראש. מתוסכלת אלמותית.

שלום וברכה, יש לי בעיה של התפרצויות כעס...... זה יחסית נדיר מתרחש כל חצי שנה בערך אבל השפעה של ארוע כזה עלי ארוכה אני מתפרצת לפתע מדברים ממש שטותיים ואני מופתעת מעצמי זה כולל בכי צעקות וצרחות שכל הבנין שומע אני מתביישת לאחר מכן לצאת מהבית............... מה גם שכל פעם כשזה קורה אני שומעת את האנשים שהיו באזור לא גומרים לדבר על הארוע וזה מחזיר לי את כל רגשות הבושה שהיו לאחר ההתקף. אני לא אדם עצבני במיוחד וגם לא רגזני אבל כשזה מגיע זה פשוט לא נישלט ואני מתביישת בזה מאוד!!!!!!!!!! לפעמים צריך להתרגז אבל העוצמה וחוסר השליטה מפחידים אותי ואני ממש לא מכירה את עצמי ברגעים אלו. מה ניתן לעשות בנידון? והאם טיפול יכול לעזור כי זה לא דבר קבוע ואם כן איזה סוג של טיפול? תודה מראש

אלמונית שלום התפרצות שכזאת קוראת בד"כ כאשר יש כאב חד שמפלח אותך מבפנים ולכן התגובה העוצמתית שיוצאת כמו רפלקס של מישהו שבאמת כואב לו. אפשר לטפל בזה אבל זה לא בסימפטום החיצוני, אלא במקורותיו הפנימיים. אין טעם ללמוד כיצד להירגע כי זה לא מחליש את הכאב. זה יכול לעבוד רק אם נותנים כבוד ומקום לאותו כאב ומבינים אותו לעומק. טיפול פסיכולוגי הוא המסגרת המתאימה לסוג כזה של חקירה ונראה לי שטיפול דינמי מתאים יותר מסוגים אחרים. אני מצרף שני מאמרים קצרים בנושא. http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

וכרגע אני מרגישה קצת תקועה .כל תחילת פגישה מלווה בשתיקה ארוכה,ויש לי הרגשה שאם אני לא אומר משהו נשב ונשתוק עד תום הזמן. האם מדובר בשיטה? או שיש פסיכולוגים ששואלים שאלות ומדובבים את המטופל? לי זה היה מאד עוזר

שלום אני מציע לברר עם הפסיכולוג שלך האם זו השיטה שלו. בעיקרון בטיפולים פסיכולוגיים רבים יש מקום לביטוי של המטופל. דיבוב יכול להחזיק זמן קצר מאוד. שאלה כאן ושאלה שם, בסופו של דבר אם את לא רוצה או לא יודעת על מה לדבר גם שאלותיו של הפסיכולוג לא בהכרח יועילו. צריך למצוא שביל ביניים בו יש מעורבות של שני הצדדים וזה נושא לשיחה בפני עצמה במסגרת הטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דר' קפלן אולי תוכל לעזור לי. יש לי קושי עצום בלסמוך על אנשים. אני זקוקה נואשות לטיפול פסיכולוגי, וזאת הפעם הראשונה שאני מעזה לבקש עזרה. אני בת 27 עוד מעט... ולפעמים אני מפחדת שזה כבר מאוחר מדי... אני זקוקה למטפל הטוב ביותר שיש, או אחד מן הטובים שיש. כי אחרת זה כמו לשים פלסטר על גידול סרטני. אני אשמח מאוד אם תוכל איכשהו לעזור לי.

ענבר שלום זה טבעי לחלוטין לרצות את המטפל הטוב ביותר שיש. העובדה שאת לא סומכת על אנשים בוודאי מסבכת את העניין כי מראש תהייה לך גם בעית אמון בכל טיפול חדש שתגיעי אליו. אולי להפנות אותך לפסיכולוגים שאני מכיר וחושב שהם טובים. אני לא מכיר רשימת דירוג בקרב פסיכולוגים כך שאיני יודע לומר אם הם הטובים ביותר שיש. במידה וזה רלוונטי ואת גרה באזור המרכז שלחי אלי מייל וכתבי כמה מילים על עצמך ומה את מחפשת. אנסה לבדוק אם יש מישהו או מישהי מתאימים. [email protected] בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, שאלה - כנראה שבתור תינוקת עברתי התעללות או הזנחה רגשית ופיתחתי סוג התקשרות לא טוב עם ההורים שלי. נכון להיום (אני בת 28) אני סובלת מבעיות קשות מאוד בקרבה לאנשים אחרים ובזהות. השאלה שלי היא - האם ניתן לשנות את סוג ההתקשרות בטיפול פסיכולגי טוב? או שמא הנזק הוא בלתי הפיך... האם ניתן לשנות את בסיס האטאצ'מנט במידה כזאת שתאפשר לי לחוות קשר זוגי יציב? (מבחינתי יציב = שאני לא אתחרפן טוטאלית בקשר) תודה רבה.

שואלת שלום אני חושב שאפשר בהחלט לשנות את אופן ההתקשרות דרך טיפול פסיכולוגי. יש הבדל בין צלקת שנותרת ומזכירה תמיד שהיתה שם פגיעה לבין התפקוד בפועל שאותו אפשר לשפר, חזקה ככל שתהיה הפגיעה. בברכה ד"ר אורן קפלן

איך לעזאזל מוצאים מטפל מצויין??????????????????????

הממ. מה זה מצויין? אני חושבת שהמלצות ממישהו שעוסק בתחום ואמור להיות "טוב", נסיון קודם של אותו מטפל/ת, והתרשמות אישית שלך מהמפגשים הראשונים (האם יש חיבה או הבנה באוםן בסיסי).

ענבר שלום המלצות מאנשים שמכירים או שמעו היא הדרך הטובה ביותר, עם זאת ה"מצויינות" משתנה כנראה מאדם לאדם, כלומר הכימיה אינה אוטומטית ולפעמים צריך לנסות ולקוות שהיא תיווצר. אינני יודע אם זה רלוונטי עבורך אבל אני מצרף קישור למאמר קצר בנושא הפניה לטיפול http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לא רוצה להישמע פסימית.. אבל נראה לי שכדי למצוא בכלל בחיים מישהו מצויין, פשוט צריך ה-מ-ו-ן מזל..!!! בכל מקרה בהצלחה.

כל הזמן שאני נכנס למצבי לחץ אני מתחיל להזיע בפנים בצורה מוגברת מה גורם לזה?

אלי שלום מצבי לחץ וחרדה גורמים לתופעות גופניות שונות והזעה היא תופעה אופיינית למדי. יש אנשים שמסמיקים, יש שמגבירים הזעה, וישנם עוד תופעות דומות. במידה והעניין מציק לך כדאי לטפל בשורש הבעיה, במקור הלחץ, או/ו לטפל ביכולת הרגעה שלך, למשל ע"י שיטות של הרפיה, דמיון מודרך והיפנוזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני סובלת מדיכאונות כבר 6 שנים מאז גיל ההתבגרות. אפילו שוחררתי מצה"ל אגב בעיית דיכאון קשה שממנה סבלתי בזמן האחרון. אימא שלי נוטלת תרופות נגד דיכאון כבר 10 שנים. אנחנו לא ממש קרובות אז היא לא סיפרה לי במה אובחנה. בכל מקרה אני חוששת שמה שהיה לה היא העבירה לי. הדיכאונות שאני סובלת מהם, אני לא שולטת על זה, אני פשוט נכנסת לדיכאונות מדברים קטנים, או שפשוט סתם פתאום אני מרגישה ריקנות מוחלטת ואו עצבות. אני רוצה להיותשמחה ואופטימית אבל אני ממשיכה להכנס לחרדות במיוחד משינויים ובנוסף יש לי חרדות מאנשים, אני מפחדת מאוד להכניס אנשים לתוך החיים שלי כי אני לא בוטחת באף אחד ופשוט הפכתי לאנטי סוציאלית . אני גם סובלת עקב כך מאינסומניה ובעבר הייתי פוגעת בעצמי אך הפסקתי כשהבנתי שזה לא מוביל לשום מקום. אני מפחדת ללכת לפסיכאטר ולקחת כדורים כי אני לא יודעת מה תהייה ההשפעה עליי. :(

אליס שלום יתכן שיש מרכיבים דיכאוניים שאפשר לשייך לאמא שלך, אבל זה לא יעזור לך הרבה כרגע להתמקד בנושא הזה. הדיכאון, אם קיים, הוא שלך לגמרי ואף אחד אחר לא יוכל לעזור לך להתמודד איתו מלבדך. ההתמודדות הראשונה היא לפנות לטיפול, הן בכלים פסיכולוגיים והן בכלים תרופתיים כדי לצאת מהמצב הזה ולהרים את חייך מהמקומות אליהם את נופלת. אני מצרף קישור למאמר על דיכאון הכולל בסופו גם כמה שאלונים לאבחון עצמי. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום לך, שאלתי כזו לפני כשנה וחצי עברתי ניתוח , המנתח שניתח אותי התחבר אליי מאוד מאוד , הוא גם אישיות מכובדת בנוסף לכל , אגב הייתי אז כבת 23 בערך , הניתוח עבר בשלום, וכל שנותר הוא להגיע לביקורות תכופות, אני חייבת לציין שהוא ממש חיבב אותי , התייחס אליי כמו לנסיכה, אפילו ביום הניתוח ישב מולי כמעט לילה שלם ללא צורך כי הכל היה בסדר , בהמשך , כל ביקורת שהייתי מגיעה היה מקבל אותי בסבר פנים מרנינות מחבק נותן מחמאה ליד כולם ומחמיא ליכמה אני יפה כמובן שכל זה מחמיא לי רק הבעייה שניקשרתי איליו כל כך וזו תוך ריגשי אהדה והערצה רבים ,אני ממש מאושרת כשאני רואה אותו, זאת ועוד אני מרגישה כאילו הוא ממלא לי חלל גדול של אבא שלי שאני לא מחוברת איליו כלל אני חייבת לציין שאני לא מחבבת כל כך את אבא שלי אני יודעת שזה מוזר אני גרה עם אבא ואמא בבית אך אני לא מחוברת איליו גם לאמא לא מי יודע מה אני לא יודעת להסביר זאת, לעיניננו אני פשוט אוהבת את הרופא כמו דמות של אב שהייתי רוצה אני מעריצה ומייחל לראות או להתקרב איליו יותר כמובן שהדבר לא אפשרי וזה ידוע לי רק שאני נמצאת בבעיה במחשבה בלתי פוסקת עליו מיכיוון שאני כבר לא רואה אותו , זה מקשה עליי. כך גם קרה לי בהיותי בבית הספר והתיכון שהייתי מתחברת לדמות אם אחרת , כל זה משגע אותי אני לא מבינה למה זה קורה לי וככל שאני מתבגרת זה ממשיל האם ניתן להסיק שכל זה קורה לי ביגלל שאינני מתחברת להוריי כיצד ניתן ליפתור בעייה כזו , זה בטוח משהו לא נורמאלי אצלי, אני סובלת ממחשבות בלתי פוסקות על אותו רופא שהתייחס אליי כמו מלכה וכשאני מגיה כולם חושבים שאני הבת שלו לא מטופלת שלו וכך קרה לי עם דמויות אימהיות שונות בחיי , שוב אני חייבת לציין שלא באתי מבית מפורק אלה משפחה שלמה שמיגיל קטן היו בה קונפליקטים רבים בין ההורים או בין האחים , מה שכן אף פעם לא התחברתי יותר מידיי וסיפרתי יותר מידיי כלומר עד גבול מסויים. ואחרון אני חייבת לציין שעד היום לא הצלחתי להחזיק קשר יותר מכמה שבועות ויש לי מעריצים בלי סוף מה שמחמיא לי אולי לשנייה וחוזר חלילה אני בדילמה קשה כבר כמה חודשים המחשבות העצבים שלי , כיצד אני יכולה להיפתר מכל הרגשות כלפי הרופא שכמובן לחלוטין לא יכול להיות מציאותי, ולגבי כל השאר מה בסיס בעייתי, אני יודעת שאינך יכול לאבחן את התופעה המוזרה הזו דרך המחשב אך לדעתך מה יכול לעזור לי פסיכולוג, תרופה., או שעדיף היפנוזה תודה דניאלה

דניאלה שלום אתחיל מסוף ההודעה שלך עם השאלות. אני חושב שבשלב ראשון כדאי שתפני לפסיכולוג ותציגי לו בפגישה או שתיים את הבעיה ואת ההיסטוריה האישית שלך שכבר במה שכתבת כנראה קשורה למה שקורה לך. הדבר קשור בוודאי לאופן ההתקשרות ולצורך בהתקשרות אבל צריך להתבונן גם על המחשבות הטורדניות ולברר האם הן מאפיינות רק את ההיבט הזה בחיים שלך או היבטים נוספים. מאחר ובכל מקרה את מזהה משהו שחוזר על עצמו ומפריע לך אני חושב שכדאי לפנות כעת לבירור ואח"כ אפשר יהיה לחשוב עם המטפל כיצד להמשיך הלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום לך, שאלתי כזו לפני כשנה וחצי עברתי ניתוח , המנתח שניתח אותי התחבר אליי מאוד מאוד , הוא גם אישיות מכובדת בנוסף לכל , אגב הייתי אז כבת 23 בערך , הניתוח עבר בשלום, וכל שנותר הוא להגיע לביקורות תכופות, אני חייבת לציין שהוא ממש חיבב אותי , התייחס אליי כמו לנסיכה, אפילו ביום הניתוח ישב מולי כמעט לילה שלם ללא צורך כי הכל היה בסדר , בהמשך , כל ביקורת שהייתי מגיעה היה מקבל אותי בסבר פנים מרנינות מחבק נותן מחמאה ליד כולם ומחמיא ליכמה אני יפה כמובן שכל זה מחמיא לי רק הבעייה שניקשרתי איליו כל כך וזו תוך ריגשי אהדה והערצה רבים ,אני ממש מאושרת כשאני רואה אותו, זאת ועוד אני מרגישה כאילו הוא ממלא לי חלל גדול של אבא שלי שאני לא מחוברת איליו כלל אני חייבת לציין שאני לא מחבבת כל כך את אבא שלי אני יודעת שזה מוזר אני גרה עם אבא ואמא בבית אך אני לא מחוברת איליו גם לאמא לא מי יודע מה אני לא יודעת להסביר זאת, לעיניננו אני פשוט אוהבת את הרופא כמו דמות של אב שהייתי רוצה אני מעריצה ומייחל לראות או להתקרב איליו יותר כמובן שהדבר לא אפשרי וזה ידוע לי רק שאני נמצאת בבעיה במחשבה בלתי פוסקת עליו מיכיוון שאני כבר לא רואה אותו , זה מקשה עליי. כך גם קרה לי בהיותי בבית הספר והתיכון שהייתי מתחברת לדמות אם אחרת , כל זה משגע אותי אני לא מבינה למה זה קורה לי וככל שאני מתבגרת זה ממשיל האם ניתן להסיק שכל זה קורה לי ביגלל שאינני מתחברת להוריי כיצד ניתן ליפתור בעייה כזו , זה בטוח משהו לא נורמאלי אצלי, אני סובלת ממחשבות בלתי פוסקות על אותו רופא שהתייחס אליי כמו מלכה וכשאני מגיה כולם חושבים שאני הבת שלו לא מטופלת שלו וכך קרה לי עם דמויות אימהיות שונות בחיי , שוב אני חייבת לציין שלא באתי מבית מפורק אלה משפחה שלמה שמיגיל קטן היו בה קונפליקטים רבים בין ההורים או בין האחים , מה שכן אף פעם לא התחברתי יותר מידיי וסיפרתי יותר מידיי כלומר עד גבול מסויים. ואחרון אני חייבת לציין שעד היום לא הצלחתי להחזיק קשר יותר מכמה שבועות ויש לי מעריצים בלי סוף מה שמחמיא לי אולי לשנייה וחוזר חלילה אני בדילמה קשה כבר כמה חודשים המחשבות העצבים שלי , כיצד אני יכולה להיפתר מכל הרגשות כלפי הרופא שכמובן לחלוטין לא יכול להיות מציאותי, ולגבי כל השאר מה בסיס בעייתי, אני יודעת שאינך יכול לאבחן את התופעה המוזרה הזו דרך המחשב אך לדעתך מה יכול לעזור לי פסיכולוג, תרופה., או שעדיף היפנוזה תודה דניאלה

אני חושבת שאת מאד כמהה לקשר שבו דואגים לך באופן שדומה לאופן שבו הורים דואגים ומטפלים. את מציינת שאת רואה שזה משהו שמלווה אותך בחיים (לא רק עם דמויות אב), ואני חושבת שבמיוחד עם מנתח יכול להווצר קשר מאד קרוב (אני חושבת שיש ב"ניתוח" יצירת קשר שנשארת אצל שני הצדדים, גם לאחר הניתוח עצמו, בשל הסיטואציה של תלות מוחלטת מצד המטופל, אחריות גדולה מצד הרופא, חיים ומוות...). מה שנשמע לי הוא שיש בך חלקים שמאד זקוקים לטיפול, ואולי דרך טובה להתמודד עם זה תהיה לפנות לטיפול פסיכולוגי - מקום בו תוכלי להתמודד עם הרגשות ועם החוסרים שחווית בחייך באופן מבנה שיעזור לך להתבגר מבפנים, ולהיות מסוגלת להמשיך לחיות חיים בוגרים עם קשרים מספקים ומציאותיים. תרופה לדעתי לא תעזור, כי הנפש זקוקה למשהו שיעזור לה לצמוח...

דניאלה.. אומנם אינני מומחית גדולה, אבל ממה שתיארת נראה לי שאת עצמך מבינה שיש לך מחשבות אובססיביות.. אינך יכולה לשלוט בזה ובוודאי שאינך אשמה.. מניסיוני, מחשבות אובססיביות נובעות הן מצורך נפשי לאהבה, כשמבפנים כנראה שאינך מקבלת את כמות האהבה שאת זקוקה לה. וחוץ מזה אובססיה נובעת גם מחוסר איזון בחומר (נוירוטרנסמיטר) סרוטונין, במצב הזה נותנים תרופות (כמעט ללא תופעות לוואי), שמאזנות את רמת הסרוטונין. וכך ע"י טיפול משולב של תרפיה בשיחות ותרופה- ניתן תוך זמן קצר יחסית לצאת מהלופ שנכנסת אליו.. וזה לופ לא קל בכלל, תאמיני לי שאני מבינה לליבך! אל תפחדי מעצמך, את נורמלית לחלוטין.. (אני יודעת שלי היה בהחלט עוזר לשמוע את זה בזמנו)... רק בבקשה אל תזניחי את עצמך... בהצלחה :-)

ד"ר גרטי שלום, אני מקווה כי את התשובה לשאלה אני סוף סוף אמצע כי את רוב מי ששאלתי עד כה לא היה יכול לענות לי בצורה מספיק וודאית ואני פונה אליך בתקווה כי תוכל לתת לי תמונת מצב לגבי המקרה כפי שאפרט. אובחנתי לפני זמן מה כסובל מ - ADHD ומדיסלקציה, בין היתר דיסקלקוליה וידח עם זאת אובחנה רמת אינטילגנציה גבוהה (משוערת 140). יחד עם זאת בכוונתי ללמוד רפואה לאחר שאעשה פסיכומטרי ומכינה. לפיכך, לאחר שפניתי למרכז לתנאים מותאמים בפסיכומטרי עם כל החומר לגבי הבעייה קיבלתי הודעה שאני אבחן בבחינה ממוחשבת "מפעם": "בחינת מפעם מועברת באמצעות מחשב: האלות מוצגות ע"ג צג מחשב וסימון התשובות מתבצע ע"י הקלדת התשובה על לוח המקשים הצמוד למחשב...." כמו כן צויין כי "הבחינה כוללת 3 פרקים (מילולי, כמותי ואנגלית) ואורכת כ - 3.5 שעות. הקצבת הזמן הינה עבור כל שאלה בנפרד (ולא עבור פרק שלם). המן המוקצב עבור כל שאלה הוא לפחות כפול מן הזמן ההמוצע לשאלה במתכונת בחינה פסיכומטרית רגילה..." ושאלתי - לי ידוע כי בחינה פסיכומטרית היא עניין של 8 פרקים - 2 פרקי פיילוט ועוד פרק על כל פרק עליו אתה נבחן. במקרה שלי אם אני מבין נכון יהיו לי רק 3 פרקים, וזאת כנראה לאור תוספת הזמן. 1. האם לא מדובר במצב שהציון שאני מקבל אינו משקף את הציון האמיתי לו אני ראוי ? 2. האם לא מדובר במצב בו ההקלות יביאו אותי למצב בו אני לא אתקבל אפילו אם יהיה לי ציון מתאים - בגלל עצם קיומן של ההקלות ? 3. האם יכול מצב שהאוניברסיטה תסרב לקבל אותי לפקולטה לרפואה ולו רק בגלל הקלות או שייפגעו במידה כזו או אחרת סיכויי הקבלה שלי ? 4. האם אתה יודע משהו על הבחינה? תודה מראש!!! אני חייב עזרה בנושא......

בפורום הזה נמצא דר קפלן.

ץ

איתי שלום לכל מוסד לימודי או במקרה הזה מוסד שעוסק בבחינות הפסיכוטריות, מדיניות משלו על הקלות שניתנו לאנשים שסובלים מליקויי למידה. השאלות שאתה מציב כאן מאוד ספציפיות ואני לא יכול לענות לך עליהם. אני מציע לך לפנות ישירות למרכז הארצי לבחינות ולהערכה ולברר איתם את העניין, יש אפשרות גם להגיש ערעור על ההחלטה שקיבלת במידה ואתה סבור והפתרון שהוצע לך יפגע בסיכוייך להצליח. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום לך, שמי מיואשת ואני בת 25 , הכל החמיר מאז תחילת שנת הלימודים האקדמאית בה שיניתי את חיי מאוד לרעה , אני תלמידה מצויינת , וזה עולה לי בבריאות וכלה בעצבים, והפרעות אחרות אסביר את דבריי : סדר יומי מייאש אותי אני יושבת ימים שלמים בבית ע"מ להספיק חומר, אני מוותרת על עבודה, חברים, בילויים , מישפחה בקיצור משביתה את חיי,,,,,,,, דבר שבחודש האחרון הביא אותי לייאוש אני עיייפה ישנה הרבה, חוסר חשק לפעילות מסויימת פשוט או ששוקעת ללימודים או ישנה כשבסיס הדיכאון הינו ההשמנה כשאינני מסוגלת ליסבול את עצמי , מתסכל אותי המצב ששמנתי ואינני יכולה ללבוש שום בגד, ניסיתי לתקן את המצב ולא הצלחתי , ניסיתי דיאטה, לא הלך, מה שמפליא הוא שאינני אוכל הרבה אבל בכל זאת משמינה מה שגם אחרים לא מבינים כנראה הישיבה הזו ללמוד כל היום איה טובה, אני חייבת לציין כי כאשר ניסיתי לצאת אפילו לקניון התיאשתי מהר וברחתי הבייתה, חשבתי פשוט להפסיק את לימודיי כנראה אני אדם שלא יודע לשלב עבודה ולימודים וחברים יחד אני מרגישה שונה ומאויימת מכל הנושא של הלימודים וכיצד נראים חיי אני בטוחה כי יש קשר בין תדמית גופי שאינני אוהבת למצבי הרוח והעצבים שלי בבית לבין הלימודים. מה לעשות להפסיק את הלימודים ולפנות לפסיכיאטר , אני לא רוצה כדורים ושיחות אני לא יודעת כמה זה יועיל כעת אני מרגישה שמה שיעשה אותי מאושרת , בעצם אני יודעת מה יעשה אותי מאושרת 4-5 ק"ג פחות דבר שינני מצליחה לעשות, לימודים פשוט משמינים,,,,,,,,,, ד"ר קפלן תיסלח לי שזה היה מייגע לקרא את כל זה הייתי חייבת להוציא זאת איכשהו אשמח שתייעץ לי, מה דעתך על היפנוזה? האם כדאי לי לעשות ? תודה ולהתראות בינתיים

זה אולי לא אידאלי (ואולי דווקא כן) אבל אפשר גם לפרוש את הלימודים על פני 4 שנים במקום שלוש. אפילו על חמש 0 מה יקרה? פשוט לעשות פחות קורסים בכל סמסטר, ולהשאיר קצת יותר מקום להרגעות, למידה נינוחה, חברים, עבודה וכל דבר אחר. יש הרבה יותר אנשים שעושים את זה ממה שאת מדמיינת - אז אם את רואה את הלימודים האינטנסיביים כמקור המרכזי ללחץ שלך - למה לא להפוך אותם לנעימים בחזרה? זה אפשרי.

מיואשת שלום למעשה את עוסקת רק בעתיד, לא מקדישה ולא נהנית משום דבר שקורה כיום. ללמוד בצורה כזו זה לא דבר שגורם הנאה מהלימודים אלא מעין חובה שחונקת אותך ומונעת ממך להנות מהזמן הזה שיכול להיות מאוד נעים ואיכותי בסביבה הסטודנטיאלית. לפעמים זו דווקא בריחה מהמציאות, אבל זה לא כל כך משנה, השורה התחתונה היא שהשתעבדת לחובות שלך ואין לך פנאי וחשק להנות מהחיים. יתכן שיש ברקע דיכאון אך יותר סביר שיש כאן מצבור של דברים שיוצרים לחץ עצום שאת לא עומדת בו. במצבים כאלה זה די טבעי לפנות לאוכל כדרך של מפלט שכן שם דגש לכאן ועכשיו, להנאת הרגע. זה רומז לך על הפתרון. את חייבת למצוא את האיזונים מחדש, לתת מקום לנשמה, לחברה ולתת לעצמך הקלות בנושא הלימודים. יתכן שאת זקוקה דווקא לייעוץ פסיכולוגי כי במצבים כאלה קשה לפעמים ליצור את האיזונים החדשים לבד. אם זה רלוונטי נסי לברר במוסד הלימודים שלך, סביר להניח שיש להם שירות פסיכולוגי שיכול לתת תמיכה. תרופות הם גם נתיב אפשרי למרות שאני מבין שאת נרתעת ממנו. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן תודה בעבור תשובתך, בעבר עוד לפני שהתחלחתי לימודים לקחתי במשך שלושה חודשים ציפרלקס ומשם הבעיה עוד יותר החמירה אם קודם אהבתי את גופי אחריהם הרגשתי מתוסכלת עוד יותר שכן שינו את גופי , דבר שעד עכשיו ממרר את חיי ומתסכל אותי מאוד, לכן לדעתי אני משליכה את כל הבעיות והעצבים שלי כלפי בעיה זו עצבים וכ"ד.......... ולכן תיסלח לי אבל הטיפול שלשמו הלכתי - ביגלל חרדות אני פשוט מקללת את הרגע שהסכמתי כבר אחרי הפגישה הראשונה אצל הפסיכולוג ללכת לחבר הפסיכיאטר שלו ולקחת גם כדורים , הייתי כזו טיפשה החיים שלי ניראים כעת סוועה , המראה לי כיצד כדור קטן שינה את גופי ועשה את חיי למייאשים יותר, לכן כיום אני מחפשת אלטרנטיבה לכל תיסכוליי , קשה לי להאמין לפסיכולוגים, אבל קראתי את מאמרייך בנוגע להיפנוזה של הפסיכואנליטיקאי פרוייד , והייתי מאוד מעוניינת לעשות היפנוזה, ד"ר מה אתה אומר? כמה טיפולים צריך לעשות? בבקשה תשובה

אני בת 29, אמא לילדה בת שנתיים מאז שהילדה נולדה אני כל הזמן עייפה באופן קיצוני שזה מפריעה לי לתפקוד היום יומי, גם בעבודה וגם החברים אומרים לי שאני נראת כל הזמן עיפה. כל הגוף כואב לי ואין לי כוח וסבלנות לאף אחד. עשיתי בדיקות דם והרופא שלי אמר שהכול בסדר ואולי מדובר בעיפות כרונית אבל הוא לא יודע מה לעשות וגם קשה לאבחן. שאלתי היא מה ניתן לעשות נגד העיפות? מאוד קשה לי לתפקד ביום יום. אמרו לי שזה קשור למשהו נפשי אולי?

לי שלום לפני שנכנסים להסברים פסיכולוגיים אני מציע לך לפנות להתייעצות עם רופא מומחה בשינה. יש כזה למשל במעבדת השינה בבית חולים תל השומר ובטכניון. לאחר אבחון מתאים יהיה אפשר למקד את הבעיה ולעזור לך לצאת מהבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם במסגרת קופת חולים יש לי אפשרות להגיע לרופא שינה ואם כן כיצד?