פורום פסיכולוגיה קלינית

נפגשתי במקרה עם חבר הראשון שלי מגיל 15 במקרה ברחוב והזמין אותי לבית קפה היה לי קצת זמן אז הסכמתי לשבת איתו אמר לי בלי בושה כי הוא מחפש זיונים אמרתי כי לא מתאים לי קשר מן הסוג הזה שהוא מחפש ולקחתי ת'רגליים והלכתי משם!!!!! ולא נתתי לו את המס טלפון והוא השיג אותו ה' יודע מאיפה. אמרתי לו חד משמעית. א ל ת ת ק ש ר!!!!!! וברור שהוא התקשר.... למה כשאני אומרת לאנשים שלא יתקשרו הם לא מבינים???? אולי אני הדפוקה ובגלל שאני כזאת דפוקה הם לא מבינים את הלא שלי??? זאת בעיה בי או שלא...??זה סתם חוסר מזל ואני נופלת על האנשים הלא נכונים?? למה כשאני אומרת לבנאדם 'לא' נחרץ , למה הוא לא מקשיב לי ומתעקש לעשות ההיפך מהרצון שלי? מה אני עושה לא בסדר? הרי אני מחליטה עם מי להיות בקשר נכון?? אני מחליטה על הגוף שלי. אני בלבד!!!!!! כמו שאיזה מניאק חשב שהייתה לו הזכות לאנוס אותי ככה גם אחרים לא מבינים את הלא שלי. לא מבינים את המשפט: "לא רוצה!!!!!!!! " למה המסר של הלא אינו עובר טוב? מוכנה להישבע בכל נדריי שאני הכי אסרטיבית שאפשר להיות עם הגברים האלה!!!!!!!!! סבלתי מספיק לא רוצה לסבול עוד!!!!!!!!!! כשאני אומרת לא אני גם מתכוונת. ואנשים לא מבינים!!!!!!!!! ולי נמאס וזה מעצבן!!!!!!! מה דפוק בי??? חייב להיות משהו, אבל מה?? אני קורסת.... נמאס לי מהכל. הלוואי ואני אמות כבר. ליאת, ברוכה השבה . איך היתה החופשה ? שמחה שחזרת. אשמח לדעתך. תודה. חן

שלום חן, החופשה שלי הייתה בהחלט במקומה, והיה כייף לנוח קצת. נדמה לי שבמקרה שאת מתארת נוצרה משוואה שגויה בין הפלישה לגופך ובין הפלישה אל פרטיותך דרך הטלפון. את בהחלט אדון לגופך, ובה במידה את אדון למרחב הסלולרי שלך. סלקי משם את הפולשים. כדי לבחון אם יש משהו בהתנהגותך שמשדר מסר כפול, נדמה לי שהמקום הראוי הוא הטיפול האישי שלך. מקווה שייטב לך במהרה ליאת

ליאת את לא מבינה אני מקשרת את מה שקרה עם הבחור לתקיפה מינית בעברי כי בשני מקרים האלו אמרתי לא וזה לא נקלט נכון אצל אותם גברים.הרגשתי פלישה לטיריטוריה הפרטית שלי בשני המקרים, אולי אני מגזימה, יכול להיות שאני רגישה מידי. אני יודעת שעם הבחור הייתי מספיק נחושה ועמדתי על שלי. קמתי והלכתי באמצע השיחה כפי שכתבתי לך לקחתי ת'רגליים.הלכתי.לאחר מכן אותו בחור איכשהו (באמת מעניין איך...)הגיע למס טלפון שלי ובטלפון אמרתי לו שאיני מעוניינת בשום קשר איתו. כשהוא התקשר שוב ניתקתי לו את הטלפון. הייתי מאוד נחרצת בעמדתי!!!!!! אני יודעת שעמדתי על שלי. אני לא יודעת מה יכולתי לעשות עוד כדי שהוא יבין שאני לא רוצה קשר אליו!!!!!! אני הסברתי לו בצורה הכי ברורה שאפשר שאני לא רוצה קשר כזה או אחר איתו ונראה לי מאוד תמוה שהוא לא הבין.ואני תוהה אם זה משהו בי ? אין ספק שהעברתי לו את המסר בצורה מאוד ברורה.אז בכל זאת מה בי דפוק??? או שמה בו דפוק?? אני באמת אעלה את הנושא בטיפול. תודה רבה. חן

בתי בת ה-5מאוננת כל לילה לפני השינה. המצב הגיע לכך שאם אנו ישנים מחוץ לבית היא יודעת שזה דבר לא נעים ואז היא לא מצליחה להרדם עד השעות הקטנות של הלילה. הדבר הפך כבר למטרד. אני מנסה לדבר איתה ומבקשת שתנסה להרדם בלי זה אבל המתוקה אומרת אמא רק היום ומחר אני אפסיק. אני לא רוצה שדבריי יזיקו לה אבל זה לא נעים שאני ובעלי יושבים עם אנשים בסלון ושומעים אותה מתאמצת ונאנחת בחדרה? מה עושים? איך אפשר לעזור לה להגמל מכך? אני יודעת שזו תופעה מאוד טבעית אבל קצת מציק.

למה להפריע לילדה?שתהנה מזה...זה שאתם אומרים לה שאסור יכול לפגוע בה שתחשוב שאוננות וקיום יחסי מין בגיל מבוגר זה דבר אסור...למה להביך אותה?

הי גלית,תראי מניסיון עם אותה בעיה אני יכולה לומר לך שראשית את כבר יודעת שזהו תהליך טבעי ולכן פשוט אפשר לבקש ולהסביר לה שהיא יכולה לעשות את זה כשאין אנשים סביבה ובאופן פרטי בחדר שלה אני יכולה לומר לך מניסיון שילדתי בת הארבע וחצי הבינה ואכן עשתה זאת באופן שכזה והיה הרבה יותר נעים לכולם אני מקווה שעזרתי ואילו במקצת,שוב זה רק תגובה ממקרה אישי את יכולה להתייעץ עם איש מקצוע שידריך אותך מה לעשות ואיך להתמודד. שיהיה לך המון בהצלחה!!!

שלום גלית, כמו שאמרו כאן קודמי, אוננות היא דבר טבעי מאד אצל ילדים צעירים, ואין לייחס לה משמעויות של מיניות בוגרת. יהיו ההורים נאורים ופתוחים ככל שיהיו, כמעט תמיד ה"תגלית" הזו יוצרת סוג של מבוכה. לכן, חשוב לשוחח עם הילדה ולהסביר לה באופן בהיר ואסרטיבי שהיא רשאית לעשות ככל העולה על רוחה, כל עוד הדברים נעשים בפרטיות גמורה בחדרה שלה. כדי למנוע מבוכה מעצמכם, תוכלי לבקש ממנה לסגור את הדלת (להשאיר לה "אור קטן") כשהיא עושה זאת. חשבי על האוננות הזו כעל דרך להרגעה עצמית. יש הורים רבים הנאלצים לשבת שעות לצד מיטת הילד עד שיירדם. מבחינה זו, את מסודרת... :-) חשוב להדגיש כי אין לנזוף בילדה או לעורר בה אשמה מיותרת סביב האוננות, והדיבור בנושא מוטב שיישאר ענייני ומכבד. כל טוב ליאת

שלום יעל ( סליחה שאני עונה לך היום , כי אין בביתי אינטרנט , והיום אני נמצאת באונ' חיפה וגולשת באינטרנט ) . להגדרתי - התעללות נפשית היא '' ביטוי מעודן'' לרצח אופי . אני פשוט לא רציתי להשתמש בביטוי המפורש כדי לא להרתיע אנשים . אני אנסה לתת לך דוגמה קונקרטית : למשל בן משפחה ( ומניסיוני האישי לצערי - ההתעללות הנפשית הכי כואבת והכי לא מובנת , קורית בתוך המשפחה , כדברי השיר '' רק שמור אותי מאוהביי ומשונאיי אשמר בעצמי '' ) שמוציא על קרוב משפחתו את כל העצבים שלו רק כי הוא לא ישן טוב בלילה וכ''ו ( במקרה כזה , אים בן המשפחה הוא פתוח ולא מתבייש לומר '' סלח/י לי פשוט לא ישנתי טוב בלילה '' אז זה יכול להפיג קצת את תחושת האימה של הקרבן להתעללות נפשית , הצרה היא שזה לא תמיד קורה , ולא נעים ומביך לשאול אנשים למה הם עצבניים .

היי אורנה, תודה על ההארה. חשדתי שבכך מדובר ובכל זאת לא הייתי בטוחה ... לצערי, "סיפור חיי" עונה על ההגדרה שקיבלתי ממך ומגדעון שובל. אני נמצאת בטיפול נפשי כבר כמה חודשים ובכל זאת למרות המודעות והיכולת שלי לנתח את מה שהיה אני לא מצליחה להשתחרר מזה, ומוצאת את עצמי מאפשרת למצב להנציח את עצמו - מאפשרת לבת המשפחה שלי להפעיל עלי מניפולציות,לזלזל ולהטיל אימה בזמן שאני ממשיכה עדיין בלי לשים לב לרצות אותה כבר 28 שנים. אני עוד צריכה זמן לחשוב אם אני מסוגלת לחשוף את עצמי ולדבר על זה עם אנשים אחרים מעבר לפסיכולוג שלי, עצם היוזמה נשמעת לי מדהימה... כנראה שאצור קשר בקרוב באמצעות הפרטים שפרסמת. יעל.

כיצד אפשר, אם בכלל, לעצור את הדיכאון לפני שהוא מגיע?

שלום שולה, תיאורטית, קשה לדעת מראש מי יפתח דיכאון ומי לא. את שואלת, למעשה, כיצד ניתן למנוע דיכאון (שהרי אי אפשר לעצור משהו שעוד לא הגיע, נכון?). אני רוצה להזכירך כי דיכאון הוא שם כללי מאד לקבוצה של מספר הפרעות ("הפרעות במצב הרוח") בעלות מופע שונה וסיבתיות מגוונת. ככלל, דיכאון יכול להופיע בכל גיל, גם בילדות. מקורותיו יכולים להיות קשורים בגורמים גנטיים, ביולוגיים ופסיכו-סוציאליים. אדם שנפגע בעבר מדיכאון, יוכל לזהות את ה"סנונית הראשונה" טוב יותר ממי שנפגע לראשונה. במצב כזה, יש סיכוי טוב יותר להימנע ממופע חריף, אם פונים בזמן לקבלת עזרה פסיכיאטרית ופסיכולוגית. בשמחות ליאת

שלום, סבלתי בעבר מדיכאון וכרגע אני מזהה תסמינים ראשוניים. כיצד אפשר אם כן למנוע את היווצרות כדור השלג?

שלום רב, כתבתי כבר בעבר על הפריצה לביתנו. (אני אספר בקצרה: פרצו לביתנו והתעוררנו, בעלי הלך להביא מים לילדה מהמטבח וראה מישהו הולך לפניו (הם היו שניים). אחד מהם לקח את סכין המטבח שלנו ואיים על בעלי שיתקרב אליו והוא ירצח אותו. בעלי צעק לי להזמין משטרה. ועד שהם לא שמעו שהמשטרה בדרך הם לא עזבו את הבית. לבסוף המשטרה הגיע והם כבר ברחו). זה קרה לפני כחודש. בינתיים הספקנו לעבור דירה. מבית פרטי לדירת גג קומה רביעית. וגם לעיר אחרת. חשבתי שמעבר הדירה יפתור לי את הבעיה. אבל זה לא קרה. אני לא מרגישה טוב בבית, אני חשה מועקה רצינית, אני לא מצליחה להירדם (רק עם כדור שינה). אני מפחדת להיות בבית לבד בלי בעלי (אני אמא לשתי בנות 4.5 ושנה). אני מתעוררת מכל רעש קטן בבית ולא מצליחה לחזור לישון. יש לי כל הזמן תחושה שיש מישהו זר בבית. אני כל הזמן בודקת את הבית לראות שאין אף אחד. חיי הפכו לסיוט. איך שמתחיל להחשיך המצב מחמיר. אם בעלי לא מגיע הביתה לפני החשיכה אני לוקחת את הבנות ומסתובבת בעיר או אצל המשפחה או חברים עד שהוא מגיע. אני לא מסוגלת להיות בערב בבית לבד. האמת שגם בשעות היום אני לא מרגישה טוב בבית. המועקה הזו לא עוזבת אותי במשך כל היום. אני רוצה לציין גם שאין לי תיאבון, יש לי שילשולים, ואין לי סבלנות לבנות שלי. אני זקוקה ליעוץ דחוף !!! אורית

שלום אורית, לדעתי את אכן זקוקה ליעוץ אצל איש מקצוע המתמחה בטיפול בחרדות. לרוב הגנבים מחפשים כסף ותכשיטים ולא מתעניינים באנשים. תרגישי טוב !

ערב טוב, אורית, גם אני סבורה שיש מקום להתייעצות עם איש מקצוע. את עצמך מבינה שכרגע אין לחרדה שלך ממד מציאותי, או לפחות לא כזה המצריך רמת דריכות וחרדה כה גבוהה. טיפול באוריינטציה קוגניטיבית-התנהגותית יוכל להחזיר לך תחושת שליטה על חייך, ולסייע לך להתמודד עם ההיבטים הבלתי נמנעים בחייך עליהם אין לך שליטה. מומלץ מאד להגיע להתייעצות כזו, ולו כדי לא ליצור בעיות חרדה גם אצל בנותייך. בברכת שקט ושלווה ליאת

לאחרונה אני מרגישה רע עם עצמי.כאילו ירידה חדה בדימוי העצמי או משהו בסגנון...הכל בי דוחה אותי. בגוף,בחיים שלי...והדבר המטריד הוא שאני כל הזמן עסוקה בנקיון-האם הבית נקי,הרצפה,השיש במטבח, האם יש ריח טוב בבית,האם לנקות יותר מפעםבשבוע...כל הזמן חושבת על זה ומרגישה שלא מספיק נקי סביבי. זה משגע אותי.זה משהו שהיה גם בגיל ההתבגרות שלי,אבל חלף ועברו שנים רבות מאז. אני רוצה לציין שכשאני חושבת למשל שהבית לא מספיק נקי זה משבית אותי-אני מרגישה טרודה ומלוכלכת בעצמי.אני עסוקה בזה יותר מדי.מה הפשר?(אני נמצאת בטיפול מסיבות אחרות לגמרי).

שלום לך, איני יודע מה הפשר. מעבר לכך שאת מרגישה ירידה במצבך הנפשי, בדימוי העצמי ורצון להתנקות ולנקות. לדעתי היות ואת בטיפול עלייך לברר בטיפול מה פשר כל אילו. ולמה דווקא בתקופה האחרונה? מקווה שתרגישי טוב, גדעון

שלום האם טיפול פסיכותרפי אפקטיבי בכלל הבהפרעות אישיות? אני cluster c אגב הטיפול שנמשך 5 שנים לא עוזר.... בברכה

אייל שלום, שאלת יעילות הטיפול הינה שאלה מורכבת. מול איזה קריטריונים נבדקת התוצאה המצופה. בעיקרון טיפול עוזר. עוזר במובן של שינוי דפוסי התנהגות, חשיבה ורגש. לא לכל הדברים. לא תמיד. לא לכולם. תשובות תיאורטיות לא תמיד מרככות ומסייעות מול חוויה אישית. (במקרה שלך חוויה שאתה לא נעזר). מקווה לפחות שהנושא נדון בתוך הטיפול. בהצלחה, גדעון

שלום לגולשי הפורום . ברצוני להקים קבוצת תמיכה לנפגעי התעללות נפשית , לצעירים וצעירות בני 20-40 תושבי חיפה והקריות , אני , קרבן התעללות נפשית ( כרונית לצערי ) שנואשתי מטיפולים נפשיים למיניהם ( פעמים רבות המטפל/ת חושב שהטראומה היא פרי דימיונו הקודח של המטופל/ת ו/או נוטה להאמין לצד המתעלל דווקא ) , מרגישה צורך למלא את החלל שנוצר , כי רק אנחנו יכולים באמת להבין זה את זה ( במובן של '' זר לא יבין את זאת '' ) , רע לי בחיים ואני רוצה לתת חיבוקים נפשיים וגם לקבל חיבוקים נפשיים , ובנוסף לשמוע מ''אחים לצרה '' על כלים להתמודדות . אים אתם סובלים כמוני , פנו אליי , בתודה , אורנה. email : [email protected] סלולארי : 050-3011637

אורנה שלום, בהצלחה בקבוצת התמיכה . אני מפנה את תשומת ליבך לספר מעניין שעוסק בנושא: "היריגוין מארי-פראנס / הטרדה נפשית" . יתכן שהוא יהיה לך לעזר. בהצלחה, גדעון

מה ההגדרה הכללית להתעללות נפשית?

שלום, יש לי חבר שכבר תקופה ארוכה (10 שנים) סובל מבעיות חרדה, הוא ניסה טיפולים שונים (ציפרולקס, פרוזק) אבל לא היה בטיפול פסיכולוגי, אני אשמח לקבל המלצה על פסיכולוג טוב שמתמחה בחרדה חברתית פרטי או דרך מכבי, התופעות שלו הן לא יכול לאכול בחברה, להיכנס ללקוחות, לגשת לקופה לשלם על מוצר וכו'.... אשמח לתגובה מהירה!!!

מעיין שלום, על מנת למנוע פרסום אנו לא נוהגים להמליץ על פסיכולוגים בפומבי מעל דפי האתר. מה שכמובן לא אמור למנוע ממשתתפי הפורום לשלוח לך מייל אישי. בברכה, גדעון

שלום לרופא בחודשי ההריון האחרונים וכן בחודשי התינוק הראשונים הייתי די בדכאון, זה התבטא באכילה מרובה של שוקולד ומתוקים.. רציתי לדעת האם תהיה לזה השפעה על התינוק בהמשך חייו (היפראקטיביות, דכאון , תזונה כו"ו).. תודה אמא צעירה

הנקתי אותו...לזאת הכוונה של השוקולדים. תודה

אמא צעירה מזל טוב, אני פסיכולוג ולא רופא ושאלתך לגבי ההנקה הינה בתחום הרפואי/הנקתי. נסי בפורום הנקה הסמוך לנו. אך בהיבט הפסיכולוגי: יש כמובן קשר בין מצבה של האם ויחסה לתינוק, לגבי המשך חייו. אך זהו קשר מורכב מהמון משתנים. השאלה איך התבטא הדיכאון ביחסך לתינוק? האם הנקת (אני מבין שכן..), התייחסת אליו כשבכה? (סביר שכן). כלומר היה לך דכדוך לאחר לידה. סביר שמה שהיה לך זה: Baby Blues - מה שמרבית הנשים לאחר לידה סובלות ממנו . את מוזמנת לקרוא יותר על כך. למשל באתר המצורף: http://www.asimon.co.il/expertRoom.aspx?CID=3277&type=Article&AID=1262&edit=0 בברכה, גדעון

שלום יש לי חברה בערך חודש וישנה בעיה שמפריעה לי להנות ממין. אנחנו שוכבים והיא נהנת ואני לא מצליח לגמור. לאחר שהיא גומרת היא מבצעת בי מין אורלי וגם כך אני לא מצליח לגמור. רק באוננות עצמית אני מצליח לגמור. (ובמוחי אני חושב אם שווה כול המאמץ של הסקס.) אני בגיל 32 החברה בת 22. האם יש לי בעיה רפואית או בעיה פסיכולוגית בראש. יש לציין שזה קרא לי גם בעבר ובגלל זה נשים עזבו אותי.

שלום לך, כדאי להפנות את שאלתך גם לפורום סקסולוגיה. אפשר שאתה מתאר תופעה של אורגזמה מעוכבת. תופעה השייכת לתחום ההפרעות באורגזמה. סביר להניח, שמדובר על בעיה פסיכולוגית, ולא בעיה רפואית , שכן אתה מצליח לגמור בעזרת אוננות. עם זאת ראוי שאבחון מדוייק יעשה ע"י סקסולוג ולא להסתמך על "אבחון" באינטרנט. בברכה, גדעון

תודה.

בידיעות אחרונות פורסמו היום שתי טבלאות שכנראה נפלה בהן טעות טבלה 1- אחוז המשתחררים מגיוס על סעיף נפשי ירושלים 10.8% ת "א 5.9% התנחלויות 4.5% חיפה 3.5% צפון 3.2% דרום 2.8% טבלה -2 השינוי בשיעור המשתחררים על סעיף נפשי לאורך השנים 1992 3% 2001 9% 2004 11% 2005 10.5% אני מניח שטבלה 2 היא מדוייקת יותר ויש לה הסבר הגיוני. לא היתה קפיצה בתחלואה אלא בפניה לפסיכיאטריה עם קבלת הפסיכיאטריה "כלגיטימית" ומשיחרור מהסטיגמה. המספר 10% הוא סביר ביחס לסך אלה שנוטלים תרופות לחרדה ודיכאון באופן קבוע בתוספת אחוז אחד מהאוכלוסיה שאובחנו בסכיזופרניה בתוספת מספר אחוזים של הסובלים מהפרעת אישיות גבולית והפרעת אישיות אנטי סוציאלית. בנוסף לכך אפשר להוסיף אחוז בלתי מבוטל של בלתי בשלים מנטלית אבל לא מופיעים כמאובחנים על פי ה DSM ייתכן שלצה"ל יש עודף בחיילים שלא ראויים להיות לוחמים והמספר 10% הוא סביר ביחס להיקף הבעיות הנפשיות בקרב האוכלוסיה

שלום, האפשרות שעובדים על הקב"ן היא רק אופציה אחת לניתוח הנתונים. אופציות נוספות - נטיה קלה יותר לשחרור חיילים ("ידו הקלה של הקב"ן"). או עליה בשחרור יחד עם עליה בשעורי הגיוס. וכמובן גם ההסבר שלך הינו אפשרי. בברכה, גדעון

מה ההבדל ובאילו מקרים מטפל - פיזיוטרפיסט,פסיכולוג כללי, פסיכולוג קליני ?

הי חיים, התכוונת בודאי לפסיכותרפיסט. פיזיותרפיסט עוסק בפיזיותרפיה. לא שיש בכך רע, זה רק לא שייך לעינייננו. ולעצם השאלה: הסבר כללי לגבי מי מוכשר לעסוק בפסיכותרפיה ומסלול המטפל אולי יסייע לך להבין במי לבחור. היות ואין חוק פסיכותרפיה הרי למעשה כל אחד יכול לקרוא לעצמו פסיכותרפיסט ולעסוק בפסיכותרפיה. בד"כ בעלי המקצועות הבאים מכנים עצמם כפסיכותרפיסטים: פסיכולוגים, עו"ס ופסיכיאטרים. לגבי הפסיכולוגים: פסיכולוג הינו מי שסיים תואר שני בפסיכולוגיה, עמד בכל דרישות התואר ונרשם בפנקס הפסיכולוגים. פסיכולוג קליני ממשיך להתמחות בפסיכולוגיה קלינית, בד"כ כ- 3 עד 4 שנים, במהלך ההתמחות מקבל הדרכה על עבודתו, בסיום ההתמחות עובר בחינה ורק לאחר מכן רשאי לעבוד באופן עצמאי. לגבי הפסיכולוגים הקלינים המסלול נמשך גם כפסיכולוגים קלינים בהסמכה להדרכה ומי מסיים את המסלול הזה הינו פסיכולוג קליני מדריך. ויש כאלו המכנים את השלב הזה כפסיכולוג קליני בכיר. עובד סוציאלי הינו מי שסיים תואר ראשון בעבודה סוציאלית (B.S.W) . עו"ס קליני הינו מי שסיים תואר שני בעבודה סוציאלית קלינית. לגבי העו"ס - אין להם מסלול מוגדר של התמחות. בנוסף - ישנן תוכניות שונות ללימודי פסיכותרפיה. אילו הן תוכניות ללימודי תעודה, שנמשכות לרוב כ-3 שנים ומי שמסיים אותם מקבל תעודה בפסיכותרפיה. חלק מהפסיכולוגים הקלינים וחלק מהעו"ס וחלק מהפסיכיאטרים ממשיכים ומשתלמים בלימודים אילו. בנוסף - ישנן תוכניות בטיפול זוגי ומשפחתי. בד"כ במכונים פרטיים (אך לא רק שם). כמובן שמי שמצוי ביותר הכשרות ולימודים , גם מקבל יותר הדרכות ויש לו יותר ניסיון וכן הלאה. לכן כשרוצים לברר מה הכשרת המטפל, כדאי לברר את הנקודות הבאות: 1. האם פסיכולוג? האם פסיכולוג קליני? 2. לגבי עו"ס - איזה תואר יש? ראשון או שני. האם למד במסלול הכשרה מוכר ומהו. ניתן לברר מה הניסיון שיש למטפל בסוג הבעיה שמביא איתו המטופל. ולבסוף לבדוק גם את ה"כימיה" המפורסמת בין המטפל והמטופל. מקווה שעכשיו התמונה ברורה יותר. בברכה, גדעון

שלום, אני מצאתי כאן בפורום את הקישור לעיתון חלומות . היה נראה לכאורה שיש שם כתבות מענייניות בעייני מדעי המוח והנפש. אבל לאחר שעיינתי בכתבות לדעתי זה ממש לא מקצועי ואני לא מבינה מדוע אתם מפרסמים כאן את העיתון הזה. למשל כתבה שכותרתה טיפול לא תרופתי בדכאון, מספרת כל כך שיש טיפול תרופתי ויש טיפול לא תרופתי, וזהו. איך זה עונה על הכותרת? איך זה בכלל רציני? אה כן, וגם כתוב שהיום מקובל טיפול התנהגותי לזה.. אני לא כל כך התרשמתי שזה נכון בכלל מהכרותי את התחום. בקיצור- לא מקצועי ולא רציני, ולא ברור מדוע דווקא האתם שלכם שכן מקצועי נותן במה לכך.

שיר שלום, האמת היא , שאני לא מכיר את העיתון "חלומות" ולמיטב ידיעתי גם לא הפניתי אליו. יתכן שדרך האתר ישנם קישורים לאתרים אחרים , אך זה באחריות מנהל אתר דוקטורס. את יכולה לפנות אל האחראים אל האתר דרך "צרו עמנו קשר" כדלקמן: http://www.doctors.co.il/m-Doctors,a-Contact.html בברכה, גדעון

שלום! אני לומדת שנה א פסיכולוגיה, והשנה התחיל לי משהו שלא היה לי בזמן התיכון- חרדת בחינות. הדבר קורה רק לפני בחינה בפסיכולוגיה, ולא בשאר המקצעות המישניים שאני לומדת. אציין שאני לא מעוניינת ללמוד פסיכו' כתואר שני אז איני מהפנאטים שמרגישים חייבים לקבל 90 ומעלה. אך עדיין, ובייחוד לפני 3 מבחנים שלא ניגשתי אליהם במועד ב כי הרגשתי שאיני יודעת מספיק טוב את החומר ולכן אני עושה אותם מועד ב, יש לי חרדה אדירה.הראשון היה היום , השני ביום שני והשלישי ב10 לחודש. בערך כמה ימים לפני הבחינה אני בוכה כל יום, מתייפחת מבכי פן אכשל או אקבל ציון ממש רע, יש לי קושי להתרכז, אניח בדיכאון ועל סף התפרצויות בכי בערך כל היום. כל זה קרה לי גם לפני שניגשתי למועדי א בידיעה שאוכל מקסימום לשפר בב'. אני מתוסכלת, ולחבר שלי כבר נמאס שאני בוכה לו כל יום כמה פעמים ביום בכי תמרורים בטלפון או כשנפגשים. שום דבר ניחומים או הרגעה לא מרגיעים אותי. לפעמים אני מרגישה על סף התמוטטות עצבים ונפשית, שאני פשוט צריכה להתאשפז או משהו. איני יודעת מה לעשות. חשבתי ללכת לפסיכיאטר שיתן לי תרופות נגד חרדה אך עד שזה יקרה המבחנים יגמרו וגם אני פוחדת שיהיו להם תופעות לואי כגון חוסר ריכוז, עייפות וכ"ו. אני זקוקה לעזרה ולא יודעת מה לעשות!!!!!!!! אני הולכת לפסיכולוגית אך דווקא עכשיו היא בחופשה של חודש. אציין שאני לוקחת מזה שנה תרופות נגד דיכאון, ועדיין- זה לא עוזר לי לא להלחץ מבחינות. מה עלי לעשות????

היי קרן, חרדת בחינות יכולה להיות מציקה ומכשילה מאוד, אבל אפשר לטפל בה. אני מאמינה שהיום מנהלי הפורום יכתבו לך על זה יותר, אבל בנוסף אני רוצה להכיר לך את אתר "מינוסטרס" שמטפל בחרדת בחינות באינטרנט (כרגע בחינם!). https://minustress.com/ אולי תמצאי שם מענה. בהצלחה רשת

קרן שלום, האתר ש"רשת" כותבת עליו הינו מצויין ומומלץ . (תודה!, רשת). מה שחשוב ללמוד ממנו זה את תרגילי הנשימה וההרפיה שהם ממליצים ולתרגל אותם וגם את ההסבר הכללי לגבי תופעת החרדה ואיך היא מתפתחת. בנוסף: כדורים אנטי דיכאוניים אמורים לעשות את העבודה גם במקרי של התקפי חרדה, כך שיכול להיות שצריך להעלות את המינון. תתיעצי עם הפסיכיאטר גם לגבי זה וגם לגבי כדור אנטי חרדתי קטן בנוסף. זה בהחלט יכול להרגיע ולשפר את המצב. (אפשר גם לבקש מרופא המשפחה). בנוסף: ישנן באוניברסיטאות סדנאות לחרדות מבחנים. תבררי בשרות הפסיכולוגי באוניברסיטה בה את לומדת. זה אולי לא יתן פיתרון מיידי - לבחינות הנוכחיות, אך כן ילמד כלים ויהיה יעיל למבחנים הבאים. בהצלחה, גדעון

שלום! בני עולה לכתה א'. עליי לציין שבני קטן גופנית לגילו ( גובה ומשקל ) ואנו במעקב גדילה. בני אינו מודע לכך שהוא נמוך מחבריו. אף פעם נושא זה לא עלה לדיון בביתינו. יש לו חברים והם מצידם אף פעם לא העירו לו על גובהו. החששות שלי הם עם הכניסה לבית הספר, שם יש ילדים שגדולים ממנו ומחבריו ואני מפחדת שיציקו לו ויקראו לו בשמות. א. מה עלי לעשות? האם לדבר איתו על גובהו בפעם הראשונה ולהכין אותו למה שיכול להיות? ב. האם לא לומר דבר? אני מפחדת שהוא יפגע! ג. זה שהוא אינו מודע לכך, אומר שהוא אינו מבין מצבים חברתיים? אודה על תשובות, אני לא יודעת כיצד רצוי לנהוג.

יפעת שלום, לא הייתי מתחיל ב"הכנה מואצת" לכיתה א'. למה להוסיף לחרדות ולהתרגשות של הילד, גם את פחדי ההורים? מה שכן, בנוסף לציפיות ולהתרגשות לקראת הכיתה החדשה ניתן לדבר איתו על כך שבביה"ס ישנם הרבה ילדים וחלקם גדולים יותר ולכן אם ישנה בעיה , שידע למי לפנות. ביום הראשון, שאתם מלווים אותו תראו לו למי לפנות וגם אתם תהיו זמינים וזה לטעמי מספיק. עצם הידיעה שיש לו גיבוי הינה חשובה. בשלב הזה , שהוא עמוס חרדות, פחדים והתרגשות בלאי הכי, לא הייתי מוסיף גם את פחדינו אנו ההורים. עוד תהיינה מספיק הזדמנויות לכך. מעבר לכך, בודאי שאת חוששת שהוא יפגע - זה הרי לא פשוט ללוות ילד לכיתה א'. גם אם הוא נמוך וגם אם הוא גבוה. אני תיקווה , שאם תלוו אותו ותהיו שם בשבילו אזי הכניסה לכיתה א' תהיה ארוע חיובי. בהצלחה רבה, גדעון

שלום, אני בחורה בת 25 ,במשך החיים שלי הייתי נטולת קשרים ,מסיבות שונות,לאחרונה אני נכנסת למערכות יחסים ויוזמת כמובן במודע דברים שהם חריגים מאד,אם זה קשר שהתחיל דרך הצט עם בחור נשוי כבר שבועיים,דבר שלא חשבתי שאהיה מוכנה לו,ולא ציפיתי מעצמי גם ,קשר אחר שנמשך חצי שנה וידעתי מראש שאנחנו לא נישאר ביחד מסיבה של עדה שונה, וסיבה אחרת שפשוט לא היתה אהבה בינינו ולמרות זאת המשכנו להיפגש,חסרה לי האהבה ,תחושת החום הקירבה מאד,גדלנו בתנאים קשים במיוחד,ובמקום שההורים יפרנסו אותנו הצטרכנו לפרנס אותם,ויש לי כעס גדול על המצב הזה,אבל השאלה למה אני מסבכת את עצמי בסוג קשרים כאלה,דבר אחרון שרוצה להוסיף ,שאני פוחדת מהקמת משפחה ,מכל המעגל הזה,כי חוויתי אותה בצורה קשה, אשמח לעזרה תודה.

דינה שלום, "מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננים". כלומר - אם היה לך מודל של חיי משפחה קשים אזי במודע וגם שלא במודע את תשאפי להתרחק ממנו. מה שאת עושה מהווה "פתרון" עם יתרונות רבים - את גם יוצרת קשרים וגם הם קשרים שאינם למימוש (נשוי, לא מעדתך, אין אהבה...). בכך נמצא "הפתרון הבטוח" - גם יש קשר וגם אינו מאיים. הבעיה היא כמובן , שאין לכך עתיד. את יכולה להגיד לעצמך, שאת לוקחת "סיכון" ומתחילה לקיים קשרים שיש בהם עתיד וממשות - בחורים בני גילך, עם אהבה וכדומה. וה"סכנה" היא שזה יהפך להיות קשר אמיתי. אופציה נוספת - להבין קצת יותר טוב את עצמך ואת עברך כדי שהעתיד יהיה בהיר וטוב יותר, דרך טיפול פסיכולוגי. אופציה זו יכולה לעזור לך להתגבר על פחדייך ופחות להסתבך. בהצלחה רבה, גדעון

שלום, אני וחברתי גרים כבר כשנה ביחד-בסכה"כ מערכת היחסים טובה, מפרה ויציבה. כמעט מייד עם תחילת הקשר חברתי החלה לסבול מכאבים פיזיים עזים בצד ימין ליד הכתף, חשדנו שמדובר בכאבים כתוצאה מחבלה(נפילה), אולם הכאבים התגברו.כל הבדיקות שביצענו(לרבות אשפוז בבית חולים ) הראו שהכל בסדר אולם חברתי החלה להאמין "בכל מחיר" כי משהו נורא שאף רופא לא גילה מתחולל לה בגוף. האמונה הזאת באה ביחד עם הפחד העז כי בקרוב היא תמות(מאותה "מחלה" נוראית) ולכן לדעתי הדבר מגביר את הכאב וחוזר חלילה... לאחרונה נוספה גם בעיה נוספת של עצירות קשה הנמשכת כבר כחודש- כרגע בברור רפואי. חברתי כאמור מתוסכלת מהכאבים ומצב רוחה מדוכדך. האם כאבים באים מתוך מצוקה ריגשית והאם הם יכולים להעיד על תגובה חרדתית?? האם מוכרת התופעה בעולם הפסיכולוגיה שלכאבים יש "תפקיד" בדיוק כמו שבגידה של בן/בת זוג באה להעיד על משהו לקויי ו/או משהו שבן/בת הזוג רוצים לומר אך בוחרים בדרת מעוותת. האם לדעתכם יש מקום להתערבות טיפולית? תודה, רונן.

שלום רונן, התקת מצב רגשי לכדי ביטוי גופני היא תופעה מוכרת, עוד מראשית ימי הפסיכולוגיה. כאשר בירור רפואי מעמיק אינו מעלה ממצאים, יש בכך תמיכה מסויימת בקיומם של היבטים נפשיים משמעותיים. בכל מקרה, בין אם יימצא הסבר ברמה הגופנית, ובין אם הסימפטומים יישארו נטולי הסבר רפואי, מאוד מומלץ לפנות להתייעצות עם פסיכולוג קליני. טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לחברתך להבהיר לעצמה את הדברים, ולהוות מקור תמיכה. רק בריאות, אורנה

מצטערת מעומק ליבי על הקיטורים המרובים לאחרונה , אורנה. אתמול הלכתי לפגישה עם הפסיכיאטר, לא קרה משהו חריג, רק ביקורת והתייעצות להמשך הטיפול התרופתי(ציפרלקס). בפגישה סיפרתי שלאחורנה מרגישה רע מאוד ולא יכולתי לתאר אפילו כמה רע, כי לא היו לי מילים, זה יושב לי בפנים עמוק ואני לא יודעת איך להוציא כי הכל מבולבל לי, עכשיו אני בספק אם הפסיכיאטר הבין אותי טוב, אתמול הרגשתי רע יותר היום טוב יותר, סיפרתי לו על תנודות במצב רוח, חשבתי שיגדיל לי את המינון של הציפרלקס או יוסיף עוד כדור להקל עליי.... אבל כלום. אני חושבת שהוא לא הבין אותי נכון.... לא תיארתי לו מספיק טוב כמה רע לי וכמה כואב לי... חשבתי לחזור אליו שוב, אבל כשאני לידו אני לא יודעת אם אני אצליח לעביר לו תחושות כל כך קשות, הוא במילא לא יבין. במטפלת שלי המקסימה חזרה אליי לשאול איך היה אצל הפסיכאטר, לא יכולתי לדבר איתה באותו רגע בטלפון, אמרתי לה שאני אחזור אליה עם תשובה.... וכבר אין לי כוח לטיפול הזה ובעצם לשום דבר. אני לא יודעת אם קראת שלאחרונה נפרדתי מחבר שלי וכל זה קשה עליי נורא. אין לי כוח לפרט על זה ולהוסיף. רע לי ונמאס מהכל. סליחה על ההשתפכות. חן

אוף ,איזה מעצבן ללכת לפסיכיאטר ולא להצליח להוציא במילים את התחושות הקשות. לפעמים אני מגיעה לפסיכיאטר כשאניבמצב יותר טוב ואז לא מצליחה לתאר את התחושות הנוראיות שחווה רוב הזמן

שלום חן, כן, אני מציצה בפורום מפעם לפעם, וקראתי על ההחלטה שלך להיפרד מהחבר ועל התחושות הקשות בעקבות זאת. אני בטוחה שאת צריכה לגייס הרבה מאוד כוחות על-מנת להתמודד עם הדברים. קראתי גם את התגובות של ליאת ושל גדעון המלוות אותך ומחזקות אותך, ואני כמובן מצטרפת אליהם. בנוגע לפסיכיאטר, לפעמים עדיף לרשום לעצמך לפני הפגישה את הנקודות המרכזיות שברצונך להעלות, כדי שהדברים יהיו ממוקדים ובהירים. אולי תרצי לנסות זאת בפעם הבאה... חזקי ואמצי, אורנה

יש לי ידידה ממש טובה, התקרבנו מאוד בחודשים האחרונים. לצערי אני קיבלתי את תפקיד הנהג - תמיד אוסף ומחזיר אותה כשאנחנו יוצאים (יש לה רישיון אבל היא לא נוהגת משום מה). היא גרה בעיר הסמוכה, מדובר ב15 דק' נסיעה במקרה הטוב, אבל די זה מתיש. לפעמים צריך לקחת אותך, לנסוע בכלל לעיר אחרת, ואז להחזיר אותה, ואז לחזור לעיר שלי. חבל על הדלק. אז היא רצתה ללכת לסרט היום ואמרתי לה שהנסיעות מתישות אותי, היא אומרת לי "אי אפשר להתאמץ בשביל חברים?" אמרתי לה "מאמי, אני כבר שנה וחצי מתאמץ, בואי נגיע לפשרה. דרך מוניות או אבא תבואי אליי, מקסימום אני אחזיר". היא כבר לא הגיבה לSMS. מה דעתכם?

שלום, לא ברור מדבריך אם היא ידידה או בת זוג / חברה שלך. אבל בשני המקרים - לדעתי יש גבול דק שלא כל כך ניתן למדידה, ואם עוברים אותו, עוברים בעצם את גבול הטעם הטוב, בין עזרה שלך שמלווה ברצון טוב, לבין ניצול על ידי הידידה. אם הסברת לה שהנסיעות מתישות אותך, היא צריכה היתה להבין את זה. וכן, גם היא יכולה להתאמץ מדי פעם ולהגיע בכוחות עצמה.. על מנת להקל עליך. אביבה

שלום דריפטי, נראה לי שיש לכם נושא מצויין לשיחה, במקום ללכת לסרט... אם אתם באמת חברים, אתה ראוי לתשובתה, ושניכם ראויים למצוא את דרך האמצע המתאימה לשניכם. בהצלחה, אורנה

רציתי לדעת מה ההבדל בין פסיכיאטר לבין פסיכולוג? איך יודעים למי לפנות ?

שלום נינה, פסיכיאטר הוא רופא שתחום התמחותו הוא בריאות הנפש. הוא מוסמך לאבחן ולטפל בהפרעות נפשיות, לרוב באמצעים תרופתיים. פסיכולוג קליני אינו רופא, ולכן אינו מוסמך לתת טיפול תרופתי. לעומת זאת, התמחה במשך שנים ארוכות בשיטות טיפול נפשי מגוונות. לאור זאת, הפנייה נקבעת לפי סוג הבעיה וסוג הטיפול הרצוי. אם תרצי ייעוץ ספציפי יותר, פרטי על הבעיה בה את מעוניינת לטפל. בברכה, אורנה

שלום.אני מקווה שהפנתי את השאלה לפורום המתאים כי הייתי רוצה לשמוע דעה של פסיכולוג.ובכן,אני בן 24 ויוצא עם בחורה בת 29 במשך שבועיים וחצי. נפגשים 3 פעמים בשבוע ומתמזמזים לפי החשק שלה. נשיקות צרפתיות אין בכלל כי להגדרתה נשיקה זה רגש עמוק מאוד. אם כך,בשביל נשיקה צריך רגש עמוק ובשביל נגיעות אינטימיות מספיק צורך גופני? כיצד עלי לנהוג?אני מרגיש קצת מנוצל כי מתי שבא לה אז מתמזמזים ומתי לא אז לא... כאילו זה רק לפי החשק שלה.היא אמרה:סקס זה צורך עבורי. ואגב,בי היא לא נוגעת אינטימית בכלל רק אני נוגע בה. היא טוענת שהיא נמשכת אליי וכן מסתכלת לי בעניים,מחזיקה לי יד.

שלום צורי, וודאי שאפשר לדון בפורום זה בתחושות אהבה, קרבה, ניצול וריחוק, אבל נדמה לי שהפעם יהיה מועיל יותר לשוחח עמה... אתם מאוד בתחילת הדרך, וזה זמן מצויין להתחיל לבסס תקשורת כנה ופתוחה. בהצלחה, אורנה

היי שלום, ולהתמודד עם דברים כואבים וקשים,ושאני נותנת לה רק כותרות כמו בעיה עם אמא וכו.ולאור הנסיון שלי אני יודעת שבערב אני מורידה את המסיכה של הילה המוצלחת שמתפקדת מושלם,והכרית עדה,,,ביקשתי ממנה לעזור לי על ידי טיול באויר הצח,למרות שזה לא מקובל וזה חורג מהקלאסיקה של הטיפול ואי אפשר שכל מטופל יביא את בקשותיו,מה את לאור נסיונך היית עושה או מייעצת במקרה זה?{אגב היא באמת מעולה הבעיה בי ולא בה} תודה מראש על הזמן המחשבה והרצון.

שלום הילה, תודה על המילים החמות שכתבת לי. אני מניחה שבטיפול אני אורנה מעט אחרת, ומן הסתם אחרת עבור כל מטופל ומטופל (זה כל היופי שבדבר...). מהתיאור שלך את הקשר עם המטפלת עולה עוצמה מאוד גבוהה של ציפיות וחששות, קרבה עזה 'מעורבבת' עם ריחוק מכעיס ומעציב. נדמה לי שהמטפלת שלך מנסה להגדיר עבורך את גבולות הקשר הטיפולי - וזה באמת יכול להיות תהליך מכאיב. את רוצה לטייל עמה בחוץ, משתוקקת שהיא תדע מה עובר עלייך לפני רגעי הפגישה ואחרי שאתן נפרדות, ואילו היא מציבה גבולות, ולפעמים נחווית מרוחקת ואפילו נוטשת. כל זה לא אומר שהקשר הטיפולי בעייתי, אלא מצביע על כך שאת מתמודדת מולה עם שאלות קריטיות עבורך, הנוגעות בצורת ומידת הקרבה "הנכונה". המשיכי לעבוד עמה על הנושאים החשובים האלה. בברכה, אורנה

אני קוראת הרבה פעמים שהאהבה למטפל/ת עוברת או מתמתנת באיזשהו שלב בטיפול. האם יתכן שיהיה מטופל/ת שלעולם זה לא יעבור לו? שהאהבה הכמיהה והרגשות החזקים ישארו לנצח? כשאני חושבת על עזיבת המטפלת מפני שהרגשות החזקים האלה מטריפים אותי אז אני מבינה שיש סיכוי לא רע שאני ארגיש אותו דבר גם בטיפול הבא... האם יש דרך לצאת מהפלונטר הזה? האם יש דרך למתן את המחשבות האובססיביות עליה?

עננית יקרה, אם נתבסס על הנחת עבודה, שתחושות הגעגוע והכמיהה שאת חשה אל המטפלת משקפות גם חוויות מוקדמות יותר שהשפיעו על עיצוב אישיותך, אזי אכן מדובר בסוג של "פלונטר" שהולך איתך ממקום למקום... זה קצת כמו לומר שהמטופל 'משחק' בתוך המרחב הטיפולי את הדרמה הישנה והבסיסית של חייו, בתוספת שינוי קל - הפעם יושב מולו אדם שעבודתו היא להתבונן בתהליך ביחד עם המטופל, להציע התבוננות מעט אחרת, התנסות מעט אחרת, שבהדרגה משנות אותנו. עם כל הכאב שמתלווה לכך, אני חשה שהזדמנה לך הזדמנות מרתקת לחיות את 'הדרמה' שלך מחדש בעוצמה עזה בתוך הטיפול. תני לזה עוד זמן... שלך, אורנה

היי אורנה, תודה לך, חיכיתי לך:). אני אנסה לחדד את השאלה- האם יש מצב שמטופל לא יצליח להתגבר על "השריטה" שלו? עננית

רציתי לדעת מה דעתכם על לימודי פסיכולוגיה במכללה האקדמית ת"א? אני שואל זאת מפני שהם קיבלו אותי בקלילות ולכן תהיתי על טיב הבי"ס...הבגרות והפסיכומטרי שלי לא בשמיים (82.5\612) כך שאם זו מכללה טובה אני אקפוץ על המציאה.תודה

שלום סמי, למיטב ידיעתי מדובר במכללה גדולה ומוכרת, המקיימת גם מסלולים לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית ורפואית. לאור זאת, אני מניחה שהם יודעים מה שהם עושים... בהצלחה בלימודים, אורנה

שלום אני רוצה למות אין לי אומץ לעשות את זה בעצמי הייתי רוצה שזה יקרה טבעית....אני מתבייש להתאבד שמא ידברו עליי אחרי זה לא רציונלי הרי מה כבר יקרה אם ידברו....?אני חי בשביל הורים שלי זה יטריף אותם אם אני ימות לא מוצא טעם לחיים האלה לא מתפקד לא לומד לבחינות חשובות שיש לי באונ ורק מתפלל שזה יגמר באופן טבעי שאני יישן ולא יקום אין לי כח ...הבדידות כל כך מעיקה עליי אני מתקשר לאנשים מהעבר מההווה כולם כל כך עסוקים לא שוהים לקריאות העזרה שלי לא מרגיש שאכפת להם ....תמיד נראתי אדם חזק נפשית ובעיקר היו לי יכולות לחזק ועדיין יש אבל בשנה האחרונה הכל נסדק ומתפורר אני לא מרגיש יותר גבר...הרי אני אמור להיות חזק נפשית ופיסית ....הדיכוטומיה הזו מפריעה (זה תופעה ששמעתי עליה) לא מסוגל להעביר את הימים ולקוות למוות הטבעי הזה מתי זה יגמר?

שלום MR BLUE, כתבת הודעה מעציבה מאוד, שעולות ממנה תחושות חזקות של בדידות וייאוש. אני זוכרת שלאורך החודשים האחרונים עוררת בפורום דיון סביב שאלות מיניות ומוסריות שהטרידו אותך מאוד, ונדמה לי שההודעה הנוכחית מרמזת על מגמה מעט אחרת במצב הרוח שלך ובנושאים המעסיקים אותך. אני מאמינה שאפשר וכדאי לטפל בתחושות אלה, ולחזור לחיות חיים מספקים ומרגשים הכוללים דילמות עזות... אני לא יודעת אם אתה נמצא בטיפול פסיכולוגי, אבל זו יכולה להיות תמיכה חשובה, ובמקביל הייתי מתייעצת בנוגע לטיפול תרופתי. המון הצלחה, אורנה

היי אני בטיפול ולוקח ציפרלקס (: וכן אני רוצה למות שזה ייגמר וכן זה קשור לבדידות ולמקרה ההוא שלא עוזב אותי לרגע שלא מניח לי לחיות ולנשום ולשמוח לרגע....תמיד הייתי עצוב אבל היו המון רגעים של שמחה ואופוריה ומאז הם אינם עוד....המעשה היה מעשה התאבדותי כי אני אדם הומני ותמיד חשבתי שללכת לזונה זה פסול ידעתי שזה ישבור אותי ושלא אוכל להמשיך לחיות עם עצמי וצדקתי הנה זה קרה עוד שבוע חלפה שנה ואני מרגיש חרא כמו דקה אחרי המקרה.......ולאף אחד לא אכפת אפילו לחבר טוב שלי שהקשיב לי תמך בי וממש טיפל בי כבר נמאס והבנאדם הוא כמו אח שלי ואני לא מאשים אותו אם רק משהו או משהי היו יכולים רק לחבק אותי........מצד שני אני דוחה כל ניסיון חיב ואהבה כלפיי מידידות חברים אחרים אני רק רוצה שזה ייגמר למה זה טוב???למה אני צריך לרצות את כולם ולהמשיך לחיות?

שלום האם זה בסדר לצאת לחופש ל- 3 ימים ולהשאיר את התינוק בן ה- 3 חודשים אצל סבתו? האם כשאחזור הוא יזכור אותי והכל יהיה אותו הדבר כמו לפני החופשה? תודה

שלום רינה, אני מאמינה שהדבר תלוי בעיקר בתחושות של הורי התינוק בנוגע לפרידה, ובמידת הקרבה שיש בין התינוק והדמות עמה יישאר (סבתא במקרה שלכם). במידה והסבתא מרבה לטפל בתינוק ממילא (ומכירה היטב את הרגלי האכילה, השינה והרחיצה שלו), והתינוק יישאר בסביבתו הטבעית, נראה שתינוק יכול "לעמוד" בפרידה כזו. עם זאת, משאלתך עולה "ניחוח" של אשמה, וחשוב לי לכתוב שכדאי לצאת לחופשה רק במידה שאת מרגישה שהפרידה הזו אפשרית. חבל לצאת לחופשה ולחוש געגועים ואשמה בלתי נסבלת. תינוקות (וילדים בכלל) הם "סיסמוגרפים" די טובים לתחושות הפנימיות שלנו, והרבה פעמים הם מגיבים "בהתאם". אם תחושי 'בסדר' לגבי החופשה, התינוק שלך יסתדר, וגם אם ברגע הראשון הדברים לא יהיו "אותו דבר כמו לפני החופשה" - אתם תתחברו מחדש. אם אינך מצליחה להרגיש 'בסדר', נראה לי נכון להקשיב לקול הפנימי האמהי הזה, ולדחות את החופשה בלעדיו לזמנים אחרים. בברכה, אורנה

אני נשוי בן 40 מחפש פסיכולוג לנסות להתגבר ולפתור דילמות בחיי איני יודע איך מחפשים פסיכולוג .ניסיתי דרך חברים אבל אין כלום עדיין עזרתך בנושא?

שלום פטריק, בנוסף להמלצות ממכרים וממשתתפי הפורום, ניתן לפנות לקופת החולים בה אתה מבוטח. תקבל רשימת מטפלים העובדים עם קופת החולים, ותוכל וליצור קשר עם אחדים מהם לפגישת היכרות בה תתרשם מהתאמתכם לעבודה משותפת. בהצלחה, אורנה

שלום רציתי לדעת מה ההבדל בין חלום רע-מפחיד, לבין "סיוט"? הם נראים לי מאוד קרובים זה לזה.בזמן המלחמה חלמתי משהו מפחיד וגם ידיי השתתפו ללא ידיעתי מתוך חלום! האם אפשר לעשות משהו עם זה? תודה מראש a

שלום a, אני לא בקיאה מספיק בתחום החלימה, על-מנת לדעת האם יש הגדרות נבדלות ל'חלום רע' ול'סיוט'. עם זאת, מדוע צריך לעשות משהו בקשר לזה? לכולנו יש לעתים מחשבות מעוררות חרדה (הן במצב ערות והן בשינה), וכדאי ללמוד לחיות עמן ולצידן. בברכה, אורנה

שלום אמת קשה לי להתחיל אבל הסיפור שלי הוא כך שלפני כמה חודשים פגשתי בבחור נאה מאוד אינטלגנטי שמאוד התאים לציפיות שלי ומאוד דיבר אליי וגם כן הרגשתי הרבה קווי דימיון ביני לביני ובעיקר בעניין הכנות .במהלך הפגישה וכמובן משפת גופו של הבחור הרגשתי ששנינו מגלים עניין אחד בשני.אחרי זמן מה הו אהתחיל להתעלם ממני בכל דרך אמת אני מרגישה מבולבלת כי הוא שידר לי שהוא כן מעוניין בי והיום קשה לי להשלים עם זה שהוא רק עבר בדרכי אני לא יודעת מה לעשות רצתי ממנו הסבר ואני לא מקבלת אולי עדיף שלא אבל קשה לי מאוד עם זה !!!!!!!1 אנא עזרו לי

שלום איאת, זה באמת נשמע מכאיב, לחוש שמתפתחים רגשות הדדיים, ואז לגלות שנשארת עם כל זה לבדך... עם זאת, אינך יכולה לשלוט ברגשותיו ובהתנהגותו, ולכן נראה לי נכון לנסות לקבל את הדברים כפי שהם ולהמשיך הלאה. בהצלחה, אורנה

שלום,החלטתי לפנות לטיפול בעקבות כמה בעיות שיש לי. אני (להערכתי)סובלת מדכאון קל, ואובססיה או לפחות התמכרות לאוכל. אני מחפשת מטפל (לא משנה אם זה גבר או אשה) המתעסק בנושאים אלה . אם תוכלי לתת לי הנחיות איך לחפש מטפל או המלצות על מטפלים (אזור השרון), זה מאוד יעזור לי.(אפשר לכתובת המייל המצורפת) אשמח להמלצות גם ממשתתפי הפורום , אם יש לכם:) תודה רבה מראש רוני

שלום רוני, אני מקווה שקבלת המלצות לכתובת הדואל שלך. להערכתי, כדאי לך לקבוע פגישות ראשונות עם מספר מטפלים, לבדוק כיצד את מרגישה במהלך הפגישה ואיזו אינפורמציה את מקבלת. בהצלחה, אורנה

אם בחור לא מביא בחורה הבייתה להורים האם זה מראה שאולי עמוק בפנים, בתת מודע, הוא לא חושב שזאת הבחורה שאיתה רוצה לחיות ולהקים משפחה? אני יודעת שאני חשובה לו ושהוא אוהב אותי אז למה הוא לא רוצה שאכיר את ההורים שלו? זה מערער לי את הביטחון ברגשות שלו (שאומנם די ברורים לי-אבל עדיין לא ממש מרגישה ביטחון ברגשות האלו) ואני לא מעלה את הנושא כי אני לא רוצה לגרום לו לעשות משהו "לפני הזמן" מבחינתו. כי אם להיות כנה גם בשבילי להביא אותו הבייתה זה לא דבר של מה בכך, ואני לא מעוניינת שהורי יכירו בחור שלא יהיה בעלי בסופו של דבר. האם ההתנהגות הזאת נובעת ממסר של התת מודע אלינו???

יכול להיות שהוא לא מביא אותך לפגוש את הוריו בגלל הקשר שלו עם ההורים שלו. נסי לחקור מה טיב הקשר שלו עם הוריו. אני בטוחה שיכולות להיות עוד הרבה אפשרויות להסביר מדוע הוא לא מעוניין להפגיש אותך עם הוריו, מלבד האפשרות שציינת. ענת

שלום ענבר, אני חושבת שהעלת מספר אפשרויות מעניינות, שאולי תרצי לדון בהן בפתיחות עם החבר שלך (זה לא בהכרח אומר להפעיל עליו לחץ... תוכלי למשל לספר לו על התחושות שלך לגבי ביקור שלו בבית הורייך, ולשאול לדעתו בנושא). בנוסף, הכיוון שענת הציעה בהחלט מעניין. בהצלחה, אורנה

הבן שלנו הבכור בן 5 ו8 חודשים נכנס לכיתה א . במסגרת בירור להרטבת לילה הועלה חשד לבעיית קשב וריכוז כמו כן בסוף גן חובה דווחה לנו המורה שהילד מאוד אקטיבי ואפילו בזמן שעת הריכוז הוא לא מקשיב בנוסף מסרה שנושאים שמעניינים אותו הוא כן מקשיב ואפילו פעיל ביותר בדיון . בבית מאז שהוא נולד קשה לנו איתו מבחינת שעות שהוא ישן אין לו שינת צהריים מאז גיל שנה וחצי .במשך הגן וגן חובה לקח לי שעה כדי להשכיב אותו כל יום אחרי מקלחת וסיפור .הוא אף פעם לא מתעייף כל הזמן בפעילות.שנה שעברה נסינו להכניס אותו לכמה חוגים כדי לדעת מה הוא מעדיף ואז להמשיך איתו בחוג שהוא בחר אך הוא לא הסכים לוותר על אף חוג הלך והתעניין ולמרות כל זה הוא נשאר פעיל יותר מדי בבית עד כדי מצב שאני ובעלי כבר עייפים לא יודעים מה לעשות (יש לציין שיש לנו עוד בן , בן שנתיים ו8 חודשים) . מדאיג אותנו מאוד הכניסה לכיתה א ובכלל איזה בירור אפשר לעשות כדי לדעת אם יש לו בעיה כלשהי ?

למה להעלות אותו לכיתה א' בגיל כ"כ צעיר? למה לא להשאיר עוד שנה בגן? לאור מה שאת כותבת הייתי שוקלת לפנות לגננת / פסיכולוגית הגן ולשאול לדעתה... הלימודים מתחילים עוד כמה ימים, נראה לי שכדאי להתייעץ לפני שיהיה מאוחר מידי. שיהיה בהצלחה.

מירי, גם לדעתי הוא מאוד צעיר לעלות לכתה א . אני מכירה כמה ילדים שהיו בגיל בניים ,נשארו בגן ופשוט פרחו. חבל שהוא ילך לאיבוד בתוך המערכת . אשמח עם תעדכני בהצלחה.

שלום מירי, אני מצטרפת להמלצה לפנות ללא שהיות לפסיכולוגית האחראית על גן הילדים בו למד (ניתן לעשות זאת באמצעות הגננת שלו). בכל מקרה, גם אם תחליטו לממש השנה את המעבר לבית הספר, כדאי שיקבל ליווי ותמיכה מספקים. בברכה, אורנה

אבל בעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע חייבת להוציא ממני גיפעעעע מצטברת עמכם הסליחה. נמאס לי מהכל הכל ועוד לילה ללא שינה עבר אתמול עליי עם חלומות בעעעעע חלומות שמזכירים לי את עברי...... גרררררררר מפחיד.מפחיד. באמת שנמאס לי מהנדנדה הזאת של יום אסל יום באסל קשה עליי הכלללללל נחנקתי כברררררררררר די.

חן יקרה, רוצה רק לומר לך שיש פה בכל זאת מי ששומע אותך. מקווה שהיום זה יום אסל. תחזיקי מעמד, יעלה

שלום חן, החזיקי מעמד בין כל הבעעע והגררר של החיים... מקווה שבקרוב תחושי גם צלילים נעימים, אורנה

למישהו יש המלצה על מטפל באזור חיפה? תודה.........

שלום יעל, על-מנת לקבל המלצות ממשתתפי הפורום יש צורך בכתובת דואל תקינה, אליה ניתן להפנות הודעות. בברכה, אורנה

הנני בת 34, התחתנתי לפני כמספר חודשים. הקשר הזוגי שלנו מאופיין בסערות ומתחים רבים ולדעתי היסודות של ביטחון ואמון בסיסי עדיין לא מבוססים דיים. מעבר לכך, אני מגלה כי איני יכולה לשלוט בפחדי ובמחשבה כי משהו יקרה לקשר בעתיד (לא בהכרח הקרוב) ופחדי הנטישה הללו אינם נותנים לי מנוח. אני מתקשה להרדם בלילה ובמיוחד עכשיו כשגיליתי כי אני בהריון!! התחלתי החודש טיפול פסיכולוגי על מנת לחזק את בטחוני ולטפל עד כמה שניתן בפצעי העבר. אינני יודעת אם די בכך, אינני יודעת עד כמה המצב אמור להשתנות עם התחזקות הקשר (אנחנו יחד כבר כמעט שנתיים). ברצוני לציין כי בעלי מאוד מרוצה מן ההריון ומתרגש מכך וכך גם אני, אם כי המחשבה על פירוק משפחה בעתיד נראית לי קשה מנשוא! אשמח לתגובתך.

שלום אפרת, אני עונה בקצרה, על מנת שלא להשאיר את המשתתפים שפנו בעת החופשה של ליאת ללא מענה, אך אם תרצי תוכלי להעלות את שאלתך שוב בהמשך השבוע. אני חושבת שזה רעיון מצויין לפנות לטיפול. שינויים נפשיים באחד מבני הזוג יכולים להשפיע בצורה דרמטית על הקשר הזוגי. עם הזמן, יתכן שתרצו להוסיף גם התייעצות זוגית. בהצלחה בכל, אורנה

אני כבר לא יודעת מה לעשות.. אני בחורה נאה, רווקה, בת 33, ושנים שנים לא היה לי חבר רציני. כל הקשרים מאז גיל 24 היו קצרים ונגמרו בסקס בלבד. אלה שרצו אותי יותר לא רציתי או נמשכתי אליהם. אני מרגישה שאני נאכלת לאט לאט עם השנים. כל כך זקוקה למשענת, לכתף, למלא את הלב הקמוץ והמרוקן שלי. אני למודת אכזבות מגברים. לא מצליחה לקבל אליי קשרים בריאים ומשמעותיים. אלה שרוצים אותי מכוערים ולא מסוגלת להימשך אליהם מינית - מה שחשוב לי. אני כל כך מאוכזבת וחשדנית, עד שאני נכנסת לתקופות יובש חסרות מגע עם גברים. אני לא יודעת איך לפתור את מעגל הקסמים הזה. אולי זה הדור הזה, אולי זו אני. קשה לי עם הלבד, ובקרוב אגור לבד ואני מוטרדת מהבדידות שתנחת עליי. מה לעשות? אולי טיפול תרופתי?

שיר שלום, הייתי ממליץ על טיפול פסיכולוגי בגישה דינמית, שמתבוננת על מערכות היחסים שלך ומנסה להבין מה קורה לך עם עצמך ובתוך מערכות היחסים. מעגלי קסמים דורשים הבנה והעמקה כי לא תמיד יש להם פתרונות קסם. בהצלחה רבה, גדעון

האם תוכל להמליץ לי על מטפל בגישה דינמית רצוי באזור ראשל"צ ת"א והמרכז?

שלום לכולם! ברצוני להתייעץ איתכם על מקרה שלי... עברה שנה וחצי מאז אהבת חיי נפרדה ממני.היום סוף סוף עזרתי אומץ והתקשרתי אליה.היו לי המון חברות אחריה אך היא לא יוצאת לי מהראש!חשבתי שהתגברתי אך בכל פעם שאני מסתכל על התמונה שלה אני בוכה...אז החלטתי לנסות לחזור אליה,אולי היא רוצה עכשיו לאחר שנה וחצי.אולי הבינה שאני הכי טוב לה...יש לציין שהפרידה לא קרתה בגללי אלא בגלל לחצים מבית ואובססיביות שלה כלפי,אהבה אותי המון!עדיין למרות כל החברות שהיו לי לא הכרתי מישהי כמוה,מדהימה,שיודעת לאהוב כל כך... אז התקשרתי אליה!בהתחלה לא זיהתה אותי עד שאמרתי לה!השיחה זרמה טוב,התעדכנו,שאלנו שאלות אחד את השניה.עשתה רושם שהיא שהיא מתעניינת במה שאני עושה!עושה רושם שגם אין לה חבר אבל אי אפשר לדעת...אז דיברנו משהו כמו 20 דקות ובסוף השיחה אמרתי לה שאני מאוד אשמח לראות אותה ואם יש מצב שניפגש?אז היא אמרה לי "שנשמור על קשר,נדבר ונראה"...מה זה אומר?מה אני צריך להסיק מזה?שהיא לא רוצה אבל היא לא רצתה לאמר לי במפורש?או שמא היא משחקת איתי משחק?אני כל כך רוצה אותה!מה עושים?איך לפרש את הדברים?עזרו לי...

אמיר שלום, נמתין להתיחסות המשתתפים לגבי משמעות הדברים שאמרה לך. רק נקודה קטנה : בעוד אתה היית מוכן לשיחה הזו, תכננת אותה וחשבת עליה זמן רב, הרי לגביה זו היתה הפתעה. יתכן לפיכך שחלק מהמשמעות של מה שאמרה היתה, שהיא זקוקה לזמן כדי לעכל. בהצלחה, גדעון

אני ממש מתפעלת מעצמי : - )) ראיתי את הודעתו של אמיר בפורום אחר באתר, עניתי לו את התשובה שאני מצרפת כאן, המשכתי לטייל באתר, וכעת הגעתי לכאן, וכמה דומה התשובה שלי לזו של גדעון ?? http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1249,xPG-27,xFT-13284,xFP-13279,m-Doctors,a-Forums.html

שלום רב לצוות הפסיכולוגים, שאלתי מעט מורכבת ואני מודעת לכך שזה לא המקום לשפוך את סיפורי , אך לפחות אשמח לקבל יעוץ מהצוות. יש לי 4 ילדים ולפני 10 שנים במהלך לידה גילו שיש לי גדול ממהיר . בתי שהיום היא בת 15 --הייתה בת 5 ונאלצנו להעזר בחברים שישמרו עליה בתקופה הקשה כל כך. בעלי ואני האמנו שבתנו נמצאת במקום בטוח חם ואוהב, אך לצערי לאחר שנה, התגלה לנו שהבעל של חברתי הוא פדופיל. עברו להם השנים ואנחנו נתקנו קשר עם הזוג בתקווה שהוא לא נגע בבתנו. כך עברו להם 10 שנים והילדה המדהימה שהייתה לנו נהפכה לילדה כעוסה ומרירה -בהתחלה חשבנו שאולי זה נובע מלידת תנוק חדש במשפחה-ואולי כעסים ומריבות שיש לפעמים בבית. אך לצערי רק לפני חודש ,הבנתי שיש לי בעיה עם ביתי במקרה -חברה סיפרה לי על מקרה אונס ואז צעקתי לה בבהלה שאני חושדת שגם ביתי עברה בצעירותה מקרה כזה, רק אנחנו היינו עסוקים בבתי חולים ועם התנוק החדש שנולד והיה בטיפול נמרץ ביתי לא מפסיקה לכעוס, לשנוא להעליב ולנגח את כל הסובבים אותה. הנושא הכאוב ביותר הוא הנושא החברתי ,היא לא יודעת להתמודד וברגע שהיא צריכה לומר מה היא חושבת היא נאטמת ונסגרת נתנו לי 2 שמות של מטפלות רק אינני יודעת למי לפנות ובאיזו שיטה ניתן להוציא ממנה שאכן היא עברה משהו שגורם לה לכזאת מצוקה והאם אוכל אי פעם לדעת ממה נובעת בעיה זאת אני יודעת שהשאלה יכולה להשאר פתוחה -אך עלי דחוף להתחיל בטיפול . אודה לכם מאוד מאוד אם תכוונו אותי . חן חן

יעל שלום, מספורך כלל לא ברור שבתך עברה ארוע מיני טראומתי, או שמא אלו חרדותייך בלבד ובתך מצויה בגיל ההתבגרות, עם ההתנהגות הסוערת האופיינית לגיל. בכל מקרה, טוב היה לשלוח את בתך לאחת המטפלות (בהנחה, שהיא אכן מעוניינת בטיפול). כדאי גם לך לשקול יעוץ סביב הקשר עם הבת והדרכת הורים לגביה. לדעתי זה לא חשוב כרגע, אם תדעי מה הסיבה להתנהגותה של בתך. מה שחשוב הוא, שבתך תרגיש טוב יותר ושאת תרגישי טוב יותר לגבי התקופה ההיא. אני בהחלט ממליץ שתפני לאחת המטפלות ותניעי תהליך של טיפול. בהצלחה, גדעון

זה עזר לי מעט בחשיבה אני מקווה שלפני שבתנו תכנס לפסיכולוגית אנחנו נשוחח עימה ונקבל טיפים להתמודדות בכל אופן תודות על תמיכתך

זה עזר לי מעט בחשיבה אני מקווה שלפני שבתנו תכנס לפסיכולוגית אנחנו נשוחח עימה ונקבל טיפים להתמודדות בכל אופן תודות על תמיכתך

זה עזר לי מעט בחשיבה אני מקווה שלפני שבתנו תכנס לפסיכולוגית אנחנו נשוחח עימה ונקבל טיפים להתמודדות בכל אופן תודות על תמיכתך

הי למומחים היקרים !!! אני בת 23 ועברתי כרגע לגור עם חבר שלי עכשיו אני נורא נהנת איתו ומרגישה מאוד בנוח מצד אחד ומצד שני אני מאוד עצורה החל מסקס שמא אני אצעק בטעות יותר מידי או שאראה מטופשת אני כאילו נורא דואגת להישאר "מושלמת" העדינה והטהורה למרות שאני יודעת שאין אף אחד מושלם אני פשוט לא רוצה להרוס את החשיבה שלו החיובית עליי אני גם לא נכנסת לשירותים כי למתן סוג 2:)כי אני מתביישת אני לא יודעת אני עוצרת את עצמי ואני לא נהנת עד הסוף ממה שהחיים מציעים איך מתגברים על המבוכה ועל האי נוחות שמרגישים חשוב לי לציין שאנחנו גרים בדירה שלו וחשוב לי גם לתרום כי כאילו הוא זה שתורם ונותן הכל מה שגורם לי להרגיש קצת אי נעימות למרות שהוא עושה זאת בכייף ובאהבה אשמח לשמוע את חוות דעתכים המקצועית ושתתנו לי כמה עצות חשיבה חיוביות איך מתגברים????? תודה מראש ניקול!

ניקול שלום, מודעות לבעיה היא כבר חצי פיתרון. עכשיו מה שנותר זה להכיר בכך שאין אנשים מושלמים ולהעיז. שתי עצות: האחת דברי עם החבר שלך על ביישנותך ואיך היא מתבטאית. דברי איתו על כך שאת חוששת שיחשוב עלייך דברים שליליים. עצם השיחה תעמיק את הקשר ביניכם ותסייע לפתרון. העצה השניה: קבעי לעצמך מטרות ביניים, או תוכנית של דברים שהיית רוצה להשיג. נסי כל יום להשיג משהו קטן מתוך התכנית. שתהיה התחלה טובה והמשך טוב יותר, גדעון

שלום. בעלי תמיד רצה שאלך לטיפול הוא טען שיש בי משהו שמפריע לתיפקוד הנורמלי.ואני לא רציתי ללכת,וכים אני בטיפול כמעט חצי שנה ובעלי טוען שזה לא עוזר,ואני מזה עצבנית,כי ככה ,אם בעלי היה טובל בשפע כלכלי אני לא חושבת שהיה מפריע לו שאלך,אבל אנחנו לא,וחוץ מזה הוא טוען שזה לא עוזר ומה שכן יעזור זה שאצא לעבוד,ואני מקיזה את דמי כל פעם בנסיון להסביר לו שאני מוכרחה טיפול כי אני שונאת ומפחדת לצאת למפגשים חברתיים עד כדי כך שלפעמים אני מקיאה לפני חתונה או אסיפה,וכן בלילות איני מצליחה לישון ואני אחוזת פחדים חרדות ודיכאון,הסברתי לו שטיפול זה לא כמו אקמול אלא זה ארוך יותר ולא רואים תוצאות תוך שעות,ואני מסכימה אם זה שאני צריכה קצת לצאת,לעבודה,לחברה,אבל זה אחד מהקשיים שלי.הוא רוצה שהמטפלת תסביר לו את מהות הטיפול ואני נגד כי אני שמחה שיש לי מקום שהוא רק שלי ,אנא אני חייבת שתסביר לו כדי שאוכל ללכת בשלווה לטיפול, תודה מראש.

להילה שלום רב, לפי מה שאת מתארת הייתי ממליץ שתתיעצי עם המטפלת שלך לגבי שילוב של טיפול תרופתי (בגלל העוצמה שאת מתארת של החרדות, הדכאונות והפרעות השינה). ולגבי בעלך - הסבירי לו שזהו אכן הטיפול שלך והוא מתקדם בקצב של טיפול פסיכולוגי - כלומר לאט. את יכולה גם לקנות לו ספר על טיפול פסיכולוגי . למשל "טיפול פסיכולוגי - מדריך למשתמש" של דרור גרין. כך תוכלו לתאם ציפיות לגבי מהותו של טיפול פסיכולוגי. בהצלחה, גדעון

בימים האחרונים שמתי לב שיש לי שינוי בנקודת חן שהיא קצת התנפחה, ונהיה מסביב אדום, האם זה צריך להדאיג אותי? הנקודת חן נמצאת בישבן תודה

לכי לרופא עור

שולה שלום, אין לי מה להוסיף - גם אני סבור שרצוי שתפני לרופא עור. בברכה, גדעון

כמובן שכדאי לבדוק זאת אצל רופא עור, כפי שכבר כתבו לך כאן, אך רציתי להוסיף שלפעמים מה שאת מתארת נגרם פשוט מפצעון ש"מתיישב" בדיוק במקום של נקודת החן, כך שאולי אין סיבה לדאגה. בכל אופן, חשוב לבדוק כאלה דברים. בריאות טובה לך, או

היי, אני בן 28 והתחלתי לצאת לאחרונה עם בחורה שממש מוצאת חן בעיניי. בילינו שבועיים מטורפים יחד. לפני כמה ימים היא סיפרה לי שאמא שלה ואחיה לקו בסכיזופרניה. אני מנסה להתעלם מזה, אבל באיזשהו מקום אני קצת מוטרד מזה. רמת ההבנה שלי על המחלה היא די שיטחית אבל ידוע לי שיש אספקט גנטי למחלה. יש מצב שאני מכניס את הראש שלי למיטה חולה? ואולי יכול להיות שהסיכון שאני לוקח על עצמי הוא לא שונה מסיכון שאני הייתי לוקח עם כל בחורה אחרת, כי הרי "אף פעם אי אפשר לדעת"?

רגלס שלום, קודם כל העובדות: אכן לסכיזופרניה יש בסיס גנטי. מה הסיכוי שזה יגיע לדורות הבאים? זו כבר שאלה ליעוץ גנטי. מה המשמעות של הסיכויים? זו אכן שאלה מורכבת, השייכת לתחום הפסיכולוגי ולמידה בה אתה מוכן לחיות עם אי וודאות. מעבר לכך אנני יודע מה לענות: זה שיש לה בני משפחה שלקו בסכיזופרניה, אכן מכניס מימד של סיכון גנטי מסויים. ומאידך כמו שאתה כותב, "אף פעם אי אפשר לדעת". נסה להכניס למשוואה גם נתונים נוספים: כגון מה אתה מרגיש כלפיה. הזמן שאתם מכירים ואולי זה יעזור לך לקבל החלטה לגבי ההמשך. בברכה, גדעון

היי אשמח אם גם תוכלו להסביר לי מה זו פסיכוטיות? במזה זה מתבטא? תודה

עטרה שלום, פסיכוטי הינו מי שמצוי בפסיכוזה. כלומר במצב בו ישנה פגיעה בחשיבה ובתפישה. מצ"ב לינק המסביר יותר: http://en.wikipedia.org/wiki/Psychotic בברכה, גדעון

שלום לד''ר שובל אני מבקשת לקבל כלים להתמודד עם חמות רעה מתוחכמת וסכסכנית אני נשואה לבן זוגי 11 שנים, חמותי לא שמחה בזיווג שלנו אף פעם. לנו לבן זוגי ולי טוב ביחד ומתאימים לחיים המשותפים חיים ביחד 17 שנים . לבעלי יש מערכת מאוד מורכבת עם אימו לעיתים שנאה גדולה ולעיתים אהבה גדולה . נולדה לנו תינוקת לראשונה לפני כשנה והחמות דורשת להתראות עם התינוקת אצלה בבית ולא לראות אותי היא עושה מניפולציות שבנה יביא את התינוקת לבד. בעלי על מנת לרצות את אימו לוקח הילדה לבד אליה, אני בעבודה מעל 10 שעות בעלי עובד מהבית והתינוקת עימו והוא נוסע לביקור אצל אימו .אני מרגישה עם זה רע מאוד מאחר ויש לה השפעה שלילית עליו ובכל פעם כשמגיע מאימו הוא בוחן את הזוגיות שלנו שוב ושב חוץ מזה הוריו עושים כל מיני ניסויים על התינוקת שלנו (בהרגשתי הוריו לא שומרים על גבולותיי) אנחנו גרים בקרבת הורי והוריו. עם הורי החמות גם אינה מדברת מתוך המתלה כי שונאת אותם. כשבאתי לבקר השבוע אצל חמותי עם בעלי והתינוקת, חמותי תקפה אותי וניסתה לגרור אותי לריב ולדברים קשים הטיחה בפני טענות מאשימות ושוב ניסתה לסכסך ושאלה "מדוע אני מגיעה עם בעלי אליה" מדוע אני משתלטת עליו ולא מאפשרת לו לבוא כמה שרק ירצה אליה לבד עם התינוקת? היא גם ציינה בפנאי שאין לה עניין לראות אותי רק את הילדה. אביו של בעלי עוזר לה ומרצה אותה ובעלי אותו דבר . בעלי נקרע בין מילותיה לבין איך עליו להתנהל ולהעמיד את הדברים על דיוקם . אני יודעת שטיפול זוגי יכול לתת לנו תשובה הולמת , רק שבעלי לא יכול לעמוד מולה והטיפול נעלם והמציאות נמצאת לה . החמות מפעילה מניפולציות כך שהיא מאמללת אותו מתעלמת ממנו . ואז הוא מתקשר שוב ושב ושוב. אנחנו בצרה שאין לנו כלים איך לשרוד את המצב הזה. יש לנו משכנתא ועוד כל מיני התחייבויות.

שירה שלום, הדרך היחידה שאני מכירה להתמודד עם זה, היא להבין שכדי לריב צריך שניים. אין סיכוי שמישהו יריב אם אין לא פרטנר. אני יודעת שקשה מאוד לעמוד בכך, אבל כדאי לאזור אומץ ולא לאפשר את המריבה. כך למשל, כשהחמות שואלת למה בכלל באת עם הילדה, אפשר לענות לה בשקט: "מה זאת אומרת, כי את הסבתא של הבת שלי". או: "כי את אמא של בעלי, וחשוב לי לשמור איתך על קשר...." בכל פעם שהיא מנסה לריב, כדאי לומר משפט מרגיע, שלא מלבה את המריבה (הרי ברור שהיא מקנאה בך, כועסת ולא מעכלת שהבן שלה איתך ולא איתה. מסכנה, באמת) אלמלא הכרתי מקרה שזה עבד, לא הייתי מעזה להציע. בהצלחה

שירה שלום, א. נסי את עצתה של "מישהי מפה". אם זה יעזור מה טוב. ב. לדעתי - יש כאן בעיה זוגית. במעבר לזוגיות לא בניתם בצורה טובה את הגבול ביניכם כזוג לבין ההורים של בעלך. זה בא לידי ביטוי עכשיו עם ההורות. אני מסכים איתך לגבי הפתרון - יעוץ זוגי. זה יקח זמן, אבל בעלך יוכל לעמוד מולה. בנתיים, המצב שבו בעלך לוקח את הילדה אליה לבד, נשמע לי כרע במיעוטו. בברכה, גדעון

לכבוד ד''ר שובל , אני מאוד מודה לך על תשובתך ,אני יודעת שלטנגו צריך שניים ,לא נראה לי כי בעלי יסכים להגיע עמי לטיפול ,הוא יראה בתשלום כמיותר ,יתרץ כל מיני תירוצים שלא מתאים לו וכי הבעיה היא שלי ,ו שאני צריכה לתת לו חופשיות וכו..... האם ישנה אפשרות שישתנו דברים?בעלי היה בטיפול אצל פסיכולוג במשך תקופה ארוכה עוד לפני שהכרנו . אנא תשובתך.

שלום, מה ההבדל בעצם בין טיפול אישי אחד על אחד לבין טיפול קבוצתי? האם בסופו של דבר טיפול אישי מוצלח מסתיים במעבר לקבוצה? האם ההתיחסות של המטופל לקבוצה הוא מקביל להתיחסות שלו אל אמא שלו?

אייל שלום, אני מתאר לעצמי שאינך מעוניין בהסבר מלומד ותיאורטי על הבדלים בין טיפול קבוצתי וטיפול פרטני. אולי, אתה גם חווה משהו ביחס לטיפול הקבוצתי שלך והיית מעוניין לשתף בו. אם כן - אתה מוזמן. בכל מקרה - ישנן גישות שונות ביחס לטיפול קבוצתי. אחת הגישות מתייחסת אל הקבוצה כמכלול והתיחסויות מנחי הקבוצה הינן ביחס המתהווה בין הפרט בקבוצה אל הקבוצה עצמה. יתכן שבמצב זה ניתן לחוות משהו דומה בין היחס האימהי לבין היחס הקבוצתי. אך זה כמובן אינדיבידואלי ושייך לחוויה של כל פרט ופרט. לגבי שתי השאלות הראשונות - אשמח לקבל הבהרות. בברכה, גדעון

טיפול אישי מוצלח לא בהכרח מוביל להמשך בטיפול קבוצתי, אך טיפול קבוצתי חושף את המטופל למגוון חוויות שאינן מתאפשרות ואין צורך להתמודד עמן בטיפול אישי, כך שדרושה שם איזשהי "עליית מדרגה". בתיאוריה של טיפול קבוצתי קיים בהחלט המושג "הקבוצה כאם", כך שההשערה שהעלית בהחלט אפשרית וקיימת בטיפול קבוצתי. בברכה, אור-לי

היי, אני בת 23, יש לי חברים (שאולי כבר אי אפשר ממש לקרוא להם חברים) שרוב הפעמים כשאני נפגשת איתם, הם מעשנים גראס. אני מעולם לא נגעתי בזה ולא מעוניינת, לא בסמים ולא בסיגריות רגילות. העניין הוא שמדובר באנשים טובים ומעניינים, אבל בפעם האחרונה שנפגשתי איתם, הם היו כ"כ עמוק בעישון - שזה פשוט היה זוועה (מבחינתי- כשהסתכלתי "מהצד"). באותו רגע רציתי לעוף מהמקום, וכך עשיתי. מה אפשר לעשות עם אנשים כאלה? מצד אחד הם נחמדים והכל, ויצא לי לתקשר איתם ברמה אישית שלא הייתה לי בעבר עם אנשים אחרים, אבל מצד שני כשאני חושבת על זה, הכל סובב סביב העישון וקשה מאוד להיכנס איתם לשיחות משמעותיות ותמיד כשניסיתי ליצור קירבה מעבר ל-SMSים ופגישות של "סמול טוק" לא קיבלתי את הפידבק שהייתי צריכה. לנתק את הקשר? לקוות שאמצא אנשים שלא בקטע של העישון? זה ממש מבאס...

בודדה שלום רב, לדעתי עלייך להגדיל ולגוון את המרחב החברתי שלך. נשמע לי שבמצב הנוכחי הבחירה היא בין חברייך המעשנים שהם לא לרוחך, לבין בדידות שגם היא לא לרוחך. בחירה שאינה אופטימלית. למה שלא תמצאי אנשים שהם יותר לרוחך? לא מעשנים ומסוגלים לתת לך את הפידבק שאת צריכה? בהצלחה, גדעון

למה כשהייתי ילדה-נערה, כשעמדתי להיות משוחררת מבית חולים שיקומי, הפסיכולוגית מצאה לנכון לדבר עם אמא שלי ולהדריך אותה באופן חלקי,ושאר המטפלים שלחו את המלצותיהם לקופת חולים והפסיכולוגית אפילו לא הפנתה את אמא שלי לקופת חולים? ואני הייתי די כושלת כי לא קיבלתי טיפולים מתאימים בגלל הפסיכולוגית האומללה ההיא?

זנוחה שלום לך, הייתי עונה לך בשאלה לשאלתך: ומה הלאה? מה ניתן לעשות עכשיו כדי שהשיקום שלך ימשך? יתכן שהפסיכולוגית ההיא טעתה או לא ידעה. נסי שלא להישאר רק במחשבות על טעויות העבר . לעיתים חשוב לאזן זאת עם מחשבות על התוכניות והתקוות לעתיד. בהצלחה, גדעון

השיקום שלי נמשך, עברו מאז הרבה שנים, מן הסתצם לא קיבלתי את השיקום האידאלי, זה לגיטימי שהפסיכולוגית המליצה על תמיכה פסיכולוגית, אני נמצאת כבר עמוק בתוך העתיד מאז הפסיכולוגית האומללה ההיא וההמלצות הרפואיות שנשארו תקועות בקופת חולים ואף אחד לא ידע עליהןץ אני רק מבקשת שתענה לי בתשובה על שאלתי הקודמת ולא בשאלה, כי זאת פשוט התחמקות מלתת לי תשובה. תודה.

למה אני צריכה להיות ולסבול?? שהקץ כבר יקיץ עליי. מחכה לזה. לא אעשה שום מעשה קיצוני, מהסיבה הפשוטה שצריך המון אומץ לעשות את זה. אומץ שאין לי ולא יהיה לי. גם ברגעים הקשים ביותר אני רוצה שיהיה טוב אבל נסיון החיים שלי אומר שלא יהיה טוב רבאק כבר שנה אני סובלת יותר מידי מעל ומעבר וזה לא עובר שנה זה המון זמן אני לא רואה את הסוף לא רואה מתי זה הולך להיגמר אם בכלל. לא רואה מה יחזיק אותי הפעם. אני בהתקף דיכאון נראה לי עכשיו שההרגשה הרעה לא תיגמר הכי מפחיד אותי שיראו וירגישו שרע לי רע. רע. רע. שחור משחור. לא רוצה ליפול . לא רוצה לשקוע. ואין לי שליטה על זה. אני ממש בתוך זה. איך יוצאים עכשיו??

חן שלום, את כבר היית בתוך המצב הנפשי הזה ויצאת ממנו. ישנן נפילות - זה חלק מהתהליך. עודדי את עצמך, אפשרי לאחרים לעודד אותך... סופי השבוע הם היותר קשים. חזקי ואמצי, גדעון

העבירות מין של הנשיא - טריגר נוראי. אני צריכה להפסיק לחשוב על זה ואני לא יכולה. מנפילות חוזרות על עצמן כבר נמאס לי. אני לא יכולה להתמודד איתן. עד שהגל דיכאון הזה וההצפה יעברו לי(אם זה בכלל יעבור...) אני לא יודעת מה אעשה!!!! סליחה שאני קטנונית ושאני מתבכיינת , בא לי למות כי זה לא עובר עדיין. נמאס.

דיברתי עם חברה שלי כפי שהצעת פתאום הדיכאון עבר. אם הייתי נחנקת עם זה לבד זה לא היה עובר כ"כ מהר.... איזה כיף להיות אחרי זה. ולהרגיש את ההקלה הזו. פתאום אפשר לנשום לרווחה. שתדע שעצתך לי לדבר על זה, עזרה מאוד. שיהיה לך כל טוב אמן!!!!!!!!!! תודה.תודה. ולילה טוב :-)

שלום הבן שלנו בן 17 ולא רוצה ללמוד. עקב הישיגים מאוד נמוכים, הוחלט בבית הספר בו הוא למד להשאיר אותו כיתה, והוא החליט שהוא לא מעונין בכך, שהוא לא מעונין בכלל ללמוד. כמובן שהקושי התחיל לפני כמה שנים, ניסינו הכל:שיעורים פרטיים, שיחות ואפילו שיחות עם פסיכולוגית. הענין הוא כזה: האם לאפשר לו לצאת ממסגרת הלימודים שנה אחת לפני הסוף? אול להכריח אותו למצוא מסגרת לימודית כל שהיא?(אולי אפילו פרטית גם אם אנו יודעים מראש שלא ייצא מזה שום דבר, כי הוא אמר לנו שהוא לא מעונין בכך) בעיה נוספת: כל מה שמענין אותו זה חברים, בנות, בילוים. אנו מכירים את רוב החברים שלו, ילדים ממשפחות טובות, ילדים שכן לומדים, אבל מסתבר שכאשר הם יוצאים בערב, הם מעשנים נרגילות, סיגריות וגם שותים פה ושם בירות ואולי דברים אחרים. איך להגיב? מצד אחד מדובר בילד בן 17 , איך ניתן לשלוט על הדברים האלה? מצד שני , אנו חוששים שהור מתדרדר. ואולי יתרגל לכל הדברים האלה? אנו חסרי אונים איתו.הוא הילד השני במשפחה, אני יודעת שלא משווים בין ילדים, אבל עם הגדול, לא היו הדברים האלה, ואנחנו לא יודעים איך להתמודד. בבקשה אנו זקוקים דחוף לעיצות תודה רבה

חני שלום, אני בהחלט מסכים איתך שאתם זקוקים לעצות, אך לא בדרך הזו של האינטרנט, אלא הגעה מסודרת לאיש מקצוע , שיוכל ליעץ לכם וגם לו. השאלה המרכזית בעיני הינה אבחנתית: מה בעצם הבעיה של בנך? האם הבעיה הינה מוטיבציונית? קושי רגשי עם מסגרת הלימודים? התאמה לא טובה בין מאפייניו האישיותיים לבין המסגרת? קשיי קשב, ריכוז, הפרעות למידה? כל אחד מהאפשרויות הללו יוביל לכיוון הדרכתי אחר ולהמלצה אחרת. היות וכבר הייתם בקשר מקצועי לגביו, הייתי ממליץ לכם להתחיל את הברור משם . לגבי ההיבט של חברים, בנות ובילויים - זה נורמטיבי, אך השאלה היא כמובן המינון ועל חשבון מה זה בא? בהצלחה, גדעון