פורום פסיכולוגיה קלינית

לפחד מהסוף , מהמוות ובמקביל כל כך לרצות בו ?! לפנטז על דום לב - [במקרה הטוב] שפשוט ישים לסבל הזה סוף? איך אפשר??? כמה אפשר!!!!!!! לא נשאר בשביל מה

מה זה "חיים"?? כבר שנים שאני רק "מתקיימת"

שלום לך, אני בת 19, אני חייבת שתעזור לי להגדיר מה שיש לי, וגם שתגיד לי מה לעשות. לפני כחצי שנה נכנסתי לעבוד במקום לוחץ עם הרבה אנשים, מאז אני כל הזמן ניסיתי לרצות אותם והוצאתי מעצמי מעל ומעבר לכוחותי (הפיזיים והנפשיים), לאט לאט הצטבר לי לחץ בחזה, והדבר שהכי מפריע לי זה, שמרוב שהייתי כל-כך לא טבעית ולא הייתי עצמי, התחילה לי תופעה שמפחידה אותי: כשאני מדברת עם אנשים אני מרגישה ניתוק ולא מרגישה מחוברת לעצמי, כאילו מרוב רצון לרצות את הסביבה שלי איבדתי את עצמי. כתוצאה מכך התחילו לי חרדות, לחצים, אני כל הזמן בוכה ומרגישה אבודה, אין לי תאבון לכלום. אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על המצוקה שלי, וזה בעצמו מגביר את החרדה אני מפחדת שהמצב יחמיר או לא ישתפר מהי התופעה הזאת ומה אני צריכה לעשות. (האם לקחת את התרופות נגד חרדה שהרופאת משפחה נתנה לי?) מצטערת על האריכות אבל אני כל-כך מיואשת תודה.

הי אודי שוב פה...מה שלומך? היום החזקתי איש מער"ן בטלפון איזה שעה בבוקר, הייתי במצב על הפנים, רציתי לבלוע מלא כדורים.בסוף הצלחתי להקים את עצמי והלכתי לראיון עבודה כמדריכה באיזשהו ארגון לנוער בסיכון. מדהים אותי לפעמים שאני שוקלת מאה טון, הפנים שלי מרגישות כאילו הם הולכות לקרוס כמו סכר מרוב דמעות שמסתתרות מאחורי הפרצוף שלי, הכל תפוס וכבד, ואני מצליחה איכשהו להחזיק מעמד בעולם הזה. אבל כלכך מתעייפת, צריכה שמישהו יתפוס אותי, וכרגע מרגישה שנפלתי לאחור, סומכת עליו שיתפוס אותי והוא עזב, נותרתי עם זעזוע מוח ולב. בא לי לצרוח האאאאאאאאאאאאאאאאאאאא! אלוהים, כמה שהגעגוע כואב, זה מרגיש כמו מוות, איך משתחררים מהמוות? אני לא אורפאוס ואין לי מושג איך לצאת משם. כשכתבת לשיר שיש עוד אמצעים להשתחרר מהכאב..איזה? כואב לי כואב לי להיות בלתי נראית על ידו כואב לי כואב כואב די

התוכל לענות להודעתי מאתמול 04.03 ב18.32 ? תודה.

היי אודי, לשאלות שהופנו אלייך מאתמול ?

הבנתי .. סדר התגובות למענה שלך שונה מהרגיל ..:-) אבל אתה בהחלט בסדר לגמרי.. תודה :-)

מוגן יותר,נעים יותר והרבה פחות מפחיד.

להיות יותר חופשי? לדעתי היה בו משהו מהקסם כשהיה יותר חופשי- עולם דמוקרטי באמת , שבו יש מקום לכל הקולות, גם למי שכינית אובססיבי או נוגע ללב בחוסר האונים שלו. גם לו יש מרחב קיום ובטח את הסיבות שלו. מדוע להצר את צעדינו החופשיים?

מרגישה כל כך לבד. כולם נטשו. אף אחד לא רוצה לעזור!! או שאף אחד לא יודע לעזור? לא מוצאת עוד טעם

גם אני. בייחוד ממה שקורה כאן למעלה.

סגור או פתוח? שקט לא נעים....

הפסיכולוגית פגעה בי. אני אפילו לא יכולה לקרוא לה מטפלת. הפסיכולוגית "שלי" פגעה בי נורא. והכאב חונק. והכאב חותך. אם היא מנסה לגרום לי להפחית פגיעה עצמית, היא רק גורמת לזה להתגבר. מעדיפה את כאב ההקאות. החתכים. אני שונאת את עצמי שנאת מוות בזה הרגע כל מה שרץ לי בראש זה לגמור עם הכל. בעיקר עם עצמי. כל גופי ונפשי משוועים למוות. חידלון. "או שזה הזמן למות, או שזה הזמן רק לשלם את המחיר"."ובשבריר שניה מתרסקות עיניך, ואתה נהיה אבוד לרגע, לרגע שוב אבוד".

הי שיר קראתי את דברייך ורציתי לנחם. רציתי להיות לך מלי. אז אני מנסה לשלוח לך מילים משיר של שלמה ארצי ומקווה שיגיעו אלייך: כבר יבשו עינינו מדמעות, ופינו כבר נותר אילם מקול. מה עוד נבקש, אמור מה עוד? כמעט ביקשנו לנו את הכל. את הגשם תן רק בעיתו, ובאביב פזר לנו פרחים, ותן שיחזור שוב לביתו, יותר מזה אנחנו לא צריכים. ושולחת גם משאלה משלי- שיחזור הבית שלנו... מקווה שלא התפרצתי. גילי

גילי.. ממש לא התפרצת.. להיפך.. הצלחת לגעת בי כל כך.. כשקראתי את שכתבת משהו בי, למרות המצב שהייתי בו, התרגש.. המילים הגיעו אלי.. הן תמיד מגיעות.. יש בהן מן הקסם לדעתי.. תודה.. תודה על הרצון, ועל הנוכחות.. שיר

שולחת חיבוק מנחם.. מקווה שהמחשבות הרעות האלה ידעכו ויפנו מקום לדברים אחרים, פחות הרסניים. מכירה ככ את הרצון הזה להכאיב לעצמנו בגלל..ויש ככ הרבה סיבות .. אוי שיר יקרה .. נסי להמצא במקומות בטוחים - פחות לבד, שתפי אנשים שיכולו לתת לך עוד טיפה של כח. שמרי על עצמך. בבקשה..

קשה לגרום למחשבות האלה לדעוך.. קשה לצאת מהמקום הזה.. קשה לנסות להמשיך לנשום.. והכי קשה לפעמים לנסות לעצור מלפגוע בעצמי.. במיוחד כשהכאב כל כך גדול.. וכמו שאמרת, לא חסרות סיבות.. תודה על החיבוק.. מקווה שיהיה לך סופ"ש נעים.. קצת רגוע.. כזה שיהיה אפשר קצת לנשום בו ואולי גם להתמלא מחום השמש והחוץ.. שיר

שיר..... אין לי מילים. אני י-ו-ד-ע-ת מה את מרגישה. אני בוכה תוך כדי שאני כותבת לך. הגרון שלי נחנק. אני רוצה שיהיה לך טוב. אבל אולי זה לא מספיק. אני רוצה לחבק אותך, את הלב שלך, את האין שאת מרגישה.. אני רוצה לחבק. אם את מרשה.. הגרון נחנק.. הכל אמיתי. כל כך אמיתי.. שמרי על עצמך.. אפילו אם זה אומר שרק תנסי.. טוב..? שהלילה עבור בשלום.. ~נילי~

נילי... יקרה... את יודעת איך זה אצל אנשים כמוני?.. עם הפרעת אישיות גבולית.. שהכל כל כך קיצוני אצלם? אני יודעת שאת יודעת.. את יודעת נילי.. גם המטפלת רוצה שיהיה לי טוב.. אבל זה לא מספיק.. כנראה, כמו כל דבר אחר, רצון של אחרים בלבד איננו מספיק.. צריך גם את הרצון שלי.. והאמת היא.. שאין לי רצון.. וגם אין בי כבר כח.. הכל מספיק לי.. הכל יותר מידי לי.. הלילה עבר בשלום.. בערך.. אני כאן.. אז זה בטח אומר שהוא כנראה עבר בשלום בסופו של דבר.. לא?.. תודה יקרה.. על החיבוקים.. ועל הכל.. שיר

לא רציתי ללכת לפגישה היום. אתמול השארתי לה הודעה שזה נראה לי לא נכון ומיותר, שאין טעם שאבוא. שהיא בשלה ואני בשלי, וכאן זה מסתיים. כי אף אחת מאיתנו לא מוכנה לזוז מהעמדות שלה. אמרתי לה שאני לא רוצה לפגוע בה ואני גם לא רוצה להיפגע יותר. היא התקשרה אלי הבוקר ובקשה שבכל זאת אגיע. שמעתי בקול שלה, בטון הדיבור במילים שאמרה, את הבקשה הגדולה שאגיע למרות ועל אף.. אז הלכתי.. אני לא יודעת מה אני אמורה להרגיש עכשיו.. מה אני אמורה לחשוב.. היא אמרה שהיא לא מוכנה לוותר על לטפל בי.. היא לא מוכנה לסיים את הטיפול בי.. היא לא רוצה שאלך.. ולכן, היא זזה מהעמדה שלה.. היא קבלה את העמדה שלי..היא בקשה שניתן נסיון למה שאני חושבת ומרגישה שנכון.. ונבחן את הדברים בעוד כשלושה חודשים.. אני לא יודעת איך להכיל ולהתמודד עם דברים שהיא אמרה.. היא לא חסכה במילים על איך שהיא מרגישה כלפי.. על האהבה שלה אלי, על האכפתיות כלפי... אני יודעת, אני מרגישה (רוב הזמן) שיש לה הרבה רגשות חמים וחיוביים כלפי.. אבל היום המילים שלה היו.. גדולות.. נאמרו באופן כזה שלא ניתן לערעור (לפחות כרגע זה מה שמרגיש לי, ואני יודעת שעוד מעט אוכל להגיד שכל מה שנאמר היה פיקציה ולהרגיש לגמרי אחרת). אני לא יודעת איך ומה לעשות עם כל מה שאמרה.. היה לי קשה מאוד לשמוע את הדברים.. מעבר לזה שאני לא מצליחה להבין איך מישהו יכול להרגיש או לחשוב ככה כלפי, אני לא מצליחה להבין איך אדם כל כך חכם ומדהים כמוה יכול.. כתבתי הרבה.. יותר מידי.. אני עדיין בתוך מערבולת.. ולא רק שהיא לא נרגעה אחרי הפגישה יום, נראה לי שהיא נעשתה גדולה יותר.. שיר

למה עונש קולקטיבי?

שלום לך, פורום זה נתפש זמן רב כפורום רציני, הן מצד הפונים, והן מצד המשיבים. אני מופתעת מההודעות המשונות שפורסמו כאן לאחרונה, ומקווה שזו תופעה שולית חולפת. חייכתי כשקראתי את ההודעה שלך.. מצפה לנו מנהל פורום מאוד אותנטי ופתוח:) בהצלחה, noa

בוקר אור אודי יקר, בוקר טוב גם לכל מי שיבחר להקשיב, וגם לי... חשבתי על ימי הפורום הספורים הראשונים שעברו עליך, עלינו... ימי השתוללות, התפרעות, כעס, אכזבה, רתיעה, התשה, חוסר אונים אולי, ועוד ועוד. אולי היו אומרים שזו תמימות חסרת תקנה, אולי מעין אוטופיה, אך קיוויתי שנצליח להתנהל באופן סביר בפורמט שניסינו. דמיינתי לרגע שיהיה שם איזה מקום שיוכל להיות גם עבורי מעין מרחב קטן של חופש יחסי. כבר נוכחתי רבות לדעת שזה לא תמיד אפשרי בעולם אינטרנטי שקל לנצל אותו לרעה ולהוציא מאיזון, ובכל זאת, "פשוט" אני מחפשת, עוד מחפשת, לעתים בעוצמות, מרחב עם מאפיינים כאלה, מרחב שאוכל לחוש בו חופש ורוגע (בשילוב של פנים וחוץ אני מניחה), משהו שאינו דל מידי, שאמצא בו משהו יחסית משביע ומספק. התשובה אמנם לא תימצא כאן, אבל, כן, יש לזה ביטוי גם פה. קצת היה חבל לי. המממ... זה מה יש. בכל זאת המטרה היא לאפשר קודם כל מרחב עבודה, תמרון והשגת מידה מסוימת של שליטה. אני גם שמחה שלקחת קצת מרחק לנשום אוויר, כך נראה לי. נוכח מה שראיתי בימים האחרונים פה, חשבתי קצת לספר ולחלוק (נושא די טחון ולעוס אצלי בפגישות...) על מה שהתעורר בי למראה פני השטח. התעורר, אמר את דברו, נרגע ונח. אז הרצתי לי את התקליט המוכר ההוא על שליטה ועל צרות עין, על יהירות זועמת וגדלו?ת נפוחה, על סגידה למוות ולשמד, על ההתמכרות למגעיל, לדוחה ולרקוב והנמק; על הקולות אחוזי הדיבוק, העורכים מחול שדים לכבודו של ההרס המושלם, ההתלכדות וההתמזגות עימו; על כוחות מאיינים (מלשון אין) שלא מאפשרים, לא מתירים לנשום או לגדול ולצמוח, מתעקשים בכל אונם על הנצחת הקיים, מתעבים את החדש והשונה, מתנגדים, תוקפים, כובשים, כובלים, דורסים, רומסים, מוחצים בשצף קצף, מפתים למלחמה; על קולות חודרניים חדים, חמדנים ובוזזים, על הקולות שבזים לתלות באשר היא, עמוסי לעג לנזקקות ולהתמסרות, ולרוך ולאהבה. "הם", המתקמצנים ברגשות עוטפים ומחזיקים, נטולי החמלה והרחמים. "הם", העיוורים נוכח מצוקה. "הם", שלא מוכנים לקבל את הנפרדו?ת של הזולת, מאווייו, כמיהותיו ורצונותיו. מדכאי יצרים וצרכים, חוסמי גישה וקשר. שם "מלמעלה". כן, מחשבות קיצוניות שלוקחות אותי עד לשואה הגדולה ההיא... לשנאה אין גבול. לאהבה - יש. ונזכרתי בסדק והשבר, ובניסיונות הבלתי פוסקים לרצוח את שביבי התקווה. וסגירת החומות, מעלה שוב לרגע ייאוש כבד משקל עד למאד... ואז שוב שקט כזה. ולסיכומו של דבר נזכרתי באותו יופי "במעטה הרך של השלג הלבן, המכסה סלעים קשים", כדברייך... :-) אני יודעת שבסביבה החיצונית שלי, על אחת כמה וכמה היום, אין דברים כאלה בסדר גודל כזה, או במימדים שהזכרתי. גם מניחה שלמציאות הפנימית שלי הייתה, גם בזמנים ההם, נטייה להקצין עוד יותר את שהיה רע מאד ממילא. אז צריך להצליח להיפרד, להישאר יציב, צריך להצליח לשמור על הטוב. לשמור על עצמנו. להכיר ולהסתדר עם מצב של שלום. להצליח להמשיך הלאה. וזהו. בוקר ליום חדש. אודי, עדיין ממשיכה להחזיק אצבעות ולאחל בהצלחה בי (mp)

אלא עד שאודי בונשטיין יגדיל ויאמר כאן אמת. אנחנו מחפשים את האמת. למי שיש בעיה עם אמת, שיחפש את עצמו במקום אחר. חדלי מהתקווה עד יעבור הזעם.

לך.. לפעמים אני חושבת לעצמי, שאם יש משהו כיפי בפורום הזה, זה להכנס ולקרא אותך, את תפיסת עולמך הכ"כ מיוחדת.את הרגישות שלך וההבנה לכל מה שזז סביבנו, והיכולת לבטאם במילים ששיכות לך בלבד. אני מאוד שמחה שלא נטשת את המקום, כשנראה היה שכל רצונם של הפוגעים היה לחסל את הפוטנציל היחודי שהיה פה, ולהבריח מכאן את התום היופי, וכל דבר נפלא שצמח כאן, וזה כולל את הבנות החביבות שכתבו כאן, שחלקן כבר עזבו.. אני בטוחה שעוד נשמע ממך.. שיהיה לך בוקר נפלא ומרענן.

שוב אני.. וזה רק העיניים שלי שנראות "דומעות".. אי אפשר לגמרי לזהות שהבכי בא ממקום אחר. זה הלב שבוכה מכאב. הייתי בטיפול "מגע " היום , במקביל לטיפול הפסיכולוגי אני עוברת טיפול במגע , אבל זה לא בדיוק מגע .. כי עדין לא מאפשרת לשום מגע להתקרב אליי, זו מין התבוננות נוספת כמו דימיון מודרך, נשימות , התחברות לגוף.. ובחודשים האחרונים , נפתחו שם דברים קשים .. המוזר הוא שאני נכנסת למעין "טראנס" עמוק ?.. ולשלבי ילדות מוקדמים ולא מזהה כאן / שם.. הרבה .. מלא לא מזהה לרגעים את המקום כאילו מערבבת עבר הווה .. ולוקח זמן עד שהמטפל מחזיר אותי ..למקום ..בטוח בתוכי . תוכל להסביר לי איך זה קורה ? הבלבול הזה .. התחושה שיושב מולי אדם אחר .. שמרגיש לי וה"פוגע" ?.. תוקף?... ולא כזה שמטפל בי ומנסה לעזור?.. הניתוק הזה , והחזרה למקומות חשוכים זה הגיוני?.. יש בי מהצהרים תחושות עצומות של להקיא. הלוואי והייתי מצליחה להקיא אותי מעצמי . ככ חשוך לי שם בפנים.כאילו האור כבה . שבאתי להניח מולך מילים .. ועוד מילים .. רק מילים .. כאלה שאולי יעיפו את הזכרונת שחודרים ..בברוטליות כזו אליי .. לרגעים אני ממש מפחדת שעוד יצרבו עליי הזכרונות האלה ולא אצליח להשתחרר מהן. כאילו ישאר עליי חותם של אז ולא של עכשיו , מבין אותי בערך?.. את הפחד מהטראנסים האלה?... זורקת בימים האחרונים כאן מולך, כאב ככ מבולבל , ביננו - אתה יכול להעמיד פנים .. ששום דבר מכאן לא נאמר על ידי. סתם עברתי פה .. להשיל מהעומס..:-( מהרהרת בתוכי. אם היה אפשר להמלט. אבל לאן ? בחוצ מפחיד לי . בבפנים כאילו הכל מסוכן . אז לאן ? מנסה להשען פה קצת. המקום הזה היה משענת בימים הכי קשים שלי . ומה שקורה בפורום כאן בימים האחרונים מבלבל נורא, כל הרעש והצילצולים הפך את המקום לככ מפחיד לכתוב .ההגנה שהייתה פה התרופפה ?.. אודי , איך תחזיר את המקום להיות שומר מחדש?.. עדין מחפשת מישהו חזק שיגן מפני כל הזכרונות האלה שחודרים בלי לשאול אם אני רוצה אותם. יש בתוכי מלא בכי , דמעות אצורות ..וזה שורף ככ . בטיפולים הבטן כואבת ככ שאני מרגישה ששריפה ענקית משתוללת בי. מפחיד.. רוצה להקיא אודי , מסתובבת בתחושה של רוצה להקיא. להקיא זכרונות של ילדה בת 9 ?.. 12?.. להקיא בכלל. להקיא מחשבות אסורות ופחדים , להקיא את כל הכאב המטורף הזה ממני . והמילים ממשיכות לקפוצ בי .. להשתולל .. והכאב כאילו חזק יותר מהן שקשה לי להניח אותם במדויק . ובבטן יש לי תחושה של כאב ובחילה עצומה. יש המון כעס.ובושה .והמון שאלות של למה.למה ענקי כזה. וזה מרגיש ככ ריקני . אבל האבסורט הוא שהריקני יושב יחד עם תחושות מלאות של כאב ופחד . איך זה מסתדר , האמביולנטיות הזו? אני שפויה? אתה יודע ,לגמרי הייתי רוצה להאמין שיכול להיות גם אחרת. מתאמצת , מגיעה לכל טיפול , לא מחסירה .. משתדלת בין לבין להאחז , לכתוב - להוציא ממני , ואתה יודע הייתי בטוחה כל הזמן 3 שנים .. שהביחד ...שם..שאני מנסה בקשר הטיפולי , יכול להביא לי גם אחרת. לא רק כאב .. אבל.. האבל עדין עם שלוש נקודות..מתערער בי מהר כל פעם כרגע במיוחד. אני לא יודעת מה לעשות. עצוב לי נורא.בנאלי , שחוק , אבל ככ אמיתי. וקשה לי להאחז בידיעה שהביחד יקל כי כואב לי עכשיו נורא.ובא לי לבטל את הטיפול הנוסף השבוע . די לטיפולים כבר. הבכי חזר . הילדה הקטנה שבי הופיעה, זו שהייתה חסרת אונים מדברת בי , במקומי.. הכאב הזה על מה שהיה שם .. על מה שכבר לא יהיה לי .. האין עצום. אני שוכחת כבר את היש. אוףףףף. קורה לי דבר ככ מוזר בטיפולים. יד ימין משתתקת ויחד עם זאת קפוצה. היד כאילו באגרוף.. שומרת על משהו .. ואני לא מצליחה לשחרר אותה.אני כאילו מחזיקה משו.. בעצם לא כאילו. אני מחזיקה. יש לי מפתח ביד . זה מרגיש ככה . אין לי מושג מה זה אומר . אבל זה אמיתי .ואני מפחדת מהגוף שלי . להביט ביד ובכלל.יש זכרון שעולה לי ומכניס אותי לשם בחזרה .מקפיא לי את הגוף מחדש.. וזה הזוי .. אני לא יודעת איך זה יעבור . היד מדברת במקומי ? זה יעבור בכלל? אוף. פשוט כואב. כואב. כואב. פאקינג כואב. סליחה. בלי תגובות לא קשורות. ככ מפחדת להביא את עצמי לכאן. עם כל הרעש שיש פה. עם האנשים ששוכחים שיש כאב ואדם אמיתי מעבר למילים. ואני מנסה ..לאט ? למרות . תודה שאתה מקשיב. אני

נראה לי שיש לי טחורים, וכל כך התביישתי שלא הצלחתילספר לרוקחת וביקשתי עדינול לתינוקות. זה בית מרקחת קטן ומיד יצאו מחדר צדדי עוד 3 רוקחות והוציאו לי כל מיני תכשירים וחומרים, דומים לעדינול.... כל כך מביך. רציתי לצאת מזה וכבר לא יכולתי אז קניתי משהו ויצאתי. קצת בכיתי בדרך הביתה. כל כך מעליב. אם לפחות היה לי תינוק. אבל אין. אני לא יודעת ללכת לרופאים מהסוג הזה. וגם לא מהסוג ההוא. :-(

מתוקה... אין לך מה להתבייש, זה פצע בטוסיק. אם היה לך פצע בברך היית מתביישת? בתור מישהי שהייתה לה פיסורה ( אותו הדבר כמו טחורים רק עמוק יותר וכואב יותר! ), אני אומרת לך אל תסבלי, ואל תתביישי בגוף שלך, טפלי בו. את אותו רוקח את תראי בדיוק שתי דקות, את הכאב תרגישי הרבה אחרי. חבל.

את בעצמך מתוקה תודה!!

בא לי לבכות המילה ההיא מביכה אותי, זאת עם ה-ט' הלוואי ולא היה לי גוף בכלל, אני מרגישה ממש לא יפה, וזה גורם לי לגחך על עצמי ולרמוס אותי על האמירה הכל כך של בנות הזאת. אין לי כוח כבר. לא מרוצה מהחיים שלי בכלל. אני סתם טווה תכניות אבל אין לי סיכוי. אפילו לבקש משחה בבית מרקחת אני לא יכולה.

מה דעתך על טיפול תרופתי והאם אתה בקלות ממליץ על טיפול זה (בדיכאון למשל) בשילוב עם טיפול פסיכולוגי או שמנסה להימנע ממנו כמה שאפשר? מה האינדיקציות שמביאות אותך להמליץ על ט. תרופתי אם בכלל?

מוזר אודי, איך אינך מבין שהסוסים והרוכבים (כאחד) דוהרים לכוון אחד בלבד- אל עבר פי תהום. אולי המקום לא חשוב לך מספיק על מנת להפסיק את ההדרדרות, אך אני מניחה שהמקצוע בו בחרת יהיה חשוב לך דיו, מכדי להופכו לחוכא ואיטלולא, בעיני הנכנסים לכאן. הפורום הזה הפך כבר מזמן למקור של בידור ושעשועים,ומה שנותר הוא לשנות את שמו - שוק הבידור - אולי?? כתבת שאתה מאמין באנשים, אין פסול בזה,ודוקא אתא כפסיכולוג יודע, שאמון, כמו כל דבר בחיים צריך שיהיו לו גבולות וסייגים. ואם איני טועה, אתם הפסיכולוגים מאוהבים במיוחד במונח "גבולות" בעיקר..כשהנכם מגבילים את הטיפול לחמישים דקות בלבד- וחלילה לא דקה אחת יותר - למשל.. שיהיה לך יום נפלא, ומהנה.

אני כמו "ילדה" פוחדת לגדול, רוצה להשאר ילדה. אני סובלת מאנורקסיה - הרצון להשאר בגוף של ילדה. שטוחה ולא מפותחת. זה נשמע תינוקי -אני לא כזו, אך אני אחת שמפחדת להתמודד עם החיים. אני עוד מעט בת 20 ומרגישה שהחיים גדולים עלי. היה לי קשה לקבל את המחזור הראשון - הרגשתי קטנה ולא בשלה ופתאום ילדונת בת 13 שנהפכת לאישה ! הירידה שלי במשקל ביטלה את הסימנים האלו שמעידים על גדילה. כשנהייתי בת 18 הרגשתי זעזוע - בגלל שגם לפי החוק חושבים שאני מספיק גדולה ויכולה להיות אחראית לעצמי. ( ויכולה לשבת בבית סוהר אם עשיתי עברה על החוק) אני לא יכולההההההההההההההההההההה! אני עדיין קטנה! חשוב לי להדגיש -בחיי היום יום אני עצמאית ובכלל לא תלותית, אף אחד לא חולם שאלו המחשבות שלי, אך הן קיימות, ואני מנסה להלחם נגדן בכל הכח. כיום אכן אני נראית ילדה בת 15, אך זה לא נותן מענה לפחד האמיתי שלי. אנני רוצה לגדול, אך אנני יכולה להלחם בחוקי הטבע, עלי לקבל את זה! אני רוצה לעשות דברים בחיים שלי, להתחתן, ללדת ילדים - זו תכלית חיי אבל פוחדת! פוחדת להיות אחראית לשלומם של ילדיי , לחינוכם, לאושרם וכן בכל דבר! אני מקווה למצוא את הכח למשש את שאיפותיי בחיי סתם מחשבות...... מחשבות שחיות בתוכי ומנתבות את חיי....

לפעמים אני תוהה אם אכן כל-כך טוב להרגיש...אני חווה רגשות בצורה מאד עוצמתית שאני חושבת לפעמים הלוואי שלא הייתי מרגישה. איך מתמודדים , למשל, עם כאב בצורה חזקה...... -אני כ"כ רגישה שאני מעדיפה לא לחוות בעוצמה לא רגשות חיוביים ולא שליליים. מה אתה חושב על זה??

לאודי שלום איך חיים אם תחושה של כישלון. השתדל לפרט בקצרה: שלחנו את בנינו בן ה-11 להבחן למבחני כניסה לחטיבה. כנראה שהוא נכשל במבחן, אני ובן זוגי משתדלים לתת לו הרגשה שהשד לא נורא. אבל בתחושות שלי אני מרגישה שנכשלתי במשימה לגדל את בנית עד כדי מחשבות שאני לא מעיזה לעלות בכתב. בתודה ח.

מתנצלת אם הרגשת התנפלות . חושבת שעדיין תהליך האבל לא הושלם ואולי יש כעס על הנטישה שחווינו או אולי אדבר בשמי -שחוויתי. ואולי הכעס יוצא לכתובת הלא נכונה - אליך... ולא יודעת אם זה מקל אך ברור לך שזה לא אישי ושכל מי שהיה עומד פה במקומך היה סופג זאת... וברור שאתה משתדל ועושה כפי יכולתך וזה קצת כמו להזכיר כל הזמן לחבר הנוכחי - את החבר הקודם וזה באמת לא הוגן! בסה"כ אפשר לומר שאתה עושה עבודה של שלושה! - באמת על אנושי. יישר כוחך!

צודקת לגמרי! מאוד מסכימה.. (וגם נורא יפה בעיניי שכתבת)

מה הקטע שלך עם להתקשקש על ענית פה ולא ראיתי שענית שם? את מוכרת לי :))))

אני לא מרגישה כל כך בנוח עם דימויי הסוס והרוכב שם למטה. מרגישה כאילו אתה רוכב עליי וזה גורם לי לרצות להקיא.. אני בכל זאת אנסה לכתוב. אני רוצה לכתוב על הפגישה האחרונה ולא מצליחה. נראה לי שאני צריכה לשמור את זה לשם. לא הייתה פגישה קלה. גורמים חיצוניים הפריעו, המטופל שלפני וגם המטופל שאחרי. שניהם "פלשו" לי קצת באותה פגישה, וכל כך הייתי שקועה עם עצמי ובידיה הטובות כשזה קרה שבכיתי קצת בגלל שטות. זה מביך אותי שככה זה ערער אותי. בא לי להגן על עצמי עכשיו. זה טיפול חדש ויש בו המון המון קסם. אני אוהבת אותה מאוד, ומרגישה שגם היא.. זה מרגיש לי נדיר שכל כך מהר כל כך קרוב.. שיש לנו המון לאן להתפתח יחד וזה קצת מרגש להרגיש ככה. אבל בגלל הפגישה האחרונה, וזה בכלל לא אשמתה, נסגרתי לגמרי. הרמתי מגנים ואני פחות מאפשרת לה להתקרב.. גם אם זה רק בראש שלי בנתיים. אני לא יודעת מה יהיה בפגישה הקרובה. לא רוצה להרוס את הקסם, מצד אחד, פוחדת קצת וגם פוחדת שהיא פוחדת מהתגובה שלי. ומצד שני, בא לי להתכנס לגולם אטום קצת.. בא לי להרחיק. מצער אותי כל כך שנסגרתי. כאילו הקסם לא אמין. איכשהו היו המון דברים לא צפויים בפגישות שלנו- דברים חיצוניים, כמו בפגישה האחרונה. היא אמרה שטוב שזה קרה איתי. היא אמרה את זה בהקשר מסוים, שבא להפגין חיבה ואהדה, אבל לא טוב לי עם האמירה הזאת.. כאילו אמרה "טוב שאת גמישה וקלה, כך אני אוהבת אותך". "טוב שאת ילדה גדולה". אולי גם הפעם היא אומרת לעצמה "אם מישהו צריך להיפגע, אז טוב שזו תהיה חיריק, כי היא גמישה ומבינה ולא תעשה סקנדל". זה ממש לא למה שהיא התכוונה. ממש לא. אני בטוחה. ראיתי על הפנים שלה כמה היא מצטערת שנפגעתי. זה שום דבר... בעוד כמה פגישות אני בקושי אזכור ולא אבין מה היה העניין.

אודי, זה לא הוגן שאתה לא עונה על ההודעות לפי סדר הופעתן. כך גם מתפספסות הודעות שלא ענית עליהן או שפשוט מחקת אותן ואז גם אתה נעלם לפתע כמו שהופעת וזהו בלי שום מילת סיום/פרידה. דבר נוסף, שאתה לא מתייחס להודעות המשך. האם אתה קובע זאת על פי עניינך האישי בהודעות מסויימות על פני האחרות?? אם כן אז חשוב לי לדעת זאת. די כבר נואשתי מלנסות לשפר ולפחות להחזיר את המצב לקדמותו השפויה. ממש עצוב לי.

האם תוכל לנסות לנסח איזה סוג הודעות סביר שיענו ואיזה לא? כרגע אני לא נעלבת, סתם מושכת כתפיים. ועוד שאלה: למה באת לנהל את הפורום? ועוד אחת: האם אתה מתכוון להגיע לכאן כל יום, או רק בימים מסויימים? האם תודיע אם לא תוכל לבוא? "הסוס המנצח ביקש להתחלף" הייתה אמירה מיותרת ומכאיבה לטעמי. רק לפני חודש ננטשנו די במפתיע. יכולת קצת להתאפק עם הסוסים,נראה לי...

וגם ענית עליה , רק שלא הגבת על הודעת ההמשך שלה ואז כל העץ שלה נעלם. ואיפה היה הגנן?

היי, בדיוק קראתי את הכרטיס שלך ורציתי לשאול אותך... מה כל זה אומר? מה זה טיפול בהיפוזה? זה כמו במופע קסמים שמשכעים אשים שהם תרנגולת? בגלל שאי לא בטוחה שהייתי רוצה לחשוב שאני תרנגולת... אבל אולי כן, מי יודע? ומה זה טיפול באומנויות לחימה? איזה סוג? איך זה בא לידי ביטוי (דווקא לזה הייתי מתחברת יותר, אולי אפשר לשלב ולהיות תרנגולת נינג'ה) היתי שמחה אם היית יכול לתת תשובה מפורטת אולי גם להפנות למקורות מידע נוספים, וגם אם תוכל לומר איך היית רוצה שהפורום יראה? איזה סוגי הודעות היית רוצה לראות כאן? מה היית רוצה לשמור ומה לשנות מהאווירה וסוגי ההודעות מהפורום בניהול הקודם, בהצלחה וכל טוב, אבי"כ

http://www.articles.co.il/article/31053/%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA%20%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%9E%D7%94%20%D7%91%D7%AA%D7%97%D7%95%D7%9D%20%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%95%D7%AA%20%D7%94%D7%A0%D7%A4%D7%A9 וקישור להיפנוזה רפואית http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-1689,-,m-Doctors,a-Forums.html

http://www.google.co.il/search?hl=iw&q=%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA+%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%9E%D7%94+%D7%91%D7%AA%D7%97%D7%95%D7%9D+%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%95%D7%AA+%D7%94%D7%A0%D7%A4%D7%A9.&meta=

הצעת ייעול - "להגביל את הפורום לשאלות ותשובות קונקרטיות" (= ציטוט משפט אחרון של ההודעה של תי) אחרת ימשיך פה הגנון.. אם היה אפשר להשאיר רק הודעות תמיכה בין משתתפי/ות הפורום - אז מצויין אבל אם זו "עסקת חבילה" אז אולי לוותר בצער רב גם על זה ולו רק לחסוך את כל הקנטורים ההדדיים האלה. המתכונת שבה הפורום התקיים קודם הייתה "סוס מנצח" אז למה להחליף/לשנות אותו?

או שהפורום פתוח לתגובות מכל סוג זן וצבע (כמובן תוך שמירה אתית ותרבותית) או שסוגרים ושמים סלקטור גרוזיני או פולני בפתח.

לא! אלה הרוכבים שהתחלפו. נא לקחת את המושכות פן אנשים ינשרו ויפלו. אנשים פה זקוקים לעזרה והם לא שפני ניסיונות.

היי אודי.. כואב לי,ועצוב לי ככ, ולא בא לי שמישהו יענה לי כאן . זה בעצם רק אליך. אפשר? אני תוהה .. מתי יגמרו לי כבר ה"ציפיות " שלי מעצמי ובתוכי ? מתי יגמר הכאב הזה האינסופי , ואז אוכל לנשום לרווחה? מרגישה שנמצאת על ציר של כעס ואכזבה ואשמה ובושה .. לא מוצאת עליו שום מקום אחר. כאילו זה מוחלט בי . כאילו התקלקל המחשב הפנימי שלי , הארט דיסק הלך ..ואי אפשר לתקן .. מה שקרה , זה שכאילו נצרבו עליי כל התחושות הקשות האלו . נמאס לי לנסות לפתור את כל הרוע הזה שהוזרק לי , טיפול .. 3 שנים .. מורכב ככ , איך אפשר לתקן נזקים ולסלוח לעצמי ? נמאס לי מהמצב הזה שלי , אני מנסה להשקיע , לגלות , להבין, לסדר .. בעיקר את ה"חלק" שלי בדבר , החלק שמקבל היום ככ הרבה מקום בתוכי, לא מצליחה.להתייצב. הכח כאילו נגמר, הם היו אמורים לשמור עליי , ההורים שלי , הם היו אמורים לטעת בי טוב ואם לא טוב אז לפחות לא פגיעה בעוצמות כאלה. אם הם לא למדו את זה - זו לא בעייה שלי .. הם היו צריכים לדעת שזה יתגלה , שדברים כאלה לא נמחקים. חוסר אונים עצום, שמתערבב עם אשמה וכעס וכאב , כאילו לא מצליחה להצמיח בי כלום חוצ המתחושות האלו , ומה שקורה - הכל יוצא אל המטפל . אני צריכה אותו ושונאת אותו . שנאה ואהבה. קיצוניות שאי אפשר לתאר . שונאת כל דבר קטן שהוא מנסה להגיד , לעשות עבורי , מראש מתרגמת את זה לפגיעה בי . ואילו ומצד שני , זקוקה לו ככ , מסמסת לו , מבקשת נוכחות , מעלים ביחד אפשרות להפגש עוד פעם נוספת - 3 בשבוע.ונרתעת .מהאנטנסיביות הזו . מההמצאות והזריקה שלי לפינות של קצינויות . של שחור / לבן. אוףף. איך מסתדרים עם האמביולנטיות הזו ? לרגעים אני תוהה, עד מתי ? עד מתי הוא יצליח לשרוד אותי ככה ?.. עד מתי ?... נמאס לי משתילת זכרונות הילדות שעולה בי . זה רצ בי כמו סרט בשפה זרה . בלי תרגום.לפעמים אפילו לא רואים .. זה הופך פתאום למטושטש.. או עם פסים כאלה שקוטעים ..של שחור לבן . החוסרים האלה בי .. ה"אינאמבא" שלי .. ככ עצומים .. רעב רגשי עצום להכלה , לנוכחות , המודעות הזו - שאין מי שיצליח למלא את זה במאה אחוז מפרקת אותי לרסיסים. הכל מואדר בטיפול . במקום לשמוח שהמטפל שם בשבילי , מחכה לי ..מקשיב .. אני מתריסה , שותקת , מתנתקת , מדברת לא יפה . אתה לא מכיר אותי .בא לפה ומתופפת שפע של מילים לא מובנות , אולי מהצד זה נשמע יפה וחכם .. אבל הכל חלול וריק .. מתגעגעת למלי ולדרור .. מתגעגעת ככ . אין לי יכולת לבטא את עצמי כמו שהייתי רוצה . הכל יוצא הפוך.הם הבינו אותי כאן ככ בלי להסביר במילים מדויקות. בסהכ רוצה את עצמי מחדש, כמו לפני הטיפול , עם הדחקות והכחשות וטונות של חיוכים מרוחים על הפנים , לא יודעת מי אני באמת. מה אני . ספק אם משהו בכלל.. אז כן,בעיקרון , מנסה להכיר את עצמי מחדש בטיפול זה יעודו לא? אבל במקום "קשת של צבעים" .. אני מצליחה לראות בתק' האחרונה , צבע אחד אפור כזה חזק שצובע לי שוב את הבפנים בכאב אחד גדול. חזרתי היום מהטיפול. כמה דקות לפני הסיום יצאתי . לא הייתי מסוגלת להסתכל עליו. היה בי כעס נוראי . פחדתי שהוא יצא עליו . אז אני יצאתי.הוא לא האמין שעשיתי את זה בהה בי .. ופשוט הסתלקתי. הגעתי הבייתה , הורדתי בגדים נכנסתי להתקלח .. יותר משעה , ישבתי על הרצפה ובכיתי .. ככ בכיתי .. שאני לא זוכרת מתי יצאו ממני עוצמות מטורפות כאלה של בכי ובכי ועוד ועוד .. כאילו אני שק שלם של בכי .. ויש עוד ככ הרבה .. בכיתי על מה שעשו לי , ובכיתי על ההתנהגויות האינפנטליות שלי בטיפול , ובכיתי על עצמי , ובכיתי עד ששכחתי כבר מי אני .. ואני מנסה לחשוב מי אני ?.. ואיפה אני באמת ?.. שם / כאן .. ומה אני עושה כאן ? מה אני רוצה ממך בכלל . אין לי מושג. אין לי מושג. הכל מבולבל. מרגיש לי בודד בתוכי . כאילו מתוך כל הכעס והאשמות והכאב זה מה שאני .רק זה . אין ילד . אין בעל . אין חברים . הכל מאבד את עצמו כשהכאב משתלט. ואז זה מרגיש שכאילו לא רואים בי אותי . אלא מה שהפכתי להיות היום. מה שהפכו אותי יותר נכון. סליחה על ההצפה. ואם הצלחת לקרוא ..אז תודה שקראת. נו ניים.

למרות שהכרזתי על עצמי כדקדנטית, האם אוכל לעזור לך באיזשהו אופן? האם אוכל להציע לך קשב ממה שקיים בתוכי? גם אם בהגדרה החיצונית שלי איני מטפלת. כואב לי בשבילך, אבל מצד שני, אני רואה את פנייך מאחורי המסך ויכולה לגלות בהם משהו מהאינסוף שמוכיח לי שיש מישהו שרואה אותך, שמרגיש אותך, שמציע לו את נוכחותו. אני כאן, בשבילך. אני מקדישה לך משהו: קשה לשתי קונכיות לשוחח שיחה של ממש. כל אחת מטה אוזן לים שלה. רק שולה הפנינים או סוחר העתיקות יכול לקבוע בלי חשש: אותו ים

הי שריתוש אכן, את אותה אחת, לא אף אחת, בטח שלא no name (אין להם אפילו בגדים כאלה שווים, אם כבר את bebe - יקרה ואיכותית, וגם קצת ילדית - לא ילדותית )..ניסיתי להעלות חיוך על שפתייך, יום אחד את בשבילי והפוך. הלוואי ואיכשהו יכולתי לגרום לך לרגע להיות בעיניים של המטפל שלך, של בעלך של הילד שלך ושל החברים, של כל מי שאוהב אותך, שתוכלי להסתכל על עצמך ולראות כל מה שהם אוהבים בך, שתוכלי לאהוב את עצמך..בשורות הקצוצות שלך שרה לנו פה את הנפש הפצועה שלך, ואני לא יודעת איך לעזור לך. אז אני רק אהיה איתך פה בשקט, תדמייני רק את הנוכחות שלי ותמחקי את כל המילים, כך שלא באמת הפרעתי.. שלך אופיר

האם התמכרות לפורומים הינה בעיה מוכרת?? לעיתים אני רואה אותה הודעה בדיוק, כשברור שאותו אדם כתב בכמה פורומים במקביל. גם לאחר שקיבל כבר תשובות - מנסה בפורומים נוספים. (מודה שאני מכורה לקריאה בפורומים ובדרך כלל לא כותבת). האם הכתיבה החוזרת של אותו אדם בפורומים, בחיפוש אחר עזרה, נחשבת כמינכהאוזן או סתם תלותיות והיאחזות בדבר וירטואלי במקום לעסוק בעשייה?

שלום. כמו שלא העליתי על דעתי שהפורום יכול גם להיסגר יום בהיר אחד, כך גם לא העליתי על דעתי שהוא יכול להגיע למה שהוא עכשיו. *לחלוטין* חסר חן או כוח משיכה. מי יפעיל יותר שרירים, מי ינצח את מי, מי יוותר קודם, עד כמה אצליח לפגוע לפני שאפגע בעצמי?.. אני רואה שיש בזה התרגשות לחלק מהאנשים, כמו לקפוץ מעל מדורה, אבל בסופו של יום ההתעסקות הזאת משעממת מאוד. אני קוראת קצת פה ושם, מרפרפת בין התלהמויות שאין שום דבר מאחוריהן חוץ מההנאה שבעקיצה וההתחכמות, ויוצאת מכאן לאתר אחר כי פשוט אין מה לקרוא פה. זה סר טעם ותפל. "אם כבר רוח, אז שתהיה חזקה", אבל על מה כל הרוח? לא מדברים פה על שום דבר...לא ברור... פורום של שלושה שאוהבים לעקוץ אחד את השני, או להנות יחד מהעלבת הרביעי שבמקרה מופיע, לצחקק ביחד מההתחכמות החדשה.. מהצד זה מאוד משעמם. אתה מפעיל כוחניות משלך, בטון תקיף ומבו?דד, מציב אולטימטומים וכו', ולי נדמה שזה רק מוסיף לכיף ולהתרגשות של מי שנהנה מזה ממילא, ומרחיק את סוג השיח שהיית, אולי, רוצה לקדם. יש לך הרבה מה לתת, אבל לא ככה. אולי כדאי להגביל את המקום הזה לשאלות ותשובות קונקרטיות לזמן מה, ואחר כך נראה.

בטוח גם שאת אישה. את צודקת בהחלט, בדיוק כשחזרתי למוטב ובאמת רציתי לשאול שאלה עבור חברתי הטובה, צצו להן כאן תלי תלים של תגובות לא ענייניות ובינתיים אודי לא בא. ואני באמת זקוקה לייעוץ הזה. למעט מגיב/ה העונה לשם "עצה" שהעצה שלו/ה היתה במקומה ותורמת, רובם כאן ירדו על שאלתי. עוד רציתי לציין את תגובתו של פ.ג שהיתה גם היא נכונה בבחינת חשיפת אידיאולוגית העל שמאחורי טיפולים נפשיים- חשיפה שהיא במקומה, הפותחת פתח לשאלות רבות. אז תודה גם לפ.ג. אשמח לדיאלוג גם בהמשך.

דקדנס, האמת שנכנסת לפורום עם המון כעס ורוח וחשבתי שאת סתם רוצה לחרב ולחרבן על כולנו.. אני מודה שאפשרי הרבה יותר לקרוא אותך כשאת לא מגחכת על הניסיון להיות "חלק מ", ולא כל הזמן משתינה בקשת על מי שנתפס בעינייך כמנסה לעשות רושם של (חכמה, נגיד). אמנם השתנת עליי בקשת בכותרת, אבל כשפתחתי לקרוא בכל זאת אמרת כמה דברים משלך. ולא שהמקום שלי הוא לחלק ציונים, אבל שתדעי שהרבה יותר קל להבין מה את רוצה כשאת אומרת משהו ולא רק מזלזלת. אז עצה ופ.ג., זכיתם לכוכב זהב על הדש מדקדנס... לא עניין של מה בכך. ואם זה בסדר, אני מוסיפה שאלה: למה זה בסדר מבחינתך שאת תכתבי בכל עץ ועץ שעולה כאן, וכשאני כותבת בפעם הראשונה אני זוכה ל"כמה את חכמה". אני לא מנסה לעקוץ אותך- תכתבי כמה שבא לך. אבל למה זה לא צורם לך לכתוב לי כותרת כזאת, ובתוך ההודעה "להתלונן" על זה שירדו עלייך ולציין לשבח את מי שלא. באמת שלא מנסה לעקוץ או לריב. אני באמת שואלת מה העניין הזה.

הי... הודעה שבעה ובעצם הכי רעבה שיש... :-( יש חן... יש... ואם *את* כאן, ואת עצמך העשרת את הפורום בעבר בהודעות חינניות מופלאות - כל זה עדיין חלק בך, בפנים, גם כשבחוץ נראה משהו רווי זעם ואולי נעים פחות. ברגעי היפים פחות שלנו מה שמחזיק את הקשר ולא מקלקל או הורס, הוא בדיוק היכולת להחזיק את המחשבה על היש היפיפיה הזה... ואני עוד מאמינה... בצמיחה, בגדילה... האביב בפתח ובוקר אור (mp)

:-) נורא רציתי לשלוח לך חיוך... רק את יכולה להבחין בשם שלי באמת.. גם בכינויים החדשים וגם במשמעות שלהם.. והאמת? את צודקת... משהו פה נרגע ונעשה "עכיל" יותר, ואני שמחה קצת שאודי התעקש על הפורום הפתוח.. יש תחושת רווחה כשכל כך חי פה, גם אם בהתחלה התחלה היה לא לטעמי. מסקרן לגלות את המקום מחדש.. ונעים שאת פה :-) האביב אכן בפתח, ואני חושבת להכריז על ימי חג איתה. 4 ימי חג משותפים בשנה- אביב, קיץ, סתיו וחורף. חגים משלנו, שנחליט איך לייחד אותם בטקסים לעצמנו. זה מתבשל בי כבר שבועיים ונראה לי שזה מה שאציע גם לה. אז חג שמח :-) (עוד מעט) 7תי, שבעצם מרגישה רעב גדול לצמיחה... את צודקת :-)

שלום אני סובל מקור ויל"ד (בעיקר בחורף). האם ביופידבק עשוי להתאים לי להורדת לחץ דם? מה עלות הטיפול למבוטח במכבי?

שלום רב לך דדי תשובתי לשאלתך הראשונה היא חיובית התמודדות עם יתר לחץ דם היא אחת מספינות דגל ההצלחה של שיטת הביופידבק ,השיטה הוכיחה עצמה באלפי מקרים ברחבי העולם, כמובן אין שימוש בתרופות אך יש צורך ללמוד ולתרגל באופן אישי את הנלמד בקליניקה בחיי היויום. מדובר בטיפול קצר מועד. לגבי שאלתך השניה עליך לשאול בקופה מהיה עלות מהם התנאים באלו ימים ושעות ניתן לקבל טיפל מהי הכשרתו ונסיונו של המטפל וכד', אני איני עובד היום כעצמאי ואיני קשור לאף קופה או בית חולים מה שהיה נכון בעבר הלא רחוק. אשמח לתת ולקבל יותר פרטים גם בטלפון של הקליניקה 09-7441604 תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

השתמשתי בטכניקה של תרגול נשימות עם מכשיר של RESPeRATE, לצערי ללא השפעה על יל"ד. האם זה מצביע על סיכויי הצלחה עם ביופידבק?

שלום אודי, יש לי חברה שיש לה אובססיה בלתי נלאית לטיפול ולמטפלת. היא צריכה לדעת איפה המטפלת בכל רגע נתון, מדוע לא ענתה להודעותיה וכל עיסוקה המנטלי הוא רק בה. מותר לציין, שהיא לא מוצאת דרכים להיפטר מהאובססיה הזו. מה לדעתך זה אומר? אני פשוט אף פעם לא נתקלתי בתופעה כזאת מצמררת. רק הטיפול, רק המטפלת ומה היא אומרת או לא אומרת, או האם התייחסה אליה או לא, מעניינים אותה. אני המלצתי בכל חומרת ההמלצה, לחדול מטיפולים כי זה חוזר על עצמו כל הזמן. הרי יש אנשים שלא יכולים להיות בטיפול לא? אני חושבת שהיא צריכה פעם אחת להפסיק עם הטיפולים. הרי היתה לה בעיית התמכרות ויכול להיות שזה קשור לאותו סימפטום, רק שעכשיו מושא ההתמכרות השתנה -ההתמכרות היא למטפלת. זאת חברתי הטובה ביותר ואני דואגת לה ולעתידה, מפני שהעיסוק הזה גורם לרגרסיביות בכל תחומי חייה. אני מרגישה שהיא סובלת. אודי, מה אתה מציע? בבקשה.

נראה שהחברה שלך בבעיה רצינית. יש מכוני גמילה בדיוק בשביל זה, בטקסס שבארה"ב. אוכל לעזור אם אדרש לכך.

או שמכח אינטרסים כלכליים אין מונח כזה בדי אס אם.

מעניין אותי דעת הגולשת אופיר שחוותה "נטישת מטפל". האם יש זיקה בין הבעיה שדקדי העלתה לסיפורה של אופיר?

כדבריך, חברה שלך נמצאת במצב בו היא 'מתמכרת'. בטיפול היא כנראה מקיימת יחסי העברה ועל כן זה אומר שבכל מקום בו היא תהיה היא לכל הנראה תתקל בבעיה זאת. לפעמים מדובר בהתמכרות למטפל שבעצם משרתת התנגדות לטיפול. לפעמים מדובר בבעיה שמוכרת למטופל מעברו, לפני שפגש בכל מטפל מקצועי. לעניות דעתי, במצב כזה יהיה חכם בשבילה לברר מדוע היא בעצם כל כך מכורה ואת מה זה משרת. אבל כל עוד חברתך לא נמצאת במצב בו היא רוצה (ומסוגלת) לגלות את מקור הבעיה ואת דרך התנהלותה מול הבעיה, אין טעם לדחוף. רק כשהרצון יבוא ממנה, הפתרון יהיה אפשרי.

כמה כייף שיש חברה כמוך, אבל אם את כל כך דוגלת באמת שצריכה להאמר, אולי תתחילי מזה שזו בעצם את!

השאר או השאירי מייל, ובשמחה אשלח ניק-ניים מתאימים לך.

יכול להיות שמדובר כאן בכלל בהפרעה נפשית ספציפית, כמו שציין כאן מישהו בפורום, או שזה רק סימפטום לבעיה עמוקה בהרבה יותר שיש לחברתי? לכל התוהים, מדובר בחברתי ולא בי. באשר לי, הבעיות שלי הן אחרות לגמרי. כרגע, חשוב לי לבדוק בשביל חברתי. תודה לעצה מהמגיב/ה העונה לשם "עצה". זה נכון כפי שציינת, שאולי האובססיה הזו קשורה גם לדמויות מטפלות אחרות ובכלל לכל העולם הזה שקשור בטיפול או באיכויות טיפוליות.

עזרת לי מאוד. אני רק מקווה שחברתי תוכל יום אחד "להיגמל" מהדבר הנורא הזה שמשתלט לה על כל החיים. זה מכאיב לי לראות מה שעובר עליה ולאלו תגובות לא רציונליות ההתמכרות הזו מביאה אותה. היא לא מסוגלת לקיים חיים אמיתיים תקינים. היא רצה מטיפול לטיפול מבלי להפסיק את ההתמכרות הזו. זה פשוט נורא, כי יש לה פוטנציאל אדיר להצליח, אך הדבר הזה מעכב אותה.

קצת מוזר- לא?? בקשת לא להגיב לפניות של דקדק.. (או איך שקוראים לה), ולהתעלם לחלוטין, על מנת להרגיע קצת את הרוחת,(ובצדק) והנה, אתה עונה לה, ברצינות תהומית, על שאלה שנשאלה בציניות שאינה מוטלת בספק.ובכך הנך נותן לגיטימציה ברורה לכל המתחולל כאן. ובדברך על טרולים, ודאי התכוונת גם אליה,(בעיקר) ואם בכוונתך להחזירה בתשובה באופן זה.. אשרי המאמין..!!

שלום! סיימתי לפני כשנה קשר קצר עם בחורה (אני בן 30 היא 25). הקשר היה טוב, פתוח וכנה. היא אמרה שיש לה בעיות והיא מתוסבכת ואמרתי לה שזה לא מפחיד אותי ואני מספיק רגיש וסובלני. היו לה הרבה בעיות של קבלה ושחרור ולמרות שכשהיינו ביחד הכל היה טוב למחרת תקפו אותה מחשבות טורדניות על מה יהיה. היא אמרה לי שהיא לא שכבה עם אף אחד ואמרתי לה שזה לא מלחיץ אותי ושאני חושב שמין מלא זה משהו חשוב בקשר אבל ממש לא העיקר ושיש לה את כל הזמן שבעולם ללכת בקצב שנכון לה.בנוסף דיברנו והיא אמרה שמעולם לא השתכרה, עשתה סמים ושאפילו כשהיא עם עצמה היא לא מסוגלת לגמור ותמיד עוצרת את זה.קשה לה להירדם כשישנו ביחד והיא לא אוהבת שעוזרים לה או עושים בשבילה דברים, למרות שהיא מוכנה ועוזרת לכל העולם. דווקא בזכות הכנות, הרגישות והפתיחות היא הרגישה שהיא מתקדמת בקצב מהיר יחסית לאחרים שהיתה איתם ושעברתי אצלה הרבה מחסומים.תמיד אפשרתי לה להבין שאפשר להאט ושאלתי אותה אם זה נעים ומרגיש לה טוב והיא אמרה שכן. אחרי כחודש היא סיימה את הקשר בטענה שהיא לא מרגישה שזה נכון לה ושזה לא המאה אחוז שלה. הייתי מאוד שבור אחרי זה כי באמת יש בבחורה הזאת כלכך הרבה תכונות שאני אוהב ומחפש בקשר ושהכימיה, הכנות, הפתיחות והתקשורת ביננו היא משהו לא רגיל. איפה טעיתי?

חשוב לי לציין למרות שלא שאלתי והצקתי. הבנתי מדבריה שהקשרים הקודמים שלה לא היו ארוכים ואינם עלו על חודש מעבר לקשר הראשון שלה שהיה קצת יותר ארוך (כמה חודשים).

נראה שנמחקו הודעות בטעות - של מיקה - הודעתה הראשונה בנושא "הלא מוכרת/מזוהה" והודעת ההמשך שלה וכן הודעתה של עינת בנושא "בעיה משפחתית מסועפת" וגם הודעת ההמשך שלה ותגובתך אליה שאתה אומר שהייתה כזו. וייתכן שהיו עוד הודעות שנמחקו?? זו לא בעיה במחשב שלי?

אולי מההתלהבות ברחה לאודיל'ה עוד הודעה או שתיים. נסבל.

בצילומי מסך וממה שכתב לפני שמחקת (בעיקר סקסיסטי חולני), ניתן להבין למי הוא מפנה חיציו המורעלים. אגב, לפחות במה שקראתי יש פלילי ואני במקומך הייתי פונה למשטרה.

אם כל הכבוד, אודי, אתה לא האייטם כאן. אתה ממלא תפקיד מנהל פורום, אבל הפורום אינו סובב סביבך. הפסק לדמיין שבודקים אותך ושהודעותיך מטרה. אני ראיתי 2 הודעות בוטות ואלימות תחת שם המשתמש "גבר" ו"דלוק". אם הטרול אכן מתגרה מגילוי עריות ואלימות מינית, כפי שהעיד בהודעותיו, יש לפעול במישור החוקי. היו דברים מעולם. גוד לאק!

טרול במקור , הוא שם של גמד מכוער וחמוד באגדות עם נורבגיות - יש טרולים טובים וטרולים רעים. ובכל מקרה ההשוואה שלהם לביריונים האנושיים פה, קצת עושה להם (לטרולים) עוול... לילה טוב לכולם.

טרול יכול לגבש קבוצת תמיכה אינטרנטית כפי שאף מנחה לא מסוגל...

לא בהכרח. תחשבי על הטרולים מטוב-טוב הגמד. לא היו גמדים ולא היו טובים. סתם מכוערים עם כוונות לפגוע.

שוב הגבתי לך על הודעתך בנושא של הבעיה המשפחתית המסועפת שהצגתי. אודה לך אם תוכל להגיב...

אודי .. תגיד לי רק ..עד מתי? עד מתי אצטרך להמשיך ל"החנק" בתוכי עם תמונות ומחשבות .. לא מוגדרות? עד מתי זה יפריע לי לחיות כמו אחת "נורמלית"? עד מתי אני אראה את כל המראות הכואבים האלה בי ואחנק איתם בתוכי? עד מתי אני ארגיש את זה כאילו "כאן ועכשיו"? עד מתי זה יהיה ? כי הנה , עכשיו , מגיע הלילה .. החושך.. וכולם פה סביבי כבר ישנים.. ורק אני מתחילה שוב להזכר ..בלי להבין לשמוע ..אבל כאילו קולות מרחוק .. לראות .. אבל בעצם ככ לא בבירור .. להרגיש ..את הכאב החד שחודר בי..את מה שנותק ממני -את מה שנשכח .. הלילה הזה .. כמו הרבה לפניו , מביא אליי את הכאב הככ אישי שלי . הככ אישי שלי .. ואני לא יודעת איך להכיל אותו. פשוט לא. NO NAME

אנסה להביא את המילים מולך יותר מאוחר? כרגע .. כואבת מידיי, ועוד שעתיים טיפול .. אולי זה ייקל? לאיודעת. תודה על ההזמנה להקשיב. אני.

לכל השואלים, השואלות והמעליבים/ות, אודי מעולם לא פגע בי. למעשה, אני לא ממש מכירה את אודי. סתם, עלו בי כל מיני התנגדויות הקשורות במצב כזה או אחר. אודי בכלל חמודי...

ולך יש שיבושי חזק אבל! בנתיים את היחידה שפוגעת, ברור שאודי לא פגע בך, בדיוק כמו ש... לא פגע בך. זה ההפרעה ורק היא!

הי אודי וואו, הפורום חזר...מרגש ומבלבל, אבל טוב שיש שוב איפה לפרוק קצת מהעצב.וגם, לכולן - נילי, שרית, שיר..כולן שלום שוב ( לא עבר כל כך הרבה זמן (: )..אמרתי שבאתי לפרוק, כי אני באמת עצובה, ויש כל כך הרבה עומס, תחילת סימסטר חדש ועמוס, עבודה וחיפוש של עוד עבודה, הרבה התחלות, וסיום אחד עצוב שלא מניח. איך שמים את הדמעות בצד ומדביקים חיוך? הוא מתקלף לי כל הזמן מהפנים ומרוב שאני הולכת לשירותים לבכות נראה לי שאנשים חושבים שיש לי בעיות עיכול ( סוג של...)מתקשה לעכל נטישה. אודי, בתור מטפל..יש לך מחשבה למה מטפל משנה יחס למטופל מהקצה לקצה, משנה פתאום את כל הדברים שהיו מוסכמים וידועים ומתנתק..נעלם? זה כל כך כואב ולא מובן..מוכר מהעבר, אבל עדיין לא מובן. מצטערת שהעמסתי... הולכת לצפות בגשם, הוא עושה לי טוב אופיר (נ.ב - תודה שבאת )

בטח את לא ממש מקשרת כי החלפתי הרבה זהויות בפורום הקודם אבל אני זוכרת אותך ואת הסיפור עם המטפל שנטש לפתע (והזדהיתי). רציתי רק לנסות לעודד שגם אז, גם היום, זה פשוט נראה כך כל כך ברור מבחוץ (כי מבפנים זה מאד קשה לראות וחוויתי חוויה דומה ומכאיבה והיה לי קשה לראות זאת כשהייתי בתוך זה) -שזה משהו שלו שהוא צריך לפתור עם עצמו ושנראה שהוא צריך טיפול ושזה לא קשור אלייך, או למשהו שעשית או לא עשית. אז סליחה שהתערבתי, עד שתגיע תשובתו המקצועית של אודי

היי אופיר קודם כל- אני שמחה לראות שגם את הגעת לכאן.. סליחה שמתפרצת ככה להודעה שלך.. אני לא אודי, ואני רחוקה מלדעת משהו בכלל.. אבל.. רק רציתי להגיד לך.. ש... אני קוראת אותך, והאמת שתמיד קראתי אותך.. ואני מודה שלא ממש הצלחתי (אז והיום) להבין איך קורה דבר כזה, איך זה שמטפל נוהג ככה, איך זה שטיפול מסתיים לו בצורה כזו, או יותר נכון נקטע בצורה כזו. את צודקת, זה באמת לא מובן.. וזה כואב מאוד.. מאוד.. וזה שהדברים אולי מוכרים מהעבר?.. זה באמת לא מפחית את הכאב ולא את מה שעובר עלייך, וזה בטח לא עושה את זה לצודק,נכון או בסדר. ממש לא. סליחה שפלשתי ככה.. מקווה שכשדברים קצת ירגעו בתוכך, תמשיכי הלאה.. יש הרבה דרכים להמשיך.. רק אל תוותרי לעצמך.. ואל תוותרי על עצמך. ו.. בהצלחה.. בכל ההתחלות החדשות שיר

אני אוהבת את העץ הזה. הוא היחיד שמזכיר לי את מה שהיה פה פעם (אבסורדי), לפני חודש.. אופיר, דווקא חשבתי עליך, על איפה את באופן כללי.. לא ראיתי אותך פה בתחילת השבוע והתחלתי לדאוג שכולן מתפזרות להן ובורחות מהבלאגן הנורא שהיה פה.. אז מזל שאנחנו 'פה' ויצחקו להם כל האנשים שלא מבינים את משמעות המקום הזה.. אין ספק, אני מתגעגעת. אני חושבת שאם המטפל נעלם (ואני ממש לא מבינה איך קורים דברים כאלה), אולי כדאי שתתני לעצמך את מה שמגיע לך (עם כל הכאב שזה מעלה/יעלה..), ותפני לטיפול חדש..? טיפול בו תוכלי לעבד את מה שקרה שם.. ואולי אפילו לגלות דברים חדשים..? דברים שיעזרו לך בעתיד מפני מקרים דומים..? אני מקווה שיהיה בסדר עם העבודות (למיניהן) ואחייך בשבילך, עד שהוא ידבק אותך :)))))) תהיי חזקה, את פה, לא לבד. ~נילי~

חבר קרוב נמצא בטיפול שיחתי, בשיחה איתו אמר שנפגע מהפסיכותרפיסט : (המטפל העביר פרטים מסוימים מהטיפול השיחתי לפסיכיאר המטפל [ככל הנראה מתוך מטרה לשתף פעולה ולסייע לטיפול]) הנ"ל דיבר עם הפסיכותרפיסט על תחושותיו הקשות והפגיעה באמון ומתלבט אם להמשיך הלאה בטיפול: 1.האם עליו לתת הזדמנות נוספת לפסיכותפיסט [שהתנצל על מה שאירע, הקשר הטיפולי טוב ] ? 2.האם ניתן "לשקם" משבר אמון זה ? האם לתת לזמן לעשות את שלו ?

משבר אמון מטופל מטפל בעיה רצינית. אך קודם כל תגדיר מי הפסיכותרפיסט. פסיכולוג קליני? פסיכולוג חברתי? עו"ס? סטודנט? מורה? כל אחד יכול להיות פסיכותרפיסט. אין פיקוח ואין מניעה ממך להכריז עליך כפסיכותרפיסט ולטפל ללא חוק ופיקוח. בידי מי הפקיד חברך את בעיותיו הנפשיות?

שלחתי הודעה ונראה שלא נקלטה? אז אנא התייחס להודעות שפוספסו כמו של עינת - (שאוליגם נמחקה בטעות?) והודעות המשך שלא ראית. -תודה-

אפשר לא לפרסם הודעה זו. שים לב שאותו טרול נכנס עכשיו במסווה של שמות כמו: "גבר" ו "חיכיתי" ועדיין עם רמיזות בוטות ופרוורטיות

אינך יכול להמשיך ולהתעלם ממה שנעשה כאן, פשוט, המקום הזה הושם ללעג וצחוק. ובטח לא זו מטרת הפורום, אם תדפדף בדפי ההסטוריה של הפורום, תוכל גם להבין, עד כמה מכאיב לאותם משתתפים (קבועים, ואינם קבועים),הבזיון המתחולל כאן. ובידך הכח והיכולת לעצור זאת. פורום פתוח הוא רעיון מצוין, אך כנראה לא במחוזותינו.. ואני מאוד מקווה שתצליח לההזיר את המקום הזה, למעמדו הקודם, והראוי.

כל הכבוד! מילים מדויקות וכנות.

האדם שאבחנת במקצועיות כמנסה לספר לנו על חוויתו הרגשית, חוויה נוראה, מסוייטת, סתם עוד טרול מתוך אלפים שמתבהמים באינטרנט. ברוך הבא לעולם הוירטואלי. הנחיתה בעוד מספר דקות.

לאודי שלום, התלבטתי מאתמול אם לכתוב זאת, אבל נראה שאפסיק להתאפק. הגברת שמכנה עצמה "דקדנס" היא ככל הנראה, ממה שמשתמע, מטופלת שלך בהווה או בעבר ועושה רושם שנפגעה קשות ממך. משפטים שהיא אומרת כמו "ידעתי שהוא לא יעמוד בזה" מראים על הכרות ביניכם שהסתיימה באופן שלטעמי השאיר אותה מלאת רצון לחרב ולהשמיץ אותך. יש לי שתי שאלות אם אפשר. האחת היא האם באמת עשית לה משהו נורא? והשניה- מה מדיניותך בנוגע להשתתפות של מטופלייך בפורום? האם לדעתך יש ליחס לזה משקל כלשהו? תודה, ונקווה לרוחות רגועות יותר אריאלה

אודי ממש חמוד , חוצ מזה נראה לך שהיה עושה למישו משהו רע ? ככ חמוד שהוא , תראי בתמונה ..זה שוב הערבוב בין הריאלטי לוירטואלי ?

נראה לי את מגנה על עצמך.

שהסרת את ההודעות שקושרו לעצ שפתחתי אלייך ..אתמול. ותודה על מה שכתבת. מעריכה. המשך יום טוב ורגוע. נו ניים.

חיבוק אמת חזרה.. עם תוספת משמעות. על היממה האחרונה. ~נילי~

זקוקה לזה .. חיבוק בחזרה . ואמיתי.

שלום. ברצוני ללכת לאחת מהפסיכולוגיות הבאות: [*** עבר עריכה ***] וברצוני לשמוע חוות דעת ממי שהיה או מכיר הנ"ל חשוב לי ביותר! אשמח להתייחסותכם

איך מבררים לגבי רישיון של פסיכולוג? וחוקיות התנהלות של פסיכולוג?

צריך לסרס אותו. זה הפיתרון האמיתי לאנשים כמותו. ממש מגעיל. זה דוחה את הנפש.

אודי, הטרול הזה הצליח להרוס לגמרי פורום תמיכה. הוא לא יפסיק את ההודעות הזדוניות שלו. הוא יותר עלוקה מוצצת דם מטרול.

חבר'ה מה קורה פה?? הפורום הזה נראה כמו אחרי מלחמה. יש נפגעים, נפגעות ואין מנצחים! שיהיה בוקר חדש, מרפא ומאיר לכולנו.

אנא התייחס להודעת ההמשך של עינת - לפני שתעזוב. בלהט האירועים כנראה שלא שמת לב. (תחת הכותרת "בעיה משפחתית מסועפת")

את ממש עוזרת... יש לי הרגשה שאני מכירה אותך.

את ממש עוזרת... יש לי הרגשה שאני מכירה אותך.

אני מוכנה למתן קצת הערות פוגעניות, אף שלא התכוונתי להעליב כאן אף אחד באופן אישי. מוכנה למתן את עצמי, הגם שקצת ציניות לא תזיק כאן לאף אחד. מישהו כאן מסכים עם דבריי?

את מתחנפת. התנהגות מצניחה.

תעמדי בהסכם?

זה פשוט אכזריות מה שהולך פה. לא לכולן יש את האורך רוח הנפשי שלך יש. ונזק, בטוח שכבר יש. סליחה.. שוב, אני ל-א בן אדם רע. אני ל-א אוהבת לדבר ככה. בכלל. ~נילי~

או שערבבת בין הריאלטי לוירטואלי?

שום חרדה וירטואלית. שום דיסוננס קוגניטיבי...

שאודי לא יעמוד בזה!

חוץ מכמה עלובה את!