פורום פסיכולוגיה קלינית

היי, כשאני לוקחת חופשה של כמה ימים משיגרת היום ומהעבודה פעמים רבות אני מרגישה תחושת מחנק ולא מסוגלת לראות את הבית.. אני בחופש מיום שישי, בימים האלו יצאתי מהבית לסידורים בחג ולקרובי משפחה. היום אני מרגישה שאני לא יכולה יותר למרות שאתמול כן יצאתי מהבית.. ישלי תחושת מחנק שאני משתגעת עוד שניה.. מה זה אומר ומה אפשר לעשות?

שלום, בתקופה האחרונה אני חווה בעיה מסויימת שאני מודע לכך שהיא נובעת ממניעים פסיכולוגים בלבד, ועם כל הרצון שלי להמנע מבעיה זו אני לא כלכך מצליח. הבעיה היא כזאת, במקרים מסויימים כמו למשל ראיון עבודה, דייט עם בחורה, יש ריגוש מסויים, כיום הריגוש הזה גורם לי לכאבי בטן ורצון להתפנות לשירותים באופן דחוף. כנ"ל לגבי התחלות חדשות כמו למשל מעבר דירה, או התחלת עבודה במקום חדש. ראוי לציין כי בעבר הייתי מתרגש מנושאים אלה כמו כל אדם אחר אך תופעת הלוואי של הריצה לשירותים לא הייתה קיימת. בנוסף תת בעיה שהתפתחה מכך היא שבמקרים מסויימים אני חושש שעקב ההתרגשות אצטרך להתפנות לשירותים אך אני חושש שלא תהיה לי אפשרות כזאת עקב פקק בכביש, נסיעה ארוכה, אי המצאותם של שירותים וכו'. עצם המחשבה הזו מחמירה את הבעיה. אני מודה לכך שאני מביא את זה על עצמי. חשוב לציין כי ברגע שהתחיל ראיון העבודה או לאחר שעברו מספר ימים בעבודה או כמה דקות מאז הדייט או ברגע שהראש שלי עסוק בדברים אחרים הבעיה נעלמת. אני לא מצליח לאתר את מקור הבעיה, אך אני לא מעוניין כי איכות החיים שלי תפגע בשל כך. מה עלי לעשות?

רציתי להתייעץ\לשאול יש לי מאניה דיפרסיה 6 שנים לוקח למיקטל בלי חשק מיני בכלל ואין לי גם חשק ליצור קשרים חברותיים הייתי אצל אורלוג וסקסולוג והכל תקין החזירו אותי לפסיכיאטר שנתן לי כדור נגד דיכאון האם פסיכולוג קליני יכול לעזור לי? תודה

אין כוח

ככל שרוצה המצוקה רק גוברת. חסרות לי המילים שאיתן אוכל לשתף כמו שנדרשת. אינני יודעת איך לתאר את אותם השדים המתרוצצים בקירבי ו..... אינני משתפת פעולה. אינני מגיעה למקום בו הייתי אמורה להיות. ושוב ככל שרוצה רק מסתגרת והקירות והחסמים שהצבתי לעצמי הופכים יותר ויותר בילתי עבירים. רוצה לוותר? רוצה להפסיק את הסבל? רוצה .......למות?

אין לי את המילים שיתארו. אין לי את המילים שבעזרתם אוכל לתאר את השדים בתוכי זה כל כך כואב הלבד הזה,סוג שלאוטיזם?

הי... מתוך תחושה של בדידות נכנסתי לכל מיני פורומים של פסיכותרפיה. כאן מצאתי משהו שאהבתי... אוירה של תמיכה ותגובות אמפתיות. זה כל כך קרץ לי שעצרתי להגיד שלום. גם לי בא לשמוע דברים מרגיעים ואמפתיים כאלה... אז... המממ... ובכן... שלום.

קודם לך אודי, סליחה, יש לי תחושה שאתה כועס עליי ובצדק, ההודעה שלא מוחקים הודעות נשמעה קשה..שיגעתי אותך בהודעות, כעסתי והיה לי קשה עם זה...... אני רק רוצה לכתוב לכל מי שקרא אותי... תודה על התמיכה, ההערות, העצות וכו'......... שוחחתי עם בעלי, שוחחתי גם עם המטפלת שלי שעזרה לי כמו תמיד והראתה לי מראה כזו...........כרגע אין לי רצון לשתף מה היה...רק שתדעו שאני כל הזמן מנסה וכן רוצה לחזור...

כל הכבוד לך, זה כל כך משמח לקרוא שמיכל דואגת למיכל! רק בשביל זה היה שווה להיות בטיפול... :)) תמשיכי, כי את שווה את זה! וכל האנשים שאוהבים אותך, הרחוקים, והכי - הקרובים - מחכים לראות כמה את חזקה, כי אז יוכלו לבטוח בך!

שלום בתי הבכורה מבין 3 בת 7. יפה, מוכשרת וחכמה. בגיל 4.5 נולדה אחות ולפני שנה וחצי עוד אחות. היא חווה קנאה עזה ותחרותיות. החלה להתעמת ולהקניט את האמצעית. לאחרונה אמרה לי אמירות כגון: הלוואי שלא היתי חיה או עדיף לי למות. והיום במקרה ראתה תרופה כלשהי שלנו ואמרה לי: כשארצה למות אבלע את זה.. היתי בהלם. אין בעיות אחרות למעט הקנאה שציינתי. בבית הספר היא מצוינת (לפי דיווחי המורה) היא מאוד פופולרית בקרב הבמות בכיתה.. האם מדובר בנטיה? או שעש תופעה כזו? תודה

אז לנסות ללכת לטיפול שוב,וזה הניסון האחרון שאני מרשה לעצמי לתת לזה... ואני תוהה,האם זה בסדר ללכת למטפל גבר? למרות שהרבה בנות מרגישות שיותר נוח לדבר עם אישה(כי היא מהמין שלהן),נראה לי יותר נוח לדבר דווקא עם גבר.. האם זה בסדר?האם זה לא יביך מטפל זכר אם אדבר איתו על דברים שקשורים בזוגיות ומין?

אני זקוקה בדחיפות לפסיכולוג קוגניטיבי אך אין לי מידע על איש. אודה על המלצה לפסיכולוגים טובים בתחום בתודה

אני מבקשת המלצות לפסיכולוג קוגניטיבי-התנהגותי. המייל שלי הוא: [email protected]

לאחרונה מור אבי הלך לעולמו ומאז אני חושב שחס וחלילה וחס ושלום אני הבא בתור דבר שאני ממש מפחד ממנו בבקשה תחזיר לי תשובה ותעזור לי חשוב לי לציין שאני בגיל ההתבגרות

קשה לי.. אני רוצה למות.. ממילא כולם בסוף ימותו.. אז אם אפשר שזה יהיה קצת מוקדם יותר מה רע? אני מרגישה נורא. אודי תגיד לי מילה טובה... אני שומעת כל הזמן סביבי רק "תפסיקי עם המצבי רוח שלך" "מה יש לך תפסיקי לסגור תעצמך כל היום ולהתעסק עם המוסיקה הזאת שלך" וכמה שאני מעצבנת רק זה כל הזמן.. נמאס לי לשמוע את זה

שאני אפסיק להתנתק מכל העולם, ולהיות אני אנוכי עצמי והמוזיקה. לדעתי זו כוונתם. אני הרבה מהזמן שלי מעבירה עם עצמי ועם המוזיקה שלי, אני יוצרת מוזיקה, כותבת, מלחינה, לאחרונה התחלתי להקליט קצת, ומקשיבה להמון מוזיקה. ובעצם המוזיקה הזו מחזיקה אותי, בלי המוזיקה, אני חושבת שהייתי כלום... ולפעמים בימים מסויימים שאני לא יכולה לשמוע מוזיקה, או לכתוב או לנגן, אני מרגישה לא שלמה. וכשאומרים לי "תפסיקי להתעסק עם המוזיקה שלך" אני ממש מרגישה שאומרים לי תהיי מישהי אחרת, כי אני באה עם מוזיקה, זה תופס חלק מאד גדול בחיים שלי, בעולם שלי. אתה מבין מה אני מנסה להגיד? פשוט אני קצת מסתבכת..

שלום, בזמן האחרון יש לי חלומות בהן אני עדה לרצח שלעיתים אני יודעת על קיומו עוד לפני שהוא מתבצע אך לא עושה דבר. בחלום האחרון בעלי היה הרוצח ובעקבות הרצח חיפשנו שינינו ביחד כל מיני הוכחות לכך שלא הוא הרוצח. מה משמעות החלומות הנ"ל ? למה דווקא רצח? תודה, חלי.

היי, אני אם חד הורית לילדה מדהימה בת 11 , חכמה ,מצחיקה, חברה טובה...הבעיה איתה (לעניות דעתי) שהחרדת נטישה והביישנות משתלטים עליה מיום ליום ככל שהיא גודלת הם גודלים איתה, אני כל כך רוצה לעזור לה, היא חוסמת אותי...לא מדברת איתי בכלל :( לא מצליחה להכנס לראש שלה וזה מוציא אותי מדעתי!! אני מניחה שהדרך היחידה שאוכל לעזור לה היא טיפול פסיכולוגי נכון? ומה לגביי קאוצ'ינג?מומלץ? בכל אופן אשמח לקבל המלצה על פסיכולוג באזור הצפון או קאוצ'ר במידה וזה מתאים

שהחיים הם שלי, למרות שלא אני החלטתי לחיות אותם... אז כן, זה פרדוקס אבל כנראה שצרות ראשונות משכיחות אחרונות ושקילקול בגוף איכשהו מרגיע את בנפש .. למרות שדי ברור לי שזה לא ממש מתקן אותה. בנתיים בכל אופן זה מה שקורה, ואפילו משתכלל עם הזמן...

הי אודי. חזרה אליי בימים האחרונים פתאום חוויה מהילדות... היתה לי איזה תופעה כשהייתי ילדה, שהיתה כנראה פיזיולוגית אבל התחושה והקונוטציה היא קצת כמו של משהו נפשי וזו יכלה להיות חוויה מלחיצה ולא מובנת לי-ולסובבים... ופתאום חזרה אליי התחושה משם. תחושה מועצמת כזו, של ילדה... תחושה שיש בתוכי משהו מוזר...לא רצוי..מפחיד! ואתה לא יודע איך להתמודד עם זה חוץ מלהעמיד פנים שזה לא קיים... פחד ממה שבתוכי...מעצמי... מחלק בתוכי שאין לי שליטה עליו...ואני מעדיפה שלא היה וגם אנשים מסביבי... והאמנתי, הרגשתי! שיש בי משהו לא בסדר. קשה לי להעביר את התחושה אבל היא לא חזרה אלי מאז ועכשיו פתאום... חזרתי קצת להיות הילדה ההיא התחושה חזרה אליי והציפה והאירה את הכל... פתאום הרגשתי שוב את הפחד..שיש לי חזות חיצונית רגילה שמסתירה איזה משהו...לא בסדר.שיכול להתפרץ ולהתגלות... כאילו אני עדיין באיזה מקום מאמינה, מרגישה...שמשהו בי "לא רגיל"..ואולי זה נכון... זה אולי נשמע מוזר ולא מובן...זה גם לא מתחבר לעובדות "האוביקטיביות"...זה כמו להתעורר מחלום רע...קצת ממשי יותר... אני חושבת שזה הפחד הכי גדול שלי...לגלות שאני "לא בסדר" באיזשהו אופן...או להיות חולה באיזו מחלת נפש גדולה ומפחידה כזו...אני לא יודעת איך מרגיעים פחדים מהסוג הזה...

אתה יכול למחוק את ההודעות שלי??יודעת שאתה לא נוהג למחוק ובכל זאת????? אני אפילו לא זוכרת ממש מה כתבתי מרוב שכעסתי......סליחה אודי, אני יודעת שאתה רוצה בטובתי... שיהיה חג שמח. נ.ב ניסיתי איתו, שוב זה לא הלך.....סתם זה גורם למריבות מיותרות. חג שמח, מיכל

שלום לך אני חייב את עזרתך דחוף, למשפחתי איין כסף לשלוח אותי לפסיכולוג אך כאן אני מקווה למצוא מענה, בזמן האחרון אני מרגיש שכולם מנסים להרוג אותי הכול התחיל מזה שרבתי עם אמא שלי ושהסתכלתי על 2 אנשים וכנראה שהם לא אהבו את זה והם עינהנו עם ראשם אחד לשני בבקשה תעזור לי לצאת מהמצוקה הזו תודה רבה רבה רבה יוסף סבג

חשבתי עליך די הרבה מאז שקראתי את ההודעה העצובה שלך, זה נוגע באיזשהו אופן גם לי ואולי לכל מי שנמצא בצד הפחות דומיננטי בקשר זוגי, בלי קשר על הדעה שלי על טיפול נפשי דינאמי . בכל מקרה נראה לי שאולי את יכולה להתחיל את השיחה עם בעלך מזה שהתיקון שאת מבקשת לעצמך ולרווחתך הוא חשוב וחיוני לקשר ביניכם ולרווחת המשפחה כולה..., הרי המטרה היא לא הטיפול עצמו, המטרה היא להיות יותר שלמה יותר קרובה למהות שלך, לניצוץ האלוקי שיש בך...זו השקעה לטובת כל המשפחה ויכולות להיות לכך השפעות מרחיקות לכת אפילו על הדורות הבאים במניעה של העברה בין דורית של רגשות קשים וכיו"ב. לדעתי, גם אם זה לא נראה לו או שהוא לא מסכים מסיבותיו הוא, אם את רוצה בזה, זה לא חוסר התחשבות מצידך, הוא זה הוא ואת זה את, מותר לך וטבעי לחלוטין שיהיו לך רצונות משלך שלא בהכרח תואמים את שלו, ואת לא צריכה לרצות אותו יותר מידי, זה לא עושה טוב לאף אחד בטווח הרחוק. בתורה נאמר "והייתם לבשר אחד" או משהו כזה... ובכל זאת לכל אחד יש גם את האישיות הנפרדת שלו...אולי הוא מרגיש קצת מאוים מקשר כל כך משמעותי שיש לך שלו אין חלק בו, אם זה כך, את יכולה להסביר לו שכמו שאתם מאוחדים אתם גם נפרדים וזה בסדר ולגיטימי, רק שיש איזו הפרדה אפשר לראות אחד את השני. שהיה חג שמח .

תודה על המחשבה ועל הרצון לעזור, חג שמח.

שלום, בתקופה של השנה האחרונה וקצת בסוף שנה שלפני כן התחילה אצלי תופעה שאני בטוח כמעט במאה אחוז שהיא פסיכולוגית. אני טיפוס שכמעט כל מצב שלא ידוע לי או לא בשליטתי גורם לי לחץ, ופתאום הופיעה לי תופעה שברגעי מבוכה או אנשים שעלולים לגרום לי לחוש לא בנוחות, אני חש מן דמעות שמציפות את העיניים, ולא בכי, סתם דמעות. העניין שזה ממש לא נעים לי שמול אנשים העיניים שלי דומעות וככה הגוף שלי מצליח למנוע ממני להתמודד עם מצבים של מבוכה או שאני מרכז העניין וכולם מסתכלים עליי, כי אני משתדל לא להתמודד עם המצבים בגלל הדמעות. העניין הוא שאני טיפוס שכן נוהג להתמודד עם קטעים כאלה אבל התופעה המוזרה הזאת מפריעה לי וגורמת לי לא ליצור קשר עין עם האדם שבגללו אני חש לא בנוח. מה לעשות? תודה.

שלום לקח לי זמן די ארוך אחרי נסיון התאבדות שקרה לאחרונה,לקחת יוזמה ולבקש עזרה ממקור מקוצעי,אני זוכרת אותה פסיכיאטרית שבאה לבקר אותי בבית חולים בדיוק שעתיים אחרי שנסיתי להזיק לעצמי,ידעתי מראש ש 40 כדור לא יגרמו לי למוות,המטרה הייתה לפגוע בעצמי בצורה כזו או אחרת למטרה מסויימת שהייתה לי בראש,אותה פסיכיאטרית הייתה חסרת טקט אפשר לומר,או שאני פשוט לא יכולתי להתחבר אליה,בכיתי,ונורא כאב לי בנפש נורא,עמד החבר שלי לצדי ואמא לידו,אמרה להם לצאת,נסיתי להסביר לה שאני כואבת,שאני שחוקה,שעברתי יותר מדי טראומות יחסית לגיל של 25,ושאין בי עוד כוח להתמודד עם כל הלחץ מסביבי ועם כל הבעיות,אמרה לי באדישות חבל שאת פוגעת בבריאות שלך,את סטודנטית לאחד ממקוצעי הבריאות,ובכל זאת לקחת החלטה כזו,חבר שלי כועס עלי גם,אמר לי אני יודע שאת ילדה חזקה שורדת אני למדתי ממך להיות חזק השראה כל הזמן לקחת ממך,התאהבתי בך ובחרתי בך להיות אישתי לעתיד בגלל שאת חזקה והאישיות שלך מיוחדת,כועס עלי כי רצתי לפגוע בעצמי,שאל אותה שאלה שלא ידעתי מה לענות לו,ומה אני אשם שתפגעי בי וששמת את עצמך במקום שיכולתי לאבד אותך מהחיים שלי?.הוא לא מבין,אף אחד אחר לא מבין,הורים שלי בכלל לא דיברו איתי על זה אחרי שחזרתי הבייתה,בוא נתחיל מזה שבכלל הם התקפלו הביתה למרות שאושפזתי בבית חולים כי הרופא אמר בינתיים אין חשש,אמרתי לעצמי חבל שלא בלעתי עוד כדורים הייתי אולי פוגעת בעצמי בוודאות,רצתי לפגוע בהורים שלי ללמד אותם לקח,במיוחד אמא,היא הורסת לי את הבריאות את החיים את המוטבציה את התקווה,אני כל כך תלותית לקבל משוב חיובי ממנה,ואני שונאת את החולשה שלי כלפי התלות הזאת,היא בנאדם חולה נפש לדעתי והיא צריכה לרפות את עצמה במקום זה היא משליכה את החוסר שלה עלי ועל אחים שלי,ואני הכי נפגעת מזה,לאורך כל חיי,נפגעתי נורא ממנה,אי אפשר לספר בפורום כזה את כל צרות חיי ואי אפשר לספר אותם גם על עמוד אחד,אבל יש הצטברות שמפחידה אותה בתת מודע שלי ,ואני רק אלופה בהדחקות,אני כואבת נורא,איבדתי את עצמי,מרגישה שאני עמוק בתהום ולא יכולה לנשום אוויר נקי,מרגישה שאין בי עוד כוח לכלום,ובכל זאת אני קמה כל יום בבוקר לעבודה ועושה את הכל כראוי ואפילו מקבלת שבח מהמנהלים במוקד,מהלקוחות,אני צוחקת עם החבר שלי שאני מדברת איתו,כי הוא לא מוכן שאני ארגיש בדכאון ,מרגיש שהוא לא התאמץ מספיק למעני כדי שאני אצא מהבעיה שאני קלועה בה,ואני מנסה להתאמץ למענו,שואבת ממנו מוטבציה,עברו מאז 13 ימים,עדיין יש לי כאבים בכליות וחום וכאבי כיבה,כי לא הצליחו לעשות לי שטיפת כיבה,ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי,לא מבינה את ההתנגדיות שלי ואיך אני כל כך כואבת ובמקביל גם עובדת ואוכלת ומתקלחת,לא מבינה הכאב של השלוש השנים האחרונות איפה החבאתי אותו,לא מבינה איפה כל החוויות הרעות שאמא אילצה אותו לעבור אותם ברחו להן,מדי פעם אני קמה בלילות צועקת עד כדי כך שכל האנשים בבית מתעוררים וחשובים שאולי מישהו מנסה לרצוח אותי,ולא לא עברתי אונס בילדותי,אני בסיום תואר ואטטו אני מתחילה להיות מטפלת באנשים אחרים,מרפה בעיסוק,איך לכל הרוחות ?בבקשה ד"ר אני רוצה לדעת מה אני אמורה לעשות,איך אני אעזור לעצמי,רצתי לפנות לאגודת הסטודנטים כדי לקבל עזרה מפסיכולג האונ' כי מבחינת הוצאות זה מוזל,גליתי שזה סטודנט לתואר שני,ואני לא יכולה לסמוך על מישהו שאין לו נסיון,ומצד שני אני מתנהלת לבד מהבחינה הכלכלית,אני רוצה עזרה וזה נראה לי רחוק באופק,אני רוצה לרפא את עצמי שאוכל להיות מטפלת ואמא בעתיד בריאה,ואני פשוט לא יודעת מה אני אמורה לעשות.

ואם אני רוצה לקבל טיפול ממך?אני הבנתי שאתה עובד פרטי גם,ואני לא פניתי אליך בפורום הזה במקרה,אני חיפשתי,ופה מצאתי לשאול.אני צפונית באיזור זכרון יעקב אני גם זמינה בתל אביב

לא רוצה לכעוס עלייך, אתה לא הבעיה.......בדרך כלל אני כועסת רק על עצמי....הנושא לא כזה פשוט כמו שאתה מציג אותו........יופי....ממש קל לדבר......ואתה יכול להבטיח לי על ההשלכות?? הלכתי שנתיים, הוא מבחינתו ויתר לי שנתיים, אל תשכח שהייתי בטיפול למרות שהוא לא רצה......הייתי בסרט הזה, חייתי עם השתיקה הרועמת..וחוץ מזה למה טיפול צריך כל כך הרבה זמן???????למה אי אפשר לפתור דברים וזהו???למה??????אם הוא היה יודע שזה נגמר מתי שהו זה היה פחות מפריע.קשה כשאין לזה סוף.....וגם אני לא רואה שאם אלך יהיה בכלל סוף........וזאת בעיה רצינית שאין סוף לטיפול....פתאום אני כועסת גם על הצורך שלי הזה, זה לא פייר שנוצר כזה מצב של צורך רציני.....שנוצרה תלות כזאת....שנתתי לה להתקרב כל כך...אולי זאת טעות להתחיל בטיפול אם אתה לא יכול לדעת כמה זמן זה יקח וצריך לחשוב טוב טוב על ההשלכות כנראה....צריך לקחת בחשבון שזה לכל החיים.....

בטח, עכשיו אתה הולך...זה מה שקורה...אי אפשר לנהל ממש דיון כאן..חבל.....ולא התכוונתי לפגוע אני רק כועסת עכשיו......

אודי יקר, במבי כתבה ממש למטה...בבקשה תבדוק, בבקשה....סליחה במבי, אבל כתבת שם רחוק ויש גם סיכוי שאודי יפספס.....אל תפחדי, אם מישהוא יעיז להגיב שלא במקום, אודי שומר וגם אני מבטיחה לשמור..טוב? איתך...נשב יחד במקום הקבוע, עם השיר על האיילה,טוב?...אוהבת וחושבת עלייך...אנחנו כאן!!! איתך...מיכל

סתם...אני חושבת הרבה בזמן האחרון, חושבת על מה שיכולתי להשיג ואולי פספסתי בטיפול.....כי הייתה תקופה שיכולתי עדיין....עכשיו זהו זה אבוד ויותר לא נגע בדברים שרק היא הייתה שותפה..האם לסגור את ליבי? האם זה אפשרי? להמשיך הלאה, לנסות לשים בצד? איך עושים את זה???? אף פעם לא הרגשתי כך...לא כלפי מישהוא... ולא היה אכפת לי להפרד מאף אחד...ועכשיו אולי הטיפול היה ארוך מדיי ולכן נקשרתי כל כך.ואולי לכן זה גם קשה ככה?????אוף, איך אוכל לשכוח???? בדרך כלל ככל שרוצים לשכוח נזכרים יותר...וחשבתי שהזמן יעבור ויהיה יותר קל.לחזור לחיים, לזרום...לקחת דברים מהטיפול ולהמשיך הלאה.אבל אודי, לצערי זה לא כך...האם זה סימן שכן יש צורך לחזור? ואם כן מה עושים עם בעל שחושב אחרת....שזה רק מכעיס אותו.שזה גורם לו לחשוב שהטיפול רק מפריע לי...שזה בזבוז כסף.......ועוד...איך איך איך לעזאזל אפשרי להסביר שאני רוצה לחזור????????אין בי שום אומץ מולו.....יש לו עמדת כוח מולי........לא שאני חלילה מוכה או משהו..אבל כן, יש לו השפעה רבה עליי........וכן, הוא אוהב אותי...דואג לי......קשה להסביר........הוא ראה שבשנתיים האלה הייתי מרוכזת מדיי כנראה בטיפול..הייתי ברגשות מוגברים.ברגישות יתר כזו....ועכשיו כלפי חוץ זה פחת....אז כאילו מבחוץ נראה שהטיפול כאילו גרם לי להיות יותר רגישה, בוכה...ועוד....אז זה הצד שלו.....פחות או יותר...וזה מובן לי......ובכל זאת......אוף..מה דעתך? יש מצב לחזור לבקש ממנו? יש מצב שהוא בכלל יקשיב???? אני יודעת שזה יכעיס אותו מאוד, יהיה קשה מאוד ואני מפחדת שזה ישפיע על היחסים שלנו ממש.......הוא שמח כשזה נגמר ויקבל זאת קשה אם אחזור לדבר על זה..................

עיצבנה אותי התשובה שלך..סליחה.....כי זה לא רק עניין של לבטל את עצמי..האם בזוגיות לא מתחשבים אחד בשני? אולי קשה לו עם זה שאני ככה בטיפול?....אוף.......והוא רואה אותי בהמון דברים אחרים..........

השאלה באיזה מחיר..לא? של כעסים? של מריבות? של לעזוב אחד את השני? יש לי שלושה ילדים להזכירך....אוף....

מה אפשר לעשות אם רואים חבר במצב נפשי ממש גרוע אבל הוא לא מוכן להודות בזה או לדבר הוא סגור נראה מנותק, רוב הזמן כועס ואם מדברים איתו עושה טובה שעונה או מתפרץ

או בעצם סוג של ממשיכה.. להכאיב לעצמי מידי פעם. אני לא כותבת לפגוע כי בעיני זה אולי דווקא לעזור להסתדר מול מה שפגע או פוגע... לא יודעת. כן יודעת שקשה לי, בטירוף- כנראה. גמר חתימה טובה או עצם , פשוט גמר טוב. שייגמר כבר, מה שזה לא יהיה.

רוני רוני חבל לפגוע בך את יקרה לנו. תשמרי עליך בסדר? ח.

יש לי מטופל בן 37. בחור לכאורה נראה מן הישוב. הבעייה שלו שהוא עוזב סדרתי. לא מתמיד בשום מקום עבודה, נרשם ללימודים ומעולם לא מתחיל אותם. בעבר גם עזב הרבה בנות זוג, היום נשוי. הוא מתחיל דברים בהתלהבות ואחרי זמן קצר נוטש. הוא לא אדם שמח בכלל ולא מרוצה מעצמו. אני מחפשת קצה חוט להבין את האישיות הזאת

את מתכוונת שהוא בא אליך לטיפולי שיאצו, מסז' רפואי או פדיקור, נכון?

כי אם את מטפלת מתחום בריאות הנפש, לא נראה לי שזה המקום להעלות בו שאלות כאלה... התייעצות כזו צריך לעשות מול המדריך/כה שלך. זו דעתי, ובתור מטופלת שלך לא הייתי שמחה אפילו לדמיין שאת מעלה אותי לדיון בפורום פתוח. חג שמח, TM.

לפני כשבוע, דוד שלי מספר לאחותו (אימי) שהוא רואה אנשים בלילה, הולכים ליד חלון ביתו. הוא קם מהמיטה ורואה כלבלבים משחקים על השיש במטבח. כשהוא מתקרב לאנשים, הם נעלמים. הדוד כבן 70, חי לבד בביתו, לא מתרשם בכלל ממה שקורה לו, חושב שהוא באמת רואה אנשים ובאמת רואה כלבלבים, הוא לא קורה לזה הזיה, הוא טוען שהם באמת שם. לפני כשנה היה לו ויכוח במהלכו הוא אים על אדם עם אקדח שהחזיק ברשותו. המשטרה החרימה לו את האקדח בעקבות אותו אירוע. כעת הוא מתכוון להגיע למשטרה ולבקש חזרה את האקדח (בגלל שאנשים מסתובבים מחוץ לביתו)... אני פוחדת שיחזירו לו את האקדח ושיקרה אסון כתוצאה מהמצב הזה. מה עושים? כיוון שהוא לא רואה חריגות במצב הוא ודאי לא יסכים ללכת לפסיכיאטר...

הי, אם הוא תמיד היה בסדר אז זה נשמע קצת כמו אלצהיימר, זה פשוט הזכיר לי קרוב משפחה שלי...ונראה לי שאין מצב שיחזירו לו את האקדח אם תסבירו מה מצבו. נראה לי שתמיד כדאי להתייעץ עם הרופא קודם. בהצלחה, מיכל.

אודה להתייחסות. תודה וגמר חתימה טובה

עד שאין לי מילים לתאר בכלל ואין לי גם כח

מה עושים כשכבר אין מה לדבר בטיפול על אף שהבעיות עוד לא לגמרי נפתרו? איך יודעים מתי לסיים את הטיפול? תודה

היי, גמר חתימה טובה לכולם. היא לא תהיה עד חול המועד (מחר אנחנו נפגשות, וזהו... שבוע בלעדיה). לא קל לי עם זה. לא נהיה בקשר בכלל, משום שהיא נוסעת אחרי יום כיפור, ואפילו לא תהיה ליד/עם מחשב - אמצעי תקשורת מקובל בינינו (פייסבוק). לא אוהבת את החגים האלה, ואת מה שהם עושים לטיפול!

החגים נועדו לתת לנו משמעות! לא בשביל חופש:) גם לי קשה מאוד.... במיוחד כשהחלק המשפחתי הוא הקשה.... אבל אני מנסה לקבל את משמעות החג, כל חג עם הנופך שלו.. ולמלא בפנים את החלל. החלק הרוחני שמקבלים מהחג נותן כוח נפשי גם הרב אחרי שהחג נגמר... אז בכל מקרה, ובמיוחד כשאנחנו מנותקים מהטיפול, כדאי להשקיע במשמעות החג - כדי להתמלא שמחה וכוחות.

האם בכוונה השארת כמה נקודות אדומות מיותמות שם למטה?.. בנוגע אליי..מרגישה שאולי הגזמתי..ואולי סתם מ"חוסר עניין לציבור"?..(:

מקווה שלא פגעתי..? סליחה אם כן.. גמר חתימה טובה והתגשמות כל משאלותיך לטובה!

בכל אופן פתחתי הודעה נוספת לחוד....כי את חשובה לי ולא קל לי לקרוא שכואב למישהוא...... בנתיים עצם זה שאמרת התחלת משהו....עד שתוכלי לדבר על הכאב אאחוז בידך ואשב לצידך ואכאב איתך אם תאפשרי לי להתקרב מעט.......תקופה שכזאת כשהסתיו מתקרב........מוזר עד שלא הגעתי לטיפול לא יחסתי חשיבות לתקופה......בכל אופן מקווה שתרגישי טוב במהרה....מיכל

תודה מיכל העלית לי חיוך.. אצלי יכולים להיות חודשים רבים טובים, שהחיים יהיו מדהימים, ואז ללא אזהרה זה יצנח, והכאב שהיה נראה שנעלם ישוב.. אבל זה עובר בסוף.. וגם תקופת החגים אף פעם לא פשוטה שיהיה המשך יום טוב, ותודה.

הי, פתחתי הודעה לכלכם כדי שלא יתפספס וגם כדי לא לפתוח הרבה הודעות...אז ח. תודה על התמיכה, צדקת,אני לא ממש יודעת איך להגיד לבעלי מה אני צריכה....למרות האהבה.. אולי גם כאן אני לא ממש יודעת מה אני רוצה או צריכה או פשוט לא ממש רוצה לבקש.....וצריכה להתנצל על כל דבר......כן במבי קצת התנצלות על קיומי....... אני מרגישה שברירית כזו בימים האחרונים.....אז כמו שאתה אומר "תשמרו על עצמכם"....כן זה חשוב להחזיק..........ולמה ההתנצלות כי זאת תקופה שרבים צריכים תמיכה או אוזן קשבת אז מי אני שאבקש.....למה להעמיס עוד??? שמצבי טוב אוביקטיבית....וזאת רק תחושה......מה אני צריכה? לא ממש יודעת להגדיר......משהו רך......מילים רכות שירגיעו את הפנים.....שאדע שקיומי פה שווה.....שאני שווה........גמר חתימה טובה וצום מועיל למי שצם .......

כואב ועצוב לשמוע אותך. את אדם כל כך יקר.רגישה,איכפתית,נוגעת ללב, את אדם מקסים בעיני.. כאילו בא לי לנער אותך ולומר לך :סתכלי במראה מיכל.הביטי.תראי איזה אדם מיוחד שאת.ומותר לך ! מותר לך לקחת את כל המקום לו את זקוקה.מותר לך לרצות ולקבל את מה שמגיע לך בענק. אני מרגישה שאני מדברת מתסכול. והוא כנראה לא ממש עוזר.. מסכימה כמו אז ? נשב בין העצים.נקשיב לעלים..תראי..העץ מתכופף.. רואה מיכל ? הנה הוא שולח את העלים..הם מתקרבים לראשך,לפנייך ומלטפים אותך חרש חרש..ואומרים בלחש ..בלחש..:"מיכל מתוקה, מיכל מדהימה,כייף לנו שהגעת לעולם..את שימחה לכ-ל העולם.. מיכל, ושוב שולחת לך את השיר ההוא.שנוגע כל כך בכל נים ונים בנשמה.. איילה שותה מים.. (צר לי שאני לא מצליחה כרגע לשלוח את הקישור לשיר . את יכולה לשמוע בדמיון ? ) איתך-במבי.

להוציא את הקישור לשיר . בשבילך יקרה http://www.youtube.com/watch?v=dEDp45cIWGk

דרך הכתיבה הזאת אי אפשר כל כך לעמוד על טיבו של אדם..אולי נכון שאני רגישה, אדם אמפתי? יקר? תלוי את מי שואלים........הלוואי שהייתי מרגישה מיוחדת...גאה כזו במי שאני..זה עוד לא הגיע......אוף הרגשות שלי לא ממש חיוביים.......תודה שאת רואה אותי בצורה כזו חיובית.......ותודה שהתאמצת להעלות את הקישור לשיר הכל כך נוגע......תודה שאת כאן!!! :) מיכל

היי. אני בטיפול כבר כמעט שנה. אצל מטפל שלמדתי לחבב עם הזמן. מאז ומתמיד הייתה לי בעיה להעלות נושא בתחילת הפגישה. עד עכשיו המטפל העלה בעצמו את הנושא כי הוא התחשב בקושי שלי, במידה והוא לא היה מעלה את הנושא, הייתי שותקת פגישה שלמה. כשהוא מעלה את הנושא אני כן משתפת פעולה בשיחה . אבל אני ממש לא מסוגלת להעלות בעצמי את נושא השיחה, זה ממש ממש מביך אותי ולא נעים לי. הבעיה היא שבפגישה האחרונה הוא החל לדרוש שאני אהייה זו שתעלה את הנושא. מבחינה מקצועית ברור לי שהוא צודק, הוא רוצה שנדבר על מה שבאמת מציק לי ועל הדברים העמוקים יותר, שמהם אני לרוב מתחקמת ונמנעת מלדון בהם. אני לא הייתי רוצה להפסיק את הטיפול, אבל אני פשוט לא רואה כיצד אוכל להיות זו שמעלה את הנושא, זה נראה לי בלתי אפשרי. אני אפילו מתקשה להבין מדוע זה כל כך קשה לי. אוףףף. למה זה כל כך חשוב שאני אעלה את הנושא? , אני מבינה שהוא רוצה לקדם את הטיפול , אבל אני באמת שלא יודעת איך לעשות את זה.... על מה להתחיל לדבר? ממה להתחיל? מה להגיד? זה נראה לי כל כך מסובך. איזה נושא להעלות? אוףףףףף. מודה לך....

כתבתי הודעה בלילה שבין20/21 .................? יש סיבנ שלא העליתה ?

זה קשה וכואב להתגעגע...כל הזמן חושבת שיש בזה אולי משהו טוב????? יש זיכרונות, יש מילים שנאמרו, יש דברים קונקרטיים שנשארו ובכל זאת כל כך כואב.....לא רוצה להעיק על אף אחד......גם פה...לא רוצה להעיק..תקופה שלהרבה אנשים לא קל כרגע.......ואני מוצאת את עצמי כואבת לבד.......איש לא יבין קשר כזה......איש לא ידע עד כמה זה הותיר בי חור שכזה....אולי משהו שמעולם לא קיבלתי ויותר גם לא אקבל.......סליחה, לפני כיפור, אודי סליחה שגם אני צריכה ממך..........

מיכל, על מה את מתנצלת שוב ? עד מתי "תסחבי" על גבך את ההרגשה שאת מעיקה. ולכולם מותר להעיק ואת צריכה להיות הבוגרת ,המכילה,שאין מקום למצוקותיה. מאחלת לך שתצליחי להשתחרר ותאפשרי לעצמך לכמה מקום שאת זקוקה ולא תרגישי צורך להתנצל על כל צעד ושעל.שאיכשהו מרגיש לי שאת למעשה מתנצלת על עצם קיומך. העולם שמח על קיומך .על עצם קיומך.פשוט על העובדה שנולדת והגעת לעולם. לגבי..אני מרגישה המון תוקפנות. זהו ,נפרדנו וכרגיל היא נתנה לי מחברת כזו ועט פרקר ירוק. היא גם כתבה לי בדף הראשון כל מיני מילים וציירה לי משהו. היא גם אמרה לי שהיא סידרה שנוכל לסמס דרך הסלולרי שלה .אם אני לא טועה היא גם אמרה שהיא תשלח לי סמס מדי יום. הייתי מאוד מפוזרת בפגישה היום.גם לא כל כך קלטתי מה היא אומרת לי.והקטע אולי הכי מוזר שיצאו לי כאלו גמגומים מהפה. משהו שלא זכור לי שקרה לי מעולם. טוב ,יאלה בי

איזה יופי, במבי, חשבתי עליך היום! ואני שמחה שהיא השאירה קשר ביניכן. איכשהו אני חשובת שהמרחק הזה, שלושה שבועות יצמיח ביניכן משהו חדש, וכאמור - המשהו הזה יצמיח בך כוחות עצמאיים שלא היכרת עד כה. תמיד ההכרח לא יגונה - היא ידעה לתת לך את הצורך שלך. אני שמחה בשבילך!

אשמח מאוד לתגובה מכל אחד כיוון שמנסה לקבל לגיטימציה (או שלא )לתגובה שלי ליחס המטפלת שלי! היחסים בינינו תמיד היו טובים ובשנה האחרונה אף השתפרו ומרגישה יותר קרובה אליה.לפני שבוע היה מצב שממש הוציא אותי מאיפוס והיה לי בכי היסטרי ותחושת חרדה וחוסר אונים.התקשרתי אליה דבר שאותו עשיתי רק בפעם השניה במשך ארבעת השנים בהם אני מכירה אותה.זה לא הלך כל כך טוב,לא הרגשתי באותו רגע שממש אכפת לה ולא עזרה לי. התגברתי על המשבר והגעתי ימים אחרי כרגיל לטיפול ,לצערי אחרתי כמו שאני נוטה לעשות.אחרתי בחצי שעה,ולא היה לי פאלופן כיוון שאבד ימים לפני כך שלא יכותי להודיע לה.אומנם מאוד לא נעים לאחר ככה,אבל היא כפסיכולוגית מבינה שזה אחד מהתסמינים של הבעיות שלי וכבר היו לי איחורים בסדר גודל כזה. כשהגעתי גיליתי שהלכה משום שחשבה שלא אגיע .הייתי בהלם,נורא נפגעתי וכעסתי,כתבתי לה את זה במייל מאוחר יותר-כתבה שמתנצלת,שאכפת לה,שחשבה שלא אגיע.הבנתי ממנה שנעלבה שאני לא מודיעה וקישרה את המצב עם תקופה מוקדמת יותר ופחות אחראית. עדיין כעסתי מאוד ואני עדיין כועסת ופגועה ולא יודעת איך להתנהג בפגישה מחר.מה היא יכולה עוד להגיד?! אם היה לה אכפת באמת לא היתה הולכת כי נעלבה משום שהיתה חושבת איך אני ארגיש אם בכל זאת אגיע,על רקע המשבר שהיה לי זקוקה לדבר ואגלה שפשוט הסתלקה על חשבון הזמן שלי כי נעלבה?! אני מבינה שגם היא בן אדם וכו אבל גם אם זו היתה חברה שלי לא הייתי יכולה להתגבר על זה בלי סיבה מצוינת.לא יודעת מה לעשות.

זו פעם ראשונה שלי בכלל בפורום כזה...אני חושבת שאני צריכה עזרה..אני בת 18 ואני חווה דיכאון..כבר הרבה זמן שאני ככה ואני בקושי ישנה בלילות..בעבר היו לי ניסיונות התאבדות אבל לא ממש טיפלתי בבעיה כי לא הייתי מודעת...עברתי הרבה דברים לבד שהמשפחה לא מודעת אליהם ודווקא עכשיו כשחופש מולי..כשחיכיתי לרגע שבו אוכל להשתחרר מהבית ומהמשפחה..אני בורחת..פוחדת..הרבה דברים מטרידים אותי..ובכול זאת הם נראים לי דברים טיפשיים הפחד העיקרי לצאת אל העולם..וגם מחשבות אובדניות סובבות אותי...זה נראה שזה חלק בלתי נפרד ממני..אני רק רוצה עזרה..אני רוצה להיות מאושרת ולחיות ואין לי מושג איך מתחילים..

נשמע שאת בתקופה לא פשוטה ומבלבלת בחייך ואת מרגישה מצוקה שהובילה אותך לפנות לפורום. ונדמה שאת מרגישה שמשהו חסר בחיים או בסביבה שלך.. מצד אחד את מפחדת לצאת החוצה לעולם ומצד שני, חיכית לרגע הזה של תחושת השחרור מהבית הרבה זמן ואת עדיין לא מרגישה מוכנה לעשות את הצעד. אני מבינה שהיום את מודעת להתמודדות שאת עוברת. בעבר בחרת להתמודד אולי בדרך של נסיונות להתאבד, כי לא הכרת אפשרויות אחרות, ואת חוששת שתצטרכי להמשיך לברוח מאותן מחשבות שמלוות אותך ומפריעות לך להגיע לאושר.. רציתי להגיד שאין צורך שתעברי את ההתמודדות הזו לבד.. אני רוצה להזמין אותך לצ'אט של עמותת סה"ר - סיוע והקשבה ברשת. הצ'אט הוא אנונימי ופעיל בשעות הערב. תוכלי לדבר על המחשבות והפחדים שלך ואולי זה יקל עליך מעט. שלך, מתנדבת סה"ר http://www.sahar.org.il/

אודי אתה פה? אני מרגישה כל כך לא טוב החגים האלה מטלטלים אותי מרגישה שאין במה להאחז תודה שאתה פה . תכתוב לי כמה מילים מרגיעות בסדר? אתה זוכר שפעם הקדשת לי את השיר פצעים ונשיקות ,עד היום אני מקשיבה לו. גמר חתימה טובה ח

שלום אני סטודנט לתאורה ראשון בפסיכולוגיה. שאלה: למה יש סתירה בין מחשבה למעשה,כלומר למה אני יכול לחשוב על פתרון או תשובה אבל תוך רגע לסתור את עצמי באותה שנייה. לדוגמה: אדם מעשן או שותה חושב לא פעם אחת שהוא צריך להפסיק ו כמה זה לא טוב בשבילו אבל ממש אחרי זה לחזור ולהמשיך עם זה. אני יכול להבין שאנשים מכורים ל סיגריות ואלכוהול זה קצת שונה אבל מה עם מחשבות כמו אני צריך ללמוד או אפילו כאשר אני מגיע לתובנה של מה אני צריך לעשות כדי לשפר את עצמי בצורה כזאת או אחרת אני מתעלם מהמחשב וממשיך לחיות את איך שאני. מתי ו איך מחשבה הופחת למעשה אני מבין שזאת שאלה מאוד כללית אבל אנישמח לקבל תשובה שיכולה לעזור לי להבין את זה יותר

ובכלל ,נכנסתי עכשיו לפורום כי מה שרציתי זה לשלוח לך זה את השיר הזה וכתבתי לך הודעה ואת השיר שכחתי. אז הנה : http://www.youtube.com/watch?v=3t4g_1VoGw4 הכל עף ברוח.הכל.

אמ"א..מילה מצחיקה. לא.מילה מעצבנת. מילה ללא משמעות אמא.אמא.אמא.אמא כל כך סתם. אמ"א = אין.מאומה.אין. אודי, היום בצהריים נפגש וזהו. היא נוסעת. ואל תגיד לי שהיא תחזור.זה מעצבן. מי הבטיח לך שהיא תחזור ? מי הבטיח לך שהיא תוכל בכלל לחזור אם היא תרצה לחזור ? מי הבטיח לך אודי שיהיה לה לאן לחזור ? אתה מקשיב לחדשות ? יום הכפורים מתקרב וכבר היו לנו הפתעות ביום הזה. הכל מעצבן. ואתה יודע מה אודי, גם התגובה שלך להודעה שכתבתי על החוט המטורלל הזה שרציתי שיהיה לי.גם התגובה שלך עצבנה אותי. מה שכתבת שנשמע לך. נשמע.נשמע. נשמע.עוד מעט נשמע את האזעקה שעולה ויורדת ותצא הנשמה

הי במבי, מקווה שאפשר לכתוב לך מעט וזה בסדר מצידך...שום דבר אינו בטוח בעולמנו, זה נכון, אך הכל בעולמנו קצוב וחולף, גם הקושי והריחוק ממנה זמני ויחלוף....בנתיים את מוזמנת להוציא את הכל כאן...איתך, מבינה ומתגעגעת ומשוועת לשיחות, במיוחד בימים אלו...אך משתדלת להתחזק ממה שיש (לא פשוט כלל)...מיכל

בדיוק זה מה שהרגשתי. בדיוק ! וכשאתה אומר לי שאני צודקת וההרגשה שלי היא זו שקובעת זה מרגיש לי שאתה אומר לי:במבי, זה לא נדמה לך, זה לא נדמה לך מה שאת מרגישה .וגם מותר לך במבי להרגיש את מה שאת מרגישה .וזה מה שקובע. ואני כבר לא עצבנית עליך. ואתה יודע מה מתחשק לי שיקרה ? אתה הרי יודע שאמא צביה מורה ומדריכה במכון הפסיכואנליטי. היא נתנה לי מחברת כזו ועט פרקר ירוק (תמיד כשהיא נוסעת היא מביאה לי מחברת ועט ופעם היא הביאה לי גם את המרקר הירוק שלה) ובד"כ אני כותבת/מציירת/מדביקה ומה לא..במחברת הזו ,וכשהיא חוזרת ,אני נותנת לה את המחברת (העטים והמרקר נשארים אצלי וכבר יש לי אוסף ממנה) והמחברת נשארת אצלה. העתקתי עכשיו את ההודעה אמ"א שכתבתי ואת תגובתך שהיתה בדיוק ! מה שהלב שלי היה צריך לשמוע. ומתחשק לי שכשהיא תחזור הם שם במכון יפגשו כולם והיא תרצה ותעשה "הצגת מקרה" עלי.והיא תקריא את ההתכתבות ביננו וכולם ישאלו שם ,מי ? ד"ר אודי בונשטיין ? ואז היא תספר לכולם על הפורום וההתכתבויות ביננו ושהיא רצתה לתת לי שם של קולגה שלה ואני העדפתי את הקשר איתך . ושכולם ידעו להם שם.. ידעו מה ? לא יודעת וגם לא איכפת לי. כן, שכולם שם במכון ידעו להם.. שלך-במבי.

הלילה שכבתי עם גבר חדש, אחרי שעברה שנה מאז הסקס הראשון עם האקס המיתולוגי שבמהלכה היו עוד כמה מעידות איתו רובן מיזומתי, ופשוט התחלתי לבכות.. לא יכולתי לעצור את הבכי למרות הרצון לרצות את הבחור החדש על זה שהוא נמצא שם בשבילי. הרגשתי שמגיע לו על כך שהוא מספק עבורי משענת רגשית ודמות גברית אז שעליי "לגמול" לו על כך במגע. הוא עצר וחיבק אותי וסיפרתי לו על האקס שהיה הראשון ושנבהלתי.. לא ציפתי שזה יקרה כל כך מהר אבל לא יכולתי להתנגד למרות שרציתי.. לא מוכנה עדיין לשחרר את האקס למרות שאני כל כך רוצה... אני לא רואה בבחור החדש קשר פוטנציאלי כמו נוחות ריגשית עד שאתאהב שוב.. קשה לי אחרי הלילה הזה ובכלל עם הידיעה שאני לא מצליחה להתקדם בכל זאת מפלרטטת בקדחתנות בניסיון להשתחרר מהכאב הקודם.. אני כבר לא יודעת איך

הייתי שמחה להוריד את הדברים שכתבתי למעלה.. חיפשתי איזושהי הקשבה אתמול ו.. גם לא נענתי וגם התחרטתי על זה שהעלתי על הכתב את המחשבות האלו ושמקומם לעלות בטיפול שלי ולא בפורום. כיצד ניתן לעשות זאת?

שלום רב, שמי מאיה ואני בת 19.. הבעיה שלי קשורה לנושא אינטימי שמטריד אותי זה מכבר:אני נמשכת למין אלים,רק מין אלים. אני באה מבית מסורתי,לכן יש סבירות גבוהה שאמצע את בן זוגו(בעלי לעתיד) וכנראה לא אוכל לשתף אותו על ההתחלה. האם מדובר בסטייה?האם גבר יירתע ברגע שהוא ישמע על כך? תודה

כתבת חגים..כסיבה לרגישות היתר..זה משהו זמני..וזה מרגיע אבל הבדידות..לא נראה שזה משהו שהולך להשתפר..זה לא מעודד..כי יודעת..מעטים יוצאים ממנה נשכרים.. רוצ ה לצאת מהמלכוד..לחפש עבודה שלא אסבול בה..אולי יותר בכיוון של הסבת מקצוע..אבל בשביל זה צריכה להפסיק לעבוד..לקחת סיכון..כי לא יודעת אם אוכל לחזור..אם זה לא יצליח..ואז אצא קירחת.. אם היה לי הרבה כסף..זה היה פותר לי הרבה בעיות..גם של לימודי מקצוע שאוהב..גם של מגורים..(להתרחק מאב אלים ומניפולטיבי).... יש לך עצה אודי?? איך לצאת מהביצה??? הצילו!

האם לפסיכולוג מותר לפנות להורים שלי וליידע אותם שאני מתכוונת להתאבד, למרות שאני ממש לא קטינה ? האם מותר לו לאיים עליי, ולהגיד לי שהוא חייב לעשות את זה לפי החוק ? או שזו סתם מניפולציה, והוא מנצל את זה שהוא יודע שאני חיה חיים כפולים מול ההורים שלי, ושככה הוא יכול לשלוט בי כאילו אני הבובה שלו ?

אני ירשום רקע כדי שתבין יותר,אין לי חברים חוץ מחבר אחד,ומאז שהוא הכיר חבירם חדשים,הוא לא צריך אותי יורת אז הוא שכח אותי. ואני נורא פוחד להתחיל להכיר חברים חדשים,כל הילדים בכיתה שלי נראים לי משעממים ולא מעניין אותי להתחבר אליהם בכלל. אז השאלה שלי היא,למה תמיד קשה לעזוב את העבר, ולצעוד אל העתיד? ולמה תמיד העתיד במצבים כאלה נראה דיכאוני, והעבר שמח וטוב?