פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
מאוד. מאוד. מאוד. הסיוט הזה יעבור מתישהו???
לאף אחד לא אכפת שאני כ"כ סובלת. וככל שעובר הזמן זה יותר מתחבר לי ולמה שאני רואה, להפסקת התרופה. פשוט ביזיון. אז הפסיכי' היום שלחה לי מייל אם אני רוצה לנסות לקחת קלונקס להרגעה ולזה שאני לא מרגישה טוב. מה יש בדיוק להירגע?????????? אני רוצה להבין. מה זה קשור? למה שאני אקח תרופה שגם ככה עוזרת לי כדי להוריד את התופעות?! מישהו בכלל לוקח אחריות על זה שאני לא מתפקדת ולא מסוגלת לעבוד?! בא לי להרוג מישהו. ושאף אחד לא יספר לי סיפורים שהוא מבין אותי, כולכם רק עושים את עצמכם. לא מאמינה שמי שלא חווה מסוגל להבין.
אולי תאפשרי "להגיע" אלייך, לבדוק ולסייע? את רותחת מבפנים וזועמת על כולם, אבל הודפת כל ניסיון לעזור לך. אודי
שלום אודי, עברתי 11 שנים צורבות שבהן חלה התדרדרות בכל תחומי חיי(זוגיות,קריירה ומצב כלכלי) היום אני בן41.5 וקשה לי מאוד להשלים עם העבר הקשה הזה,שמוריד לי את המורל וכך מעיב על העתיד. חשבתי לפתוח דף חדש נקי ממשקעי העבר וללכת בדרך חדשה(להכיר אנשים חדשים,תעסוקה חדשה,דרך חדשה להתחדש בהכל אפילו להתרחק מהמשפחה(שקשה לי להיות במסגרתה עם עבר כזה).פשוט להרגיש בן אדם חדש.חזרה למקורות תתאפשר רק אם יושגו מטרות העבר(אבל אז אני צריך לפעול בשני אפיקים עברה והווה)שלא הצלחתי להשיג.אינני מוכן יותר לחיות תחת הצל שהעבר כיסה אותי בו.אני חייב להתחיל עם אנרגיות חדשות. אשמח לקבל את חוות דעתך המקצועית עם התיחסות ההליכה בשני האפיקים שהזכרתי כדי להשאר נאמן גם למקור ואם הפתרון הזה לא נראה לך,הודה לך, אם תציע לי פתרון אחר.
שלום, ממש לא הבנתי למה אתה מתכוון בשני האפיקים, שהרי אמרת שאתה רוצה להניח לעבר ולפנות לעבר עתיד חדש. הסבר יותר, ונסה להמנע מעמימות. אודי
אודי, אתמול כתבתי לך הודעה. לא זוכרת כל כך מה כתבתי בה. פתאום אני מאוד חוששת. לא זוכרת..אולי חשפתי דברים שאסור לחשוף??? אודי, אולי לא תעלה את ההודעה מאתמול ?? פתאום אני מלאה חששות. לא מאמינה לכלום. הכל יכול להתמוטט כמו מגדל קלפים. הכל כל כך שברירי בעולם. רגע אחד אתה מרגיש שהוא קיים ממש. ואחרי רגע, אתה מגלה שהכל היה פטה מורגנה. שעל באמת-אין לנו כלום. הכל בעולם דמיון. על באמת מה שקיים -זה הלא כלום..
הפרעת אישיות פראנואידית והפרעות דלוזיונאליות בעבר הרחוק האם ניתן לפתור את הבעיה אחת ולתמיד
הפרעות אישיות לא ניתן לפתור "אחת ולתמיד". ניתן למתן, ניתן להגמיש, ניתן ללמוד לחיות איתה בלי שתשבש הכל. אודי
שלום רב! אני בן 22, ומאז גיל ההתבגרות אני סובל מפטיש למעשנות. כלומר, שאני נמשך מבחינה מינית לנשים מעשנות, עד כדי כך שלפעמים יצא לי לאונן אפילו 5 פעמים ביום. לפני כמה חודשים הגעתי למסקנה שאי אפשר להמשיך ככה, החלטתי בבת אחת להפסיק את המעשה הזה ומאז האמת שאני מרגיש טוב עם העובדה שאני כבר לא מאונן כמו חיה, אבל נורא נורא מטרידות אותי מחשבות תמידיות על נשים מעשנות, סרטונים ותמונות שראיתי בעבר שקופצות לי לראש ולא נותנות לי מנוחה. קראתי בעיון רב את ספר "12 הצעדים" של Sexual Anonymous ואת שיטת הדימיון המודרך של ביירון קייטי (לאהוב את מה שיש) שנתנו לי הרבה עצות ועזרה בנושא, ובאמת אני כבר לא מרגיש שאני מכור למין כמו שהייתי פעם, אבל את הפטיש אני לא מצליח להעלים. אני מרגיש שמשהו בתת מודע, מעין "גירוי בלתי מותנה" עדיין כובל אותי ולא נותן לי מנוחה. הבנתי ממטפלת דימיון מודרך שטיפול התנהגותי קוגנטיבי יכול לעשור - אשמח לקבל מידע, וכמה שיותר מפורט, וכמו כן - האם היפנוזה יכולה לעזור במקרה הזה? תודה רבה ולילה טוב!
שלום לך, במקרי פטיש עוזרת גם הגישה הדינמית. אבל אם מתייחסים לזה כהתמכרות - אז השיטה הקוגנטיבית התנהגותית יעילה (כדוגמת 12 הצעדים). היפנוזה ניתנת לשילוב בשתי הגישות. חובה שהמטפל יהיה פסיכולוג קליני עם רישיון להיפנוזה. חפש מטפל מתאים ופנה ישירות אליו. אודי
היי! לא כ"כ הבנתי - מה זה הגישה הדינמית? אשמח לפירוט. בכל אופן, קראתי את ספר 12 הצעדים של SA - ספר נהדר שעזר לי (בין היתר, בתוספת שיטת "העבודה" של ביירון קייטי) לצאת מההתמכרות ולחזור לנורמה. מה שלא חזר לנורמה זה הפטיש, התאווה. אני מנסה להבין כבר הרבה זמן להבין למה ואיך זה קורה, למה התת מודע שלי מבקש את זה, למה הנפש מתאווה לזה, אני לא מבין איך זה עובד... אני טיפוס שחושב בכל דבר ועניין בחיים לעומק על הכל, וזה אחד מהדברים שנשארו אצלי עם סימן שאלה אחד גדול - איך לעזאזל נשים מעשנות מושכות אותי? איך?!?! זה מגעיל! זה דוחה! זה מסוכן ומסריח!! אז למה אני נמשך???? אשמח לשמוע ממך בנוסף האם הכרת עוד אנשים עם פטיש כזה עו פטישים דומים, וכן האם הם הצליחו להתגבר עליו. תודה רבה!
לא נראה לי שתענה היום ואתה לא חייב לי כלום. אבל התרגלתי שאתה עונה בערב. ובטח רק נדמה לי אבל אולי הגעת בצהריים כדי לא לראות את כל ההודעות של כלום (ושלי). הדבר היחיד ש"טוב" בטיפול שמותר להגיד הכל (אצלי זה לכתוב) ושלא יעשו לי כלום. למרות שעכשיו אני מפחדת שתכעס עליי ושלא תאהב אותי.
נכנסתי בצהריים אתמול כי ידעתי שלא אוכל בערב. העדפתי שלא להשאיר את ההודעות ללא מענה עד למחרת כמו שקורה לעתים... אודי
שלחתי הודעה לפסיכולוגית לפני כמה שעות שאני לא מרגישה טוב ושלא יודעת מה יהיה עם מחר. נכון שהיא לא רוצה שאשלח הודעות. אבל באמת אני לא מרגישה טוב. כמו שאני מכירה את עצמי ומה שהיה עד עכשיו אף פעם לא ביטלתי גם כשהייתי חולה ממש. ולא באמת האמנתי שלא אגיע אליה מחר. אבל היא לא הגיבה. ואחרי כמה שעות (!!!) שבהן היא לא הגיבה כלל ובנוסף גם הפסיכיאטרית הכעיסה אותי נורא, כתבתי לה שאין בעיה ואם היא מתעלמת ממני, אני לא מגיעה אליה יותר. ובהודעה אח"כ: "בי". ואז היא ישר התקשרה ואני עוד יותר התעצבנתי. כתבתי לה שאני לא מוכנה לענות לה ואני לא מתכוונת להגיע יותר אליה. ואז היא שלחה הודעה שהיא כן שלחה לי הודעה ושהפלא' עושה בעיות. ולצערי אני מאמינה לה. וזה עוד יותר מעצבן. ברור שאני לא יכולה להסתדר בלי הטיפול.\ אבל גם ככה לאף אחד לא אכפת. ואחרי ההודעות שעולות כאן בפורום- ממש לא מתאים לי להיות הסיפור הבא. משום מה נראה שלאף אחד הטיפול לא מצליח, אולי רק באגדות. אח"כ היא התקשרה שוב ועניתי ואמרתי שאני לא מוכנה לבוא אליה יותר. היא אמרה שתחכה לי. אמרתי לה שאני לא באה. ומה אני אגיד- באמת שנמאס לי. ואם לא אגיע מחר אז לא נראה לי שאגיע אליה יותר. מצד שני די ברור לי שכן אלך וזה ג,כ מעצבן אותי. ונכון שכל שורה מופיעה המילה מעצבן, אבל אין לי כוח שמחר היא תגיד לי שאני כועסת ושמותר לי לכעוס. נמאס לי מכל המטפלים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
השנאה עצמית או העצמי הראוי לה? (או אולי לדבר מכאיב. כי אסור, וכשעוברים על החוק נענשים. ומכאיב להעניש ומכאיב להיענש. לתקוף ולהיות מותקפת באותו זמן, לפחד משניהם, לא לרצות בהם, אבל להחליט לבחור בהם בכל זאת.) (תסתמי, יש דברים שהם רק בינך לביני, אמרה לי עצמי.)
שלום לדר אודי.שוב אני סבתא דואגת.מצטערת שנשמט הגיל של הילדה.גילה הוא 12.5.השאלה מה אתה מציע?ללכת לייעוץ יותר מעמיק? שו תודה
.... .. :(((( אני בקטע מאוד קשה עם אמא צביה. מאוד. ממש קשה :(( ...שבר גדול באמון שלי בה. שבר גדול במוסריות שלה. לא יכולה לסמוך עליה.בכלל. בראשון שעבר הגעתי. הכל היה כרגיל אצלה. אבל בהמשך היום היה לא פשוט.בשני לא נפגשנו (כי היא החליפה יום) והיה לי יום קצת מפלצתי.(קצת הרבה..אולי אפילו מדי הרבה..:(( ובלילה היא סימסה לי שהיא מרגישה לא טוב ולכן לא נפגש. וזהו. לא כתבה שהיא תיצור קשר, לא כתבה שזה לא משהו לא רציני. (כמו שעשתה בפעמים קודמות. פשוט, כך.לאט לאט ככל שחלפו השעות נכנסתי לסרטים פנימיים איומים.ראיתי בעיני רוחי שהיא ביטלה בגלל שהיתה צריכה ללכת לבדיקה אצל הרופא והוא אמר לה שיש לה.. לא רוצה אפילו לומר מה..והיא כבר בניתוח דחוף חרום וכו'.. אודי, כמעט מתתי.באמת. לא יודעת אם אתה מסוגל להבין איזו אימה שזו.ולמחרת (בשלישי) היא התקשרה .אבל מעוצמת ההצפה שהרגשתי, לא הייתי מסוגלת לענות לה. היא השאירה לי הודעה שנפגש מחר (ברביעי ) "כרגיל". בתחילה הייתי בהלם. אתה מכיר את ההרגשה הזו אודי שאתה חוטף יריה בבטן,אז בהתחלה, מרוב הכאב לא מרגישים כלום. רק לאט לאט מתחילים להרגיש כאב מטורף. מכיר את זה אודי ? אז כך התחלתי להרגיש..והשארתי לה הודעה קולית שאני לא מרגישה טוב ולכן לא אגיע מחר (ברביעי)היא לא חזרה אלי וכלום..ברביעי כמובן לא הגעתי (וסגרתי את הסלולרי) בחמישי,שישי ,היום כן הגעתי אבל קרה לי משהו. מבחינתיטיפול נגמר. לא מרגישה יותר כלום אצלה. אני גם לא מדברת איתה. אין לי על מה. היא לא משמעותית עבורי יותר, המקום לא משמעותי יותר. אני גם לא מסוגלת לשכב על הספה. גם לא חולצת נעליים. כלום. יושבת ומשעינה את הראש על כף יד ימין ונמצאת בכזה כלום ענקי כזה. מבחינתי הטיפול . הכל -מת. בחמישי כשהגעתי , הבאתי את המעטפה ובו התשלום החודשי. אמרתי לה שזו פגישת פרידה. היא ביקשה בסוף המפגש שאקח בחזרה את המעטפה. לקחתי פיזית את המעטפה ,אבל רגשית -זה נגמר אודי. הכל נגמר. ואני לא יודעת למה.. אבל הרבה פעמים מה שקורה ביני לאמא צביה קורה גם ביננו אודי. רוצה גם לשאול אותך אודי, למה לא העלת את ההודעה ששלחתי לך ביום חמישי בערב ? :((( אודי, לא יודעת מה קורה לי. אל תעלב. בבקשה. אני חייבת לבקש ממך. תגיד לי את האמת !!!! (ואני לא יודעת למה יש לי צורך לבקש ממך שתגיד לי את האמת ??? לא זכור לי ששיקרת אותי פעם.. לא מאמינה יותר לאף אדם בעולם :(( לא מאמינה יותר באף אדם בעולם :((( אולי מתחת לזומבי שאני אפופה בו יש בי ים של עצב ??? :(((
הי במבי, לגבי חמישי - זה פשוט: אני מעלה את ההודעות החדשות מממשק הניהול ואז פונה לענות עליהם דרך הפורום. מה שמועלה בתווך לא נקלט... אז מה, גם ממני את רוצה להפרד? ;-) מקווה שיירגע. יודע שיירגע. אודי
דר' שלום, אני ובעלי יחד כשש שנים. לאורך התקופה הזאת קרו מספר מקרים שגרמו לי לאבד אמון בבן הזוג. בחלק מהמקרים היו שקרים קטנים (אם כי בשבילי אין דבר כזה - שקר קטן. יש שקר וזהו). במקרים אחרים מדובר בהסתרה של דברים - יצירת קשר עם אישה אחרות באתר הכרויות סקס, קשר עם ידידה שבמהלכו היא פתחה רגשות והתחילה להטריד אותו. לדברי בעלי לא מדובר בבגידות, אלא בדברים שעשה ולא היה מסוגל לספר לי. לטענתו ההתנהגות שלו נובעת מבעיות עמוקות הרבה יותר ושהוא צריך עזרה פסיכולוגית. קשה לו להודות בפני אחרים בדברים שלא מציגים אותו באור חיובי, גם אם אלה עובדות מוגמרות. הוא מעדיף להתעלם ולהסתיר, ולא להתמודד באמת. אני קצת מתקשה למצוא קשר בין הפגיעות באמון ובי לבין הבעיות שהוא מציג. האם לדעתך טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לנו כזוג? האם אדם שרגיל לנהוג כך יכול לשנות את דפוס ההתנהגות? אני בתחילת הריון ראשון, ואני בדילמה מאוד קשה. אני לא יודעת אם מה שבעלי מציג זה נסיון נואש להישאר ביחד (מיותר לציין שהוא נשבע בכל פעם שזה לא יקרה שוב), או שאליי לתת אמון בפעם נוספת, תוך ידיעה שאולי הבעיה לא תפטר ואז בעוד כמה שנים הפרידה תהיה קשה פי אלף. אודה לחוות דעתך. בתודה מראש.
שלום לך, זו החלטה חשובה מאוד. לדעתי המקום לברר אותה הוא בטיפול זוגי. שם תפתחו את הנושא - בלוויית איש מקצוע - ותוכלו להחליט לאן פניכם ובאילו תנאים. אודי
שיהיו בהם הנאות, אהבה, חוויות כיפיות, אולי אפילו הורות? אני כבר בת 32 ואין הרבה שנים לחכות.. אודי, אתה מאמין שיש לי סיכוי? דווקא לפעמים קצת יוצאת ונפגשת עם כמה חברים פה ושם וזה נחמד, אבל לרוב עדיין נמנעת ממגע חברתי כי כאילו קשה לי להכיר הרבה גירויים לאורך זמן.. גם יש לי עבודה נחמדה שאני אוהבת בשכר נמוך אבל בלי לחץ וממש נעים לי שם, מלאכת יד כזאת.. אבל זה מרגיש לי לא מספיק טוב בשביל להיות הורה, להיות כמו שאני.. מפחדת שאני אהיה כמו אמא שלי מישהי שלא הייתה מסוגלת להתמודד עם ההורות וסתם היו לה התקפי זעם על הילדים ורחמים עצמיים... אודי גם לי בא להנות מהחיים ולא להיות קורבן של העבר שלי יותר. אבל אין לי עצמאות כ"כ, למשל יכולת לנהוג וגם פחד לטייל רחוק מהסביבה המוכרת שלי..וגם דפוסי האכילה שלי לפעמים קשה לי לשלוט בהם ויש זלילות והקאות. אבל נראה לי אקח את עצמי בידיים עכשיו. נמאס לי מטיפולים ומטפלים. רוצה כבר לחיות את החיים שלי, למצוא אותם, להנות מהם. להרגיש בטחון במי ובמה שאני בלי להשוות במי שמתפקדים יותר טוב ולקנא. מישהו בעולם הזה יאהב אותי לא רק את החיוכים והצחוקים אלא גם יהיה מוכן לחבק את הכאב ולא להרתע ממני בגללו? ואולי אפילו ירפא לי את הפצע אחת ולתמיד ואני אזכה להיות בן אדם מתוקן ומאושר באמת עמוק בפנים סוף סוף? מה יהיה אודי?
היית כאן כבר היום ולא יודעת אם תהיה שוב. אני לא מרגישה טוב ואף אחד לא עוזר לי!!!!!!!!!!!!!!!!! מעצבן. הייתי היום אצל הרופאת משפחה ומה שבדקה היה נראה לה תקין. היא עצבנה אותי, מספיק שהיא חושבת שאני בדיכאון, ולא נראה לי שזה נכון אבל אין לי כוח להתווכח על זה.(בעבר סיפרתי לה שאני בטיפול בעיקר בגלל הפסיכיאטרית, רציתי שתביא לי מרשם דרך הקופה וליידע אותה). בכלל אני חדשה אצלה. ובגלל שלא התסתכלתי עליה בהתחלה היא חושבת שאני בדיכאון והיום היא "התלהבה" לראות אותי כי הייתי נראית לה יותר במצברוח, כי הסתכלתי ואמרה שאני מחייכת. ואני שונאת שהיא אומרת לי שקשה להוציא ממני מילים. מה היא רוצה? שאגיד לה למה אני לא מרגישה טוב. אני לא יודעת. בשביל זה באתי אליה. אמרתי לה שהפסקתי לקחת את התרופה ביום שישי לפני שבוע פלוס ושאין לי מושג אם יש קשר. היא חושבת שכן. היא שאלה איך אפשר לעזור לי. אמרתי לה שאני רוצה להרגיש יותר טוב. היא נתפסה לקטע הנפשי אבל זה לא עניינה וגם אין לי מה לחדש לה. רק אמרה לי שאני יכולה לקחת כדור לכאב ראש. ונתנו לי המלצה עליה ובמיוחד הלכתי אליה. (בכ"מ הייתי צריכה לעבור מרפאה, כי עברתי לשכור דירה במקום אחר). ועם הפסיכיאטרית דיברתי כבר שבוע שעבר ואמרה שמקווה שיחלוף, בינתיים כלום. וקודם שלחתי לה הודעה אם אפשר לדבר איתה. כי הרופאת משפחה הפנתה אליה בחזרה ואמרה שאברר איתה הלאה. מבחינת הרופאת משפחה הכל בסדר. אבל אני ממש לא. כבר שבוע אני סובלת מכאבי ראש, בחילות, הקאות וסחרחורות. כמה אפשר לסבול?????! ושלחתי לפסיכיא' הודעה אם אפשר לדבר איתה היום, ענתה שכן. אח"כ שלחתי לה הודעה שכתבתי לה מייל ואם תוכל לקרוא לפני שנדבר בטל'. כי ככה יהיה לי יותר קל להסביר את עצמי ובפלא' סביר שלא אדבר כ"כ. ענתה שלא תוכל לראות מייל עד הערב ושנדבר מחר. ולא אכפת לה שאני סובלת. כ"כ קשה בימינו לפתוח מייל?!!!!!! באמת שאני לא מבינה. אז כתבתי לה שתענה לי כבר למייל. יצא לי החשק לדבר איתה. בכ"מ אני איתה כבר סיימתי. גם ככה שום תרופה לא עזרה לי עד עכשיו (3 עד היום). ואם כל מה שקורה לי עכשיו זה תופעות לוואי אז בחיים לא אקח יותר. מזל שאת כל התרופות שלקחתי עד היום לא היו שום תופעות, אבל אם זה מה שקורה כשמפסיקים ורק רצינו להחליף למשהו אחר, אז אני לא מוכנה לסבול ככה. ואין לי מושג בכלל אם יש קשר, כי זה לא התחיל מיד אחרי שהפסקתי.
הי חנה, את כותבת שאינך מרגישה טוב ואף אחד לא עוזר לך. נשמע לי שמנסים לעזור לך אבל את לא כל כך מאפשרת... עוד נשמע לי שאת מבקשת להרגיש איכפתיות, וכשזה לא קורה - זה מעצבן. אודי
יש לי המון דברים ומטענים שהיצטברו על המנהלת שלי בעבודה ואני רוצה לדבר איתה כדי לנסות להבין ואולי לפתוח דף חדש . ואיני יודעת כיצד לעשות זאת כי זה היצטברות של המון דברים ועקב כך אינני יודעת מאיפוה להתחיל ואיך לסיים . שאלתי היא איך עושים זאת ? והאם זה מאוחר מידי כי דברים לא נאמרו בזמן המתאים .
שלום אפרתי, תכיני רשימה ובה תפרטי את כל הנושאים. זה בשבילך. תתחילי מהרצון שלך להבין ולפתוח דף חדש. השאר יגיע מעצמו. הף יעזו רלך לארגן את המחשבות. טוב מאוחר מאף פעם. אודי
אני בת 26 סובלת מעודף משקל חולה באופן כרוני. לא מסוגלת לעבוד כמו שצעירה עובדת וכל פעם חולה במשהו אחר. מאוד מתוסכלת. האם זה משהו נפשי? אני מרגישה פשוט בחורה חולנית. אבל כן יוצאת לבלות וכן מטיילת ועושה הכול. אולי העבודה לא טובה לי? אשמח לעזרה
שלום לך, אין לי שמץ של מושג. איני מכיר אותך או את מצבך הבריאותי או הנפשי. בוודאי שיש קשר בין מצב רגשי לפיזי, אבל את מדברת על תסכול, ותסכול זה משהו נפשי. כדאי לטפל בו. אודי
הרהטראומה ותחושות מבזות של השפלה ופגיעה נרקיסיסטית שחוויתי בטיפול הפסיכולוגי ועוברים לחיות הלאה את החיים שלי בלי שהמחשבות האלה יבקעו יותר בראש ובנפש שלי? מה לעשות שיש חלק בנפש שלי שרוצה לצרוח חזק שעשו לו נזק ולקבל הכרה? נמאס לי. אין לי שקט בראש.
הי מימה, אבל זה להמשיך ולייצר רהטראומטיזציות נוספות, מתוכך. נראה לי עדיף אם מרפים מהעיסוק האובססיבי בזה. המחשבות והרגשות יהיו, אבל את לא חייבת להוסיף שמן למדורה. אודי
יש איזה רעיון, בבודהיזם נראה לי, או בשיח על מדיטציה באופן כללי, שמדבר על התבוננות במחשבות וברגשות מהצד. לתת להן לחלוף, להיות בחלל לצידך, בלי להיות הן. אני טרם הצלחתי ליישם את זה כהלכה. מה גם שאני לא יודעת מה אני חושבת על זה, והאם זה נראה לי אפשרי או בריא. אבל המחשבה על זה בהחלט הייתה לי מעניינת והוסיפה לי כיוון לניסיונות התמודדות. אני מקווה שאולי גם לך היא תניע עוד מסלול של מחשבות ופעולות. שיאפשר הכרה בזעם ובכאב בלי שישרפו אותך.
נשמע כמו סרט רע שקשה לצאת ממנו. אלא שכמו שכתבת את היא זו שיוצרת אותו שוב ושוב...נכון היא פגעה בך, ירתה בך חץ, אולי חץ מורעל וצריך לנטרל את הרעלים או לתת להם לצאת מהמערכת, אבל עכשיו זו את שיורה בעצמך עוד ועוד חיצים וגורמת לעצמך סבל מיותר. אם כי מהחוויה שלי לפעמים הסבל או הכאב עדיף על הריק או האין ואז זה פשוט בריחה כזו וגם זה פתרון לא יעיל במיוחד...אפשר ללמוד לאט לאט לשלוט במחשבות ולמצוא קצת שלווה ומשמעות... אני שולחת לך לינק, לא יודעת אם יהיה לך כוח לשמוע את זה, זה על בודהיזם, התחלתי להתעניין בזה בזמן האחרון. http://www.youtube.com/watch?v=bMLT0SrEav4
תמיד נעים לקבל מילה תומכת ממישהו שיכול להבין ולו במעט.
שלום יש לי שאלה לגבי סוגיה חשובה שעלתה לי נגיד שהגיע אלי אדם לטיפול, האדם מתגורר בחו"ל ורוצה להתוודות לפני על רצח שביצע בארץ מוצאו וגורם לו רגשות אשם קשים. החוק אומר שישנה חובת דיווח, מצד שני המעשה נעשה בארץ אחרת, מחוץ לתחום השיפוט שלי ושל המדינה. האם מדווחים או מקשיבים לרצונו של האדם לטפל בעצמו ועובדים עם מה שיש בתקווה שבעתיד נגיע לנקודה בה הוא בעצמו מקבל את מעשיו והולך להבקש סליחה או מסגיר את עצמו? מה דעתכם על סוגיה זו?
שלום, בדוק בקוד האתי של הפ"י. לדעתי חובת הדיווח חלה רק אם יש פשע שעומד להתבצע ואתה יכול למנוע אותו. רק בפגיעה בקטינים ישנה חובת דיווח גם אם העברה כבר בוצעה. אודי
שלום, שמי אוהד, בן 23, חייל משוחרר (החל משלשום :) ). יש לי פחד/חרדה/רתיעה מדגים. אני לא יודע להגדיר את זה, אני לא מבין במושגים הפסיכולוגים אבל העובדות הן: אני לא מסוגל לגעת בדג חי/מת בצורתו המקורית או שיש עליו קשקשים. קיים רק סוג אחד של דגים שאני מסוגל לאכול וזה דג נסיכת הנילוס, וההסבר שלי זה כי זה לא נראה כמו דג וזה עם המון רוטב והרבה לחם. אם אני מגיע לבריכה/מעיין/ים שיש בה דגים, ואני רואה את הדגים, אני לא מסוגל להיכנס. אני מבין שהדגים לא יכולים לעשות לי כלום, מקסימום ביס קטן ולא מזיק. אבל אני פשוט לא מסוגל לתת להם לגעת בי או לעבור לידי. זה דבר מוכר? יש לזה טיפול? אני מרגיש טיפש, ילדותי ופחדן ואני ממש לא כזה בכל תחום אחר בחיים. תודה רבה, ושוב אני מקווה שפניתי למקום הנכון בכלל :) אוהד
שלום אוהד, זו כנראה פוביה, ויש לזה טיפול קצר ויעיל. אני ממליץ על טיפול היפנוטי משולב עם CBT אצל מטפל בעל רישיון להיפנוט. אודי
להסביר להם מה זה טיפול פסיכולוגי: לפני- תוך כדי- ואחרי. בשיא התופת שביקשתי תשובות, שלא היה פשר לכלום רק חוויה לא ברורה של סבל, שלא הבנתי למה המטפלת לא נוקפת אצבע לחסוך ממני את הסבל הזה - לא הבנתי, לא הבנתי מה זה טיפול פסיכולוגי . והיא לא הסבירה לי. כמו חיה טרופה נאבקתי בכל רחשי התלות שפקדו אותי להמשיך ללכת אליה לקליניקה- מה שחוויתי מבזה. היו לנו ויכוחים על מסגרת הזמן, היא לא הסכימה להתגמש בשבילי שארגיש שותפה לקביעה הכללים ומסגרת בתוכם אנחנו פועלים , עשתה לי חוויה של מישהו שמכתיב מהלמעלה באופן פטנרליסטי וכוחני . ואמרה לי 'עבדתי קשה' ובגלל זה התעריפים שלי גבוהים, נתנה הנחה בהתחלה ואחרי זה מעולם לא ביקשתי שוב הנחות. הבעתי הכרת תודה. רק יותר זמןזה מה שהיה חסר מבחינתי בחוויה שלי- כי לא הבנתי מה זה טיפול!ולכן זה היה מוזר לגלות שככל שביקשתי ככה היא נאבקה בי חזרה וסירבה לי יותר. ובינתיים, תלות וסבל והמון חוויות קשות של איבוד שליטה וביזוי. צעקתי לה 'ויתרת עליי. למה לא באת לקראתי?' והיא ניסתה להגיד שהיא כן באה אבל שאני צריכה ללמוד 'להסתפק'. כלבה צפונבונית ממשפחה אמידה עם ילדי שמנת שיש להם הקשרות בטוחה נהייתה פסיכולוגית קלינית בכירה ומנסה להטיף לי בזמן שהיא גובה כסף ממני בסכומים שלעולם לא ארויח בעצמי, בלי להסביר לי אפילו על מה בדיוק ומה זה טיפול פסיכולוגי (כי בתמימותי חשבתי שזה עבור קשר תומך מטיב נטו) והיא מתיימרת להטיף לי 'להסתפק'??? החוצפנית הזאת מעולם לא הייתה בנעליים שלי?? אויי איזה צביעות. איזה צבועים הפסיכולוגים האלה. שום צדק חברתי לא תמצאו בתוך הקליניקות שלהם. תשכחו מזה.
ראיתי שההודעה שלי לא הועלתה....אוף למה לא הועלתה? לא נקלטה? של כולם כן ושלי לא? אוףףףף.....עצוב אני נוסעת ומתכוונת להנות...אבל ההרגשה מוזרה מאוד, שמחה גדולה ועצב גדול יחד....לא נראה לי שאפתח את המחשב לבדוק..אז עצם הידיעה שתעלה את ההודעה שלי ותקרא זה בדיוק כמו המטפלת..היא תקרא ותדבר בפגישה ........אוףףףףףףףףףף כואב לי הראש... כבר חייבת חופששששששששששש והוא כבר בא אבל לא הספקתי להפרד ממך :( ולא ענית לי :( חבל, גם איתה לא נתראה חודש שלם!!!!! אוףףףףף מיכ
הי מיכל, רק הבוקר ראיתי את התגובות שנוספו בליל חמישי. מבין שאת כבר חופשת? שיהיה מוצלח. אנחנו כאן, נחכה לשובך. אודי
שלום.יש לי נכדה שיש לה בעייות של לקיחת דברים ללא רשות(גנבה)הם ארבעה ילדים.היא הבת השניה במשפחה.מעליה יש אחות בת 15.5.ומתחתיה יש אח בן 8.ואח בן 4.היא קבוע לוקחת להם את הדמי כיס שהם מקבלים למרות שהם מחביאים בכל מיני מקומות מחבוא.לאחותה היא גם לוקחת כל מיני פריטי לבוש קרמים כל מה שנראה .גם כשהיא מגיעה אלינו לבקור וזה קורה לא מעט.היא לוקחת דברים ללא רשות.אני מעירה לה על כך ואין לה מה להגיד.גם כשהיא הולכת לחברות לפעמים היא לוקחת משם משהוא.זה מאד לא נעים.אני יודעת שזה למשוך תשומת אפילו שלילית בעקר מהאבא.השאלה מה עושים.האם אפשר לקבל עזרה ראשונה או כיוון.תודה תודה סבתא מודאגת
שלום, זה יכול לבטא רצון עז (ולא מודע) להחזיר לעצמה משהו רגשי שלהרגשתה אבד לה (נלקח ממנה). הזכרת רצון לתשומת לב מאבא. יכול להיות שזה קשור גם לקשר עם אמא. צריך לבדוק. אגב, ציינת את גילם של כל האחים חוץ מאת גילה שלה. האם זה מקרה או שזה משמעותי? אודי
כתבתי הודעת המשך (ב26.6)בתשובה לשאלתך.. ורציתי ממך תגובה..כמה מביך....... תודה
הי אודי, סליחה על הטרחה, רציתי לשאול האם ראית את תגובתי לתגובה שלך אליי... אתה לא צריך לענות עליה.. אבל רק רציתי לדעת שראית, שלא התכוונתי לחריטה פיזית. יש קצת דברים חיוביים ותחושה טובה ואני צריכה צמר גפן רך כזה לכסות בעדינות את הפינות הכואבות ואת הבורות הריקים כדי לשים מעל דברים חדשים...
אודי יקר..אני לקראת נסיעה ממש כיפית ומרגשת..טיול מקסים בחו"ל ו..בודאי שמחה ומאושרת על כך, זה דורש ממני לא לראותה חודש שלם, חודש!!! זה הרבה...משהו קורה בי אני מרגישה את זה, משהו מתרחש בפנים, איך מסבירים תחושה בלתי נראית לעין? כאילו אני נעה בין שמחה גדולה לקראת הטיול לבין עצב גדול ואין לי הסבר למצבי הרוח המשתנים....העצב הוא לא רק כי לא אראה אותה, משהו מאוד מוזר לא רגוע...מצבי רוח...חולמנות יתר.. כאילו הקשב וריכוז פתאום עלה וצף...מתי זה עלול לקרות מניסיונך? למה? אני אמורה לשמוח ממש לקראת החופשה ונפשי ממש מפוזרת....יש לך הסבר? אל תאמר לי למצוא את ההסבר בעצמי...בבקשה.. כי לי אין...הקשב וריכוז ממש בולט עכשיו... מיכ
הי מיכל, ברור שאומר לך להתבונן פנימה ולנסות לזהות מה פשר הקשב והריכוז שבולטים עכשיו... על מה העצב הגדול? אודי
הי, ערב טוב לך, ושוב אנחנו בסוף שבוע. שבוע עמוס במיוחד עבר על כוחותנו בשטח.. הברזות ,הפצצות, חשבתי שאנחנו נפרדות.. אבל,לחיים, חוקים משלהם.. למרות שזו תקופה של פרידות, הרבה פרידות. כנראה שבכל זאת עם אמא צביהזה לא סופי.. לא יודעת איך היא /אני/ הדינאמיקה בינינו מצליחים לשמר את הקשר ואנחנו מצליחות לשרוד למרות הכל.. אבל שתדע אודי, סוליות הנעליים נשחקות.. טוב שאתה פה. עם הסטינג הקבוע, המילים המדייקות והטובות שלך.. רוצה לברך אותך שוב בשבת רכה ונעימה.. אודי, אני אגיע מתיישהו לאיזה רוגע פנימי ? לא אחשוש יותר שהיא תעלם לי ? לא אפחד שהיא תנטוש אותי לבד במערכה ? ארגיש איזו שלווה פנימית.. אודי, זה יקרה מתיישהו ? שלך-במבי
הי במבי, אמנם כבר ראשון, אבל תודה... השקט והבטחון מגיעים מהרבה הרבה התנסויות במסגרת מקום בטוח. זה קורה... אודי
צריכה להביא מילים כדי שתבין... לפעמים יש ולפעמים אין אותם- הן נעלמות-נאלמות שותקות ומשתיקות. אבל היום יש מילה, נעימה ואוורירית: הקלה!! קצת יותר טוב, פחות רעש בראש, פחות עמוס וצפוף שם... תודה אודי.
החלקתי היום במדרגות וכואב לי נורא. ובנוסף לזה אני לא מרגישה טוב, היום הקאתי פעם שנייה השבוע. ואני לא מרגישה טוב. אני לא יודעת מה יש לי. אולי אלך לרופא אבל מה הוא כבר יגיד לי?! עצוב לי שאפילו אין לי למי לבכות שכואב לי.... ואני בוכה לעצמי.
הי חנה, אני שם לב שהרבה מאוד את חוזרת על הביטוי "אני לא יודעת מה יש לי". ייתכן שחלק מהכאב שאת חוו הקשור בחוויה מכאיבה מאוד של חוסר ניראות וחוסר שיקוף. אודי
לאחרונה חוויתי מספר אירועים שגרמו לי להיכנס לדיכאון ולחוסר תפקוד בינוני, שכולל בין היתר בחילות וחוסר תאבון, לאחרונה החתול שלי שליווה אותי מגיל היסודי נפטר וחבר שלי שנועדנו לחתונה וילדים נפרד ממני - עם כל אלה אני לא מצליחה להתמודד לטענתו יש בינינו אהבה עמוקה אך הריבים והמחלוקות בינינו גורמים לקשר שלנו להיהרס וטוען שעליי ללכת לטיפול מקצועי. מה עליי לעשות? אשמח לעצה מהירה . תודה
הי חגית, כבר כתבת ועניתי לך למטה. ההודעות לא מועלות מיד. ראי את כללי הפורום המפורסמים בראשו. אודי
אודי יקר מצאתי עבודה חדשה במקום טוב ועם משכורת יחסית בסדר הפחד שלי שאין התאמה בין מה שאני משדרת בחוץ אינטליגנציה ורבליות ומקצועיות לבין מה שקורה בפנים חוסר יציבות חוסר ביטחון אובדניות ועוד השאלה היא איך להצליח להמשיך להפגין את הבחוץ לאורך זמן מבלי שהבפנים יחבל ויהרוס וגם מה עושים כשהעבודה היא במשמרות ואין מצידם גמישות איך אני ישלב את זה עם טיפול ? כי הכרחית לי העבודה ( אין לי מה לאכול ) ונחוץ לי הטיפול
הי הילה, אני שמח מאוד לשמוע על העבודה החדשה! בקשי שייתחשבו במועדי הטיפול. אם פעם או פעמיים בשבוע לא אמורה להיות בעיה. לגבי הפערים - עם הזמן אני מקווה שהחוויות החיוביות בחוץ יחזקו את החווי ההפנימית המעורערת. אודי
אודי תודה על הברכות! הנקודה היא שביקשתי פעמיים בשבוע חופש בשביל להיות עם הילדים והמנהל לא מסכים להתחייב לי לעוד חופשים לנסות ללחוץ עליו ?
שלום רב יש משהו שמציק לי כבר הרבה הרבה זמן. במהלך היום אני מתפקד רגיל, עובד, לא סובל מדכאון, רק מעייפות וחוסר אנרגיה. הבעיה המדוברת, שבמשך כל לילה, ללא יוצא מן הכלל יש לי חלומות טורדניים. אני כל לילה חי בסיטואציה אחרת חברתית, עם "עלילה" מלאה ותמיד היא מעיקה לא נעימה וטורדנית. כל בוקר מחדש אני קם עם זה. אני נרדם בקלות וישן לילה רצוף, אך קשה לי מאד עם החוויה הלילית הזו שלא מפה ממני!! אשמח ליעוץ מה ניתן לעשות תודה
שלום, יש הסבורים שהחלומות מבטאים את החוויה הלא מודעת המעסיקה אותך. כנראה שיש בחייך תחושות של מועקה וטירדה שבאים לידי ביטוי בתכני ובתהליכי החלום. אני מציע לך לראות בזה סימן, ולשקול סשן טיפולי שייסיע באיתור הגורמים לכך. אודי
הבטחתי (לעצמי? לה?) בלי צומות יותר. למה זו הייתה ההחלטה בעצם? מה יכול להיות נורא יותר מקיומו של הגוף הזה כמו שהוא? הלוואי שמשהו מבחוץ יפגע בו ויעניש במקומי. מגעיל שנעשיתי חומלת כלפי עצמי. לא צמה, לא חותכת. תזכיר לי , למה זה הדבר הטוב לעשות? (במקום להענש ולהיעלם, מנכיחה את עצמי בעוד חלל. פשוט דוחה.)
הי נעמה, והיא בולטת בכל מילה שכתבת... עצוב לקרוא, וחבל שאני צריך להיות זה שאת מבקשת ממנו להזכיר לך מדוע הדבר הטוב לעשות הוא לחמול על עצמך. אודי
שלום אני חווה את התקופה אולי הכי קשה בחיי. אני בת 24 וחווה דכאונות . אני חרדתית ובוכה הרבה. החתול שלי לאחרונה נפטר (שליווה אותי מיסודי) לצערי גם הכלבה שהגיעה איתו בקטנות כבר לא תתפקד גם היא בקרוב והחבר שלי עזב אותי אחרי שנה של קשר מופלא ורציני . הוא היחיד שרצה אותי באמת לעומת גברים אחרים בעניין של חתונה וכל מה שמעבר והוא פשוט החליט שאנחנו רבים הרבה ואין לנו תחומי עניין. אני אוהבת אותו ופוחדת (יודעת ) שלא אמצא גבר אחר בטח אחד שירצה להץחתן ויראה בי אישה לחיות איתה. אולי אני מעט בכיינית אבל קשה לי מאד. לרוב כשאני בדכאון אינני אוכלת ובקושי מתפקדת. יש לנו היסטוריה פסיכאטרית במשפחה שזה אמי ואחותי שהיו מאושפזות בעבר . הייתי רוצה עזרה או לפחות לדבר עם מישהו . אני גרה בירושלים. תודה רבה
שלום חגית, חשוב שלא להשאר לבד בתקופות כאלה. נסי לפנות למרפאה לבריאות הנפש, או קופ"ח, ואם יש באפשרותך - טיפול פרטי אצל מישהו/י מהסביבה שלך. את מוזמנת לשתף ולהתחלק כאן במה שעובר עלייך. אודי
שלום, אני מנסה להתגבר על הבעיה הזו כבר שנים, גם בטיפול, וברור לי שזו בעיה עם שורשים עמוקים, אני חווה קשיים בכל זוגיות ובאותה בעיה עם ההורים. עם מגורים לבד זו אותה בעיה רק גרסה הפוכה של הבעיה, כשעצם קשה לי עם הנפרדות עם הלבד כי היא מיד יוצר תחושת חרדה. ובעצם בזוגיות אנחנו הופכים להיות אחד מתקשים לעשות דברים לבד, מיד נוצרת תלות לא נעימה. התחלתי לקרוא מעט האינטרנט על מובחנות זה מאוד דיבר אלי, בטיפול פסיכולוגי הקצב נורא איטי. אני מאוד אודה לך עם יש לך כיוון/זווית חדשה לתת לי לפתרון, אולי לקרוא משהו, טיפול מסויים ובכלל כל דבר. דיי קשה לי עם זה. תודה :)
שלום גינסאנג, נפרדות היא תהליך, ארוך למדי, המתרחש בתוך קשר (גם טיפולי). קריאה לא ממש יכולה לסייע כאן, אלא בניה הדרגתית של "עצמי" וגבולות לעצמי. אודי
סזיפית ולא פשוטה מניסיון שלי מהעבודה העצמית שעשיתי בתוך התהליך הטיפולי ובעצמי ועדיין קשה לי להיות לבד.עם עצמי. אבל זה נסבל ולפעמים מספק הילה
אני נמצא בטיפול פסיכולוגי כבר לא מעט שנים, גם נוטל תרופות לחרדה מזה זמן. אני יכול להעיד על עצמי שקשה לי להתקדם בטיפול כי אני לא עושה שום שינוי כדי להתקדם בחיים. מרגיש תקוע ובאותו מצב, הטיפול נורא עוזר והיא מדהימה, אבל עדיין אני לא מפנים עד הסוף ולא זז מקומי ? שוב תודה!:
חשבתי שאספיק
שלחתי אתמול הודעה..לא הגיעה?..או שעדיין לא פרסמת הכל???
והיום חשבתי על זה פתאום שאולי קשור לזה שהפסקתי לקחת את התרופה. אני עכשיו בהפסקה לשבוע ואח"כ אמורה להתחיל משהו חדש. שלחתי הודעה לפסיכיאטרית, שלא טוב לי. כואב לי הראש, סחרחורת וכל רגע גם המצב משתנה. עכשיו שוב רע. היא התקשרה ואין כ"כ מה לעשות וגם בכלל לא בטוח שיש קשר. למה הכל כ"כ קשה?!
אני שונאת את שתיהן ואולי בעיקר את זו שילדה. שלחתי מייל לזו שילדה שאני כועסת עליה (וגם על הנוכחית), שלמה היא לא אמרה לי שזה מה שיהיה. ושאני לא מתכוונת להחליט אצל מי להיות ושאם הן לא מחליטות בשבילי אני עוזבת את שתיהן. והיא ענתה- היא כתבה שדיברה עם זו שעכשיו ושהיא מבינה וכו', אבל חושבת שיהיה נכון שאחזור אליה. אבל- זה מעצבן אותי. כאילו רציתי שיחליטו לי, אבל אם אני רוצה להישאר ולא לחזור?! אולי הדבר העיקרי שכרגע נוטה לראשונה- זה שהיא מכירה אותי יותר מהבחינה שאני לא צריכה לספר עוד פעם את "כל סיפור חיי". אבל אני אוהבת את השניה (אולי יותר מהראשונה). ואני לא יודעת מה לעשות. לא רואה טעם להמשיך ללכת לטיפול עכשיו, אם אחזור לראשונה. מצד שני יודעת שלא אסתדר לבד בתק' הזו לבד. אווף, אווף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
הי חנה, את רוצה שיחליטו לך אבל כמו שאת רוצה... כנראה שעלייך עוד להתלבט ולהתבחבש בזה, עד שבאמת יקבעו לך עובדה. ואז פשוט ישאר לך לכעוס. אודי
אני חרדתית קלאסית, מטופלת ב SSRI לפני כשבוע, עמית מהעבודה שהיה קרוב אליי מאוד, ואף הודה שחש חיבה ומשיכה כלפיי שלא תמוממש כי שנינו תפוסים. החליט שהוא לא מדבר איתי יותר. זרק הערה עצבנית וצווח שלא אפנה אליו אלא אם כן מדובר בעניני עבודה. אין לי חצי מושג מאיפה זה בא לי, לא פגעתי בו בטח שלא בכוונה. אבל הבנאדם עשה עליי איקס מתעלם ממני בצורה מופגנת, לפעמים אפילו נדמה לי שהוא יוצא מגדרו לעשות זאת. המחשבה הזו מוציאה אותי מדעתי. כשניסיתי לבוא לקראתו במחווה של שלום הוא רטן שלא אפנה אליו והוא אף ביקש מעמיתים אחרים במשרד שלא אדבר איתו ואפסיק לעשות מאמצים כי "עיצבנתי אותו" אני מרגישה נורא. לא ברור לי למה יחס כזה מגיע לי. וזה לא יוצא לי מהראש, הנוכחות שלו מעלה לי את רמת החרדה וזה מוריד אותי למטה מבחינה נפשית אני עם עול עצום על הלב מישהו יכול לתת לי פרספקטיבה?
שלום נאדיה, אני משער שהפגיעה שלו קשורה למה שכתבת בשורה הראשונה. אבל זכותך המלאה להבהיר שאינך מעוניינת ועליו להתמודד עם זה. כנראה שזה קשה לו. אודי
אני לא מרגישה טוב. אני כבר לא יודעת אם אני ממציאה את זה, או שזה אמיתי. אני מתלבטת אם זה קשור לעבודה שלא רציתי ללכת ואני לא יודעת. אני מרגישה שאני לא שולטת במה שקורה לי. אני לא מצליחה להבין מה קורה איתי...
הי חנה, מדוע החלטת לא ללכת? אני משער שההחלטה קשורה במשהו רגשי שעובר עלייך, ובהחלט ייתכן שזה קשור למה שאת מרגישה שקורה לך, מבלי יכולת לתת לו פשר. אודי
אולי קשה לי להסתגל..להתגמש.. להשתלב בכל מסגרת בגלל זה?!!.. אולי יש לי פשוט קווים אוטיסטיים? יש דבר כזה? .. ויש דבר כזה אוטיזם נרכש? זה השתנה בחדות בסביבות גיל 12.. הייתי מאד חברותית ותוססת.. ומשהו בי כבה.. ככה פתאום.. מרגישה כלואה בתוך עצמי.. זה נורא אודי.. איך אדע??
הי מיקה, יש בהחלט הגנות אוטיסטיות. מה קרה, למיטב הבנתך, בגיל 12, שיצר את השינוי העצום שתיארת? אודי
סליחה הייתי בלחץ.. וכבר חשבתי שההודעה לא הגיעה... שאלה טובה שאלת..אני באמת לא יודעת מה קרה.. כלומר היו הרבה דברים..אבל אף אחד מהם לא מסביר זאת באמת.. כי לא זוכרת שקרה משהו.. היו דברים שהיו גם קודם....עכשיו נזכרת במשהו שכן קרה.. היו לי שתי חברות שנעלמו לי מבלי לשתף אותי..עברו לבית ספר אחר.. והיינו בקשר בתקופת החופש..אבל הכל נראה שטותי ולא מסביר.. חוץ מזה מה שהיה קודם המשיך להיות גם בגיל 12.. אלימות בבית.. וכדומה..אולי זה פשוט כמו סכיזופרניה..זה פשוט צריך לפרוץ מתישהו.. אני מפחדת אודי.. הכל נהרס לי.. מרגישה חורבן של החיים
הי מיקה, דברים שרואים מכאן לא רואים משם, חוץ מזה שכנו שאת אומרת היו גם "הדברים הרגילים". אודי
אודי שמעתי מיותר ממטפל אחד שתארתי את הכעס העצום, אפילו זעם שיצא ממני בטיפול שהיה והמון מרדנות ובעיטות שהם אמרו 'אולי זה מה שהיית צריכה'. מה הכוונה בזה? זה בטח לא משהו שהיה לי נוח לחוות והרגשתי ממש מזדהמת ממרירות שם, אז איך אפשר להתייחס לזה כ'משהו שהיית צריכה'? הלוואי שבדיעבד אני אתפוס את זה ככה כי בזמן אמת זה הרגיש הכי הפוך ומנוגד למה שרציתי והרגשתי שצריכה. בניגוד לעבר אני מרגישה שכיום אני מסתכלת על המטפלים כבר 'מבחוץ'. רק שמעצבן אותי שלא הסבירו לי כלום
כעס על המטפלת בעקבות שחוייתי את ההתייחסויות שלה לא אמפתיות. ברור שהכעס שלי היה מאוד גדול ביחס לגירוי. אז אמרו שאולי מה שהייתי צריכה זה כביכול לבטא את כל הכעס הזה, שלא מקרי שככה קרה או לא 'טעות'.
אני כתבתי פה לא מזמן הודעה אבל כנראה מספיק מזמן כדי שאשכח את הסיסמא שלי.... להזכירך כתבתי על בדידות ועל חברה יחידה שיש לי שמאד ביקורתית כלפיי והמלצת לי לחפש חברות חדשות. מה שאולי נראה פשוט, אבל ממש לא . במיוחד שאני אדם ביישן, סגור וחסר בטחון עצמי. מה שרציתי לבקש זה יותר עצה לצעד ראשון, מאד מתסכל אותי שלא מסוגלת לדחות את החברה הזאת ולסרב לפגישה אתה כשהיא רוצה להיפגש. והיא יכולה לדחות אותי אם לא מתאים לה. גם אחרי שמתכננת מה לומר לה ואיך לסרב להיפגש ביום מסוים, אני לא עומדת בזה ו"נכנעת" אבל אחר כך מרגישה ממש דיכאון וכעס על עצמי . אני יודעת שמפחדת לאבד את הקשר היחידי הזה גם אם הוא לא הכי מוצלח וגם מפחדת להתעמת ולריב עם החברה - שיודעת להיות מאד אגרסיבית אני מרגישה תקועה בגיל נורא צעיר כי כאילו חסרים לי הכלים שילדים לומדים בהתקשרות עם הסביבה ועם חברים. אני פשוט אולי לא יודעת להגן על עצמי תודה רבה, בילי
שלום בילי, את צריכה ללמוד ולהגיד לא. לסרב. אני נשען על דברייך בסוף פנייתך: "אני פשוט אולי לא יודעת להגן על עצמי". אודי
שלום רב, עד לפני 11 שנה (בהיותי בן 30) מצבי הכלכלי והחברתי צפה פני עתיד עם דירה משלי סיום לימודים אקדמאים,אך מאז הוא החל מתדרדר עם השנים כמתואר להלן: 1.התקשתי למצוא התמחות כדי להתמקצע בתחום שלמדתי ולמעשה לא מצאתי מקום עבודה שהסכים לקבל אותי להתמחות לכן נאלצתי לעבוד בעבודות מזדמנות תוך נסיונות כושלים למצוא את ההתמחות כדי לרכוש את המקצוע. 2.תואר בלבד עם עבודות פשוטות כמו שעבדתי העיבו על נסיונותי גם למצוא בת זוג לחיים. 3.בהיותי בן 36 מכרתי את הדירה והתחלתי לשכור דירות בזו אחר זו כי כך חשבתי ישתנה מזלי בעקבות הכלל"משנה מקום משנה מזל" 4.לקראת גיל 37 עברתי משבר שהמסקנה ממנו הובילה אותי לחזור בתשובה כי עד אז הייתי מסורתי וההנחה היתה שכל מה שעובר עלי קורה בגלל שאני למעשה "יושב על הגדר"(גם בעצת רבנים). 5.לצערי הרב ,שחזרתי בתשובה התקשתי עוד יותר למצוא עבודה(גם עבודות רגילות)ועבדתי לתקופות קצרות כך שגם לא יכולתי להרשות לעצמי להפגש ולהכיר בת זוג ואם נפגשתי אלו היו בחורות ,שלא הייתי מעוניין בהם כל כך כך שלא יצא מזה כלום. 6.בחורות שבהן הייתי מעוניין איבדו עניין, אני מניח שבגלל שלא עבדתי. 7.מדובר כמעט ב-4.5 שנים בהן כמעט לא עבדתי וקרוב למחצית הכספים שקבלתי בעבור הדירה שמכרתי בוזבזו לשכ"ד ומחייה. 8.היום אני בן41.5 עם פער של כמעט 11 שנים מאז סיום הלימודים,מובטל ללא זוגיות רואה איך מצבי הולך ומתדרדר מול מכרי ובן משפחתי שהלכו והתקדמו עם השנים(הקימו משפחה,ילדים,בנו בתים). 9.בחצי השנה האחרונה חוויתי גם מחלות פנימיות,,כנראה הן בעקבות הנסיונות שלי לשנות מהרגלי הדתיים והן משינוי היחס(לא לטובה)כלפי ממכרים ובני משפחה בעקבות התערערות המצב המתואר. מגיל 40 בו חוויתי משבר אני עומד בפני קופליט קשה מאוד שאינני מצליח להשתחרר ממנו מול השאלה אם להמשיך להיות דתי? ראה מה עברתי בשנים לאחר החזרה בתשובה(4.5 שנים בקרוב). כל המטרה של החזרה בתשובה היתה בעיקר להקים בית ולבנות משפחה והנה היום אני עומד כמעט חסר כל, חרף ההתערערות האמונית נקשרתי לדת עם השנים והיום קשה לי להשתחרר מהרגלי הדתיים. אני חייב הצע מקצועית. אודה לך אם תעזרו לי להשתחרר מהקונפליט המכביד והמעיק הזה לכאן או לכאן כי המועקה נמשכת כבר הרבה זמן! תודה.
שלום לך, טבעו של קונפליקט הוא שאין דרך להכריע בו מבחוץ: אם אומר לך א' - תמהר להדגיש את ב', ולהיפך. אתה מתאר התדרדרות תפקודית ברוב שטחי החיים. אני מציע לך לנסות ולהגדיר מטרות ברות ביצוע, בחלקים, כשכל פעם תתמקד באחד מהם. בהצלחה, אודי
הי אודי הזמנת אותי (וגם אנימה) להסתכן קצת אני כותבת את הכותרת הזו ומסתכלת עליה וחושבת איך אז אולי אני יכולה לנסות להסתכן ולספר שאני חולמת להיות פסיכולוגית.. ... הנה הפער בין פה לשם בחוץ, ביני לביני... אולי לנסות לראות אם אפשר להחזיק אותם באותו מקום...או לא להיות פה בכלל. מקווה שלא אתחרט (וכבר מתחרטת... מתחרטת, מלשון נחרט אבל, חרוטה כבר בכל מקרה.. ואולי כל פעם שחורטת זה הורס לי עוד קצת?.. (ומקווה שאתה לא כועס על זה... סליחה. או סתם חושב שאני חלשה מדי, כמו שאני חושבת..)
הי גילת, וכי מדוע שאכעס? העניין בפסיכולוגיה זה החיבור לעצמך. גם לכאב. כשיש חיבור אמיתי לכאב - לא צריך חריטות (שזה ביטוי התנהגותי-גופני). ולצד ההרסנות יש גם את היכולת לתיקון, לא? אודי
לא התכוונתי לחריטה פיזית... אלא לדברים שאי אפשר לקחת בחזרה, שאחר כך מתחרטת עליהם.. והם נחרטים לי בי ובאנשים אחרים לגביי... גם איתם צריך למצוא דרך להשלים, אני מניחה... לא יודעת כ"כ מה אני רוצה ממך,בעצם. אבל תודה.
וככל שעובר הזמן נהיה לי יותר קשה. מאוד קשה. אני אוהבת את זו שאני אצלה מאוד. ואולי מתחילה לחשוב שלא רוצה לחזור לראשונה. אבל אם זה היה הפוך אז סביר שהייתי חושבת אותו הדבר. ז"א שגם לא הייתי רוצה לעזוב את השניה. אף אחד לא הכין אותי למצב הזה. יצאתי עכשיו ממנה כולי בוכה וכואבת. למה? למה זה קורה לי? קבעתי עם הפסיכולוגית הראשונה שבמהלך חופשת הלידה אם ארצה כמובן, אכתוב לה מייל אחת לחודש. עכשיו הגיע זמנה של הפעם השניה. ואני רק מבולבלת, קשה לי עם שתיים. מצד אחד רוצה את שתיהן וכמה שיותר מטפלות מבחינתי זה כאילו טוב. מצד שני מרגישה שאם אכתוב לה מייל עכשיו זה יהיה קשה ויכניס אותי עוד יותר למצב מבולבל.
הי חנה, נשמע שקשה לך ומבולבל לך. המשיכי היכן שאת. זה בסדר להיקשר. אפשרי לעצמך גם להיפרד. זה לא טוב כמה שיותר מטפלות. זה אפילו יכול להזיק. אודי
אודי, איך מתמודדים עם פרידות...? עוד פרק נסגר... משאיר חלל... משהו מת...נשמטת הקרקע...משאיר בפה יובש... טעם מר... פחד.. רצון לטשטש את המוח...את הלב... לברוח ולא להתמודד..
הי אנימה, בפרידות יש תהליך של אבל, שסיומו הוא בקבלה והשלמה. פרידות לעולם אינן דבר קל, אבל הן חלק בלתי נפרד מהעיסקה הזו שנקראת חיים... אודי
בשנה האחרונה אני מאוד חרדה , יש לי מחשבות לא טובות , אני כל הסמן חושבת על מוות של הני משפחה , ילדיי , בעלי ועל איך שלא אוכל לעמוד בזה , התחלתי גם לפחד מטיסות שמה המטוס יתרסק ונמות , לא עברתי שום אירוע טראומטי , אז למה זה קורה לי ? ואיך מטפלים בזה ,? אני אמורה לטוס בעוד שבוע ואני מאוד חוששת , יש כדורים שאני אוכל בטיסה להרגעה
שלום דליה, בוודאי שיש כדורים. פני לרופא בנושא. לאחר שתשובי מהטיסה, גשי לטיפול CBT בחרדה, אפשרי גם בשילוב עם היפנוזה (אצל פסיכולוג המורשה לכך מטעם משרד הבריאות). אודי
נעלבתי ממך. אווף. כתבת שאני מבלבלת אותך ולא יודעת למה אני נעלבתי. אתה שואל את מי בדיוק אני רוצה להעניש?! כי אני חושבת שאם אני אסבול ויהיה לי רע ככה הפסיכולוגית תתייחס אליי יותר. אני יודעת שזו מחשבה דפוקה. אבל לא יודעת מה לעשות. היא לא מרשה לי לשלוח לה הודעות ובינתיים באמת לא שלחתי. אבל כן יש בי משהו שרוצה לשלוח, כדי שתראה שרע לי, שאני צריכה אותה, שאני משתגעת...
הי חנה, אבל באמת לא הבנתי. תגידי לה בפגישה שאת צריכה אותה ושרע לך ושאת רוצה להעניש את עצמך כדי שהיא תראה. אודי
אני לוקחת חצי כדור מזה ארבע וחצי שבועות, לא ממש מרגישה שיפור בחרדה אבל בעיקר עייפה, ומאד חסרת שקט מה שמעולם לא היה לי קודם. האם התופעות קשורות לציפרלקס? האם יש טעם להמשיך לקחת (ואף לעלות את המינון), ולקוות שתופעות הלוואי (אם אכן קשורות) יעלמו?
שלום דנה, היות ואיני רופא, אלא פסיכולוג, אני ממליץ להתייעץ בנושא התרופתי עם הרופא המטפל. אודי
