פורום פסיכולוגיה קלינית

פשוט להיות כאן לנסות לנוח הסבב הזה שונה אבל מרוקן . להיות כאן קטנה מכורבלת. מהססת פוחדת חזקה לרגע קט קטנטן לתת מנוח לנפש ולהמשיך לא מוותרת ולא נשאבת פלאשבקים ארורים . הפעם הצורך אמיתי ולא אובססיבי ... צריכה זמן עם עצמי לעצמי

כנראה בטעות. אבל לקחו לי אותו...מה נעשה?

היי אודי, דפוס אישיותי של התקרבות-התרחקות, האם זה משהו שורשי ובסיסי שלא ניתן לשינוי ושצריך ללמוד לחיות איתו? או לחילופין בר שינוי? לפעמים אני מרגישה שאין לי תקנה, שלנצח אני אצטרך את הלבד שלי. אני פוחדת על הילדים שלי, שאולי גדלים לפעמים בחוויה של אימא שהיא בלתי זמינה ,אולי אפילו לא עקבית.. אני פוחדת להיות אמא שלי. לפעמים אני לא יודעת מי אני בכלל...ילדה? אמא? אישה? אם אני קשוחה ומרוחקת ורצינית , או ילדותית ומתוקה? אני חושבת שיש בי משהו גבולי..

אודי, אתה יודע מה? אני לא זוכרת את משנתך בקשר לגעגועים בכלל או געגועים למטפל בפרט. ולכן אין לי את הכלים להבין את התשובה שלך אלי בקשר לגעגועים למטפל שהיה ואיננו.

בת 30 סובלת מגיל 18 מחרדה טופלתי תרופתית כמה שנים וזה עזר בשלב מסויים הפסיק להשפיע ואפילו ששיניתי תרופות ומינונים אין השפעה. טופלי cbt היה תקופה שעזר ועכשיו גם זה נפסיק. מה יכולה להיות הסיבה שתרופות ו cbt לא עוזרים לי יותר?

אודי בטיפול יש גבולות ונראה לי אחד הדברים ששואפים אליהם זה להוביל ליכולת להתבונן על הרגש מבחוץ .. וכמובן שאם יש העברה אז המטפל לא ינצל את זה אבל בחיים האמיתיים יש מלא מלא מקרים שנגיד גברים מחזרים ולוחצים לנשים על כפתורי רגש מסויימים כדי לעורר משיכה ו/או התאהבות ובנות יכולות לעשות אידאליזציה ולשכב עם בחורים אבל בסוף הקשר מסתיים במפח נפש.. ובד"כ בנות כאלה הן סדרתיות בנטיה שלהן לחיות את הרגש ככה ולחפש לו מענה .. מה שקורה בטיפול גם יכול להיות דומה לזה- מתאהבות במטפל , רק ששם זה לא מתפתח לקשר ממשי ובטח לא מיני .. השאלה שלי היא האם זה נחשב נורמלי שנשים הם כאלה מושפעות רגשית? או שזה שלב פחות מפותח מאישה מפוכחת נגיד. כי אני ממש רואה איך יש לבנים סדנאות כאלה שהם לומדים להתחיל עם נשים דרך מיניפולציות רגשיות שהם עושים.. מה דעתך על זה? מכיר את התופעה הזאת?

היי מימה, והאם אין נשים שמפעילות מניפולציות ו-"מפתות" גברים? אני חושבת שהתנהלות מינית אף פעם לא עומדת לבדה ותמיד זה מצביע על האופי "הכוללני" של האדם. גברים שמעמידים פנים שהם אוהבים בחורה רק לצורך קיום יחסים איתה, הם באותה מידה יכולים לעשות זאת לצורך כסף או טובת הנאה אחרת. העיקרון הוא העמדת הפנים והרמאות. ברור שאישה תהיה מושפעת משברון לב..ולא משנה אם כתוצאה מגבר שנטש, או אהבה בלתי ממומשת למטפל..רגש זה רגש. לא? ובאופן אישי, לדעתי צריך לבדוק טוב טוב מה מחפשים - אם מחפשים פורקן רגעי גרידא ואז אסור לבלבל עם הרגש ולתת לו להוביל (באופן אישי אני נגד), או לחילופין מחפשים אינטימיות רגשית ופיזית - ואז כבר אחד מוליך את השני.

גיל 34 נראה לך מאוחר מדי לעשות דברים בחיים כמו למצוא זוגיות, להביא ילדים, לעשות תואר ראשון, לעשות קריירה במשהו... בקיצור כל הדברים שנחשבים ל'חיים מלאים'... מאוחר לי מדי?? אפשר נגיד להביא ילדים גם בגיל 40 לא.. ? (בתור אישה אני מתכוונת כמובן, לגברים אין את המגבלה הזאת..) אוף אני מרגישה לא בשלה עדיין. חבל שאני לא בת 24..

מרגישה שאף אחד לא נמצא איתי ברגעים הנוראית האלה והכי קשים זה נורא

יש בי כח חזק שאומר לי לפוצץ לכתוב לו שאני לא באה יותר! או לכתוב הודעה מתריסה או לאיים שאני לא באה... כי כואב לי מאוד וכואב לי שאני מסמסת ומתקשרת והוא לא חוזר ויש בינינו הסכם שאם זה דחוף וקשה אפשר ליצור קשר. ואני כמעט ולא עושה את זה... וכואב לי שהוא לא מבין ולא כאן ושוב מפספס וכואב לי לבוא שוב ולהביא את הפגיעות והחולשה ומוגלה והפצע המדמם.... שתי כוחות מנוגדים ומאוד מאוד חזקים.... מרגישה שכבר לא עומדת בזה שנוגעים באנליזה בשכבות של השורש ועצבים מדממים בלי הרדמה..., אני עדיין יושבת על הספה בבית ומתפתלת מכאבים למה התהליך הזה כל כך קשה וכואב ושורף???? ואיך מתמודדים עם הכוחות הכל כך מנוגדים??? ואם תוכל לאלחש בכמה מילים מרגיעות שיוכלו לאסוף את הכאב והשברים???

אודי קבעתי אם מישהי מומחית בתחום הזה. נראה לי יותר יצליח לגעת בי, תרתי משמע... ורואה שלא פרסמת אף הודעה שלי מאז הפעם האחרונה... הכל היה מבחינתך 'עוד מאותו דבר'? בטח אתה חושב שאני אחראית/אשמה בכל מה שקרה בטיפול ההוא.. :/ אתה חושב את זה?

שלום רב, לקח לי המון זמן (שנים) לעשות את הצעד ולא רוצה סתם לבחור שם מהאינטרנט. מחפשת פסיכולוגית המתמחה במיניות, אינטימיות ופתיחות רגשית. אזור רעננה תודה!

תנסי באתר של איטם

הי אודי, התחושה הקשה היתה אחרי טיפול עמוק בתודעה אחרתצלאחריו הרגשתי כמי ש"נזרקת" לרחוב מבלי לחבוש מעט את.הפצע. תחושת בדידות. תהומית

וזהו. אין לי יותר.

ימים לא פשוטים, מורכבים קצת . האם זה אני שמחפשת את הקושי ולא מאפשרת לעצמי להיות בשקט צריכה לעשות הרבה עבור עצמי ומוצאת את עצמי עושה עבור אחרים . העבודה שלי בחלקה נוגעת בן חיים למוות מלווה אנשים בשנים האחרונות לחייהם , בשנים הקשות שלהם . מרגישה כמו הילד שמחזיק את החור בסכר עם האגודל ולא יכולה להרפות , להרפות מבחינתי אומר שויתרתי על בן אדם לא רוצה שיוותרו עלי איך אפשר לוותר על אחר . מצד שני זה לא משפחה זה עבודה ואם כולם מסביב רוצים שהרפה האם אני צריכה להרפות. למה בכלל אנשים רוצים שהרפה מבינה את הקושי לראות את השני דועך אבל אני לא אלוהים , הכל הוא בזמנו של הטבע אני לא מאריכה חיים אני משפרת אכות חיים. מרגישה שנשברת לא מסוגלת לתת מעצמי כשאני כל כך לבד במערכה. נשחקת פיזית ונפשית ללא תמיכה. עצוב לי כל כך ובאמת לא יודעת מה לעשות עייפתי מלמשוך את העגלה לבד היא כבדה לי מידי והיא גם לא שלי ..אני רק הנהג השכיר , האם לנטוש את הנוסע במדבר ????

אין עמיתים אני לבדי במערכה לגמרי . זה כל כך מורכב ואם אני אסביר אני אחשוף את עצמי . אין לי בעייה להמשיך במשימה שלקחתי על עצמי לפני שנים אם מי שלקח אותי היה מעודד . יותר מזה לא רוצה עידוד או תמיכה אבל מצפים ממני לפרוש לבד מעצמי כי הידיים שלהם קשורות . מבחינתי לפרוש זה לשלוח למות בסבל וייסורים שלא מגיעים . שואלת את עצמי האם אין כאן היפוך תפקידים האם אני באמת צריכה להאבק אולי לעשות כרצונם. אודי תאר לעצמך שקיבלת ילד לטיפול ואז בשלב מסויים ההורים פשוט מתעייפים ומעדיפים את הילד במוסד סגור שברור שמצבו ידרדר. אבל להורים אין החלטה בעניין כבר ויש מי שמחליט אחרת אבל ההורים מבקשים ממך כל הזמן שתפרוש שתוותר ... מרגישה עייפה ושחוקה

כואב לי זה נגע לי בפצע כואב וכל הזמן דמעות שיורדות לי רציתי שהוא יבוא ליום הולדת רציתי שלפחות יכתוב משהו רציתי שהוא יבוא ויחבק אותי אני רוצה אותו בחיים האמיתיים אני רוצה שהחברים שלי יכירו אותו שחברים שלי בפייסבוק יראו אותו שהוא יהיה אמיתי בעולם האמיתי קשה לי לצאת מהחדר אני רוצה אותו קרוב הכי קרוב שאפשר דמעות דמעות וכאב שצורב ושורף אני רוצה אותו כל הזמן וכל רגע לא בזמן מסויים ומוגבל זה כואב מאוד מאוד הקשר הזה

זו שאני אמורה ללכת אליה היא עוס קלינית. נכון שזה לא נורא שהיא לא פסיכולגוית קלינית? תוהה למה בכלל זה מפריע לי? נכון שאם ההתמחות שלה היא די בי טי, זה טוב בשבילי? אני יודעת שהתשובה היא כן. אתה גם חושב ככה? מפחדת שתגיד שאולי לא.

מה שחשוב זה הקשר ופחות התואר (בהנחה כמובן שהיא מוסמכת)

הי אודי, כמעט 24 שעות שינה רצופות, ככה הרגתי עוד סוף שבוע. זה התחיל ביום חמישי בתחושה קשה מאוד אחרי הפגישה והמשיך אל שישי בלילה אז עמדתי מול עצמי ומשנסוגתי ידעתי כי מוטב שאשן ואמנע מהחלטות במצב הזה. אני מרגישה מנותקת ממנו לגמרי, מהמטפל, לא רוצה לשתף אותו, לא מרגישה צורך לדבר איתו או לכתוב אליו, לא זקוקה לו. לא רוצה להיות זקוקה, זה מחליש אותי ומענה אותי. עלו בי תחושות קשות כלפיו על חוסר האכפתיות הזה או על האכפתיות המותנית, תחומה בזמן ומקום. על הדבר הזה שנקרא תהליך ואני אמורה ללמוד דרכו להקשר אליו ליצור קשר, להתמך, לסמוך ולהחלים. וכל מה שאני אמורה לעשות הוא נכון, כי אני פגומה וצריכה להחלים. כי לצערי חיי למן הילדות רצופי מאורעות שפוצעים וסוגרים ומעוותים. לא ברור לי למה אני כל כך כועסת עליו, אולי מפני שרק רציתי שיאהב אותי וארגיש נאהבת (במובן הכי טהור ואפלטוני) והכתה בי ההכרה שלא יקרה! בלילה האחרון שנתי היתה טרופה, לא.הצלחתי להניע את הגוף למרות שהייתי בהכרה, ניסיתי לצעוק ולא יצא לי קול, כאבו לי השרירים ולא הצלחתי לנשום. כמה שחור שפכתי כאן הרגע. אני מנסה להוסיף קצת צבע: הגוזלים של הצופית, המוכרת גם בשם יונק הדבש, עפים בחצר מענף לענף. בערך בסוף אפריל הם לומדים לעוף ועכשיו כבר עצמאיים לגמרי ולמרות שמנמיכי עוף הם, אינם נופלים בצפורניהם של שני החתולים הציידים שמביאים מנחות כמו עכברים וזוחלים (גם נחש כבר לכדו הקיץ). שירה

מסיבת יום ההולדת היתה מדהימה הגיעו חברים רבים מאוד!!!! לחגוג איתי.... קניתי לי מין כתר שכזה ששמים על הראש כמו תכשיט, והייתי ילדת יום הולדת אמיתית!!! פיצוי על כל שנות ילדותי שלא נחגגה לי יום הולדת. המקום שבחרתי היה קלאסי היה שקט ונעים עם אוויר טוב בחוץ.... זה עזר לי למפות את החברים שלי.... כבר מזמן רציתי להשקיע יותר בחברויות ועכשיו זה יותר ברור לי מי רוצה להיות בקשר.... בכלל זה לא הרבה זמן שאני מצליחה למצוא פניות לחברויות.... זה אומר שאני מרגישה הרבה יותר טוב!!! גם רזיתי במשקל ויותר קל לי להראות עכשיו בציבור.... מרגישה שהשנה שתבוא תהיה טובה יותר... הילה

הילה, איזה יופי. שמחה ככ בשבילך.

הילוש איזה כייף לשמוע .... מאמינה שהשנה הזו תהייה טובה יותר יודעת שבחיים גם יש נפילות בטוחה שיש לך את הכוחות לעבור אותם מבלי להשבר ....חיבוק ענק

בקשר לשיתוק בעשייה. אני רוצה לראות את תשובתך. אני לא מצליחה להכנס אחורה.

הופ אולי לזה את מתכוונת ... מה גורם לאדם שיתוק בעשייה תאריך: 8/7/2015 שעה: 05:26 ולהתנהגות בניגוד לערכים שלו? להזנחה עצמית ולעליבות נפש ולבזבוז זמן יקר ערך? התשובה של אודי הרבה סיבות... ד"ר אודי בונשטיין 08/07/15 22:37 [ סגור ] [סגור] הרבה סיבות... מחבר: ד"ר אודי בונשטיין תאריך: 8/7/2015 שעה: 22:37 שלום איני יכול להשיב על השאלה. היא כללית מאוד ויכולות להיות סיבות רבות לשיתוק בעשיה. מה "תוקע" אותך? אודי מקווה שלא נידחפתי פשוט ראיתי שגם ביקשת בעבר ואודי ביקש כיוון.. זאת ההודעה היחידה על שיתוק בעשייה והיא אמנם לא עם שמך אבל ...אולי אם בכל זאת את מרגישה שנידחפתי לך מתנצלת ...

עברתי לפני כמה ימים חוויה של כמעט טביעה ליד מפל... בשעות שאחרי האירוע הרגשתי כל נשימה ונשימה שלי כאילו היא האחרונה, ויש לי גם סיוט שחוזר על עצמו בלילות, על המים שעוטפים אותי ועל הקושי בנשימה... אני לא חפפתי את השיער מאז בגלל שאני מפחדת ממגע מים בפנים שלי. יש דרך להתגבר על כל אלה?

בבני בן ה6 שאובחן כסובל מODD (ללא ADHD). יש לו קושי לקבל דעות שונות משלו וקושי להתמודד עם תסכול, מה שמוביל להתפרצויות זעם אלימות. הפסיכיאטרית המליצה על טיפול פסיכולוגי (דיאדי) בשילוב עם ריספרדל (שמפחיד אותי מאד). הוא עולה עכשיו לכיתה א והחששות שלנו ההורים להשתלבותו גדולים. האם יש פסיכולוגים שמתמחים ב ODD גם ללא קשב וריכוז? אשמח אם תוכל להפנות אותי למישהו או לתת לי קצה חוט היכן לחפש. תודה.

הי אודי אשמח אם תפרט במה זה תלוי, מתי שיחות עם חתולים יחשב כסימן למשהו לא תקין ומתי זה יכול להיות נורמטיבי. תודה.

אודי, עד כמה אתה בתור מטפל מתמסר בטיפול? עד כמה אתה מוכן להיות עם המטופל בתוך החוויה? לחוש את הכאב? ממש לחוש אותו, כאילו זה אתה הילד הקטן והמפוחד ששומע את הצעדים של אבא במסדרון.... כאילו אתה זה שאיבדת בן זוג אהוב או ילד... אודי, משתוקקת להבנה ולנגיעה מדויקת. זה משהו שהוא אפשרי או בגדר פנטזיה שלי? נטע.

מתחילה להתאושש. תודה אביב ונטע. שבת שלום לכם אביב נטע ואודי

במבי תודה שהגבת . שמחה שיותר טוב לך , אנחנו כאן שיהיה לך נכון ...

מה דעתך על געגועים למטפל שהיה ואיננו???

לפעמים שאני רוצה שהוא ידאג אני ממציאה סיפור כזה שהלכתי לאיבוד ושולחת הודעה לא יודעת אם אני משקרת לו או לי. לאהיודעת מה שווה טיפול אם אני משקרת

אודי תודה שעזרת לי לאחוז אתמול . למרות ההתנגדות הפנימית לדברייך והקריאות שאני כן בחלקי ילדה זה עזר. בזמן האחרון התגברות הדיסוציאציות לא חושבת שזה יגמר אי פעם. זה מאוד מטלטל לשמוע את עצמי ולהבין ופשוט זאת לא אני שם. ושוב חוסר הרצון לקבל שהיה , מרגישה שקרנית ..המאבק הזה לוקח כל כך הרבה כוחות . את זה כתבתי לפני כמה חודשים ..מרגישה בסבב חדש חשבתי שאני כבר אחרי "עצובה מאוד עצובה עצובה וכואבת. נלחמת לחיות להיות . לא להיות אות לא להיות הפגיעה לא להיות מספר לא להיות כתבה נלחמת לחיות להיות אני מי שנועדתי להיות לפני ... בכל יום יש משהו שמזכיר לי שאני לא כמו כולם שאני אחרת ובכל יום ורגע כזה אני נאבקת .. שנים בטיפול נאבקת בעצמי בזיכרונות לא מאמינה לעצמי לא בטוחה מהססת לא מבינה מאיפה אלו צצו ...מתכחשת לכאבים מתכחשת למחשבות לתמונות שרצות לפאזל שסוגר עלי ..נאבקת מלדעת למה אני מי שאני . למה פתאום יוצא מגרוני קול של ילדה בת חמש .למה כשעצוב אני מחבקת את הבובה למה בכלל יש לי אותה ואני הרי אישה שכבר מזמן הגיע לפירקה . נאבקת בקולות ברעש שבראש מתכחשת ולא רוצה להאמין ..וחוזרת ואומרת לעצמי משפטים ששמעתי מבית ..את חולמת את כמו יוסף בעל החלומות את רק מדמיינת איזה דמיון מטורף שיש לך ומי בכלל יאמין לך . את כולך באגדות רק שומעת היו היה וכבר בעולם שלה ... והזכרונות באים ודופקים ורועמים וכבר לא יכולה מהם לברוח וכבר מקבלת גם אם לא מאמינה ..ולפני כמה שבועות טלטלה כל כך קשה שהנה גם בית המשפט מקבל מאמין אז מי את שלא תאמיני לעצמך ...ועוד זכרון עולה וחציו כבר דיברתי וחציו בפנים מכה בועט ולא מרפה ושוב אני עם עצמי שקרנית תשתקי ולא מספרת כי אסור ובורחת מעצמי מהידיעה ...ואז שוב טלטלה הפעם זה לא גברים מצקצקים ונשים חסודות וסתומות שאומרים לי את שקרנית ומה נזכרת ומספיק כבר ומה את צריכה תשומי ..עכשיו זה אנשים שאמורים להיות שם עבורי לצידי לתמוך בי בדרך חוקרים פסיכולוגים אנשים מלומדים...אז מה אני שקרנית והזכרונות שלי לא שלי הם בכלל רק בדמיוני ..אני סתם נהנית לסבול עם עצמי כי אף אחד בן כה וכה לא יודע .. שכשאני נעלבת אז פתאום יוצא לי קול של ילדה ושאני ממש ככה מרגישה . ואף אחד לא יודע שבלילה אני מושיטה את היד למקום המסתור ומוציאה את הבובה ..ואף אחד לא יודע שכשאני נבהלת פתאום אני בורחת לשם למקום הבטוח שכל ילד אוהב להיות בו - בשרותים על הרצפה כי שמה הכי מוגן - ואף אחד לא שומע את הקולות שאומרים לי שאני.... והכי כייף זה שפתאום יש בי מן צורך כזה לקלף את העור מעצמי ולהכות את עצמי ..ברור זה הכל נורמלי וטבעי וככה זה כשגדלים בבית נורמלי וסתם מדמיינים ...עצוב לי נורא ,ועכשיו עוד יותר לא בטוח לי בשום מקום . כי אולי רק אולי אני באמת כמו יוסף בעל החלומות ועכשיו אני ישנה וחולמת ולא באמת בוכה וכותבת.....אבל יוסף חלם את האמת..ולרגע אחד לא שיקר לא דמיין ...עצוב ומטלטל ...ולרגע אני רוצה לאחל לכל אלו הלוואי..אבל אני לא נהנית לפגוע באף אחד ואני לא יאחל לאף אחד לחלום ולדמיין לא כזה עולם וכאלה חיים ...חלומות מתוקים ...."

תודה , אתה מדהים תודה שאתה מזכיר לי תמיד את מה שצריך כדי לא ליפול לתהום זה אכן מקום אחר ..גם אם נמוך בכל זאת גבוה יותר.

איך מסבירים את זה שאדם שהיה לו הכל - כשרון הגשמה והצלחה בקריירה, כסף, משפחה ילדים.... בסוף שוקע בדיכאון ומתאבד? מקרים כאלה גורמים לי להבין כמה חשובה שמחת חיים שפשוט אינה תלויה בדבר. אבל באמת. כי הנה מישהו שהשיג כל מה שאני יכולה רק לחלום להשיג וזה מוכיח ש'אושר' הוא לא תוצאה של כל ההישגים האלה אלא עומד בפני עצמו אודי אתה חושב שאושר, היכולת להיות שבע רצון, זה עומד בפני עצמו? לא צריך להציב לזה תנאים מה דעתך? כי לעומת רובין ויליאמס פתאום אני מרגישה ברת מזל למרות שאין שום דבר מההישגים שהיו לו... זה נותן איזו כאפה לפנים

איך נוצר אגו , איך נוצרת בו ההכרה בשביל להשיג מטרה לא מספיק לרצות ולפנטז ולרצות וממש לרצות.... זה לא יגיע מעצמו כי 'כך נועד' אלא יש לפעול במציאות, להבין את המציאות, ולפעול -במציאות, ולקחת בחשבון את התסכולים שעשויות להיות כרוכים , ולהתמיד.. למרות הכל- כי הוא רוצה להשיג את המטרה שהוא שואף להשיג איך נוצרת ההכרה הזאת אודי? אני שנים ידעתי לפנטז על רצון אבל לא הכרתי את חוקי המשחק במציאות כמו שצריך . לא הייתה לי מספיק עצמאות אישית לפעול במציאות. הגוף שלי היה גוש של חרדות וההכרה חיה את חווית הרצון של עצמה בלי לפעול. כאילו קיוויתי שזה יגיע אליי, שמישהו יגיע או יעזור, שאיכשהו החיצוני יתגייס לסייע לי מה זאת טראומה בשלב האוראלי? מה זה? זה אומר נגיד שבכיתי המון בתקופה הטרום מילולית ואף אחד לא ניגש להרים אותי??? מה זה אומר? תסביר לי איך נוצר אגו שמבין שבשביל להשיג מטרה צריך לפעול במציאות, ולא מספיק רק לרצות, ואיך האגו הזה לומד מה חוקי המשחק של המציאות שבתוכה פועלים??

אני יודעת שזה דפוק מבחינתי, אבל לא מרגישה שזה תלוי בי כרגע. אני צריכה שהיא תגיד לי שהיא רוהצ שאבוא למרות שאני רוצה להגיד לה שאני לא רוצה.. קצת מסובך... אתה מבין אותי?

אני לא רוצה להיות כל הזמן עצובה.. זו הסיבה. אודי, קניתי אוטו (הראשון שלי) וחשבתי שזה ישמח אותי אבל משום מה זה לא. והמשפחה, והטיפול, והמטפלת החדשה שאני אפילו לא מכירה. ואולי היא בכלל לא רוצה שאבוא אליה, אולי היא לא תרצה אותי.

אני פה. אתמול לא הייתי.

אודי, אני מרגישה שאני על סף תהום עומדת בקצה ומתנדנדת ואני מאוד פוחדת ליפול ובעלי והילדים עומדים בצד ולא מצליחים לעזור לי והמטפלת הנוכחית - גם היא, קצרה ידה מלהושיע ורק המטפלת הקודמת מצליחה לתפוס אותי ואז דוחפת אותי בחזרה לשם. קשה לי מאוד.

כתבתי פה הודעה על שיתוק מעשייה. ואני מניחה שענית עליה אך לצערי אני לא נצלעחה לראות אותה. האם אתה יכול להקפיץ את המודעה? תודה

ככה אני מרגישה אודי. גם כאן. הכל.סוגר עלי ואותי. לפעמים אני מצפה שתגיד לי משהו רך או משהו שיחייך אותי או יניע נימים של הבנה. אבל אז אתה מסביר לי שזה לא המקום וגם שואל איך אני יכול לעזור בסערה כל כך גדולה. ואני רק מחכה לליטוף.קטן או מילה של הבנה. ואז מרגישה לא רצויה, דחויה. לפעמים אני בוכה ולרב נבהלת מהתחושה. בעיקר אני מאשימה את עצמי שמשהו אצלי כל כך לא בסדר שלא נשאר לי מקום. מצטערת. אם אני נשמעת מתלוננת. מאוד מעריכה את פועלך כאן. שירה

אודי שלום רציתי לשאול ,ואחרי ששמעתי את זה מפסיכולוג, מה בין.., פוסט טראוומה, לבין ההרגשה הקיומית, שרק שלא יהיה רע יותר..., תודה

הכל אני עושה בטיפול ומנסה להתמך גם כאן כן, אני סובלת מרמות גבוהות של דיסוציאציה ועוד מרעין בישין... כנראה לא מתאים או לא מתאימה וגם לא יכולה להתאים את עצמי ואני גם מרגישה דברים כמו אכזבה, עלבון, כעס, עצב, אי שייכות ועוד. אבל אני גם לא מוותרת מטופלת.באינטנסיביות ומנסה ומנסה ומחזיקה. שירה

הי אודי שאלה, מישהי שמדברת עם חתולי רחוב, בעיניך זה נורת אזהרה שתתכן בעיה נפשית או שזה נופל לקטגוריה של חמוד או כמו של אנשים שבנהיגה מדברים אל הנהגים האחרים אבל בעצם לעצמם. מה דעתך?

אודי, בהמשך להודעה הקודמת - היחסים שלי עם אנשים אינם סוערים ואינם מלאים בניגודים. זה רק בא לידי ביטוי בטיפול. ביום יום אני יחסית בן אדם יציב שלוקח דברים בפרופורציות. מה זה אומר? למה בטיפול הכל סוער ומציף? ולמה אני כל כך תלותית במטפל? זה לא משהו שמאפיין אותי. אתה חושב שזה אומר שהטיפול אינו מתאים לי ואולי אפילו מזיק? אני מרגישה מכורה לטיפול. התמכרות היא דבר שלילי, לא? כמובן שאני מדברת על זה בטיפול אבל רוצה לשמוע גם את דעתך.. נטע.

אודי, פתאום הכל מציף כמו גל ענק ששוטף אותי הראש מתחת למים ואני לא מצליחה לנשום מנסה לצעוק הצילו ואף אחד לא שומע אותי בפנים כמו מחול שדים בכי וצעקות ומנוסה גדולה תראי אותך אני שומעת את הקול המתגרה הזה המפקפק תראי מה קורה לך אולי מספיק כבר תספרי לאחור והילדה בוכה כי היא כל כך מפחדת ואין מי שירגיע אותה עכשיו אודי אתה יכול לעזור לי להרגע בבקשה?

תודה רבה על האיחולים! גם אני מקווה בשבילך שדברים יתחילו לנוע קדימה. תזכורת:בשביל שדברים יזוזו כדאי להניע אותם. אוהבת אותך! *-) ויש לך רכב חדש ולא סיפרת? אהההה? -) הילה

תודה (: וכן, קניתי אוטו, אני עדיין לא מאמינה

מפוצלת מאתמול יצאתי ממנה ילדה בת חמש . מנסה להאחז בכל דבר אפשרי אבל מזהה את המקומות הלא טובים . נותנת מעצמי יותר מידי בעבודה והגוף קורס ובוכה ומתחננן אלי ואני אוטמת אוזניים ... והכאוס הזה מוביל לפלאשבקים או שהם מובילים לכאוס בכל מקרה אני מתחרפנת לא רוצה ללכת לשם . נאחזת לא מאבדת אחיזה

היי אודי, תקופה עמוסה של טרום לימודים.... מחפשת עבודה כי לא אוכל להמשיך באותה עבודה בלוחות הזמנים ולא באים לקראתי..,, אני מהדקת חגורה מבחינה כלכלית כי רוצה להגיע כמה שיותר באיזון כלכלי פחות מינוסים והלוואות... שבוע שעבר הייתי בוועדת מילגות ואני הולכת לעוד מילגה ויש לי מלא מסמכים למצוא.... ולא מוצאת לזה זמן.... חוץ מזה צריכה גם לטפל בהנחה בארנונה.... תוסיף לזה טיפול, ילדים(השבוע נפגשנו:)), עבודה, פגישות שיקום, וגם טיפול שהוא דווקא הגורם המאזן. המטפל שלי אומר לי שאני יכולה לדבר באיכות של חלום..... ויש גם קניות, בישולים, כלים,ניקיון, הגיינה וטיפוח, כביסות, אני גרה לבד.... גם אתה אודי, גם כותב ספרים רבי מכר, מנהל את הפורום, עובד באופן פרטי, וגם מנהל מחלקה בבית חולים.... ו...... אז אולי תלמד אותי, איך עושים את זה???? זה מזכיר את באטמן וסופרמן!!!! אני מעריצה אותך*-) הילה

שיש מוטיבציה ושמחה אפשר לעשות מיליון דברים. שמשהו עוצר אותך אתה מרגיש חסר אונים מול הזמן שעובר. העשייה העושה טוב לנשמה. זה כמו ריצת מרתון. אנשים שיש לה אהבה עצמית ומחשבות חיוביות יכולים לרוץ.קדימה עם כל המשימות. אין לה זמן לבזבז על מצוקות וכאבי לב. אשריהם.

איזה שם בחרת לעצמך! אביב זו תקופה קצרה בשנה של פריחה ויופי ואצלך זה כל הזמן... כמה את חמה, תומכת ואכפתית.... אני מחכה מאוד מאוד ליום הולדתי עד כה 10 אנשים אישרו את השתתפותם!!! חברים מהרבה תקופות וזמנים.... אני מתרגשת.... חוגגים לי??? איזה כייף!!!! יש לי עקבים יפים ובגדים חדשים ותכשיטים ותיק מגניב ואני מתרגשת כל כך!!!!! מגיע חי שיהיה לי טוב כמו שאמרת תודה וחיבוק אמיץ הילה

הי אודי. למה כשרציתי לשאול משהו פעם אז סיננת ולא פרסמת ןעכשיו כשמישהו מדבר על הזוגיות שלו וממש מפרט את הקיום יחסים שלו עם אשתו אתה מסכים לפרסם? שלי היה פחות חמור וכן חשוב. מנגו

שמפחדים להעיר. שחושבים שצריך לרצות את הצד השני כל הזמן.. כל הזמן מנסים להוציא אותי החרא שאם אני מעירה.

גם ללהיות יס מן וגם לומר מה שאתה חושב ומרגיש וכל אחד מחליט מה המחיר שהוא מוכן לשלם. הטוב, נמצא איפשהו באמצע.

היא לא אמורה לדאוג לי? לשאול לשלומי? באמת נראה לה שזה נפסק ככה סתם? ואולי היא הייתה צריכה לברר יותר לעומק למה יש הפסקה יזומה .

אותה בחדר !!!!!!! את לא אמורה להפסיק לבחון אותה? את לא חושבת שגם היא בן אדם? ויחד עם זאת אני מאמינה שהיא מחכה לך שתחליטי שאת עושה שימוש במה שיש לה לתת לך...אוהבת חיבוק ענק ועטף גולם יקרה בשבילך חיזרי לטיפול מסודר או חיתכי המשחק הזה לא טוב לך .

הייתה תקופה מאוד מאוד ארוכה שכל צד היה לוקח לי שעה וחצי.... אם יש קשר טוב וכימיה כדאי להתאמץ.... ועוד שהייתי נפגשת יותר מפעם בשבוע. אל תוותרי על עצמך הילה

היי :) תודה שהגבת לי .. אני לא אוותר! את צודקת למרות שאני קצת מתבאסת מהמרחק אבל באמת יש לנו קשר מאוד טוב :)

אז אגיד בלון המעטה שאני עובקת תקופה חדשה בחודשים האחרונים. סוג של תחושה שאתה חיי אבל בעצם לא, כי המחשבות לא מרפות, הן איתך כל היום, כל שנייה, כל דקה, בלילה , בבוקר בשינה. וכן, הן משבשות את השגרה ואתה לא מבין איך אתה בכלל מצליח להעביר ככה את הימים..אני אני נמצאת בטיפול כבר תקופה.זה עוזר מעט לתחושה...אבל צערי לא פותר את הבעיה..ואני רק רוצה לדעת שזה יעבור...שמתישהו אני אחזור לנהל חיים נורמליים מבחינתי כמובן. ואם אפרט קצת יותר אולי סתם אחשןף את עצמי, כי אני יודעת שהמחשבות הטורדניות שיש לי הן מאד חריגות ...וזהו אולי אם אדע שיום אחד אזכה להרגיש אחרת ואצליח לחיות את חיי אחרת כבר ארגיש טוב יותר...סתם כדי לפרוק. תודה!

אני סובלת מחרדות סביב מצב הבריאות , הכל התחיל לפני כ- 6 שנים לאחר לידה 3 בקיסרי, לחץ דם עלה ל135/85 ונאמר לי להמשיך לבדוק בבית, כמו כן אימא שלי הלחיצה אותה גם שזה נורא גבוה , חזרתי הביתה עייפה , מפוחדת וכואבת , התחלתי לבדוק ולחץ דם עלה ממדידה למדידה עד הגעתי ל 170/110 , חזרתי לבית חולים , שם הייתה העליה נוספת ל180/115 , בירורים ,בדיקות הכל תקין ואז כודרים נגד לחץ דם שעזרו אבל מצאתי את עצמי מודדת את לחץ דם 100 פעם ביום , זה היה יוכל להיות 10 פעמים בחצי שעה ובסופו של דבר עליית לחץ דם עם הכדור נגד לחץ דם, שוב עליית מינון ואז לאחר 4 שעות במדידה לחץ דם היה תקין 120/80 אבל הדופק היה 164, ישר חרדה נוראית, חשבתי שאני הולכת לקבל התקף לב , כאשר הגעתי לבית חולים ההדופק כבר ירד ,בדיקות תקינות ולחץ דם שוב גבוה , נתנוי לי מרשם לעוד תרופה נגד לחץ דם ,אבל כאם הגיון הבריא שלי אמר -זה לא לחץ דם - זה פחד מלחץ דם , חזרתי הביתה, הפסקתי לקחת את התרופות נגד לחץ דם , הלכתי לרופאת משפחה וביקשתי תרופה הרגעה , נתנה לי טרנקסל פעמיים ביום ואו פלא... לחץ דם 115/75. עד היום אני לי יודעת האם קפיצת דופר ל- 165 היה כתופעת לווי ממנת יתר של כדורים נגד לחץ דם שלמעשה הייתה חרדה ולא לחץ דם או זה היה התקף פאניקה.אומנם, טרנקסל עזר לי להגיע לרמות תקינות של לחץ דם אבל לא הייתי רגועה נשפית והמשכתי לבדוק את עצמי שוב ושוב וכמובן לחץ דם ודופק היו עולים, בסופו שלי דבר נכנסתי לדכאון וחרדות חזקות מאוד, הגעתי לפסיכיאטר, התחלתי טיפול בציפרקלס 10 מ"ג ליום, טיפול ביאופיבדק,CBT וnlp. יצאתי מהמצב הזה לגמר'ה , זרקתי את מודד לחץ דם וחייתי חיים שמחים וטובים עם כדור אחד בלבד של ציפרקלס 10 מ"ג. לאחר שנתיים עשיתי חיסון נגד שפעת העופות ולמחרת קיבלתי ום גבוה מאוד, מיד נלחצתי שחיסון עובד בצורה לא תקינה , שוב כנסנתי לסרטים ודכאון , אך התברר במקביל לחיסון פשוט חליתי בסטריפטוקוקים, מיד פניתי לספכייאטר, מיד הגדל מינון של ציפרקלס ל- 15, שוב CBT, NLP ולאחר חודש - חזרתי למינון הרגיל שלי של 10, הרגשתי מצויין והיה שקט לעוד 3 שנים. לפני חודשיים חליתי בברונכיטיס עם שיעול מאוד לא יפה וליחה בכמויות מסחריות , למרות שרופא אמרה לי שזה ברונכיטיס הייתי חייבת להיכנס לאינטנט ולמצוא שזוהי מחלת ריאות סופנית או שחפת, לאחר שיחות חוזרות ונשנות עם צוות הרפאוי הם הצליחו לשכנע אותי שאם אני לא מעשנת אז אין שום סיכוי למחלת ריאות סופנית ומחלת שחפת היא מחלה מאוד נדירה ולמרות שסבא של חברים של ילדים שלי חלה בה - הסיכוי אחלה בה גם הוא 0 כי אפילו אישתו שישנה איתו באותה מיטה לא נדבקה.פחדתי שחיידק אולי קיים אצלי אבל כיוון שב- NLP למדתי שמחשבות שלנו יוצרות מציאות ואני פוחדת משפחת ולא יכולה להשטלת על הפחד הזה אז הוא יעיר לי את החיידק שיכול להיות וקיים אצלי כבר 30 שנה במצב רדום ואני אחלה במחלה הזאת ואז אני אגיע לבית חולים ושם ימדדו לי לחץ דם שבטח יהיה בשמיים ושוב הכל מהתחלה עם חרדות ודכאון.לאחר אנטיביאוטיקה נגד ברונכיטיס השיעול עדיין היה ואני לא יודעת אם זה היה שאריות של המחלה או פסיכוסומטי אלב בערבים כאשר הייתי רגועה לא התשעלתי.לאט לאט שיעול נעלם ואיתו הפחדש מהשחפת, אבל נצמדתי לדופק , אני בודקת אותו כל 10 דקות, אם הוא תקין אני רגועה אבל ל- 10 דקות בלבד ואז אני צריכה לבדוק שוב מה איתו, כי אם הוא יתחיל לעולת אני צריכה לעצור התקף פאניקה בזמו כדי לא להגיע לבית חולים כי אחרת ימדדו לי שם לחץ דם ושוב הוא יהיה בשמיים ואני אתחיל הכל מהתחלה. ואם דופק שלי לא תקין אז נכנסת לחרדה יותק גדולה ומודדת כל 5 דקות. אני שוב בטיפול מוגדל של ציפרקלס 15 מ"ג לאחר התייעצות עם פסיכיאטר שלי, שוב בטיפול CBT,הפחד שמחשבות שלנו יוצרות מציאות כפי למדתי ב- NLP מלחיץ אותי, אני משגעת את הילדים שלי עם המדידות שלי, את הבעל שלי, לא מסוגלת להתרכז , תאבון ירוד (יש ימים ויש ימים),שינה גרוע(בין 3-7 שעות בלילה)ואני לא מצליחה להכריח את עצמי לא למדוד דופק כי לדעתי זה נותן לי בטחון שאני לא אגיע לבית חולים, אם אני לא מודדת אני מרגישה איך החרדה שלי עולה , ממש רעד באיזור הלב.מה לעשות