פורום פסיכולוגיה קלינית

..אוף אתך באמת ... הכתיבה שלך נגעה בי בבטן הרכה איזה שיקוף כואב איך אני נעשית כשאני מתקרבנת, לא פלא שהמטפלת שלי לא שרדה יותר ... ובכל זאת יקרה מאוד מבינה את הכאב את זה שנפגעת אז קודם כל באמת מתנצלת אם נפגעת ממני ולא סתם ככה באמת מכל הלב. ויקרה כמו שהבנתי שלא הייתה לך כוונה לפגוע תאמיני לי שלא הייתה בי שמץ של כוונה לפגוע וכן מן הסתם אנחנו כן נוגעות זו לזו במקומות רגישים. אישית לא נפגעת מכל ההכנסות הקטנות מתחת לחגורה ומבינה באמת מבינה שאת כרגע במצב כואב עד אימה שורף בטרוף..מרגישה שכולנו נגדך לא מבינה מה רוצים ממך מה עשית לא בסדר . הכוונות שלך היו טובות ואת שוב לא מובנת !!!! (אני לא צינית אני רצינית בכל מילה) אני מבינה את המקום הזה, זה שטורגר מפסיק ועף למקומות אחרים שלא קשורים לכאן בכלל ..לא שזה עוזר לך ..רק יכולה להגיד לך שבאמת את חשובה כאן לפורום ..תנסי להתאזן חזרה לנשום דרך הכאב .. רק אחר כך במבט לאחור רגוע יותר אולי תצליחי להסתכל על הכתיבה האמיצה שלך ולהבין ...את באמת חשובה לי ומה שחשוב לי עכשיו יותר מהכל זה שתחזרי לעצמך ...את הכל אפשר לסדר כשרגועים. איתך מחבקת

וואו...סנדיי קראתי אותך, דברייך נכנסו עמוק אל הלב.מצטערת שנפגעת כל כך, אני מצטרפת לדברים של אביב ומסכימה עם כל מילה שלה. אני לעומתה כן נפגעתי מ" המכות מתחת לחגורה"...קראי את תגובתו של אודי להודעה שלך על הקולות שנשמעים בילדותנו..כל כך נכון...אני אדם מאוד פגיע ורגיש..מבינה אותך יקרה וסליחה על כך שנפגעת, לא התכוונתי לפגוע...שמרי על עצמך.

שבוע חדש בשנה חדשה ... https://www.youtube.com/watch?v=dG3NAutpEoY סתם ככה לשים אותו כאן לכולם ...חשבתי עליכם הרבה בשבוע האחרון ..שיהיה טוב והרבה

אודי, בתשובה לשאלתך: אני חושבת שזו פנטזייה מסוכנת. מפני שזה מעורר כמיהה עמוקה וכל כך ראשונית... סופה, אכזבה והתפכחות כואבת. אפשר "להתמסר" בטיפול רק אם יש מישהו שמאפשר זאת, ולא נבהל.... ואתם (המטפלים), נבהלים ובצדק... כל כך הרבה אחריות... כל כך הרבה כוח יש בידיים שלכם. נטע.

אודי יקרה שמחה שאתה כאן ...שמה על היד המושטת לבוקר טוב ...מקווה שהיה טוב ומוצלח .חייבת להגיד שמבחינה מסויימת שמחתי על החופש הזה זה נתן לי זמן לעצמי להיות עם הקושי והרעש וכל מה שאני עוברת לבד עם עצמי .. אודי אני מרגישה (מתנה של הטיפול) העוצמות מטורפות התזוזות בן אוהבת אותה שהלב נמלא בחום עד שונאת אותה וכועסת בזעם נרקסיסטי . באופן פארדוקסלי ביקשתי ממנה בטלפון בדיוק ביום האחרון של השנה ..לסיים עוד שבועיים בדיוק כדי לתת לי זמן להתפרק ולהתחבר לסוף הסימסטר ..יש לי עבודות להגיש יש לי מבחנים לעבור ואני לא מתכוונת לתת לזה להשפיע עלי ... מבינה היום כל כך הרבה דברים..שתיינו נפלנו לתוך השיחזור הזה שנה שלמה והיא הודתה שכבר מזמן חשבה לחתוך לפחות אני יודעת שזה שהרגשתי כבר מזמן שהיא עושה הכל אבל הכל שאני הלך זה לא סתם. אני בטוחה שזה היה בתת המודע שלה ולא בכוונה כפי שאני עשיתי הכל אבל הכל שהיא תעיף אותי ..זה עצוב . אודי יקר צריכה את העזרה שלך ..מכוון שאצלי הכל לבן או שחור . מכוון ובדפוסים הישנים והאוטומטים מישהו חייב להיות אשם אז מן הסתם אני קרבן מצוי ...לא רוצה להגיע אליה בכעס לא רוצה להגיד לה את הדברים אין לזה טעם וזה רק יכאיב במיוחד שהטון יהיה מאשים ומקרבן . כל השבת כתבתי לה תודות ואכן זה עזר לי לצאת מהפינה ושוב חזרתי אליה הבוקר ..כן יש לי את זה כמו למימה האובססיביות הזו אז לא רוצה להיות שם ...אודי אנחנו חייבות לסיים כמו שהתחלנו באהבה ..רוצה אותה כזיכרון טוב היא נתנה לי כל כך הרבה שבחיים אני לא יוכל להחזיר לה ...אז אודי יש לך שיר שיזכיר לי בכל פעם שאני שם שיש למטבע שני צדדים ושנהם בסדר ...תודה ושבוע נפלא לך

ואל תשכח בבקשה ..

אז קודם כל לכל חברי הפורום – מי שחשש שגנבו לי את הניק, שיירגע, לא גנבו לי ולא נעליים, זו בדיוק אני, לא לדאוג. אף אחד לא השתמש בניק שלי, דיר באלק אם רק היה מנסה! ומי עוד חוץ מסנדי היה מסוגל לדבר על עצמו בגוף שלישי, כמה טיפוסי עבורה. עכשיו לסנדי אני כל כך מקווה שלא נפגעת אני מקווה שהבנת את המקום שממנו כתבתי את הפוסטים אני זה מה זה חוששת ממה שאחטוף ממך , אני מ'זה רועדת. אין מצב שאני מצליחה לעמוד בסופה שאת תשפכי עלי כאן ביום ראשון אחרי שתקראי את הפוסטים. רק זה חסר לי ששוב אכנס לכל מיני התקפים עכשיו בגללך. ואודי, אני כל כך מקווה שלא העלתה אותם, אני יודעת שאתה רוצה שנתמודד, אבל אתה מכיר את סנדי, אתה יודע טוב מאד שקשה מאד לעמוד מול המבול שלה, ואני לא יודעת איך אני אעמוד בזה, ואני לא הבאתי את זה על עצמי, לא אמרתי לה כלום, והיא החליטה לפתוח חזית כנגדי, אני בטוחה שזה מתוך קנאה, היא פשוט מקנאה בי, ולכן היא התחילה ככה להילחם אתי. אני ממש לא אמרתי לה כלום לפני כן, ולא יודעת מאיפה כל זה נפל עלי. אתה צריך להגן כאן עלינו, לא יתכן שאני אהיה חשופה לכל ההתקפות האלו ואתה לא מגן עלי, זה התפקיד שלך להגן עלי כאן בפורום, עם כל הכבוד, היא לא יכולה לעשות את כל מה שהיא רוצה בלי שאתה תגן עלי. אבל אתה יודע מה, לא אכפת לי, בין כה וכה אני כבר בקו האש, אז באותה הזדמנות אני אגיד את הכל, כל מה שאני חושבת עליה, וסנדי שלא תפגעי, זה ממש לא את, זו השכנה שלי שגרה בקומת קרקע ושופכת את הזבל על כל מי שעובר, זו סבתא שלי החורגת, היא תמיד הייתה הורגת אותי מכות, זה המכשפה שגרה בקצה הרחוב, זה ממש לא את, ואל תפגעי, מה אני אעשה את כל כך מזכירה לי אותן שלפעמים אני מתבלבלת, אבל זה ממש לא אישי נגדך. זה אני עם הצרות שלי והשריטות שלי והבעיות שלי, את בכלל לא צריכה לקחת את זה עליך, זה שלי, זה כתוב על שמי בטאבו, יש לי חזקה בעניין, יש לי זכות קניינית, זה שלי לגמרי, אל תקחי מזה כלום. אני סתם משליכה עליך את הצרות שלי, סתם מדביקה עליך מה שמכביד עלי, סנדי, באמת אני מה זה מעריכה אותך עם כל הלב, ואוהבת לקרא אותך, ולפעמים אפילו מחייכת מהתיאורים שלך, אז אל תקחי ללב, ואל תעלבי, לא רוצה לפגוע בך. ואם כבר מדברים, ומשוחחים על טאקט ועל יכולת הכלה והבנה. חשבתי עליך. תגידי סנדי, הלכת פעם לנחם אבלים? ראית איך שכל אחד נכנס לשם, ככה, נעצרים בפתח, אפילו שהדלת פתוחה, כל אחד מכחכח בגרון, לאט לאט נכנס לחדר של האבלים, לא מוציא מילה, מוצא כסא מתישב על הקצה ומחכה שהאבל יתחיל לדבר, ואפילו כשהאבלים מדברים הוא רק מהנהן ועושה הםם הםם, רק כאשר השיחה קולחת הוא מספר ומדבר, אבל בשקט, ברגישות, ואם האבל רוצה לספר, הוא מיד עוצר את דיבורו. יש לי הרגשה שכשאר את מגיעה לנחם אבלים, ישר בפתח את מתחילה לעשות קולולולול בקולי קולות, את נכנסת לחדר של האבלים לא רק בשירות ובזמירות אלא גם במין הליכה ריקודית שכזו, מתחילה להתנשק עם כל אחד שם, כאילו והגעת לחתונה, ואז את מתיישבת ופותחת במונולוג ארוך על כל הקשר שהיה לך עם הנפטר, וכמה שאת מספרת עליו את יותר מספרת על עצמך, יעני מספרת את כל הדברים הנפלאים שאת עמדת בראש, ואיכשהוא את גם מכניסה אותו את הנפטר שיעמוד בפינה ולא יעיב על האור הגדול שנוגה ממך, כל זמן שאת שם אף אחד לא יכול להכניס מילה, גם לא האבלים. ואת יודעת מה, זה נראה לך מופרך, אז להווי ידוע לך שבדיוק כך את נראית כשאת מגיעה לפורום. ברוך השם אנשים לא אבלים כאן אל מת, אבל הם אבלים על חלק שבהם מת, על אבידה, על קושי, ואת במקום להיכנס על קצות האצבעות, לשבת בשקט, לתת להם לדבר, לשמוע, ולהריח מתי נכון שתדברי, להכיל אותם, לתת להם תמיכה שקטה, כשהם ממלאים את הבמה. את נכנסת עם קולולולו בצרחות, ומתחילה לדבר בלי סוף, מחניקה כל אמירה של כל מי שמרגיש כאן רע, ואת אפילו לא מרגישה בזה, כמו אותה שמנה שעולה לאוטובוס עם עשרים שקיות מהשוק שהיא עכשיו עשתה, ולא מרגישה איך היא דוחפת את כולם ואחר כך משתלטת על המקום של כל הישיבה של ארבעה אנשים, ככה תופסת מקום של ארבעה עם עצמה ועם השקיות ועוד מבקשת מכמה אנשים 'נשמה, תעשה טובה תחזיק לי את השקיות האלו שלא יפלו, כפרה, כל הכבוד'. המקומות לא מספיקים לה אז היא גם מנצלת את האחרים שיחזיקו לה עוד כמה שקיות. את בדיוק כך, וזו ההתנהגות שלך. ואת יודעת מה עיקר הבעיה אתך סנדי? שאת בטוחה שאת הכי חכמה ואף אחד לא יכול לחדש לך, ואת מבינה הכי טוב. את אפילו לא מנסה להבין מה שאומרים לך, לא מנסה רגע לעצור, ולחשוב, וואו אולי הם צודקים, אולי אני צריכה לשנות את דרך האמירה שלי, אפילו רק את האיך אני אומרת דברים, את המנגינה, את הנואנסים, את הדרך, את הצורה, ולפעמים גם את התוכן, להקשיב רגע, לעצור את ההוריקן, רגע לעצור, לנסות לשמוע מה אומרים לך להקשיב, לא שהכל יעבור ליד האוזניים שלך בלי שאת תתפסי אפילו משהו. לכן את גם לא מרשה לעצמך ללכת לטיפול טוב נפשי. טיפול טוב זה טיפול של כמה שנים, לפחות פעם פעמיים בשבוע, אם היית הולכת לטיפול טוב, ונותנת שיטפלו בך כמו שצריך, היית מבינה שהנשמה זה כמו בצל, צריכים להוריד עוד שכבה ועוד שכבה, זה לא קל, זה עושה דמעות בעיניים, זה שורף, אבל אין ברירה, מורידים עוד קליפה ועוד שכבה ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת, את שואלת מה מגלים בסוף? מה זה משנה מה מגלים בסוף, אז מה אם מגלים בסוף שגם בפנים יש רק בצל, אז מה אם לא גילו שום דבר חדש בפנים, אלא שכבות יותר קטנות של הבצל, זה בכלל לא העניין, זה לא משנה, המטרה היא לא מה שיש בפנים, המטרה היא קילוף הבצל, זו מטרה בפני עצמה, לא צריכים מטרה אחרת, לא צריכים לחתור למקום אחר. וחוץ מזה שכל טיפול הוא אחר, וכל טיפול מקלף משהו אחר, ויכול שטיפול אחד יקלף לך פיסטוקים, את רק תורידי שכבה אחת קשה עם השיניים וכבר יש לך פרי טעים, לפעמים תקלפי בננה, וזה בצ'יק צק ויש לך פרי משגע, לא את שקובעת מה ואיך לקלף, כי את לא מבינה בזה כלום, את צריכה שהמטפל שהוא הכי חכם, והוא יודע, והוא למד, ובכלל הוא קבל הצטיינות, הוא יגיד בדיוק איזה קילוף לעשות לך, מה הדרך, וכמה ולמה, אפילו למשל אם הוא יגיד לקלף כמו פיסוקים, יכול להיות שהוא יגיד שהפרי רקוב וצריכים להעיף אותו, ואת תקלפי הרבה פיסטוקים רקובים, זה כל כך אינדווידאולי שאי אפשר לקבוע מראש, כל אחד עם הטיפול שלו עם הקילוף שלו, עם מה שהוא מוצא ומה שהוא זורק, אבל אצלך אי אפשר לעשות שום הליך, כי את לא מאפשרת. את חושבת שטיפול זה כמו נסיעה לבית הבראה, אוכלים שותים, רואים כמה הופעות, גב בטן על החוף והביתה. חמודה שלי (הנה אמרתי לך מה שאת רוצה), לא הבטיחו לך גן של שושנים, וגם אם כן יש שם קוצים, כן מתוקה (הנה עוד ביטוי שרצית), בכל גינה צריכים לנקש את הקוצים, ורק המטפל יכול לעשות לך, והוא יכול רק אם תתני לו, תאפשרי את זה. אם רק היית נותנת לעצמך שיטפלו בך, יטפלו בך לעומק, כמה שנים טובות, כן, תוציאי על זה כמה אלפי שקלים, את אומרת שאין לך בעיה עם כסף, אז לפחות תוציאי את על משהו טוב וחשוב, תעשי טיפול שורש אמיתי, כדי שתגלי את עצמך, תדעי בדיוק מה את, מי את, מה השורש של כל התנהגות שלך, מה המקור של זה, מה את משליכה, ואת מי את משליכה,(את משליכה הרבה אנשים מהגג!) תלמדי להכיל, תלמדי לדעת, צריכים לרצות ולשתף פעולה, זה לא בא בבת אחת, צריכים לתת אמון. זו בעיה אצלך את לא נותנת אמון, חושבת שאת הכי חכמה, וזו הבעיה שלך, את צריכה לתת את עצמך בידיים של המטפל, להאמין בו ובמה שהוא עושה לפעול על פי ההנחיות שלו, כן, אם הוא מחליט להביא את הדברים שתתאהבי בו, אז זה חלק מהטיפול, הוא יודע מה שהוא עושה, את לא מבינה, זה חלק מזה, תתאהבי בו, מרוב אהבה תהיי מוכנה לעשות כל מה שהוא רוצה, זה חלק מהעניין, כך תהיה כמו בצק שאפשר ללוש, מרוב שאת תרצי אותו, ותחלמי עליך, זה חלק מהטיפול, אז הוא יוכל לחדור לכל מיני מקומות שאחרת נעולים אצלך, כך תוכלי להיות כמו ספר פתוח, הוא יוכל ללחוץ על כל כפתור, ולעזור לך, את לא מבינה שהכל זה כדי לעזור לך, כדי לעשות לך איכות חיים טובה ממש, את בכלל לא מבינה על מה מדובר, כי בחיים לא היית בטיפול כמו שצריך, אז אין לך מושג מה את מפסידה. אין לך מושג מה זה טיפול, שהמטפל שולט בנפש שלך, ברגשות שלך, ביכולות שלך, בך, את תעמדי דום לכל בקשה שלו, לכל ניד עפעף שלו, את כל היום תחלמי עליו, ובזמן שתהיי אתו רק תעשי מה שהוא רוצה, והוא רוצה רק את הטובה שלך, את לא מבינה את הסייקל שיש בו, את לא מבינה מה את מפספסת אבל זה כבר עניין שלך עם עצמך, ורק אני אומרת זה לטובתך שאר הדברים הם דברים שפוגעים בקבוצה באחרים, זה שאת לא מטפלת בעצמך זה כבר עניין שלך אבל פגיעה באחרים זו כבר בעיה. קשה לי להאמין שיש לך משפחה, אבל אם כן, אני מזה מרחמת עליהם, מתארת לעצמי את היציאות שלך עליהם, מתארת לעצמי את הילדים שלך שצריכים להיות רובוטים כל מה שאת עושה, מתארת לעצמי את בעלך כמו עלה נידף, חושש לחטוף ממך. טוב, זה כבר החיים הפרטיים שלך. אז סנדי, מקווה שקבלת ברוח טובה את מה שכתבתי, הכל מתוך איכפתיות אמיתית לך, שום דבר לא אישי נגדך, אין לי שום דבר נגדך, אני בכלל לא מכירה אותך רק ווירטואלית, ואני מקווה שתמשיכי לכתוב אבל לאחר הפסקה של כמה שנים, שבינתיים תמצאי לעצמך עוד מקומות, אין לי ספק שתתרמי המון בכל מקום שתהיי, וחבל שלא יקבלו ממך עוד פורומים ואנשים שצמאים לשמוע אותך. סנדי, עם כל הכבוד, אני חושבת שמספיק השקעתי בך, לא מתארת לעצמי שזה יועיל משהו אבל אני ממש ניסיתי, אולי בכל אופן משהו יכנס מכל מה שאמרתי לך. אני כתבתי לך עם כל הלב, כתבתי לך מה שהרב הכאן רוצים לומר לך ולא מעיזים, כתבתי לך איך את משתקפת לאחרים, כתבתי ך איך את נראית במראה, עכשיו זה כבר העניין שלך מה שתעשי עם זה. שבוע טוב וכל טוב. מקווה שימצאו את הרוצח הנאלח!!!!

קראתי אותך , קראתי הכל ואחזור שוב לקרוא אותך...לא רוצה להגיד לך כלום ..רק לחבק אותך חזק כזה שיעטוף אותך ואז לשחרר ולתת לך ליפול לתוך זרועותיי ואולי אולי סוף כל סוף תרשי לעצמך לבכות את החרא שהאכילו אותך החוצה... אוהבת אותך יותר מימה שאת יכולה להבין וכן יש רגעים שפוחדת ממך ומימה שאת מביאה ...את כל כך מזכירה אותי ברגעים מסוימים שזה מפחיד .. ודיר באלק שתעזבי את הפורום מישהו צריך למלא את המשבצת שלך לא!!!! אז כמו שאת אוהבת להגיד יאללה שטפי פנים ותחזרי לעצמך למרות שהישירות והכאב שהבאת לכאן מקרבים אותך יותר(למרות שמנסים להפחיד ולהרחיק)..וכן אני לא נבהלת מקוצים של כאב אני ככ מבינה אותך ...מחבקת

אודי עם כל הכבוד בתחילה אמרת שתעלה בסוף השבוע ואחר כך אמרת רק בתחילת השבוע הבא ואני, וואו, כבר מתפוצצתי עם מה שיש לי לומר לסנדי כתבתי לה פוסט אחד ולא ידעתי איך שהיא תגיב על מה שכתבתי, רציתי קודם לראות מה תהיה התגובה עד שאעלה את הפוסט השני, אבל כבר לא יכולתי לחכות יותר והתפוצצתי, אז אני שמה את נפשי בכפי ומעלה את הפוסט השני, ומקווה שלא תפרוץ מלחמת עולם, סנדי, באמת שלא רוצה לפגוע בך, אבל מרגישה שהגיע זמן שתדעי כמה דברים. לא כתבתי את הכל, נראה מה יהיה ואם כדי להמשיך לכתוב לך. סנדי קודם כל אם לא אכפת לך אקרא לך סנדי כי אני אוהבת אותו יותר מסנדיי והוא גם יותר דומה לשמי האמיתי, אז אם לא איכפת לך נקרא לך סנדי. כמו שאני כותבת לך עכשיו, רק רציתי לומר לך איך את נראית בדמיוני, בדרך כלל כשאני כותבת בפורום אני מדמיינת את זו שאני כותבת אליה. אגיד לך את האמת איך את מצטיירת לי רווקה מבוגרת בת 60-65, בגובה של מטר וחצי במשקל 140 קילו, שיער צבוע אך מוזנח כך שחצי ממנו לבן וחצי שחור, יש לך די הרבה קרחת בתוך השיער ורואים אותם מאד כשאת אוספת את השיער בקוקי. על האף שלושה גידולים קטנים ועוד שניים על הסנטר. אין לה משפחה, אין לך בן זוג, אין לך ילדים, אין לך אפילו חתולים שאת מאמצת, (לבעלי חיים יש את החוש לדעת אצל מי להיות), הגינה די מוזנחת, הבית מהסוג הישן הזה עם ארונות מטבח משנת תתפרטו. אין לך ידידים, הפעם האחרונה שמישהו התחיל אתך היה כשהיית בת שש עשרה, מאז אף אחד לא זרק מבט לעברך. היית ממזכירה אפורה במשרד אפור במשך עשרים וחמש שנים, קבלת משכורת מינימנום אולי קצת פחות, , יצאת לפנסיה, ואין לך מה לעשות עם עצמך, אז את יושבת ליד המחשב וכותבת פינטוזים על מה שהיית חולמת להיות, יפה, חכמה, כריזמטית, עשירה, בעלת משפחה. זה כל כך ברור שהכל בלוף, זה שקוף כמו חלון של מכונית ביום שלג, לא צריכים להיות חכמים גדולים כדי לראות את השקרים הקטנים והגדולים שלך. יש אמרה ששקרן צריך זיכרון טוב כדי לזכור את כל השקרים שלו, ואת לבד אמרת שאין לך זיכרון טוב, אם כן זו הסבה שאת לא תמיד זוכרת וסותרת את עצמך על ימין ועל שמאל, לא פעם סיפור אחד שלך סותר סיפור אחר, שכבר שכחת שסיפרת, אז בואי תעשי טובה, תפסיקי לעוף על עצמך, זה הפך להיות פאתטי, את לא מבינה שאף אחד לא קונה את כל השקרים שלך כאן? ת'אמת, גם הילדות 'העשוקה' שלך לא משדרת יותר מדי אמינות, את לא רוצה לדבר על זה, אפשר כבר לחשוב, אמרת שזה לא היה מיני, ולא מכות, אז מה כן? עוד לא הספקת לצ'זבט את זה את בינתיים יעני את לא יכולה לדבר על זה, אז תשמעי, אף אחד לא קונה את זה, בטח שלא הייתה לך ילדות זוהרת, כי את לא בן אדם זוהר, סתם אפור, לא חכם מדי. כך שגם הצרות שלך מפוברקות וגם ההצלחות שלך מפוברקות, רצית לעשות מעצמך משהו זוהר, אבל לשני הכיוונים זה לא מצליח, את ממש לא מצליחה לשכנע בקייס שלך, תאמיני לי, זה לא רק אני חושבת ככה אלא כולם, אבל יש להם עדינות לא להגיד לך את זה, כי הם לא כמוך, הם מנסים לשמור על הכבוד שלך, אבל שלא תחשבי לרגע אחד, שמישהו מאמין לכל השטויות שאת זורקת כאן, ואני אומרת לך את זה בתור מי שאכפת לה ממך, כדי שתדעי את האמת ותפסיקי לעשות צחוק מעצמך. ואני אגיד לך את האמת סנדי, אני מאמינה שיש לך בעיה עם יכולת רגשית עדינה. מה אני מתכוונת? כמו שיש מוטוריקה גסה ומוטריקה עדינה, וישנם כאלו שמתקשים במוטריקה עדינה, נראה לי שיש לך נכות נפשית ואת מתקשה ביכולת רגשית עדינה. יש לך יכולת רגשית גסה, כללית, אבל לא כזו שיכולה להבין את נבכי הנפש, בקטנה, את הנימים הדקים, את פשוט לא מצליחה לקלוט אותם. אתן לך דוגמא. לפעמים, כאשר יש פחד שתופס את המשתתפות, או איזה עצבות קולקטיבית, אז הן רוצות לתת ידיים אחת לשניה כדי לקבל חיזוק כך אחת מהשניה, לעמוד יחד במעגל, וכל אחת תתן לשניה יד וכך הן תשאבנה כוח אחת מהשניה. את רואה את זה כמו בגן ילדים שנותנים ידיים ושרים עוגה עוגה עוגה, ואת לא מבינה איך אפילו השיר הזה מלא יכולת רגשית עדינה. עוגה עוגה עוגה = מראה על תפקיד האשה, על הגיבוש שהיא עושה, גובלת את הבצק, עושה את המקור לחיים בבית. במעגל נחוגה = אילו החיים שלנו שאנחנו מסתובבים בהם נסתובבה כל היום עד אשר נמצא מקום = ככה החיים לא קלים ואנחנו מחפשים את המקום שלנו, כאן ושם, לשבת לקום = זה מראה על ההצלחות שלנו ועל המעידות שלנו ועל הידיעה שבסוף כל מעידה תבא גם הצלחה ונצליח להתרומם אבל את, כי את נכה רגשית, ולא יכולה לראות את הדברים העדינים, מסתכלת עלינו כי אילו אנחנו ילדות בגן שרוקדות יחד במעגל. או למשל אם מישהו כאובה, כעוסה, עצבנית, את ישר מתחילה לתת לה עצות, יורה לה כמו תותח עצות, שממש מחרישות לה את האוזניים, במקום לשבת בשקט, להציע כוס תה, להציע להחזיק לה את היד, את יודעת איזה נפלאות זה עושה כשיושבים ווירטואלית ליד מישהי בשקט, ורק נותנים לה יד ומרק חם? רק שתדע שאנחנו שם אתה, לא מדברים, לא שואלים, לא מייעצים, רק יושבים בשקט, אין לך מושג בדברים האלו, את נכנסת כמו סופת טורנדו, עם מבול של עצות, והבן אדם לא יודע ממה הוא יותר מסכן, מהצרות שלו או מהעצות שלך. מי בקש ממך את כל העצות האלו, את לא מבינה שאנשים לא מעוניינים עצה לכל בעיה, אלא רק להביע את עצמה. אם רק היית ניכונת ביכולת רגשית גבוהה יותר, להבין דברים, להבין איך לפנות לאנשים, איך לעזור להם, איך להיות אתם בבחינת ללכת עם להרגיש בלי, כדי לא להכביד, אבל אין לך את זה, כי את מדי מסורבלת, איך אמרת לבד, כמו פיל, שכל דריכה יכולה לדרוס משהו, אם היית אחות רחמניה בבית חולים היית הורגת כל אחד עם זריקה, כי המחט הייתה נכנסת בצד אחד ויוצאת בשניה, תנסי, אפילו שקשה, לסגל לעצמך קצת רכות, קצת, נשיות, קצת שלווה, תנסי להרגיש את השני לפני שאת מגיבה לו, תנסי לראות מה נחוץ לו, אל תגיבי מיד, אל תרגישי מיד מותקפת, תנסי להכיל את הדברים, תנסי לעשות חשבון נפש, תנסי לראות אולי לא מתכוונים נגדך, אלא זה משהו בך שאת צריכה לשנות? אולי יש אמת במה שאומרים לך, אולי זה את ולא כל האחרים? ותאמיני לי שאני לא מתכוונת אישית, ממש אין לי משהו אישי נגדך, ואני גם לא חושבת שתשני משהו, כי את סוג של בן אדם שבחיים לא תקשיבי לביקורת שנותנים לך, את כל כך מלאה בעצמך, שלעיתים נדירות פוגשים בטיפוס כמוך כזה, מעניין רק על מה זה בה לחפות ולהסתיר. את נראית לי לפעמים כמו מחבת טפלון חדש שהכל מחליק עליו, אבל תדעי לך גם מחבת חדש מתיישן, ואז הדברים נדבקים, תחשבי על זה, תנסי להיות פתוחה ולהבין שהכל נעשה מתוך רצון כנה ואמיתי לעזור לך, להאיר לך את המחשכים, לנסות ללמד אותך פעם לכל פעמים איך את נראית כלפי חוץ, זה ממש ממש לא אישי כי אני אוהבת לקרא אותך, ואת נורא מענינת אם רק לא היית כזו כוחנית ואגרסיבית, ואם רק לא היה לך כזה פה ג'ורה, אפשר היה לאהוב אותך. אפרופו פה ג'ורה, נראה לי שאת חושבת שאם לא מתקיפים אותך בחזרה זה כי מסכימים אתך, אבל זה בכלל לא נכון, לא לכל אחד יש כוח לחטוף שפריץ מג'ורה, אז אנשים מעדיפים לשתוק ולא לסכן לחטוף ממך איזה שצף קצף, אבל שתדעי לך שזה ממש לא בגלל שמסכימים אתך, ועוד יותר מזה, יש כאלו שהעזו להגיד לך מילה, ויצאת נגדם, והרבה רוצים לעזור להם ולתת להם גיבוי אבל אין להם כוחות הנפש לעמוד מול הכוחניות שלך, מול האגריסיביות, מול רוב המלל שלך שדורס כל מי שעומד בדרך, אז הם שותקים, אבל ממש אל תקבלי שתיקה כהודאה. סנדי, אני ממש מקווה שלא תקבלי את דברי לא נכון, מקווה שלא תקיפי אותי, אין לי כ ח להתמודד עם התקפות, אני מאד אוהבת אותך, (לא כמו את אודי, אבל כן אוהבת) ואני מעריכה אותך ואני חושבת שאת מוסיפה המון, אבל הבעיה שאת לא מוכנה לשמוע ביקורת, אי אפשר לומר לך מילה, את מייד תוקפת, (וואו! לפעמים אני בטוחה שאת אמא שלי!) ולכן אנשים לא אומרים לך מה שהם חושבים. ואני חושבת שקצת שקט עם עצמך, חשבון נפש אמיתי, יכול לעזור לך גם בפורום וגם בחיים. חוץ ממה שאת באמת לא מבינה בבעיות נפשיות, את לא מבינה את השקט שיש לו צורך, את לא מבינה את ההכלה המושלמת בלי עצות, (אין לזה קשר לעצות שאני רוצה לתת לך בגלל שלך יש בעיות אחרות), אנשים רוצים שיחזיקו להם את היד, שיעמדו אתם במעגל, שישבו לידם וישתקו, שיתנו להם לשמוע שיר שקט, שיגישו להם שתיה קרה או חמה בווירטואלי, ולא שיקבלו איזה סופה של עצות נון סטופ ממך. את כמו כספומט, מכניסים בעיה, הופ יוצאת עצה! לפעמים במינימוס גם. ואת יודעת מה, העצה שלא לפתוח את הודעות שלך היא מגוחכת כי הידיים שלנו פותחות את ההודעות אוטומטי, כך זה בפורום, אז את לא יכולה להסתתר ולומר זבשכ"ם שקראתם, את צריכה לקחת אחריות על מה שאת כותבת. מתאפקת אבל לא יכולה, לא יכולה בלי לסיים משהו מאד מאד אישי לך אודי. לאודי, רוצה לומר לך משהו, אבל אני מ'זה מתביישת, זה משהו נורא נורא אישי, ואני ממש לא רוצה שתספר את זה לאף אחד, ותבטיח לי שאתה לא מעלה את זה לפורום כי זה רק משהו ביני ובינך. אני לא יכולה לתאר לעצמי שתעלה את זה לפורום. אני ארוץ להתחבא במקלט אם תעלה את זה.... אז ככה... אתה יודע בכל פעם שאתה עונה תשובה אני סופרת כמה סימני דפוס כתבת לי (אני סופרת גם את הרווחים), וכאשר הייתי רואה שכתבת לי יותר קצר מאשר למישהו אחר, זה הכניס אותי לדיכי מ'זה עמוק, עד שלבסוף הבנתי, שבעצם מלבד מה שאתה כותב בגלוי יש לזה המשך שאתה כותב בלי שיראו, מסיבה פשוטה שכולן כאלו קנאיות כאן ולא מפרגנות ולא רצית שהן תראנה את מה שאתה כותב לי, אז פשוט החבאת את הכתיבה שרק אתה ואני נדע ממנה, כי אם תכתוב לי כמה שורות כל פעם הן לא תפרגנה ותקנאנה, אתה יודע איך שזה, ולכן החלטת בשכל לכתוב לי בכתב שרק אני יכולה לקרא ולהבין, מתוך עודף חכמתי כי רבתה, אז מה שאני עושה זה אני פשוט קוראת את הטקסט שלא מופיע במפורש, ותמיד זה יוצא לפחות שלוש שורות נוספות לפעמים אפילו ארבע. אבל רציתי לבקש ממך, זה היה מאד עוזר לי, אם בסוף ההודעה אלי היית כותב מספר, למשל 38 ואז הייתי יודע לכמה סימני דפוס בדיוק באמת התכוונת להוסיף, כי אולי בעצם כתבת יותר מאשר אני קראתי, וחבל לי על כל סימן שמתפספס, אפילו על רווח אחד לא רוצה לפספס, הם תורמים לי משהו לא רגיל ומשנים לי את כל היום, ואת כל החשיבה ואת כל המהות ואת כל האופי. ולא תאמין אודי, מבטיחה לך שלא תאמין, אתה יודע מה שמתי בתור שומר מסך למחשב שלי? את התמונה שלך, וואו, יש לי מסך בגודל 26 אינטש, ואתה מרוח על כל המסך, זה משהו. חשבתי להגדיל את התמונה שלך למטר וחצי על מטר וחצי לתלות על הקיר שמול השולחן שלי, יש לך איזה תמונה מעודכנת? אבל אל תספר לאף אחד זה יכול לעשות לי פאדיחה לא נורמלית. בעלי שאל אותי מי זה על המחשב אמרתי לי שזה ביל גייטס, ויש מבצע שמי ששם את תמונתו על המסך מקבל תוכנות בחינם. אבל זה מה זה עושה לי את יום העבודה, לראות אותך בשומר מסך, ועשיתי עכשיו שכל דקה שלא עובדים עליו יעלה השומר, וכך אני רואה אותך מלא, לא תאמין. רוצה תמונה שלי לשים על השומר מסך שלך? אני יכולה לשלוח לך תמונה מעודכנת, אין לי ספק שזה יגרום לך להיות מאושר כל היום. לאשתך תגיש שזה תמונה של פרסומת למכשפות שרצה ברשת. אודי, עיניים שלי, חוץ ממה שאני אוהבת אותך ומתה עליך, גם רוצה להגיד לך שאי אפשר לתאר מה שעשית לאישיות מאז שאני בפורום, פשוט נהייתי בן אדם אחר, בן אדם שפוי, בן אדם עסוק, לפני זה בכל השעות שהיו לי, לא היה לי מה לעשות, אז הייתי מתחילה לריב עם כל מי שבסביבה, משפחה שכנים, נהגים בכבישים, מוכרים בסופר לא משנה, מאז שאני בפורום, זהו, כבר אין לי זמן למשהו אחר, כל היום כאן שותה בצמא כל אות ופסיק שלך, אני פשוט לומדת בעל פה את כל הטקסטים שלך, אתה יכול לבחון אותי, ולא רק מה שאתה כותב לי אלא מה שאתה כותב לכולם. רק דבר אחד אודי, ממש קטן, אני שמה לב שלי אתה כותב שאתה מעריך את השכל שלי, אבל אף פעם לא כתבת לי מתוקה, או חמודה, ותאמין לי בעיניים שלי אני חמודה כמו ברבי, ומתוקה כמו מנגו בשיא העונה (מה גם שאין לי כבר מרה, אז אני חייבת להיות מתוקה), ואתה יודע? מספיק אם תכתוב את זה פעם אחת ואחר כך אני כבר אעשה CUT AND PASTE לכל מקום. תראה, אני מבינה שמתוקה וחמודה אתה כותב לי במקום שזה לא כתוב במפורש, ואני גם מבינה שזה תואר לילדות קטנות, התיאורים האלו, ואני מ'זה גדולה וחכמה, אבל אתה יודע, זו הילדה הקטנה בפנים, רוצה ליטוף כזה, במיוחד שהיא כל כך מתה עליך. אבל אל תעשה לי פאדיחות ואל תעלה את הפוסט הזה , כי זה ממש לא מתאים, ואני סומכת עליך שלא תעלה את זה, אתה מבין לבד למה אני כל כך אספיק, וזה ידגיש את כל הפצעונים שיש לי על הפרצוף, אז רק תכתוב מתוקה, חמודה, מקסימה, ועוד כל מיני תאורים כאלו שאוכל לחלום עליהם בלילה תכתוב פעם אחת ואני כבר אדאג שזה יהיה בכל הודעה בחלק שכל הקנאיות האלו לא יראו את זה. ויש לי עוד חלום, (לא רק לאובמה, גם לי יש חלומות להגשים) אולי נגשים אותו פעם, אתה מכיר את אריק איינשטיין עם גאולה נוני בצאלח שבאתי, על הגיטרה בדואט 'לי ולך', אני מתה לעשות אתך כזה דואט, זה יהיה משהו מקסים, השירה והנגינה, וגם השליטה, וואו! דואט אתך יהיה שליטה מלאה, אני כל כך חולמת על זה. בלילה לפני השינה, חלום רך שכזה "לי ולך לי ולך לי ולך, הרוח נושבת, הומה הצמרת....".צמרת – שליטה, שליטה – צמרת – שרוטה – צמרת – שליטה שרוטה, וואו איך שהכל מתערבל בלי בתוך חלום כזה מקסים. לי ולך לי ולך לי ולך, וואו, אני נמסה מתוך עונג, איזה כיף, אני כל כך מודה לך שהסכמת, אז אני רק ארשום ביומן את היום, מקסים, לך ולך לי ולך לי ולך להתראות סנדי,

אודי, יש לי משהו לכתוב כאן, והוא לא יפה ממש מגעיל מצידי ובא לי להגיד לעצמי: מיקה, את ילדה רעה! כי אני רעה אבל המטפלת הנוכחית, היא מגיעה למפגשים עם נעלי ספורט גבריות כאלה.. כאילו היא קמה בבוקר ונעלה את הנעליים של בעלה אחרי שהוא עדר בגינה ומילא אותם בבוץ למה? כל היוגה הזו שהיא עושה...אולי היא גם מחבקת עצים? ואז היא לא שמה לב שהיא לובשת נעלי גברים??? והקודמת, היא הייתה כזו נשית ומטופחת, ולבושה יפה כאילו גזרו אותה מעיתון של נשים...ואוו התפעלתי ממנה כל כך. ואפילו אני מגיעה למפגש לבושה יפה.. אודי, אני חושבת שהנוכחית גרה בהרים...בתוך איזה אוהל..מכוסה בבוץ.. אולי גם אין לה חשמל...חחח..והיא מתרגלת יוגה לאורו של נר..חחח.. ממש מתחשק לי להיות רעה ולצחוק עלייה! אני כזאת מיקה טיפשה! כי כנראה שהמטפלת הנוכחית ממש בטוחה בנשיות שלה, אם היא מרשה לעצמה ללכת עם נעליים כאלו, שבטח נוחות לה מאוד. וההליכה שלה, היא נשית כזו ונינוחה... היא הרבה יותר נשית ממני, ולי נותר רק ללמוד ממנה. אני מתפעלת גם ממנה! אני מחבבת אותה ומעריכה אותה על ההשתדלות שלה כלפיי היא עוזרת לי ומחייכת אליי הממ..גם אני מרגישה נשית לפעמים...אפילו שאני לובשת את הפיג'מה של סנופי.. ואז בא לי לחייך מול המראה ב"חדר משלי", שהוא לא רק שלי.. ולהלך בבית סביב , בהליכה נשית כזו.. ועכשיו בא לי לצחוק אני כזו מיקה מצחיקה! מצחיקה רעה טיפשה וגם קצת נשית! אני פוחדת לרשום נשית בכותרת

את יודעת אחד הדברים שאהבתי אצלה זה הפשטות הבגדים הפשוטים ..שפת הגוף הזו שיודעת שמחוברת לגוף ויחד עם זה חיבור לנשיות שלה..הפחד שלי זה ליפול עכשיו על מטפלת כזו שכולה ניצוצות לקים איפור וכאלה ...וזה בסדר יקרה כל מה שאת מרגישה ומביאה איתך..חוץ מהמשפט בכותרת תפסיקי לחשוב עלייך ככה. את יודעת אודי פעם כתב לי שבכתיבה יש לי שליטה על הדיסוציאציות ..בכתיבה גם יש שליטה על הפגיעה העצמית שלנו בעצמינו אז תנסי לכתוב עוד הודעה שבה תיכתבי מיקה המקסימה והנשית...מחבקת

אני ממש חוויתי ילדה מתוקה מדבש בפידג'אמה של סנופי מחממת מצוברחת ומתרגזת וגם יפהפה,כזות מהתמונות...חיבוק אפשר לשלוח לך?..בחום ומכל הלב((-:

אתה כל כך חסר.. וואוו.... כמה זמן שאתה כבר לא נמצא .. :(( אוףףףףףףף כמה זמן ... אוףףףףףףףףף וכזה מזג אוויר.. אתה רואה אודי ? השמיים ממש ממש בוכים.. יצרו המוני שלוליות.. אגמי דמעות.. תקשיב לרוח אודי... שומע ? שומע אודי את הרוח המלחשת בקול ושואלת : "אוווווו.......אוווו.....אוווודייייי... אווודייי... איפהההה אתתהההההה....תתתההההה.... איפפההה נשיקתתת סוף השבוע שלךךךךךך????? והעצים ,כפופים.. עצובים.. אולי אפילו מיואשים... ?? אין עלינו כרגע, אף לא עלה אחד.. אפילו לא עלה חום, אדמדם, סדוק, כלום... לא מסוגלים לספור ימים, שעות, דקות, שניות.. והשמיים מגבירים בכיים.. מרגע לרגע מתעצם קולם.. ואולי המים יחזירו העולם לתוהו ובוהו? חושך על פני תהום ??? אודי :(((((( איפה אתה ??? למה לא באת לומר לנו סוף שבוע רגוע ושמרו על עצמכם ? אודי, כל כך מפחיד בחוץ זה מרגיש שלא ישאר עולם עד הבוקר. זה מרגיש שאפילו אמא אדמה מפחדת מהמבול שניתך עליה ללא הפוגה. ללא מרווח נשימה.. אודי, אני ממש ממש מפחדת. שתדע לך.. ואתה לא נמצא.. ולאמא צביה לא מעלה בדעתי לסמס. הייתי מסמסת לאמא אדמה ,אבל נראה שהיא במלחמת הישרדות כרגע עם גורמי השמיים שלא מפסיקים להכות אותה ללא רחם.. אודי??? בוא , תעצום עיניים אתה מרגיש אותי עכשיו בטלפתיה ?? נכון שאתה מרגיש ??? ועכשיו תגיד לי בבקשה איזה משפט מרגיע, טוב ? אתה שואל איזה משפט ירגיע אותי ? ... אף משפט.. שום דיבור לא ירגיע אותי... אז מה כן ? אודי, תעטוף אותי בשמיכה חמה ורכה, ותשב על ידי בשקט, ותחזיק לי את היד.. טוב אודי ? ואני מברכת אותך בשבת רכה ונעימה ולא מפחידה, בלי רעמים וברקים שמרעידים את הבית ובלי מבול ורוחות מפחידות שחורקות שיניים ...

במבי מקווה שהסערה חלפה עם הסערה שבחוץ https://www.youtube.com/watch?v=dZacb_nBxVo עוטפת אותך במנגינות רכות ומלטפות...חיבוק לשבוע טוב

במבי אהובתי אחותי שלי, רציתי להוסיף עוד קול - אני ממש שמחתי בחופש הזה. חופש וירטואלי גם לי ונפל ממש בול כי אני חולה. נדמה לי שכתבתי פעם - אני עוסקת גם בגינון. האדמה משוועת לגשם כזה. הרוח והגשם מסייעים לחלקים הישנים להיפרד ולפנות מקום לחדש שיצמח. השורשים ברוב המקרים, למעט קטסטרופות, נשארים ואוחזים באדמה. גם מטאפורית בהקשר הנפש. עוד זמן לא רב ט"ו בשבט. ואודי יקר, אין לך מושג עד כמה הנושא שהעברת בכנס (לפי דבריך כאן) מעסיק אותי. בכללי - קשה לי לקרוא, ובכל זאת התחלתי בקטנה לעיין ב'חידת הילדות' של רוני סולן. בהמלצת רופא הנפש שלי. מתגעגת, ויש בו כאב בגעגוע, וגם סימן לאהבה וקשר. שלכם, סוריקטה

אחותי שלי האהובה והיקרה !! ראשית, כל כך חיממת לי את הלב עם השורה הראשונה... :)) הרגשתי ממש חום נעים בלב.. תודה ! ואכן, גם פה בפורום, לדעתי, את נוטלת על עצמך תפקיד של גינון.:) גם את, בנוסף לאודי שמשקה,מרווה ומגדל את הצמחים שבגינתו.. :) כל אחד מכם עושה זאת בדרכו הייחודית.. ואולי בגלל שהגינה הפרטית שלך משוועת לגשם את חולה ? כל כך רוצה להיות הגנן שלך... כל כך מגיע לך שהאדמה שלך תקבל מים טובים, גשם טוב ,מרווה ומצמיח... אהבתי את מה שכתבת.. כן.. הרוח מפחידה אותי. מאוד. מאוד. מתקשה להפרד מדברים ישנים, למרות שחלקם מזיקים ממש.. חיבוק ענק לך אדם יקר,רגיש ומיוחד כל כך... כל כך הייתי רוצה לפגוש אותך במציאות ולהיות איתך בקשר קרוב.. את כל כך , כל כך מיוחדת בעיני..

איך היה הכנס? מזג אוויר סוער וככזה, הכמיהה שלי למשפחה ולבית משלי מתעצמת. עכשיו אני כבר אחרי השלב העצוב והמדוכא. אז יותר טוב (: שתהיה שבת שלום או שבוע טוב. לא ככ הבנתי מתי אתה חוזר.

היי חנה שבוע טוב גם לך חיבוק

אני כבר זמן רב מרגישה לחץ חרדה ודיכאון ובלבול בחיים שלי שמחת החיים שלי ירדה והפכתי להיות בן אדם בודד אני כל הזמן רוצה לישון גם שחברות מציעות לי לצאת אני מעדיפה להישאר בבית וגם אם אני הולכת זה מתוך שאני מכריחה את עצמי ללכת וגם לא כיף לי המפגש. קשה לי ליצור קשרים שיהיו טובים ומשמעותיים עם אנשים וקשה לי עם זה.הפכתי להיות בן אדם שונה אני מרגישה שאין לי תחושות של זמן והנה חלפה שנה ואין לי שום חויות שאני זוכרת מהשנה .המצב המון זמן ככה והרגשתי לחיות עם זה .לפני כן הייתי אדם שונה שרק נחפש לצאת ומאוד אוהב חברה ואנשים .היום בקשרים שיש לי אני לא מרגישה שכיף לי עם האנשים מעניין לי ואני רוצה את זה .אני מרגישה בלבול מאוד גדול בחיים שלי ולא יודעת איך להרגיש יותר טוב עם עצמי.מה כדאי לעשות עם המצב ?

החבר שלי התחיל להתנהג באלימות והמשיך להתנהג באלימות.... זה התחיל בלגעת בי בלילה בלי רשותי והמשיך בלהרים את הקול... ואז... אתמול בלילה אחרי וויכוח עזב באמצע הלילה והשאיר אותי לבד במיטה ולהתעורר לבד (חוץ מהחתולים שלי....) אוףףףףףף ???? הילה

אוףףף...תשמרי עלייך יקרה שום קשר לא שווה ליפול שוב למלכודות של דבש ..אני בטוחה שתביאי את זה לטיפול . חיבוק ענק ועוטף ושוב שימרי עלייך את הכי חשובה !!!!!!!!!!

עם כל הכאב והצער- אני רוצה להתמקד בך- שזיהית בשלב מוקדם יחסית שמשהו לא תקין. לא תמיד קל לעצור רגע ולומר- משהו לא בסדר. זה עצרת וראית מוכיח על אחריות אישית כלפי עצמך .

בוקר טוב...מקווה שהכנס היה הכי טוב שאפשר.והבוקר גשם ששוטף את הדמעות.הרבה מתנות קיבלתי בדרך ..אבל הפרדה הזאת נתנה לי את המתנה הכי גדולה שהאישה המופלאה הזו יכלה לתת לי. לימדה אותי איך שומרים על עצמך...ובזה שבמשך שנה אנחנו שתיינו נאבקות על הקשר תוך כדי שיחזור הקשר עם אבא..השיקוף הכנה שלה כמה קשה מול החלקים האלה שלי..נתנה לי להבין שאני קטנה כל כך מחוקה כל כך לאורך כל כך הרבה שנים לא יכולתי אחרת פשוט לא יכולתי אחרת. ומי שאני ומה שאני זה בכלל נס . כי בקלות יכולתי להיות במקום אחר. משאירה את זה כאן לימים של רגשי אשם וכעס על מי שהייתי ...אני גיבורה אודי גיבורה ....

אביב אהובה, גם אני מוצאת שהמילה נס מאד מתאימה כאן. וגם יצר חיים חזק. את אלופה (אומרת זאת בעודי זוכרת ומכירה גם את החולשות), מחבקת, סוריקטה

מה שלומך יקרה איך הצינון ..המילים שלך כמו תחבושת אוהבת ורכה ..תודה

כל הכבוד לך! המבט שלך על המצב כל כך יפה. Aya

אני אישית מכירה, ואני בטוחה שגם קוראי הפורום כל אחד מכיר את האנשים הנורא 'עדינים' הם מדברים נורא בשקט, כמעט בלחש, לעולם לא יגביהו את הטון, לפני שהם אומרים משהו הם כל כך הרבה יתנצלו עד שהם יהפכו לכמעט מגמגמים, אבל האנשים האלו הם לא רק כוחניים אלא לא פעם גם אלימים. \בדרך השקטה שלהם, הם לעולם לא יחתמו לשכן שרוצה להרחיב 'דירה, הם לעולם ישתתפו בהוצאות של וועד הבית, יש להם קשיחות שקטה מאד, לי הם נראים כמו נחש בקש בדיוק, גם הנחש מאד שקט. לכן כשאומרים כוחניות, צריכים לתת הגדרה, מהי כוחניות, מהי אגרסיביות.... במה זה מתבטא, בצורה של הדיבור, במעשים, בתוצאות? אני אישית ממש לא מתפלעת מכל 'העדינים' הללו ואני גם לא מפחדת מאלו שיש להם טון מאד נחרץ, כל אחד לגופו, ועל פי המהות של ההתנהגות שלו

איזה באסה.. רצינו מסיבה... הבנתי את ההודעה שלך של סוף השבוע שאתה תעלה הודעות כל השבוע ורק לא תגיב... אנחנו לא מצליחות לחגוג כשלא רואים ולא שומעים אחת את השנייה..

גלי את חמודה דווקא חגגנו ...אם היית רואה איזה השתוללות וריקודים היו כאן בן העצים הישנים ..אישית שרתי במלא קולות כואבים ושמחים כועסים קרבניים ...מלאי תקווה https://www.youtube.com/watch?v=kbs02_gshRs

אני מגיבה לכן בהודעה חדשה, כדי שלא תפספסו.. סנדיי, כאבי גב זה ממש לא נעים. ומאד קשה לסבול אתזה. כל הכבוד לך שאת מנסה לטפל בכל דרך. ולגבי מיכל - אתן חמודות, ואני בטוחה שאודי אוהב את שניכן ומצידו שתשבו משני צידיו, העיקר שלא תריבו:) סוריקטה, תודה על קבלת הפנים. אבל את יודעת?! אני פה כבר כמעט חצי שנה... ונהנית לקרוא אותך.. תודה שאת פה:) אביב, לא כל כך הבנתי למה את מסיימת את הטיפול? האם היא החליטה להפסיק לטפל בכל המטופלים שלה או שרק בך? בכל מקרה, שיהיה לך בהצלחה במציאת מטפלת. אני בטוחה שכל אחת תשמח לטפל בך, את מיוחדת. Aya

היי איה רק בי הגענו לאיזה מדרגה ששתיינו רואות שתיינו יודעות מה גורם שלא נצליח לטפס עלייה ולצערנו לשתיינו אין את הכוחות לעבור אותה ..עבורנו הסתיים המסע המשותף

הי במבי, קודם כל- מרגיעה אותך. כרגע אני לא נמצאת בסדנת כתיבה , כך שאני לא איתך :-) (אם כי בחיי הייתי בלא מעט סדנאות). אני כותבת מכתה ב', הכתיבה ממש הצילה את חיי. התחלתי בשירה אבל כתבתי כמעט הכל- סיפורים קצרים, רומנים, סיפורי ילדים. לא פרסמתי עדיין משהו בצורת ספר אמתי. מאמינה שגם זה יבוא. כתבתי לך מה שכתבתי, כי זיהיתי משהו שונה ומיוחד בכתיבה שלך, משהו מעין חותמת אישית. כמו כן, שימוש בדימויים אותנטיים. נראה שיש לך עולם פנימי עשיר מאוד . אל תחששי מהאומנית שבך.

איזה קטע.. מצאתי את עצמי סופרת כמה ל' לסיגל שבחרת :)) התרגשתי.. אני מתכוונת להקריא בפני אמא צביה את תגובתך.. הקטע הוא שקראתי בחטף את מה שכתבת ולא מסוגלת לקרוא שוב.. אני מוצפת ממשובים בונים מאוד מהר ומתקשה להכיל... צריכה עיבוד נוסף עם אמא צביה.. ומקווה מאוד בשבילך שהספר/ים שלך כבר יעמדו למכירה... מדמיינת אותי עומדת בחנות, ללא ידיעה שהספר/ים הללו פרי יצירתך, מחזיקה בידי ומריחה אותם.. אני אוהבת להריח ספר חדש.. יש לו ריח מיוחד.. גם לעור יש ריח מיוחד שאוהבת להריח.. אבל משתדלת לא ללבוש/לנעול עור... כן.. בגלל שהעור הו של בע"ח.. למרות שאני לא מתנזרת מאכילת בע"ח... כן.. קטע מורכב עבורי.. כמו כמעט כל דבר.. במבי.

אוהבת אותך...ורואה את הנסיונות עוד קצת ותצליחי...לא חעצור התחנה הבאה זה להביא לטיפול:)....אומץ ..את אמיצה אני יודעת אז דחיפה קטנה וחיבוק

יקרה אוהבת בחזרה,תודה על הדחיפה, אני ממש משתדלת.

הכי יודעת בעולם ..אז יאללה שנה חדשה תבטיחי לעצמך שהשנה את מצליחה ..אוהבת ואתך

משחזרת הודעה שנמחקה.. אם תגיע אודי לא צריך להעלות פעמיים... אז המשפט הזה צוטט לפני שלושה חודשים בתל אביב במצעד בעלי החיים בו צעדו, אתם לא תאמינו - חמישה עשר אלף בני אדם! והיה נורא מרגש, להרגיש שיש לי חלום ושאני לא לבד בחלום, שיותר ויותר אנשים מבינים שאפשר לחיות טוב ולאכול טוב בלי לפגוע באף אחד ובלי להרוג אף אחד. סוריקטה, סליחה על ההודעה ממקודם, הייתי ממש על הפנים. אז מה אתן אומרות, אודי לא כאן, ואפשר לעשות שיגועיישן ומסיבה כל הלילה? מי באה? אפשר לעשות צחוקים, לשמוע מוסיקה, לראות מערכונים מצחיקים, לשים לקים, להתאפר, לבשל, לשחק בקלפים השלכתיים, וכמובן לאכול. אני אביא פיצה טבעונית, שניצל טבעוני, בולונוז טבעוני וקרמבו, כמובן, טבעוני. מבטיחה שיהיה טעים. מי באה?

זה התפקיד שלי להיות הקלאפטע ולדאוג שכולם ינקו בסוף אני רואה את זה כפגיעה אישית, ודי אנושה בזה שאתה מנסה להשתלט על תפקיד הקלאפטאיות שלי, אז בבקשה, אם אתה רוצה לתת עצות לכותבים זה בסדר, אתה גם יכול לנגן זה בסדר, אבל לא מעבר לזה, אל תשתלט בבקשה על העבודה שלי שהיא לחלק פקודות שינקו את המקום ושלא ישאירו לכלוכים. נפגעתי מאד תודה

אני דורשת שיתנו לי להכין סטארטאפ אני דורשת שיאפשרו לי לנגן אני דורשת שיאפשרו לי להשתלט על המסיבה, להשתלט על הכל, על כולם, הכל בכל מכל כול אין מצב שאני באה בלי להשתלט מתאים לך???

את כותבת בצורה לירית אפופה בכאב, ויש בה משהו כל כך חותר, אומרת לשמוע אפילו את האיזם שלה תכבדי אותנו בנוכחותך יש לך כל כך הרבה מה להוסיף

אם וכאשר ארגיש שיש לי מה להוסיף ולהגיב אכתוב. גם בלי לכתוב אני מכבדת פה את כולם. בהזדמנות זו אודה על המידע היקר והחשוב שקיבלתי בנוגע להיפנוזה וגם על הד"שים החמים. שיהיו ימים טובים וחמים

אופס בטעות בהתחלה כתבתי את שמך בשם שולח ההודעה.. כמעט והייתי מלחיצה אותך שמישהו משתלט לך על הזהות.. רציתי לומר לך שכשקראתי את ההודעות של סאנדי אליך היום חששתי שתפגעי ורציתי לגונן עליך, ואז הופתעתי לראות את מה שכתבת לה. התפעלתי שזה לא החליש אותך. יש שם כוחות, בהחלט יש!

זאת בדיוק אותה מניפולציה רגשית ...אבל הקשבתי למה שכתבת לי והחלטתי ברומא להתנהג כרומאי ולצמוח ...זה בהחלט הצליח לי :)

הי שירה קשה עם דיכאון, אני יודעת. כבר שנים שאני און ואוף איתו. לא מזמן הפסיכיאטר הציע לי לנסות שיטה שנקראת brainsway. אני לא הגעתי לזה כי זה מאד יקר, אבל כשכתבת אז חשבתי, אולי זה משהו ששווה לבדוק.. שיטה ממה שקראתי באישור fda עם הרבה מחקר קליני... בקיצור, מה שאני מנסה לומר, לא להתיאש, לבדוק את כל האפיקים, וגם לזכור שדיכאון, אפילו בלי שום טיפול עובר תוך חצי שנה בממוצע, אז לא שחצי שנה זה מעט.. להפך.. אבל זה לא לנצח... יש שם אור בקצה המנהרה...

תודה גלי. אצלי הדכאון גר כבר יותר משלוש שנים עם טיפול וזה די מיאש... שלך שירה

הי אודי, מברכת אותך ליום הולדתך בבריאות טובה, עשייה מספקת, יצירה והרבה אהבה. אני כאן, קוראת, מנסה לקרוא, להיות. הימים דומים, קשים, מתאמצת לצוף. שירה

הי יקירתי. קצת מרגיש לי כמו שיח חרשים הדיאלוג שלנו.. אז רק שנייה לפני שאוותר אני אומר לך שאני מנסה למקד אותך לא במה שאת אומרת אלא באיך שאת אומרת.. יכולה לומר לך שמולי לא הסכמת איתי שזה לגיטימי, אבל ה-איך שלך לי נשמע רומס, מזלזל ומתנשא... ולגבי, המטפל היה בעבר, עכשיו זאת מטפלת, וגם איתה זו התאהבות, אחרת אבל התאהבות. וכן, במקומות טיפוליים הרבה פעמיים דמויות כמו אודי הופכות לאובייקטים של השלכה של מה שמתעורר בנו מול הצורך בהורה (שקיים בכולנו בכל גיל), וזה מורכב, ולך יש הרבה פעמים רצון להבין, אבל להבין בצורה שמאד מפשטת.. רציתי גם להגיד לך שריגש אותי מה שסיפרת על הדיכאון הארוך... היה לי מעניין שבסיפור שלך היתה תרופת פלא לדיכאון, הדבר הזה שרצית שהעלים את כל הקהות וחוסר החיות.. קצת כמו פרח לב הזהב.. מהניסיון שלי, שוב, עוד לא ראיתי דבר כזה, מעניין אם זה כל מה שהיה שם... אשמח לשמוע! שלך, גלי

הדכאון שלי היה בגלל אבל אבל על משהו מאד יקר.... זה היה אבל שלא יכולתי לצאת ממנו, כך שהדכאון היה על האבל מה שהוציא אותי, זה אולי דומה לפרח לב הזהב, אבל זה לא, אני לא רוצה לפרט על האבל שלי, אבל בדרך הטבע הייתי אמורה לצאת ממנו, היה בי משהו שלא נתן, אני חושבת שהיה זה משהו מהעבר שלי, מהשדים שלי, שלא הסכים לחטוף עוד פעם גרזן על הראש, זה די מסובך, והיה מסובך, מה שקרה זה מה שהוציא ותי, got me involved so much שבעצם מה שהיה אמור לקרות עם הזמן ולא קרה, קרה בגלל שנשאבתי למשהו אחר שהיה חשוב לי

אפילו יש לו שם קראי לו ילד עלים ותעתיקי כל מה שכתבת כאן על הרגשתך כאשר המטפלת לא הייתה הלבישי את זה על ילד שמתגעגע לגננת בגן, שעזבה אותו, והוא לא משלים עם כך שלא רואה אותה במשך כמה ימים יש לך כבר את כל הטקסטים רשומים , כמעט ולא צריך עריכה וזה יכול להיות לך להיט

כן במבי, יש לך ספר ילדים מוכן פאר אקסלס כאן בפורום

כנראה הייתי זקוקה עכשיו לשמוע משהו אחר ממך..., ומרגישה מדוכדכת וכנראה באמת בדרך ללא מוצא, ואחרי גם עוד פגישה אילמת ומעיקה נורא.וכששום דבר טוב לא יצא ממנה וממני.ויש גם הרבה עמימות ועכירות ומועקה גדולה, ומרגישה חרא ולא יודעת מה עובר עליי.והכל חסום.

רואה עכשיו שחזרת אחורה, וכן הגבת. אז סליחה ותודה. למרות שגם ההתייחסות...,הזו, ,כואבת,וכשיוצא בעצם שאתה מסכים ומאשר במשפט מסכם אחד, שזה אכן נשמע כמו דרך ללא מוצא. טוב..., כנראה שכך.

אכן מיהרתי להגיב,בעיקר כדי לנסות לתפוס אותך ורגע לפני ששוב תלך ולהרבה ימים.

חיכיתי כל היום לרגע בו תכנס ותענה,ואקבל גם אני,תגובתך. והנה...,הגעת..,אבל בחרת לדלג עליי, ופשוט התעלמת ממני. זה כואב . ומרגיש ככ מבאס. ובייחוד שזה היה לי חשוב, ובטח כרגע,שהכל רגיש וקשה,וגם כתבתי על זה. אז למה??? מרגיש חרא ואפילו יותר לבד,ובטח גם אל מול התגובות התומכות...,שכתבת לאחרות. טוב...,זה מה יש,כנראה,כמו שאתה נוהג לאמר לי,לא מעט. ומן הסתם,ועד סופהשבוע,אם בכלל,גם לא תגיב. הרגשה מחורבנת באופן כללי. לילה טוב.

הי קרן אור, למען האמת גם אני רציתי לכתוב לך, עוד בהודעת השתיקה שפירסמת ויצא שהתמהמהתי. חפצתי לכתוב ששתיקה פעמים רבות קשורה לכעס. והנה, כבר ראיתי שפרסמת הודעה נוספת שמזכירה רגש של כעס. ואם כעת את מדברת על קנאה, שהיא כל כך מוכרת, אולי גם משהו מזה קיים ברגשותייך הקשורים לטיפול. נסי לומר 'אני כועסת' ולשמוע פנימה את הקול האומר 'על מה?' ונסי למצוע על מה באמת. ואולי הכעס הוא ביטוי של קנאה. נסי לחשוב במי את מקנאה. במה. חומר טוב לפגישה טיפולית שאם רק תוכלי, תדברי אותו. רעיונות של בוקר עבורך, יקירתי, שלך, סוריקטה

על העצירה לרגע וההתייחסות. אני מניחה שאת לגמרי צודקת. עם זאת כרגע קשה לי מאד לדבר את זה וככה. וזה בהחלט גם מוסיף לכל הקושי הכבדות והדכדוך מכל הקורה או לא קורה...,איתי.והקשר איתו, והטיפול הזה שככ מתקשה להכיר בו. כשאני כבר לא יודעת מה מציאות מה אשלייה, מה באמת קורה, ומה מרגישה, כשהכל ככ נזיל ומתעתע ופוגע ומעודד ושוב ושוב.. וכשהיאוש כל הזמן שוב ושוב מכה. שבוע טוב.והרבה טוב.

הי! מה שלום ההצטננות, אפשר לארגן לך איזה כוס מים עם עוגיות משהו סוף! אני שמחה שקיבלת משהו מהגיגי המפגרים (סליחה, אני לא מצליחה לשלוט בהתקפה העצמית הזאת... מוזמנת לסנן מילות ביקורת עצמית שלי...)... את יודעת, את כותבת לי על כך שאת עוזרת לשכן, וגם פעם כתבת לי משהו על זה שאת עוזרת לבני אדם ולחיות, ואני שואלת את עצמי אם את מביעה בכך איזושהי ביקורת סמויה כלפי? כלפי הטבעונים? משהו בסגנון אוהבים חיות ולא אוהבים בני אדם... אני חושבת שזה לא נכון לגבי... אני חושבת שאני מנסה ככל יכולתי לעזור גם לבני אדם... מנסה לכתוב לך אבל מתקשה מבעד לערפל הדיכדוך... אני גמורה... מקווה שאצליח יותר לכתוב לך בהמשך... שיהיה לך שבוע טוב יקרה!

הי ממי, אני חולה, וכואב לי מאד :-( לא יעזור לך, אני אמשיך לחשוב שאת מאד חכמה. במחשבה ראשונית, לא נראה לי שהייתה כאן ביקורת סמויה, וגם לא כל-כך חושבת שאני נוטה לדבר באופן כוללני כלפי קבוצות, ודי נראה לי שמנסה להתרחק מכניסה לויכוחים האלה בכלל. גם לא פייר לומר דברים כאלה על מישהו שמכירים ממנו רק חלקים. הבנאדם כשלם יכול להיות מקסים באופן כללי, לצד ה'באגים', שיש בו, כבכל אחד. ואת בסדר, ואת מתקדמת, ואני גאה בך. נדבר, סוריקטה

מה כואב? מה את עושה בנדון? מבינה אותך, רוצה לעשות קואליציה נגד הכאבים, איך את מרגישה? מתפקדת?

הלכו לי לאיבוד! לפני רגע הם היו לידי, סובבתי את הראש ונעלמו. התקשרתי למטפלת, שאלתי אותה אם לה יש שימחה, חשבתי שאולי אם לה יש אז שלי גם תצוץ, היא אמרה לי שיש לה אבל שלי עדיין מתחבאת. אולי קרה להם משהו? אולי אם אדבר יותר בטיפול זה יעזור לי לדעת איך לחפש אותם? אני לא יודעת מה לעשות איתם, כאלה לא צפויים, רגע כאן ורגע נעלמים, אני לא בטוחה אם זה עוזר לדבר עליהם בטיפול, היא אמרה לי היום לזכור שהטיפול הוא אמצעי. זה משפט כואב. אחרי זה היא אמרה שקראה פעמיים את המייל ששלחתי לה, וניסיתי לכסות את המשפט הראשון עם המשפט השני, שפעמיים ינצח אמצעי. איפה הם מסתובבים השניים האלה? עצב וחרדה ילדים הרבה יותר נאמנים, הם אף פעם לא מתרחקים, גם כשאני ממש מגרשת אותם.. אולי אם אני אקח יותר תרופות אושר ושימחה ישארו לידי ולא יברחו לי ככה מבין האצבעות? היו היום סדרה של התרחשויות חיוביות והן לא מצליחות לחדור פנימה. בדידות ועצב תהומי- הזוג הזה שהולך תמיד יחד לכל מקום, עליהם אפשר לסמוך שלא יעזבו אותי. המטפלת חושבת שאני צריכה להציע לבחור שננסה שוב.. אני כ"כ מקנאה בילדים שלה, עבורם היא לא אמצעי, עבורם היא אמיתית... יש למישהו רעיון איך ואיפה אני מאתרת את אושר ושימחה?

קודם לגילוי הנאות אני ממש לא שייכת לחסידות ברסלב, אבל ממש לא אבל יש להם כל מיני אמרות ופעולות שיכולות להכניס את האדם בשמחה במיוחד ההנחיות של רבי נחמן מברסלב לאנשים עם ייאוש, אנשים שחושבים שהפסידו את החיים יש אחד מחסידיו שכתב ספרים על אמונה ועל השמחה שכחתי לקע את שמו, כל כך נהניתי, כן לשאוב דווקא מהאמונה את השמחה,

אני מוצאת אותם בשירים . במערכונים מצחיקים. מזייפת חיוך עד שהוא נעשה אמיתי והכי משנה תדר מחשבתי ..חיבוק

מה שלומך? רציתי לאמר לך שזה משמח אותי שאתה נוסע למלא מיצבורים. אני כה מעריכה את הנוכחות שלך כאן... ויש לך חלק גדול בהתפתחות שלי... היום גם אני מטפלת... היית מאמין? וגם- באיזה נושא הכנס? קבל את ברכתי... הילה

קראתי שוב את הדיאולוג שלנו מתארי ה 22.12 צר לי, אבל אני גם לא מבינה אותך וגם לא מסכימה אתך. ואולי זה קשור האחד בשני. אולי זה קשור לאופן שבו אנחנו רואים את הפורום, את האופי של אודי כמנהל הפורום. מה זה מנסה להשתלט? את טענת שסוריקטה משתלטת על תפקיד האם, אני משתלטת על התפקיד של אודי? לא מבינה מה התפקיד של אודי ולא מה השתלטות. אודי פתח פורום, הוא מנהל אותו, בתוקף היותו מנהל הפורום, זכותו לקבוע את התנאים לכתיבה בו, וזכותו להגביל העלאות הודעות בפורום. אודי לא בעמדה של שתלטן על הכותבים, הוא מנהל את הפורום לא את הכותבים לכן אני בכלל לא מבינה את כוונתך שסורקיטה משתלטת על הדמות ההורית בפורום, למה, אודי מייצג כאן את הדמות ההורית? נכנסים לכאן כי אודי הוא אמא/אבא? שלמו כרטיס לקבל את אודי כהורה ומישהו אחר משתלט על זה? יש כאן שיח בין כותבים, כל אחד תורם את מה שהוא רוצה, מה העניין של השתלטות כאן? לדעתי, אילו היה כותב שהיה באופן סדיר ממליץ לאודי, תפסול כותב אחד, אל תענה כותב שני, תענה כל יום ואל תעשה הפסקות וכו', היינו, היה רוצה להדריך את אודי איך להיות מנהל הפורום, יכולה היית לומר שההנהלה היא בידי אודי, ואין צורך שמישהו אחר ינהל את המקום. אבל, כן, גלי, עם כל הרגישות בעניין, אני מאמינה שמי שאומר שינגן ביחד עם אודי במסיבה ווירטואלית, נחשב למישהו שרוצה להשתלט, אני רואה בזו הערה שמתאימה לילד בגן ילדים, בשלבי הגיל של 4-5, ולא מעבר לזה, אני ממש רואה בזה התנהגות ילדותית. מאד מצוי בגיל הגן שילד לא מרשה שישירו בבית שיר של הגן שלו, שלא מרשה למישהו אחר לספר סיפור של הגננת שלו, ובגן הוא לא מרשה למישהו אחר לשבת על המקום של הגננת וכו', והוא מוכן להשתטח על הרצפה ולבעוט שאף אחד לא יקח את המקום של הגננת שלו. מעבר לכך, נאמר שאם משתתף איזה אחד מהם, היה משקיע הרבה בפורום ועל כל שאלה היה מפנה למאמרים רציניים, נאמר שהיה כותב כאן מטפל רגשי, והיה מביא את הידע שלו כאן בתשובות לכותבים, הייתי חושבת שהוא עושה עבודה נפלא ולא מנסה להשתלט על הפורום. בדיוק להפך, אודי מעוניין בשיח, הוא מעוניין בתגובות בוגרות ונכונות, ולא מנסה להקטין כותבים כדי שרק הוא יהיה בעמדה של הגדול היודע. וכתבתי ואמרתי לך שהתגובה שלי למיכל ממש לא הייתה שליפה, היא הייתה תגובה שהייתה בהשהייה שבועות ארוכים, ורק לאחר שראיתי שזו התנהלות שיטתית ולא מקרית, כתבתי את אשר כתבתי, ואני עומדת מאחורי מה שכתבתי. אני לא נותנת דיאגנוזה לאדם, אלא לממצב. אולי נפגעת כי הרגשת שזה נוגע לך במקום רגיש, אז אולי כדאי שתנתחי את דברים, ותראי מה מהם נכונים לך ומה לא. שוב אף אחד לא מכריח אותך, להסכים, לקרא, אבל זה דרכו של פורום ציבורי, וכמו שכתבתי לאביב, לנסות לגרום לכובתים לכתוב על פי החליל של מישהו מסוים, זו בהחלט נראית לי מניפולציה. מעריכה אותך גלי, אם כי לא תמיד מבינה אותך, סיפרת על מטפל שכבר לא מטפל, אך את מספרת על התאהבות במטפל, וחוזרת על זה שוב ושוב, ונראה לי שבכלל אני לא מבינה את הסיפור שלך, אבל זה בסדר, לא התחייב לדאוג לכך שאני אבין כל דבר, זה לגטימי שאני לא מבינה העיקר שיהיה לך טוב ושמח על הלב

קראתי את הודעתך והיא העלתה חיוך על פני:)) הדיאגנוזה שלך למצב בפורום -כפי שכתבת.. ויחד עם זה רוצה לומר לך שהמעורבות העמוקה שלך, האיכפתיות האמיתית ניכרת. גם הנדיבות... את אדם צבעוני, מעניין, אינטנסיבי בעיני.. גם כוחני.. במבי.

הפורום בעיני, זה לא מצב כזה או אחר תלוי זמן, כך אני רואה כל פורום באשר הוא פורום, מצב הוא עניין של זמן מסוים בדרך כלל. בקשר לסופרלטיבים שנתת עלי הם בגדול נכונים מאד, לא ממצים אותי, אך נכונים כלשלעצמם

ראשית, אוהבת אותך. שנית, מאחלת לך בהצלחה והנאה מרובה בכנס.. שלישית, סקרנית מאוד לדעת על מה הכנס וכו' קצת פרטים.. שלך-במבי. נ.ב גם עם אמא צביה , למרות הרבה כשלים אמפטיים ושיחזורים שמתרחשים בזה אחר זה כל התקופה האחרונה.. אנחנו מצליחות להתבונן ולעבד .. אני גם רואה את האיכפתיות האמיתית והעמוקה של אמא צביה בכל מה שמתרחש וזה מצליח לגעת בי עמוק עמוק במיתרי הנפש.. ונ.ב נוסף.. אולי עוד אחזור פעם לפיסול .. ואולי גם אצייר.. אני רוצה לפסל את המצח של אמא צביה.. :))

הייתי מוצאת סיבה למסיבה הייתי אומרת שאני חייבת להיות בכנס מטעמי מקצוע, אישיות, ועוד ועוד, והיה לי תרוף לנסוע, לברוח קצת... אני תמיד מחפשת סיבה למסיבה בכל הנוגע לנסיעות

אודי, יש לי כמיהה עזה או יותר נכון לומר צורך... שהמטפל יהיה אבא עבורי... לא אבא של ממש... זו כבר פנטזיה לא מציאותית... אין לי רצון או צורך לבוא אליו הביתה או ללכת איתו יד ביד ברחוב... אני רוצה שישמור עלי, ידבר אלי בקול שקט ורך... שיבריח את כל השדים והמפלצות מתחת למיטה... שילחש שאני טובה, ושיהיה בסדר... אודי, זה בסדר שמטפל יהיה קצת כמו אבא??? או שזו פנטזיה מזיקה ואינפנטילית שיש להתפכח ממנה מפני שדינה אכזבה כואבת?? נטע.

נטע יקרה, נראה לי כל-כך בסדר. משאלה מקסימה, בעיניי. את צריכה להרשות לו. להתיר לדברים כאלה להיספג ולהפוך להיות חלק ממך, קיום פנימי שיהווה משקל נגד משמעותי על המאזניים (בהנחה שקיימים חלקים פנימיים שינסו להגן על הרע הקיים). אני לפעמים מרגישה קצת בת מאומצת של המטפל שלי (ואנחנו באותו גיל), ואולי בעיקר תלמידה לחיים. שלך, סוריקטה

אודי, אני מצטרפת לשאלה של קרן אור: איך מנצלים נכון את הטיפול? איך מפיקים ממנו את המירב? איך יודעים אם הטיפול "תקוע" וצריכים לנסות משהו אחר? נטע.

לא כל כך מחזיקה ראש למה שקורה בטיפול שלך, מתנצלת, רוצה לעדכן אותי יותר?

ישנם קשרים שהם אמיתיים לחלוטין until death do us apart לא כל קשר הוא כאילו

זה כל כך מזכיר את אז שפחדתי לדבר להגיד שכואב שקשה . מרגישה את זה ברמת התא ויודעת שאין קשר והחוץ מתערבב לרגע עם הפנים ובכל זאת מזכיר לי למה לא מתערבבת עם אנשים למה פוחדת מהם כל כך ...זה מסוג הרגעים האלה שהייתי כותבת בניק אחר וכל מה שאני רוצה זה להפסיק לרעוד ככה , להפסיק להתפצל ולרצות להעלם בכל פעם שמישהו יחווה לי כתוקף או שאני ירגיש שאני נמחקת רגשית ...

אביב ממי שלי, הייתי רוצה לשאול, האם כשאת כותבת הודעות מנותקות ומבולבלות ואת חוזרת לקרוא אותן - האם את מזהה שזו את, אחרי שאת נמצאת במקום אחר? וגם ההיפך - האם כשאת מפוצלת כמו שאת קוראת לזה ואת קוראת הודעות מחוברות שלך - את מזהה שזו את? את יודעת, לפעמים אני בודקת הודעות שכתבתי בעבר, ואומרת לעצמי, וואלה הייתי במקומות האלה כבר פעם... בסופו של דבר יודעת שזו אני. משהו מאד אופייני בעיניי בהודעות. בוקר, סוריקטה

במיוחד במנותק המפוצל לפעמים לא יודעת שאני כתבתי בכלל...כבר קרה שהמטפלת קיבלה מיילים שלא ידעתי עלהם או הודעות בפורומים שלפי התוכן כתבתי אבל לא ידעתי שכתבתי

שלא תפרסם..אבל בכל זאת פרסמת את הודעותיי... לא מתכוונת לפגוע, אבל כנראה שזה יצא בצורה לא טובה, אבל מרגישה שפשוט חוסר הבנה...גם עלייך כעסתי, כי למדתי לכעוס...הלוואי שזה יהיה על הדבר/ האדם שאני צריכה לכעוס...אוףףףף מצטערת אודי אם פגעתי בך... הימים שלי עצובים מאוד, עוברת משהו. אבל כבר פוחדת לשתף. גם פה וגם בטיפול. ששם זה חבל....אז כועסת במקום על דברים אחרים? מבולבלת ועצובה מאוד. ופה פשוט פוחדת שיבטלו את הרגשותיי, מבין? סליחה, אתה יודע עד כמה אתה משמעותי, ומרגישה שהבינו אותי כל כך לא נכון ומעוות. ובמסווה של הודעות כאילו כלליות. בכל מקרה מצבי לא מזהיר כרגע לצערי.

היי יש מי שמבטל ויש צי שמחזק..יודעת עד כמה זה קשה לבטל את הקול המבטל.אבל לוקחת את המילים של גלי זאת אחלה התנסות ללמוד לא להתייחס לקולות האלה ןאולי אפילו לעמוד מולם אם נכון ולפעמים כמו בחיים עדיף לשים על ענן ולתת לו להמשיך לנוע...מבינה את ההרגשה בגוף...אבל תזכרי שזאת הרגשה מאז לפחות בעוצמות שלה לא מהיום...חיבוק עוטף

הי מיכל אהובה, עצוב לי לשמוע על רגשותייך, ודווקא אני חושבת שאני מבינה, מבינה את החלקים בך, וגם חלקים במשתתפים אחרים, קצת אולי, אבל נראה לי. ואני בטוחה למדי שגם אודי רואה באופן ישר (מי כתב את הספר 'העין הפנימית', איש שרואה 6:6, לא? ;-)) כנראה שלא כל-כך מגיע לו שנתקיף אותו, ראי איזה מקום הוא נותן לנו. מצחיק, אנחנו עפי"ר בוחרים לתקוף דווקא את מי שנותן, מי שמתעלם בכלל לא שומע על רגשותינו. מותר לכעוס, מיכל. בוודאי. במחשבה שנייה, זה לא עניין של מותר או אסור, רגש אנושי שהוא לא מן הנמנע, ויזעם על כך מי שיזעם (כמה עצוב). ביטול רגשות, צרכים, מאוויים, הוא כנראה משהו פנימי שאת מזדהה איתו. כי מישהו 'חיסל' אותן פעם. נסי, עד כמה שתוכלי לתת משקל רב ככל הניתן לחלקים שכן נותנים מקום לרגשותייך, שכן מבינים. שרואים את הרך. להרגיש את נחלת הניצחון שלהם, ולא של חלקייך הפנימיים הנוקשים הסופרים את פגמייך. בוקר אור, סוריקטה

אהבתי לקרוא את הודעתך.. הרגשתי שאת צובעת עם מכחולים דקים ,בצבעי פסטל .עדינים עדינים.. כמעט ולא נראים.. ויחד עם זה כל כך מדוייקים.. אהבתי.. תודה !! ואשמח להכיר אותך קצת יותר.. אשמח לשמוע כל מה שתסכימי להשמיע.. ואני סקרנית לדעת על מה ומה יש בהודעות שלי שמעלות אצלך חיוך ? אשמח למשוב.. במבי.

במבי המתוקה אני מאד אוהבת לקרוא את ה"אני" המיוחד שלך, הרגש, הכעסים, העיצבונים, האהבה... כל כך מרגישים אתזה בתוך הכתיבה האותנטית והמיוחדת הזו שלך. אני מחייכת כי אני מרגישה שאני שומעת אותך :) וזה מתוק.. Aya

אודי, עונג זו המילה השנואה עליי בעברית היא תמיד מזכירה לי אותו עוצם עיניים ומתענג, ואני.. לא יודעת.. ילדה בת 7 המילה הזו קשה לי מאוד ! והקודמת, היא הייתה אומרת עונג וסקס – כן, ממש את המילה המפורשת ושוב ושוב.. ושוב.. איכס ואז הרגשתי מחנק ולא יכולתי לנשום, ובסוף הפגישה הלכתי להקיא מאחורי השיחים קשה לי לנשום.. והנוכחית, הדיבור שלה אחר ועדין... היא אומרת "הנאה" ו-"איזה חמוד", ועל המילה השנייה לא מדברים... והיא מחייכת אליי, כל הזמן... איזה כיף שמחייכים אליי אני מרגישה אושר! ואז אני מחייכת אליה ואז שנינו צוחקות... איזה כיף לצחוק איתה ביחד... ואני רוצה לדבר איתה על המילה השנייה, אבל איך? היא מטפלת רגילה, לא מתלבשת כמו כוכבת מהסרטים, ולא בעלת מומחיות בלדבר על דברים כאלה... ואני מתביישת בעצמי, מאוד.. על הצורך שיחייכו אליי על הצורך לדבר על זה ובעיקר על הצורך לחוות את זה.

תודה על היד ..תהנה בכנס,שיהיה פורה ומועיל . שמור על עצמך ותנוח אני כבר מתגעגעת ...געגוע טוב :) ויודעת שכבר שמתי אותו כאן ..אבל זה כל כך מדויק . אודי פשוט תודה על הכל ..אתה כל כך נותן לי רצפה בשנה האחרונה. https://www.youtube.com/watch?v=AhifdAu6Iq4

מקווה שגם את בטוב... איך את מרגישה? סיימת כבר את הטיפול?? חושבת עלייך... הילה

לא יש לי עוד כמה פגישות ...לדעתי שלוש וזהו ..ואני בסדר תלוי את מי שואלים :) והילה תודה יקרה..

שזו תיהיה תשובתך. והמצחיק...,שרגע אחרי ששלחתי תהודעה, עם הכותרת "מדכא",הרגשתי שאני בכלל לא בטוחה אם זו ההרגשה,וכאילו סתם מילאתי כותרת,במילה שכאילו כביכול התאימה,ושהייתי צריכה לכתוב בדיעבד "ללא כותרת"..., ותהיתי אם באכן תשמש בזה כתשובה שלך אלי, ואכן כך היה.. :) בכלמקרה יצאתי ממנו ופשוט הרגשתי אטומה.אולי אפילו באיזו הקלה.ניתוק.מרחק. ואחרי שנמנעתי מלכתוב לו הפעם בין הפגישות אסמסמים בלתי פוסקים (דבר שגם ככה,מוטרף,מעיק ומסובך לי מאד).הרגשתי שגם לא רוצה\מסוגלת לשתף בכלום בפגישה. ואם כבר..,אז כבר. ושלא ידע כלום.ולא צריך.וזו לא היתה רק החלטה שכלתנית כביכול, אלא גם מצב רגשי שהייתי נתונה לו,לא הייתי מסוגלת.הייתי סגורה,מכונסת,ולא הצלחתי לאמר כלום על כלום. ונראה ומרגיש לי ,שכך גם ימשיך, ואם גם לא רוצה לכתוב יותר בין הפגישות.ומשהו בי כעוס וסגור. הרגשתי גם,שהוא גם יוצא מופסד,ומזה שלא כותבת ולא מדברת.לא רק אני.ולמרות שבמבט חיצוני יודעת שזה בעוכרי,ילדותי ורק תוקע אותי, משהו הרגיש גם הפוך,ושזה מפריע גם לו.ושימצא פתרון לכל המצב הזה כולו.או שלא...,ונמשיך כך. ושוב...,התעתוע הזה שמחבל בי.וכשמדובר בי.ולא בו או ביחסים של בני זוג כביכול.ובכל זאת...,הייתי חסומה. לא יודעת בדיוק מה עבר ,עובר עליי, אולי משהו בפגישה הקודמת שפגע בי,ואז ניתק וחסם, אולי משהו אחר.., אולי כל המצב הזה,הקשר המתסכל,שלא מאפשר לי באמת לזרום ולאורך זמן,וכל פעם מחדש נתקע,לא יודעת,ולא מצליחה גם להבין בתוך כל הכאוס הזה והערפול . ובעיקר מרגישה כמו דרך ללא מוצא.ושכאילו..,לא רוצה עזרה. והרבה מאד כסף גם כל חודש, כסף שאין לי..., כשזה עוד מעמסה ולחץ שמתווסף,על אחת כמה וכמה אם לא יעילה. חוששת מאד מהכל, אין לי מושג לאן כל זה הולך אם בכלל.., ומרגישה שכנראה אין תקנה. ושאשאר כך, עד סוף ימיי. ולבד. וגם אם לא רוצה...,עובדה שזה מה שקורה.זה חזק ממני. והרבה לא מובן,כנראה לא מופנם לא מוטמע,וממשיך כמו שהוא,ואם גם לא מצליחה לדבר,וכל פעם מחדש זה חוזר,ויש איזה אטימות ועכירות ומועקה ותסכול,והגוף הזה שממרמר אותי ,מדכא,משפיע על הכל, וגם סוגר,כולל הציפיות והאכזבות והתעתוע וההרגשה שעלובה וילדה קטנה,וטיפשה, והכל מסתבך לי ומעיק. .ואולי לא מסוגלת פשוט לקשר הזה. ובאמת שכבר לא יודעת מה אני מרגישה...., וזה גם מעורר אי נוחות רבה והרגשה שאני נוראית.ואחרי הכל.ומחבלת גם בו.(או שלא...??),כבר לא יודעת איך לראות תקשר הזה וטיבו. וייאוש שזה המצב כולו.כשגם טיפול..,לא עוזר לי.או שאני לא מצליחה להעזר. לא משנה...,בשורה התחתונה זה המצב כל פעם מחדש. אז אולי עוד 20 שנה יהיה אחרת...,אולי...,אבל אז כבר אהייה באמת זקנה וחולה וערירית. וזה גם מפחיד אותי נורא.ואין אחיזה.בעיקר רק תלות וכנראה אשלייה.(...תקווה??).לא יודעת כבר מה זה מה....,

אני לא שלחתי אותך למקום שתמיד שקט שם, רק הבהרתי לך שבעולם הדינמי שלנו, אין שקט קולוסאלי, ומי שרוצה לעמו שקט, פשוט לא נכנס למקומות שמרעישים, לרבות הודעות שיכולות לעשות לו רעשים. אני מאד מבינה את המצב הקשה שלך, ועם כל זה, אני לא חושבת שמניפולציה רגשית היא הפתרון. כל המהות של המניפולציה הרגשית היא שימוש בקושי שיש לאדם כדי לכפות על אחר לעשות או לא לעשות דברים שהוא רוצה. אני, כקרבן למניפולציה רגשית, רואה בו אלימות. את בוודאי מכירה את האלימות של שותק, שלא מדבר, וזו אלימות ומוגדרת ככזו עם מאפיינים מסוימים. הרצון לכפות דעות, בגלל מצב נפשי מסוים, בעוד שבעצם הסובל יכול לעקוף את הסבל, אך רוצה לכפות את דעתו, בעיני הוא פסול. אם מישהו מדבר ברמקול, ועושה לכולם חור בראש, אזי אני מבינה שמבקשים ממנו להרוריד את הוואליום. אך אם מישהו הולך להצגה ומבקש לכבות את התזמורת כי הוא אבל, אני לא רואה את זה בפן החיובי. ואין לזה שום דבר, עם מה שאני חושבת עליך, להפך אני חושבת שתקחי את זה אתך לחיים, ותחשבי אם את לא נוהגת כך גם בחיים האמיתיים, ואולי נפגעת מקום שאנשים לא מעוניינים להיכנע למניפולציות. כמו שאמרתי, אני קורבן של מניפולציות מתמשכות, שהרגו חלק בנשמה שלי, שלעולם לא יחיה, ויצרו לי שדים שמדי פעם יוצאים מהמערה והורסים לי את החיים. לכן בתור אחת, שהייתה במקרה קיצון של מניפולציה אני מאד רגישה לזה, עם כי אני יודעת היטב שגם הילדים עושים עלי מניפולציות, יודעים שכאשר ילחצו על כפתורים מסוימים אני אתן כל מיני דברים. כשם שנסעתי לבן שלי במשך שעות כי נפגע ממני, והוא יודע ואני יודעת שאני לא אתן לדבר כזה לקרות מבלי שאנסה לתקן... בוודאי שזו רגישות יתר שלי לעניין הפגיעה, אבל איך אומרים מי שתלו אצלם במשפחה לא מראים לו אפילו חבל, יש לי רגישות גדולה למניפולציות רגשיות, ואני משתדלת להדוף אותם. ואני חושבת שאת בן אדם מקסים, בלי קשר לכלום

כאב לקרוא אותך את הכאב שעברת את הנקודה הרגישה שלך מול מה שאת חווה כמניפולציה ..חבל לא עשיתי עלייך שום מניפולציה אני באמת כתבתי שקשה לי. לא ביקשתי שתשני והאמת גם ידעתי שלא תשני כי זאת את ..כשרציתי כתבתי לשתכן מתוך כוונה טובה ותעשו אם זה מה שאתן רוצות ..וזו הייתה השלכה שלך כמו שאני מן הסתם קוראת אותך ועושה השלכות לכוחניות והדמגוגיה שהאכילו אותי ...יקרה לא מתכוונת להפסיק לכתוב את מה שאני מרגישה וגם את מן הסתם לא תפסיקי לאבחן את כולנו ולתת עצות כאלה ואחרות מתוך רצון טוב ..ככה יקרה שנצטרך ללמוד לחיות זו עם הכפתורים של השנייה ...בסופו של דבר או שנריב או שנבין שזה אולי שונה אבל לא ממקום רע ...אחלה פורום של שרוטי הלב והנפש :)...ואודי תודה ....

הצלחתי לחזור לטיפול ביום חמישי זה היה ממש ממש קשה דיברנו על זה שהיה לי קשה להגיע שהרגשתי שאני קופאת ולא הייתי מסוגלת הוא הבין את זה..... חוץ מזה הוא שיתף אותי בעניין אישי שעובר עליו. התקופה הקרובה לא תהיה פשוטה בשבילו. משהו שקשור במשפחה שלו. אוכל להעזר כאן כשיהיה קשה? הילה

הילה מתוקה שמחה שהלכת ..וברור אנחנו כאן בשבילך תמיד ..חיבוק ענק

ובכל זאת אודי, האם רוב האנשים מגיעים לטיפול ויודעים להשתמש בו? איך יודעים איך להשתמש בטיפול? תוכל להסביר לי איך להשתמש? אני באמת רוצה לשים בצד ולהאמין בה. הרי אני אוהבת אותה מאד...

תודה אודי, זה מה שעשיתי.

כל כך מבינה אותך, יותר ממה שאת חושבת. רוצה רק בקליפת אגוז לספר לך על מה שקרה לי. לפני כמה שנים (טובות), קרה אירוע שעבורי היה אסון, שקעתי במעמקי המצולה של דכאון, לא עבדתי, לא נקפתי יד במים קרם בבית (אני שמכינה ארוחות גורמה של 5 כוכבים כל שבת, לא הכנתי אפילו מים חמים), לא רציתי לתקשר עם אף אחד. הייתי שקועה ביגוני, ושום דבר לא הוציא אותי משם. לא התעניינתי בכלום. כן ניסיתי ללכת לפסיכולוג וזה הועיל כמו כוסות רוח למת, הלכתי לפסיכיאטר, קבלתי כדורים שעשו אותי זומבי, שום דבר לא הוציא אותי מהמצב שהייתי בו. אין לך מושג מה לא עשו כדי להוציא אותי. מוצאי שבת אחד, הייתי במטבח פתאום אני שומעת נגינת מלאכים בכינור, חשבתי שאני חולמת, אבל לא, בהלפתעה כולם הגיעו והזמינו נגן כינור משהו שלא שומעים, ידעו מה המוזיקה עושה לי, נהניתי בקונצרט, אבל כאשר הלך, חזרתי לתוך הקונכיה שלי. טיול באירופה הקלאסית לא עזר במאומה, בכיתי רוב הזמן, ובשאר הזמן התהלכתי עם עיניים מזוגגות (טוף... אירופה באמת יכולה להכניס לדכאון), שולחנות שבת אצלינו בדרך כלל מלאי אקשן, כי אני מאתגרת כל מי שמביא איזה פרוש או מה לא, וזה גם לילידם מגיל 4, ובאותם חודשים, שקט, כלום, או שלא פתחתי את פי, או שבכלל לא ישבתי ליד השולחן. (עד היום בעלי מסויט מאותם ארוחות שבת, אומר שלא יכול להזכר איך שהיה חסר כל התסיסה, כל הקשן, כל זרם החשמל) בקיצור מה אומר לך, חודש בא חודש הולך ואני נכנסת יותר ויותר לתוך האדמה, בני המשפחה ראו שלא הולך בטוב, החליטו ברע, ואז יום אחד בעלי והבת אומרים שדי נמאס להם, גם אני צריכה לשאת בעול, ולעשות אפילו מינימום בבית! אמרתי להם שמצידי שלא יעשו כלום, לא הבית, לא הנקיון ולא הבישולים מעניינים אותי, בקיצור אי אפשר היה להוציא אותי מתוך הדכדוך גם לא בשערות ראשי, השמש לא זרחה, היה חושך אחד גדול, וזהו. גם הפייט שיש בי תמיד הלך, (זה קרה בפעם אחרת שוב אבל שם זה היה משהו אחר, ואספר על זה פעם אחרת), בקיצור באותו זמן, לא פייט, לא נעליים, לא כלום, קבר אחד חשוך וגדול. ויהי.... אחרי בערך שבעה חודשים, לפתע נזכר בעלי במשהו שהיה לי נורא חשוב והוא תמיד לא רצה, לא רוצה להאריך ולפרט, זה היה משהו שדרש פעילות שלי אינטניסבית ובעלות גבוה מאד, של כמה מאות אלפי שקלים, הוא החליט לנסות, מכאן ושם, זה הוציא אותי לחלוטין, זוכרת איך שנשאבתי לזה, בתחילה לאט לאט ואחר כך במלא המרץ, וחזרתי לארץ החיים.(קבלתי עוד בונוס, שמאז ועד היום בכל מה ששייך לנושא הזה עוד לפני שאני מצליחה לגמור את המשפט שאני רוצה בו בעלי מייד מייד משתף פעולה, זה נצרב לו יותר מדי עמוק בנשמה) מה אני רוצה לומר לך, שבכל מצב, תמיד משהו יכול להוציא אותנו. זה לאו דווקא חייב להיות משהו גדול ובומבסטי ותאמיני לי כשהייתי בתוך החשיכה אם היו מדברים אתי על אותו פרויקט לא הייתי אפילו מתייחסת, רק כאשר נאלצתי לפעול ולעשות, פתאום הייתי בחוץ. שירה'לה, את מקסימה, לא משנה מה עשית, אמרתי לך אם אפשר לקלקל אפשר לתקן, הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו על אף ולמרות הכל, לא משנה מה, תחושות של חרטה שמובילים להרס עצמי, זה רק מהשטן, יש לך את היכולת לצאת מזה. ואותו מטפל שאמר שזה יכול להוביל למוות, אני רוצה לטפל בו. לא מתים מדכאון אלא אם כן מתאבדים, ומטפל לא אמור לתת לך אופציה שכזו אפילו לומר שהיא קיימת. וואלה, שירה יש לך את זה, תני לבעלך לקרא את הפוסט הזה שלי, שישבור את הראש למצא מה שיעזור לך, הוא אמור לדעת ושלא יהיה לך מצפון שאת לא מתתפקדת מי יודע מה וכל הכבוד שבתוך כל הדכאון את חושבת על הבית, על הילדים ועל העבודה, מגיע לך שאפו אחד גדול וציון לשבח, גם שם בתוך ההסתרה את עושה מה שאת צריכה, על זה תתני לעצמך טפיחת על הגב עצומה, ואת תצאי מזה כמו גדולה, תאמיני בזה שירה, חושבת עליך

ריגשת אותי מאוד, תודה ששיתפת, אני מאוד מעריכה את זה. אני נאחזת בשיגרה, ולמעט תקופת אשפוז בת שלושה שבועות במהלכה נעדרתי מהבית אני מתפקדת רב הימים. משתדלת מאוד ומהצד זה אולי נראה אפילו כמו תפקוד מלא אבל הכל מת בפנים. כבר יותר משלוש שנים. אני חושבת שלבעלי נמאס ואיני מאשימה אותו. ובמצב כזה המוות אכן מצטייר כמו האפשרות היחידה להפסיק את כל זה מיד. גם שם.הייתי, נכשלתי וזה פתח חזית נוספת של יסורים בעיקר מול המשפחה. הייתי קרבן למספר מקרים. ניצלתי בדרך נס. זה היה מזמן, ואמנם הצלחתי להמשיך בחיי לפתח קריירה ולהקים משפחה אבל פתאום הכל צף ועלה. שלך, שירה

תתני לעצמך צל"ש על כל יום שאת מתפקדת כל כך מכירה את המוות הפנימי הזה, וואו כמה מכירה אבל את מקסימה את לא נכנעת ולא לבעלך לא נמאס אין לי ספק שהוא מעריך אותך על המאמצים אני ממש מעריכה אותך ואת עוד תמצאי את הדרך לצאת מהאפלה, את תמצאי את האור ואל תקחי את זה כמוןב מאילו שאת ממלאת את התפקידים שלך, את ממש מקסימה

רוצה להעמיד דברים על דיוקם.... נחלק את התגובות שלי בהתאם למי שהם הופנו... חלקם הופנו למי שחשתי שתגבותיהן אלי פעם אחרי פעם מונע מתוך קנאה, והחלטתי לשים דברים על השולחן, לא להמשיך להתעלם מזה. (ואגב, זו לא הייתה רק אחת), מכירה את השיר של הגן, רצה הקיפוד עם מישהו לרקוד אך לא מצא לו חבר כי הוא דוקר? מה לעשות מה לעשות הקיפוד רוצה לרקוד, ולבסוף מצא עצה ולבדו רקד, ראיתי קורולציה בין תגובות כאן בפורום לבין תלונות על מצב אישי בחוץ, והם תאמו להפליא. והעליתי את הדברים. העניין השני הוא משתתפים בפורום, שאחת מהן, שהודיעו שהרעש מפריע להם, אני ראיתי בזה רצון להשתלט על השיח בפורום, היינו כולם צריכים לדבר באותו טון, באותן מנטרות, באותם משפטים מחייבים שיצרו את האווירה 'המוגנת' שחלק מבאי הפורום רוצים לשמוע, לכן אמרתי שמי שלא רוצה לקרא אותי, פשוט שלא תפתח את ההודעה, ולא קשה לדעת אילו הודעות הן אילו המשמעיות 'רעש'. אביב, עם כל הכבוד אני רואה בזה מניפולציה רגשית, כן גם בחיים זה כך, כל מיני אנשים מנסים להפעיל מניפולציות רגשיות על ידי זה שהם משתמשים בחולשות של עצמם, תשאלי אותי, ואספר לך על זה (יותר נכון לא אספר.... זוכרת את הפולניה שתלך לקבר עם הדברים!!!), להגיד לאנשים אל תגידו כך וכך כי יש לי רעש מזה, כי החיים שלי עכשיו קשים, כי זו פינת הגן עדן שלי השקטנה ואתם עושים כאן רעש, זו בעצם מניפולציה רגשית, זו לא תקיפה אבל זה רצון לגרום לשני לעשות מה שאת רוצה כשאת משתמשת בחולשות אמיתיות שלך לגרום לו לעשות את זה, ואני חושבת שזה לא ראוי. ואביב חמודה, תסתכלי מחוץ לקופסא, תסתכלי על הדברים ממבט על, ותראי מה שאני אומרת. אגב, כשאומרים לי משהו ואני מרגישה שטעיתי, אין לי בעיה לומר את זה בראש כל חוצות, ויודעים את זה כאן. כך שהייתי מצפה גם ממך, להסתכל ממעוף הציפור על הדברים, לנטרול את התחושות האישיות שלך, ולראות את הדברים בצורה נכונה. מאחלת לך את כל הטוב שבעולם חושבת עליך, יותר ממה שאת יודעת, מייחלת שתקבלי את העזרה נכונה שאת צריכה אגב, כתבתי פוסט לרוני בהקשר למה שהיא כתבה על טיפולים חושבתני שכדאי גם לך לקרא שתהיה לך שבת נהדרת, ובוודאי היא תהיה שקטה מצד הפורום ששובת, אוהבת אותך אביב, ורואה אותך כשמש אור, ורוצה שיהי לך חיים חמימים וטובים

שיהיה לך שבוע קסום ...לא יודעת אבחונים,מה שבטוח השיח שלך מאוד מעניין ...מכוון שאני לא מאבחנת לא אכנס לאבחנות .. מאחלת לך חיים טובים ומאושרים

מתוך קריאה כאן בפורום רציתי לשאול על מטרת הטיפול ומה נקראת הצלחה של טיפול אני רואה טיפול ככלי שיאפשר למטופל לקבל איכות חיים טובה יותר לא רואה את הטיפול ככלי שיבהיר למטופל' מהו, מיהו, ושורש הדברים כי אם מחפשי אמת אנחנו, נחפש זאת בתחומים אחרים לטיפול והלכים כדי לרפא, לפעמים הריפוי על ידי הגעה לשורש וטיפול שורש הוא הכרחי כמו אצל רופא שיניים, אבל לגלות שורשים, לגלות ליקויים, והתוצאה היא שלא רק שנשארנו עם הבעיה אלא גילינו לפעמים שהיא קיימת, או את ההיקף הנוראי שלה, ולא קבלנו איכות חיים טובה יותר, לא קבלנו יכולת של החלת תניות, לא קבלנו יכולת של חיים טובים יותר, אז מה עשינו. עכשיו נסתכל על הצד הכלכלי, ממוצע שאדם חי זה 80 שנה, נוראיד עשר שנים ראשונות, נשארנו עם 70 שנה, נוריד עשר אחרונות נשארנו עם 60 שנה, מתוך השישים הללו הוא יבלה 15 בטיפול, היינו 25% מחייו, ויקבל מה? חמש עשרה שנה ילך בתוך מערה חשוכה כדי שבסוף יתנו לו שביב של אור? צריכים לבדוק נזק מול תועלת ולראות מה קבלנו כאן השאלה היא פילוסופית ולא פרטנית, אלא בגדול.

לא ממש מבינה במה קלעתי בול אבל תמיד נחמד לשמוע. ..

את שאלת משהו דומה ואני לא כל כך מבינה מטרות, הישגים, בטיפול

הי מיכל, מהתקופה שרק התחלתי לכתוב כאן בפורום, הראשונה שאני זוכרת זו את.. בתחילה התפעלתי מהקשר שלך עם המטפלת שלך, שנשמע מאוד אמיתי וטוב.. ואחר כך התפעלתי מהכתיבה שלך, שהייתה מאוד אמיתית וכאילו "הביאה אותך כמו שאת" - באופן מאוד טבעי וחשוף.. אני זוכרת שכתבת פעם על איזשהיא התלבטות שלך, ואז בכתיבה, בפיסוק - הכל תאם למה שהרגשת..זה כאילו "זרם" ממך. הבאת את ההתלבטות שלך באופן אמיתי . ולא נאלצת אפילו להשתמש בדימויים (כמו שאני הרבה פעמים עושה)..ואהבתי את זה מאוד. בעיקר שהבאת קשיים והתלבטויות, כי זה גרם לי להרגיש שזה בסדר להיות אנושי וזה בסדר להראות חולשות... בכך, לדעתי, את מאוד דומה לסנדיי - שגם היא מביאה עצמה באופן מאוד ישיר וטבעי.. אני לא נכנסת בניכן, ואולי אתן מאוד שונות.. אבל אני אוהבת את התכונה הזו בשניכם בכל אופן, שכתבת אז לגבי מסיבת חנוכה - זו פעם ראשונה (למיטב זכרוני) שהצלחתי להכיר את הדמיון (החמוד) שלך - ואז ממש התרגשתי ממך... :-) קודם כל, כי החמאת לי מאוד בדברייך..ואהבתי את זה ודבר שני, כי גרמת לי ממש לדמיין את כולנו אצלך בבית...וגם את זה ממש אהבתי.. בקיצור, שתדעי שגם את חשובה לי מאוד כאן.

וואו....כמה מרגשת שאת!! מעניין שאת רואה דמיון בישירות. דומות אולי, אבל אני בדרך שונה מאוד ממנה למזלי, כי דרכה קשה לי מאוד. כן, אני אדם שמדבר על רגשות המון, הייתי אומרת כנה עם עצמי ועם אחרים, בוחנת, העיקר שבחיים ובטיפול רואים אותי בצורה נכונה ולא מעוותת. והשיקוף בטיפול תואם, זה חשוב! את צודקת הקשר שלי מצויין בטיפול, היא יודעת להכיל, היא יודעת לשקף ועוד. יש לי דמיון שבדרך כלל אני פוחדת לחשוף אותו. כאן, זה שונה פתאום ובכלל הטיפול שינה בי המון! (אני כותבת הרבה למגירה, אך מכיוון שזה קצת היה נושא בעייתי בביתי אז פוחדת מהדמיון הזה מאוד) את יודעת שהתחברתי אלייך מאוד כי מצאתי דברים משותפים בנינו, תודה על ההודעה הזו, את מקסימה. וגם את חשובה לפורם הזה מאוד!!

נפגעתי ממך לא בגלל שלא לקחת צד..זה ברור לי, נפגעתי כי לא עצרת אותה מלפגוע בי (היא גם פוגעת באחרות אגב)כשהיה ברור שזו המטרה...וכשהיא כותבת "הוא אשר אמרתי" אתה מאשר את דבריה בכך שלא מגיב...ואז שתיקה להודעותיה שהיא כהסכמה איתה על "סוגי אנשים" ועוד...ולא ראית אותי בסיטואציה הזו. שמירה אודי..שמירה... :( רק ממש בסוף ראיתי שכתבת משהו כללי כזה לצאת לידי חובה...זה העניין...שבוע טוב אני לא נהנית מזה כלל לך זה יוצר עניין לעבודה ומחקר... :(

למה זה לא עובר? הדכאון הזה...

אמנם אני לא אודי ומקווה מאוד מאוד שאודי יענה לך והודעתך לא תישכח מאחר והיא כבר לא אדומה.. קוראת את תגובותייך לבנות פה.. תגובות כל כך רגישות, נוגעות, מדוייקות.. קוראת גם את הודעותייך הכואבות ... רוצה להיות על ידך , בשקט.. אם זה בסדר, רוצה גם להחזיק בכף ידך.. להיות איתך יד ביד בשקט... מסכימה ? איתך-במבי.

מסכימה... תודה על היד והשקט. תודה שכתבת לי. שלך שירה

מה יכול להקל עליך? הילה

יקרה, הלוואי וידעתי... אני לא מצליחה להתנחם בדבר...

יכולה לומר לך ממני שהכאב נהייה קל יותר כשהסכמתי להקשיב למה שהיה לחלקי לספר ..בהתחלה רק הקשבתי קראתי את מה שכתבו ואחרי המון זמן הסכמתי לקבל שהכאב הזה הוא שלי..תשמרי עלייך יקרה אני יודעת שאני ואת מן הסתם שונות ואולי לא נכון מה שכתבתי לך ...ובכל זאת מאמינה שזה אפשרי ...אשאל אותך שאלה קשה ששאלתי את עצמי רבות בטיפול מה אני יהיה בלי הכאב /דכאון ...תמיד יש לנו רווח . במקרה שלי זה היה הפחד להתפרק לרסיסים מהאמת שחיכתה לי בפינה ...איתך יקרה כל כך חושבת עלייך שולחת לך אנרגיות של שלווה ושקט ומשאיות של כוחות ..את יכולה מאמינה בך...

אני סובלת מפוסט טראומה מאירוע תקיפה ואונס ורציתי לדעת האם מבחני כתמי הדיו והרורשאך למיניהם נועדו לייצר טריגרים לחרדות או התפרצויות ולהוציא אדם מאיזון וכך המאבחן יודע שהאדם עבר טראומה או שזה על סמך מה שהוא מתאר בכתמי הדיו שהוא רואה

אודי, לא אוהבת את הספה החדשה שלה !!!! וואוו..כמה שזה מעצבן !!! לא אוהבת שינויים ! אוהבת שיגרה ! שאלתי אותה למה היא היתה צריכה להחליף את הספה ?מה היה לה רע בספה הזו ? שאלתי אותה, יש לך קוצים ב... שכל הזמן את צריכה שינויים? כן.. פתאום צחקתי כי זה היה הזוי.. א. כל כולה ספה. ב. זו פעם ראשונה במהלך שש השנים וחצי שאני אצלה שהיא מחליפה ספה. אבל אני נזכרת שלפני כמה שנים היא פשוט החליפה את המרצפות בקליניקה לרצפת שיש וכמעט התעלפתי כשהגעתי אחרי החופשה שהיא לקחה וכן, היא ניסתה להכין אותי לקראת השינוי. גם אז עם הרצפה וגם עכשיו עם הספה המעצבנת הזו. אמרתי לה שהספה מעפנית. לא יודעת.. יש לי עיצבונים בבטן.. בא לי לצעוק ולשבור את כל העולם. ויש בי גם קול שאומר: במבי ,השתגעת לגמרי ? כל כולה ספה, תרגיעי.. תזיזי את הזום קצת וקבלי בבקשה פרופורציות.. כל כולה ספה .. אודי , אני מלאה עיצבונים בבטן... וסוריקטה תודה על החיבוק התומך.. למרות שנראה לי שכרגע כדאי לך לשמור ממני מרחק.. אני מלאה עיצבונים.. אני עוד מסוגלת לנשוך את כל מי שעומד לידי. כל כולה ספה מעפנית,תרגיעי במבי מיד !!! כל כולה ספה מעפנית

שונאת את הספות הישנות המתפוררות, ספה חדשה, יפה, מאירת עיניים, נותנת הרגשה של הקדמות של יכולת להכיל, של השקעה, כן שתשקיע בקליניקה לא סתם אוסף של גרוטאות. תנסי לראות את זה מהצד הזה

במבי, לפעמים נדמה לי שאם תכתבי ספר ילדים ( או שירה ) הוא יהיה להיט :-)

הי, לא היה לי כוח לספור כמה ל' (למדים) את מוסיפה אחרי הסיגל, אז הוספתי בנדיבות.. מה שמיותר לך את מוזמנת להוריד :)) התרגשתי מתגובתך/המשוב שנתת לי.. מקבלת בסדנת הכתיבה שאני משתתפת לא מעט משובים בסגנון הזה.. אני מרגישה שהם נותנים לי המון כוח .. מצחיק, וכל כולה הגעתי לסדנה הזו כמכינה לחזרה שלי שתהיה אולי אולי אולי בתחום הפיסול ואולי גם הציור.. איזה קטע.. פתאום קצת נבהלתי שאולי את מהמשתתפים בסדנה הזו ? ואם כבר.. את מסכימה לחדד ולומר לי קצת יותר ספציפית על מה ולמה אמרת לי מילים אלו במשוב הזה ? שלך-במבי.