גיל 26

שלום, אפילו לכתוב בעילום שם קשה כשמדובר בדבר כזה. אני בת 26 ועדיין סובלת מזה. היתה תקופה של יותר מחצי שנה בסביבות גיל 15-16 ואז זה חזר, לא בתדירות מאוד גבוהה אבל בכל זאת. במהלך השנים זה הפך ליותר גרוע, אבל תמיד עם עליות ומורדות (זאת אומרת תקופות טובות יותר ופחות). בגיל צעיר ניסינו את האזעקה, כדורים (פרימוניל?) ותרסיס (מינירין). שום דבר לא עזר. בהתחלה הכדורים עבדו, אבל לא. התרסיס בשלב מסויים גרם לתופעה הפוכה של יתר. נדמה לי שכשזה הפסיק זה לא היה קשור לטיפול ספציפי, אבל ייתכן שאני לא זוכרת נכון, אם משהו- כנראה הכדורים עזרו. אחרי שזה חזר (בערך בגיל 16) הלכתי שוב לרופא והוא נתן לי את הכדורים וגם אמר שככל הנראה הם לא יעזרו לטווח הרחוק אלא רק נקודתית כשאני לוקחת אותם. הם לא עזרו גם ככה, כי שוה היתה תופעה שלקחתי אותם וישנתי הרבה יותר מדי חזק וזה קרה הרבה יותר מבלעדיהם. שמעתי פעמים רבות שזה לא עניין פסיכולוגי, אבל נדמה לי שבתקופות פחות טובות שלי, גם התופעה הזאת מתגברת. ברור לי שאני ישנה חזק, למרות שלא לוקח הרבה זמן להעיר אותי. בעקרון נדמה לי שזה קורה יחסית בתחילת הלילה, כמה פעמים שמתי שעון מעורר לכחצי שעה אחרי שהלכתי לישון ואפילו לא שמעתי אותו. ברור לי שגם שיש ייצור שתן מוגבר בגלל שהרבה פעמים אני בכלל לא שותה ותמיד תמיד הולכת לשירותים פעמיים או שלוש לפני השינה ובכל זאת. אני יודעת שהבעיה ברורה וזועקת, אבל אף אחד בסביבתי לא מודע לה. למדתי במהלך השנים להסתיר את הכל היטב. אני בדכאון עמוק כשאני מתעוררת באמצע הלילה וצריכה לטפל בהכל, אבל כנראה שמנגנון ההדחקה גדול ובמהלך היום למרות שזה למעשה כל הזמן בתודעה שלי, אני מתנהגת לגמרי כרגיל. הדבר הזה כבר גרם המון נזק כי זה טבוע כבר באישיות שלי (הכבדות של לא לישון מחוץ לבית וכו', לא להתלהב מטיולים ולמצוא תירוצים קלושים ללמה לא בא לי ליסוע לסופשבוע וכו'). מה שמאוד מדאיג אותי שב-99% כשהייתי עם אנשים נוספים בחדר זה לא קרה . במהלך החודשים האחרונים קרה לי שרק בנס ובזכות שינה עמוקה שלהם והעובדה שהיינו במיטות נפרדות ושאני כבר מאוד מיומנת ניצלתי מהבושה הגדולה של החיים. בגיל הזה אני כבר לא יכולה להתחמק. אני רוצה לבנות קשר רציני עם מישהו ואני בחיים לא אוכל לממש את הרצון שלי לבנות כזה קשר ולהתחתן עם הבעיה הזאת, וגם אם היא תיפתר זמנית זה לא יעזור. אני לא יכולה להתחתן עם מישהו ואז בעוד 5 שנים לקום בוקר אחד עם מיטה רטובה! זה פשוט סיוט! אני מאוד מצטערת על האריכות, אבל אני מניחה שלפני שאני אוזרת אומץ לעמוד שוב בפני רופאים אני חייבת לשמוע האם יש סיכוי שאחרי טיפול יוכל מישהו לומר לי בוודאות (עד כמה שאפשר להיות בטוחים במשהו) שזה לא יחזור, ובעצם לתת לי תקווה שגם אני אוכל להתחתן ולנהל חיים נורמליים. אף אחד לא מבין עד כמה קשה לי לחלוק חדר ומיטה עם מישהו. אני מצטערת על האריכות, אבל אודה גם על פירוט כלשהו לגבי טיפול מוצע- אם אכן יש מה להציע. מה אופי הבדיקות הראשוניות? האם יש פתרון באמצעות ניתוח? האם יש סיכוי שזה יצליח ע"י "טיפול התנהגותי", האם אני אצטרך לקחת תרופות כל החיים? סליחה ותודה מכל הלב.

אני כל כך מבינה ומזדהה איתך, אין לך מושג עד כמה. אני כיום בת 21 וזה מלווה אותי מאז ומתמיד בהפסקות.. מה אני כבר מבקשת? לחיות חיים נורמלים ופשוטים כמו כל האנשים?, להירדם באיזה שעה שבא לי אצל חברות ולא להחזיק אותן עירות עד השעות הקטנות של הלילה בתירוצים של "אני לא עייפה עדיין".. לנסוע לחו"ל על חברות או בני זוג בלי לחץ וחרדות? להתקלח בלילה ברוגע ולא לקום שעתיים לפני העבודה בבוקר בשביל להתקלח? אני מודה ומתוודה שחשש הכי גדול שלי הוא מהיום שבו בחור יציע לי נישואין ונחליט להתחתן, או אפילו לגור ביחד קודם.. כולי מיואשת, ויש לי פחדים מאוד גדולים לגבי העיניין הזה.. אחכה לשמוע את התשובה לגבי ההודעה שלך.. אולי זה ייתן לי איזשהו אור בקצה המנהרה.

שלום לך ריצל, נראה כי את נמצאת במצוקה,וכי את חשה כי את נמצאת במבוי סתום שהיציאה ממנו רחוקה אלפי שנות אור. דבר ראשון שרציתי להגיד לך הוא: שתמשיכי לחפש פיתרונות אל תוותרי לעצמך!!! דבר שני:תנסי לבנות לעצמך צורת מחשבה יותר חיובית, לגבי עתידך. אני מזדהה עם הרגשת התיסכול והחוסר אונים שאת חשה. גם לי הייתה בעיית הרטבה עד גיל די מאוחר. ומנסיוני כדאי לך לשלב טיפול פסיכולוגי. אולי תנסי את שיטת אדלר (יש להם טיפול פרטני למבוגרים) http://www.machon-adler.co.il/whoarewe/whoarewe.html בהצלחה