חוסר אונים

שלום שמי יובל ואני בת 17,ישלי חברה הכי טובה כבר כמה שנים טובות ואנחנו קרובות מאוד ,עושות דברים ביחד ומדברות על הכל גם על המשברים הכי גדולים בחיים שלנו,לפעמים אנחנו רבות,כמו כל זוג חברות טובות,לפעמים אני מעצבנת אותה והיא מעצבנת אותי,בתקופה האחרונה היה לה חבר ,אמנם קצת פחות מחצי שנה אבל זה הספיק לה להיות מאוהבת ואף תלותית,כאשר הוא נפרד ממנה ,היא הופתעה,נפגעה..היא הייתה הרוסה ,בוכה כל הזמן ורצתה להחזיר אותו לחייה,ניסתה כמה פעמים והוא שבר לה את הלב שוב ושוב..נתן יחס מזלזל ומבלבל.,חשוב להדגיש כי ישלה בית חם ואוהב..לפעמים ריבים עם ההורים אבל זה שטויות הם תמיד משלימים ונותנים לה אהבה וקונים לה דברים ודואגים,היא ילדה שאוהבת להגזים בתגובות לדברים שקורים(שהיא מקשרת הכל אליו) ולא להכניס אותם לפרופורציה,מאז הסיפור עם החבר שנפרד ממנה היא חושבת ומאמינה שהכל רע והחיים אכזבו אותה ושהיא לא יכולהה יותר,היא לא תלך לעזרה פסיכולוגית ככל הידוע לי..זה יביך אותה..היא מדברת על התאבדות,אומרת לי שהיא מנסה ואין לה למה לחיות..אני מנסה לעודד אותה אך לשווא..היא לא מקשיבה לי,אני אובדת עצות..אמרתי לאח שלה שישגיח עלייה אך לא אמרתי את הפרטים הספציפים..אני מפחדת שהיא תעשה לעצמה משהו..אם יקרה לה משהו אני לא אסלח לעצמי...עזרי לי..

שלום יובל אני מניחה שממרחק הזמן דברים בודאי השתנו. יחד עם זאת אני מאמינה שבמצב כזה חשוב 1. להסביר לחברה שלך שהיא זקוקה לטיפול ודחוף! טיפול פסיכולוגי הוא אומנם מביך. אך תחושת דיכאון וחוסר אונים הן קשות יותר מתחושת מבוכה. 2. חשוב לשתף בהקדם את הוריה. לא קל להיות במצבך, אך אל תהססי לסייע לחברתך. בהצלחה. יעל