מה כן לומר, ומה להשמיט? חשוב ודחוף בבקשה.

שלום רב למומחים, אני אישה בשנות ה50+ אשר לאחר שנים רבות שחויתי אלימות פסיכולוגית/טירור פסיכולוגי כלפיי מצד בן זוגי/בעלי -- ומצב בריאותי הנפשי התדרדר מאוד בזמנו- החלטתי להרחיקו מעלי סופית!!!! מעבר לכך שמצבי הנפשי השתפר פלאים , ממש עבר מקצה אחד לרעהו, שמחת חיי ושלוות נפשי שבו אלי. אני עובדת בגן פרטי, מתפרנסת בכבוד ומצליחה מעל ומעבר!!! ילדיי כיום בגירים, מגיל 22 - 35. שאלתי: כיצד עלי לספר להם על החלטתי לקחת גורלי/חיי לידי? כלומר שאני בכוונה הרחקתי אביהם מחעלי, וכל הקשור? **2 נקודות חשובות: בן זוגי אינו מודע לתפקודו המתעלל /הטירוריסט, ולכן הכחיש/מכחיש כל קשר לאלימות נפשית. בנוסף, לילדיי קשה להשלים /להסכים עם כך שאביהם השליט טירור פסיכולוגי בבית, טירור שהיה סמוידר"כ מהילדים. הוא התרחש רוב הזמן בארבע עיניים. ביני לבינו. סבלתי מאוד מאוד!!! כולל לא הצלחתי לישון בלילות. **כרגע כאמור---זרקתי אותו מעלי, וכולי פורחת!!!!!!!!!!! לסיכום: מה וכיצד להציג החלטתי הנחושה לילידנו הבגירים אם כי עדיין מאוד ילדים בנפשם? מה לתאר באוזנם/ מה לא? עד כמה לתאר את ביטויי האלימות הסמויה מהם סבלתי? אודה לתשובתכם הברורה, המקצועית והמכבדת. בכבוד ותודה. רננה

שלום רננה. שמחה מאוד לקבל את שאלתך. את מתארת צעד אמיץ מאוד, שעשית למען עצמך והרווחה הנפשית שלך. זה יפה מצידך שאת רוצה להסביר לילדייך. את בוודאי לא חייבת להסביר. לא חלה עלייך שום חובת הוכחה לאף אחד. באופן כללי מסר אסרטיבי מורכב משלושה חלקים:1.מסר המבין מה קורה לצד השני 2. מסר שאומר מה את מרגישה. ומסר שלישי שמסביר מה את מבקשת. זה יכול להיראות למשל כך: 1.אני מניחה שזה לא קל בשום גיל לעכל פרידה בין הורים, ולא הייתי רוצה להכביד על אף אחד. 2. אני מרגישה שהחיים עם אביכם היו לי קשים מדכאים וכואבים. מנקודת המבט שלי זה היה בלתי נסבל. 3.לכן לא נותרה לי ברירה אלא להיפרד. זה החזיר את החיוך לחיי והייתי שמחה לקבל את תמיכתכם. אינני נפרדת מכם אלא מאביכם. ואני בטוחה שתדעו כיצד להיות הילדים של שנינו. חשוב להדגיש: אינני ממליצה לך להשתמש במילותי. זו רק דוגמא. אני כן ממליצה לך לבנות מסר אסרטיבי ולפרט רק את מה שנוח לך לפרט. בהתאם לתגובתם תוכלי להדגיש אם לפרט עוד או לא. את אשה בת חמישים פלוס. זכאית לאושר ולאהבה. שיהיה לך בהצלחה! עדכני אותנו מה שלומך. יעל