משבר עבודה

שלום,אני בת 25 נשואה ומפרנסת עיקרית (בעלי סטודנט לשנים הקרובות) ואם ל-2. אני עובדת בעסק משפחתי ומרגישה לא ממומשת, חסרת סיפוק מהעבודה, חכאילו קבלתי את תפקידי בחסד ולא אוהבת ללכת לעבודה. לאחרונה התחלתי ללמוד תחום שונה לחלוטין שמושך אותי ואני יודעת שאני טובה בו והוא ימלא אותי סיפוק. אך כלכלית יש הימור לעזוב משכורת בטוחה ונפוחה ע"פ עצמאות (נדרש בתחום). אני בדיכאון כבר לפחות חודש כי אין לי תמיכה של אף אחד לקום ולעזוב ואני ממש מיואשת. בוכה המון, עצבנית ומתה רק לברוח. אני בקונפליקט מטורף: עבודה מסודרת עם הכנסה בטוחה וגבוהה אבל עבודה סזיפיתעם משפחה, מה שמעורר בעיות. חסרת סיפוק ואתגר למול תחום מסוכן אך ממלא ומספק..

טליה יקרה, זה נשמע לא פשוט לסחוב על כתפייך הצעירות כל כך הרבה אחריות. פרנסה, זוגיות, אמהות... האם זו נקודת המשבר הראשונה שלך? השלב בחיים של "משפחה עם ילדים צעירים" הוא שלב שבו אנחנו כל הזמן עסוקות בבניה- בונות משפחה מעצבות כל אחד ואחת מילדינו, מתבגרות ומתעצבות בעצמינו וכן... גם בונות קריירה. החוכמה היא לא ליפול לסטנדרטים בלתי מתפשרים בכל התחומים. לראות את היצירה שלנו על פני רצף של שנים ולראות את כל מכלול העשייה שלנו בהווה. הפרשנות שאנחנו נותנות למצב הנתון, משפיעה רבות על איך אנחנו מרגישות, ולהיפך. כעת משהגדרת את עצמך כעצובה מאוד, אין לי ספק שאת מפרשת שופטת את המציאות שלך באופן מאוד נוקשה, אולי קצת ב "שחור ולבן". את בטוחה שהפתרון הוא רק בשינוי בקריירה ורק היום.נסי רגע לחשוב על מכלול העשייה שלך מחוץ למקום העבודה. אילו הצלחות יש לך כאם? כבת זוג? האם את נהנית מהלימודים? איך ניראים חיי החברה שלך? עכשיו שאלי את עצמך, האם את יכולה, לתקופה מוגבלת כמובן, לשאוב סיפוק ומשמעות מחוץ למקום העבודה? לעיתים יש הקלה בהבנה שאת לא קופאת על שמרייך, אלא נמצאת בתוך תהליך של שינוי וגדילה, שלוקח יותר זמן לכל אחת שנמצאת בשלב "המשפחה עם ילדים צעירים". זה לחלוטין נורמלי. ספרי לנו איך את מרגישה. ואם את מרגישה שהדיכאון חזק ממך וצובע הכל, יהיה זה רעיון טוב להתייעץ עם איש מקצוע. יעל

א. זה אינו המשבר הראשון בחיי. כשהייתי נערה בת 17 עברתי משבר חברתי קשה. הייתי חודשים שלמים בדיכאון. והתקופה הזו מחזירה אותי אחורה. למקום שהייתי בו. אז. אכן, התייעצתי עם מאמן אישי והוא הכוין אותי וסידר לי את המחשבות. ברגע שקבלנו (אני ובעלי בהכוונת המאמן) החלטה להתחיל לשלב את התחום החדש ולהוריד את הישן לחצי משרה. אני מרגישה כמו ציפור ששחררו לה את הכנפיים. אני כ"כ מאושרת ומשוחחרת ויש לי המון כוח לילדות, לבית ולכל המטלות הקשות בעבודה הנוכחית. הבעיה היא, שאני פוחדת להחבט שוב בסלע המציאות, שוב משהו לא ילך, משהו לא יצליח ואצטרך להישאר לאורך זמן רב בעבודה הסזיפית בה אני היום. ואז איני יודעת לאיזה תהומות אפול שוב. האם את חושבת שכדאי שיהיה לי מאמן אישי/עסקי צמוד בתקופה מעורערת זו? זה שווה את הכסף הרב???