עזרה

שלום לך יעל, בתי בת ה- 21 וחצי סובלת ממבשבר נפשי די עמוק כבר למעלה מ 9 חודשים - נעזרנו בפסיכולוגים ובפסיכיאטריים וללא הועיל, היא לוקחת טיפול תרופתי בשלב זה. אך עזרה של פסיכולוג היא לא רוצה הפסיקה טיפול ולא מוכנה לקבל עזרה. הפסיכיאטר טוען שזה פוסטטראומה שהיא עברה כתוצאה ממשבר. בעייתה היא שהיא התערערה כתוצאה ממשבר של זוגיות וקושי להכיל לתוכה גבר לחיים בשל קושי של פתיחות נפשית הנחסמת במהלך קיום יחיסי מין או בכלל במי שהיא.מכן היא הסיקה על עצמה שהיא לסבית ואין בה את היכולת לממש את הרצון בשל קשיים פנימיים עם התמודדות מול הסיטואציה שהיא פוגעת בנו ההורים. היא עובדת ומראה שהכל כלפי חוץ הכל תקין אך בשעות משבר היא מייחלת לעצמה למות - ושאין לה רצון לחיות. ואנחנו צריכים כלים להתמודד איתה בכדי לעזור לה בדרך עקיפה מאחר והיא לא רוצה לשמוע יותר על טיפול אישי. האם את יכול להמליץ לנו מה לעשות איך להתמודד מה הכלים שיכולים לעזור לה?? אשמח לתגובה

שלום גילה. קראתי בכאב. קשה כאם ליראות את ילדינו במצוקה. אני מסכימה איתך. אתם אכן זקוקים להדרכה כיצד לתמוך בה. הייתי חוזרת לאחד מאנשי המקצוע שכבר הכירו אותה ומבקשת עזרה בכיוון הזה. בינתיים יש לי כמה מחשבות. נשמע שביתך אוחזת בתפישת עולם מעט נוקשה בכל הנוגע לזהות המינית. ייתכן שהיא אכן לסבית וייתכן שלא. מה שבטוח הוא שהיא חושבת שמבחינתכם זה סוף העולם. האומנם? האם היא צודקת? אם כן , כדוגמא אישית הייתי מנסה לעבוד על עצמי כדי לבחון מחדש האם אכן מדובר בטאבו. נירמול של התופעה יכול להיות מאוד מאוד יעיל (את יכולה לקרוא קצת באתר שלי את המאמר "על מחשבות ורגשות" זה ייתן לך פרספקטיבה על יעילותה של עצה זו). בפוסט טראומה תפישת העולם הבסיסית של המטופל הנה: "העולם מסוכן ואני חסרת אונים" ככל שתוכלו בבית לרכך את אמונת היסוד הזו, לנרמל דברים שנראים מפחידים, כן ייטב. בהצלחה גילה. ספרי לי בהמשך מה שלומכם. יעל