דיכאון וחשש למחשוות היתאבדות

שלום ד"ר חרמון. אני בת 45. מספר שנים לאחר סרטן שד,גם אחותי חלתה בסרטן שחלות, אמי ז"ל ניפטרה מסרטן שד ליפני 33 שנים.יחד עם זה היחלו בעיות במישפחה-בזוגיות.מ 2007 אני מטופלת בתרופות אצל פסיכיאטר. נוצר מצב שמיספר פעמים היחליפו גם רופאים וגם מטפלת אישית מסיבות שחלקם עזבו, חלקם עברו למקום אחר. כרגע אין לי מטפלת אישית עקב" חוסר צוות" ואין לי מוסג מי יהיה הפסיכיאטר שאני אגיעה למרפאה.אני מרגישה שמאבדת את הסבלנות, יש בי המון כעס וזעם, בבית אני או בוחה או לא קמה ממיטה ו5-7 ימים לא יוצאת החוצה או אפילו לא ניכנסת למיקלחת 4-5-6 ימים, בעצמי מנסה אבל לא מבינה מה אני צריכה לעשות. או פשוט ללכת לישון ולא להיתעורר.אני מרגישה שאין לי למי ליפנות,בביקור אחרון ליפני 3 שבועות רופא שאל איך אני מרגישה -אמרתי לא טוב, באה לי לחנוק את הרופאה שטעתה בממוגרפיה ורק בממוגרפיה אחרי 8 חודשים גילו סרטן בשלב שלישי.הוא שאל -ממש עכשיו את רוצה לעסות את זה או את מתחננת וחושבת? אני כל החיים שלי היצלתי אנשים,אם כך כבר היתי הורגת, אז הוא אמר אם לא עכשיו אז תלכי ובעוד 4-6 חודשים תחזרי לרופא או רופאה אחר/ת כי אני עוזב. מי יום לים אני הולכת אחורה ואין לי כוח גם לא חשק להיתקדם. בעיקר אין בשביל מי או בשביל מה. תן בבקשה כיוון מה לעשות. סליחה שכתבתי סיפור ארוך במקום שאלה. תודה. תרופות שאני מקבלת : 1.,vaben 1mg, 2.bondormin 0.25mg, 3..valium 10mg -לפי צורף בלילה---------------------------------------- 4. valium 10mg -לפי צורך 5.,elatrol 25mg - בערב.---------------------------------- 6. - viepax xr150mg בצהריים-------------------------------- 7. viepax xr 150mg , vellbutrin xr300mg בבוקר----------------------------------.

תרגישי טוב..עדיין לא מיצית את כל הטיפול התרופתי במצבך.. את חיה ואת הולכת להנות מחייך..אין צורך להתאבל למפרע!