בן 12

ילדי כיום בן 12 מאז היותו קטן התמודד עם קושי בפרידות, פחדים דימיוניים, פחדים קיומיים וכו. החל מגיל 9 חלה הקצה ברגשות ובגדול אנו חוווים איתו התפרצויות זעם , קושי ביקיצה, קושי בשינה, מרד מוקדם וכו. בני הוא ילד שמח מאודד, חברותי, מקובל ואהוב אך מתמודד בבית עם רגשות מוקצנים. אנו בטיפול פסיכולוגי מתמשך, המטפלת טוענת כי לבני קשיים בויסות ריגשי . בימים האחרונים לאחר שנחשף לסרט אימה עם חבריו הוא חווה בלילות התקפי חרדה המלווים ברעד, נשימה קצובה, ומתח נפשי גבוה. הוא מגיע למיטתנו ואני עוזרת לו להסדיר נשימה, לא לפחד מהרעידות ומהפחד עד שהוא נרדם (נמשך כשבוע) שאלותי הן: 1. האם מהדברים האמורים נראה כי בני זקוק לאיבחון פסיכיאטרי בנוסף לסיוע הפסיכולוגי? 2. האם התופעות המתוארות מאפיינות ילדים בני גילו או שאכן הן מוקצנות 3. אנא הכוון אותנו איך לסייע לו

פסיכיאטריה של ילדים איננו תחום התמחותי