אובססיה,תלות.

שלום. הכרתי בחור לאחרונה שהקשר בינינו לא הלך ולא הצליח. כל הזמן רבנו ולא הסתדרנו. הרגשתי שהוא לא רוצה אותי מספיק בשביל לוותר על חלק מהדברים בחיים כדי שהקשר יסתדר. בכל אופן, הייתה כימייה מדהימה והיינו מדברים כל יום כמעט כל היום, נפגשים הרבה, וכל זה במשך כמה חודשים. כעת, הקשר נגמר בגלל שלא יכלתי לה משיך בקשר לא רציני שכזה, ומצידו הוא הסכים שאי אפשר להחזיר את הקשר להתחלה ולהתחיל מחדש. וכדאי לסיים. כשהבנתי שהקשר נגמר נהייתי אובססיבית לבחור. אני לא מציקה לו, אבל אני מאוד מתגעגעת אליו, נפגשת איתו מידי כמה ימים למרות שאני מודעת שהוא המשיך הלאה ושהוא לא חש כמוני. אני לא מאמינה שהרגשות שלי הן אהבה. הן יותר נובעות מפחד לשחרר אותו ושוב להישאר לבד בחיים האלה. הוא מילא מקום כל כך שהיה חסר לי, שלעזוב אותו עכשיו ממש יהיה קשה לי . לבחור להחזיר את הריק למקום הזה, פשוט בלתי אפשרי בעיני. מצד הבחור כמובן הוא לא מסרב להיפגש, והוא פשוט פאסיבי. לא יוצר קשר, אך גם לא אדיש ורע אליי. הוא פשוט רגיל . הדבר עוד יותר משגע אותי. אני כל פעם נשבעת לעצמי ולסובבים שאני לא אצור איתו קשר ולא עוברים יומיים מהשיחה האחרונה ואני יוצרת קשר. אנ יחסרת סבלנות, אני מפחדת שהוא יכיר מישהי ויתאהב, אני לא מבינה למה בי הוא לא התאהב, וכל פעם בדמיון שלי אני מנסה לחשוב איך אפשר לגרום לו להתאהב בי אפילו קצת, כמו שהיה לפני כמה חודשים, בהתחלה. אני יודעת שהתשובה היא שאי אפשר. ביקשתי ממנו שכשאני כותבת לו שיכתוב לי שהוא לא רוצה אותי בחיים שלו, כי אני לא באמת אמשיך אם אני לא אקבל מענה. כן זה יהיה כואב לשמוע את זה, אבל זה יסיים את הקשר האובססיבי והתלותי שלי. הוא לא מוכן לזה. אני מוכנה לוותר על יציאות, על זמן שלי, כמעט על כל דבר אם אני יודעת שאנחנו ניפגש והוא כמובן מצידו לא. יש לי הרגשה שאם אני אניח לו לתקופה , הוא כן יתגעגע אליי כמו שאני מתגעגעת אליו, אבל אני לא רוצה להעמיד כלום במבחן, לא רוצה להסתכן, לא רוצה לעבוד על עצמי ולצפות לזה שזה יקרה ובסוף זה לא יקרה, לא רוצה כלום מלבד זה שאני יודעת שהוא יהיה בחיים שלי ואני בשלו ואראה אותו פעמיים בשבוע ואדע שהוא רק איתי. שזה בעצם קשר רציני, מה שמתלכתחילה לא עבד לנו. איך להשתחרר? מה עליי לעשות? אני מרגישה חסרת אונים. כל היום חושבת עליו, והוא כבר שבועיים לא יוצר קשר ורק אני רודפת אחריו ומבקשת ממנו שניפגש. הוא כבר יודע שבכל פגישה אני אומרת שצריך לסיים את זה, ואחרי יומיים חוזרת. יש לי הרגשה שזה נוח לאגו שלו ושהוא התרגל. הוא מצידו יוצא מבלה, יוצא לדייטים, וזה פשוט שובר לי את הלב כל פעם מחדש. אבל עד שהוא לא יגיד לי שזה מציק לו ולהפסיק עם זה, בטח לא לזרום עם זה ולהגיד לי שהוא נהנה ומתגעגע גם, זה לא יגמר.

שלום לך נעה שומע כמה סבל את חשה וכמה את מרגישה לכודה וללא מוצא ממצבך. זהו בדיוק הזמן הנכון להביא את הדפוס הזה שלך לטיפול. מה דעתך? בואי תנסי. בהצלחה